א, ב

מ"מ נק' אדם אדמה לעליון ותחלה יש לבאר ענין הנ"ל דודאי זה אמת בענין הצמצום הראשון שנתעלה עצמות האור הפשוט עד שנאצלו ע"ס כח"ב ומדות ומח' ודבור כו' ויש בזה ב' דברים והכל א' והוא הצמצום בעצמו והמסך כנ"ל ולהבין זה בתוס' ביאור יש להקדים ענין הפסוק עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה פי' עוטה אור שהוא מעטה ומלביש את האור ומלביש ומכסה זה שעשה כדי להעלים את האור נק' שלמה כלבוש ממש שמעלים ומכסה את האור ומפסיק בעדו לבלתי יאיר אורו להדיא כמו שהוא ואמנם לא שנתעלם לגמרי בשלמה ולבוש זה אלא יבקע אור מתוך אריגת נקבי הלבוש מעט מזעיר ואמנם אינו כאור העצם אלא בא בשינוי המהות ונק' הארה דהארה כידוע ונק' אור של תולדה לפי שמה שהאור בוקע מתוך ההעלם של הלבוש ומאיר נק' יציאת אור מחדש כאילו נולד אור מחדש ובאמת בא אור זה מכח אור העצם אחר העלמו בתחלה בשלמה ולבוש כו' ויובן דבר זה בתוס' ביאור באדם למטה בהתלבשות והעלמת אור עצם השכל באותיות המח' כו' דהנה אנו רואים כאשר ישכיל אדם איזה שכל וסברא חדשה שהמצי' מכח המשכיל הוא בלתי מתייש' בהבנה והשגה גלויה ממש אם לא שיבא אור שכל היולי זה בהגבל' באותיות מח' דהיינו שיתחיל לחשוב במחשבה עיונית באור שכל זה הנק' מחשבת שכל כנראה בחוש שכל אור השכל' דבר מה א"א בלי מח' מלבשת אותו ונק' מחשבת שכל ובלעדי המח' לא יאיר אור השכל מן ההעלם לגילוי השגה כלל דהיינו שאינו מבינה לעצמו עדיין ומכ"ש שלא יוכל להגיד אותה ההשכלה לזולתו כלל עד אשר יוגבל אור ההשכלה באותיות מחשבה ממש (בצרופים פרטיים שלמטה ממחשבה עיונית שסוקר השכל בלא צירופים כו') אז יוכל להגיד ולהוריד השכל בדבור לזולתו כל פרט ופרט באופני צרופים שונים ואם לא היה התלבשות השכל ע"י המחשבה לא היה בא לידי גילוי אור השגה כלל וכלל אלא היה נשאר בהעלמו העצמי ההיולי כו' ונמצא שאעפ"י שהשכל הוא העיקר והמח' הוא הטפל הנק' לבוש לבד לגבי השכל ומצד עצמה אינה כלום [דאותיות מחשבה ישנם במציאות בלא שכל כלל כהרהורי דב"ט ואינה כלום] מ"מ ע"י המחשבה יצא מהות השכל הרוחני לגלוי אור בהבנה והשגה עכ"פ (וכמ"כ יובן מזה שיבא הארת והתפשטות אור השכל במדות כמו מה שיתפעל בלב מצד ההשגה הנגלית במוח הכל ע"י אותיות המחשבה דוקא שהרי אם לא יצייר במחשבה דבר הטוב לא יתפעל בלבו גם שמשכיל על אותו הדבר בשכלו אך טרם שיבא בהגבלת המח' לא יוליד התפעלות המדות וכידוע בענין לאה ילדה ו' בנים שהמחשבה הנק' לאה מולדת המדות וגם באה להלביש המדות שבלב אחרי הולדן כמו הרהורי לבו דמה שמתפעל בלב מהרהר במח ואינה מח' ראשונה שהולידה המדות כו') והנה עד"מ המסך שמעלים ומחשיך אור העצם ונראה אור דרך נקבי המסך בשינוי המהות הנק' הארה דהארה כנ"ל כמו"כ הארת אור השכל היוצא אחר העלמו במחשבה שהמחשב' מעלמת עצם אורו הפשוט נק' הארה דהארה או אור של תולדה שהא בשינוי המהות ואינו אור השכל כמו שהוא בעצם דמה שמשיג ומבין היטב השכל ע"י התלבשות המח' העיונית והצרופים שבה זהו הנק' רק השגת השכל (די פאר שטאנד פון שכל) ולא מהותו ועצמו של השכל שהוא למעלה מהבנת השכל (וראיה ממה דלא קאים אינש אדעתיה דרביה עד מ' שנין אעפ"י שהשיג בכי טוב מרבו אך לא קאים על מהות ועצם השכל כו') ואמנם באמת יש יתרון מעלה בודאי בלבוש דמחשבה זאת