כד, ג

הוא בבחי' מזלות ונוצר ונקה שהן שרשי המוחי' דחו"ב המולידי' המדות כידוע והמזלות הללו הן רק במדו' שברצון מורכב בשכל וטעם כמוס שנק' ח"ס דא"א כידוע דשרש החכמה מחסד דא"א בקו הימין כו' ושרש הבינה מגבורה כו' ולמעלה מזה הוא מזל ונוצר ונקה שמבחי' ח"ס עצמו כידוע ומבואר במ"א אך הנה כ"ז אינו רק דרך מעבר בלבד ששפע הח"ס מאיר למדו' שברצון ומשם לחו"ב דאצי' וחו"ב מולידי' המדו' כו' אבל עיקר שרש הראשון למדו' דאצי' הוא בבחי' פנימי' ע"י וא"א שלמעלה מח"ס כו' והוא בבחי' עצמיי' שברצון ועונג הפשוט כנ"ל וזהו שא' דז"א בע"י אחיד כו' דז"א אחיד ותליא בשרשו הראשון בהעל' העצמו' של המדו' דע"י וא"א שלמעלה משרש חו"ב דאצי' רק בבחי' גלוי עובר דרך חו"ב כו' וד"ל (ולפ"ז לא יובן מ"ש ויוציאנו ה' כו' ביד חזקה ובזרוע כו' שהן בחי' חו"ג דא"א כמבואר בפע"ח בענין בצאת ישראל ממצרים ובענין עבדי' היינו אנו בני ז"א כו' דאם שרש ז"א בע"י עצמו שלמעלה מזרועות דא"א שנק' יד הגדולה ויד החזקה כידוע וכן מ"ש במ"א בענין המא' דרישא דמלכא בחו"ג אתתקן שזהו בחו"ג דא"א לבד כו' אך מכ"ז אין סתירה כלל דלכאורה לפי הנ"ל ביותר יקשה המא' הידוע במה תצעק אלי שהוא ז"א בע"י תליא כו' דאם שרש מהו' ז"א בע"י עצמו מהו שא' בעתיקא תליא הלא גם ז"א עצמו בע"י אחיד ותליא כו' אלא צריך לומר שיש הפרש בכל זה בין בחי' המוחי' לבחי' המדות עצמם דמדו' דז"א שרשם במדו' העצמיי' שבפנימי' ע"י וא"א שלמעלה מחו"ב דא"א וע"י כו' כנ"ל אבל בחי' המוחים שבמדו' דז"א הן מקבלי' מחו"ב שהוא מוחי' דאו"א והן מקבלים ממדות דא"א ששרשם בחו"ב דא"א וע"י כו' והיינו רישא דמלכא בחי' חב"ד דז"א בחו"ג דא"א אתתקן כו' וכמ"כ חו"ג דא"א שנק' יד הגדולה כו' לפי שבחי' המוחי' דמדות שהוא שכל וטעם שבמדה שרשה במדו' שבשכל עד מדו' שבשכל וטעם כמוס לרצון הנק' ס"ס שמשם שרש הראשון בטעם לחוב או לזכות שכל זה אינו רק בחי' רצון מורכב לחו"ג עפ"י טעם כמוס לרצון כנ"ל וז"ש דרישא דמלכא דוקא בחו"ג דא"א שמקבלי' מח"ס אתתקן דפי' תיקון הוא המשכת בחי' מוחין חדשי' לאו"א ומשם לז"א בחי' מוחי' חדשי' כו' וכה"ג ענין ובחי' לידת ז"א בבחי' מוחי' למדו' שנק' מוחי' דיניק' כו' והוא ע"י יד חזקה וזרוע נטויה דא"א שהוציאו ממיצר העורף דפרעה כו' כידוע אבל בחי' המדו' עצמם שרשם למעלה מח"ס שברצון והוא בעצם הרצון והעונג הפשוט שבלתי מתלבש בשום שכל וטעם כלל כנ"ל זהו למעלה משרש המוחים דמדות שאינו רק במזלות או זרועות דא"א כנ"ל ובזה יתורץ גם ענין המא' דמה תצעק אלי הנ"ל בהיו' ידוע בענין ה' איש מלחמה כו' כמארז"ל דבים נדמה כבחור עושה מלחמה כו' ובמ?ת נדמה כזקן במלחמתה של תורה כו' להיו' שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו כו' ולא הי' כח במוחי' שבמדו' עליונו' דז"א להציל' ממה"ד אך כתי' תפאר' בחורי' כחם העצמי שבמדו' עצמיי' והיינו שבמלחמ' נצח למדה"ד דכח זה אינו בא מצד המוחי' שבמדו' שהרי גברה חיוב מדה"ד באמ' מה נשתנו כו' וגם בשרש הראשון למוחי' שבמדו' שהוא מוחי' עליוני' דא"א במדו' שברצון כנ"ל גם שם לא נמצא מקור מוצא לזכות להטות הרצון לטוב לישראל ולדין למצרים אך ורק מצד עצם כח המדו' כמו שהן בשרשם למעלה מטעם לרצון אלא ברצון עצמי ופשוט הנ"ל ששם דוקא עלו ישראל להיות בבחי' חסד וטוב בלא טעם כלל כמ"ש אך טוב לישראל כו' למעלה מן הטעם לגמרי רק בבחי' עצמיות וטבעיות כו' כידוע בענין ישראל עלו במחשבה פי' עלה בעצם הרצון הנק' מחשבה סתימאה והוא עתיקא דעתיקין או עתיקא סיתימאה בחינת כתר שבכתר כנ"ל) ומחמת זה דוקא נמצא כח מלחמתה של תורה במתן תורה