ו, ב

רום המעלות וד"ל (וזהו למען תזכרו למען דבר זה דוקא שהוא ראיה דתכלת בזכירה א' שהוא לבער הרע כו' הנק' טהרה כנ"ל והיא המביאה לידי קדושה דוקא וזהו למען תזכרו ועשית' כל מצותי שקדשנו במצוותיו בבחי' קדושת העצמו' ממש וכנ"ל בפי' והייתם קדושים לאלקיכם דוקא כמ"ש כי קדוש אני למעלה מקדושתכם שע"י המצות שזה ב' מדרגות זו למעלה מזו תחלה ועשיתם כל מצותי בקדושה שע"י מצותי כנ"ל ואח"כ והייתם קדושים בקדושת עצמותו כו' ושרש הדברים כמ"ש במ"א בשרש ההפרש בין טה"ע לטה"ת דבחי' אור מקיף הכללי שמקיף לד' עולמות דבי"ע שע"ז אמ' אני ראשון ואני כו' אני מלא כו' תפיס בכ"ע ולית מאן כו' נק' טה"ת והוא ענין מח' הכללית שסובב הכל בסקירה א' מראש לסוף כא' כו' ונק' סופא דמח' כשבאה בבחי' מקיף להגביל דבר פרט כו' אבל טה"ע הוא עצמות אור א"ס כמו שהוא ושמו בלבד שאין זה רק גלוי אור עצמו שלא נק' מקיף למקיף עדיין וזהו עוטה אור שנק' אור פשוט בהיר בעצם רק עוטה אור זה כשלמה להיות בבחי' מקיף למקיף כו' וזהו כשלמה כמו לבושי' כתלג חיוור כו' והוא הנק' קדוש ונמשך משם להיות בחי' מקיף שנק' שמים שז"ש נוטה שמים כיריעה שמקיף לכולם בשוה וכמו וכעצם השמים לטוהר לשון טהר יומא שנטהר מן החושך והסתר וזהו כמו התכלת שדומה לרקיע דוקא כו' שנק' טהרה כנ"ל שמביא לקדושה הוא עצמות האור כלבנת הספיר שבהיר בעצם מתחלת הוייתו ואמנם כשעלה בתחלת הרצון קדם התחלה לסוף והוא מ"ש עוטה אור כו' ואח"כ נוטה שמים שהוא אחר הצמצום כו' אבל אח"כ נהפוך הוא דסוף מעשה עבמ"ת פי' לפני תחלת המחשבה למעלה גם מבחי' עוט' אור כו' דהיינו לעורר בעצמו לתחלת הרצון כו' כנ"ל (בשער הק"ש בסי' מ"ג) וזהו שע"י ראיה דתכל' שז"ש נוטה שמים בחי' סופ' דמחשבה שבסוף מעשה לברר הרע עולה במ"ת ולמען זה דוקא תזכרו כו' והיית' קדושים בקדושת עצמו דעוטה אור כו' דהיינו למעלה מתחלה וסוף כמ"ש שם ובזה יתורץ ענין התכלת איך ימצא בטלית דלבושיה כתלג כו' עד מל' דא"ס כי גם שם בחי' טה"ת נק' תכלת שע"ג הלבן דעוטה אור שבעצמות ממש כי' וד"ל וזהו אני הוי"ה אלקיכם דוקא דמה שמאין האמיתי שבעצמות ממש נעשה אני בחי' טה"ת להיות אני ראשון כו' הוא ע"י סוף מעשה דנשמות בגופים שמבערים הרע בבחי' יראה דמל' שנק' אלקיכם דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא כו' כי זה כל האדם כל רבוי לרבות גם מה שלמעלה מבחי' האדם הידוע שהוא שיעור קומת א"ק עד גם בבחי' מל' דא"ס ומטעם הנ"ל וד"ל. ומעתה יש להבין בשרש ענין התורה בפנימיות וחיצוניות הנ"ל ותחלה יש להקדים ביאור מארז"ל ג' נובלו' הן נובלו' חכמה של מעלה תורה ונובלות בינה ש"מ שכינה וממה שנובלות בינה ש"מ שכינה יובן עד"ז ענין נובלות חש"מ תורה והענין ידוע דחו"ב שלמעלה הוא בחי' חו"ב דאצילות עד חו"ב דא"א וע"י עד חו"ב דא"ק ולמעלה מעלה בבחי' חו"ב שבעצמות כו' ופי' נובלת הוא בחי' חיצוניות הנובל בבחי' השפעה למקבלים כי הפנימית לא יוכל לבא בבחי' השפעה ולזה גזר אומר דתורה זו הנגלית לנו אחר שבאה בבחי' השפעה למקבלים בהכרח ששרשה מנובלות חש"מ דמפנימי' חש"מ איך יומשך למטה לבע"ג כו' אמנם לפ"ז איך יתכן לומר כך במאמר שני דנובלות זה ודאי מחיצוניות אור שפע דבינה ש"מ שבא למקבלים זהו שכינה שלמט' שבאה להיות ראש ומקור לבע"ג למטה בג' עולמות בי"ע כידוע וזה א"א לומר דשכינה הוא בחי' המל' שהיא מע"ס דאצילות דאיהו וחיוהי חד בבחי' א"ס ולא בבחי' חיצוניות ונובלות אך הנה ידוע שבבחי' מל' בשפעה אור בבי"ע יש בזה עצמו בחי' א"ס כמ"ש בס"י מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור כו' הרי אין שיעור לאופני הצרופים דאותיות