ג, ד

בחוש גם בהתפעלות הרצון מן ההעלם ממש גם מה שאינו רואה בעיניו כלל כמו חבירי דניאל דמזלייהו חזו ופעל חרדה ממש בגופם וכן מהרהור תשובה פתאום שמזליה חזי ומתעורר מב"ק המכריז כו' ופועל החרטה והמרירו' בגוף (וכה"ג במילי דעלמא כמו לב יודע מרת נפשו ולהיפך בבשורת הטוב שאינו ידוע לו יגיל הלב כידוע וברור בנסיון וכמו בל' יום שלפני מותו שצלמו יגיד לו ויאנח מעצמו כמ"ש בזהר) אך בחי' מקיף דיחידה תמיד הוא בהעלם עליו חופף והוא מ"ש אך בצלם יתהלך כו' בלתי נגלה לעולם (רק לפרקים מעורר רצון לרצון והוא שמעורר למזלי' כמו עד יערה עלינו רוח כו') והנמשל מכ"ז יובן למעלה בבחי' נר"נ דאצי' שמלובשים בג' כלים מוחא ולבא כו' כידוע שזהו בחי' א"וכ דז"א שכולל ע"ס דאצי' מאו"א ולמטה כו' וגם אור אבא בבחי' כלי ונק' מוחין דאבא וכה"ג באור אימא מוחין דאימא כמוחין דחו"ב שבאדם למטה כידוע אבל בחי' א"א וע"י שנק' רצון ועונג העליון הרי בחי' ע"י מבחי אחרונה שבעצמו' כו' ובכלל הוא ההפרש שבין אני ואין שזהו פלא ואלף כנ"ל שהן כמו חי' יחידה למטה שאין להם בחי' כלים להגביל אורם כחומר לצורה כרצון ועונג למטה שאין להם בחי' כלים להגביל אורם כחומר לצורה כרצון ועונג למטה באדם ששורה בהשוואה מראש לרגל ובב' הפכים דחו"ג כנ"ל כך בשיעור קומה של יוצר בראשית בבחי' ז"א בחי' הרצון ועונג שהוא בחי' התכר דאצי' אינו מוגבל בכלי רק כמ"ש בכ"ע דאיהו תפיס בכולהו ולי' מאן דתפי' בי' כמובן מהנ"ל באדם שהרצון שולט בכל ואינו נתפס כו' ויש בזה בי מדרגות אני ואין כנ"ל אני הוא בחי' גלוי הרצון מן ההעל' שבעצמו' דכתר לכך נק' אני שידוע בנאצלים מי הוא כגלוי הרצון בשכל ומדות כו' וכמו בחי' מזלא חזי הנ"ל אך צריך לזה בחי' העלאו' מ"ן אבל ע"י ההעלא' יעוררו אותו מן ההעלם לבא לגלוי כמשל הרהורי תשובה דמזלי' מתעורר ע"י התעוררו' מלמטה כו' וכה"ג וזהו כמו מקיף דחי' הנ"ל וזהו אני ראשון לפני האצי' דהיינו כשאור הכתר מאיר בנאצלים מן ההעלם כו' ואני אחרון אחר האצי' הכל בהשוואה א' כרצון שמתגלה בראש ורגל כא' כנ"ל דלית מאן דתפיס בי' ואיהו תפיס בכ"ע כו' אמנם בחי' אין הוא כמו מקיף דיחידה והוא כאשר הארת הכתר מופלא ונעלם בהעלם העצמו' לעולם בתמידת ולא בא בגלוי לעולם כנ"ל (אך לפרקי' מאין נעשה אני כו' כמו שמעורר למזלא להתפעל ברצון לרצון כו' ונק' רעיא דכ"ר למעלה כידוע ומבואר במ"א):

(ה) וזהו פי' אני ה' כו' אני הוא שהשפלתי א"ע בצמצומי להקרות אני ומאני הוי' יוד חכמ' מוחא כו' בבחי' או"כ דז"א ואו"א כנ"ל כידוע דשם הוי' הוא צמצום והתפשטות כו' ומ"ש אני ה' אלקיכם רצונו בזה דגם מה שאני נעשה מאין מההעלם לגלוי מי הוא הגורם זה הרי אין ישראל דוקא שעלו במח' וכמא' במי נמלך בנשמתן כו' שזהו אם להיות לו רצון שהוא בחי' הכתר בכלל ומפני שאני אלקיכם שהן נשמות הצדיקים ע"כ ירד ממקו' גדולתו לצמצם א"ע ברצון להאציל ולברוא שנק' תחלת המח' כידוע וא"כ ישראל הם המשיכי' גם לאני להיות הוי' באו"כ שנק' סופה דמחשבה (כנ"ל בסי' מ"ג) והנה עד"ז יתפרש והייתם קדושים לאלקיכם שישראל ממשיכי' אותו שיקרא קדוש דהנה פי' קדוש ל' מובדל הוא בחי' אין שנק' מופלא ונעלם ונק' סובב וסדכ"ס וכה"ג וידוע דכ"ז לא שייך רק כשבא בבחי' השפעה שנק' מקיף ומקיף למקיף כנ"ל בב' מקיפי' דחי' יחידה אבל כמו שהוא בעצמו ממש לא יתכן גם בשם קדוש מובדל ומופל' דממי הוא מופלא ונעלם אחר שהוא ושמו בלבד רק כשנמלך בישראל כנ"ל ועלה ברצונו הנעלם כו' אז נק' קדוש ומובדל בבחי' ואח"כ בבחי' אני בגלוי הרצון כנ"ל וזהו שאנו או' נקדישך כידוע וזהו והייתם קדושים שמפעילים הקדוש' לאלקיכם שיקרא קדוש וד"ל (וזהו יוצא מפשוט דקאי על נש"י שנקדשו לאלהיהם הענין הוא כמ"ש (בסי' מ"ה) בביאור ישראל קדישין ואין קדו' כה' אך אמר שע"י ראי' דציצי' כסדר דוק' בתחלה בתכלת שהוא הטהרה שמביא