כ, א

חסד הוא שא"צ העלא' בתחלה כלל כו' אדרבה התעוררות מעצמו דוקא וזהו שמניח תש"ר תחלה ומה כתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' דהיינו מה נמלך בנשמתן ש"צ דמזה היה לו חפץ חסד מעצמו וכמ"ש חפצי בה כי תהיו אתם ארץ חפץ היינו חפץ ורצון עצמי פשוט שמחמת זה עלה ברצונו מצד עצמו להאציל ואין זה נק' העלא' מלמטה מאחר שלא היו נשמות למטה עדיין בבחי' בריאה מאין ליש כלל רק עצמיות התקשרות בשרש דישראל שעלה במחשבה כו' זהו לא נק' העלאה כו' וז"ש ומי כעמך כו' גוי אחד בארץ למטה למהוי אחד באח"פ כו' ולכך מניח תש"ר תחלה ומתש"ר ברצועות דתליין על לבא נמשך לתש"י שבזרועו השמאלי מלמעלה למטה לכנ"י שהן מקבלים משמאלו כמ"ש שמאלו כו' והוא כשקושר תש"י כנגד לבו ולכך הקדים כחותם על לבך תש"ר תחלה ואח"כ כחותם על זרועך כמו לע"ל וד"ל (אך כנ"י מבקשת שימני בגלותא דוקא דדיוקני אשתאר בך אע"ג דאזיל הכא והכא כו' הענין הוא כידוע בענין חותם המתהפך מימין לשמאל ומשמאל לימין בסדר האותיות כו' כך כנ"י שעולה דיוקן שלה כחותם מלמטה למעלה ואשתאר למעל' הרי נהפך למעלה מן המוקדם נעשה מאוחר והמאוחר נעשה מוקדם ולכך החותם שנעשה למעלה תש"ר קודם לתש"י וזה נעשה מהעלאת מ"ן דכנ"י בגלותא בהיפך תש"י קודם כו' והיינו הענין הנ"ל בהפרש דעכשיו בגלו' לע"ל אבל הא בהא תליא והיינו אך ממש וד"ל):

(לא) ולהבין בתוס' ביאור ענין ב' חותמות הנ"ל הנה באמת אין הענין כנ"ל דמבליטה דלמטה נעשה שקיע' למעלה כמו שחותמין בחום בולט שנעשה שוקע (וכן להיפוך כו') דאם הי' פי' כחותם על לבך כפשוטו כמו שנחתם בחותם ממש על לוח כו' ודאי הי' הענין כך דמאותיות בולטים נעשה שוקעים כנ"ל אבל ענין שימני כחותם כו' הוא בדרך העלאה והמשכה קאמר משום דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח רוח כמוהו ממש וכמו אם ישים אליו לבו כו' [והיינו כאשר דיוקני אשתאר בך שאז ממילא נזכר גם הוא ונמשך רוח לבבו כרוח העולה ממש כמים הפנים כו' וה"ז כמו ב' או"נ בנפשם שמפני שרוח לב זה קשור ברוח לב זולתו אייתי ואמשיך רוח חבירו אליו תמיד משא"כ בלתי או"נ בנפשם דדוקא בבחי' אתדבקות רוחא ברוחא מעורר זה לזה וכמ"ש במ"א בענין השיבנו ה' כו' אם תעירו ואם תעוררו כו' וכמ"כ עד יערה עלינו רוח ממרום] ויובן דבר זה בהקדים הידוע בענין ב' מדרגות בעבודה בחי' רצוא ושוב כמו והחיות רו"ש כו' ובחי' רצוא זהו ענין כחותם על זרועך שנעשה בבחי' שקיעה מבליטה דלמטה כנ"ל אבל לא כפי המבואר למעלה דנתהפך להיות שוקע אלא אדרבה כמו רוח העולה מלמטה בבחי' רצוא שהוא בולט כהר כו' כנ"ל בהתפעלות ברעש יש מי שאוהב ברשפי אש מורגש רוח העולה כאש שזהו בחי' חותם בולט דוקא כנ"ל הנה רוח הזה התחתון עולה למעלה ואייתי ואמשיך רוח מלמעלה ממש כמו רוח זה התחתון העולה ג"כ בבחי' בולט מלמעלה ממש כמו רוח זה התחתון העולה ג"כ בבחי' בולט מלמעלה רק ע"י התעוררות רוח התחתון דהיינו כמו שמהתעוררות אהבה שנק' הר מלמטה למעלה אייתי ואמשיך רוח אהבה אהבה עליונה מאצי' לבריא' והרי לפי אופן רוח העולה שמעורר כך יתעורר רוח הנמשך מלמעלה כמוהו ממש כמו יהי חסדך ה' כאשר יחלנו לך מלמט' לא יוסיף ולא יגרע כו' (כמו השאלה שמשיבין לפי אופן השאלה לבד כמ"ש במ"א בענין תלמוד המחכים את רבו) ולפ"ז רוח העליון שנמשך כמים הפא"פ כן לב האדם כו' בא למטה בבחי' בליטה כמו רוח התחתון שנתעורר מחמתו א"כ למה נק' כחותם על זרועך שהוא תש"י בחי' חותם שקוע כנ"ל הענין הוא דאין פי' כחותם על זרועך שלמעלה הוא זה החותם השוקע אלא שכנ"י תהי' כחותם שקוע לקבל אור האהבה העליונ' שנמשך מלמעלה בבליטה כדוגמת רוח התחתון שמחמתו בא כנ"ל והיינו ענין התלבשות האורות בכלים שהכלים מגבילים