ח, ג

העולה על הכל כי אדם אדמה לעליון ממש וכולן כלולין בו והענין הוא דעיקר בחי' אדם הוא שם מ"ה גי' אדם והוא בחי' חכמ' שבתורה שבא במצות בפ"מ ברמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת כו' בזה דוקא נק' אדם אדמה לעליון וביאור הענין הנה מבואר למעלה בפי' עוטה אור כשלמ' שהוא אור דתורה שהוא בבחי' פנימית אא"ס ממש והיינו בחי' פנימית מ"ע שבתורה שהי' מאיר בדבר ה' בי' הדברות שע"ז נא' חכמת אדם תאיר פניו וכתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם וא"כ הרי קיבלו הארת פנימית אא"ס שבחכמ' עלאה ואז נק' אדם שלימו דכולהו כו' וכך גם עתה כאשר יקשר אדם מחשבתו ודבורו בדבר ה' זו הלכה ובקבלת עמ"ש שלימה לקיים רצונו וחכמתו שבתו"מ היינו לבטל כל רצונותיו נגד רצון העליון שבועשה טוב במ"ע וסור מרע בל"ת כמ"ש עשה רצונו כו' בטל רצונך מפני רצונו כו' והוא הלומד ע"מ לעשות את כל דברי התורה כו' כנ"ל ה"ז מחבר ומקשר מפנימית אא"ס שבתורה אור למעלה שיומשך למטה כנ"ל ודאי אז הוא בדומה לעליון ממש שהוא עצמות אא"ס ב"ה שע"י לימוד התורה במחשבתו נכלל ונקשר במחשבתו ית' שבתורה אור העליון ובדבורו שמדבר בד"ת נקשר ונכלל בדבר ה' ה"ז ממילא חיבור וקשר פנימית התורה בחצוניות לשמור ולעשות וזהו עיקר בחי' אדם (כמ"ש במ"א שיש אדם פנימי ואדם חיצוני ופנימית אדם הוא בפנימית עצם הנפש שהוא פנימית רצונו וחכמתו ומדותיו כו' עד פנימית רצונו שבמעשה וחיצוניות שלו הוא הבא בהתלבשו' או"כ במוח ולב וכל האברים כו') אך עיקר שלימות אדם גם כשמחובר הפנימית בחיצוניות דוקא כשבא לפ"מ כל פנימית שבו והוא ענין המעשה של המצוה בפ"מ כמ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם משם דנעוץ תחלתן בסופן כנ"ל והיינו כמו מעשה הצדקה להחיות רוח שפלים שכוללת כל המצות כידוע בפי' וצדקה תהיה לנו כי נשמור כו' פירש צדקה העליונה שנקרא מעשה כמה שכתוב והיה מעשה הצדקה כו' והוא בחי' שפע אור האלקי שנמשך במל' דאצילות שנקרא צדקה להחיות רוח שפלים בג' עולמות בי"ע וכמ"ש אשרי משכיל אל דל כו' כי ירידה גדולה היא מעצמות אלקות כידוע וכמשל שכל וחכמה המלובש במעשה הכתב וצייר שנק' שכל שבעשיה שמצומצם כח שכלו רק למעשה זו שלמטה הרבה גם משכל וחכמה שבמדות שבלב וכ"ש לגבי השכל שבמוח כו' כך גם בחי' חכמה שבמל' דאצילות שמתלבש בי' מאמרות לחדש בכל יום מע"ב בג' עולמות מאין ליש עד עוה"ז השפל וכמ"ש כולם בחכמה עשית גם זה צמצום גדול הוא מאוד והוא רק ע"ד מעשה הצדקה לבד כי צדיק ה' צדקות אהב להוריד ולהשפיל אור שפע גם בחכמה שבעשיה לבד כו' ולהשפיע להם חיותם וקיומם מג"ע העליון לנשמות עד שפע חסדו לכל בשר עד ד"י גשמיים כידוע וכאשר האדם למטה יעשה ג"כ מעשה הצדקה וחסד לחוס על דלים כמו שמבואר בהלכות צדקה שהיא עפ"י מצות ה' כמו שהוא עושה צדקה העליונה כנ"ל אז ודאי דומה הוא במעשיו למעשה ה' למעלה וכן אמרו הדבר במדותיו מה הוא רחום כו' ובמחשבתו ודבורו נדבק ונכלל באותיות התורה אור שבפנימית אדם כנ"ל ונמצא דומה לעליון בג' אלה במוח ולב ומעשה שכולל כל ציור אדם בפנימית כמו שהוא מחובר ומקושר בחצוניות שהן רמ"ח מ"ע שנקרא רמ"ח אברים דמלכא בפרט כנ"ל ובכלל כלולים במעשה הצדקה כנ"ל וזהו כללות ענין פני אדם העליון שע"י תו"מ וצדקה בפ"מ דוקא וזהו הטעם שפני אדם שבמרכבה כולל הכל לפי שדומ' לעליון ממש וד"ל: אך הנה עדיין יש להבין דהלא פני אריה ופני שור ופני נשר הן ג' מדות חג"ת שגם הם כוללים כל בתו"מ כי האהבה שורש רמ"ח מ"ע כו' ויש בכלל מאתים מנה ובפרט פני נשר שהוא בחי' הרחמים שכולל הכל ונקרא בריח התיכון כנ"ל ולמה פני אדם שבמרכבה יותר נעלה מהכל ודוקא בחי' פני אדם דכנ"י שעושין תו"מ בפ"מ דוקא הענין הוא כי הנה ודאי ע"י