יח, ב

כשמניח תפילין מניח תפלה של יד תחלה בזרוע השמאלי שלו כמ"ש וקשרתם תחלה ואח"כ והי' לטוטפת כו' תש"ר כאדם למט' כו' וזהו שא' שמאלו ששם כנ"י נחתם בבחי' חותם שוקע כמ"ש כחותם על זרועך הוא תחת לראשי פי' בחי' הגבהת והעלא' המוחי' דכנ"י שזהו ראשי דכנ"י מגביה הקדב"ה בזרועו השמאלי דוקא וכפשט הכתוב שמאלו מניח תחת לראשי ומגביהו כו' והיינו ע"י בחי' חותם שוקע בבחי' בטול פנימי ועצמי שבתש"י בד' פרשיו' שנק' חותם על זרועך עי"ז דוק' מעלה אותן כו' וזהו לראשי אותיות ישראל כו' וזה בא הכל ע"י בחי' בליט' החותם שבברכות ק"ש שמן הבליטה דוקא נעשה שקיעה כנ"ל ואחר שנעשה כחותם שוקע על זרועו ע"ז א' שמאלו תחת כו' (וכמו הקשירה דתש"י כנגד הלב כמו לבבתני אחותי כלה כו' וד"ל):

(ךח) ומעתה הנה יש להבין ענין החותם השני הנק' חותם הבולט כנ"ל והוא במ"ש שמני כחותם על לבך שהן רצועות דתש"ר דתליין על לבא כנ"ל דהנה מבואר למעל' בהפרש שבין ב' חותמו' דבחותם השוקע כשחותמין בו בשעוה נעשה שם אותיות בולטים ובחותם הבולט להיפך והנה מאחר שמבואר על חותם השוקע שהוא נעשה למעלה בש"ע מבליטה דלמטה על ידי קריאת שמע וברכותי' א"כ ודאי חותם שוקע זה שבא מלמטה למעלה בש"ע גם הוא נעשה בחי' בולט והוא בתש"ר (ומה שהקדים לומר כחותם על לבך בחי' בולט לפני כחותם על זרועך שוקע שלפ"ז ראוי להקדים כחותם על זרועך שהוא השקיעה דש"ע כו' ית' בסוף הענין) בהיות מבואר למעלה בבחי' בטול דשקיעה בש"ע שזהו ענין ובחי' בטול הרצון בעצם מכל וכל ולא שעושה א"ע בטל בטול היש כו' והוא ענין הכריעות והשתחוואות דש"ע כו' שנק' בטול עצמי כו' אך לכאור' יש להבין דאם כל עיקר ענין הש"ע אינו רק עצם הבטול פנימי שאינו בולט כלל בחיצוניות א"כ למה צריך להראות בטול חצוני דוקא בהכרנת ראשו וגופו בכריעה והשתחוואה חיצונית דוקא כידוע אך הנה יש להקדים לזה ענין המבואר במ"א בענין מ"ע ול"ת דשרש ל"ת בי"ה גבוה ממ"ע בו"ה כו' לפי שכל ענין הל"ת אינו רק בחי' העדר לבד שזהו שב ואל תעשה דבר שנגד הרצון כמו לא תלבש שעטנז לא תאכל חלב ודם וכה"ג והוא ענין הלאו שקודם להן דמ"ע כו' וביאור הדבר ידוע דבמ"ע לכאורה ההתקשרות בדבר מה שהוא בא בבחי' המשכות גלוי אור אלקי ממש כמו תפילין וציצית ושבת וכו' שקדשנו במצותיו שנמשך גלוי אא"ס ברצונו הפנימי העצמי שבכל מצות כו' וזהו העוה"ב להנחיל אוהבי יש ממש כו' ולמה יש יתרון מעלה למל"ת שאינו אלא בהעדר שב ואל תעשה כו' אך הענין הוא דבהשג' קירוב אלקות יש ב' מדרגות הא' ההשגה ותפיסה במה שנמשך מהותו אחריו והוא במה שנמשך אחר רצונו הפנימי כמו מ"ע וכן יוכל אדם להשיג אלקו' ע"י הדביקו' בהתבוננו' ותשוק' הרצון בהתפעלו' רב כו' אך אין כ"ז נק' השג' ותפיס' בעצם מהותו דלית מחשב' תפיס' כלל בעצמו וגם בבחי' רצונותיו הפנימי' במ"ע אין זה מהותו העצמי עדיין וכמו עד"מ במלך ב"ו שיראו מה שנמשך אח"ז ברצון פנימי עדיין אין יודעין מזה עצם מהותו ממש כו' אך במה ששנאוי בעיניו ולא יחפוץ בו ויקוץ בו ביותר מזה ידעו יותר מהותו העצמי ולא שידעו מהותו העצמי ממש רק שידעו ממנו ממה שרואין שזהו היפוכו ונק' זה ידיעה דרך שלילה מצד היפוכו לבד כמו שיכולי' להשיג במהות הרוחני כשיודעין היטב על כל היפוכו בתוארי הגשם איך שהגשם היפוך הרוחני כו' ובזה יובן ענין הלאו שקודם להן דהיינו שבלאו שהוא היפוכו כמו ל"ת בזה יוכר יותר פנימי' עצמותו הרבה יותר מבהן דמ"ע שנמשך רצונו שם כו' וד"ל ויובן זה דרך קצרה שבחי' הקירוב באה"ר וכליון הנפש ממש עדיין לא ישיג במהות ועצם אלקי' אלא רק בבחי' בטול עצמו כשנעשה כאבן דומם בלתי התפעלו' כלל בחי' בטול המציאו' שנק' קול דממה דקה כדומם ממש בלא רצון ושכל לגמרי תמן קאתי מלכא שבזה הוא נעש' כלי לגלוי עצמו' אלקי' ממש כי מצד