ט, ג

דמוחא זהו מצד התלבשות התורה בעה"ד טו"ר והוא אש שחורה לברר עה"ד כו' וכך הוא ענין ב' מדרגות הללו בנשמות א' חלק האור העצמות של הנשמה דבוקה למעלה מושלל' מכל בחי' רע דעה"ד כו' כי הוא אור זרוע לצדיק עליון כו' וע"ז נא' כולך יפה רעייתי ומום אין בך כלל ומשם יאיר אור שיוכל למאוס ברע שלא בדרך כפי' והכרח כלל כו' אבל חלק הנשמה שבנר"נ בגוף מלובש בעה"ד טו"ר כו' יכול לבא לבחירה לפעמים לבחור בטוב ולפעמים בהיפוכו כו' וע"ז נא' ובחרת בחיים כו' והיינו מחות התכלת שבציצית לבער הרע בדרך כפי' ולבחור בטוב עפ"י בחירה דוקא והוא מ"ש וראיתם אותו שהוא חוטי התכלת דוקא וזכרתם לבחור בטוב ולא תתורו לאכפייא כו' וד"ל

(טו) וזהו וראיתם אותו וזכרתם כו' ע"י ראיה דתכלת דוקא שבא ונמשך בעה"ד לברר בין טו"ר והן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת והיינו וזכרתם את כל מצות ה' לבחור בטוב ולא תתורו כו' להיות סור מרע היינו לאכפייא כנ"ל שזהו יסוד כל התורה כולה וד"ל ולפ"ז מ"ש וזכרתם כו' ולא תתורו כו' הוא ע"ד הבחירה דוקא ולפי פשוטו משמעו דע"י ראיה על התכלת ממילא יזכרו על כל המצות לעשותם ולא תתורו כו' ממילא לא תתורו כו' כמו ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כו' ועוד שלפי פי' הנ"ל הרי העיקר הוא התכלת ולמה הוצרך לחוטי לבן כלל ולכאורה ב' מצות הן כמ"ש התכלת אינו מעכב את הלבן ופרש"י דאע"פ שמצוה ליתן ב' חוטי תכלת אי עביד ד' חוטי לבן או ד' חוטי תכלת יצא אך הנה באמת מצוה אחת הן (כמ"ש הרמב"ם פ"א מה"צ וז"ל נמצאו במצוה זו ב' ציווים שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה ושיכרוך על הענף חוטי תכלת שנאמר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והתכל' אינו מעכב וכו' כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו כו' אע"פ שאין אחד מהן מעכב את חבירו אינן ב' מצות אלא מ"ע אחת אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה א' עכ"ל) וצריך לשתיהן רק שהן באים בשני אופנים מחולקים זה בבחי' החסד וזה בבחי' הגבורה והמכוון א' ובשתיהן הכוונה כמ"ש וזכרתם ולא תתורו למעלה מן הבחירה כנ"ל ויש להקדים בענין שרש הלבן והתכלת מהו דהנה שרש הראשון שלהם הוא בבחי' אור מקיף העליון שבעצמות אא"ס והוא מ"ש עוטה אור כשלמה כנ"ל והוא כמ"ש לבושי' כתלג כו' וב' מיני חוטי' דלבן ותכלת היוצאי' מכנפיה לבוש דעוט' אור כו' היינו בבחי' חו"ג דמקיף דע"י שהוא בחי' או"י ואו"ח בכלל והנה מבואר למעלה בענין חוטי לבן שהוא המשכה מאור רב חסד העליון בבחינת מקיף דאה"ר והוא כמו מבחינת אהבה בתענוגים שמתענג על ה' כו' בכל פנימית עצמות הנפש בעריבות מתיקות ידידות עד שתכלה נפשו באהב' ותשוק' כו' יש בכחה עוז להתמשך עד למטה מטה היינו גם במדות דק"נ שבנה"ב להפוך הרע לטוב להיות מואס ברע בתכלית שזהו מצד עוצם דביקות אור האלקי בפנימי' נפשו עד שגם החשך יאיר כמו האור דהיינו שגם גופו קדוש בקדושה האלקי' כמו אור נשמתו ממש וזהו הנק' בחי' או"י שנמשך מגבוה לנמוך מאד ולמעלה היינו מבחי' מקיף דחסד דע"י כו' ודוגמא לזה הוא מה שמצינו במ"ש ויורהו ה' עץ וישלך אל המים שזה היה בחי' עה"ח שלמעל' מעה"ד טו"ר ע"כ הי' בכחו להמתיק מים המרים שמעורבים רע גמור דמיין מרירן מסט' דמוח והרע כו' גבורות קשות לגמרי וכשמתקו המים המרים למתיקות נתוסף כח מתיקות ביתר עוז מעצם המתיקות כידוע וזה הכח להפוך גם הרע ומר לטוב ומתוק זהו מתוקף כח אור החסדים עליונים שבמקיף היותר עליון דוקא וזהו יסוד כל התו"מ לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שהוא להמתיק הג"ק הנ"ל רק שבא בשני אופנים או רק להבדיל הרע מן הטוב או למאוס ברע ולהפכו לטוב שזהו לאהפכא כו' והוא לאכללא שמאלא בימינא כו' שכל גבורות קשות שמסתעפי' מקו השמאל יוכללו