ה, ג

שלו שמשם נמשך למל' המקיפים דל"ב נ"ח שע"ז א' ופרשת כנפיך כו' וכן מ"ש בבגדו בה ומ"ש שארה כסותה כו' וכן אשר תכסה בה קאי בטלית דכנ"י כו' ואח"כ נוטה שמים כיריעה שהוא בחי' הפרסא שבין אצילות לבריאה כו' וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים כו' וכמו ועל ראשי החיות רקיע כו' והכל ענין א' ע"ד הנ"ל רק ששם הוא מן המאציל לנאצלים וכאן הוא מאצילות לבריאה (אך ענין התכלת שמברר לעה"ד טו"ר לא יתכן בטלית דמאציל):

(ח) ובכל זה יובן שרש ענין ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם כו' ואח"כ ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וראיתם אותו כו' דהנה יש להבין מ"ש בזכירה ראשונה מצות הוי' ובזכירה שני' אמר את כל מצותי דוקא כנ"ל להיות ידוע בפי' מצות הוי' שהוא בבחי' המל' דוקא דהוי"ה הוא בבחי' ז"א ומצות הוי"ה הוא בחי' המל' שמקבלת מז"א ונק' מצות המלך (וביאור הדבר ידוע דפי' הויה היינו באצילות עצמו בבחי' או"כ כמו חסד דרועא ימינא כו' וכך רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דז"א אבל מצות המלך שבבחי' מל' דאצילות זהו בחי' המשכות המצות בגלוי בעלמא דאתגליא מאין ליש כמו עד"מ ציווי המלך בדבור לזולתו כמו מדוע כו' את מצות המלך והן מצות עליונות שבאין בגלוי אור למטה ע"י בחי' המל' נק' מצות המלך) ואמנם בזכירה שני' א' כל מצותי למעלה גם מבחי' הוי"ה דז"א שהוא מדבר בבחי' אור עצמות המאציל שממשיך תוס' אורו בע"ס דאצילות דהיינו בבחי' נר"נ דז"א ובמוחי דאו"א ג"כ כו' והענין הוא רק להמשיך תוס' אור בכלים ובבחי' נר"נ יש כלים עד בבחי' א"א וע"י שזהו כמו בחי' חי' יחידה למטה שאינם מוגבלים בכלים כנ"ל באריכות וזהו ידוע דבכל מקום שיש בחי' אור וכלי שייך שם ענין תוס' אור בכלי או מיעוט האור בכלי שזהו הנק' בחי' קטנות המוחין וגדלות המוחין כו' וכמו"כ במדות דז"א וגם במוחין דאו"א שמקבלין מב' מזלות דנוצר ונקה כידוע מאחר שהמה מוגבלים בכלי ג"כ כמו חכמה מוחא ונק' מוח אבא כו' [וע"ד שאנו רואים באדם למטה שלפי שכלו יהולל איש שיקטן שכלו מצד קוטן הכלי בימי קטנותו ויגדל שכלו בגדלות הכלי כשיגדל וכן במדותיו יגדלו לפי ערך גידול שכלו מעט מעט כו' כמו מבן ו' שנה עד י"ב שנה שהוא בקטנות המוחין והמדות ומי"ג שנה עד בן כ' שנה הוא בא לכלל גדלות השכל שבמדות עד שיגדל יותר גם בעצם כח שכלו בהיותו בן ע' זקן שקנה חכמה והרי יש תכלית הקטנות בהיותו בן ו' עד תכלית הגדלות כו'] והיינו לפי שמשכן אור השכל במוח והמדות בלב כו' משא"כ בבחי' חי' יחידה כמו הרצון והתענוג בלתי מוגבלים בכלי כלל שאין להם משכן בכלי וחומר מוכן בכלי הגוף כנ"ל באריכות ע"כ לא יגרעו ולא יתוספו לעולם מצד ריבוי או מיעוט הכלים מאחר שאינם מוגבלים בכלי הגוף כלל כנ"ל [ומה שאנו רואים בחי' גדלות וקטנות גם ברצון ועונג שהקטן רצונותיו לדבר קטן הערך ורצון הגדול לדבר גבוה יותר וכן הענג שהקטן מתענג מדברים פחותים משא"כ כל שיגדל יותר יותר יתענג בדברים גדולים יותר הנה זה הרצון הוא הנולד מן השכל או המדות שבלב שלפי שכלו כך יולד לו רצון והקטן שכלו קטן רצון הנולד לו קטן ביותר וכשיגדל שכלו יגדל תולדות הרצון עמו וכן במדותיו שעיקרם הרצון שנק' רעותא דלבא תלי לפי ערך גידול המדות באוי"ר והתפארות ונצוח אם בענינים קטני' או בגדולים ואם בהשכלות ועיון עמוק או שלא בהשכל וכו' אבל הרצון עצמו שלמעלה מן השכל אין בו שינוי מבחי' קטנות לגדלות מאחר שאין טעם לרצון כלל א"כ מה שינוי ימצא בו בין גדלות השכל לקטנות השכל וראיה לזה מרצון הטבעי שבטבעיות המדות שאין בו שינוי כלל להיותו למטה מן השכל ואין לו חיבור ושייכות עם השכל וכמו מי שהוא בטבעו כעסן או להיפך רחמני או אכזרי או פחדן או להיפך ע"פ שבקטנת ימיו לא יוכל לשלוט בהם כלל ובגדלות שניו ישלוט להפוך בהם