יט, א

עצמות אור האלקי כמו שהוא במצות בחי' רצונו הפנימי והעצמי שבהן יהיו עיניך רואות בלי לבוש אמצעי שעל ידו יאיר שהוא גופה של מעשה המצוה וכמ"ש דוד בפקודיך כו' ואביטה אורחותיך ארחין דגלגלתא דא"א כו' שהן פנימי' רצונו שבמצות כמו שהן למעלה [אך הנה אמרו שכר מצוה מצוה עצמה פי' שכר מצוה הוא הנהנה מזיו ואור העליון הפנימי שגנוז במעשה זאת דמצוה כנ"ל ומעשה המצוה עצמה שהוא לבוש מכסה יותר גדול מן השכר עד שגזר אומר דשכר מצוה הוא המצוה עצמה שבפ"מ כמו עכשיו דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא גופה של מצוה בפ"מ זהו שכרה כו' וזה פלא לכאורה אך האמת הוא שזהו ההפרש בין ימות המשיח לעוה"ב דבימה"ש יתגלו טעמי מצות הנגלות לנו ע"י משה כנ"ל בענין יבא טוב כו' שזהו כמו בחי' אותיות חותם בולט דתש"ר כנ"ל אבל עוה"ב דעצמות אא"ס שלמעלה מרצונותיו הפנימיי' יתגלה אין לו כלי רק דוקא גופה של מעשה המצוה שלמטה בפ"מ משום דסוף מעשה דוקא עלה לפני תחלת הרצון כו' ולכך גזרו אומר דכ"י יש להם חלק לעוה"ב מצד גופי המצות בפ"מ גם בלי כונה כלל] וזהו ענין תש"ר שהוא כמו חותם הבולט דהיינו בחי' גילוי עצמות האור האלקי שבא בבחי' בליטה כמו שהוא בעצם ולא כמו שהשקיעה היא בחי' כלי וחלל לקבל ולהעלים כו' כי זהו כמ"ש לע"ל ולא יכנף עוד כו' ואע"פ שבודאי העוסק בתורה ממשיך אא"ס בחכמ' אבל היא בחי' כלי ולבוש כנ"ל ולע"ל יהיה גלוי זה עצמו בלי כלי ולבוש כו' וכך הוא ענין דתש"ר שהן בבחי' בולט בלי כלי מקבל כו' (שהוא בחי' דכר האור עצמי בלא כלי קיבול כו') וזהו ענין בליטת חותם דתש"ר שבא אחר בחי' השקיעה דש"ע הנ"ל וכמ"ש למעלה שמבחי' שקיעה דלמטה נעשה בחי' חותם בולט למעלה שזהו תש"ר כנ"ל וד"ל:

(ךט) וזהו שימני כחותם על לבך וארז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין כו' ותפילין דמארי עלמר מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' ויש להבין לכאורה דמה ענין ישראל בתש"ר שהקב"ה מניח כו' ולפי הנ"ל דכחותם על לבך היינו תש"ר שלו זהו שנז' שם ישראל והיינו מצד בחי' הבטול רצון ושכל כו' בבחי' שקיעה דלמטה שמזה נעשה בחי' בליט' דתש"ר למעלה לכך בתפילין דמארי עלמא נאמר מי כעמך ישראל דוקא וזהו מטעם שישראל עלה במחשבה בחי' מקיף בתש"ר כו' שלכך נק' גוי אחד בארץ כמו שהוא יחיד ואח"פ למעל' כו' וד"ל אך הנה עיקר ענין מה שאמ' שהקב"ה מניח כו' זהו בחי' סובב כ"ע בכלל ע"ד הנ"ל בענין שמתעטף בציצית כמ"ש לבושי' כתלג כו' כך הוא מניח תפילין והיינו בחי' המשכת אורות מקיפי' מעצמות אא"ס בתש"ר שלו שמניח שהוא בא בבחי' בליטה וגלוי אור העצם כמו שהוא בלי התלבשו' בכלי ולבוש המעלים כאורו' פנימי בכלים כשאר מצות אלא כמו לע"ל דכתיב ולא יכנף עוד כו' כנ"ל באריכות והיינו כמו תש"ר למטה שע"ז נאמר כי שם הוי' נק' עליך דוקא כמו שהוא למעלה כו' ולכך נק' התפילין פאר כידוע וד"ל והנה מעתה יש להבין ענין רצועות דתליין על לבא כנ"ל שע"ז א' כחותם על לבך דוקא ולא א' כחותם על ראשך שהן תש"ר עצמו הבולט ע"ג הראש דהנה עיקר ענין החותם הרי הוא בא בבחי' אותיות בין שהוא חותם שוקע או בולט העיקר הוא אותיות החותם ויש להבין תחלה שרש האותיות כו' והוא בבחי' האותיות שנכתבים ע"ג הקלף בד' פרשיות דתפילין שידוע דכל אות ואות הוא בחי' המשכה מיוחדת באופן מיוחד בפ"ע כל א' נבדל מזולתו רק שנצטרפו בצרוף תיבה א' ולכך אסור להיות דבק ונגיעה אות באות שהנגיעה והדבק מבלבל המשכת כל אות כמו שהוא ולא עוד אלא שצריך להיו' ריוח פנוי מכל צדדי האות מכל רוחותיה וכמ"ש ז"ל דכל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחותיה פסולה והענין הוא דהאות עצמו הוא בא בבחי' המשכת אור פנימי באופן מוגבל בשחור ולבן שבתוכו