יח, ג

הרוממו' ערך אלקו' על הנברא בע"ג א"א שישיגנו בעצם מהותו בבחי' איזה יש ודבר מה גם ע"י אה"ר או מ"ע וכה"ג רק ע"י בטול הרצון בבחי' שקיעה כמו העדר דל"ת שב וא"ת כו' בזה דוקא יכולי' להשיג בעצמו כו' וד"ל ומענין לאו דקוד' להן בל"ת ומ"ע יובן ג"כ בענין כריעו' והשתחוואו' דש"ע דודאי לעולם גילוי אלקו' בעצמו א"א שיהיה הקירוב אליו בש"ע באיזה יש ודבר מה גם לא בהתפעלות רצון באה"ר כו' או בדביקות גדולה בהשגה עמוקה כו' רק בבחי' הבטול במציאות לבד כנ"ל ולפ"ז יובן דבהכרח צריך להיות הבטול הזה בש"ע שיתראה בחיצוניות דוקא כמו בגילוי תנועת כפיפת ראשו וגופו הגשמי דוקא שזהו בטול גשמי שמראה היותו כאבן דומם בלי התפשטות כלל וכלל שזה דוקא יותר מעלה מבטול הפנימי שבמוחו ולבו כמו שבטול הרצון והלב בתשוקה ואה"ר לא ישיגו כנ"ל כך גם בבטול המציאות אם הוא בפנימית המוח ולב גם זה לא ישיגנו כו' אלא דוקא כריעה בחיצוניות כמו לפני מלך ב"ו שכריעה על אפים ארץ יותר ירצה בעיני המלך מבטולו הפנימי שבלבו ומוחו דכלא חשיב בעצם כו' וכמו יען כי נכנע אחאב כו' ובזה יובן עיקר ענין השקיעה שבש"ע שהוא בחצוניות כאותיות חותם שקוע שקיעה גשמית שזהו בגופו ולבו הגשמי חלול ושקוע כמו בכריעה בברוך בראשו הגשמי דוקא וד"ל וזהו ההפרש בין תש"י לתש"ר דתש"י הוא בחי' שוקע כנ"ל ומבחי' שקיעה דתש"י נעשה בליטה דתש"ר שהן בולטים על הראש כו' הנקרא חותם הבולט כנ"ל ולהבין ביאור ענין הבליטה דתש"ר יש להקדים תחלה ענין א' והוא המבואר במ"א בענין אותותינו לא ראינו כו' שזהו בזמן הגלות דוקא אבל בזמן בהמ"ק אותו' ומופתי' העליוני' היו באין בגלוי למטה וראינו בעינינו וזה פלא גדול לכאורה דהנה ודאי אנו מוצאי' שהיו ניסים ונפלאות הרבה גם בזמן הגלות כמו בזמן בהמ"ק ונס דאסתר ומרדכי יוכיח שהי' בזמן הגלות וכה"ג ולמה יאמר אותותינו לא ראינו בזמן הגלות דודאי ראינו בגלות כמו בזמן בהמ"ק ראשון ושני וגם בכל דור ודור נעשו נסים ונפלאו' ה' לרבים מישראל וליחידי' כידוע ומפורסם ואם נאמר דהכונ' כך הוא דאותן נסים ונפלאות ממש שיהי' בימי' הקדמוני' ראו הכל שלא עפ"י התלבשות בדרך הטבע כלל ונגלה לעין כל כח אלקי ממש שלמעלה מן הטבע לגמרי כקריעת י"ס וכה"ג משא"כ בזמן הגלות דאותותינו שהן כמו אותן נסים ונפלאות שבימי קדם לא ראינו כמו שהן בלתי העלמה אלא הן מתעלמין ומתלבשי' בדרך הטבע כמו נס דמרדכי ואסתר שהי' מלובש בדרכי הטבע באהבת אסתר וכה"ג וכן נס דחנוכה במלחמת בני חשמונאי אמנם גם זה לא יתישב כלל דהרי א' אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימי קדם וכמו שמספר אדם לבנו יצ"מ כו' דמשמע שנסי' כאלה לא ראינו כלל רק אבותינו ספרו לנו שהי' בימי קדם וזה פלאי דודאי גם אם ההתלבשות הוא בדרך הטבע מ"מ הרי הוא אותו הנס שהיה בימי קדם ממש וראיה לדבר ממה שחייב אדם לבר' על הנס שנעש' לו לבדו במקו' שניצול כו' גם אם הי' הנס מלוב' בטב' אבל בחי' השגחה אלקי' הי' כו' אך הענין הוא כידוע בענין עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא כו' דאלקי' גי' הטבע היינו מה שהנס נעשה בהתלבשות דרך הטבע ממש שהטבע מסתיר עליו לגמרי כאילו יוכל לומר טבעיות הוא לגמרי ואמנם כאשר כח האלקי הוא המושל על כחות הטבע לשנותם מהיפוך להיפוך כמו מי שא' לשמן וידליק יאמר לחומץ כו' זהו בחי' ההארה וההמשכה מעלמא דאתכסיא שמאיר בעלמא דאתגליא והוא הנק' נס נפלא ומחודש להיות שבחי' אין עצמו שלמעלה לגמרי מן הטבע נראה בעולם הטבעי בבחי' אור חדש ונפלא ע"כ הכל תמהין עליו ומתפעלי' ביותר אבל כמו שהאור הזה עצמו במקומו אינו נפלא ומחודש כלל וכלל כמו החידוש דמקום ארון אינו מן המדה שבשטח מקום לא יתפס הארון מקום הגם שהארון עצמו נתפס בגדר ושטח כו' וכה"ג בכל הנסים ונמצא הרי מלובש אור האלקי