טז, א

(כה) והנה כמו שבאבות הן המרכבה בבחי' העלאה מלמטה למעלה בגלוי אור בליטה באהבה ותשוקה כמשל ההר וכמו חותם הבולט כנ"ל כך בכל א' מישראל מה יפה ירושתינו בכא"וא יש אהבה המסותרת ומושרשת בנפשו כמו טבעיו' ממש רק שצריך להוציא' מן ההעלם דנה"ב כו' וזהו בק"ש באמרו שמע ישראל ואהבת כו' דהנה ישראל זה הוא בחי' נצוץ האלקי שירד למטה בחומר גופני מאד ושרש ישראל זה עלה במחשבה למעלה מעלה כידוע וכשא' שמע ישראל פי' שמע ל' אסיפה וקיבוץ כמו וישמע שאול כידוע והוא ענין קיבוץ ואסיפה דנצוצי אור הקדוש' שבנשמה האלקי' שנתקשרה בלבוש שק דחומר הגופני בכמה מיני רצונות זרות במדות רעו' ותאות חומריי' שמגעלי' ומטמאים אור קדושת הנ"הא ויציא' זו הוא נק 'אסיפה וכמו ויאסף כו' שיגבר רצון האלקי דנשמה לקבץ כל מה שנתפזר ממנה לעלות למעלה בשרשו שעלה במח' וזהו ואהבת דקאי הכל לישראל זה שאהבתו לה' יהי' בכל לבבך בשני יצריך שזהו קיבוץ כל הרצונות שכבר נתפזרו למטה כענין לב אחד לאביו שבשמי' וכמ"ש מי לי בשמי' כו' כלה שארי כו' (וע"ז שייך ציווי ואהבת על עליית הרצון שנפל בקליפה דנגה אבל על עצם נקודת הרצון ואהבה שיש בקבע בנה"א א"צ שום ציווי ואהבת זה ממיל' וגם ציווי וכמ"ש במ"א שזהו גי' דואהבת בפ' אור א"י וא"ח) והנ' כל ענין פסד"ז ושתי' לפני ק"ש וק"ש עד אני ה' אלקיכם דסוף ק"ש הכל הוא בבחי' העלא' מלמטה למעל' בבחי' אותיו' הבולטי' ואח"כ בש"ע נעשה בחי' אותיו' שקועים כנ"ל דמבליטה דלמטה נעשה שקיעה למעלה ותחלה יש להבין בענין ק"ש באמרו שמע ישראל שהוא בחי' העלא' כנ"ל אך מ"ש ה' אלקינו מה שייך ענין העלאה בזה והענין הוא דהעלא' שבב' תיבו' הללו עולה על הכל והוא ענין ישראל עלה במחשבה באמרו הוי' אלקינו דוקא וביאור זה הנה יש להקדים תחלה ענין המבואר במ"א בפי' ה' אלקינו שהוא יחוד או"א חו"ב תרין ריעין שהוא יחוד תדירי דלא מתפרשין לעלמין כו' והענין הוא שזהו בחי' ההשפע' מאין ליש (מאין דחכמ' ליש דבינ') שזהו יחוד תמידי בהכרח לצורך העולמו' כמ"ש בע"ח וזהו ענין מחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב שבכל יום מחדש יחו' דאו"ב מאין ליש שנק' מע"ב בכלל כידוע וביאור הדברי' הנה תחל' יש להבין ענין מאין ליש למטה מאצי' לבריא' ומזה יובן למעלה בחו"ב דאצי' כנ"ל דהנה ידוע בהשתלשלות הכללי' שא"א שיתהווה בע"ג מבלתי בע"ג שאין ערוך בניהן כלל כ"א בדרך התהוות יש מאין ולא בדרך התהוות יש מיש נק' עו"ע כו' וביאור זה ידוע שבחי' יש מיש זהו כמו כח הפועל בנפעל שהפעולה ידמה לפועל בהכרח בכמה דברים א' במה שיתפעל מפעולתו בין קודם שפעל לאח"כ א"כ בהכרח שיש ממהות הפועל בנפעל והב' מצערו ויגונו באבדון הפעולה מפני שנמשך ממהותו וגם בפעולות הרוחניו' כפעולת והתפשטו' שכל מכח השכל שידמה לעצם כח השכל כזיו השמש וכך תנועה שביד וכמ"ש במ"א באריכו' וכל זה הוא הנק' יש מיש כידוע ואופן זה א"א לומר בהשתלשלו' בע"ג מבלתי בע"ג שהוא כח האלקי שאם הי' נמשך ממהות כח האלקי' בנברא בע"ג הרי יש לו ערך ושייכו' עמו ויש בזה ודאי שנוי והתפעלו' בכח הפועל האלקי בין קודם שפעל לאח"כ וכתיב אני ה' לא שניתי וכמ"ש אתה הוא כו' באין שנוי כלל בין קודם שברא כו' כידוע (ועוד דהיא גופא קשיא דאם הנפעל ידמה לפועל הרי צריך להיו' הנברא בלתי בע"ג כמו כח הפועל האלקי' ואנו רואי' שהנברא בע"ג ותכלית) אלא מוכרח לומר שאין זה בא ממהות למהות מיש ליש דרך עו"ע כשאר ההשתלשלו' אלא בבחי' התהוות יש מאין וביאור יש מאין ידוע שהוא ההיפך מבחי' שפע והמשכ' שמהות המשפיע נשפע אלא שאין כאן ממהות המשפיע כלל רק בחי' זיוו ואורו לבד שנק' אותיות וכה"ג וביאור הדבר הזה ידוע שזהו כמו אור חיות הנפש שנק' זיו ואור ולא כמו כח הפועל כו' ובזה אין שנוי והתפעלו'