א, ג

מה שעל ידה יצא אור השכל לגלוי ההשגה וההבנה בכי טוב בכלי המוח דבלעדי המחשבה שלא היה העלם ולבוש לאור עצם השכל לא היה כלי המוח מכילו כלל וכמו בלבול כלי המוח שמתהווה כאשר עמוק עמוק ממנו אור השכל שבלתי יכילנו במחשבה כידוע (וכמו"כ לא יומשך אז במדות להתפעל באוי"ר כנ"ל) ומזה מוכרח לומר שיש יתרון מעלה ומדרגה בלבוש דמחשבה יותר מגופו של עצם אור השכל כמ"ש במ"א באריכות וד"ל והנמשל מכל זה יובן למעלה בענין עוטה אור כשלמה הנ"ל דמה שמעטה ומלביש לאור היינו מה שמכסה ומסתיר לאור העצמות שהוא אור פשוט בתכלית ואין ערוך אליו כלל וכלל דלית מחשבה כו' אפי' אור צח ומצוחצח אוכם כו' וגם שיהי' נאצל מקור למקור לרצון וחכמה ומדות דאצילות וכידוע בענין לאו מכל אינון מדות כלל אך הנה לא הי' מועיל ענין הצמצום לבד שהוא העדר הגילוי לבד כענין ישת חושך סתרו (כמו בחי' מק"פ כו') דא"כ איך הי' אח"כ גילוי ההעלם כמו מגלה עמוקות מני חושך שמתוך ההעל' והחושך סתרו יוצא ויבקע אור (והוא בחי' האור דקו"ח כידו') אך הוצרך להלביש את אור העצמות בלבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה שמעטה ומלביש לאור העצמות כמו המסך שמעלים ומחשיך אור העצם כנ"ל ואז בהתעטף אורו העצמי ונתלבש ונתעלם בלבוש שלמה יצא האור ונבקע דרך הלבוש הזה המעלים אז יוכל להיות המשכת אורות הנאצלים מאור של תולדה זו הנק' הארה דהארה כנ"ל (אך בין עצמות אא"ס לקו אין פרסא מפסיק כמו הפרסא בין אצי' לבי"ע רק עוטה אור כשלמ' שאינו כמו מסך ממש כו') וביאור זה היינו כמשל התלבשות אור עצם השכל בלבוש דמחשבה שע"י המחשבה יבא לגלוי אור השגה ממש כו' כך ע"י שעוטה אור העצמי כשלמה יבא לכלל גלוי למטה כו' והנה כתיב ותורה אור דמ"ש עוטה אור כשלמה אור זה אור דתורה הוא שנתלבש בה אור א"ס בעצמו שע"י אור תורה יוכל לבא לגלוי גמור למטה באבי"ע ולהבין זה יש להקדים תחלה דיש בתורה ב' מדרגות פנימית וחיצוניות סתים וגליא כידוע ובחי' פנימיות וסודות התורה שם מאיר אור א"ס בבחי' הפנימית שבו שהוא בבחי' א"ס ממש ובחיצוניות התורה הנגלה לנו בפשוט כו' לעשות בפ"מ את כל דברי התורה כו' שם בא גלוי אא"ס בבחי' החיצוניות וההפרש בין זה לזה דבפנימית התורה שאא"ס מאיר שם בבחי' הפנימית כמ"ש הנסתרות לה' אלקינו כו' ע"כ גם אור דתורה שם הוא בלי שיעור וגבול כלל וכלל שעל פנימית וסודות התורה נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים דים וארץ העליונים עלמא דאתכסיא ואתגליא שכולל אורך ורוחב דים דומה לרקיע ברוחב כמו נוטה שמים כיריעה כו' וכתיב לא בשמים כו' ולא בים היא כו' דארוכה מארץ לפי שבחי' א"ס בפנימית מאיר שם הוא בבחי' א"ס באורך וכן ברוחב רחבה מני ים העליון באין שיעור למעלה מזה הטעם דאור א"ס למטה עד אין תכלית ולמעלה עד אין שיעור כידוע אבל בחי' חיצוניו' התורה הנגלית לנו הרי אנו רואים שיש לה שיעור שהן ההלכות דש"ס ומשנה כו' שנתנו דבריהם לשיעורין דוקא להגביל כל דבר באופנים פרטים מוגבלים כזה וכזה יוכשר ולא באופן זולתו והן דקדוקי סופרים שבתשבע"פ שמדקדקים בגבולין ושיעורים איך לעשות את כל דברי התור' הזאת הנגלית לנו בעשי' בפ"מ דוקא והן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בכלל שמוגבלין דוקא כידוע והיינו מפני שאא"ס מאיר בחיצוניות ולבוש המגביל ומצמצם (כי בפנימית התורה ה"ז מעצמות אור הרצון והחכמה שבעצמות המאציל דאיהו וחיוהי חד בבחי' א"ס גם באצילות ומכ"ש ברצונו וחכמתו שבתורה כמו שהיא למעלה בעצמותו שנק' ארחין כמו אביטה אורחותיך וזהו רחבה מצותך מאד בלי גבול וכמ"ש ארוכה כו' משא"כ ירידת אור דתורה בבחי' גליא שהוא הרצון העליון כשנק' מצות המלך למטה שבא בהתלבשות בחיצוניות בלבושים דנגה דעשי' כמו בצמר ציצית וקלף תפילין למטה שם בא בבחי' גבול דוקא כנ"ל) אך מה שנעשה בחי' הגבול והשיעור בחיצוניות לבושים