יט, ב

כמ"ש במ"א והגויל המקיפו מכל צדדיו הוא בחי' המקיף שלו שמקיף לאותה ההמשכה שבו כו' כי הנה הגויל שהוא עור הקלף לבן פשוט וחלק בלי אותיות כי הוא עצמי ואותיות הדבוקים עליו הוא מדבר נבדל כדיו שנכתב על הקלף הפשוט (ולא כאותיות החקוקים בחותם שהן עצמיים כו') ומוחק וכותב וחוזר ומוחק כו' וכל זה אין שנוי בגופו של קלף שלמעלה מתואר האותיות הכתובים אמנם הרי הקלף הוא סובל ונושא עליו כל תוארי האותיות הנכתבים עליו כולם יחד בשוה כו' וע"כ נק' הקלף מקיף היולי שמקיף לכל האותיות בכללה וגם ממילא מם הקלף נעשה בחי' מקיף בפרט לכל אות ואות כי האותיו' מפורדי' מטעם שכל א' מור' על המשכ' בפ"ע והגויל המקיף לה הוא בחי' המקיף של זה האות מכל ד' רוחותיה כי הגויל מקיף בכלל להיותו העצם הפשוט הסובל עליו הכל ולכך כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחו' פסולה לפי שבמקום הנגיעה והדבק באות הסמוכה אין שם הקפת הגויל שהוא המקיף בפרט לאות זה ואין לאות זה על מה לסמוך בעצ' מקור מקום מעמדו ומחצבו כו' וד"ל וכך יובן למעלה בבחי' אותיו' שבפרשיו' דתפילין למעלה שהגויל הוא הקלף שלהן הוא בחי' מקיף העליון הפשוט בתכלית וסובל כולם וכל אות יש לו מקיף בפרט מכל ד' רחותיו שהוא מקור מעמד זה האות ולכך כל שאין גויל מקיף לו מד' רוחותיו פסול כנ"ל וד"ל ומעתה יש להבין בענין הרצועות דהנה הרצועות אע"פ שהן נמשכין למטה על לבא ואינן אלא כטפילין לגבי תש"ר עצמו ללבוש על ידן התש"ר להדקן בראש ונק' תשמישי קדושה כו' מ"מ הרי הן נעשו' מעור בהמ' כמו הקלף הנק' גויל שבהן האותיו' דפרשיות נכתבי' רק שקלף דפרשיות מעובד ולבן ורצועו' שחורו' הל"מ כו') דהיינו בבחי' מקיף ג"כ וזהו שהרצועות תליין על לבא בבחי' מקיף על הלב דוקא והענין הוא בהיות שבתש"ר עצמו הרי הגויל הוא בחי' מקיף שלמעלה מבחי' האותיות דפרשיות כנ"ל דהנה האותיות דד' פרשיות דתש"ר הוא ענין בחי' חותם הבולט הנ"ל שזהו בחי' בליטה דתש"ר שבו גלוי עצמות אא"ס בא למעלה מבחי' התלבשו' אורות בכלים אלא גלוי האור כמו שהוא בעצם בלי כלי מקבל כנ"ל וזהו עיקר ענין ד' פרשיות דתש"ר שמניח הקב"ה בראשו כו' כנ"ל אך החי' המקיף של הד' פרשיות שבאין בבחי' אותיות הוא הגויל והקלף מטעם הנ"ל וממדרגה זאת נמשך גם ברצועות דתש"ר שהן מעור בהמה ג"כ שהקלף דפרשיות נעשי' ממנה כנ"ל ולהיות כי הרצועות ג"כ מהמקיף דקלף הפרשיות ע"כ תליין על לבא בבחי' מקיף שלמעלה מבחי' אותיות דחותם (כי הלב הוא מקבל מן המוח כידוע הטעם שנק' לב לפי שמקבל מל"ב חדרים שבמוח שהן ל"ב נ"ח כו' שנחלקים ע"י הדעת כמ"ש ובדעת חדרים ימלאון כו' וזהו בבחי' או"פ שבמוחים דחו"ב כו' הוא שמתיישב בכלי הלב בהתפעלות לפי הכלי כמו שאנו רואים בהתפעלות הלב שנולד מהתפעלות השכל שבמוח ממש אם לאהבה או לירא' ופחד כו' אבל בחי' מקיפים דמוחים דחו"ב לא יתיישב בכלי הלב בהתפעלות מורגשת אלא בבחי' מקיף על הלב מלמעלה וענין מקיף המדות ידוע כמו אה"ר שבין איש לרעהו אע"פ שכבר נשכח מאתו מרוב הזמן עדיין נשאר בחי' המקיף של אהבה שנק' אה"ר בהעלם למעלה מגלוי שלה באו"פ בכלי הלב וזהו הנמשך ממקיפי' דחו"ב המולידי' המדות כו' וגם כאן ברצועות דתליין על לבא בבחי' מקיף על הלב היינו להיותם נמשכי' ממקיפי' דד' פרשיות דתש"ר כנ"ל וד"ל) וביאור הדבר הנה ידוע דשרש האותיות הוא בבחי' בינה שנק' פתוחי חותם כו' שכל השגה במורגש יעשה אותיות במחשבה בהכרח וגם בפנימית ההשגה דבינה שמקבלת מחכמ' שנק' מאין ליש כידוע עכ"פ יש ודאי מקור לאותיות דבינה אבל בבחי' הרצון שלמעלה מן השכל לגמרי אין שם גם מקור לאותיו' והוא כמו אה"ר שברצון בעצם שאינו מוגבל כלל בבחי' אותיו' השגה כלל רק אור פשוט ועצמי