שער התפילין

טו, ג

(כד) והנה אחר שנתבאר בענין הטלית וחוטי הציצית בתכלת ולבן כו' יש להבין שרש ענין התפילין בכלל והן תש"ר ותש"י כמה שכתב וקשרתם לאות על ידך כו' והנה מבואר במ"א ע"פ שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך דכנ"י אומרת להקב"ה בבקשתה שימני כחותם על לבך שזהו ענין תש"ר שלמעלה שהקב"ה מניח תפילין כידוע ותפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו מי כעמך ישראל גוי אחד כו' והרצועות דתש"ר של מעלה תלויין ונמשכין על לבו כמ"ש בזהר דרצועות ש"ר צריכין להימשך ולהיות תלויין על לבא ולזה א' שימני כחותם על לבך (וכמשי"ת דכנ"י הוא בחי' המל' שעומדת בחזה דז"א ולכך תש"י כחותם על זרועך שהקשירה כנגד הלב וכידוע ולזאת א"א שתבקש' להיות עולה בבחי' תש"ר עצמו רק ברצועות דתליין על לבא דז"א כו') וכחותם על זרועך בבחי' תש"י של מעלה שהוא מניח בזרועו השמאלי כמ"ש וקשרתם לאות כו' וכל זה בקשת כנ"י להיות חקוקה כחותם על לבו של הקדב"ה ברצועות דתליין על לבו וכחותם על זרועו שהוא תש"י שבזרועו כו' (וכללות בחי' החקיקה מבואר במ"א שהן רושם אות בעצם ולא כאותיות הכתב והיינו כאותיות החותם שהאותיות חקוקים בעצם אם דרך בליטה שנק' אותיות זכרים אם דרך שקיעה שנק' אותיות נקבות שזהו ב' מיני חותמות שיח' חותם בולט וחותם שוקע) (וכמ"ש במ"א ע"פ לסוסתי סוסוון נוקבן כו' וכמו החקיק' בלבו של אדם דבר הנחמד ואהוב לו ביותר שנחקק בבחי' עצמיות שלא ישכח ויעקר לעולם מלבו וכמאמר אע"ג דאזיל הכא כו' דיוקני אשתאר בך שז"ש שימני כחותם על לבך כמ"ש בזוהר וד"ל) והנה ידוע שיש ב' מיני חותמות א' חותם בולט שהאותיות שבו בולטין וכאשר חותמין בו בשעוה נעשין אותיות הללו משוקעי' והב' חותם שוקע שאותיות שבו משוקעים וכשחותמין בו נעשין אותיות הללו בולטין כידוע הרי בחותם הבולט מבליט' נעשה שקיעה ובחותם שוקע משקיעה נעשה בליטה (ושניהם ענין א' שהוא פעולת החות' לחקוק אותיות שבו בדבר שנבדל הימנו רק זה חותם וחוקק דרך שקיעה שבו וזה חוקק וחותם באותיות בולטין שבו ובעל החותם כשרוצה שיחקקו אותיות שמו בבליטה יחתום בחותם שוקע וכשחפץ באותיות שקועים חותם בחותם בולט וכך גם כאן כשאמר שימני כחותם בב' מיני חותמות הללו אם כמו בחותם שוקע שהאותיות שלו נעשים בולטים או כחותם בולט כו') והנמשל מזה יובן למעלה שזהו ב' מני חותמות שהזכיר כאן שימני כחות' על לבך ברצועו' תש"ר שעל לבו כנ"ל זהו בחי' חותם הבולט שהאותיות שלו עושין אותיות שקועים למטה (אך פי' שימני כחותם היינו שנעשה חותם בולט למעלה ואין בליטה זו נעשה למעלה על לבו רק מבחי' שקיעה דלמטה כמשי"ת וא"כ חותם שוקע הוא שעושה אותיות בולטים למעלה ושניהם אמת כמשי"ת) וכחותם על זרועך שהיא ש"י כנ"ל הוא בבחי' חותם השוקע למעלה על זרועך נעשה מבליטה דלמטה [וחותם שוקע זה שנעשה מבליטה שלמטה עושה אותיות בולטי' למטה ושניהם אמת כנ"ל בחותם הבולט ונמצא דב' חותמות הללו ישנם בכל א' בין בחותם הבולט בין בחותם השוקע מאחר שהחותם הבולט למעלה נעשה משקיעה דלמטה וחותם השוקע למעלה נעשה מבליטה דלמטה הרי חותם הבולט למעלה הי' עצמו הי' חותם שוקע למטה ובחותם שוקע למעלה להיפך שהיה הוא עצמו הי' חותם בולט למטה ושניה' יתפרשו בפי' שימני כחותם בולט על לבך משקיע' דלמטה וכחותם שוקע על זרועך מבליטה דלמטה] והנה להבין ביאור כל זה הנה תחלה יש להבין מהו כחותם על זרועך שהוא חותם שוקע שנעשה מבליטה דלמטה והוא בבחי' תש"י כנ"ל ויובן זה למעלה מעבודה שבלב בתפלה דהנה להבין ענין הבליטה שלמטה שמזה נעשה חותם שוקע למעל'