כד, ד

שנדמה כזקן כו' משום דבחי' המוחי' שבמדות דתורה ג"כ נמשך שרשם מעצמו' החכמה הקדומה שבעצמו' הרצון ממש ואע"פ שנק' חש"מ עכ"ז חכמתו העצמי' היא וכמ"ש ואהיה אצלו אצלו ממש ואע"פ שהמדות שמסתעפים מן החכמה למטה ממדות העצמיים היינו בבחי' גלוי רצון ושפע למטה אבל בעצמות אא"ס ממש הוא ורצונו וחכמתו ומדותיו הכל א' בבחי' עצמיות ממש ואין לחלק ביניהן ולפ"ז מה שנא' ה' איש מלחמה בים להכריע בהצלת ישראל מצד כח טבעי המדות הכל א' עם מלחמתה של תורה כשנדמה כזקן שקנה חכמה ממקורה שגם זה למעלה מבחי' ח"ס הנ"ל מטעם הנ"ל (וז"ש תפארת בחורים כחם הוא שעושה הדר זקנים שקנה חכמה (ומה שבסנהדרין היו זקנים דוקא כי סבא דעתיה סתים ולא יתערב בשכל מטבעי המדות לחו"ג כלל וכלל היינו במשפט התורה שירדה למטה לברר לעה"ד טו"ר שבמדות שלמטה מן החכמה יש תערובות טו"ר כו' משא"כ במדו' עצמיים שלמעלה מן החכמה שהוא מקור אמתי לח"ס להטות הרצון לחו"ג כו' כנ"ל וז"ש מה תצעק אלי שהוא בחי' ז"א מדות שלמטה מן החכמה שאין בכחם מצד צמצום המוחים שבהם להכריע לזכות גם בשרש המוחים בח"ס כנ"ל ולא מצד עצמם כשהן למטה מלובשים במשפט התורה לברר לעה"ד כו' אלא בעתיקא עצמו תליא ששם כח המדות העצמיי' למעלה מטעם וחכמה ומשם עיקר כח עצם המדות שלמטה מן החכמה ולא יצאו דרך החכמה רק דרך מעבר כנ"ל והכוונה כך היא מה תצעק אלי בהיות המדות מקבלי' מחו"ב בע"י תליא ושם שרש עצם המדות ושם אני דוקא ילח' לכם וכמ"ש ה' ילחם מטע' הנ"ל וד"ל)

[מם] והנה אחר כל הנ"ל יובן ג"כ שרש ענין הרצועו' דתליין על לבא הנ"ל דהנה מבוא' למעל' בשרש עור הרצועות שהן מעור הבתים שלמעלה מעלה מבחי' הד' מוחי' שבד' פרשיות דתפילין דהיינו מבחי' המקיף דכתר שנק' ע"י וע"כ הרצועות תליין על לבא בבחי' מקיף למדו' שבלב כי א"א שיבאו להאי' במדו' בבחי' או"פ כי המדות שבלב מקבלים מחו"ב שלכך נק' לב ע"ש ל"ב נ"ח שבל"ב חדרים שבד' מוחין כידוע ושרש הרצועות מבחי' מקיף דבתים כנ"ל ולכך תליין על לבא בבחי' מקיף למדו' שזהו ענין בחי' המדות כמו שהן בשרשן הראשון בעצם והוא ברצון ותענוג הפשוט (שלמעל' גם מח"ס דא"א המקור למדות שברצון ע"י ב' מזלות כנ"ל שזהו פי' המאמר דלעיל דז"א בע"י עצמו אחיד כו' בבחי' פנימית ע"י שנקרא כתר שבכתר בכלל אך להיות הרצועות נמשכין מן הבתים לימין ושמאל כו' והוא מצד שרש במדות שברצון הפשוט שמקיף למוחים שבד' פ' כו' ע"כ הרצועו' בחי' מקיף למדות דוקא וזהו הטעם דתלייא על לבא שע"ז א' שימני כחותם על לבך כנ"ל (דכמו שהבתים מקיף כללי לכללות הד' מוחים שבד' פ' ששם נראה לל"ב חדרים כו' כך הרצועות מקיפים למדות שבלב שמקבלים מן המוחי' בבחי' או"פ) [וכמ"ש במ"א בענין מצנפת מקיף דראש ואבנט מקיף דלב הרי האבנט ל"ב אמ' כפלים כמצנפת כו] אך מעתה לכאורה אינו מובן הטעם ברצועות שיהיו שחורות דוקא והל"מ הוא כמארז"ל רצועות שחורות הל"מ כידוע וגם עור הבתים מבואר בפוסקים שצ"ל שחורות דוקא וזה פלא גדול לפי הנ"ל דשרש הבתים והרצועות הן בבחי' מקיף דמוחים ומדות כו' ועוד יותר יפלא דאם אפשר לומר בתירוץ הקושיא הזאת משום דכל בחי' מקיף הוא בהעלם דוקא וכמו ישת חשך סתרו ושחור מראה עמוקה היא בהעלם וחשך היפך האור שהוא בגלוי הו' אך א"כ למה בהיפוך הוא בגויל שבפרשי' דכל אות שאין גויל מקיף כו' כמבואר למעלה שהגויל הוא בבחי' מקיף של האותיות