ה, ב

כו' גם זה בא מלמעלה למטה וכמ"ש במ"א בענין אין אשה אלא ליופי שהיופי שלה נמשך מהארת פנים דא"א כמשל הגדול שמסתכל בקטן שיתחזק עי"ז ויאירו פניו כו' (וכענין הקבלת פני רבו שמאור פני רבו יאירו פניו בהלכה כו') כמ"ש עיני כל אליך כו' אשא עיני כו' (וכמ"ש במ"א בענין עיניך יונים כו' עיניו כיונים כו') והנה פי' פניו לשון רבים שכלול מג' גוונין חג"ת (וכידוע בענין תקון הז' ואמת שהוא הארת תרין תפוחין כו') (וכמו חכמת אדם תאיר פניו בשעת מ"ת דפנים בפני' דיבר כו') וזהו יאר ה' פניו אליך שזהו אסתכלות' דא"א בזו"נ שנק' אדם תתאה וכמ"ש מה שמו מה שם בנו שהוא ז"א ונק' ישראל או כנ"י וזהו אליך דוק' וכל זה הוא ע"י תוס' האור באו"כ דאצילות שכלול בכל המצות העליונות שנק' מצותי כו' והוא בחי' חוטי הלבן שממשיכים תוס' אור להאיר לבד ונק' אשא חוורא כנ"ל ולע"ל יתגלה אור זה למטה בבי"ע ועכשיו אין זה האור רק למעלה באצילות וכמ"ש במ"א וד"ל: וזהו ג"כ שרש ענין עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה דהנה פי' שמים אש ומים יחד והוא בחי' ז"א דאצילות שכלול מחו"ג דאו"א מוחין דאבא מסט' דחסד בחי' מים ומוחין דאימא בחי' הגבורות (וכמו מוח החכמה קר ולח ומוח הבינה חם ויבש והתכללתו שניהם נמשך ללב שהן בחי' המדות דז"א למעלה) וזהו נטוה שמים כיריעה שכל בנין ז"א באו"כ פנימיי' ומקיפים שנק' יריעה (וכמ"ש בזהר ע"פ בורא השמים ונוטיהם דאתקין תדיר כו' וכמו כונן שמים בתבונה שהן מוחין דמדות דז"א שנמשך ממוחין דאו"א כידוע) ותחלה כיריעה שהוא בחי' המקיף ודוקא אחרי שעוטה אור כשלמה תחלה כו' [הענין יובן עפ"י המבואר במ"א בענין הפרסא כו' בין כתר לחכמה כמ"ש והבדילה הפרוכת בין קדש דחכמ' כו' ותרגום פרכת פרסא כו' והוא בחי' קרומא דאוירא כו' וזהו המקרה במים עליותיו כו' ולמעלה מזה בבחי' לבוש חשמ"ל העליון שבין עצמות המאציל לנאצלים וז"ש לבושי' כתלג חיוור חיוור דוקא והוא הטלית הלבן שע"ז א' עוטה אור כשלמה כו' אינו ענין הצמצום דישת חושך סתרו שהרי זה נק' אור ולא אור שיצא מתוך החושך כנ"ל אלא כפשוטו שהאור הוא עוטה כשלמה שנמצ' השלמ' כולו אור בהיר כמו לבושי' כתלג כו' ואח"כ נוטה שמים כיריעה כו' ויש כאן ג' מדרגות אור מים רקיע ויובן זה עפ"י המבואר במ"א בענין ג' מיני בחי' פרסא שבג' מדרגות הללו דאור מים רקיע דפרסא הא' הוא מ"ש עוטה אור כשלמה והוא לבוש חשמ"ל דלובן העליון שמלבש ועוטה אור להתלבש בו והוא להיות שאין ערוך כלל בין העצמות לנאצלים ע"כ בהכרח שיתעטף ויתכסה באור שנק' לבוש ולא להסתיר עצמו אלא שעל ידו יאיר אור בנאצלים שיהי' בחי' אור של תולדה אבל לא מתוך ההעלם כמסך ממש (וביאור זה ידוע ע"פ הנותן שלג כצמר כמו השלג שעיקרו חסדים רק שמתכווץ ותחלתו מים וסופו מים רק שדרך הלוכו מתכווץ שיהא מתקבל למקבל כך חוטי לבן דצמד דטלית להשפיע ממקיף העליון וז"ש לבושי' כתלג חיוור כו' במצות ציצית שעי"ז יזכרו על כל מצותי שהן בחי' ארחין ושערות שנק' שער רישי' כעמר נקא) והב' בחי' הפרסא שנק' קרומא דאוירא בגלגלתא דא"א שע"זא המקרה במים כו' שבחי' מים הוא אור העצמי שנמשך לגלוי והתפשטות למטה כמים כו' וז"ש והחכמה מאין כו' הוא הנק' אור כמ"ש יהי אור אך כשמתפשט מאין ונמשך בבחי' יש כמ"ש מאין תמצא נק' מים ושם יש בחי' פרסא מפסיק כו' ומשם נמשך להיות נוטה שמים כיריעה שהוא הרקיע דאגלידו מיא כו' כמ"ש במ"א בענין אור מים רקיע והוא בחי' התכללות אש ומים המוחין דאו"א בבחי' מקיף לז"א כנ"ל ולזאת אם לא שעוטה אור כשלמה בתחלה לא הי' אור נמשך בנאצלים וממילא לא הי' נמשך אור ומוחין לז"א בבחי' מקיף דיריעה אח"כ וד"ל] והנה ע"ד הנ"ל במאציל ונאצלים נאמר עוטה אור כשלמה ונוטה שמים כו' כך בין האצילות לבריאה שאין ערך ביניהן יותר משאין ערך האצילו' לגבי המאציל כו' ע"כ גם שם אמר עוטה אור כשלמה והוא מה שארז"ל שהקב"ה מתעטף בטלית כו' ובחי' ד' כנפות