ז, א

בציצית דוקא ול"ב חוטין הן ל"ב נ"ח שבוקעים ויוצאים מהעלם אור המקיף כמ"ש בפע"ח ויש להבין תחלת בבחי' המקיף דטלית דהנה כתיב עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה כו' וכן מ"ש לבושיה כתלג חיור כו' ויש להקדים תחלה במ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו למה דוקא באדם הוא בצלם אלקים יותר מכל הנבראים וכן במרכבה פני אדם לארבעתן שכולל כולם כו' ועוד איך שייך לשון צלם ודמות למעלה באלקים חיים שאין לו גוף ולא דמות הגוף כו' וכתיב כי לא אדם הוא כו' שמושלל מכל תואר ותמונה כמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה כו' ועוד איך א' נעשה אדם בצלמינו שמשמעו שנעשה אדם ונברא מאין ליש בצלמו כו' ואם הוא נברא מאין ליש אין זה בצלמו ממש שהוא ית' בבחי' א"ס והאדם הוא בע"ג ותכלית ועוד שגם כל העולמות נבראו מאין ליש ומהו ההפרש של בריאת האדם שהוא בצלמו כו' אך ידוע שהעולמות לא נבראו מבחי' אור עצמותו ית' אלא רק מבחי' אור מעטה לבושיה שנק' הארה דהארה כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור פי' נראה אור כמו אור הנכפל הנק' אור של תולדה שמאיר דרך מסך ולבוש כמ"ש במ"א אבל נעשה אדם בצלמינו היינו כמו שהוא באור עצמותו ממש וזהו פי' אדם אדמה לעליון וזהו פלא דא"כ איך האדם בבחי' בע"ג כו' ועוד דענין צלם ודמות היינו ג"כ ענין ובחי' הארה דהארה שהצלם ודמות הוא רק בדומה לעצם אך הנה ארז"ל בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה בחכמה ותבונה ודעת כו' הרי החכמה נק' לבוש לבד לגבי העצמות וכמ"ש בראשית ברא ות"י בחוכמתא ובראשית נמי מאמר הוא והוא הנק' בזהר מחשבה עלאה שלמעלה מהתחלקות המחשבה דחכמה בל"ב ויאמר כו' שנק' ל"ב נ"ח כמו משל מח' הכללות באדם שנק' מחשבה אחת שכוללת ומקפת כל ריבוי התחלקות המחשבה שבאים בדבור כו' וזהו בחי' מחשבה אחת שצופה וכו' שנסקרים הכל בסקירה א' מראש כל ההשתלשלות עד סופו שנק' מקיף כללי שמקיף לאבי"ע כידוע וגם על בחי' מח' אחת זו הכללות א' לית מחשבה תפיס' בך כלל אפי' מחשבה הקדומה זו כו' לפי שעצמות אא"ס פשוט בתכלית למעלה מבחי' מחשבה שהוא מציאת דבר ויש כו' ע"כ לית מחשבה תפיסא בך כלל כנל רק שנמשך ומתלבש ומתצמצם להיו' בתפיסת מחשבה כו' להיות בבחי' מקיף כללי שאין פי' מקיף וסובב יתכן רק בבחי' שפע אור מן העצמות שמה שבלתי יתקבל באו"פ מקיף וסובב הכל כא' אבל בבחי' אור עצמותו ממש כמו שהוא לבדו מרומם ומתנשא מימ"ע לא שייך ענין מקיף לעולמות גם בדרך כללות אם לא ע"י צמצום גדול וד"ל וזהו פי' עוטה אור כשלמה פי' עוטה שהוא מעטה ומלביש ומעלים את האור העצמות בבחי' בבחי' שלמה ולבוש שאור זה מאיר דרך העלם הלבוש והשלמה שאם היה מאיר האור כמו שהוא בעצם בלי צמצום והעלם בלבוש ושלמה לא היה מציאת ההשתלשלות כלל וזה שכתוב ישת חשך סתרו שקודם לגלוי האור היה חשך סתרו וכתיב מגלה עמוקות מיני חשך וענין חשך זה היינו בחי' העלם של האור העצמי כמו שהוא מתעלם בלבוש הנק' שלמה והוא לבוש החשמ"ל העליון ואח"כ יבקע ויוצא האור מן ההעלם הזה שבלבוש ושלמה ונק' אור זה הנולד בשינוי המהות מתוך ההעלם בשם הארה דהארה כמ"ש באורך נראה אור כנ"ל ובכלל הוא בחי' הקו"ח שאחר הצמצום הראשון שנמשך ומאיר בע"ס שאבי"ע וז"ש כי עמך מקור חיים שמתעלם תחלה בבחי' ההעלם בלבוש ואח"כ יבקע אור בגלוי מתוך ההעלם והיינו נראה אור כו' ואח"כ נוטה שמים כיריעה וכידוע בענין אור מים רקיע שאחר גלוי האור מן ההעלם נמשך ויורד כמים ונעשה רקיע כו' וביאור הדברים הנה יובן עד"מ מבשרי אחזה כו' שאנו רואים בשכל וחכמה שבאדם שנק' אור כידוע ואור זה דחכמה אינו נק' אור בגלוי שכל המושג רק כשתחלה הי' בבחי' ההעלם והחושך שלמעלה הרבה מגלוי אור שכל וסברא הנק' מחשבה סתימאה כו' ואחר ההעלם דמ"ס יצא לאור וגלוי שכל והתחכמות וכמ"ש והחכמה מאין תמצא כידוע וד"ל: