ד, א

לקדושה כנ"ל אז והייתם קדושים בקדושת העצמו' ממש למעלה מסובב כו' משום דסוף מעשה דברורי' דרפ"ח כו' שע"י תכלת עלה במח' ובזה נמלך כו' כידוע ולכך עי"ז דוקא והייתם קדושים לאלקיכם דוקא דקדושתו למעלה מקדושתכם) ואחר כ"ז יובן ההפרש שבין זכירה ראשונה שא' את כל מצות ה' שנקר' מצות המלך ע"י התכלת כנ"ל ובין זכירה הב' שא' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ולא א' מצות ה' כו' דהנה מצות הוי' הוא הבא בבחי' אור וכלי דוקא דיוד ה"א צמצום והתפשטו' כו' וכמו רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא שהוא אא"ס שמאיר בנאצלים באו"כ כמו חסד דרועא כו' והן בבחי' נר"נ דז"א ומוחין דאו"א כו' כנ"ל וזהו דוקא בזכירה ראשונה דע"י ראי' דתכלת שהוא בחי' המלך הנק' מצות המלך כנ"ל אבל מצותי הן למעלה ממצות הוי' צמצום והתפשטות כו' אלא מצותי ממש והיינו בבחי' הכתר שנקרא אני ואין פלא ואל"ף הנ"ל שזהו כמו ב' מקיפי' דחי' יחידה הנ"ל באדם למטה שאין להם בחי הכלים להגביל אורם והענין הוא כידוע דעצמו' הרצון כמו שהוא למעלה שנק' ארחין דגלגלתא דא"א כמו ואביטה אורחותיך ממש הן הנק' מצותי (ולא כמ"ש במ"א בענין מצותי כמו שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בטלית וכה"ג דזה קאי על בחי' ז"א שנק' אדם דאצי' שמקיים גם הוא כל המצות כמו תפילין דמארי עלמא כו' וכן מ"ש עוטה אור כשלמה שמתעטף בטלית כו' וכן שומר שבת ויו"ט כמו שבת להויה אלה מועדי הויה דהכל הוא בבחי' ז"א דאצי' שנק' קודב"ה סתם כידוע אלא בבחי' א"א וע"י ששם המצות עליונות יותר ונק' ארחין כו' וחיורתי כו' שע"ז אמ' אורחותיך דוקא משא"כ אורחו' הוי' דז"א כמבואר באד"ז וביאור הענין הוא שזהו עצם הרצון העליון הפנימי כמו שהיא בעצם מהות ועצמות אא"ס שמורה על בחי' עצמותו ממש כמשל הידוע באדם שמרצונותיו הפנימיו' והעצמיי' שוקא מורה על עצם מהותו וכמ"ש במ"א דמזה מובן שרש הל"ת גבוהים עמ"ע דהיינו ממה שלא יוכל לסבול כלל מה שנגד מהותו ועצמותו וכו') ופי מצותי לשון צוותא וחיבור והוא בחי' התחברות והתקשרות עצמותו ממש (שזהו עצמו' רצונו שמורה על פנימי' ועצמו' מהותו ממש כנ"ל) וזהו ענין תוס' אור שבא מן העצמו' ממש בנאצלים (ברמ"ח אברי' דז"א שע"ז אמר ושמרתם כו' אשר יעשה אותם האדם דלעילא שהוא בחי' ז"א וחי בהם ממש כמו כשמתעטף בטלית ומניח תפילין כו' מטעם שהן כמו בחי' חיה יחידה דאד' ממקיפי' דא"א וע"י כו' ומזה יובן גם במצותי דא"א וע"י שמאי' מהעצמו' ממש) ע"י בחי' הכתר דאני ואין שהן כמו ב' מקיפין דחיה יחידה שהן כמו בחי' ממוצע בין העצמות לנאצלים כידוע ותוס' אור זה בא מן העצמו' ממש כנ"ל ע"כ אמר בזכירה שני' והייתם קדושים לאלקיכם בקדושה בקדושה שבעצמותו ממש ומשם נמשך להיות אני הוי' כו' שמאין יהיה אני שזהו מהעלם עצמותו לגלוי וד"ל משא"כ בזכירה הא' לא אמ' מצותי רק מצות הוי' לפי שזהו הבא מלמטה למעלה ע"י ראיה דתכלת שמקבל עליו עומ"ש שנק' מצות המלך ומצוה בא"ת ב"ש הוא שם הוי' כידוע והגם שנעשה עי"ז תוס' אור באצי' אבל רק בשם הוי' באו"כ ואח"כ יעלה ויגיע למדרגה דמצותי שלמעלה מבחי' או"כ ומשום דהא בהא תליא דוקא ע"כ אמר למען תזכרו כו' פי' למען הדבר הזה דוקא כשתעשה כסדר הזה וקאי אדסמיך ליה שכאשר תקבל עמ"ש תחלה במצות המלך הוא הנק' מצות הויה ע"י ראי' דפתיל תכלת שנתנו על הכנף כו' אח"כ תזכרו ועשיתם את כל מצותי שתוכלו לבא למדרגה זו דמצותי הנ"ל שלמעלה מבחי' מצות הוי' ע"י חוטין הלבנים שבציצת שקדושה דעצמותו נמשך על ידן וכמ"ש והייתם קדושים כו' ובזכירה ראשונ' לא הזכיר קדושה רק השמירה מן ההיפוך ולא תתורו כנ"ל וביאור הדברי' הנה לכאורה יש להבין במה שמצינו בעבודת ה' ב' הפכים מן הקצה דלפעמים א' עבדו את ה' בשמח' דוקא וכן תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה וטוב לב ולפעמי' אמר עבדו את ה'