יח, ד

שלמעלה מן הטבע בחי' אין עצמו בלבוש זה שהוא דבר שנעשה בו הנס שהוא מעולם הטבע אע"פ שאינו מסתיר אלא אדרבה נגלה בו רק שאין זה גלוי עצם האור כמו שהוא למעלה במקומו רק אור המתנוצץ דרך נקבי המסך שהאור הבוקע הזה מחודש לעין הרואה לבד וכמ"ש במ"א שזהו ענין נצוצי אורות החסדים דשם הוי' שבוקעי' בשם אלקי' כמו כ"ו כל"ח כידוע וזהו ההפרש בין זמן הגלות לימי קדם שבימי קדם היה בא גלוי אור העליון למטה כמו שהוא בלי העלם ולבוש שיתראה בו ועל ידו כמו מנוח שראה מלאך ה' במהותו כמו שהוא במקומו וכן הנביאי' במראות אלקים כו' וכך היו כל הנסי' שפעל בימי קדם אשר אבותינו ספרו לנו שראו האור דעצמות כמו שהוא משא"כ עכשיו אותותינו אלה ממש מלובשים במראה ודמות שבזה העולם שבו נעשה הנס אע"פ שיוצא מגדרי הטבע ונק' נפלא מ"מ אינו נראה בעינינו כמו שהוא בעצם ממש כו' ובזה מתורץ הקושיא הנ"ל וד"ל והנה עפ"י אופן זה יובן ג"כ בענין השקיעה והבליטה דתש"י ותש"ר הנ"ל דהנה ע"ד הנ"ל בנסים ואותות יש הפרש כללי כזה בין גלוי אלקות למטה עכשיו בין גלוי אלקות למטה לע"ל דעכשיו ג"כ יש גלוי הוי' סובב כ"ע באלקים ממלא כ"ע כמ"ש כי ה' הוא האלקים אך זהו בא דרך הארה והתלבשות בשם אלקי' כנ"ל אבל לע"ל כתיב ונגלה כבוד הוי' שיתגלה למטה כמו שהוא למעלה ממש בלי שינוי המהות ובלא התלבשות ע"י שם אלקים כלל וכמארז"ל שיוציא חמה מנרתקה שזהו כמו שמש ומגן ה' אלקי' דאלקי' נרתק לשם הוי' כו' וכן נא' לע"ל ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות כו' בחי' ראי' זו שלא ע"י לבוש אמצעי כלל וכלל וד"ל וע"ד כל זה יובן בהפרש שבין שקיעה לבליטה הנ"ל דתש"ר הוא כמו חותם הבולט דהיינו שהוא בולט בגלוי כמו שהוא בעצם בלי לבוש וכלי שעל ידו יאיר כו' (וכמ"ש וראו כל ע"ה כי שם הוי' נק' עליך דוקא בבחי' בליטה ע"ג הראש דבמוחי' שבראש יש או"כ חלל המוחים וגופי המוחי' שהן כלים לאורות כמ"ש בזהר פ' ואתחנן באריכות וע"פ שד' בתים דתפילין ג"כ הן כדוגמתן בחלל ובית קיבול לפרשיות והפרשיות עמן כלים מכלים שונים לאורו' דאו"א וזו"נ כנ"ל בתש"י היינו דוקא בתש"י שבזרוע השמאלי שצריך להיות בהצנע בלתי מגולה כמ"ש לך לאות ולא לאחרים לאות כו' אבל תש"ר נהפוך הוא שצריך שיהיו מגולי' לכל עין רואה שהרי הוא בבחי' בליטה ע"ג המוחי' כו') וביאור זה הדבר הנה יובן ממה שמבואר למעלה בענין חותם שוקע למעלה שזהו בתו"מ שבאין האורות בבחי' התלבשות בכלים מכלים שונים כנ"ל בד' פרשיות דת"שי דפ' קדש הוא להמשיך בחי' גלוי אא"ס בח"ע כמ"ש למען תהיה תורת ה' בפיך כו' וכחותם שוקע לקבל כך בחי' דבר ה' שמדבר הוא אותיות שקועין בחי' חלל בית קיבול לקבל גלוי אא"ס שבחכמה כשהקדב"ה יושב ושונה כנגדו כו' הרי עכ"פ יש בחי' לבוש אמצעי להלביש ולהכיל לגלוי אא"ס שבו והוא בחי' החכמה שבדבר ה' זו הלכה כו' מאחר שהדמיון הוא כמו אותיות שקועים שמוסתר בהן האור כו' וכידוע דגם כללות בחי' חכמה עילאה דאור תורה בחי' לבוש הוא שמתלבש בה עצמות אא"ס ב"ה וכמ"ש עוטה אור כשלמה (שאע"פ שהשלמה ולבוש זה הרי אינו בחי' מסתיר כלל כנ"ל בענין לבושיה כתלג כו' בפ' ציצי' מ"מ בחי' כלי ואמצעי הוא שעל ידו יאיר עצם אורו כו') וכך הוא ג"כ בכל המצות מעשיות שנק' רמ"ח אברי' שזהו כמשל אברי האד' שהאו' וחיו' נמשך ומתקבל בכלי האבר הרי מוסתר ונעלם בכלי כו' וכמו מצות ציצית שבחוטין וטלית הן בחי' כלי ולבוש שעל ידן יאיר אור ל"ב נ"ח וכן מצות סוכה בחי' מקיפי' עליוני' דאימא שמתלבשי' ומאירי' בסכך כו' וכך כל המצות (כי מצוה בחילוף א"ת ב"ש שם הוי' מ"צ הוא י"ת שנעלם בלבוש מ"צ ולע"ל יתגלה כמ"ש במ"א( אך הנה לע"ל נא' ולא יכנף עוד כו' כנ"ל שלא יבא עוד בלבושי' דמצות מעשיות אלא עיניך רואות כו' פי' בחי'