יט, ג

והוא הנק' מקיף דחו"ב וכמ"ש כצנה רצון תעטרנו כידוע והוא ענין הקלף והגויל דפרשיות כנ"ל ומשם נמשך בחי' רצון במדות ג"כ בבחי' מקיף על המדו' שבלב הנק' רעותא דלבא שלמעלה מבחי' אותיות ההשגה והטעם שבמדות שמקבלי' מהמוח כו' והוא הנק' מקיף על הלב וכנרא' בחוש שהרצון שבלב למעל' מהתפעלו' או"יר שבלב שנולדי' מן השכל כי או"יר שנולדי' מן השכל יש להו הפסק וביטול כשיבוטל הטעם ורצון הלב אין לו ביטול להיותו מהרצון שלמעלה מן הטעם לגמרי כו' וד"ל ולהיות כן א"א שיבא בחי' מקיף דרצון הלב בבחי' אותיו' עדיין ולכך אה"ר זו שברצון הלב הוא שורה על הלב בבחי' מקיף כי או"יר שבלב שנולדו מהשכל לא יכילו כלל לאור אה"ר זאת שברצון הלב וז"ש וימינו תחבקיני פי' עד"מ מחיבוק שמחבק אדם לחבירו מבחוץ שלא נכנס הארת אור אה"ר זו שבחיבוק בתוך לבבו רק מקיפו מבחוץ ותועלתו הוא שע"י חיבוק הזה שורה עליו אה"ר בבחי' מקיף על לבו לבלתי יוכל להפריד בלבו דגם שלבו ירצה לפרד לא יניחנו המקיף דחיבוק הזה לעולם והיינו ענין רצועות דתליין על לבא בבחי' מקיף על הלב כימינו תחבקני כו' שלא יבא הלב לידי פירוד כו' וזהו כחותם על לבך בבחי' מקיף כמשל החיבוק כנ"ל ושמאלו תחת לראשי הוא מ"ש כחותם על זרועך כנ"ל וד"ל אך הנה באמת כל זה סותר לפשט הכתוב דמ"ש שימני כחותם על לבך כחותם ממש קאמר שבא באותיות דוקא והוא באותיות בולטין כחותם הבולט עכ"פ ואיך נאמר שזהו בחי' מקיף על הלב ברצועות דתליין על לבא כנ"ל שהוא דוקא למעלה מבחי' אותיות דא"כ מה זה שאמר כחותם על לבך אין זה כחותם רק בחי' מקיף לבד כענין וימינו תחבקני כנ"ל:

(ל) אך הנה בזהר א' ע"פ שמיני כחותם על לבך כהאי חותמא כו' משום דאע"ג דאזיל הכא והכא דיוקני אשתאר בך ופי' אזיל הכא והכא מבוא' במ"א בענין אך בצלם יתהלך איש דצולמא דב"נ קאים עליה תדיר כו' והוא בחי' מזלי' חזי דהיינו שרש נשמתו למעלה והוא שנק' דיוקנא שנשאר דבוק תמיד למעלה ואע"ג דט"ס דנפש האלקי' מחכמ' ולמטה אזיל הכא והכא בהתלבשות ברהיטי מוחי' כו' בנה"ב בכל צרכי גופו ועסקיו כל היום מ"מ בחי' כתר שבה דבוק למעלה וזהו דיוקני אשתאר בך ממש (וכך יובן בכללו' נ"י שהוא בחי' מל' למעל' דכתר מל' דבוק תמיד למעלה) וז"ש שימני כחותם על לבך שחקוק דיוקני ואשתאר בך לעול' כמו עד"מ ב' או"נ בנפשם שדיוקן וצלם דנפש איש חקוק בלוח לבו של חבירו כך לשמות ישראל חקוקות תמיד בלוח לבו של הקדב"ה שהוא בחינת ז"א כו' אע"ג דאזיל הכא והכא בגלותא בשיעבוד פרנסה מ"מ שרש עצם רצונם חקוק ודבוק בלבו למעל' כו' ולפ"ז בחי' חותם זה שעל לבך דדיוקנא אשתאר שם היינו בבחי' חקיקה באותיות שקועי' דוקא כמו שאדם חוקק בלבו אהבת רעהו כנפשו ולמעלה מבואר שז"ש כחותם על לבך חותם הבולט הוא אלא צריך לומר דבחי' בטול הרצון בעצם בכנ"י הנק' שקיעה כנ"ל הוא העושה בחי' בליטה בחי' חותם בולט בלבו וזהו מ"ש דיוקני אשתאר בך לא בבחי' חקיקה אלא ששקיעה דלמטה עושה בחי' אותיו' בולטו' (כאותיו' שמות השבטי' על חשן המשפט על לבו של כה"ג) וזהו שימני כחותם שיהי' בולט ולא כחותם בולט שנעשה ממנו שוקע (והפשוט מורה כך שיהי' בליט' אור הנשמה חקוקה למעלה) ובזה יתורץ ענין הנ"ל דברצועות דתליין על לבא אין הכונה רק ששם עולות כללות הנשמו' כמ"ש דיוקני אשתאר בך וא"א שיבאו שם בבחי' או"פ כי עליות שלהן בבחי' בטול הרצון שהוא מקיף דא"ח כו' אלא הן שם בבחי' מקיף ולא מקיף ממש שלמעלה מאותיות אלא שאותיות זה החותם הבולט נמשך ממקיף זה וזהו על לבך ומ"מ כחותם באותיות והוא אותיות בולטים מן המקיף דהיינו מן הרצועות דתליין על לבא נעשה כחותם בולט על לבו של הקב"ה משום דדיוקנא דכנ"י אשתאר שם בהעלם ומקיף וכדוגמא זאת יהיה לע"ל דכתיב ולא יכנף עוד כו' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כל א' מרא' באצבע כו' אע"פ