כה, ב

כל אות בפ"ע שרשה בבחי' עצם אור הכתר כידוע וגויל המקיף לה הוא עצם אור הכתר והוא למעלה ממקיף דמוחי' שבפרשיו' כבתים וכה"ג לכך הגויל לבן) ועוד יש טעם בזה לפי שהמקיף דרצועות הוא רק מקיף על המדו' שבלב כמ"ש דתליין על לבא והמדו' מקבלי' מן השכל אע"פ ששרשם במדו' שבכתר כנ"ל מ"מ בירידת המקיף במדו' שלמטה מן השכל להיו' בחי' מקיף עליהם צריך שיתעלם האור ויתלבש ג"כ בלבוש שחור וגם מדו' שבע"י אין ערוך לבחי' עצמו' אור הכתר כמו שהוא למעלה מן המדו' שנק' ז"ת דע"י כידוע דג"ר דע"י נבדל בערך כו' שהן מקיפי' למוחי' שבד' פ' מ"מ בא בבחי' ידירה בהתלבשו' חיצונו' להיו' מקיף למוחי' שבד' פ' שהן מקור המדו' כידוע דקדש והי' חו"ב מהן נסתעף חו"ג דשמע והי' כו' משא"כ בחי' הגויל דפרשיו' שהוא מקיף לאותיו' דפרשיות הרי הוא מקיף לבחי' הפנימי' ע"כ הוא לבן ממש כדוגמת בחי' לובן העליון דחוורתי דרישא דע"י כו' כנ"ל וד"ל (ועדיין אין כל זה מתיישב לנכון דלמה יהי' יתרון מעלה באותיו' דד' פרשיות שהמקיף שלהן יותר עליון ממקיף דמוחין שבהן כמו הבתים כו' וד"ל):

(מא) _והנה אחר כל הנ"ל יש לבאר שרש ענין תש"י ותש"ר דהיינו תפלה מיושב מיוצר אור עד ש"ע זהו בחי' תש"י כידוע וש"ע הוא בבחי' תש"ר דנק' תפלה מעומד כמ"ש בפע"ח בהיות מבואר למעלה דשמאלו תחת כו' הוא ביוצר אור עד ש"ע וימינו תחבקני הוא בש"ע והעניו מבואר למעלה דבחי' הרצוא מלמטה למעלה בבחי' בליטה ממשיך מלמעלה בחי' שקיעה שהוא התלבשות אורות בכלים והיינו כחותם בגדול זרועך שהוא בחי' תפלה מיושב דיוצר אור שהוא רק בחי רצוא בהעלאת מ"ן דאהבה כמו שמספרים איך שהמלאכים משבחים ואומרים קדוש כו' ועי"ז נמשך בחי' מ"ד אה"ע אהבתנו מלמעלה למטה בחי' שקיעה עד שבק"ש דנמשך אורות עליונים בכלים ממש הן רמ"ח תיבין דמ"ח ומחברין כו' שזהו כל עיקר בנין דהשתלשלות באורות וכלים דוקא דהיינו שהאור מתיישב ונעלם בתוך הכלי המלבישו כו' וזהו כמו בחי' תש"י שנא' בהן לך לאות ולא לחרים לאות שצריכים להיות מכוסים ולא מגולים כידוע לפי שזהו מבחי' התלבשות האור בתוך כלים מכלים שונים כמ"ש את האור כי טוב פי' טוב לגנוז האור בכלי כו' (וכמו מאדני הקרשים שהן בית קיבול כו' כך בחי' מל' שם אד' לקבל האור בכלי כו') וזהו הטעם ג"כ שנק' תפלה מיושב דוקא שבחי' ישיבה הוא בבחי' ירידה והתלבשות שבא מלמטה כמו באשה קרא מושב שהוא בחי' המל' בחי' דנק' בחי' אותיות וכלים המגבילים כו' וכידוע בדברי רז"ל דאין ישיבה אלא בבחי' המל' דווקא כמארז"ל שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד וכו' וכה"ג למעלה בבחי' המל' נא' ישיבה כמו וישב ה' מלך לעולם כו' וכך הוא ענין תפלה מיושב שהוא בבחי' המל' בחי' התלבשות אור בכלי דוקא כמו באשה קרא מושב כו' להיותו גורם בחי' השקיעה שהאור נעלם ולא מגולה שזהו כתש"י שנא' לך לאות מכוסה דוקא כמ"ש כבוד אלקים הסתר כו' וד"ל אך הנה בחי' תש"ר הוא בש"ע שנק' תפלה מעומד דוקא ולא מיושב כו' כמו תש"ר שהן מגולים בבחי' בליטה על הראש בגלוי ולא' בהעלם והענין הוא כידוע דש"ע נק' צלותא בלחש כמ"ש חנה וקולה לא ישמע והיינו מצד בחי' בטול היש בתכלית כך שהוא בהעדר הרגשה עצמו לגמרי כמו אין מלה בלשוני רק אדני שפתי תפתח כו' וזהו כמו הנגש לפני המלך דקרוב שנתבטל ממציאותו לגמרי ואין בו כח לדבר רק בחשאי מאד כו' לפי שבש"ע הוא בבחינת גלוי עצמות אלקות תמן קאתי מלכא לכך קול דממה דקה לא ישמע בהרגש