כד, א

בטבע לרע זה ומואס ובורח ממנו רק שע"י ההתבוננו' יותר יברח כי גם התינוק ובהמה יברחו מן האש כמו הגדול בשכל ממש רק שהגודל בשכל ודעת יבחין יותר איכות ומהות הרע המזיק יתפעל יותר וכן באהבת דבר הטוב ונחמד מדה זו יש בטבע הבריאה ובאדם ביותר גם בקטן כמו בגדול לאהוב ולחמוד דבר הטוב ולרוץ אחריו כמאכל ולבוש טוב ודבר שבממון וכבוד ושאר תענוגי עוה"ז רק שהשכל המתבונן בטובו ביותר יתפעל יותר כו' ונמצא מואס ברע ובוחר בטוב שיש בכלל בכל טבע בריאה אינו נמשך מצד הדעת עיקר תחלת מציאותו רק נולד כך בטבע והדעת והשכל הוא רק כמורה ומבחין יותר לטו"ר ולהורות ולהבחין בטו"ר ואין זה רק כמו שהאור הנר יגלה והבחנה טובה ביותר בין אוצר טוב שבדרך ללסטים ומזיק רע או בור גם שהשכל מבחין יותר אין זה בעצם מהות הדבר שזה א"צ שכל וטעם כלל רק להורות ולהבחין מי הוא הטוב ומי הרע כו' וכשבא להבחנה זו מטבע הבריאה למאוס ברע כו' וא"כ אין השכל רק כמו האור שמגלה הדרך ילך בה שלא יפול בבור כו' וכך בעסק דבר מה לילך בהשכל שלא יפול ברע כו' ולכך החכמה נק' אור שמאיר למדות איך לבחור בטוב כו' אבל עצם מציאת המדו' למאוס ברע כו' לא נתהווה מן השכל כלל אלא הן בטבע תולדה מבטן כו' וד"ל אך מזה עדיין אין ראיה למדות שנולדים רק מצד השכל והרי המופת הנ"ל מה שתינוק יאהוב דברים קטנים מצד שכלו מטה לאהוב דבר קטן כו' כנ"ל זהו גם במדות טבעיו' הרי גם הטבע דמדות משתנים עפ"י השכל עכ"פ כשהשכל גדל כו' [כי גם השכל טבעי כמו המדות שבשכל לטו"ר טבעי הוא יש חכמים להרע מצד טבע שכלם ולהטיב לא ידעו כלל כו' וכן יש שכל מתפעל כך ויש כך כו'] ובאמת גידול השכל וגידול המדות שבאי' כא' כנ"ל היינו רק מדות שבשכל דכאשר עצם השכל מתרחב במוח ממילא מתרחב מדות שבשכל לדברים גדולים יותר ואז ממילא מדות שבלב הוא שמתפעלים לדברים גדולים ובתינוק מדות שבשכלו לדברים קטנים כמו לשחוק והוללו' כו' כי עד יג"ש הגידול רק במדות לבד כו' (ואמנם טבע מדות שבשכל לטו"ר משתנה ג"כ בגידול השנים ובסיבה זאת משתנה טבעי המדות לטו"ר שנולדו מבטן כו' דלפי שכלו יהולל כו') אך הנה אנו רואים מופת גמור גם במדות שנולדו רק מן השכל ואם לא השכל וההתבוננות לא היה מתפעל כלל שגם שם יש מציאות המדות בעצם שאינם מתהווים מן השכל אלא אדרבה גדול כחם הרבה מכח השכל עד שלא יוכל השכל למשול בם להפוך אותם כהורא' השכל כו' דהנה אנו רואים במתפעל מן השכל דוקא אם לא היה ערך גידול המדה רק לפי ערך גידול השכל ולא יותר אפי' כקש"י א"כ ודאי לא תמצא מציאת התפעלות המדה יותר מהתפעלות השכל ולמה אנו רואים בחוש שכאשר יתפעל אדם בלב באהבה לדב' מה מצד שהתבונ' בשכלו ונתפעל בשכלו תחל' שמז' הוליד התפעלו' הלב ויוכל להיות שתתגבר התפעלו' הלב ביותר מכפי המד' שבשכל דהיינו שנתגבר התשוקה וחמדה בלב נפלאה ורבה ועזה ביותר שלא היה במוח ערך בזה התפעלו' השכל כלל עד שיכול להיות שגם אם יטה שכלו אח"כ בהיפוך מהתפעלו' זאת שבלב לא יכול המוח לשלוט על הלב ולא יעצור רוחו בשו' אופן ע"ד דוגמ' כשמתפעל במו' בטוב המו"מ או הבנין וכה"ג ויולד מזה התפעלו' בלב אז תתגבר התפעלו' הלב בלא טעם ושכל רק טבעיו' כבהמה עד שגם אם יגזור השכל היפוכו שלא טוב הדבר כלל וכלל לא יוכל להפוך לבבו כלל ואם היה עיקר תחלת התהוות מציא' ההתפעלו' בלב רק מהשכל איך יהיה כח הנולד גדול מכח המוליד ולא עוד אלא שיעש' היפוכו ממש כו' אין זה רק שבהכרח לומר שיש למציא' מדו' בעצם תחלת התהוותם למעלה מעלה מן השכל אלא שהשכל מורה למדו' אופן ואיכות ההתפעלו' לטו"ר כך ולא כך כמו