ט, ד

ויומתקו בחסדי' העליונים וזהו כי גבר כו' חסדו וכן ימין ה' רוממה ועושה חיל והיינו ב"פ ימינך נאדרי בכח ותרעץ אויב ששובר ומכלה כל הג' קשות (ונק' גבורה שבחסד וכמו קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך כו' שבסיבת תוקף גלוי האלקי למטה בארון ולוחות יפוצו הקליפו' כו' וכן תרעץ אויב ע"י ימין מקרב' דוק' וכמו והשמיע ה' את הוד קולו כו' שמזה נפלו מחנ' סנחרב וכה"ג) וכמו שרואה אדם בעצמו בכל א' לפי ערכו בעת הכושר וכ"ש בשבת שמתענג על ה' בתוקף גלוי אור אלקי באה"ר בתענוגי' שממילא יפול כל הרע שבו בשעה זו וראי' מאכילת שבת שאינו מגשם וכמ"ש פרש חגיכם ולא פרש שבתכם ואין אור הגיהנם שולט בשבת כו' משום דבחי' שבת הוא בפנימית אור אבא שהוא עה"ח כו' שלא יגשם כלל ועוד ראי' מאור תורה ששרשה בעה"ח כנ"ל) וכל זה נק' מיתוק הגבורות ע"י החסדים המקיפים שבבחי' או"י והוא הנק' קדושה וברכה מלמעלה למטה וכאשר יתקדש האדם מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה עד שממילא הוא מואס ברע בתכלית ובוחר בטוב למעלה מן הבחירה ואין כל קטרוג יכול לנגוע בו מפני שהקטרוג בא מן הרע ואין מקום לרע כלל כי נהפך לטוב וע"כ ממילא קטיגור נעשה סניגור כמיתוק המר למתוק כנ"ל וזהו בחי' חוטי לבן שבציצית שהן בחי' ירידות אורות החסדים העליונים שמן מקיף העליון ביותר דלבושי' כו' לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו כו' כנ"ל אבל חוטי תכלת שרשם הוא בא מבחי' אור הגבורה דמקיף העליון והוא בא ג"ע לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' כמו שמבואר למעלה ממש אך הנה היא בא באופן אחר היפוכו היינו להמתיק הדינין קשין בשרשן בבחי' הדין והגבורות ולא ע"י חסדים כלל וזהו מיתוק יותר אמיתי ויובן זה ממה שמצינו בענין הקטורת דהנה ידוע בזוהר וספרי הקבלה בשרש ענין הקטרת שנמתקו הדינין בשרשן כי י"א סממני הקטרת עולין למעלה בבחי' או"ח בהעלאת הריח בעצמות התענוג כמ"ש ישימו קטורה באפך וכתיב שמן וקטרת ישמח לב להמתיק כל הדינין הקשין די"א ארורים דקליפה עד שנהפכו לחסדים טובים כ"כ שיוכלו לעצור המגפה כידוע באהרן שעצר המגפה ע"י המחתה דקטרת דכתיב ויעמוד בין המתים והחיים ותעצר המגפה והטעם הוא לפי ששרש המות הוא נמשך מן הרע דנוק' די"א ארורים דקליפה וע"י הקטרת נמתק הדין והרע בשרשו ולא יכול המות לשלוט כלל וכעובדא דר אחא בכפר טרשא הנזכר בזהר רק שזהו תלוי בתשובה דוקא כמ"ש שם בזהר דמ"מ עלמא בחיובא אשתכח אם לא עשו תשובה כו' והענין הוא דע"י התשובה מכל פנימית הנפש עד כלותה כראב"ד וכה"ג הרי הרע עצמו נהפך לטוב וזה מיתוק הדין מצד עצמו שלא ע"י תגבורת החסדים כלל הרי זהו מיתוק יותר אמיתי ממיתוק מים המרים בעץ המתוק שמ"מ עצם מרירותם לא כלה רק שמפני כח ותוקף המרירות נהפכו גם הם למתיקות אבל כשהמר נעשה מתוק מצד עצמו ודאי הוא מתוק בכח רב ביותר וכמו סם חיים שמרפ' ומחי' גם המסוכן למות ממש כו' וזה כח התשוב' אמיתי' שעוש' מן הרע עצמו טוב שזהו ממש כמו שמן המות עצמו נעשה חיים שהוא בתוס' כח חזק מחיים עצמו כמא' טוב מאוד זה מ"ה כשנהפך לטוב וחסד והוא קטיגור שנעשה סניגור וארור נהפך לברוך מצד עצמו וכמ"ש במ"א ע"פ ולא אבה ה' כו' ויהפוך הקללה עצמה לברכה שהיא בתוס' מרובה על עיקר הברכה מטעם זה וזהו ענין תחה"מ לע"ל שהמות יהפך לחיי' משום שנ' ורוח הטומאה אעביר כו' והעברה זו יהיה מב' סיבות א' מבחי' מקיף דאו"י שהוא תוקף גלוי אור האלקי מבחי' החסדים המקיפים כנ"ל וכמו נגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' וכולם ידוע אותי וכה"ג ואשפוך רוחי כו' והב' מצד בחי' או"ח שע"י התשובה אמיתית שזהו כמו ריח הקטרת שנהפך המות והרע לחיים וטוב שנק' טוב מאד כו' והמכוון א' משתי אלה דאו"י ואו"ח והוא שנהפך