טו, ד

הוא כמו שמצינו ענין התפעלות אהבה האלקית בתפלה שהיתה בהסתר לבוש שק דנפש הבהמית ויוצאת לידי גלוי מן ההעלם ויציאה זאת הוא בבחי' בליטה כו' דהנה ידוע דנה"ב שרשה מנגה דעשי' והוא אביו ואמו שממשיכים נפש טבעיות ברצון ושכל ומדות טבעיים המסתירים על אור אלקי שבנפש האלקית וכשמתפעל באהבה האלקית הרי יוצאת מהעלמה ולכך נק' אהבה המוסתרת שהיתה מוסתרת בטבע נה"ב ועלתה משם בגלוי והוא בבחי' העלאה דוקא ברשפי אש שלהבת יה כמו צמא לך נפשי כו' בארץ ציה דוקא וה"ז עולה בבחי' בליטה כאותיות החותם הבולטים ועד"מ הר שעולה בגובה בשטח הארץ וכמ"ש במ"א בענין לא כאברהם שקראו הר כו' דאהבה דאברהם הי' עולה בבחי' העלאה מלמטה למעלה כמו נצוץ הנמשך מלמטה למעלה ולכך נמשל להר שהוא צומח ועולה בגובה ובולט ונראה למעלה ע"פ שטח כל הארץ המישור להיותו בחי' צומח שבדומם כידוע וכך בחי' התפעלות הלב הוא בחי' צומח שהוא רוח הבל הלב שעולה משטח דומם לצאת ולידבק למעלה כמ"ש כי רוח האדם העול' למעלה כו' וזהו לא כאברהם שקראו הר לפי שמדתו הי' בבחי' אהבה ונק' אברהם אוהבי ומזה הטעם האבו' שהן המרכבה נק' הרי' כמו שמעו הרי' כו' וד"ל. [ושרש הדברי' בענין סיבת הבליט' מבוא' במ"א ע"פ כמראה הקשת כו' כן מראה הנגה כו' דלשון נגה אור הוא בליטת האור כמו שידוע בלה"ק דבחי' בליטה לחוץ הניכר יותר מתוך היפכו נק' הגיון כהגיון המחשבה שאור השכל נעשה בולט יותר ונראה בהשגה בבחי' בליטה יותר דוקא דרך האותיו' דמחשבה נק' הגיון אור השכל שבמחשב' וכמו והגית בו כו' ובתורתו יהג' כו' וכידוע שזהו הגיון אותיות המחשבה כאשר מקושר השכל ביותר במחשבה ועיון עמוק הרי הוגה ובולט אור השכל כמו כאשר הוגה מן המסלה וכן יגיה חשכי [וכך ל' הגה"ה על הספר להוציא לאור יותר בולט מה שנעלם לכאורה שאין הגה"ה השגה לסתו' אלא אדרב' להביאו לאור השכל מוגה ובולט כו'] וכן הגיון הלב כמו יהגה לבי וכן והגיון לבי כו' שהוא מה שיוצא בולט מן הלב כו' ושרש הכל הוא כמו ההוגה את השם כו' וכמ"ש במ"א בענין כאשר יאמר הגי כו' והמשל לכל הענין הזה הוא כמראה הקשת ביום כו' שהקשת גוונין שבו אינם עצמיי' כלל רק גווני השמש דוקא שמאירי' לנגד הענן ובלעדי השמש אין גוון כלל בענן והענן אם הוא עב ועכור לא יתראה בו גוון השמש כלל ולהיפך במים צלולי' הגוון נראה כמו שהוא אך בענן צלול יוכר הגוון בגוון בולט יות' מכמו שהוא בשמש עצמו וכמו השכל במשל יוכר ויובן השכל בבליטה יותר מכמו שהוא בעצם לפי שהמשל דבר זר ע"כ מתוכו יובן יותר בולט כו' וכך יגיה חשכי שהאור מתוך החושך יוכר ויהי' בולט יותר וכך כל הגיון כהגיון השכל בבליט' במחשבה כנ"ל וכמ"כ ענין עליי' הנשמה האלקי' מתוך הגשמית הנה"ב שאם החומר עב הרי יסתיר אורה לגמרי אבל אם בחומר של נה"ב בשכל ומדו' כו' מזוכך קצת יהי' מזה דוקא בחי' אור הנשמה בבחי' בליטת אור וזהו כמרא' הקש' כו' כן מראה הנגה כו' שנגה אור בולט והו' מראה דמות כו' שלמעלה בא אור זה ג"כ בבחי' דמות אותיות בולטי' כו' והיינו ג"כ בחי' צומח דהר שהו' צומח שבדומם באותיות המחשבה שהן דומם ובהגיון אור השכל בהם נק' צומח שבדומם שבולט אור השכל ביותר וכן בהגיון הלב שהוא התפעלות הלב שיצא בולט מבחי' דומם שבו כו' וזהו כחותם הבולט שאותיות שלו בולטים ונכרים יוצאים נבדלים משאר שטח דומם המתכת דחותם וז"ש בזוהר ע"פ שימני כחותם אע"ג דאזיל הכא והכא שהן ת"ס דנה"א שמלובש' בנה"ב כל היום מ"מ דיוקני בחי' כתר וצלם כו' אשתאר בך להיות שהן בולטי' ויוצאים מבחי' נוגה כידוע בענין בחי' התקשרות עצמיות שדבוק תמיד למעלה וד"ל):