כד, ב

לאהוב דבר זה מצד טובו שנתברר לו בשכל כו' ולמאוס ולשנוא דבר זולתו מצד שמאסו הבחנת השכל כו' אבל עצם המדו' לטו"ר טבעיי' הם מבטן כו' כנ"ל ע"כ גם אם כלה כח המוליד' שהוא השכל הרי טבע עצמותם גובר על הוראת השכל ולזאת גם אם השכל יורה להיפך אח"כ לא יועיל כי כח עצמותם הגבה למעלה ממדו' שבשכל כו' וזהו הסיב' שתתפשט התפעלו' המד' יות' ממדו' שבשכל כנ"ל [וכמו שאנו רואים באו"נ איש לרעהו מצד הטובות וחסדים שעשו זע"ז כשירחקו זמן רב ויתראו פנים תגדל האהבה ושמחה ביתר מכפי ערך השכל וטעם לאהבתם כו'] ומכ"ז הוראה עכ"פ שמדות טבעיים שרשם למעלה גם ממדות שבשכל שהרי גידול מדו' שבשכל שעושה גידול מדות שבלב אין זה גורע ולא מוסיף כלל במדות טבעיי' ועצמיי' כי כלל גדול הוא דטבע המדות העצמיים שרשם ברצון ועונג העצמי שלמעלה מרצון שמצומצם בשכל וטעם כמשי"ת ע"כ גם טבע המדות שבשכל אין להם ערך לטבע המדות שבלב רק שגידולם באים כא' והשרש לכל הוא מה שיש יתרון לשרש המדות שבלב בעצמות טבע המדות שברצון שלמעלה ג"כ ממדו' שבשכל וטעם לרצון כמשי"ת וד"ל:

[לט] והנה עפ"י כל הנ"ל יובן ענין המאמר דלעיל דז"א בע"י אחיד ותליא כו' אך יש להקדים עוד ענין א' והוא בענין ובחי' ח"ס דא"א שזהו ענין טעם כמוס לרצון כידוע בזהר בכמה דוכתי דאית רצון ואית רצון כו' דהיינו רצון פשוט ורצון מורכב רצון פשוט היינו שלמעלה גם מטע' כמו' לרצון והו' נק' עצם הרצון שאין טע' לרצון כלל ורצון מורכב בשכל וטעם כמוס כו' (וכן בעונג שברצון כידוע) והנה ידוע דעצם הרצון נק' כתר שבכתר והוא למטה באדם בחי' יחידה ונחלק גם הוא למדות חו"ג אך הן עצמיי' ממש כטבע הטוב בעצם להיות לו רצון תמיד למעלה מן הטעם לגמרי ומה שיתפעל ברצון מורכב בשכל וטעם כו' הכל מצד טבעו הטוב בעצם הוא בא וכן להיפך כו' ומבחי' מדות שבעצם הרצון והעונג משם נמשך טבע המדות בתולדותם שזהו למעלה ממדות שברצון המורכב בשכל וטעם ולכך הגם שלפי שכלו יהולל כו' דגידול מדו' הטבעיי' בא עם גידול השכל שהן מדות שבשכל וטעם לרצון הנ"ל אבל עצם מהותם נתהווה בעצם הרצון ששם המדו' עצמיי' עד שגם מדו' שבשכל בטבעם להטיב ולהרע כנ"ל הרי נמך שרשם העצמי ממדות העצמיי' שבבחי' יחידה כטבע הטוב בעצם ששכלו בטבעו מטה כלפי טוב כו' ובזה יובן הכל גם מה שמשתנ' טבעי המדות עפ"י שינוי טבעי מדות שבשכל בגדולתו אין זה שינוי בעצם מהותם כלל שהרי גם זקן שקנה חכמ' אין שינוי כלל בעצם טבעי רצונותיו לחו"ג כמו שנולד כו' ומה שמדותיו שבחכמתו נשתנה במה שנתגדלו בגדלות השכל אין זה שינוי בעצם המדות כלל דהיינו כמו מי ששכלו מטה כלפי חסד מצד גדלות השכל היפך טבעו במדות שביחידה אין זה שינוי כלל בעצם טבעי מדות דיחידה כלל וד"ל (וז"ש דוד ואני בהמות כו' בהמה רבה שלמעלה משכל היותר עליון שבא להיות טעם לרצון כו' וכמ"ש במ"א) ובכל זה יובן טעם התגברו' המדו' מכח עצמם הגם שנולדו מן השכל שיוכל להיו' יותר מכפי ערך כח השכל שמולידם כנ"ל לפי ששרש ומקור הראשון של התהוות עצם מהו' המדה הוא בעצם הרצון ועונג שלמעלה לגמרי מן השכל אלא שעוברי' דרך השכל דרך מעבר בלבד דהיינו מה שלא יתפעל אדם בלבו אם לא שחייבו השכל תחלה בין לחסד בין לדין וכמו שגדולן כא' כנ"ל הרי זהו רק דרך מעב' לבד אבל עיק' מהו' המדה באה מן עצם הרצון והעונג שלמעלה מטעם ושכל לרצון כו' שהוא הנק' רצון ועונג פשוט כנ"ל וד"ל ועם כל זה יובן הנמשל למעלה בבחי' ז"א דאצי' שהן בחי' ו"ק הנולדי' מן השכל שהוא בחי' בינה כנ"ל בענין אותיו' השכל במדו' שזהו חיותם וקיומם ולכאורה שרשם הראשון