ה, ד

מקצה לקצה אין זה היפוך בעצם כלל רק שליטה לבד והטבע שהיה לו בקטנותו נשאר לזקנותו בעצם בלתי שינוי כלל וממילא הרצון שנולד מצד טבעו אין בו שינוי כלל וכמו בטבע שלמטה מן השכל כך בעצם אור הרצון והעונג שלמעלה מן טבע השכל שבמוח ומדות שבלב כו' אין בהם שינוי מקטנות ימיו לגדלותו] ומ"ש אך בצלם יתהלך איש שצלם הן מקיפים דחי' יחידה שיתהלך איש להיות בו תוס' אור מן ההעלם לגלוי כמו זקן שקנה חכמה הרי נמשך תוס' אור מן ההעלם לגלוי כמו זקן שקנה חכמה הרי נמשך תוס' כח מהעלם כח המשכיל וכך יוכל להיות תוס' גלויי אור בעצם הרצון או מיעוט כו' כנראה בחוש שגם נקודת עצם הרצון יש בו מיעוט וריבוי לעתים שונים וכמ"ש במ"א בענין עת רצון כו' כל זה אינו רק באופן הגלוי לבד אבל לא גידול בעצם או מיעוט בעצם כגידול שכל ומדות ומיעוטם לפי הכלי וז"ש יתהלך לבד שזהו כניסת הצלם מהעל' לגלוי ובהשוואה א' כו' כנ"ל וראי' לדבר זה שהרי גם עצם הרצון לטוב בבחי' מוטבע כמו מי שטבע שכלו לטוב ומדותיו לטוב כאוהב לאהובו כנפשו שעצם רצונו מוטבע לטוב עליו וממילא יטה שכלו לזכות עליו לחפות כו' ולהיפך לשונאו כו' ולכך השוחד יעור עיני חכמים מפני הטיית הרצון הטבעי למצוא שכל לזכות ולכך לא היו יושבין בסנהדרין רק זקנים שטבעיות שלהם נכנע ובטל בתכלית לגבי השכל שלא יגבר הטיית טבע הרצון להפוך השכל שלא כמשפט התורה כו' [ואע"פ שיש חכמים להטיב ולהרע לזכות ולחוב זה לא יצא ממשפט התור' כמו שכל מטה כלפי חסד כב"ה זהו מצד אור נשמתו בהשגה שבחכמ' שבתורה מבחי' חסד שבחכמ' ולא בטבע האנושית כלל] ולפ"ז טבע הרצון המוטבע שלמטה מן השכל הוא עצמו טבע הרצון הפשוט ועצמי שלמעלה מן השכל ומ"ש כי האדם עץ כו' קאי במדות ושכל השייך למדות לבד שיתכן בו לשון גידול ולא ברצון ועונג שלמעלה מבחי' אדם וגם לא בטבעיות המדות בטבע תולדתו הגם שמבואר במ"א בענין עיבור יניקה כו' שמתגדלין טבעי המדות אבל בעצם מהותם הראשון אין שינוי כלל כנ"ל (ולפ"ז מ"ש באד"ז ז"א בע"י עצמו אחיד שלמעלה ממזלו' דאו"א כו' היינו בקטנות שבו דוקא שהוא טבעי המדות שאין בכח זקן שקנה כו' לשנותם כו' כמ"ש במ"א) והנמשל מזה יובן למעלה מעלה בהיות ידוע שאור הרצון העליון הוא הנק' כתר הממוצע כו' ויש בזה ב' מדרגות כמו בחי' חי' יחידה למטה כנ"ל באורך שלמעלה מבחי' נר"נ כו' (כידוע בענין נקוד' ספי' פרצוף הרי ג' מדרגות נקודה אינו כלול מי' והוא בחי' הכתר דכתר וזהו בחי' א"ק רצון לרצון כו' אדם דבריאה וספי' כלול מי' הוא בבחי' א"א וע"י שנק' אדם דיצי' וכמו ק' ברכות שהן ע"ס דכתר כל א' כלול מי' ופרצוף בז"א ואו"א שבו שנק' שם הויה י"ה חו"ב שבמדות כידוע ונק' אדם דעשי' שהאור בכלים מכלים שונים בג' מיני כלים פנימי ואמצעי וחיצון כידוע) והנה כדי להמשיך בחי' תוס' אור מעצמות המאציל בבחי' מוחי' חדשים לאו"א זו"נ שכולל שם הוי"ה יו"ד חכמה כו' צריך לעורר בחי' הארת פנים העליונים דא"א וע"י שיומשך על ידם מעצמות המאציל אור חדש כי הם בחי' ממוצעים ועי"ז יהיה תוס' אור בנר"נ דז"א כו' כידוע וד"ל וזהו פי' את כל מצותי לשון צוותא וחיבור והוא מה שיש התחברות מעצמות אא"ס בנאצלים בתוס' אור חדש תמיד ע"י בחי' א"א וע"י שנק' ממוצע כנ"ל נק' מצותי דוק' שזהו למעלה ממצות הוי"ה מאחר שזה האור בא מן העצמות ע"י המקיפים דכתר שלמעלה מבחי' הכלים לא נק' שם הוי"ה עדיין כנ"ל ושם הוי"ה הוא בבחי' כלי לאור כידוע שזהו בבחי' זו"נ ואו"א יו"ד אור אבא כו' כנ"ל וד"ל אך א"כ יש להבין מ"ש בסוף דברי הפ' אני הוי"ה שמתצמצם בשם הוי"ה דוקא ותחלת דבריו למען תזכרו כו' את כל מצותי שלמעלה משם הוי"ה כנ"ל הענין הואט דהגם שמבואר למעלה בפי' אני שהוא ידוע והכל מכירים אותו ובאמת הרי לית מחשבה תפיסא ביה ומופלא