כא, א

הכל) וכל זה בא מהתחלה הראשונה דהעלא' מ"ן דכנ"י מלמטה דכנ"י מלמטה למעלה בבחי' בליטה באהבה דרצוא הנ"ל משום דרוח אייתי רוח כמוהו בחי' אור עצמות חסד עליון להיות זוכר חסדי אבות לב"ב כו' והיינו מ"ש למען שמו באהבה דרצוא הנ"ל שמזה נמשך ממילא אה"ר העליונ' להיו' בוחר בעמ"י באהבה מלמעלה למטה כו' ונמצא פי' למען שמו באהבה יתפרש על ב' אהבו' דרצו' ואהב' עליונ' שנמשך עי"ז דרוח אייתי רוח כו') ובאמת באהבה זה קאי על עצמו' האהבה כמו שאוהב א"ע כב"י וכמו ואהבתיך כו' וזהו למען שמו גי' רצון הוא רצון דאה"ר העצמי שישראל עבמ"ת והכל א' וד"ל):

[לג] והנה מכל הנ"ל נתבאר ביאור ענין ב' חותמו' הנ"ל ע"ד העבודה בב' מדרגות דרו"ש ומעתה יש להבין שרש ענינם ע"ד הקבלה איך שהוא למעלה והקדמה לזה יש לבאר תחלה בענין א' הנז' בע"ח בכמה דוכתי בענין עליות העולמו' שנק' בשם העלאה כמו עליות העולמו' בשבת וכמו לע"ל כו' היינו שעולם התחתון עולה למעלה להלביש לעולם העליון הימנו הרי ודאי שהעלא' זאת שהתחתון עולה הוא עולה בבחי' פנימי' שבו דוקא כדרך כל עלול שמתקרב לגבי עילתו בבחי' הפנימי' שבו דוקא ומה הוא מלביש ודאי אינו מגיע להלביש רק לבחי' חיצוניות שבעליון כי לפנימי' שבעליון לא ישיג לעולם (כמו בחי' ה"ס ראשונו' דעלול מלביש ה"ס אחרונות דעילה כמ"ש בפרד"ס בכל עו"ע שהתחתון מלביש לעליון רק לחציו האחרון וכן רק חציו האחרון דעילה מלובש בחצי העליון דעלול כו') וכמו בחי' כחב"ד דמל' מלביש לתנה"י דז"א וכן כחב"ד דז"א מלביש לתנה"י דאימ' כו' וממילא אינו מלובש רק תנה"י דז"א במל' כו' (אך א"כ איך נק' העלא' מאחר שדרך ההתלבשו' כן היא דחיצוני' שבעליון מלובש בתחתון ופנימי' שבתחתון מלבישו דודאי זהו כל עיק' ההשתלשלו' דעו"ע דמחיצוניו' העליון נעשה בחי' פנימי' לתחתון כמו מנה"י דאימ' נעשה מוחין לז"א וכן מנה"י דז"א לנוק' כו' ולפ"ז מהו ענין עליו' העולמות כמו בשבת שעשי' עילה ביצי' ויצי' בבריאה ובריא' באצי' מהו ענין עלי' זאת אם פנימי' עשי' עולה להלביש לחיצוניות דיצי' וכן מיצי' לבריאה ומבריאה לאצי' אין כל חדש בזה שגם ביומין דחול חיצוניו' דיצי' מלובש בעשי' בפנימי' שבה כו' ועד"מ משפיע ומקבל שבודאי רק חיצוניו' השפע שבמשפיע נעשה ונמשך במקבל להיו' לו לפנימי' אור וחיות וכמו שכל הנמשך בדבור למקבל שבדבור אין שם רק בחי' חצוניו' השכל ולמקבל מן הדבור נעשה לו מוחי' השג' פנימי' שלו וראי' ממה דלא קאים אדעתי' דרבי' כו' וד"ל אך הענין הוא כידוע דג' עולמות בי"ע זהו כמו מחשבה ד"ומ למטה חיצוני' אותוית הדבור מלובש במעשה נעש' מזה פנימי' העשי' שהוא רצון ושכל ומדות דעשי' כחב"ד וחו"ג כו' דעשי' וכן ביצי' שהוא הדבור מלובש חיצוניות אותוית המח' דבריאה שמזה נעשה פנימי' מוחי' בדבור ונק' מחשבה שבדבור כו' וכמ"כ ממדות שבלב ודבור כו' וכך הוא במדות שבלב לדבור מהשגה חיצוניו' דבינה ובינה מחכמה וחכמה מרצון ורצון מלמעלה מן הרצון כו' וכל זה נק' התלבשות עליון בתחתון בדרך ירידה מלמעלה למטה (שזהו בחי' יושר משא"כ בחי' עגולי' בחי' התכללו' נהפוך הוא מן ההתלבשו' כמו האופן בתוך האופן שלא ישיג העלול לעילתו כלל אדרבה מוקף הוא בתוכו ונק' בחי' התכללות תחתון בעליון כמ"ש במ"א והעליון מכולם משובח מהכל והוא הרצון שבו מוקף מרחוק השכל ובתוכו המדות וזהו בי' חותם השני כמו שית' בסמוך כו') והנה בשבת שאז זמן עליות העולמו' דעשי' עולה ביצי' כנ"ל הענין הוא דבחי' המוחי' שבמעשה עולה למעלה לדבור שביצי' וכן מיצי' לבריאה היינו שבחי' פנימי' שבדבור שהוא כמו כחב"ד שבו עולה למעלה במחשבה דבריאה וכמו ממצוא חפצך ודבר דבר שבפנימי' הדבור עולה למעלה כו' עד"מ כששובת אדם מפועל ידיו דמה שהיה בזה שכל ורצון כו' הכל עולה למעלה בנוחו מהתייגע בשכלו עוד בעשי' זו (הגם שפועל בידיו כמתעסק כו') וכך כששובת הצמצום שכלו בדבור הרי עולה מחשבת שכל ה שבדבור למעלה במחשבה ונמצא בחי' חיצוניו'