טז, ד

כל בחי' התפעלו' בנשמות ומלאכים הכל הוא ברעש בחי' בליטה ביותר עד בש"ע שהוא בלחש והיינו קול דממה דקה דתמן קאתי כו' וביאור הדברים ידוע שבחי' ג' מדרגות הנ"ל במלאכים ונשמות הכל הוא בבחי' בטול היש לאין ולא בחי' האין בעצם כמו שהוא (וזהו כמשל גווני השמש הנראים בענן שהאור נעשה שם בולט יותר כנ"ל באריכו' משא"כ בהיותו זה הגוון עצמי בעצם אור השמש אינו ניכר כלל וכלל כו') שהרי גם הבטול שבא מצד ההשגה שנק' בחי' נשמ' והוא בחי' חב"ד כמו בחי' בינה לבא הנ"ל שעליון מכלם ה"ז ג"כ בחי' בטול היש דהשגה עכ"פ ואינו נק' בטול בעצם דהיינו דעצם בחי' האין דפנימי' החכמ' שזהו כתר שבחכמ' כמ"ש במ"א בהפרש גדול שבזה כמו היש ה' בקרבנו אם אין בעצם כו' וזהו שאומרי' בשתים לפניה הכל בבטול היש דמלאכי' שאו' קדוש והיינו ברעש גדול וידוע דכל רעש הוא בא מצד הריחוק יותר יתפעל במורגש יותר וזהו הרעש כמו והאופני' ברעש גדול כו' דהשרפי' או' קדוש לא ברעש כ"כ לפי שהמה קרובי' יותר שהן בבחי' בריא' בחי' חב"ד דאימ' מקננ' בכורסיי' כו' ונק' שרפי' מצד רשפי אש דבינ' לבא והוא בטול פנימ' דבחי' ההשגה הנ"ל ע"כ או' קדוש וי"ו דקדש דאין דחכמ' מובדל מהשגת' וזהו בחי' בטול ההשגה שלהם ולכך אינו ברעש אבל חיות הקדש ואופני הקדש שמקבלי' רק מבחי' מדות אוי"ר שנולדים מצמצום השכל וההשגה ולא מן עצם ההשגה התפעלות' בריחוק יותר לכך בולט ויורגש ברעש יותר עד הגלגלים דמשתחווי' ברעש גדול יותר מכולן לפי שרחוקי' יותר מהכל להיותם רק מבחי' נה"י דעשי' שנק' נה"י דנה"י שזהו רק בחי' הודא' חיצוניות כמ"ש במ"א וזהו כל ענין סדר שתים לפניה ביוצר אור מדבר בג' מדרגות בטול היש הנ"ל במלאכי' וחיות ושרפים ובברכה שניה אה"ע כו' מדבר בנשמות אה"ע כמו אהבה טבעי' מקטנות המוחי' שנוגע למעשה להיות סור מרע כו' וזהו ודבר לבנו במצותיך לבלתי נטות ימין ושמאל במעשה עכ"פ ואח"כ ויחד לבבינו לאוי"ר בטול השני במדות שמצד ההשגה כו' בחי' יצי' ובחי' רוח כו' ואח"כ וקרבתנו כו' וליחדך באהבה בבחי' מוחי' דגדלות בשמע ישראל ליחדך בבחי' בינה לבא באמרו שמע ישראל ואהבת כו' ובברכה זו השני' הוא מדבר בבחי' ההמשכה מלמעלה למטה ליתן כח ועוז לנשמה האלקי' כמו אה"ע אהבתנו כמו משכני כו' אה"ע אהבתיך ע"כ משכתיך כו' וכן וייחד לבבינו וקרבתנו כו' שכל זה אינו אלא בנשמות מצד שרשם באלקים חיים שישראל עלה במחשבה באצי' בג' מדרגות דנר"נ כנ"ל עד פנימית אבא כנ"ל משא"כ המלאכי' שנבראו מן הדבור דמל' בחיצוניות חכמה הרי בחינת בטולם מן עולם הנפרד בא מצד עצמם שמשבחים ומפארי' תמיד ע"י שם ומל' כי כך אופן בחינ' התהוותם מאלקי' שחוזרי' ונכללים באור האלקי רק בהגלו' נגלות אור האלקי עליהם כפי מדתם לבד שביתר מכפי המדה מתבטלים לגמרי כמו הושיט אצבעו קטנה יתר מכפי מדתם שמקבלי' בשרש התהוותם ושרפן כו' וד"ל ונמצא עכ"פ שהכנה זו דשתי' לפני' בנשמו' ומלאכי' רק בשביל ק"ש שיעלו למעלה דוקא נשמו' במס"נ באחד ואהבת כו' בכח ובפ"מ בנשמ' שבגוף ובמלאכי' במ"ש ונתתי עשב כו' וענין פסד"ז שלפני שתי' לפניה הוא ג"כ בשביל נשמו' ומלאכי' כידוע דעיקר ענין פסד"ז לזמר עריצי' להכרית יניקו' החיצוני' כמו רוממו' אל כו' וחרב פיפיו' כו' והוא ע"י בהלו נרו עלי ראשי שיאיר אור בתוס' בשם הוי' שבנשמ' בשבחו של מקום וממילא גם במלאכי' שאינם בשם הוי' רק בשם אלקי' נמשך הארת אור בתוס' זה והכל רק לדחות החושך דקליפות שנק' עריצים כו' ולכך נזכר בכל הללויה ענין בטול כל הברואי' וכל המלאכי' אך תחלה מדבר בנשמו' כמו הללי נפשי כו' כי טוב זמרה ואח"כ הציווי על המלאכי' הללוהו כל מלאכיו ולשמים וארץ שיעלו הכל עד כל הנשמ' תהלל יה שכולל כולם וד"ל אך הנה בחי' השקיע' שנעשה מלמעלה למטה ע"י בחי' הבליטה שמלמטה למעלה הוא