כג, ג

הקוין הנמשכין בו בציור כל תמונת פרטי אותיות הנכתבים בו וכל אות מיוחד לו מקום בפ"ע בקלף לבן זה ומוקף בד' רוחותיו מקלף לבן זה כו' וכך הוא למעלה בבחי' הארחין ושערות שהן כמו בחי' אותיות הנמשכי' כו' כך כל שערה המשכה מצומצמת שמיוחד לה מקום בבחי' חוורתי הנ"ל שהוא כעצם הגלגלת כי עצם הגלגלת חלק והוא כמו דמיון קלף הלבן שסובל כל קוין וציור האותיות מקיף לכללותם יחד ומקיף לכאו"א בפרט כך בחי' לבנוני' העליון מקיף לכל בחי' שערות הנמשכות משם וסובל הכל כאחד ומקיף לכאו"א בפרט כי יש לכאו"א גומא מיוחדת [וכמ"ש בשערה בין כו'] וכך יובן בענין האותיות הנכתבים בד' פרשיות (כמבואר למעלה שב' ענינים הללו דאותיות הכתב ובחי' השערות הוא בחי' צמצום המשכות מבחי' המקיף דוקא שאין זה בע"וע כו') דלכך כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחו' שלה דוקא פסול' להיות שהגויל הוא קלף הלבן כמו בחי' מקיף דלובן העליון כו' ויש לכל אות ואות מקום מיוחד באופן שיהי' מוקף מבחי' לובן הקלף מד' רוחותיו דוקא שאז המשכתו בבחי' מקיף דוקא להיותו מוקף מכל ד' רוחותיו מלובן דקלף אבל כשנגע באות הסמוך לו אין לו הארת המקיף אליו מכל צד ופוסל הכל כו' וד"ל) וכמו פ' קדש היא בבחי' אור ח"ע דאצי' כנ"ל כמו בנאצל בבחי' דילוג והעלם אותיו' בקלף המקיף כו' צריך לכל אות שבה גויל מפ' זו מקיף לה מכל ד' רוחותי' וא"ל פסול וכך הוא בפ' והי' כ"י שהוא בבחי' בינה שנז' בה יצ"מ כנ"ל וכמ"כ בפ' שמע והי' א"ש שהן בבחי' חו"ג שהן ד' מוחי' דבחי' מקיפי' דחב"ד דז"א בתפילין שבראש כנ"ל ובבחי' מקיפי' העיקר הוא הקלף של הפרשיו' שהוא כמו אור מקיף העליון דלובן העליון דהיינו שהוא אור פשוט שע"ג נחקקו האותיו' שבפרשיו' שהן בחי' המוחי' והקלף מקיף כל המוחי' שבו כמו שהגלגלת מקיף למעלה כו' (וזהו בין בתש"ר בין בתש"י הגם שתש"י הוא בבחי' מוחי' דנוק' שכלולי' בבית א' להיות' על יד שמאל כנגד הלב ומתאחד' בתש"ר והיו לאחדי' כידוע]:

[לח] והנה יש להבין מעתה בענין הרצועות דתליין על לבא שע"ז א' שימני כחותם על לבך כנ"ל וידוע דהרצועות כשרי' גם מן הקלף כו' רק שרצועו' שחורו' דוקא הל"מ כו' והענין הוא להיו' כי שרש בחי' הרצועות שהן מעור הבתים המקיף לד' פרשיו' כו' הרי בהכרח שגם הרצועות בבחי' מקיף דד' מוחי' שבפרשיו' ולכך תליין על לבא דוקא בבחי' מקיף כנ"ל ולהבין זה הנה יש להקדים תחלה ענין המאמ' דס"י בג' דברי' כו' בספר וסופר וספור כו' וידוע דספר הוא בבחי' בינה שנק' פתוחי חותם כידוע והענין הוא דשרש בחי' התהוות האותיו' הוא בבינה דוקא והיינו כאשר נבקע בחי' יסוד אימא כו' שזהו הנק' פתוחי חותם כו' וביאור הדברי' ידוע שבחי' יסוד אימא הוא בחי' ההתקשרו' במושכל היטב לעומק דהנה זהו כלי קליטת המושכל שקולט השג' המושכל נק' יסוד אימא ויש בזה ב' מדרגו' הא' כאשר הוא סתום שאז אין בו בחי' אותיו' עדיין ולא מקור לאותיו' מצד סתומתו בהעלם עדיין כו' וכמו שאנו רואי' בחוש שכאשר אדם טרוד ביותר באיזה מושכל עמוק להיות שכלי קליטת השכל קשור ומוטרד ביותר באור שכל זה עדיין אין שם בחי' אותיות כלל רק עיון וסקירה הנק' מחשבה עיונית שאינה בבחי' אותיות כלל רק בחי' מחשבת שכל ומה שחושב ומעיין בשכל בא דרך סקירה בבת א' ולא בבחי' התחלקות אותיות במחשבה זו כלל (וכשיטרד יותר דהיינו שעדיין אינו מושג לו השכל ורוצה להשיגו שעדיין אין השכל בא בבחי' מחשבה הנק' מחשבה עיונית כנראה בחוש שתשתומם מחשבתו כרגע עד שיבא להשיג השכל אז נק' עיון מחשבה עכ"פ וזהו סתימת יסוד אימא בהעל' מצד קוצר המשיג ועומק המושג ועי"ז דוקא נבקע יסוד זה שהוא מה שבא לכלל השגה כו') אך אחר שנבקע בחי' יסוד אימא