ז, ב

(יא) ויובן זה בתוס' ביאור ממה שאנו רואים בבחי' מח' המלבשת את אור השכל שנק' מחשבה תתאה (בחי' חשמ"ל התחתון דחיצוניות בינה והוא בחי' רקיע דאגלידו מיא שז"ש נוטה שמים כיריעה וכמשי"ת דהנה באמת העיקר הוא אור השכל כמו שהור בעצם שנק' התחכמות בדבר מה והמחשבה מצד עצם מהותה רחוקה מאד מערך השכל כי תמיד משוטטת המחשבה גם בדברים פשוטים מאד שבלא דעת כלל עד שנעשית בכח המדמה לבד כידוע וא"כ מדוע אנו רואים שא"א שיבא בלבו אור שכל וסברא רק ע"י התלבשות באותיות המחשבה דוקא גם שנק' מחשבת שכל בעיון אין זה רק בהיות העיון השכלי בא באותיות וצרופים שונים במחשבה הגשמית שחושב כל ענינים פשוטים דוקא כו' ואז דוקא יאיר אור השכל בהשגה גמורה עד שיוכל להשפילה ולהורידה לתנוק קטן או להתעפעל ממחשבה זו במדות שבלבו לאהוב ולירא כו' וכ"ז שלא בא אור השכל בהעלם אותיות המחשבה פשוט' עדיין אינו משיג השכל בטוב ולא נק' השגה כי ההשגה נק' תפיסה כתופס דבר מה במציאתו ובלתי אותיות המח' נשאר אור השכל בהעלמו בלא גילוי אור במציאות שכל וסברא כלל ונמצא שאעפ"י שהצרופים במחשבה הן כמו לבוש מסתיר למהות עצם אור השכל מ"מ היא הנותנת דוקא שעי"ז יבא אור השכל לגילוי השגה גמורה א"כ בהכרח שיש במח' ב' הפכים העלם וגלוי כו' וזהו כמו המסך כשהוא עב וגס יחשיך האור לגמרי אבל אם אינו גס רק שהוא מעלים קצת לעצם האור ובוקע האור מתוך נקבי אריגת המסך אזי יוכל האור לבא למקבלים לגלוי משא"כ בלתי המסך לא היו יכולים לקבלו כלל וא"כ ההעל' של האור במסך הוא שעושה סיבת גילוי כרואה בכלי ההבטה וכאור השמש בענן דק שעוש' בליטת האור ביותר כמו גלוי גווני הקשת שנראים בענן שלא היו נראים בגוף השמש מצד עוצ' בהירתו כך אור עצם השכל אינו ניכ' ובולט רק ע"י העלמו בצרופי' של המחשב' שאז יוצא אורו בהשגה גמורה יותר כנ"ל וכן יוכל לבא בהתפעלות הלב באוי"ר כנ"ל אך מ"מ נק' אור של תולד' בחי' הארה דהאר' ולא אור השכל כמו שהוא בעצם מהותו ואמנם אם לא הי' מתעלם עצם אור השכל בלבוש המחשבה לא הי' יכול כלי המוח להכילו ולהשיגו בהשגה גמורה הנק' תפיסה כנ"ל כי נשאר בהעלמו העצמי כו' וד"ל וכמו"כ יובן במחשבה עלאה שנק' מחשבה סתימאה או מחשבה הקדומה שקודם להתהוות מציאות אור החכמ' והשכל שנק' אין כמ"ש והחכמה מאין כו' שהוא בחי' החושך וההעלם שקודם לאור כמ"ש יוצר אור ובורא חושך הרי האור ביצירה וחושך בבריאה כו' והוא בחי' כח ההעלם של אור החכמ' טרם שיצא לגלוי שעי"ז דוקא יוכל לבא מציאת האור דחכמה בגלוי מאין ליש שנק' התחכמות והבנה כנ"ל שהוא בחי' חשמ"ל העליון מאחר שגם החכמה נמצאת במציא' יש מאין הרי בהכרח שהיה האור בהעלם תחלה ומחמת ההעלם דוקא הוא שבא לגלוי אור כו' כמו שאור השכל שבגלוי א"א לבא חידי השגה גמורה כ"א ע"י המחשבה פשוטה שמעלמת לאור השכל ממש כנ"ל שנק' חשמ"ל התחתון וד"ל אך מ"מ הפרש גדול יש ביניהם שבחי' ההעלם דמחשבה הקדומה שנק' קדמות השכל אינו העלם גמור להעלים ממש רק להיות שהוא כח המשכיל ההיולי שממנו נבקע ויוצא אור מציאת כל שכל וסברא צריך להיות תחלה בבחי' צמצום והעלם האור כדי שמזה דוקא יוכל לבא גלוי אור דחכמה ונמצא הוא עיקר ומקור אור החכמ' כמ"ש והחכמ' מאין תמצא משא"כ אותיות המחשב' פשוטה שהיא מלבשת ממש לאור השכל כנ"ל אבל מאחר שיש בה כח המביא לגלוי אור מן ההעלם שרשה בהעלם דחכמ' עצמה שנק' בשם תעלומו' חכמה או פלאות חכמ' כידוע (וזהו בחי' מחשב' דחצוניו' בינה חשמ"ל התחתון ששרשו בחשמ"ל העליון כידוע ומבוא' במ"א) והנמשל מכל זה יובן למעלה במ"ש עוטה אור כשלמה כנ"ל שזה בחי' חשמ"ל העליון שישת חושך סתרו כו' כנ"ל להיות ידוע שבחי'