ד, ד

הידוע בענין אם אין חכמ' אין יראה אם אין יראה אין חכמ' דידוע הקושי' ממה יתחיל מאחר דיראה בלא חכמ' אינו כלום וכן חכמ' בלא יראה כו' אך התירוץ הוא כידו' שיש ב' מיני יראה יראה תתאה ויראה עלא' וכמ"ש בכ"מ דחילו ורחימו רחימו ודחילו ויראה עלא' היא חכמ' כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה שאין לחלק ביניהם כלל והענין הוא כח מ"ה בחי' בטול ואין בעצם כידוע במדריגת משה שא' ונחנו מה מ"ה בעצם משום דגלוי אא"ס תמיד בחכמ' שנק' אין בעצם וזהו ג"כ בחי' יראה עלא' שהוא בטול במציאו' ממש מצד העצם כמשל הנכנס בהיכל המלך שנופל עליו הביטול בעצם מצד עצמו' המלך משא"כ קודם שנכנס שלא ראהו עדיין שגם שמתבטל נק' בטול היש מעצמותו לבד כו' ובטול היש נק' יראה תתא' שהוא בבחי' חיצוניו' לבד ולא בפנימיותו כלל אך ורק מה שמתבטל מישותו וגסותו לגמרי הנק' השתחווא' חיצוניו' או הכנעה חיצוניו' כשהיא מכל וכל בחיצוניו' עכ"פ ה"ז נעשה בחי' כלי מוכן לבחי' בטול במציאו' דהא בהא תליא משו' דנעוץ תחלתן בסופן דוקא והטעם הוא כידוע בענין יהב חכמתא לחכימין דהקושי' ידוע לחכימין כבר מה צורך ליתן להם חכמה אך הענין הוא דחכימין היינו שיש בהם בחי' בטול היש בתכלית ולפי ערך בטול ישותם שהו' העדר והרגש זה בעצמם למהות ודבר כלל מכל וכל לפי ערך זה יוכלו להיות כלי מוכן לקבל בחי' ח"ע שהוא גלוי אלקות מלמעלה למטה באור ח"ע מצד העצם שזהו בחי' בטול פנימי ועצמי דכח מ"ה דמשה הנ"ל וכל מי שיש בו חכמה בחי' בטול היש יותר יותר יומשך בו ח"ע בטול הפנימי דבחי' ראיה כו' וד"ל וכנראה בחוש בכל טועמי טע' אור החכמ' אלקית שלא תשכון בגסי הרוח שעושי' מזה יש ודבר לעצמם וכמ"ש ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל כו' וכמ"ש במ"א ובזה יובן התירוץ על מאמר דאם אין יראה כו' בב' אופנים או דקאי בח"ע וירא' עילא' דכתיב הן יראי ה' היא חכמ' שהוא כח מ"ה ובטול בעצם הנ"ל או דקאי בירא' תתאה ומשום דנעוץ תחלתן בסופן ע"כ אם אין יראה תתאה שנק' פתח אין ח"ע ולהיפך אם אין חכמ' ממילא מובן שאין יראה תתאה משום דלא יהב ח"ע רק לחכימין שהוא בחי' ירא' תתאה וזהו כל שאין ירא' חטאו קודמת לחכמתו שהוא יראה תתאה השתחוואה ובטול היש לבד אין חכמתו בטול בעצם מתקיימת כלל מטעם הנ"ל וד"ל וכמ"כ יובן למעלה בבחי' מל' דאצי' שנק' אדם תתאה היא יראה תתאה וח"ת חכמ' בסוף שמתפשט בבי"ע הרי שרשה באדם קדמא' הוא אור אבא חכמ' בראש שנק' יראה עלא' כנ"ל דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל ולכך ע"י מצות ה' שנק' מצות המלך יראה תתאה דתכלת בחי' המל' יזכרו על כל מצותי שנמשך מרצון העליון ע"י חכמ' בראש שהוא אור אבא דאבא יסד ברתא כו' כנ"ל וד"ל:

(ז) והנה מעתה יש להבין בחי' ד' גוונין חגת"מ הנ"ל הרי התכלת שהוא בחי' המל' נק' אשא אוכמא ע"ש שמכלה ומבער הרע דנוגה כמ"ש בזהר וחג"ת הן חוטי הלבן שהוא בחי' אש' חוורא (וכנ"ל בענין נר ה' נשמת אדם וכענין אש שחורה ע"ג אש לבנה באור תורה) והענין מבואר משום דהמל' יורדת למטה בסתר המדרגה עד היכלות דנוגה לברר ברורי' דרפ"ח כו' וכמ"ש טרף נתן וכו' ותתן טרף רפ"ח ע"ה כו' וענין הברו' הזה ידוע להיו שעה"ד טו"ר כשבא בבחי' נוגה מתערב ביותר והוא עד גסות השמרים דקליפת נוגה דעשי' שרובו רע כידוע וכאשר נגלה אור האלקי שם ביתר מכפי הצמצום וההסתר דשם מתבטלים ממציאותם ונכלל הטוב שבהם בקדושה האלקי' ודוגמא לדבר זה מה שאמרו למה צדיקי' דומין בפני השכינ' כנר בפני האבוק' לפי שנמש' הניצו' אח' מקו' ושרש מחצבו כו' כך גם נצוצות דקדוש' שנפלו בקליפו' כאש' יבא גילוי מקור חוצבם שהוא אור האלקי יומשכו ממילא ויבדלו מתערובת הרע והמות שנדבקו שם וראי' לזה מהעלא' ניצוצות נשמות הגרים שנשקעו בעכו"ם ונגררים ונמשכים ממילא אחרי ה' בהגלו' נגלות אור האלקי בצדיק גמור שבדור כמו באהברהם אע"ה שנק' אב המון גוים מפני שנשמתו הי' מרכבה לאלקים חיים בגילוי