יז, ד

כו' והיראה בפ' והי' א"ש במ"ש שם לאהבה ולעבדו בירא' וכן השמרו לכם כו' וגם לפי מאמר ריב"ק דקדמ' פ' שמע לוהי' לפי שבוהי' מקבל עליו עול מצות ושרשם בירא' דוקא כו' ושתיהן נולדו ממוח הבינה שזהו בפ' והי' כ"י דוקא שנז' בה יצ"מ שזהו בחי' לידה דמדו' אוי"ר מן השכל כנ"ל ונמצא דב' פרשיו' קדש והיה כ"י הן בחי' או"א וכו' ושמע והיה א"ש הן בחי' חו"ג הנולדים מחו"ב והעיקר מפ' והי' שהוא בבחי' בינה שנק' אם הבנים להיות שנז' בה יצ"מ שהוא בחי' התולדה של המדות מן המיצר דבינה כנ"ל וד"ל והנה כתיב אם הבנים שמחה דמשמע שאין השמחה רק בתולדה כשהבנים כבר נולדו מבטן אמם שאז תשמח אם הבנים ולכאורה אין זה מובן דהלא כתיב אם לבינה תקרא הרי הבינה נק' אם הבנים שמחה למה אנו רואי' להיפך שעיקר השמחה הוא בהשגה והתבוננו' מצד עצם המושג דוקא גם בטרם תוליד או"יר כלל ובקיצור המושג כשיולד בלב אין שם התפעלות שמחה מן השכל כלל וכמו שאנו רואים במי שמשיג שכל וסבר' שכל מה שישיגנ' בכי טוב טעם יותר יותר ישמח בה וכשלא ישיג היטב לא ישמח כ"כ א"כ השמח' בשכל עצמו הוא ואיך תלה העיקר בטפל שאם הבנים שמח' מצד הבנים שהן המדו' שבלב שנולדים רק מצמצום אור השכל וההשגה שבמוח הבינ' כידוע אך הענין הוא דיש ב' מדרגות בבינ' א' פנימי' בינה הוא עצם עומק המושג ושם דוקא בא גלוי אור העונג שבחכמה במורגש ביותר כידוע הוא גלוי התענוג והשמחה בכל הבנת השכל מצד עצמו לפי שבהבנה והשגה גמורה בפנים מסבירות בטוב טעם יותר שם יבא גלוי הענג ושמחה מורגשת ביותר משא"כ כשאינו מבינה היטב שנשאר הענג ושמחה בהעל' כו' כמ"ש במ"א והב' חיצוניות בינה שהיא מקור לתולדות המדות שהן ז"ת דבינה כשכל מטה כלפי חסד או דין שמזה יולדו המדות חו"ג שבלב כידוע אין שם שמחה וענג רק כשהוציא השכל לאור הפסק דין לחו"ג בלב דוקא אזי תשמח אם הבנים כו' וכמו שאנו רואים שיש שמחה גדולה בהתפעלות שמחה מורגשת בתוך האהבה שבלב שנולדה מן השכל ולכאורה מאין תמצא באהבה מאחר שלא היה בשכל המולידה כו' אך בהכרח שהשמחה הזאת באה מן ההשגה שבמוח בינה לגלוי באהבה שבלב שז"ש פשט הענין דאם הבנים שמחה כשתוליד דוקא שתשמח האם על הבנים וזאת השמחה אע"פ שהיא למטה מן השכל כי אינה רק שמחה שבלב מ"מ שרשה יותר עליון משמחה שבבינה מצד עצמה עד"מ דאם הבנים תשמח מבניה יותר משמחה שתשמח בבעל' כענין שמח תשמח רעים האהובים שזהו חו"ב שנק' תרין רעין שמח בחכמה תשמח בבינה כענין אשה בעלה משמחה כו' אבל שוש תשיש כו' בקיבוץ בניה לתוכה יותר כו' משו' דתולדת הבנים שרשן בפנימית ועצמות דחו"ב יותר מיחודם לצורך עצמ' כו' [וכמ"ש במ"א בענין אל עליון גומל כו' דבתולדה דנה"י יש מעלה יתירה מגוף המוחי' דחו"ב כו' וזהו לב"ב כו') ובכל זה יובן בבנים דאם שהן בב' פרשיות דשמע והי' א"ש שהן אוי"ר בן ובת שנולדים מבינה שזהו בפ' והי' כ"י כנ"ל ששם דוקא ענין השמחה בלב שהרי בפ' שמע מאחרי שא' ואהבת הרי באהבה זאת ודאי יש שמחה בלב כידוע בכל אהבה שאינ' בלא שמחה בהתפעלות כאהבת איש לאשתו ולרעהו כנפשו שיגיל וישמח בלבו בראותו כמו וראך ושמח בלבו כו' ובפ' והיה א"ש השמחה בעבודה שהיא היראה כמ"ש ולעבדו וכתי' תחת אשר לא עבדת בשמחה וטוב לב הרי העבודה שביראה צריך להיות בשמחה ואע"פ שהיראה והשמחה ב' הפכי' לכאורה אבל הרי אמרו במקום גילה שם תהא רעדה א"כ בגילה ושמחה באהבה יש רעדה וכן להיפך ברעדה יש שמחה וגילה והענין הוא דשמחה זו שבפ' והי' א"ש היינו בשמחה של מצוה דוקא שהמצות בעול ירא' ואימת מלך עכ"ז ישמח במעשה במצוה שעשה נח"ר לאדונו כו' ועל שתי השמחות דבן ובת אוי"ר שבפ' שמע והיה א"ש א' אם הבנים שמחה שכוללת