כא, ב

המחשבה שהיה מצומצ' בדבור עלה למקומו במוח המחשב' ונעשה מפנימי' התחתון חיצוניות להלביש עצם כח המחשב' ואע"פ שהיה נחשב מחשבה זו בחי' פנימי' בדבור בעלותו למעלה נק' חיצוניות אמנם לא שנכלל ממש אלא מלביש לעצם כח המחשבה וכן במחשבה עצמה הרי בחי' פנימי' המוחי' שבה עלה למעלה ומלביש לעצם כח השכל בבחי' חיצוניות כו' וא"כ לכאורה יש להבין בזה מה יתרון יש לעליי' מחשבה זו שבדבור כשמלבשת למעלה לעצם כח המחשב' הלא גם טרם ירידתה בדבור היתה מלבשת לפנימי' המחשבה ברוחניו' ודקו' אותיו' המחשבה כו' וגם בירידת' בדבור הוא אותה המחשבה עצמה עו' הענין הוא דבדבור מלובשת בהעלם ולא בגילוי ובעלותה למקומה מאירה בגלוי אור (וכמ"ש במ"א בענין לדוד בשנותו שפושט בגדי חול ולובש בגדי שבת שהוא אור הבריא' כמו שהוא טרם התלבשותו ביצי' משא"כ בחול שמלובש בהעלם בדבור בחי' יצי' כו') וכמ"כ עליי' יצי' שבעשיה למקומו שהדבור בא בהעלם בהתלבשות במעשה כמו לצוות לעשות ויוצא מהעלמו כו' (וכך עליי' המחשבה מהתלבשותה בהעלם באותיות מחשבה דבריאה שהוא עליי' בריא' באצי' כו') ונמצא יש יתרון מעלה בעליות הללו בשבת דוקא כנ"ל ואמנם מובן מזה דפנימית שבתחתון שנעשה מחיצוניות שבעליון שירד ממקומו להתלבש בתחתון בהעלם היא שעולה לעליון להלביש שם בבחי' חיצוניו' שזהו עיקר ענין העליות בשבת משא"כ בחול שבאים דרך ירידה מעליון לתחתון כו' ובזה מתורץ הקושיא דלעיל מה שנקר' העלא' היפך דרך התלבשות מחיצוניות שבעליון כידוע שעיקר העליות הוא בפנימית העולמות וד"ל והנה בחי' העלא' דפנימית שבתחתון למעלה להלביש לעולם העליון הימנו נקרא בשם בליטה כאותיות חותם הבולט וכבליטת ההר העולה בגובה כו' מאחר שעולה מלמטה למעלה ממיצר וצמצום שלו בתחתון כו' למעלה ממדרגתו הרי ודאי ענין יציאתו זה נראה בולט ביותר ככל דבר העולה מנמוך לגבוה (וכמו כן עליות הנשמות והמלאכים מנמוך לגבוה בכל שבת כמו מג"ע התחתון לג"ע העליון דכתיב והיה מדי חודש כו' דרך העמוד נראה בולט כו' כמו יוצאין בשיר כו') והיינו בבחי' התפעלות יש ודבר מורגש בעלותו כמו בחי' רצוא הנ"ל ומבואר למעלה דרוח אייתי ואמשיך רוח כמוהו גם כן בבחי' יש כו' הענין הוא כידוע דבשבת יש עלי' וירידה (שאחר עליות העולמות בליל שבת נמשך מלמעלה למטה ביום כו' והיינו ב' שבתות כהלכתן כמ"ש במ"א) והרידה הוא לחזור האור העליון שיומשך ויבא בתחתון (להיות מזה ו' ימי חול כידוע) בבחי' התלבשו' בהעלם וצמצום כמקדם דהיינו חיצוניות שבעליון שעלה למעלה הוא שחוזר ויורד להתלבש בתחתון להיות שם בהעלם וצמצום עד"מ בשביתה יש ב' הפכי' תחלה ישבות בהעלאה שכח המעשה המתפש' יעלה אל העליון הימנו וכן יעלה לעליון הימנו וכך הוא בכל חלקי נרנח"י והב' השבית' שנק' נייחא כמו שתשוב רוחו אליו שזהו בבחי' ירידה והתפשטות למטה) והנה בחי' ירידה זו שיורד למטה הוא בא ג"כ בבחי' יש ודבר כו' מאחר שמתצמצם ובא בהתלבשות בכלים דהיינו מה שנעשה בחי' אור וחיות פנימי לתחתון לפי הגבלת הכלי שלו שזהו בבחי' כמו בחי' שוב הנ"ל בהתלבשות אורות בכלים ע"י המצות שנק' בחי' שקיעה ולא בליטה שהרי התלבשות זו באה בהעלם שמתעלם האור ונכנס בתוך עולם התחתון להיות לו לאור וחיות פנימי כמו אותיות השקועים שמקבלים כנ"ל והיינו לפי שההעלא' היה בבחי' יש להלביש לעליון כנ"ל ע"כ אייתי רוח כמוהו לבא ג"כ מעולם התחתון בעליון בבחי' יש דהיינו בבחי' לבוש וצמצום כנ"ל וד"ל (ויתרון התלבשות זו שאחר העליי' ידוע בענין התשבחות דכל שבח נמשך אור חדש לחדש מע"ב שלא הי' עדיין כו' וכמ"ש במ"א)

[לד) וזהו בחי' חותם הראשון שמבחי' בליטה דלמטה נעשה בחי' שקיעה דהיינו שלמעלה נמשך האור בתחתון