ב, ד

לבער הרע ולא תתורו כו' ואח"כ והייתם קדושים כו') וכמו שאנו רואים באדם למטה שע"י אור ה' מאיר במוחו ולבו ירגיז על יצה"ר בבחי' כעס וגבורות ולא יוכל לסובלו ובזה ביעור הרע כי כל ביעור הוא דרך גבורות ודין כמו המוכיח לבנו שמייסרו או מבטשו ובזה דוקא נופל הרע או בורח ומסתלק כו' (וכחויא דרבנן אש שחורה לכעוס ולקצוף על הרע לכלותו כו') והוא כמו בחי' גבורות ודינין דמל' שאימתו נופל על הרשעים להאבידם בזה ובאדם למטה הוא אש אור האלקי שמרגיז וכועס על הרע לבערו וכמ"ש ובערת הרע מקרבך ואין ביעור אלא באש דוקא כביעור חמץ כו' וזהו וראיתם אותו ע"י ראיה דתכלת אשא תכלא דאכיל ושצי לרע וזהו ולא תתורו ממילא אחרי לבבכם כו' ולמעלה היינו בחי' המל' שמבררת עה"ד טו"ר בגבורות דקדושה שמגרש ומבער לקליפות (וכמו נחש הנחושת שעשה משה כמ"ש במ"א וד"ל) וזהו ענין מצות חוטי התכלת שבציצית אבל חוטי הלבן הוא למעלה מבחי' הבירור לרע כי הוא מבחי' מקיף דלובן העליון שבבחי' אור וזיו דע"י שנאמר בו לבושיה כתלג חיור שגם הרע נהפך שם לטוב כענין אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שהזדונות נעשו כזכיות ולא בדרך כפיי' כלל אלא אלא אתהפכא חשוכא לנהורא ממילא ומאיליו כידוע וזהו כללות ענין ההפרש בין זכירה ראשונה לזכירה שנייה דבראשונ' מדבר בתכלת שהוא לברר בעה"ד טו"ר כו' ולכך א' ולא תתורו כו' ובשני' מדבר בחוטי לבן דציצית ע"כ א' למען תזכרו כו' והייתם קדושים כו' וכמשי"ת וד"ל וזהו המשך הפסוקים וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' פי' וראיתם אותו לפתיל תכלת שע"ג הציצית הלבן (כענין אש שחורה ע"ג אש לבנה הנ"ל) וזכרתם את מצות ה' דוקא שהוא מצות המלך כנ"ל והענין הוא דבזאת יתרון מעלת אשא אוכמא הנ"ל על אשת חוורא שיוכל לברר בטוב ורע ולהבדיל בין חושך לאור משא"כ באור העליון הלבן דציצית כו' ולזה סמך לו ולא תתורו דרצונו בזה שיבחין מיד ולא ירצה לתור אחר לבבו כו' ויובן עד"מ מי שלא ראה אור מימיו או להיפך שהוא תמיד באור ולא ראה חושך מימיו לא יכיר בהבדל שבין אור לחושך כמו מי שראה אור ומכיר את החושך כמו ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' כו' דמי שלא ראה אור מימיו מהיכן ידע יתרון האור על החושך וכן מי שלא ראה רק אור ולא חושך לא יכיר כ"כ גרעון החושך משא"כ מי שהיה בחושך ורא' אור לא יבא לו יתרון האו' מתוך החשך לבד ולא מצד האור לבד אלא מהבדל שביניהם וכמ"כ איש טוב שלא ידע מדבר רע בעולם לא ידע להבחין פחיתת הרע ויתרון הטוב על הרע כלל כי לא ידע מהטוב רק מצד עצמו ולא מהפוכו וכן להיפך מי שלא ידע מן הטוב רק מן הרע לא יכיר ביתרון הטוב מאחר שלא טעמו ולא הרגיש בו מעולם ולא ידע פחיתת ערך הרע לגבי' וכמו טעם מרירות ומתיקות מי שלא טעם טעם שניהם רק א' לבדו לא ידע הבחנתם כלל אך מי שטעם טעם שניהם יבחין היטב בין טו"ר וממילא יבא לו יתרון הטוב וגרעון הרע למאוס ברע ולבחור בטוב מצד שיודע ערך היפוכם מם הקצה והוא יתרון האור שמן החושך למי שהי' בחושך משא"כ למי שאינו יודע מן החושך כלל ולכך א' ידע מה בחשוכא ואז נהורא כו' מאיר יתרונו בא לו וכן להיפך מי שלא ראב אור מימיו ולא יבחין במעלתו כלל כו' עד שחושך ישים לאור כי החושך אצלו כאור ממש מאחר שלא ראה אור מימיו וכן מי שא"י ממהות הטוב כלל ישים טוב לרע ורע לטוב כו' אך מי שהי' בשניהם יוכל להבחין ביותר ומרגיש בתכלית עוצם הבדל יתרון מעלת הטוב על הרע והאור על החושך כו' וד"ל והנמשל מכ"ז יובן בענין התכלת דהנה מבואר למעלה דאשא אוכמא דתכלת הוא אור הבא לברר בעה"ד טו"ר להבדיל בין אור וחושך כו' דאכיל ושצי כאש המצרף כו' והכרח שיהי' זה האור בירידת והתלבשות בעה"ד טו"ר שכל מברר צריך לידע ממהות המתברר כענין ידע מה בחשוכא כו' משא"כ מי שאינו