כג, ד

הנ"ל הוא עוצם התקשרו' כלי' הקליט' במושכל כאשר יבקע מצד שנתרבה בו אור ירידת השפע לבא מהעלם שלו ולא יכול עוד להצפינו בהעלם וסתימות כו' אזי יתהווה אותיו' במחשבה זו והוא בחי' התחלקו' גלוי אור המושכל בחלקים דהיינו בהתחלקו' אותיו' המחשבה שמיד שנבקע בחי' יסוד אימא הנק' חותם בא בחי' התחלקו' אותיות במחשבה והוא בחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא שמחלק אותיות המחשבה כידוע והנה מסיבת בחי' הבקיעה דיסוד אימא נחלק אור השכל להיות בבחי ד' מוחין שהן ד' פרשיות דתפילין כידוע וכנרא' בחוש שהטיי' עצם השכל להטות כלפי חו"ג ע"י הדעת נוטה כידוע אין זה אלא כאשר מתהוו' אותיו' השכל במחשבת שכל הנ"ל וטרם שבא לכלל אותיות רק הוא נסקר בעיון כו' אין שם גם בחי' התחלקו' השכל לחו"ג שלא ידע איך יפול דבר המשפט של השכל אם לזכות או לחוב כו' וכמ"ש במ"א וד"ל וזהו שרש ענין ד' פ' דתפילין שנק' ספר שבא מבחי' אותיות דבינה שנמשך לחו"ג כו' והן שמע והי' א"ש ולכך כל הד' פ' כתובים באותיות ע"ג הקלף שנק' ספר מטעם הנ"ל אך הנה שרש הרצועות אע"פ שהן מעור פשוט יש בהן יתרון מעלה מד' פ' שהן ד' מוחי' לפי שהרצועו' נעשי' מעור הבתים המקיף לד' פ' שהוא למעלה מבחי' אותיות (וגם למעלה מן הקלף וגויל דנק' מקיף לאותיות עכ"פ ועור הבתים מקיף כללי כגלגלת המקפת כללו' המוחין שבד' חדרים כו') וזהו טעם שהרצועות תליין על לבא מבחי' מקיף על הלב דלב מקבל מל"ב חדרי' שבמוח לבד כידוע ואמנם הרצועות נמשכים מתש"ר מעור הבתים שלמעלה מעלה מבחי' המוחי' דד' פ' כנ"ל וז"ש כחותם על לבך שזהו רצועות דתש"ר דתליין על לבא דוקא כנ"ל וד"ל ולהבין זה בתוס' ביאור הנה יש להקדים מאמר בידוע באד"ר דז"א בע"י עצמו אחיד ותליא (פי' למעלה מחו"ב שהן מקבלין מב' מזלו' ונוצר ונקה שאינן רק חיצוניו' ע"י שמצומצם ברצון הנמשך לשכל שנק' ונוצר אבל המדו' שרשם בפנימי' ע"י כמשי"ת) דהנה לכאורה אנו רואים שעיקר ומקור חיות המדות הוא נמשך מבחי' האותיו' דמח' דבינה שמתפשטת במדו' להחיותם ע"י הדעת המתפשט (דדעת גניז בפומא דאימא כמ"ש כי כו' מפיו דעת ותבונה כמ"ש במ"א ומ"ש במ"א דדעת גניז בפומא דמלכא היינו הך דבינה נק' מלך כו') בהיות שאנו רואי' מופת לזה מגידול המדו' שתלוי בגידול השכל דוקא דלפי שכלו יהולל איש כידוע דהקטן ששכלו קטן מדותיו קטני' וכשיגדל בערך השכל כך ממש יגדלו ערך מדותיו להיות שהמדו' נולדי' רק מן השכל וכאשר שכלו גדול להשכיל עניני' גדולים כממון וכבוד וכה"ג כך יולדו המדו' בבחי' גדלות הערך לאהוב הכבוד והממון וכה"ג כי מתאחדי' כא' ממש שהרי מיד שיעלה במוחו הבנת טוב ענין הדבר מיד יאהוב בלבו לאותו הדבר והקטן להיותו קצר השכל להשיג טוב דבר החשוב ממילא אין בלבו אהבה לזה ולא יתפעל ממנו כלל וכשיגדל וישיג טוב הדבר החשוב לפי ערך טוב השגתו בשכלו כך יתפעל בלב אליו כידוע ונמצא שהשכל והמדו' כמהו' א' הוא וראי' שגם התינוק לפי קוצר השגתו בדברי' קטני' פחותי הערך כך יולד בלבו התפעלות אליהם לפי שהמדו' נגררי' בגידולם אחר גידול המוחי' כמו שיגדל העלה עם הפרי וכמו העץ וקליפתו כו' וכמ"ש במ"א בענין כי האדם עץ השדה כו' ומכ"ז מובן דעצם מציא' המדו' עיקר התהוותם בעצם וגידולם הוא בא רק לפי ערך התהוות וגידול השכל תחלה כו' ואם לא מציאת השכל אין מציאות מדות כלל וכלל ולפ"ז משמע דעיקר התהוות עצם מציאו' המדות נתהוו רק מן השכל ובאמת יש סתיר' גדולה לזה שאנו רואי' שיש למציאו' המדות בלא שכל כלל שהרי מדו' הנולדי' באדם בתולדתו בטבעיות כמו למאוס ברע ולבחור בטוב ודאי מציאות המדו' הללו ישנם בטבע בלא שכל וטעם המוליד כלל כי גם אם לא יתבונן ברע המזיק לו כאש ונחש ולסטי' שונא