שמח תשמח כו' שהקב"ה נק' חתן

שפז

ב"ה. ט"ו מנחם אב ה'תקפ"ו (חתונת בתי שרה תי' ונכדתי תי')

שמח תשמח1 ריעים האהובים כשמחך יצירך בג"ע מקדם כו'. הנה ידוע שהקדב"ה נק' חתן וכנ"י נק' כלה כמובן בשה"ש2, וכל ענין זה בבחי' חו"כ זהו כמו משפיע ומקבל שאהבתם נפלאה ביותר והמקבל תשוקתו תמיד אל המשפיע כמו ואל אישך תשוקתך וכן המשפיע אל המקבל כמ"ש ע"כ יעזוב איש3 כו' ודבק באשתו, וכך הוא למעלה שהקדב"ה נק' איש וכנ"י נק' אשה ותשוקת כנ"י להקדב"ה בתמידות בהתקשרות עצמי' ופנימי' כמו צמא' לך נפשי כו' ולכך נק' כל"ה ל' כלת"ה נפשי4 כידוע, וכן אהבת ה' לכנ"י תמיד כמ"ש אה"ע אהבתיך5 כו', וזהו שנק' למעלה יחוד קודב"ה ושכינתי' וידוע דפי' שכינה למעלה הוא בחי' גילוי אור האלקי השוכן ומתלבש בתוך כל עלמין להחיותם בפ"מ מאין ליש בתמידו' שזהו כח ואור וחיו' האלקי שנמשך להיות מזה חיות תמידי' בכללו' לכל העולמו' והברואים כדמיון חיו' הנפש המתפשט ומתלבש באברי הגוף או כמשל אותיו' הדיבור שבאי' בגילוי, ויהי' איך שיהי' הרי האור האלקי הזה מתלבש בתוך כל עלמין ונק' בחי' ממלא כל עלמין כידוע.

(ובאמת לכאורה אין זה מובן דהאיך אפשר לומר דאין אור האלקי הזה רק בתו"ך כל בריא' דמשמע בתוכ"ו ופנימיותו לבד כמו חיות הנפש בגוף שיש לגוף מציאו' בפ"ע בתחלה טרם שנכנס בו האור וחיות הרוחני ואיך אפשר לומר זה בעולמו' וברואי' שא"א שיש להם מציאו' בגופם וחומרם בלא חיו' אלקי עד שנאמר שאור האלקי מתלבש בתוך תוכם ופנימיותם דוקא

שפח

ומהיכן נמצא מציאו' החומר שלהם הלא גם הוא נתהוה מאור וחיו' האלקי שאין לך דבר חוץ ממנו כי אין עוד כו'. אך הענין הוא כידוע שכל התהוות החומר והצורה שיש בכל בריא' ובריאה יש שרש ומקור להתהוו' הצורה בפ"ע ושרש ומקור להתהוו' החומר בפ"ע, כמו מאותיו' הדיבור נמשך שרש להתהוו' הצורה הרוחניו' שבבריא' מבחי' רוחניו' וצורה של הדיבור ושרש התהוו' החומר נמשך מהחומר של הדיבור שהוא ההבל כידוע, וכן בדמיון חיו' הנפש בגוף אינו כמו שאנו מדמין שהחיו' נכנס לגוף שכבר ישנו במציאו' (כמו ויפח באפיו נ"ח6 כו') אלא גם החומר מתהוה עם הצורה יחד כמו הכלי שנעשה מיד הפועל האומן שעושה הגולם והצורה שלו כו' (וכמו במע"ב שיצאו בצביונן ובקומתן7 כאריה ושור שיצאו מן הארץ ע"י מא' תוצא הארץ נפש חיה כו', וכך גם המלאכי' שנק' פני ארי' ופני שור כו' נבראו בחומר וצורה שלהם יחד כא' ממש), וכן במא' יהי רקיע8 נתהוה הצומח וחי כא' כנפש הגלגל עם חומר הגלגל שסובב כא', וכידוע דאין החומר נבדל בערך פחו' כ"כ מן הצורה בכל מלאך ובריא' עליונה כרקיע וכו"מ משא"כ בנפש אדם בגופו, ועכ"ז חומר האדם הוכן בתחלה ביצירתו בבטן ואח"כ נכנס בו הצורה (כמ"ש בע"ח דבנין הכלים קדם לאורות9 כו'), וכך הוא גם בשאר הברואי' שחומר שלהם קדם לצורה אף שנבראו כא' כנ"ל, ואע"פ שבגילוי האור הצורה קדמה לחומר שהרי א' בע"ח שמן התעבות האור עצמו נעשה הכלי10 והחומר, אבל בבחי' ההעלם (שהוא האו"מ) שרש התהוות החומר קדם לשרש הצורה, וכמ"ש במ"א בבחי' אי"ן וי"ש רוחניו' וגשמיות ששרש היש בבחי' מקיף דסובב כו' ושרש האי"ן בבחי' ממלא כו'. ואמנם באמת הרי א' כי ממך הכל11 כו' ודאי גם החומר מתהוה עם הצורה יחד כמו בבחי' פעולה ועשי' גשמי' וכאשר אומר ואתה מחי' את כולם12 הכונה הוא גם אחר התהוו' צו"ח של כל הברואי' עכ"ז אין להם מציאו' כלל בלתי אור וחיו' האלקי שנק' ממלא כ"ע ששופע בתוך תוכם דוקא כנ"ל וד"ל) (וכמ"ש אד' ב"ם13 כו' ב"ם ממש דמשמע בתוך תוכם דוקא דהיינו גם אחר שכבר נבראו במציאו' הצו"ח ועכ"ז א"א להם להתקיים בלא אור וחיו' האלקי' שמאיר בתוך

שפט

תוכם (וכמ"ש בזוהר ע"פ שרפי' עומדי'14 ממעל לו ממעל לשכינ' לפי שכח האלקי הוא בתוך תוכם כחיו' הנפש בתוך הגוף וכן ענין חי העולמי' כו' (ומה שא' דממלא כל שמהן כו' ואי אנת תסתלק מנייהו אשתארו כגופ"א כו' מבואר בסידור15 ע"ש) (ובמ"א מבואר דכח האלקי' המחי' לכל העולמו' זהו מבחי' מקיף דהתנשאו' דבחי' מל' כמו מלכותך מלכות כל עולמים16 וכן ואימת"ך עליהם17 כו' ומזה הם חיים וקיימי' כו', זהו בחי' סובב שבממלא עצמו כמ"ש במ"א). וזהו שנק' כח הפועל בנפעל בתוך הנפעל מאיר בו בתמידות ועכ"ז אין שינוי כלל וכלל בין קודם הבריא' לאחר הבריא' כמו שאומרים אתה הוא קודם שנברא העולם כו' לפי שאין זה רק האר' דהאר' כו'.

[ב] אבל הנה בחי' סובב כ"ע הוא בחי' אור המקיף וסובב לכל ההמשכה והשפעה האלקי' שנמשך בתוך כ"ע בבחי' כח הפועל בנפעל ממש הנ"ל להיותו נבדל ומרומם בערך מהיו' בחי' גילוי אור ושפע ממש, כי אין גילוי אור ושפע רק בבחי' חיצוניו' האור הבא בהגבלה, כמו באותיות המגבילי' ומתארים לאור השכל והמח' שבהעלם וכמו גילוי הארת אור וזיו המאיר מן השמש וכן גילוי אור וחיו' הנפש שמתפשט להחיות דבר מה (כגילוי התנועה מן הכח המניע וככח הפועל בפעולה), שכל זה אינו רק גילוי העצם ואין לו ערך לגבי מוה"ע18 שממנו מתגלה ומתפשט (וכמו המראה והגוון או כמו שמגלה בציור ותמונה לבד כידוע), וכמו המשפיע שכל לתלמיד שלא יוכל להשפיע רק מבחי' היותר אחרון ומצומצם שאינו רק כפי ערך קבלת המקבל לבד שנמצא מה שא"א לבא בכלי המקבל נשאר בבחי' מקיף וסובב עליו מכל צד וכה"ג. ולפי שלא יוכל לבא לידי גילוי אור ושפע להיו' מקור לעולמו' נשאר בבחי' מקיף וסובב על גילוי אור ושפע המצומצם הנק' מקור לעולמו', וז"ש כי עמך מקור חיים19 כו' דבחי' ממלא כ"ע שנק' מקור כל החיים עמ"ך טפל כו'.

אך א"כ למה נק' גם בשם סובב כ"ע מאחר שנבדל הוא בערך לגמרי שלא יוכל לבא בבחי' גילוי אור ושפע כלל כנ"ל, הענין הוא דאין הכונה בפי' סובב זה רק מה שסובב מבחוץ ואינו נכנס בגילוי בתוך כ"ע ממש, אבל אדרבא הרי הוא עיקר ומקור לכל מה שבא אח"כ בגילוי אור ושפע האלקי'

שצ

הנק' ממלא כ"ע כי הרי הוא בחי' מקור עצמי ופשוט שממנו נמצא מציאו' האור והשפע האלקי' בעולמו' בבחי' ממלא כ"ע כו'. ויובן זה במשלי' הנ"ל כמו בגילוי אור וזיו השמש דודאי מה שמאיר אור זהו לפי שהשמש עצמו עצם ספירי ומבהיק ע"כ יאיר אור זה, הרי בחי' האור וזיו המאיר לארץ אע"פ שכלא חשיב לגבי מאור השמש עצמו מ"מ מן הארת השמש מאיר הארה זאת והוא עיקר המקור למציאו' אור וזיו הזה, וכך הוא בגילוי אור וחיו' הנפש בגוף אעפ"י שאינו רק בחי' גילוי העצם דנפש שאינו בגדר וסוג זה להיו' לחיו' ממש כו', מ"מ הרי דוקא מעצם הנפש להיותו בחי' נפש חי"ה בעצם ע"כ יתפשט ממנו גילוי אור להחיות גם הגוף ובהסתלק הנפש יסתלק ממילא גילוי אורה שבגוף, וז"ש אך בצלם20 דמקיף דעצם הנפש יתהל"ך איש באו"פ בנר"נ כו', וכמ"כ במשלי' האחרי' כאותיו' הדיבור שבודאי מקבלי' תמיד מאותיו' המח' והשכל שאינם רק בחי' גילוי ההעלם ואין להם קיום בלא מקור העצמי' שלהם שהוא המח' והשכל (וכאור הנגלה מן המאור כנ"ל) (ואע"פ שנשאר במח' מה שלא יוכל להביא בגילוי הדיבור כלל ומקיף על הדיבור, מ"מ הרי מן המח' נמשך לדיבור בכל רגע ורגע, והיינו מבחי' העלם המח' שנק' מקיף וסובב דוקא שאם אין או"מ אין או"פ. ויובן זה כמו עד"מ במח' הכללי' שיחשוב בדרך כלל כמו לבנות בנין וכה"ג שנכלל במח' זו כל הפרטים שמתגלה אח"כ באותיו' הדיבור כאשר מצוה לבנות בפ"מ וכל פרט ופרט של הדיבור והמעשה מקבלי' רק מכח המח' כללי' שהי' בהעלם בעצמותו ויצא לידי גילוי בחלקים של אותיו' הדיבור, ואע"פ שהמח' הכללי' נשאר בהעלם ומקיף וסובב לכל הפרטי' שבאו בדיבור, מ"מ עיקר המקור השופע לאותיו' הדבור בכל פרט הוא המח' הכללי' שמשם נמשך מח' בדיבור (ואע"פ שגם זה אינו רק מדיבור שבמח' שהוא מה שנתצמצם במח' הכללי' לבא לגילוי בדיבור עכ"ז מכלל נמשך אל הפרט ואם אין כלל אין פרט (וכמ"ש בזוהר בענין קול ודיבור21 שזהו ג"כ בחי' כלל ופרט ופרט אצטריך לכלל כו').

[ג] וככל דוגמא זו יובן ג"כ למעלה בענין סובב כ"ע וממלא כ"ע, שבחי' ממלא כ"ע הנ"ל שהוא כח האלקי המתלבש בתוך כ"ע בבחי' או"פ מקבל תמיד מבחי' סובב כ"ע, אע"פ שהוא בבחי' מקיף וסובב על כל העולמו' ומקיף לכולם בשוה דהיינו מה שלא יוכל לבא משם בבחי' גילוי אור ושפע ממש להחיות העולמו' מאין ליש, מ"מ מבחי' סובב זה ממנו דוקא נמשך ונמצא מציאו' האור ושפע האלקי' המצומצם בעולמו' דבי"ע, כמשל אותיו' הדיבור דיו"ד מאמרות שנמשך מהעלם המח' הכללי' שנק' מא' סתום22 בבחי'

שצא

כלל שכולל כל ההמשכו' אלקו' הפרטי' שבא בגילוי בדיבור העליון ביו"ד מאמרות ופרטי צרופיהן וכל ו"א שני' דהוי עלמא בזמן ומקום וכל העליו' וירידו' כו' הכל נסקר בסקירה אחת כללי' טרם שיצא לגילוי, וכאמ' בראשי"ת ברא בקדמי"ן23 בהעלם המח' כמו שחושב אדם לבנות בנין בכללותו כנ"ל, וז"ש כי אמרת"י עול"ם חסד יבנה24 בבחי' חסד כללי עלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' (והוא מה ששיער בעצמו בכח25 ובהעלם המח' הכללי' מה שעתיד להיו' בפועל ובגילוי ברצון וחכ' ומדו' ומודו"מ כו'). וזהו פי' הפשוט דברוך שאמר במח' כללי' והי' העולם בכלל ואח"כ יצא מן הכלל אל הפרט בבחי' גילוי או"פ כנ"ל שאם אין כלל אין פרט שזהו ענין האו"פ שמקבל מאו"מ דוקא אע"פ שנק' מקיף מלמעלה כו' כי אע"פ שנק' מקיף וסובב בריחוק על כל העולמו' מ"מ מקיף וסובב את כולם מראש לסוף בשוה ממש כעיגול שמקיף לקו שעליונו של קו ותחתיתו אחוז וקשור בעיגול הסובבו מלמעלה ולמטה כו'.

(ואמנם לפ"ז הרי לא בא מבחי' מקיף דסובב כ"ע שום שפע ממש בעולמו' רק מרחוק מאיר על הכל בשוה ממש כדמיון מח' הכללי' שנשאר בהעלם ומה שמאיר ממנה בדיבור אין זה רק אפס קצהו כו' כנ"ל, ובאמת אין הענין כן דודאי מאחר שבחי' סובב זה הוא עיקר ומקור הראשון שממנו נמצא מציאו' האו"פ דממלא כנ"ל מוכרח לומר דמקיף דסובב כ"ע אע"פ שנק' סובב נמצא הוא בכל העולמו' הנבראי' מאין ליש גם בכל פרט ופרט בכל חלקי ההשתלשלו' דעו"ע עד גם האחרון המצומצם ביותר כד' יסודות ודצח"ם הגשמיי' (שהרי נק' או"ר מקיף וכל אור הוא המאיר ממש רק שהארתו למטה אינו בגילוי רק בהעלם ובשוה אבל בכל פרט ופרט בפ"ע דוקא (וכמו הארה כללי' מן מח' הכללי' בכל פרט ופרט של הדו"מ דוקא רק שהוא בהעלם ולא בגילוי ובכל הצירופי' בשוה ממש), שזהו למעלה מה שסובל את הכל ומלובש בהעלם בתוך כל פרט כו', כענין את השמים ואת הארץ (ר"ת א"ה ו"ה26 גי' טו"ב שהוא בחי' יסוד שנק' כ"ל כמ"ש כי כ"ל בשמי' וארץ דאחיד בשמיא וארע'27 מראש לסוף כא', וזהו פי' אל עליון קונה שמים וארץ בהשווא' א') אני מל"א, ופי' מל"א זה היינו כמו בבחי' ממלא כ"ע שהוא גילוי אור ושפע האלקי' בכל פרט בחיו' הבריא' מאין ליש, כך אני ממש שהוא שם הוי' בחי' סובב כ"ע הנ"ל מלא בשמים ובארץ כו' והוא כמ"ש בזוהר דלית את"ר פנוי מיני'28 מעצמותו כו',

שצב

אבל הוא בהעלם ולא בגילוי ממש שא"כ הי' חילוק מדרגו' מגעה"ע לעוה"ז השפל אלא הוא בהעלם אבל בכל את"ר ואת"ר בפרט לא פנוי מיני' כו', וא"כ הרי בחי' מקיף זה דסובב כ"ע מרומם ומתנשא מרחוק על כל העולמו' ומקיף לכולם בשוה כנ"ל וגם הוא מלובש בתוך כל פרט בהעלם וג"כ בכולם בשוה (ולע"ל יתגלה מן ההעלם כמ"ש ונגלה כבוד הוי'29 וראו כל בשר כו'), וכמשל הנהר שמתחלק לחפירות רבות דאע"פ שיש בכל חפירה מים בפ"ע כולם מקבלי' מן הנהר (או כהאי בוצינא דאדליק לכל סטר30 ולא נחסר ממנו כלום), וזהו כמו משל חיו' הנפש באיברי הגוף בכל אבר ואבר כפי מזגו דוקא, ועכ"ז אע"פ שעצם הנפש ממש מובדל ומושלל מכל בחי' אור וחיו' גלוי הרי מרגיש האדם בנפשו מכל כחו' וחיו' כל אבר ואבר בפרט וגם בכללות כולם כא' מרגיש מראשו לרגלו בשוה, רק שהרגשה זו בהעלם ולא בגילוי החיות וע"כ הוא בשוה31 בכולם ממוח שבראש עד צפרן הרגל. ומכל זה יובן הנמשל למעלה שכך הוא בבחי' מקיף דבחי' סובב הכללי המקיף (לד' עולמו' דאבי"ע בשוה) שסובל את כל העולמו' בהשווא' א' ויודע את הכל בידיעה כללי' כנ"ל ע"כ הוא נמצא גם בכל פרט עד בחי' צמצום האחרון כמו בד"י גשמיי' כנ"ל רק שהוא בהעלם ובכולם בשוה בגעה"ע כמו מתחת לארץ אין עוד בשוה כו'*).

וזהו שאנו או' מלך יחיד חי העולמים, פי' חי זהו בחי' סובב כ"ע שנק' מקור כל החיים העליוני' שבא בבחי' גילוי דממלא כ"ע, כידוע דבחי' ממלא כ"ע נק' אלקים חיים בבחי' התפשטו' וגילוי אור וחיו', ופי' ח"י העולמי' זהו בחי' מקור החיים הכללי שממנו נמצא מציאו' אור ושפע האלקי' דמל' דאצי' בבי"ע כנ"ל וד"ל (וגם בבחי' מל' דאצי' שנק' ממלא כ"ע שנק' שכינה כנ"ל יש בזה ג"כ בחי' מקיף וסובב כמו בחי' סובב הכללי הנ"ל, והוא ענין מלך מרומם כו' המתנשא מימ"ע שמקיף בהתנשאו' על כל הברואי' כמו ואימתך עליהם32 לפי שגם בבחי' גילוי דאו"פ יש מקיף דמל' דאצי', אבל מובן מכל הנ"ל דגם בחי' ממלא דסובב הכללי דשם הוי' (בחי' מח' הכללי' דהיינו הי' הוה ויהי' כא' כו' כנ"ל) שזהו מ"ש את השמי' כו' אני מלא33 דלית את"ר כו' הוא למעלה הרבה גם מבחי' סובב שבממלא שהוא מקיף דמל', וכמו שאנו או' והקדוש בשמי' ובארץ דאע"פ שאת השמי' כו' אני מלא מ"מ זהו בבחי' ההעלם בלבד ושוה ומשוה מראש לסוף כא' כנ"ל ע"כ נק' קדוש הוי' גם במל' דאצי' בבריא' כו'

שצג

(וזהו שנק' מלך יחי"ד ח"י העולמי' וכן מלך מרומם לבדו ממש כמ"ש אני הוי' לא שניתי כלל כו', משא"כ בחי' ממלא דבחי' המל' אע"פ שמתנשא מימ"ע הרי בזה עצמו דוקא הוא בחי' מקור לחיו' העולמו' בגילוי גמור כמ"ש מלכותך34 דוקא מלכות כל עולמים כידוע וד"ל).

[ד] והנה בחי' סובב כ"ע הנ"ל נק' חתן ובחי' ממלא כ"ע הנ"ל נק' כלה בחי' מקבל. כי הנה פי' חתן ידוע שזהו ל' חו"ת דרגא וכמו הוא כחתן35 יוצא כו', כך למעלה בחי' סובב כ"ע הנ"ל הרי הוא בא בבחי' צמצום וירידה מן העצמות שלו להיו' ממנו נמשך מקור לגילוי אור ושפע האלקי' המצומצם להחיו' העולמו' כנ"ל, ולפי שהוא ית' מקור הראשון כמ"ש כי ממך הכל36 כו' ע"כ נק' בחי' חתן שהוא בחי' משפיע, ובחי' ממלא כ"ע הנ"ל שזהו בחי' גילוי אור הנמשך מסובב כ"ע (כמו אותיו' הדיבור שנמשך בגילוי אור מבחי' העלם המח' והשכל או כגילוי אור וחיות הנפש בגוף שנמשך מעצם הנפש כנ"ל והוא כפרט שיוצא מן הכלל כו') נק' כלה בחי' מקבל לפי שהוא בחי' מקבל שמקבל הארת אור זה מן המשפיע שהוא סובב כ"ע שנק' ח"י העולמי' כנ"ל וד"ל. וזהו שנק' בכלל יחוד הוי' אלקי' שזהו יחוד שם מ"ה וב"ן כיחוד דכר ונוק' שנק' יחוד קודב"ה ושכינתי', וכמ"ש כי שמש ומגן37 הוי' אלקי' שבחי' אלקים הוא בחי' ממלא כ"ע בחי' כלה שמקבל מן בחי' המשפיע שהוא שם הוי' בחי' סובב כ"ע הנ"ל, כמו הארת אור השמש שמקבל מגופו של השמש או כמו הלבנה שאין לה אור עצמה רק מה שמקבלת מאור השמש לבד כידוע, וכך למעלה בחי' שם אלקי' שהיא בחי' המל' לית לה מגרמה כלום רק כשמקבלת מאור שם הוי' דוקא, וזהו יח"ת דהוי' ואלקי' וכמ"ש כי הוי' הוא האלקי' דכולא חד ממש38 כמ"ש בזוהר בכמה מקומו'.

[ה] וזהו פי' שמח תשמח ריעים האהובים. כי הנה בחי' משפיע ומקבל דסובב וממלא הנ"ל נק' ריעים האהובים כמו שני ריעים האהובי' שלא יפרדו לעולם, וכמו חו"כ הגשמיי' ודכר ונוק' שנק' ריעים האהובים שאהבתם נפלאה זא"ז שהרי החתן עוזב או"א ודבק באשתו כמ"ש ע"כ יעזב כו' וכן הכלה עוזבת בית אביה והולכת אחר אישה כמ"ש ואל אישך תשוקתך כו', כידוע בזוהר דתאובתא דדכורא39 לגבי נוק' להשפיע למקבל כי בלעדי זה אין לו שלימות

שצד

ולהיות שהמקבל שנק' אשה הרי היא אחת מצלעותיו כמ"ש כי מאיש לוקחה זאת כו' ע"כ יעזוב איש כו', וכמ"כ תאובת' דנוק' לגבי דכורא תמיד לקבל השפע כי אין לה שלימות בלעדו כמ"ש ואל אישך כו' (ובאמצעו' יחודם נק' אד"ם דוקא שהוא דכ"ר ונוק' כללא דאדם40 כמ"ש בזוהר, ואע"פ שבטבעם הן ב' הפכי' ממש דטבע הזכר בבחי' החסדי' דוקא שהוא להשפיע חוץ ממנו וזהו עיקר התענוג שלו וטבע הנוק' הוא בבחי' גבו' רק לקבל השפע בעצמ' למלאו' חסרונה כו', ועכ"ז מתכללי' יחד דוקא כי כל א' תשוקתו לדבק בהיפוכו דוקא, שהחסדי' דדכורא נמשכי' לידבק בגבו' דנוק' וגבו' דנוק' נמתקי' ונכללי' בחסדי' דדכורא שזהו יחוד והתכללו' דמ"ד ומ"ן ב' הפכי' דחו"ג שמחמת זה יולידו41 תולדה חדשה שהוא הולד שיוצא מחיבורם יחד דוקא, כידוע הכלל שכל ב' הפכים מנגדי' שיתדבקו בקירוב דוקא יולידו דבר חדש מאי"ן ליש (משא"כ בב' הפכי' מנגדי' שלא יסבלו זא"ז כלל כאש ומים).

וכך יובן למעלה בבחי' משפיע ומקבל דשם הוי' ואלקי' שנק' חו"כ למעלה והוא יחוד דקודב"ה ושכינתי' שנק' ריעים האהובים למעלה כמובן בכל ס' שה"ש שמדבר בכל עניני החיבה ואהבת דודי' וריעי' דחו"כ למעלה, שאהבת המשפיע למקבל הוא מה שיש בחי' עונג ותשוקה במשפיע העליון להשפיע רב חסד וטוב כמו שמטבע הטוב להטיב42, והוא מ"ש כי אמרתי עולם חס"ד יבנה כו' כי חפץ חסד הוא43 כו', והיינו מה שיש בטבע בכל עילה בפרט תשוקה להשפיע לעלול המקבל ממנו, ואם לא הי' מציאו' חשק ועונג זה בכל משפיע להשפיע ולהתענג גם בירידה וצמצום זה שמצמצם עצמו כדי להשפיע לנמוך כו' לא הי' ענין ירידת ההשתלשלו' כלל, ובכללו' זהו בחי' החסדי' במשפיע הכללי שממנו מוצא מקור לבחי' גילוי האור ושפע שנק' מקבל שהוא כמו אותיו' הדיבור שהוא בחי' המל', כמו שמטבע הטוב לגלו' שפע החסד שבלבו או חכם לגלו' חכ' שבמוח החכ' בראש לדיבור בהתגלו' לחוץ ממנו אף שזהו בחי' צמצום וירידה אצלו אבל יש לו בזה תענוג ונמשך להשפיע למקבל ברצון וחשק גדול, וכמו שאמרו דיותר ממה שהעגל רוצה לינק44 הפרה רוצה להניק וכה"ג הרי יש רצון וחשק במשפיע להשפיע יותר ממה שיש רצון וחשק במקבל לקבל, והוא מ"ש דתאובת' דדכורא לגבי נוק' כו' כמו ע"כ יעזוב איש כו' ודבק באשתו, וכך הוא למעלה באיש העליון שמתענג בעונג העצמו' וחפץ חסד הוא להשפיע מאורו העצמי להיו' מקור למקבלי' כנ"ל (וכמו במ"ת שירד

שצה

ה' על ה"ס ברצון והארת פני' ברוב אה"ר וחיבה יתירה להשפיע אור דתורה מח"ע העצמי' לישראל פנים בפנים כו', ואע"פ שירידה וצמצום גדול הי' זה אבל כתי' קול דודי45 כו' מדלג על ההרים כו', ונק' חת"ן כמ"ש ביום חתונתו זו מ"ת46 כו', ויותר ממה שהעגל כו' דהיינו יותר מתשוקת נש"י שנק' כלה לקבל כשאמרו נעשה47 הי' חשק ורצון העליון דמשפיע להשפיע להם כו' (וכמשי"ת).

והנה כמ"כ מלמטה למעלה מן המקבל אל המשפיע שזהו בחי' התשוקה דכלה לגבי חתן העליון זהו בחי' ההעלא' וביטול דאור האלקי המצומצם באותיו' הדיבור העליון שנק' כלה שנק' שכינ' לעלו' ולקבל האור ממקורו הראשון שהוא בחי' סובב כ"ע הנ"ל וכמו ואל אישך כו', וכמ"ש בזוהר ע"פ אלקי' אל דמי לך כו' דאלקים עצמו הוא שעולה בעלי' למעלה בתשוקה לקבל מן המשפיע שהוא בחי' שם הוי' דסובב כ"ע כנ"ל, והוא שא' בזוהר דנהורא תתאה48 קארי תדיר לנה"ע ולא שכיך לעלמין דהיינו בחי' שם אלקי' בחי' ממלא בחי' המל' שמלובש בבחי' צמצום להיו' ראש ומקור לנבראי' כו' וכמ"ש ואתה מחי' את כולם א"ת דכ"ב אותיו'49 הדיבור (וכמ"ש בס"י וקבען בפה50) נק' בחי' נה"ת שהוא בחי' כלה המקבל מבחי' סובב כ"ע המשפיע וכמו ואל אישך תשוקתך כנ"ל שקארי תדיר לנה"ע להוי' דאצי' לקבל הארת אור ושפע ולא שכיך כו', כמ"ש למען יזמרך כבו"ד ולא ידום, פי' כבוד זהו שנק' כבוד נבר"א שהוא ל"ב נ"ח גי' כבוד שנק' מלך הכבו"ד כו' וכמ"ש על כל כבו"ד חופה כבוד עליון שנק' כבוד נאצל חכמה עילאה וכבוד תחתון ח"ת שלא ידו"ם כבוד זה בבחי' העלא' דאו"ח למעלה כנ"ל (ונק' עול"ת תמיד שעולה תמיד בהעלא' ותשוקה לגבי נה"ע דאצי' שהן ה"ג דנוק' שמעלה מ"ן תמיד, והוא מ"ש אש כו' על המזבח51 כו' ולכך נק' אש"ה אש ה"א52 תתא' כמ"ש בזוהר ואיש אש יו"ד דחסד דח"ע כו').

ולפי הכלל הנ"ל דיותר ממה שהעגל כו', כך הוא למעלה שתאובתא דדכורא יותר להשפיע כו' מתשוקת המקבל לקבל (וכמ"ש במ"א שכל אשר לאיש יתן בעד נפש"ו שהוא בחי' המקבל, וראי' ממה שבמ"ת שהוא תשב"כ

שצו

בחי' משפיע לא נשאר כ"א גויתו שהן רק האותיו' בלא נקודו' כי הכל נתן לבחי' הנוק' שהוא תשבע"פ בחי' מקבל, וכן ביונתן ודוד בחי' יסוד ומל' א' ויתפש"ט יונת"ן כו' כי אהבת נפש"ו53 כו') (ועכ"ז בבחי' העדר השפע תשוקת המקבל יותר כמא' יותר משהאיש כו' האשה רוצה להנשא, וכמו טב למיתב כו'54, וגם באשה לבעלה בהעדר היחוד תגדל התשוקה שלה יותר וע"כ א' אשה מזרע' תחלה55 כו', וז"ש נפש"י (בחי' מל' שנק' נפש דוד כידוע) אויתי"ך בלילה דוקא שהוא בזמן הגלו' בהעדר יחוד העליון דקודב"ה בגלותא אסתלק56 לעילא כו' אז אויתי"ך ביותר וכן רשפי' רשפי אש בגלות' דוקא, וע"ז א' הסיבי עיניך מנגדי כו' דמוקדי' לי'57 בשלהובי דרחימותא כו').

[ו] והנה כמו שמבואר למעלה בענין בחי' יחוד דהוי' ואלקי' בחי' סובב וממלא משפיע ומקבל שנק' חו"כ למעלה שזהו שנק' בחי' ריעים האהובי' למעלה בתמידו' האהבה והתשוקה זא"ז בלי פירוד לעולם כנ"ל, כך יובן ג"כ בענין חו"כ למטה כמו בנש"י בגופי' למטה שנק' כל"ה מל' כלת"ה נפשי שנק' כנ"י דלתתא ונק' אשה ירא' ה' בבחי' נוק' בחי' מקבל משם הוי' שלמעלה, בחי' סובב כ"ע הנ"ל, וגם בהן א' ואל אישך תשוקתך שזהו להקדב"ה שנק' חתן ונק' איש כידוע שע"ז יסוד הענין ביחודא עילא' דהוי' ואלקי' והיינו מה שמזכיר חו"כ בשה"ש כמו לבבתני אחותי כלה58 כו' כידוע. וביאור הענין הזה הנה אנו רואי' כמו בחוש הטבעי' בכלל נש"י הגם שמלובשי' בגופים גשמיי' ובפרט בכל א' מישראל מצד נשמתו האלקי' הרי הן מתעוררי' תמיד באה"ר ותשוקה נפלאה ליכלל ולידבק בה' אחד שנק' הקדב"ה בחי' סובב כ"ע הכללי הנ"ל, וכמו שאנו רואי' בכאו"א מישראל שאו' שמע ישראל שהוא הניצוץ האלקי שנק' ישרא"ל ש"ר א"ל59 שמוסר נפשו באחד בכל בקר וערב, ובכללו' נש"י הן המייחדי' שמו ית' פעמי' בקר וערב ונק' ג"כ מקדשי שמך כו', והיינו בבחי' אהבה ותשוקה גדולה באמרם ואהבת את ה' כו' בכל לבבך בכל נפשך כו', ופי' ואהב"ת ל' ממילא מצד טבע המקבל שיש לו תשוקה למשפיע כנ"ל (והוא מצד רוחא דשביק בגווה בזמן מ"ת (כמשי"ת), וידוע דבאתדל"ת מכנ"י מלמטה למעלה מעורר אתדל"ע כמים הפנים כו' מלמעלה למטה מן המשפיע למקבל בחי' אה"ר העליונה של הקדב"ה לכנ"י כמ"ש

שצז

אהבתי אתכם60 אמר ה' כו' וכתי' אה"ע אהבתיך כו', שזהו בחי' המשכה דאה"ר דבחי' סובב כ"ע שהוא שם הוי' בבחי' החסד דימין מקרבת כמ"ש וימינ"ו61 תחבקיני כו', ואה"ר זו דמשפיע למקבל גדולה יותר כנ"ל בענין יותר ממה שהעגל כו', וא"כ בחי' אה"ר העליונה לישראל כמו שאנו אומרי' הבוחר בעמ"י באהבה גדולה יותר מאהב' דכנ"י להקדב"ה (והוא מטעם שא' האדם זאת הפעם עצם מעצמ"י ממש כו' כי מאיש לוקחה זאת וע"כ אמרו דאשתו כגופ"ו דמיא62 ולכך א' ע"כ יעזוב כו' כנ"ל), והטעם הוא לפי שבחי' האהבה שנמשך מן המשפיע אל המקבל באה בתחלה וקודם להתעוררו' האהבה מן המקבל למשפיע, והוא מה שנמשך האהב' דמשפיע למקבל בבחי' מקיף דוקא שהוא להקיף ולסובב את המקבל בבחי' חיבוק דימין מקרבת (לפי ששרש הנוק' שנק' בת זוגו הרי היא מאיש לוקח' זאת כנ"ל), כמו שמחבק אב לבנו ילד שעשועי' שמחמת גודל האה"ר שבבחי' מקיף שלא יוכל להכיל בגילוי כמו בדיבור באה בבחי' מקיף מלמעלה ע"ג המקבל, ומחיבוק זה הוא שמקרבו ומצמידו ומחברו אליו (כמו שהי' בשרשו כלול בו כמו שא' עצם מעצמי כו') לבלתי יוכל המקבל ליפרד ממנו לעולם, כי זהו יתרון מעלה שיש בכח או"מ זה דאה"ר בבחי' חיבוק בימין מקרבת ברוב עוז וחיבה יתירה שפועל חיזוק כח האהבה היתירה בהעלם בלב המקבל אל המשפיע שיומשך אליו תמיד ולא יוכל להפרד לעולם (וזה שנמשך המקבל אחר המשפיע ע"י חיבוק זה הוא ג"כ בבחי' מקיף דמקבל (בבחי' צלם דחי' יחידה שבה (כמו ביצ"מ שא' זכרתי לך חסד נעוריך63 לכת"ך אחר"י כו' שהי' זה מצד התקרבו' דמקיף העליון שנגלה עליהם כו' (כמו ענין האירוסי' בטבעת קידושי' וכמ"ש וארשתיך לי באמונ"ה64 כו'), וכך יש בכל אדם בכל יום דכתי' אך בצלם יתהלך65 איש שיתהלך מכח המקיף העליון שחופף עליו לבלתי יוכל לבא לחטא גמור כו'), וכמ"כ הי' במ"ת קודם שנגלה עליהם בקולו' וברקים ובגילוי קול ודיבור ארז"ל שכפה עליהם ההר66 כגיגית כו' כלומר שכפה עליהם ההר שהוא בבחי' אה"ר דרב חסד העליון בבחי' מקיף להקיפם מכל צד כו' (כידוע דהר הוא בבחי' צומח שבדומם שעולה למעלה (והוא מצד יסוד הרוח שבעפר שעולה למעלה כמ"ש במ"א67), וכאברהם שקראו הר ה' ואבות הן המרכבה נק' הרי"ם68 שהן המדו' אהבה ויראה כידוע,

שצח

וכך התפעלו' האהב' בלב היא בבחי' צומח שעולה למעלה, כמו רוח החיים שבלב שעולה בצמאון ותשוקה גדולה כו', וכך יש מלמעלה למטה בבחי' ירידה והמשכה בבחי' או"מ דוקא שזהו כפה עליהם הה"ר דאה"ר עליונה בבחי' עיגול כדורי כגיגית שמקיף ומכסה על האדם לבלתי יוכל לצאת משם כו', והיינו שהקיפם באה"ר העליונה לכללו' נש"י שעמדו בה"ס וחיברם בימין העליון והצמידם אליו במקיף הזה לבלתי יוכלו לצאת בבחי' פירוד מאלקות לעולם אף בענפי' שנסתעפו מס"ר שרשי' הללו לדורות הבאי' (וזהו כמו החופה שמקפת על החו"כ יחד שזהו כח ועוז גדול לכל יחוד שיהי' אח"כ בגילוי ההתקשרו' באהב' רבה פב"פ כו', וכידוע במ"ש כי על כל כבו"ד חופ"ה, ובמ"ת הי' בחי' נישואי' בחופה וכמ"ש והוא כחתן69 יוצא מחופת"ו כו'), ושרש הענין הוא לפי שיש כח גדול הזה במשפיע דוקא להקיף באה"ר בימין מקרבת למקבל כ"כ עד שלא יוכל להפרד ונמשך אחריו תמיד, לפי שאהבת המשפיע אל המקבל גדולה הרבה יותר מאהבת המקבל למשפיע כמו יותר ממה שהעגל כו' כנ"ל (והוא מפני שהמקבל נכלל בגוף המשפיע בשרשה כמ"ש כי מאיש לוקחה זאת כנ"ל), ע"כ יש בכח אה"ר זו לבא בבחי' מקיף בכח ועוז כ"כ לפעול גם במקבל חיזוק התפעלו' אהבה רבה ויתירה בלבו אל המשפיע כנ"ל לבלתי יוכל להפרד ממנו לעולם (וכמ"כ יש כח ועוז גדול הנמשך מן המשפיע למקבל בבחי' או"פ בגוף היחוד שנק' רוחא דשביק בגוה בביא' ראשונה שמזה יש בה תשוקה תמידי' לבעלה עד שאינה כורתת ברית70 אלא לבן זוגה כו' שעשא' כלי כו' ולא תוכל להפרד ממנו לאיש זר כו' משום דאהבת המשפיע נקשר בה ברוחא זה דשביק בגוה לפי שעשאה כלי בזה בביא' ראשונה כו', וגם רוח זה בא מבחי' המקיף דמשפיע אך הוא נמשך בגילוי אור הנקלט ונקשר ביסוד דנוק' שיהי' מזה ג"כ גילוי אור התשוקה התמידי' כמו ואל אישך כו', משא"כ מבחי' מקיף דימין מקרבת מבחוץ כחיבוק אינו פועל רק בהעלם בבחי' מקיף במקבל כמו לכתך אחרי כנ"ל וד"ל.

[ז] והנה כתיב שמאל"ו תחת לראשי71 וימינו תחבקיני, דקאי זה במ"ת שהי' שם ב' דברים, בחי' שמאל דוחה בגבו' דקו השמאל, כמו בקולו' וברקי' לאיים עליהם שיחרדו וינועו כו' ועי"ז יהיו כלי קיבול לקבל אור ושפע פנימי' כזו מעצמו' ופנימי' רצונו וחכמתו באור פניו ממש כו' (וכן מ"ש קול ה' יחול"ל אילו' שעשא' כלי קיבול72 כחלל ריקן ע"י קול ה' שראו את הקולו'

שצט

ולפידי' כו' (ועכשיו הוא מה שקודם הדיבור בד"ת יקבל עליו עול מלכות שמים באימה יתירה כמו שהי' במ"ת כמו שא' מה להלן73 באימה כו'), והב' הי' בחי' ימין מקרבת שזהו מ"ש וימינו תחבקיני כנ"ל שכפה עליהם ההר כו' שזהו בחי' המשכת אה"ר ונפלאה וחזקה הרבה יותר מאהבת נש"י להקדב"ה עד שפועל ישועו' בחי' התעוררו' אה"ר בתעלומו' הלב בקרב ולב איש בעומק אה"ר עד שלא יוכל להפרד לעולם כנ"ל (וזהו הנק' אהב' רבה המסותר"ת כידוע שמתעוררת מנקוד' הלב שבהעלם לגילוי לפרקים כמו למס"נ על קדה"ש ולעמוד בנסיון בפועל ממש כו' וכה"ג), שזהו ענין החיבוק כמ"ש וימינ"ו תחבקיני כו', כמו שאנו רואי' בחוש בכל חיבוק של המשפיע שפועל במקבל הנחבק שיוצמד אליו באהבה ולא תשכח ממנו האהב' לעולם ויהי' אחוז וקשור תמיד עמו בברית האהבה בל תמוט לנצח, וכאשר אנו רואים בגוף ענין החיבוק הגשמי שמורה ע"ז והיינו במה שמחבק את אהובו כנפשו ביד ימינו ע"ג גופו מאחוריו בעוז אה"ר ונפלאה עד שמושכו ומחזירו אליו פב"פ ואינו מניחו להפרד ממנו להיו' מהו' בפ"ע אלא יהי' דבוק וקשור בו כאילו המה גוף ומהות א' ממש בל יפרדו לעולם וע"כ צומדו ומחברו אליו בחיבוק זה שמחבקו בידו הסובב ע"ג גופו מאחורי"ו דוקא לבלתי יתן לו עורף כו', וכך הוא למעלה מורה ציור ענין החיבוק העליון דימינ"ו תחבקיני שיד ימין העליון חובק לנש"י גם בהיותם בגופי' טרודי' בצרכיהם שמקיף וסובב על בחי' אחוריי' שלהם ומצמידם ומחברם אליו ית' בחיבוק זה העליון שנק' או"מ כנ"ל עד שמחזירם כלפי פניו ממש לידבק בו ית' בבחי' פב"פ בלי יוכלו להיו' במהו' יש נפרד בפ"ע כאילו דבוקי' בו ית' והיו לאחדי' ממש לפי שבחיבוק זה אינו מניחם לזוז ממנו להפרד כי סובבם מכל צד לבלתי יוכלו לנטות מאחריו כו' (כמו השיבנו ה' אליך74 כו'), והיינו לפי שבחיבוק זה מלובש מכח ועוז דאה"ר העליונה בבחי' מקיף ע"ג כנ"י בתוקף גדול כ"כ עד שפועל בנש"י הנחזקי' שיהיו צמודי' וקשורי' באה"ר בהתקשרו' תמידי' (כמו שאו' חבוקה ודבוקה בך כו', וכך א' בזוהר ע"פ שימני כחותם על לבך דאע"ג דאזיל75 הכא והכא דיוקני אשתאר בך כו') עד שלא ינטה ויסוג אחור לב כל א' מישראל ולא ינתק לעולם לא מצד השכחה ולא מצד המונעי' ומבלבלים ביותר כמו טרדו' הפרנסה וכה"ג וזהו רק מצד בחי' חיבוק דימין העליון (ולהיפוך כאשר בחי' ימין העליון אינו נמשך למטה בבחי' חיבוק או שלא יועיל כ"כ לפעול התעוררו' אה"ר בלב כנ"י אז א' כי פנו אלי עורף76 ולא פנים שנסוג אחור לבבם ונפרדי' להיו' בבחי' עורף

ת

ואחוריי' וכו'), וכמ"ש עת לחבק ועת לרח"ק מחב"ק כמו בזמן הגלו' שמתרחק מחבק וכמו למה תשיב ידך77 וימינ"ך מקרב חיק"ך כל"ה כו' כמ"ש במ"א שזהו ההפרש בין יחוד פב"פ78 שאזי יש בחי' חיבוק כמו יחבק לה בעלה וכן ימינא ושמאלא79 ובינייהו כלה כו', אבל כשהמל' מלבשת עד החז' לבד א' עת לרחק מחבק כו'). וזהו שאו' ברכת אה"ע עד הבוחר בעמ"י באהבה לפני ק"ש דוקא לפי שבק"ש הוא שעת היחוד עליון דקודב"ה ושכינתי' ביח"ע ויח"ת דשמע ישראל ובשכמל"ו80 למהוי אחד באחד ממש כידוע והיינו במס"נ דנש"י באחד בכאו"א באה"ר דכל נפשך כו', וזהו כמו גוף ענין היחוד והזווג דמשפיע ומקבל, ואמנם צריך להיות תחלה בחי' המשכה דמקיף דאה"ר ואה"ע מן המשפיע למקבל כנ"ל כדי לעורר את האהבה בכנ"י שזהו כענין בחי' החיבוק הנ"ל שהוא בימין דמשפיע כמ"ש וימינ"ו תחבקיני כנ"ל, וכמו ענין החיבוק דאיש לאשתו שהוא קודם גוף היחוד בשביל היחוד כו' וד"ל. וכך הי' במ"ת שכפה עליהם ההר כו' שזהו בבחי' חיבוק דימין העליון בבחי' מקיף דאה"ר העליונה לנש"י לעוררם באהבה וחשק להיו' חפיצי' להתדב"ק בו ית' ע"י תו"מ ואז הי' כח בכנ"י לקבל גוף האור ושפע די' הדברו' עד שעל כל דיבור פרחה נשמתן מרוב התענוג והתשוקה כו', וזהו כמו ענין החיבוק שקודם גוף היחוד כנ"ל בברכת אה"ר עד הבוחר כו' לפני ק"ש דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.

(ואמנם הנה בחי' קול ודיבור זה די' הדברו' עד שעל כל דיבור כו' זהו מ"ש קול ה' יחול"ל כו' שעשה בחי' חלל בית קיבול בנש"י שיוכלו לקבל בכלים שלהם כללו' התורה ומצות, וכענין הנ"ל בבחי' רוחא דשביק בגוה בביא' ראשונה שעשא' כלי כו', וכך א' כי בועליך עושיך כו' שזהו מה שיש כח להעלו' מ"ן בתשוקה תמידי' בלי יפרדו לעולם יותר מכח החיבוק דאו"מ הנ"ל שהוא רק בהעלם שנק' אהבה מסותרת כנ"ל וכל מה שהי' אור המקיף בתחלה אינו רק בשביל זה היחוד, וכך גם עכשיו ביחוד פנימי' דקול ודיבור בד"ת שמקשר דו"מ ושכלו בדו"מ ושכל דתו' שנק' אתדבקו' רוחא ברוחא חב"ד בחב"ד, ולבד מה שקול ודיבור זה הוא שעושה בנפשו כח המעלה מ"ן תמיד כו' שעי"ז לא יפרדו לעולם וכמ"ש ואשים דבר"י בפי"ך81 ובצ"ל יד"י כסיתי"ך לנטוע שמים כו' בבחי' מקיף א' לשניהם כו').

(ועכ"פ הרי מובן מב' העניני' הנ"ל בין בבחי' או"מ דימין מקרבת דמשפיע בחיבוק כנ"ל בין בבחי' או"פ ברוחא דשביק בגוה ביחוד הראשון שכל

תא

זה בא מכח המשפיע למקבל שידובק בו בלי פירוד לעולם, והוא לפי שבכלל גדולה אהבת המשפיע למקבל יותר מהמקבל למשפיע כנ"ל וע"כ יש בכח אהבתו לעורר ולעשו' התקשרו' אהבה במקבל (וכמו ב"ק מכריז שובו בנים82 שפועל התעוררו' תשוב' בנש"י אף באותן שכבר נפלו ונדחו למטה ביותר וכן באה"ר דימין מקרבת הנ"ל פועל התעוררו' אהב' אף בניצוצו' שנתרחקו מאד כמו וימינך פשוט' כו' וכענין אה"ר דכה"ג שמעלה את הנרות שהן נש"י שזהו כח המושך לבם כו'), והרי אנו רואים שאין כח זה הגדול במקבל אל המשפיע שאין המקבל יכול לפעול פעולה כזו במשפיע לעורר בו את האהבה רבה כזו לבלתי יפרד מן המקבל לא בבחי' או"פ ולא בבחי' או"מ, כי הגם שבאתדל"ת מלמטה למעלה נמשך אתדל"ע במשפיע כמו באה"ר ואה"ע, זהו רק כפי ערך ההתעוררו' מלמטה ויכול ליפסק מיד כי אינו אלא כמים הפנים כו' באותה שעה לבד כידוע לפי שאין בכח אהב' דמקבל לעשו' חיזוק התעוררו' האהב' במשפיע (להיותה רק חלק א' ממנו ונכללת בו כנ"ל), ואע"פ שא' לא מאסתים83 כו' להפר בריתי אתם, זהו מצד התקשרו' המשפיע במקבל ולא מצד התקשרו' המקבל במשפיע כו' (ובאמת יש כח גדול גם במקבל לעשו' במשפיע התעוררו' אה"ר (וכמו שא' לאה הפעם ילוה אישי כו' יזבלנ"י אישי כו') וכמ"ש לבבתנ"י אחותי כלה84 כו' דמשמע שעשתה אהבתו בלבו בנקוד' הלב הפנימי' כו' וא' הסיבי עיניך כו' דמוקדי' לי'85 כו' וכמ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלי' אל הים כו' וכן עלי בא"ר ענו לה כו' קומ"י לך86 רעייתי כו', שזהו עליי' המל' בחי' המקבל למעלה מן המשפיע כמו אשת חיל עטרת בעלה נקבה תסובב גבר87, וכן ואולך אתכם קוממיו' ב' קומות88 דאו"י ואו"ח בכפלים דקומת המשפיע דאו"י כו', וכמא' אין טפה יורדת מלמעלה89 שאין טפיי' עולי' לנגדה שהן העלא' מ"ן דנוק' שהן טפיי' כו', וכל זה אינו רק מצד בחי' התקשרו' דמקבל בהעלא' מ"ן למשפיע שיגדל יותר מאהב' דחסדי' דמשפיע, כמו עד דוד הגדי"ל שהגדי"ל יותר מאהבת יונתן שהוא המשפיע ודוד בחי' מקבל שזהו אהבת נפש"ו אהבו

תב

כידוע דיונת"ן הוא יסוד ז"א כמ"ש במ"א90, וכנ"ל במ"ש וכל אשר לאיש כו', וכן ביעקב ובנימין שא' ונפשו קשורה בנפש"ו91 שזהו בחי' צ"ת דבנימין בבחי' או"ח שעולה למעלה מכח המשפיע, כידוע דבע"ס דאו"ח בחי' המל' הוא בחי' הכתר דלכך כת"ר מל' איהו כתר עליון92 כו', וכן בענין השלום שהוא ב' שלימו' שלום העליון מן המשפיע למקבל כמו הנני נותן לו כו' ושלום הב' מלמטה למעלה מן המקבל למשפיע שנק' שלום בית עולה למעלה יותר, וז"ש ה' יברך את עמו בשלו"ם אותיו' מלבו"ש93 דחשמ"ל העליון כו') (וכן מובן בשה"ש בכמה מקומות כמו מה יפית כו' אהבה בתענוגי' אני לדודי ועלי תשוקתו כו' וכן עזה כמות אהבה כו' רשפיה רשפי אש כו' אם יתן איש94 כל הון ביתו באהבה כו' (ואע"פ שאינה רק צלע אחת מצלעותיו וא' זאת הפעם עצם מעצמי כו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקח' כו' א"כ למה יהי' כחה גדול מן האיש, זהו קודם הנסירה שהיו דו פרצופי' כמ"ש אחור וקדם95 צרתני כו' אבל לאחר בנין הנוק' יש בינה יתירה באשה יותר96 כו' שעולה למעלה ממנו, וכמו שאו' והתקין לו ממנו בנין עדי עד שהוא כתר מל' דמשיח בן דוד שהוא בחי' המל' שיהי' נצחי ובהגדלה וריבוי ביותר כמ"ש אז יאמרו97 כו' הגדיל ה', וכמו ואולך אתכם קוממי"ו' כנ"ל (והיינו ענין תשבע"פ מל' קרינן לה שנתגדל בה ונתעלה כל פרטי רצה"ע בכפלי כפלי' ממה שכתוב בתשב"כ ואע"פ שמקבל מתשב"כ, וכמו הכח שיש בנוק' לגדל הולד בט' חדשים ברמ"ח אברי' מטפה א' דמשפיע (וכן באלישע שא' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כו', וכן ביהושע פני לבנה שמקבל מפני חמה דמשה ונק' נער לא ימיש98 כו' ועל ידו דוקא נכנסו ישראל לא"י ונעשה בנין המל' באורך ורוחב גדול באו"כ במצות ונק' ארץ טובה ורחבה יותר מן המשפיע כו' וד"ל).

[ח] והנה כל ענין הנ"ל בבחי' יחוד דשם הוי' ואלקי' שזהו בחי' סובב כל עלמין וממלא כל עלמין בכלל כנ"ל שנק' יחוד קודב"ה ושכינתי' (ואף למעלה בחי' יח"ע די"ה דאו"א וגם בע"י וא"א וא"ק הכל הוא רק בבחי' ממלא בכללות בקו"ח לגבי בחי' מל' דא"ס שלפני צמצום הראשון שנק' סובב הכללי שמקיף לכל ההשתלשלו' דקו"ח כו', הרי אין כל זה שייך רק כאשר בא לכלל בחי' השתלשלו' דעו"ע שנק' משפיע ומקבל בכלל ובפרט, דהיינו כאשר

תג

מבחי' מוה"ע99. דא"ס ב"ה נמשך בבחי' מקור להשתלשלו' זהו שנק' בבחי' השפעה והמשכה לחוץ מן העצמות, דאע"פ שאור א"ס עצמו מאיר למטה כמו למעלה בלי הפרש כלל כי קודם הצמצום הראשון הנק' מקום פנוי וחלל כו' הי' אור א"ס ממלא כל המקום פנוי כו' כמ"ש בע"ח100 וגם בדברי רז"ל מרומז זה במה שא' דקודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד101 (שהוא בחי' מל' דא"ס), זהו קודם הצמצום הראשון הנ"ל, אבל לאחר הצמצום הזה נמשך אח"כ להיו' בבחי' אור ושפע בשביל השתלשלו' העולמו' כי חפץ חסד הוא מצד עצם הטוב כו' כמ"ש בע"ח102, ואז יש בזה ב' מדרגו' שהן בחי' משפיע ומקבל בכלל, והוא שנק' או"מ ואו"פ בכללות כנ"ל), דהיינו בחי' סובב כ"ע הכללי זהו מה שמקיף לכל העולמו' דאבי"ע (גם בחי' ע"י וא"א וא"ק כו'), מראשית הקו"ח לסופו (כמו עד עק"ב דא"ק בסוף העשי' כידוע) נק' משפיע בכלל (והוא כענין כלל לפרט שנק' מח' הכללי' כנ"ל), ובחי' גילוי האור הזה להיו' בבחי' ממלא כ"ע בכלל (שהוא הקו"ח) נק' בחי' מקבל כנ"ל), ויש בהן יחוד והתכללו' זע"ז כמו כי הוי' הוא האלקי' כנ"ל, אבל בבחי' מוה"ע דאא"ס שהוא בבחי' אח"פ ממש כמו שהוא ממש טרם שיבא לכלל בחי' משפיע עדיין הרי הוא נק' יחיד לבדו בבחי' אח"פ בתכלית הפשיטו', וכמא' אנת הוא חד103 ולא בחושבן די"ס שנק' אחד אלא נק' יחיד לבדו כו' שלא יתכן לכנות לו שם דסובב ג"כ, כי אין ענין סובב ומקיף שייך רק במה שבא לכלל בחי' השפעה והמשכה בהשתלשלו' דוקא שאז נק' סובב לעלמי"ן עכ"פ, אבל כמו שהוא יחיד לבדו למעלה מבחי' משפיע אינו שייך לומר בו גם ענין מקיף לתחתון כו' וד"ל. וזהו כי עמך מקור חיים, דגם בחי' מקור החיים הכללי יותר כמו בחי' סובב הכללי שמקיף לראשית הקו"ח וסופו כא' (ונק' טה"ת), עמך טפל ובטל ונכלל במוה"ע ית' ואין ערוך לו כלל אפי' כטפה בים כו', כי אין בחי' הארה זאת ששייך לבחי' השפעה והמשכה לעולמו' ערך כלל לגבי מוה"ע ית' אפי' לגבי בחי' גילוי אור דעצמו' א"ס שנק' מל' דא"ס כמו שהוא קודם הצמצום הראשון הנ"ל שהי' הוא ושמ"ו בלבד כנ"ל וד"ל.

וזהו פי' יחיד חי העולמי' מלך, כי בטרם שיצמצם אור עצמותו ממש כדי להיו' מקור למקור החיים כו' נק' יחי"ד לבדו, כידוע ההפרש בין יחיד לראשון, דראשון יש לו התחלה ולתחלה יש סוף לפי שיש שני אליו ומשני לשלישי כו', אבל ליחיד אין שני לו כו', והוא ענין אור העצמו' דא"ס ממש

תד

שאין לו תחלה ואין לו תכלה כו' (וכן נק' בשם קדמון לכל הקדומי' כו' כמ"ש במ"א בענין מגיד מראשית104 כו' ומקד"ם כו'), אבל מה שנק' בשם ח"י העולמי' זהו שנמשך אחר הצמצום הראשון הנ"ל מבחי' מל' דא"ס שמתצמצם להיו' מקור לכל ההשתלשלו' דקו"ח הנ"ל, וכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים105 כו' והוא מה שעלה במח' הקדומה רצון פשוט להיו' מלך ובאמת נק' מלך מרומם לבדו או מלך יחיד כו' רק שנתצמצם להיו' מלכותו מל' כ"ע בהתנשאו' שחוץ ממנו על העולמו' שאין לו ערך כלל לבחי' ההתנשאו' שמצד עצמו ממש שנק' מלך מרומם לבדו או מלך הקדוש כידוע. וזהו ההפרש בין מלך יחי"ד ח"י העולמי' שזהו מה שנמשך ממלך הקדוש מל' דא"ס קודם הצמצום להיו' ח"י העולמי' בין יחיד ח"י העולמי' מל"ך שמלך זה הוא מה שעלה במחה"ק להיו' מלך על ההשתלשלו' שזהו שאו' המתנשא מימות עולם לבד כו' וד"ל.

[ט] וזהו פי' משובח ומפואר עדי עד כו', דהנה הגם שבחי' מל' דא"ס כמו שמתצמצם להיו' חי העולמי' אינו רק בחי' הארה א' מצומצם הבא בדילוג הערך מעצמו' אא"ס ממש כמו שהוא אחר צמצום הראשון הנק' מק"פ כו' מ"מ יש בו מבחי' עצמו' אא"ס ממש, שזהו מה שאא"ס מתפשט למטה עד אין תכלית דכשמו כן הוא דאין סוף משמעו שאין סוף לבחי' התפשטותו דוקא, ומאחר שבא למטה בבחי' התפשטו' יש בו ענין שבח ותהלה שיוכל לבא בגילוי אור לנשמו' באבי"ע להיותו מקור למקור להשתלשלו' בקו"ח ואף בעונג העצמו' דא"ס ב"ה שיומשך בעוה"ב יתגלה לנשמות בהשגה ויהיו נהנין מזיו כו', וכן גם עכשיו בנשמו' שבג"ע העליון דבריא' עולי' הן מדי חדש ושבת בעילוי אחר עילוי מבריא' לאצי' ומאצילו' למעלה יותר עד אין שיעור למעלה לפי שמאיר מעצמו"ת דאור א"ס בקו"ח עד אבי"ע שהוא בלתי גבול ומדה כלל לכך יכול הוא ית' להיות מתצמצם בהשגו' הנשמו' בעלייתן להיות משובח ומפואר בהן בכל מיני שבח ותהלה במדרגה אחר מדרגה לאין קץ ושיעור כלל, וכמו שאנו אומרים וקדושי' בכל יום יהללוך סלה שהן נשמו' קדושי' העליוני' כמו האבו' ומשה ואהרן וכה"ג שהולכי' ועולי' בעילוי אחר עילוי אף עכשיו אחר עלותם למקור חוצבם בע"ס דאצי' בעילוי אחר עילוי להלל ולשבח עד אין שיעור בלי הפסק כלל וכלל כמ"ש ילכו מחיל אל חיל106 כו' גם בשארי נשמו' ועולמו' שעולי' בכל חדש ושבת להשתחוו' לפני ה' כנ"ל, וזהו יהללוך סלה וכל מקום שנא' סלה107 הוא בלי הפסק לעולם כידוע. [אך* זהו בבחי' או"י

תה

דחסדים בירידת אא"ס בקו"ח בהתפשטות למטה כנ"ל, אבל בבחי' או"ח בעליי' המ"ל דא"ס בעצמו ממש שלמעלה מהיות מקור להשתלשלות שם א' לך דומי' תהלה ונק' נורא תהלות כו'108].

וזהו נפלאותיך ומחשבותיך אלינו109 כו' עצמו מספר, דהיינו עילוי המדרגו' גם בנפלאו' דחכ' עילאה שבעצמו' א"ס שנק' חכים ולא בחכ' ידיע' כלל פלא אחר פלא שזהו בהעלם אחר העלם ונק' סדכ"ס כו', וכך הוא ענין מחשבותי"ך ממש הסתומי"ם ונעלמי' בהעלם דעצמות אא"ס דהיינו בחי' מחשבה הסתומה שנק' מח' הקדומה כו' כל זה הוא למעלה למעלה מבחי' מקור לע"ס הגלויו' באצי', וזהו עצמו מספ"ר בדיבור וגם במחשבה כו', וכמו שא' דלית מחשבה תפיס' בך אפי' מח' דא"ק110 כו' שמקבל מראשית הקו"ח כידוע, ושם א' לך דומי' תהל"ה111 ונק' נורא תהלות שאין תהלה ושבח מגיע שם כלל כי הוא למעלה מן הע"ס, שאין השבח ותהלה שייך רק במה שבא לכלל השפעה לעולמו' להיות נקרא חכים ומבין ורחמן וחסדן כו' שזהו בע"ס דאצי' באו"כ דוקא, אבל למעלה מבחי' הקו"ח שמובדל ומרומם לבדו ונק' סדכ"ס דלמת"ב אפי' מח' הכללי' דאנא אמלוך כו' (והוא בחי' ההתנשאו' שמצד עצמו ממש כנ"ל), וזהו שא' דאפי' אור צח112 ומצוחצח אוכם הוא לגבי עה"ע כו' דהיינו אפי' אור קדמא' שהוא הקו"ח אוכ"ם לגבי מל' דא"ס עצמו כנ"ל, ואעפ"כ במה שנמשך מבחי' נפלאותיך ומחשבותיך הנעלמי' בעצמו' אא"ס אלינו ע"י צמצום הראשון בקו"ח כנ"ל אע"פ שלהגידם בדו"מ עצמו מספר וכמ"ש מי ימלל גבורו' ה'113 כו' מ"מ יוכלו הנשמו' לעלות במדרגו' זו למעלה מזו במה שמאיר משם אפס קצהו.

וזהו משוב"ח ומפוא"ר בצמצומי' רבי' גם בנפלאו' הנ"ל עדי עד בבחי' נצחיו' דא"ס כענין הנ"ל במ"ש יהללוך סלה, אך השבח וההלל הוא בבחי' ביטול והתכללו' כמו לך ה' הגדולה והגבו'114 כו', והוא מה שנכללי' הכל במל' דא"ס עצמו שנק' שמ"ו הגדו"ל, כידוע שזהו שא' דקודם שנברא העולם הי' הוא ושמ"ו בלבד שזהו בחי' גילוי אור העצמו' דא"ס ב"ה כמו שהוא יחיד לבדו כך

תו

שמו העצמי בבחי' אח"פ בתכלית, ולכך נק' שמו הגדול שגם שהוא בבחי' שם שהוא בחי' המל' אבל הוא בבחי' גדולתו העצמי' דלגדולתו אין חקר כלל (שזהו התנשאו' שמצד עצמו כנ"ל). וזהו עדי עד ל' נצחי', כי גם במל' דא"ס שבקו"ח מאיר אור הא"ס כנ"ל, וגם עדי עד כמו עד כאן ותו לא וכמו ולא עד בכלל, כי למעלה מן הקו"ח במל' דא"ס שלפני הצמצום שם לא יוכלו לשבח מטעם הנ"ל, רק שיכולי' להמשיך ברכה ממקורא דכולא גם בבחי' שמו הגדו"ל הזה וכמו שאו' יהא שמי' רבא מברך לעלם כו', והברכה הזאת הוא מה שנמשך מבחי' שמו הגדול שלפני הארת הקו"ח להיות מתצמצם בקו"ח שיהי' נק' מלך וחי העולמי' (שהוא מח' דאמלוך כידוע בענין מלך ומלך וימלוך כו') להיו' בבחי' סובב וממלא. וזהו בא"י מלך מהולל בתשבחו' שנמשך משמו הגדול להיו' מלך כו' וד"ל.

[יו"ד] אך הנה באמת גם בחי' מל' דא"ס עצמו כמו שהוא קודם הצמצום כנ"ל שנק' שמ"ו הגדול גם הוא אינו רק בחי' גילוי אור לבד מעצמו' דא"ס, ואע"פ שזהו בחי' אור של העצמו' דא"ס כמו שהוא כנ"ל, מ"מ אין לו ערך לגבי מוה"ע דא"ס ממש כמו ערך גילוי האור וזיו דשמש לגבי גופו ומהותו של המאור שממנו נמצא גילוי האור דכלא חשיב לגביו, וכמו עד"מ שמו של אדם אע"פ שהוא שם העצם שלו שא"א לקרותו בשם אחר כלל להיותו מורה על עצמותו ממש מ"מ אינו מוה"ע האדם רק שמו בלבד שנתפס בהן לזולתו, ואפי' שם של מלוכה שאינה בהתפשטו' על המדינה רק הוא ענין התנשאו' מצד עצמו אין זה מוה"ע ממש רק מדת ההתנשאו' לבד (כמשי"ת), וכך הוא למעלה גם בבחי' מל' דא"ס עצמו הנ"ל לגבי מוה"ע א"ס ב"ה שנק' שם עכ"פ שאינו אלא לגבי העולמו' ואינו נחשב בבחי' העצמו' כמו שהאור של השמש אינו מוה"ע השמש כנ"ל, וכן בענין בחי' המל' בהתנשאו' אע"פ שנק' מלך יחיד לבדו אין זה כמו מדת מלוכה המתפשט על זולתו שאין זה נוגע בעצמו' ממש (כמשי"ת).

אך הנה באמת גם בבחי' מל' דא"ס לא יתכן לומר בו בחי' מלוכה ממש אף מה שמתצמצם בעצמו להיות מלכותו מל' כ"ע שזהו להיות בבחי' סובב וממלא אע"פ שבא למטה בהתפשטו' והתנשאו' ממש מאחר שזהו הכל בעצמו' א"ס ב"ה שהוא בחי' אח"פ ממש א"כ גם מדותיו הכלולי' בעצמותו הן בבחי' אח"פ כמו החכמ' הכלולה בו נק' חכים ולא בחכמ' ידיע' כלל כך גם בחי' האחרונה שהוא בחי' המל' שבו הוא באח"פ שאין לך דבר חוץ ממנו ואין עוד מלבדו כי יחיד ומיוחד הוא כו', וא"כ איך שייך ענין מלוכה וממשלה שזהו ענין ההתנשאו' וההתפשטו' על דבר נפרד זולתו ובאמת אין עוד מלבדו כו', ואם מצד שהתנשאו' זו היא מצד עצמו ממש כמלך המרומם בעצמותו גם כשהוא לבדו מצד עצם רוממותו שלמעלה הרבה מן הרוממו' שעל זולתו ויש בכלל מאתי' כו', עכ"ז נק' בשם מדת התנשאו' עכ"פ (כטבע האדם שהוא

תז

בהתנשאו' מצד עצמו שהוא בבחי' אדם שהוא עליון על כל הברואי' ורודה בכולם כו' כידוע) וכל בחי' התנשאו' מורה בחי' ההתפשטו' לחוץ מן העצמות ולא יתכן זה ביחוד האמיתי דעצמו' א"ס ומדותיו שהן מיוחדי' וכלולי' בו בתכלית האח"פ כו', ואף מה שמתצמצם בעצמו להיו' מלך כל העולמי' שיהי' אחר הצמצום בקו"ח כו' גם זה אינו נק' בבחי' מלוכה במהו' ומציא' דבר מה ואינו תופס מקום כלל וכלא ממש חשיב לגבי עצמותו ממש כמו שמו של אדם כנ"ל, ואף בחי' ההתנשאו' שמצד עצמו שמזה נמשך מח' זו דאנא אמלוך להיו' מל' מלכו' כ"ע אינו נוגע בעצמותו ממש מטעם הנ"ל שאין מדה זו הגם שהיא בעצמי' כשאר המדו' דא"ס חסד וגבו' וחכמ' שהן מעצמו' א"ס ממש כמו נפש השכלי' כו' שכח השכל כלול בעצם הנפש ונחשב מן העצמו' ממש וכן כח החסד והטוב כו', משא"כ מדה זו דהתנשאו' שהיא נבדלת מן העצמו' בהתפשטו' והתנשאו' לבד (אך יש בה מבחי' המקיף דכתר ברוממו' העצמו' דיחידה שבנפש כמ"ש במ"א115).

וזהו לך ה' הממלכה, שאע"פ שגם במדו' דחו"ג א' לך ה' הגדולה והגבו' כו', אבל א' איהו וחיוהי חד ממש והיינו בחי' המדו' דא"ס שכלולי' בו באח"פ ממש, אבל על בחי' מל' דא"ס אף כמו שהוא בעצמו' ממש א' בפסוק בפ"ע לך ה' הממלכה פי' ממלכה ל' מפעיל שהוא מקור כל מלוכה והתנשאו' כמ"ש והמתנשא לכל לראש כו' והיינו מ"ש מלכות"ך מל' כ"ע ונק' מלך מלכי המלכי' דהיינו בחי' מל' דא"ס עצמו הנ"ל שמתצמצם בעצמו להיו' בהתנשאו' והתפשטו' על כל העולמו' להיו' בבחי' מקיף כללי לקו"ח ומשם נמשך לכל עולם בפרט בחי' המל' שבא בגילוי בהשתלשלו' הפרצופי' דא"ק וע"י וא"א כו' עד מל' דאצי' בבי"ע עד מל' דעשי' שא' מלך אלקים על גוים ונק' מלך הגוים כו' וכן כי ה' עליון116 נורא שנק' גדול כו' וד"ל (ומה שא' בע"ח דבבחי' מל' דא"ס אין אנו רשאי'117 לדבר בו כו' לפי שהוא בבחי' הסתר והעלם דעצמו' א"ס ממש שנא' בזה כבוד אלקי' הסתר דבר118 כו', ואע"פ שמבחי' מל' דא"ס יוכל לבא בהשתלשלו' להיו' מל' כ"ע באבי"ע א"כ אין הסתר גמור כו', הענין הוא דודאי יש הפרש בזה בין בחי' פנימי' דמל' דא"ס לבחי' החיצוניו' שבה שמתצמצם להיו' מל' כ"ע, דבחי' הפנימי' דמל' עולה בפנימי' ועצמו' דא"ס ממש כמו שבחי' מל' למטה עולה בכת"ר כמו שא' דכתר מל' איהו כ"ע ממש כו' כך הוא

תח

גם במל' דא"ס (ומטעם הנ"ל בבחי' התנשאו' העצמו' שעולה בפנימי' הכתר דעצמו', והוא ענין יו"ד פסוקים דמלכיו' בר"ה שנק' מלך הקדו"ש שאינו אלא בתורה כמ"ש בי מלכים ימלוכו119 כו' שהוא ח"ע העצמי' ולישראל שעלו במח' העצמי') שנק' מלך ישראל דוקא ע"י קבלת עומ"ש בתו"מ דוקא [וכמ"ש* אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם דוקא120] וכמו במ"ת שקיבלו מלכותו העצמי' ברצון כו', וע"ז א' בע"ח דאין אנו כו' שנבדל בערך הוא מהיו' גם מקור למקור למלכו' כ"ע, אבל רק בחי' החיצוניות שבה לבד הוא שמתצמצם בקו"ח להיו' מל' כ"ע שנק' מלך העולם כו', וזהו שאו' בברכו' המצו' בא"י מלך העולם לפי שקדשנו כו' (וכמשי"ת דבמי נמלך בנשמתן של צדיקים כו').

[יא] אך עדיין יש להבין מה שא' אנת הוא עילא' על כל עילאי' סדכ"ס דלית מחשבה תפיס' בך כו' הרי משמע מלשון זה דאין שום מחשבה תפיס' בי' כלל, כי יש כמה מיני מחשבות עליונו' בהעלם אחר העלם בריבוי מדרגות זו למעלה מזו כמו מאד עמקו מחשבותיך וכן נפלאותיך ומחשבותיך כו' כנ"ל ולכולם אין תפיס' כלל במוה"ע ית' ממש. והענין הוא דודאי יש כמה מדרגו' גם בבחי' מח' העצמי' דא"ס כמו מח' האחרונה המצומצמת ביותר זהו מה שעלה במח' להיו' מל' כ"ע בהתפשטו' והתנשאו' שחוץ מן העצמו' ע"י ריבוי הצמצומי' ביותר להיו' מלך על עם נפרד כו' וכמ"ש ה' מלך גאות לבש121 שנתלבש בלבוש מל' זה בגיאו' להיות מתנשא מימות עולם לבד כו' כנ"ל, ואין לדמות ערך כלל לבחי' מח' מצומצמ' זו שנמשכת בצמצום גדול אפי' למחשבו' העליונו' שבהעלם העצמות כמו מאד עמקו מחשבותיך שהן רבים ונובעי' מהעלם עצמותו ממש ומח' זו דמל' כ"ע אינה רק מח' א' פרטי' שנתצמצם מכל המח' העמוקו' כערך טפה א' בים הגדול כו', והרי א' לית מח' תפיס' בך משמע דכל המח' גם היותר עליונו' ועמוקו' הנ"ל מאחר שבאי' בבחי' אותיו' המח' שנק' מספר ובאמת לתבונת"ו העצמי' שזהו כמו כח המח' באדם שכולל כל מיני מח' בעצם שלמעלה מבחי' הגבלת צרופי אותיו' במח' עדיין שאין שייך בזה לומר אפי' כערך ביטול טפה בים שהטפה בים ביטולה במנין וביטול כל המח' עליונו' העמוקו' בכח המח' העצמי' (שנק' מל' דתבונה והוא כח המח' הפנימי' שבחכ' דתוה"ק שז"ש לתבונת"ו כו') שהוא למעלה מן המספר ומנין זהו ביטול המספר בלמעלה מן המספר כו' כי מעצם כח המח' הכללי' נובעי' כל המח' במספר זו למעלה מזו בעומק אחר עומק כמחשבת אדם שמשוטטת ונובעת [בעצמותו] תמיד בלי הפסק כו'.

תט

והנה מ"ש לית מח' תפיס' בך משמע אפי' מה שבכח במח' טרם שיוצא לגילוי באותיו' גם מח' זו אין לה תפיס' בך והיינו גם מח' הקדומה שבהעלם העצמו' דא"ס ממש והוא מה ששיער בעצמו בכח ובהעלם המח' והרצון מה שעתיד להיו' בגילוי בפועל (כמ"ש בע"ח בשם האריז"ל שזהו ענין המא' דגליף גליפ"ו122 בטהירו עילאה שלמעלה הרבה מטה"ת מקיף הכללי דאבי"ע (כמשי"ת), וזהו ענין שאמ"ר והי' העולם שזהו במח' הקדומ' בכח והעלם וכמ"כ כי אמרת"י123 עולם חסד יבנה (וטה"ע זו שבא ברצון הפשוט שנק' מח' הפשוט' למעלה מאותיו' הנגלי' עכ"ז יש בה אותיו' בהעלם שז"ש גליף גליפ"ו), וכמו עד"מ כשעלה במח' ורצון הפשוט בכח והעלם באדם לבנות בנין בכלל שנק' רצון המוחלט שכולל הוא כל מה שעתיד לבא בגילוי בנפשו אח"כ ברצון וחכ' ומדו' ומח' פרטי' באותיו' מיוחדי' וסוקר הכל כא' ממש כו', ונק' מחשבה אחת דוקא כי כלולה היא מכל הפרטי' יחד ע"כ נק' מח' אח"ת לבד, ומאחר שהוא ית' צופה ומביט בשיעור מח' זו האחת בכח ובהעלם עצמותו כל מה שיהי' בגילוי אח"כ בכללות דסובב וממלא ובפרטות מראש לסוף כא' ממש שזהו עדיין כלול הכל בכח עצמותו ממש בבחי' אח"פ, ה"ז למעלה הרבה מבחי' גילוי מח' זו הפשוט' עצמה כאשר יבא ממנה מח' הכללי' דאנא אמלוך להיו' מל' כ"ע בסקירה א' ג"כ שזהו מקיף הכללי דקו"ח כנ"ל שאינו רק בחי' גילוי דהעלם המח' הקדומ' בעצמו מה ששיער בעצמו בכח עדיין כנ"ל והיינו כגילוי מח' אחת לכללו' הבנין מראשו לסופו שנק' כלל לפרט מקיף לעלמי' (והוא בחי' טה"ת שמקבל מטה"ע הנ"ל כמ"ש במ"א שז"ש השמי"ם [ושה"ש מקיף למקיף זה שנק' כלל כו' שהוא כמו הרגשה כללי' מראש לרגל שאינו רק גילוי דמקיף דיחידה] כו'), ועל שניהם א' לית מח' תפיס' בך אפי' מח' הקדומ' בהעלם העצמו', וכמו מח' זו שנק' מקיף בגילוי שצופה ומביט ממש בסקירה א' לכל הדורו' כו', כי גם בחי' מח' זאת ששיער בעצמו ברצונו הפשוט שייך להיו' מקור להשתלשלו' עכ"פ ואין לו ערך למוה"ע אא"ס ממש כנ"ל וד"ל (ואפי' מח' ורצון הקדום שלמעלה גם ממקור להשתלשלו' וכמ"ש ומקד"ם אשר לא נעשה עדיין כו' [אפי' בכח והעלם בעצמו כלל כמ"ש] מאד עמקו מחשבותיך זו למעלה מזו [כולם כלא חשיבי לגבי מוה"ע ית' ממש] כענין הנ"ל במ"ש נפלאותיך ומחשבותיך שלמעלה ממקור לע"ס וכמ"ש ולאו מכל אינון מדו' כלל, גם מח' כאלה לית מח' תפיס' ב"ך ממש, ולכך נק' סדכ"ס כו' דהיינו שהוא נעלם וסתום מכל מח' סתומי' (רק בחכ' ורצון ומח' דתו"מ לישראל הוא נתפס ממש (כמשי"ת).

תי

[יב] אך הנה אע"פ שא' דלית מחשבה תפיסא בך אפי' מח' הקדומ' הנ"ל ואפי' מה שלמעלה ממחה"ק במה ששיער בעצמו בכח כו' שהוא בחי' מל' דא"ס עצמו הנ"ל שנמשך מזה להיו' מל' כ"ע, מ"מ יש בחי' מחשבה שהיא בבחי' עצמו' ופנימי' דא"ס ב"ה ממש שיש לה תפיס' במוה"ע ית' והוא נתפס בה ממש, והן ב' דברי', הא' בחי' מחשב' דחכ' דתורה הקדומה שא' בה ואהי' אצלו אמון (אלפים שנה קודם שנברא העולם124) שעשועי' כו' בחי' שעשועי' העצמיי', כי כל מוה"ע ית' נתפס בה להיותה בבחי' חכמתו הפנימי' ועצמיו' ממש, וע"כ אין מח' וחכ' דתור' כשאר מחשב' שבאה בבחי' התפשטו' חיצוניו' לחוץ מן העצמו' שכלא חשיבא לגבי אור העצמו' כנ"ל, ואפי' במח' דבחי' מל' בחי' התנשאו' העצמו' הנ"ל ה"ז ג"כ נמשך רק ע"י חכ' ומח' דתוה"ק הנ"ל כמ"ש התורה בי מלכי"ם ימלוכו125, והן יו"ד פסוקים דמלכיות בר"ה כנ"ל, שכאשר נאמר בתור' ה' ימלו"ך כו' נמשך בחי' גילוי אור דהתנשאו' העצמו' אף למטה בע' שרים דנוג' במל' דעשי', כמ"ש תפול עליהם אימת"ה126 בה"א שמרמז על מל' דא"ס הנ"ל שיורד עד מל' דמל' דעשי' כו' שעי"ז מתבטלי' ממציאותם לגמרי לפרקי', כמו שהי' בנבוכדנצר ומחנה סנחרב127 כו', וכן יהי' לע"ל בגילוי פחד ה' על כל הברואי' כמו שאו' ושמך נור"א128 על כל כו', וזהו שמתחדש בכל ר"ה ור"ה דוקא כשיהי' נזכר יו"ד פסוקים דמלכיו' בתנ"ך ע"י ישראל דוקא אז יאיר מחדש באור מל' דא"ס הנ"ל שיהי' נק' מלך הקדוש להיו' מל' כ"ע מחדש כו', והיינו משום דג' קשרין129 ישראל מתקשרא' באוריי' ואוריי' בקודב"ה בב' מדרגו' דסתים וגליא, דאוריי' סתים וגליא היינו בחי' סתים דחכ' הקדומ' שנק' תורה של מעלה הנ"ל שכלולה בסדכ"ס דלמחת"ב כלל כנ"ל וגם ישראל שרשן במח' סתימא' העצמי' הנ"ל (כמשי"ת), וז"ש בי מלכי' דבחי' מלכותך מל' כ"ע הנ"ל ימלוכו להיו' דמח' וחכ' דתוה"ק הוא בחי' הפנימי' ועצמו' דא"ס ב"ה שממנו ימצא מקור להתגלו' בחי' המל' דא"ס כמ"ש לך הממלכ"ה כנ"ל וד"ל. וזהו שאנו רואי' דאע"ג דלמת"ב כלל כנ"ל דאפי' אור צח דחכמ"ה ומח' הקדומ' שכולל כללות כל ההשתלשלו' דאבי"ע אוכם הוא כו', עכ"ז נתפס הוא אף בחכ' דתורה הנגלית לנו למטה בעוה"ז, וכמארז"ל דמשחרב בהמ"ק130 אין להקדב"ה בעולמו רק ד"א של הלכ"ה בלבד שהן במקום היכל ק"ק ממש וכמו שנתפס בהיכל ק"ק אע"פ שא' שהשמים ושה"ש לא יכלכלוה"ו

תיא

(שזהו בחי' טה"ע וטה"ת הנ"ל) מ"מ נתפס בד"א של הלכה, וראי' ממה שא' אשר יקראוהו באמת דתורה שיקראו למוה"ע ממש, וכמו שא' דכל הקורא בתורה קורא בשמותיו131 ממש העצמיי' שלמעלה משם ומל' דמל' דא"ס הנ"ל מאחר שא' בי מלכי' כו', והיינו משום דאוריי' דבחי' סתים מתקשרא בקודב"ה ממש שהוא סדכ"ס כנ"ל וד"ל.

והנה כמ"כ יש מחשבה פנימי' ועצמיו' שהוא ית' ממש נתפס בה, והוא שרש נש"י שעלו במח', שאין מחשבה זאת כשאר מח' הנ"ל שהן בטילי' לגבי העצמו' שהן בהתפשטו' חיצוניו' במח' דאנא אמלוך הנ"ל, אבל מח' זו שישראל עלו בה היא בבחי' פנימי' ועצמיו' ממש דהיינו עצמו' הרצון הפשוט כמו שהוא בעצמו ממש ולא בבחי' התפשטו' לבד להיותם בבחי' עצמיו' ממש כמ"ש כי אתה אבינו את"ה ממש כו', וכן א' הבן יקיר לי אפרים ילד שעשועי' עצמיי' כבן שנמשך מעצמו' האב ממש וכמ"ש בנים אתם132 כו' ע"כ המו מעי לו ממש כמו בכל צרת"ם לו צ"ר ממש, ולכך א' לא הביט און ביעקב כו' ותרוע"ת מלך בו כו' (כמ"ש במ"א133) (רק שעכ"ז התקשרו' דנש"י למעלה ג"כ ע"י אותיו' התוה"ק (שזהו דגליף גליפו כו' בבחי' חקיקת אותיו' עצמיי' שנק' חוק"ת התורה, והן ס"ר נש"י למטה שקשורי' בס"ר אותיו' התו' בגליא, שזהו דישראל מתקשרא' באוריי') (וכמו שהי' במ"ת שעל כל דיבור פרחה כו' עכ"ד דוקא שהן ד"ת, וגם עכשיו לא תעלה כל נשמה ליכלל ולהתקשר בעצמו' א"ס ב"ה הגם שכבר ישראל עלו במח' העצמי' כ"א ע"י קריא' באותיו' התורה דוקא כנ"ל וד"ל).

[יג] וראי' לכל זה הוא מה שא' במדרש במי נמלך134 בנשמתן של צדיקי' דוקא, וזהו פלא גדול לכאורה דהלא נשמו' הצדיקי' הן שנבראו אח"כ מאין ליש בגופי' ואיך נמלך בהן קודם שברא את העולם אם יברא אם לאו כו'. אך הנה ידוע ומבואר במ"א בפי' נמלך זה שזהו שנמלך בהן אם יהי' לו רצון ומח' לברוא ולהאציל כו', והיינו כמו שהי' הוא ושמו הגדול הנ"ל בלבד קודם ההשתלשלו' דקו"ח בכללות שזהו בחי' מל' דא"ס כמו שהוא קודם הצמצום הראשון כנ"ל, וענין נמלך היינו כמו שאדם נמלך עם אהובו וריעו הנאמן כנפשו אם יעשה דבר פ' ויהי' לו רצון וחשק לזה אם לא יחפוץ כלל בזה שזהו שלא יהי' לו רצון לרצון זה כו', ונמצא דריעו הנאמן בודאי גבוה ונכבד בעיניו

תיב

הרבה יותר מכל ענין רצון זה שבדעתו לעשותו עד שבו תולה רצון אם יסכים הוא ירצה בו וא"ל לא יחפוץ ברצון זה כלל. וכך יובן הנמשל מזה במה שא' נמלך בנשמתן של צדיקים, דודאי מוכרח לומר דנשמו' צדיקי' הללו כבר עלו במח' העצמי' ופנימי' שנבדל בערך לגמרי מכל עיקר ומקור של הרצון הזה להשתלשלו' העולמו' בכלל ובפרט וע"כ בהן נמלך ומתיישב אם יהי' לו רצון ועונג בזה אם לאו, והיינו גם מה שמבחי' מל' דא"ס שהוא התנשאו' שמצד עצם רוממותו יהי' לו רצון ועונג בעצמו' ממש כנ"ל דגם בבחי' מל' דא"ס עצמו הנ"ל אינו רק בחי' גילוי אור בעלמא לגבי מוה"ע ית' ממש, וע"כ גם במח' ורצון זה נמלך בנשמתן ש"צ, שמזה מוכרח ששרש נשמו' דצ"ג למעלה הרבה גם מזה, והוא בעצמו' הרצון וח"ע העצמי' דתוה"ק הנ"ל, וכמו שא' בתור' בי מלכי' ימלוכו כנ"ל כך הוא גם בנש"י בשרשם במח' העצמי' הנ"ל שנמלך בהן, והן י"פ דמלכיו' שאו' ישראל דוקא בי"פ דתנ"ך שאז מתעורר להיו' בחי' מלך הקדוש כנ"ל וד"ל, והוא מטעם הנ"ל דג' קשרי' דישראל ואוריי' וקודב"ה בבחי' סתים הכל א' ממש, וכ"ש מה שמתצמצם מבחי' מל' דא"ס עצמו להיו' מלך גיאו' לבש כנ"ל שיהי' מלכותך מל' כ"ע (שנק' מח' דאנא אמלוך כנ"ל) בודאי רצון ומח' זו להיו' מלך על בחי' נפרד שיהי' ע"י הצמצום אח"כ ודאי נמלך בנשמתן ש"צ דאם יסכימו גם הם כן יהי' כו', דהיינו בתנאי כאשר יומשך גילוי אור פנימי' דמל' דא"ס בתומ"צ בפו"מ למטה ובנש"י דוקא אז יהי' לו רצון ועונג במח' זו דאנא אמלוך כו' ויומשך אור חדש במל' דא"ס עצמו כנ"ל, ולהיו' שסוף מעשה דצדיקים גמורים בתורה ומצות למטה עלה במחשבה תחילה ע"כ צדיקי' הללו גוזרי' בכל ר"ה שיהי' לו רצון ועונג זה (כמשי"ת).

והנה מכל זה יובן עכ"פ שבחי' ראשית הטיית מוה"ע ית' ממש בבחי' האחדות פשוטה שלו להיו' בבחי' התנשאו' העצמו' במדה זו דמל' דא"ס עצמו ושיהי' מתצמצם במח' דאנא אמלוך להיו' מל' כ"ע בר"ה כנ"ל היינו לפי שנמלך בזה בנשמתן ש"צ דוקא, וכמו שא' בראשית בשביל ישראל כו' ובשביל התור' שנק' ראשית כמ"ש ה' קנני135 ראשית דרכו פי' בראשית הטיית מוה"ע להיו' לו רצון במלוכה העצמי' ובהתפשטו' שלה כנ"ל, והיינו לפי ששרש נש"י והתורה הוא בבחי' מח' הפנימי' ועצמיו' דא"ס ב"ה ממש ע"כ בהן נמלך אם יהי' לו רצון לרצון ועונג זה אם לאו, וזהו שאמר שתנאי הי' כו' וכתי' אם לא בריתי136 כו' חוקות שמים וארץ לא שמתי וד"ל.

והנה באמת זהו הטעם לענין מה שע"י אתדל"ת דישראל דוקא מעוררי' אתדל"ע בעצמות א"ס ב"ה שיאיר מעצמותו ומהותו ברצון ותענוג מחדש בבחי' מדת המל' שבעצמו ולהיו' מלכותו מל' כ"ע כמו בכל ר"ה ור"ה

תיג

שנמשך מחדש בחי' מל' דא"ס באבי"ע כנ"ל (וכמ"ש בע"ח דמתחלת ההשתלשלו' הי' חפץ חסד מצד עצמו ואח"כ תלוי במעשה התחתוני'137 דוקא) (ולפי הנ"ל דנמלך בנשמתן ש"צ הי' בתחלה ג"כ מצד העלא' דסוף מעשה הצדיקי' במח' הקדומ' שמפני זה נעשה לו רצון לרצון כו' כנ"ל), וכך בכל יום ויום מחדש מע"ב ממקורו הראשון (רק שבר"ה הוא זכרון ליום ראשו"ן בבחי' הכללו' יותר כמ"ש במ"א138), שחידוש זה בא באתדל"ע מעצמות א"ס ב"ה ע"י העלא' מ"ן דישראל למטה בכל יום שמקבלי' עליהם עול מלכות שמים ברצון באהבה ויראה, כמו בק"ש שאו' שמע ישראל כו' במס"נ באחדות פשוטה בהמשכו' מלכו' שמים דוקא וכמא' תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות139 כו', ואע"פ שכבר נק' מלך העולם שנמשך מבחי' מל' דא"ס עצמו כנ"ל אבל צריך לחדש זה בכל יום כנ"ל, ואע"פ שבאמת הרי א' לך ה' הממלכה אפי' בחי' מקור כל מלוכה והתנשאו' האלקי' כלא חשי"ב לגבי מוה"ע ית' ממש וא"כ מאיזה טעם יהי' לו צמצום ודילוג הערך כזה להיו' לו ית' חפץ ורצון במח' זו דמל' כו', אך ע"י התעוררו' שלמטה ע"י נש"י דוקא הוא שבאה אתדל"ע זאת במוה"ע ית' ממש.

[יד] והנה לכאורה יש בדבר זה פלא גדול, דמאחר שעיקר הטעם לזה שיש ביכולת נש"י דוקא לעשו' אתדל"ע זו הוא דוקא מצד שרש נשמתם למעלה מעלה שעלה במח' העצמי' והפנימי' דא"ס ב"ה בעצמו' ממש כנ"ל, א"כ מה צורך להעלא' זו באתדל"ת ע"י מעשיהם דוקא והוא כאשר נשמתם מלובשי' בגופי' גשמיים וחומריי' והן מוסרי' נפשם באחד בק"ש אפי' בגופם ובממונם באמרם ואהבת כו' בכל לבבך140 ובכל נפשך כו' וע"י שמקבלי' וממשיכי' עול מ"ש עליהם ועל כל העולם כמא' תמליכה"ו בשמים כו' וכן ע"י מעשה המצות בפ"מ ולימוד התורה בקול ודיבור דוקא כידוע ולמה נצרך לכל זאת אם יש כח זה בנשמתם מצד שרשם בעצמו' א"ס ב"ה ממש כנ"ל. אך הענין הוא כמבוא' למעלה בענין המאמר דבמי נמלך בנשמתן של צדיקים דגם זה פלא לכאורה, דהלא קודם הבריא' וההשתלשלו' לא היו נשמו' צדיקי' בגופי' רק בחי' שרשם העצמי' לבד והרי גם בנשמו' הללו כמו שהיו בשרשם לא נמלך רק מצד סוף מעשה שלהם שעבמ"ת כנ"ל, ולמה לא די בזכות צדקתם העצמי' כמו שהן דבוקי' בעצמו' א"ס ב"ה שעלו שם במח' שגדול ודאי יותר מנשמו' שבגופי' כו'. וכמ"כ יש להפליא על ענין מ"ש אם לא בריתי כו' דזהו

תיד

בשביל התורה כו', למה דוקא בברית דתור' שבאה למטה בקיום המצו' בפ"מ הנגלו' לנו ולמה לא בעבור התוה"ק עצמה שהיא בבחי' סתים בסדכ"ס עצמו כנ"ל. אך הענין הוא כמבואר למעלה דראשית סיבת הטיית מוה"ע ית' ממש להיו' לו רצון גם במל' דא"ס שהוא התנשאו' העצמו' ג"כ נמלך בנש"צ ובתורה הק' כמ"ש בי מלכי' כו' והיינו בנש"צ ותוה"ק שבבחי' סתים דוקא כנ"ל, וא"כ מה צורך להתעוררו' די"פ דמלכיו' בר"ה באתדל"ת דוקא בנש"י שבגופי' ובי"פ דתנ"ך כו', אך צריך לומר שיש ב' מדרגו' במל' דא"ס הנ"ל, א' בחי' החיצוניו' דמדת ההתנשאו' אף שהוא בעצמו לבד ה"ז למטה מן החכ' והמדו' דא"ס (שזהו שרש החכ' דתור' בבחי' סתי"ם ושרש נש"י שעלו במח' במדו' דא"ס שנק' ימ"י קדם141, והוא בחי' יש"ס142 בכלל), ע"כ ע"י בחי' החכ' דתוה"ק וישראל שעבמ"ח נמשך להיו' מלך מלכי כו', וזהו בחי' ומדרג' דע"ס דאו"י בעצמו' א"ס שנק' ע"ס הגנוזו' בעצמו' המאציל כו', ואמנם מדרג' הב' בבחי' מל' דא"ס כמו שהיא עולה בבחי' או"ח דוקא כמו סוף מעשה כו' בבחי' הפנימי' ועצמו' ממש שנק' כבוד הד"ר מלכות"ו (שאינו מאיר בעולמו' ומלאכי' כלל (כמ"ש במ"א) זהו בפנימי' ועצמו' דא"ס בפנימי' הכתר שהאיר במ"ת (כמ"ש במ"א על מ"ש יביאו לבוש מל'143 כו' [ועמ"ש* ויהי בישורון מלך שזהו שנק' הד"ר מלכותו ע"י עומ"ש שבמצות דוקא ולכן נק' כנ"י יפ"ת ששרשה מבחי' יופי דלבוש מל' כו'144]), והוא בעצמו' התענוג הפשוט ורצון הפשוט שלמעלה מן החכ' לגמרי אפי' חכ' דא"ס שנק' כת"ר שבכת"ר שהחכ' רק מאין תמצא כו' (והוא כמו העוה"ב שלמעלה גם מרזי' דאוריי' שיתגלה במשיח (כמשי"ת), שזהו למעלה מחכ' הקדומ' דתוה"ק ומדו' במח' דנש"י העצמי', וכמ"ש בזוהר אוריי' קדישא וישראל קדישי' אבל אין קדוש145 כה' עצמו שלמעלה מתו"מ וישראל כו', וזהו שעולה במוה"ע הא"ס ממש שנק' מאור שלמעלה מבחי' אור אפי' אור דתור' הק' וישראל כו', שגם שהי' בבחי' שעשועי' העצמיי' כמ"ש ואהי' אצלו ממש שעשועי' אין לזה ערך לשעשועי המלך בעצמו ממש וד"ל.

וזהו שא' כל הנק' בשמי146 ממש ולכבוד"י ממש שבבחי' מל' דא"ס כמו שהוא בעצמו' התענוג הפשוט (כנ"ל שזהו ענין מקיף דהתנשאו' לרומם לבחי'

תטו

העצמו' ממש כו') בראתיו כו' אף עשיתי"ו, ואף לרבותא דבמעשה המצו' דוקא באדם דעלי' נשמו' בגופי' הוא שנמשך בחי' פנימי' מל' דא"ס ברוממו' העצמו' בבחי' שעשועי המל"ך בעצמו ממש שמשם נמשך להיו' מלך הקדוש לגבי ההשתלשלו' דקו"ח באבי"ע לפי שסוף מעשה דוקא עבמ"ת דהיינו תחלה וקודם לכל המח' ורצון אפי' למח' ורצון וחכ' דתו"מ ונש"צ הקדומי' הנ"ל שהרי אין ביכולתם מצד שרש עצמותם לעורר לפנימי' הכת"ר שבמל' בעצמו' א"ס ב"ה ממש, וע"ז א' כבוד אלקי' הסתר דבר וכתי' ורוח אלקי'147 כו' שזהו בבחי' קדושת העצמו' דא"ס ממש שאין תו"מ שלמעלה ונש"צ שלמעלה מגיעי' לשם כלל רק ע"י העלא' מ"ן דנש"י בגופי' בעסקם בתומ"צ בגשמיו' דוקא וכמו במס"נ בק"ש אפי' בגופי' ובד"ת המלובשי' בגשמיו' ובקבלת עמ"ש במצות הנעשי' בגשמיות דוקא הוא שמעוררי' לבחי' פנימי' מל' דא"ס בשעשועי המלך בעצמו ממש שנק' הד"ר מלכות"ו ממש (שלמעלה גם מהתנשאו' דמדת מל' דא"ס מצד עצמו וגם מחכ' דתוה"ק), כי נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן דוקא לפי שנתאוה ה' להיו' לו ממש דירה בתחתוני' דוקא ולא בעליוני' אף לא בחכ' דתוה"ק ונש"צ כו' (כמ"ש אל יתהלל148 כו' השכל וידוע אותי ממש ע"י חסד ומשפט וצדק' [דתו"מ בארץ דוקא כי באלה חפצתי בעצמות התענוג ממש)].

[טו] וזהו הטעם דע"י יו"ד פסוקים דמלכיו' בתנ"ך ע"י נש"י בגופי' דוקא הוא שמתעורר להיו' מלך הקדוש מעצמו' השעשועי' בהד"ר מלכותו העצמי' שזהו בקבלת עמ"ש [בעול* מצות שא"א149 שיקבלו זה מלאכי' בעומ"ש שלהם אף שנמשך] עליהם מבחי' כת"ר מל' דאצי' ששרשו רק במל' דא"ס בקו"ח להיו' מל' כ"ע כנ"ל וד"ל, אבל מ"מ ע"י נש"י דוקא שמלובשי' בגופי' ונק' עבדי' בעמ"ש להיו' [שרשם כלולי' בעצמו' המח' כנ"ל ע"כ כשיבאו בגופי' בעוה"ז ויקיימו תו"מ בפו"מ] זהו שנעשה לו ממש דירה בתחתוני', והוא כמו ד"א של הלכה בנגלה דוקא שנתפס בהן כנ"ל וכן במעשה הצדק' והמצו' בפו"מ, וז"ש אם לא בריתי כו' [בפו"מ דוקא וע"י ישראל בעוה"ז דוקא, וז"ש בראשית בשביל התור' וישראל שלמעלה כו'] שיבאו לידי שלימות האמיתי כאשר יבאו למטה בגשמיו' [כמו150 שאין חכם כבעל הנסיון כו' כמ"ש במ"א151] ויהיו לו דירה ממש שלא הי' זה ביכלתם תחלה כו' וד"ל. [וזהו* אז ראה ויספרה בתוה"ק152 הבינה כו' עד ויאמר לאדם דעשי' בגוף הן יראת ה' היא

תטז

שלימות חכמה של מעלה כו' וסור מרע היא שלימות בינה ש"מ כו'] וזהו שנמלך בנש"צ [שעלו במחה"ק דהיינו ממה שיעבדו עבודה תמה בעוה"ז בתו"מ דוקא כנ"ל] דסוף מעשה עבמ"ת ולא שנמלך בהן מצד עצמן כי עיקר מה שנמלך הוא בשביל גילוי כבו"ד הד"ר מל' דא"ס כמו מלך ביופיו כו' [שלמעלה מהם כנ"ל (וזהו מי הוא זה מלך הכבוד שנסתר בעצמו' ממש] ה' עזוז וגבור במלחמת' של תו"מ למטה דוקא, ולאחר שלימו' הבירור הוא שא' ה' צבאו' הוא מלך הכבו"ד סלה וכמ"ש וע"י יתיב153 כו' מלכותי'154 כו'). [ונמצא מובן מכ"ז דבחי' המעשה גשמי'] דישראל בתו"מ גדולה יותר מכל העלא' מ"ן אפי' ממס"נ באוי"ר בק"ש כו' מצד שהמעשה סוף הכל שנעוץ בו מתחלת כל התחלות [יותר, שזהו ענין הנ"ל] בסיבת התעוררו' הטיי' מוה"ע ית' ממש להיו' לו רצון וחפץ במל' דא"ס בעולמו' שאין זה בא רק מסיבת העלא' מ"ן [דישראל במעשה המצות] שמעוררי' בזה דוקא לבחי' הארת פנימי' דמל' דא"ס הנ"ל (שיתגלה בעוה"ב כמ"ש היום לעשות"ם דוקא [ולמחר155 כו')] והרבה יותר ממה שמעוררי' בנשמתם באהבה ויראה כו' כנ"ל).

והנה עכ"פ הרי מובן מכל הנ"ל דאע"ג דסדכ"ס למת"ב כלל אפי' מח' דתוה"ק וישראל שעבמ"ח רק ע"י קיום התו"מ למטה דוקא הוא שנעשה אתדל"ע בעצמו' אא"ס בבחי' פנימי' דמל' דא"ס וגם בחיצוניו' דמל' דא"ס בקו"ח להיו' מל' כ"ע כנ"ל בענין י"פ דמלכיו' בר"ה כו' משום דנתב"ס בסוף מעשה וע"י ישראל ותו"מ שלמטה דוקא. ואמנם זהו דוקא ע"י בחי' שמחה ש"מ בגשמיו' למטה דשמחה זו עולה למעלה בעצמו' התענוג והרצון הפשוט בבחי' שעשוע"י המלך בעצמו ממש הנ"ל, וזהו תחת אשר156 כו' בשמחה וטוב לבב דוקא מרוב כל למעלה מחיי העוה"ב שנק' כ"ל, והטעם הוא לפי ששמחה של מצוה מגיע בעצמו' בעל הרצון העליון שלמעלה מעונג ורצה"ע עצמו שבמצות לפי ששמח' זאת אינו רק לפי שעשה נח"ר ליוצרו לעשו' רצונו כו' שמזה יש תענוג פשוט ושמחה עצמי' למעלה להיו' מתגלה מבחי' העלם העצמו' דא"ס שנק' סדכ"ס דלמת"ב כלל שיבא לגילוי דוקא מן ההעלם כמו שהוא באמיתי' מוה"ע ית' ממש (מטעם שית' בסמוך בענין טבע השמחה כו'), וזהו וישמחו בך ישראל מקדשי שמך על תו"מ בשמחה ש"מ מקדשי שמך במל' דא"ס בבחי' הפנימי' דוקא, וכן א' שם נשמח"ה בו157 ב"ו ממש שהוא בעוה"ב דוקא כנ"ל.

תיז

אך הנה158 כל זה הנה יתעורר אתדל"ע בעונג ושמח' בעצמו' א"ס ממש ע"י אתדל"ת דוקא כמו במעשה המצו' בשמחה ובמס"נ בק"ש ובדיבור דד"ת שהן ד"א של הלכה וכה"ג כנ"ל, אבל הנה יש בחי' אתדל"ע שבאה רק מצד עצמו ממש שלא ע"י אתדל"ת כלל וכלל אף לא ע"י תו"מ בשמח', כמו לפרקים בעת רצון למעלה אע"פ שאין אתדל"ת כלל מלמטה יוכל להיו' אתדל"ע מעצמו ממילא ומאליו שיוכל להיו' גדול יותר הרבה במעלה ומדרגה מאתדל"ע שע"י אתדל"ת הנ"ל. ואמנם זהו ג"כ ע"י בחי' שמחה דוקא רק ששמחה זו היא באה ג"כ מצד עצמו דוקא כו' וד"ל.

[טז] והנה תחלה יש להקדים בשרש ענין השמחה159 מה זו עושה כו'. דהנה בדרך כלל הנה אנו רואי' במהות טבע השמחה שהיא פורץ גדר הטבעי הנהוג מכבר לשנותו מן הקצה לקצה, ושינוי הזה שנעשה ע"י השמחה לפרקים הוא בין בהנהגה הגדורה מכבר עד שהוא כמו טבע שני שהוטבע בו בין גם בעצם הטבע שנטבע בנפשו מתולדתו בבטן יוכל להיות גם בזה שינוי הטבע לפרוץ הגדר של הטבעיו' לגמרי מכל וכל כו'. והנה לב' מיני שינויי' הללו יש ב' טעמי' וב' סיבות לזה במהו' השמחה, הא' מצד שטבע השמחה שבנפש לגלות מן ההעלם דוקא (כמשי"ת) ומזה יהי' סיבת השינוי לפרוץ גדר ההנהגה של אדם בטבע השני שהורגל בו מנעוריו כנ"ל, והב' במה שעיקר בחי' השמחה הוא רק ענין ובחי' רוממות עצמות הנפש למעלה מעלה מגדר כלי הגבלתה (כמשי"ת) ומזה יבא סיבת שינוי הטבע גם בעצם מן הקצה לקצה מהיפוך להיפוך (באותה שעה עכ"פ (כמשי"ת). וכל זה הוא דוקא בשמחה שתשמח הנפש בעצמה דוקא דהיינו רק מצד עצם נקודת מהותה למעלה מן הרצון ושכל ומדו' (שזהו בחי' יחידה דוקא) שנק' שמחת הנפש בעצמה לבד כו' וד"ל.

ולהבין זה דרך פרט, הנה מעלה הראשונה בשמחה שמגלה את ההעלם שבנפש הנה אנו רואים זה בכל אדם שכאשר ישמח האדם בנפשו ביותר או בעת שמחת לבו בחתונת בנו וכמו ביין המשמח וכה"ג אזי יגלה כל מצפוניו הצפוני' בלבו ונפשו, הן בעצם גופו ומהותו שאע"פ שבטבעו הוא איש בושת ודק הטבע וגיא גדול ורב וחשוב בעיניו למאד יזלזל א"ע להראות בגילוי לכל עיני אדם יהי' מי שיהי' גם פחותי הערך לרקוד בריקוד ותנועות שונות כמו בסיפוק ידים ולפזז ולכרכר בכל עוז בכל מיני גילוי תנועו' שונות כהגלו' נגלות אחד הריקי', שזהו רק מצד עוצם השמח' פורץ גדרו הטבעי שהוטבע והורגל בו מכבר להיו' בדקדוק ומתון כל תנועה והילוך כו' ולא יוכל להתאפק מלעשו' הריקוד והסיפוק בידי' והנעת ראש ולפזז כו', שזהו רק מפני שנפשו

תיח

יצאה מהעלמה לגילוי, כי טבע השמח' להביא את הנפש מן ההעלם לגילוי שגילוי זה פורץ גדר הקדום, וכמו בדוד מלך ישראל שהי' בהתנשאו' גדולה ומרוב שמחה בארון האלקי' יצא מגדר הטבע של המלכי' הגדולים וביזה א"ע להגלות לכל אדם לפזז ולכרכר בכל עוז כו', וכמו שא' לו מיכל מה נכבד כו' בהגלו' נגלו' מ"י כו' וא' לה ונקלותי עוד מזאת160 והייתי שפל בעיני ושחקתי לפני ה', כי מרוב שמח' הנפש כו' בעצמה דוקא יצא' מן ההעלם לגילוי להיו' בבחי' שפלו' וענוה גדולה היפוך טבע הרוממו' דמלכי' ולעשו' שחוק וריקוד בפיזוז וכרכור כו' (וכמו שהיו שמחי' בשמח' בית השואבה וכן מרקדי' לפני הכלה גדולי הדור161), והרי אנו רואי' שהשמח' מביאה מן ההעלם לגילוי מרוממו' לשפלות ולעשות כשגעון בהוללו' ושחוק וקלו' ראש כאחד הריקי' שאין פרצה גדולה מזו בגדר הקדום (וכמו ר"ב דסמיך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא162 מפומי' בשחוק ממש רק שזהו הכל מצד שמח' ש"מ האלקי' ביחוד זה דגאולה לתפלה, וכמו מצו' שמחת חו"כ שעושין כל מיני שחוק לשמח החו"כ שזהו דרשב"י מרקד אתלת163 וכה"ג שהכל הוא בשמח' הנפש עצמה שעושה גילוי ההעלם לפרוץ גדר הנהגה הקדומה כנ"ל). וכמ"כ אנו רואי' גם במלכי' הגדולי' ברוממו' עצמותם שכאשר ישמח המלך בשמחת הנפש לפרקים כמו בעת משתה ושמחה שעושה לכל העם בעת קבלת כתר מלכותו או בשמחת חתונתו וחתונת בנו או שבא לו איזה בשורה טובה מכיבוש מלחמה וכה"ג שתגדל השמחה בנפשו ביותר אז יצא המלך מגדרו הטבעי הקדום והוא במה שיוצא מהעלמו לגילוי לכל אדם, דהיינו היפוך טבעו הרגיל לפי רוממות גדולת מלכותו שהוסד מכבר שיושב המלך בהיכלו סגור באין יוצא ובא ע"י שומרי הסף רק ע"י קריאה שיקראוהו בדבר המלך ובלתי קריאה לא יוכל איש לבא בהיכלו כי כולו אומר כבוד וזהו כבודו דוקא, ואפי' שרי המלך הפרתמים לא יוכלו לראות פניו כ"א לפרקי' רחוקי' בקריאה דוקא, אך בעת וזמן השמחה שישמח המלך במשתה וסעודה מאיזה דבר הנוגע לעצמו' נפשו ממש אזי יפרוץ גדרו הטבעי' הנהוג והוסד מכבר בהנהגה תמידית לפי רוממו' כבודו וגדלו ויוצא לחוץ מהיכלו בעצמו להתגלות בשער המלך לעין כל ויושב בשער המלך ומראה פנים צהובו' מאד וענוה יתירה עם כל אדם לדבר עם הכל ולכבד גם פחות ערך שלא הי' בערך שיוכלו לגשת אליו, ואם תגדל השמחה יותר יתראה גם ברחוב העיר ויצוה לשחוק לפניו בכל מיני שחוק והיתול ודברי שיר והוללו' וגם בעצמו ירבה לדבר דברי' כמו הדיוט ממש אע"פ שלפי כבודו וגדלו של מלך טבעו הרגיל למעט מאד בדברי' וכ"ש לדבר דברי' בטילי' ועם הפחותי' שבעבדיו, שכל זה מורה רק שענין השמחה הוא המביא מן ההעלם

תיט

לגילוי לפרוץ גדר הטבעי' הנהוג מקדם בתמידו' ולשנותו לגמרי מן הקצה לקצה עד שזהו כמו שינו ממהות למהו' אחר כמו מרוממו' המלך לשפלו' כאחד הפחותי' ולגלו' בדיבור כל מצפוניו כו'. וראי' לזה ממה שאנו רואי' גם בכל אדם אע"פ שהוא חכם גדול ודעתן וחשוב גדול אשר סודותיו הצפוני' בדעתו ולבו לא יוכל לגלות לשום אדם אפי' לאוהבו כנפשו וגם לתלמידו ובנו היקרי', וכ"ש דבר סתר אשר נוגע לנקוד' נפשו או שכל וחכ' עמוקה ביותר שיקרה בעיניו מכל הון והוא סוד סתום וחתום אצלו כל ימיו כו', אבל בעת שמחת לבו ונפשו ביותר לפי שטבע השמחה להביא כל העלם הנפש לגילוי כנ"ל אזי כל רצון סתום ונעלם מאד בנפשו מכמה שני' או סוד דבר חכ' סתום ונעלם ביותר וגם דבר שנוגע לעצם הנפש (שהוא דבר מגונה ושפלו' עצמו ממעשיו ומדותיו כו' לבזות עצמו כו') (כמו החוטא שאינו עושה תשוב' שיגלה עונו וכל עומק שלו שלו בעת שמחתו ביין, ולהיפוך הצדיק יגלה כל עומק הטוב שבו כו'), הכל יגלה בדיבור ולא יוכל לה תאפק כלל לעמוד על נפשו, וזהו בחי' התגלו' הפנימי' ועצמיו' שמוסתר ונעלם בעצם נקוד' נפשו (כמו שמגלה בגופו בחיצוניו' בריקוד וכה"ג כנ"ל) (ויוכל להיו' להיפוך שברשע יתגלה בחי' ההעלם דטוב הגנוז בנפשו בעת שמחתו וטוב לבו ויהרהר בתשוב' שלימה עד שיבכה בעת שמחתו דוקא, ולהיפוך בצדיק יגלה עומק מעט הרע הגנוז בנפשו ויבא לידי חטא או להרהור חטא, וראי' מן המועדי' ששמחי' ביין שמתעני' בה"ב, וכמו שמבוא' ברמב"ם שיש להזהיר במועדי' שלא ינהגו קלו' ראש בנשים ואנשי' יחד, וכמו שעשה איוב לבניו כידוע164) (וזהו טבע השמחה לגלות ההיפוך מטבעו, כמו אם איש שמחה הוא יבכה בשמחתו ואם רחמני יתאכזר ויכה כל איש בפגעו, ולהיפוך איש אכזר בטבעו ירחם ויהי' רך כקנה וכן בקימוץ ופיזור (כמשי"ת).

[יז] והנה עכ"פ165 מובן מכל זה בטבע מהות השמחה לשנות ולפרוץ גדר הראשון הטבעי אף שהוא רק בהנהגותיו המורגלים מנעורים שנטבע בנפשו כטבע שני כנ"ל, ושרש הסיבה לזה הוא לפי [ש]מגלה מבחי' ההעלם והצפון כנ"ל דהיינו כל מה שבבחי' פנימי' ועצמו' הנפש ממש מוסתר ונעלם ממשיך מן ההעלם הזה לגילוי, והוא שממשיך בחי' אור חדש ונפלא בנפשו שלא הי' בא בגילוי מעולם להיותו בבחי' מקיף דחי' יחידה דנפש שנק' צל"ם ומזל"א ובחי' השמחה גורם שיבא ההעלם דמקיף הזה לגילוי, והוא אור מופלא וחדש שלמעלה בערך נבדל מאור וחיו' הקדום שבא בגילוי באו"כ שהוא רק בחי' נר"נ שבו כו', וע"כ יכול לפרוץ גדרו הטבעי לשנותו לגמרי, ולא עוד

תכ

אלא גם סוד סתום בחכמ' עמוקה שלא הי' ביכולתו בכח השכל להשכילו ולהבינו כלל, אבל ע"י שמחת הנפש כמו כשישמח ביין יוכל לבא לגילוי ביותר מכפי מדתו בחכ' שבנפש, וכענין שא' אגברו חמרי אדרדקי כי היכי דלמרו מלתא וכן א' חמרא וריחא166 פקחי', ואע"פ שהיין משמח הלב מלמטה למעלה מזה יובן ג"כ בדרך ק"ו בשמח' הנפש עצמ' שפותחת כל מקור הנעלם בנפש כנ"ל. שמכל זה יש הוראה גמורה ששרש השמחה מגיע בעצמו' ופנימי' הנפש ביותר עד שבכחה לגלו' כל העלם דפנימי' ועצמו' הנפש בכל דבר בין בפנימי' בין בחיצוניו' האברי' כנ"ל הכל יוצא לחוץ בלי ישאר כלום בהעלם אם בדיבור או בתנועו' הגוף וכה"ג כל מה שיש בסתימו' והעלם בעצמו' הנפש ממש הכל יוצא לחוץ בגילוי (וכמו ר"ז דהוה בדיחא דעתי' א' דכל חלל"י דעלמא167 יגלה כו').

והנה הטעם הב' בענין מהות ועצם השמחה גם בזה הדבר עצמו מה שמגלה כל העלם העצמו' שבנפש הנה זהו מצד בחי' הרוממו' וההתנשאו' של הנפש בעלותה מכל הגבלות גדרי כוחותי' הטבעיי' לבחי' מהו"ע שלה ממש שזהו בחי' מקיף דיחידה שבה כו', שמטעם זה יש בכח שמחת הנפש מצד עצמה דוקא כנ"ל להפוך גם מהות ועצם הטבע הראשונה שהוטבע בנפש מתולדתה בבטן, וכמו שאנו רואים בחוש בכל אדם שגם מי שהוא איש אכזרי וקשה הלב מאד וגובה רוח בטבעו מתולדתו, כאשר יהי' בשמחת לבו ונפשו בעת הטוב כמו שהצליח ועלה לגדולה יתירה מאד בהפלגה גדולה או שנתעשר בהון רב כו' או שעושה משתה ושמחה לחתונתו או חתונת בנו וכה"ג מכל בשורה טובה שנוגעת בנקודת עצם נפשו ממש אזי יהפך לבו ונפשו בטבעו העצמי ממש מן הקצה לקצה, והוא שמאכזריו' שלו וקושי לבבו יהפך לרחמני וטוב ורך הלבב לרחם ולהתחסד גם עם שונאו שרדפו לחייו ממש לרוממו ולהטיב לו מטובו ביין ובשר וכל גדולה וכבוד עד שיאהבנו כנפשו באמת, וזהו לפי שעלה כל כחו' טבעיו' שלו ברוממו' עצם נפשו שמרומם ביותר (בל"א זיער גיהיבין ביי זיך) וברוממו' והתנשאו' זו יהפך מטבעו מדין לחסד וטוב, כי טבע הרוממו' לקבל הכל בטוב אף לרעים כמו לטובי' (וכמו שא' דוד היום יומת168 איש בישראל אני רך ומשוח מלך כו' אף ששמעי קללו קללה נמרצת וכו'), וכמ"כ איש כילי שממונו חביב עליו מגופו ומפקיר נפשו על פרוטה אחת בעת שמחת נפשו יפקיר כל רכושו בתום לבב כמי שהוא פזרן בטבעו שיהנו הכל מטובו וישמחו מאד מזה כעל כל הון כידוע, וכה"ג הוא בכל המדו'

תכא

הטבעיו' שבו מתולדה בבטן יהפכו בשמחתו מן הקצה לקצה, כמו מחדוה למרירו' ובכי' ומבכי' ומרירו' לשמחה ומרוממו' לשפלו' לבזות א"ע כאחד השפלי' ומנצחון להכנעה לעשו' כרצון איש ואיש כו'. וכמ"כ אנו רואים גם במלך שמרומם ומוגבה ביותר ומדותיו הן קשים ותקיפי' ביותר מצד עוצם הרוממו' שלו שנוקם ונוטר לכל מי שפגע ומרד בכבוד מלכותו, הנה בעת שמחתו וטוב לבבו במשתה וסעודה כמו בעת כתר מלכותו וכה"ג במשתה חתונתו וחתונ' בנו וכה"ג הנה אז יהופכו מדותיו העצמיי' שלפי ערך רוממו' גדולתו ותקפו מן הקצה לקצה (לבד שינוי ההנהגו' התמידו' מעולם הנ"ל), והיינו מה שנשתנה מהות טבעו מן הרוממו' לתכלית השפלות לדבר עם כל פחותי הערך ולא יקפיד בכבודו כלל בכל מה שיאמרו לו אף שלנגד כבודו כו', וכמ"כ יהפך בטבעו מן הדין והרוגז וכעס על אויביו לחסד וטוב, ואף למורד ועושה כל עון וחטא כי יצוה להוציא מבית הכלא אף למורדי' ופושעי' בו ולנשאם ולרוממם ולהושיבם לפניו ולהטיב להם כל טוב, וכן מקמצנות לפזרנו' לפזר כל הון לגמרי כו' כנ"ל, וכל זה השינוי בעצם הטבע לפי שעה זו עכ"פ בעת השמחה זהו רק מצד בחי' שמחת הנפש בעצמה שמתרוממת ביותר ומושללת אז מכל גדרי המדו' הטבעיי' ומן הרצון והשכל לגמרי [וע"כ יכול להפוך אותם מן הקצה לקצה לשנות למהות אחר מן הקצה לקצה]. ונמצא ב' הטעמי' הללו הכל ענין וטעם א' הוא, דמפני שהשמחה היא ברוממות [העצמו' ובפנימי' הנפש יכולה לפרוץ גדר הטבע לגמרי, והוא עצמו הטעם מה] שהשמחה גורם גילוי ההעלם והסוד שבנפש בחיצוניו' [ובפנימי', דהכל טעם א' הוא לפי שהשמחה מגעת בפנימי' ועצמי' הנפש ממש דוקא] כנ"ל וד"ל.

[יח] ואחר כל הנ"ל יובן הנמשל מכל זה בדרך כלל ובדרך פרט למעלה מעלה גם בעצמות אא"ס ב"ה169, דאע"פ שהוא בבחי' אחדות פשוטה בתכלית ונק' סדכ"ס דלמת"ב כלל אפי' מח' הקדומ' דמל' דא"ס כו' כנ"ל, והיינו שא"א שיומשך מבחי' העלם אמיתת עצמותו כמו שהוא למטה אף להיו' מקור למקור לאבי"ע כנ"ל רק ע"י צמצומי' רבים וגם זה בקו"ח שנק' קו המדה כידוע, אך ע"י בחי' השמחה שישמח ה' בעצמו דוקא (כמו שמחת הנפש באדם במוה"ע דוקא כנ"ל), וכמו ביום חתונתו170 וביום שמחת לבו שזהו במ"ת ובבנין בהמ"ק וכה"ג בכל מועדי' ורגלי' שנק' מועדים לשמחה כידוע (וכמו ויספו ענוים171 בהוי' שמחה שמעוררי' למעלה שמחה גדולה בשם הוי' (כמשי"ת) ע"י שמחה של מצוה ושמחה דתורה ותפלה שהוא ע"י אתדל"ת כנ"ל), וכמבואר למעלה בעת שהמלך בשמחה עושה משתה ושמחה ויתגלה מהעלמו בהיכלו

תכב

ויצא לחוץ כו' ופורץ גדר הקדום בהנהגה מרוממו' לשפלו' וענוה וכה"ג לפי שהשמח' מביא כל העלם לגילוי כו', וכך יובן למעלה שע"י בחי' השמח' עליונה שבמוה"ע ית' ממש יוצא מבחי' ההעלם אחר העלם שבפנימי' עצמותו שנק' סתימא דכל סתימין לידי גילוי דוקא שלא כפי גדר הקדום שהוא סתום ונעלם בהיכלו כולו אומר כבוד, וכמו שאו שערי' ראשיכם172 ויבא מלך הכבוד כו' שזהו בחי' מל' דא"ס בבחי' הפנימי' ועצמו' שלו ממש שמרומם לבדו (כמו ברוממו' העצמו' ביחידה שבנפש באדם), וכמו שא' בזוהר דבסוכו' בחמשה עשר יום כו' בי' מלכא בתרעא173 יתיב כו' (שהוא זמן שמחה למעלה. ואע"פ ששמחה זו רק בבחי' מוחי' דאימא ובחי' מקיפי' דחג הסוכו' ג"כ במקיפי' דאימא לבד כידוע, עכ"ז שמחה זו באה מלמעלה משם הוי' דמועדי' והוא בבחי' אתדל"ע בעצמו' א"ס ב"ה ממש רק שנמשך משם הארה משמחה העצמי' גם בבינ"ה ונקראי' מועדי' להוי' בכלל שאז נתגלה מהעלמו העצמי' מצד בחי' שמחה עצמי' דוקא, ולכך בג' רגלי' א' יראה כל זכורך174 את פני הוי' כו' שכל ישראל יכולי' לראות את פני הוי' בעזרה לפי שמתגלה לכל כקטן כגדול כמבוא' למעלה במלך ששמח ביותר שמתגלה בשער המלך לעין כל ומדבר עם כל אדם כו').

וענין פרצת הגדר הזה שע"י השמחה שבמוה"ע ית' היינו שפורץ גדר של מא' קו המדה שהוא הקו"ח שנמדד במדה ושיעור אחר הצמצום הראשון הנק' מק"פ דישת חוש"ך סתר"ו175 וכל מה שנגלה מאור א"ס הכל הוא רק אפס קצהו בגדר ומדה מצומצמת מאד בקו"ח זה, וגם הקו"ח הזה נק' קו המדה שמודד שיעור ומדה לכל אור ושפע באבי"ע במקיף ופנימי ואו"כ (כמ"ש במ"א בענין וי"ו דוהנורא176) כפי סדר ההשתלשלו' התמידי' (אף בשבתו' ויו"ט שבהן גילוי תוס' אורות מקיפי' בחו"ב שנק' קד"ש ומקראי קדש כנ"ל וכן בר"ה ויו"כ שמתגלה גם מפנימי' המל' דא"ס להיו' מקור למלכו' כ"ע כנ"ל וביו"כ נתגלה מבחי' רעוא דכ"ר בי"ג מדה"ר כמ"ש כי בענן אראה177 כו', הכל הוא בא במדה ושיעור דוקא, והיינו לפי ערך אתדל"ת בהמתקו' הגבו' בחסדי' כמו בכל יו"ט בקרבנו' ועולי רגל, וכן בשבת וחדש אע"פ שא' סגור יהי' כו' ביום השבת וחדש יפת"ח178 מעצמו שזהו גילוי כבוד אלקי ישראל בבחי' מל' דא"ס עצמו ממש, וכן בנשמו' בג"ע עולי' מדי חדש ושבת כו' שזהו יציאתו מהיכלו לחוץ

תכג

כמו ה' יוצא ממקומו179 כו', מ"מ אין כל זה בחי' התגלו' לחוץ ממש רק כמו בשער הפונה קדים לבד שיפתח מהעלמו שהי' סגור כו', וגם כל זה עפ"י אתדל"ת, כמו בבהמ"ק ע"י קטרת וקרבנו' והדלקו' המנורה כמ"ש שמן וקטרת ישמח לב180 האדם העליון ששמחה זו עולה מלמטה למעלה, כמו מריח הקטרת שישמח לב וריח הקרבנות שנק' ריח ניחוחי וכן ע"י יין לנסכי' שמשמח אלקי' כו' וכהעלא' נרו' המנור' בשמן למאו"ר להאיר כל אור, ואין כל זה גורם רק בחי' שמחה למעלה שיוצא ממקומו הנעלם בשערי' דחו"ב ובכת"ר שהוא הרצון ותענוג הנעלם שיבא לגילוי, כמו בר"ה ויו"כ מרעוא דכל רעוין ובשבת בעונג העליון בחכ' וביו"ט בבינה ומדו' דחג"ת דאצי' כידוע, שכל זה הכל עפ"י סדר ההשתלשלו' דקו המדה הנ"ל, רק שבא בתוס' אור מעצמו' המאציל לגילוי בלבד, וגם זה העיקר הוא למעלה כמו שהוא רק שבא בהתלבשו' במעשה המצו' בדברי' גשמיי' כקרבנו' וקטרת והלל ומוסף ביו"ט וכה"ג שהוא לפ"ע הגבלת הכלים לגילוי אור הנעלם הזה בכלל כו', וראי' לזה שהרי לא נתגלה כל סוד ה' הנעלם שבח"ע העצמי' ולא נגלה כל עצמו' התענוג הפשוט ורצה"ע הפנימי' כמו שהוא במוה"ע ית' ממש וגם לא בחי' פנימי' המל' דא"ס כמו שהוא ברוממו' העצמו' ממש עד ימו' המשיח והעוה"ב דוקא שאז נא' ולא יכנף עוד מוריך כו' וכתי' הנה אלקינו זה181 ממש כמו שהוא למעלה במוה"ע והוא לפי שזה יהי' מצד בחי' השמח' העצמי' שמוה"ע ית' ממש (כמשי"ת). ועכ"ז יש גם עכשיו הארה בעלמא מבחי' שמח' עצמי' דלע"ל גם בכל מועד ורגל וכמ"כ בשבת (כמו בפסח מצד שנגלה בכבודו לנש"י ביצי"מ, ובשבועו' בירידתו על ה"ס שזהו כמו אירוסי' ונישואי' כמ"ש ביום חתונת"ו שבעת חתונתו יתגלה בשמח' עצמי', וראי' לזה ממה שא' וירד ה' על ה"ס שירד ממקומו שנק' סדכ"ס לחוץ ממש בהיכלו' דנוג' בע' שרים וא' אנכ"י182 ממש הוי' אלקיך כו', וכן ביצי"מ א' ועברת"י כו', וכן בסוכו' בענני כבו"ד שנתלבש בהן ממקיפי' עליונים שבעצמותו ממש כמו כנשר יעיר קנו183 על גוזליו כו' וכן ישאהו על אברתו כאם שרובצת על האפרוחי' כו', ואע"פ שג' אלה הן רק בחכ' ומדו' כמו בחג השבועו' בכת"ר תור"ה שירד להשתעשע בחכ' דתורה לנש"י שנק' בנים ובפסח להגן על בניו בחסדו וכן בסוכו', עכ"ז ה"ז נמשך מבחי' פנימי' מוה"ע ממש ויש בזה ענין יציא' וגילוי לחוץ ממקומו ממש כנ"ל וד"ל).

(ואע"פ שכל שמחו' הללו שבשבת ומועדי' ור"ה ויו"כ וגם מה שהי' במ"ת ובנין בהמ"ק וכן ביצ"מ בפסח מורכב בדבר מה מאיזה סיבה

תכד

והתחדשות, כמו בשבת כי בו שבת וביו"ט בפסח בחסד כו' ובשבועו' בת"ת דתורה ובעונג שבחו"ב ורצון כו' וכן בסוכו' במקיפי' דבינה וגם בבנין בהמ"ק ביחוד דזו"נ הוי' ואלקי' בהיכל ק"ק ע"י הקרבנו' וקטרת כו', ואין כל זה נקרא שמחה פשוטה העצמי' ממש שבלתי מורכב בדבר מה כלל וכלל אלא הוא שמחה המגעת בעצמו' דאא"ס מצד עצמו ממש (כשמחת הנפש מצד עצמה לבד שבלתי מורכב אף בעונג ורצון וחכ' ומדו' כלל), עכ"ז הרי מבוא' למעלה במשל השמח' של המלך בעצמו ממש שפורץ גדר לצאת מהיכלו גם במה שמורכב באיזה דבר סיבה כמו בעת חתונתו וחתונת בנו או שכבש מלחמה או שיש עיתי' מיוחדי' בשנה ששמח בשמחה העצמי' רק שמתלבשי' בדבר מה

[יט] ושרש הענין הוא184 כמבואר למעלה שיש בשמחה ב' דברים, הא' מה שהשמחה מביאה מן ההעלם לגילוי לבד להיותה מגעת בפנימי' ועצמו' ע"כ יצהבו פניו בשמחה כו', וזהו אינו אלא גורם השינוי בהנהגה הגדור מקדם כטבע השני כנ"ל, וזהו ג"כ כל ענין הנ"ל בשינוי טבע סדר ההשלשלו' בע"ס או"כ מקיף ופנימי' בקו המדה דקו"ח שבסיבת השמח' עליונ' באתדל"ע בעת רצון מיוחד כמו במועדי' להוי' ובשבת שיוצא מבחי' ההעלם דחכ' ועונג העליון לגילוי ביתר מכפי המדה דקו"ח מסדכ"ס כו' כמו וקראת לשבת עונג העליון וכה"ג בר"ה ממל' דא"ס מהתנשאו' שמצד עצמו שנק' מלך הקדוש וביו"כ מעצמו' התענוג הפשוט שנק' רעוא דכ"ר כו', והכל בא בגילוי בהארת פנים העליוני' שזהו כמו בחי' הארת תרין תפוחין185 בתיקון ואמ"ת דאנפהא דמלכא נהירי' וכל דינין מתעברי' כו' אז נמתקו כל הדינין ביותר מכפי קו המדה אף במשפט החכ' דתור' כידוע, וזהו נק' פרצת גדר בטבע הנהוג מכבר, וכמו שבשמח' מגלה כל העלם בפנימי' וחיצוניו' וכמ"ש מלכא בתרעא יתיב כו', וכל זה אינו רק תוס' גילוי אור מן ההעלם מלמעלה מן ההשתלשלו' דקו"ח להאיר בהוי' ואלקי' שנק' סובב וממלא כו', ששרש כל זה אינו מגיע רק במל' דא"ס שלפני צמצום דמק"פ שיאיר בר"ה מסדכ"ס דלמת"ב להיו' מאיר בקו"ח עד שמתגלה במצחא דע"י ביו"כ כו', והיינו לפי שע"י השמחה שמגיע בעצמות מביא לידי גילוי מבחי' ההעלם להאיר הארת פני' לעשו' שינוי בגדר הקדום, והוא מה שנק' קדוש הוי' יתגלה מלמעלה למטה בדילוג הערך כמו מדלג על ההרים ומקפץ כו' ולשנו' מאור החסד בכלי הגבו' וממקיף פנימי וכה"ג (כמו בענני כבוד). אבל מדרג' הב' בשמחה זהו שהיא מצד עצם עוצם הרוממו' שמתנשא בנפשו כמו שהוא למעלה מנר"נ כו' אלא כמו שהוא במקיף דעצמות

תכה

דיחיד' כו' שלמעלה מנר"נ דאד"ם שבזה ישתנה ויתבטלו כל כוחו' דנר"נ בכלים להתהפך מן הקצה גם בטבע ראשון כנ"ל.

והדוגמא מזו יובן למעלה בבחי' השמח' העצמי' דמקיף העצמי' דאור א"ס שהוא בגילוי פנימי' ועצמו' דמל' דא"ס כמו שהוא בעצם פנימי' הרוממו' דעצמו' שלמעלה גם ממקיף דרצון ותענוג וחכ' כו' שאז יהי' שינוי גם בעצם המדו' דא"ס מדין לחסד וטוב מן הקצה כו', והיינו לפי שיתגלה מעצם הרוממו' שלו למטה מטה כמו שהוא למעלה מעלה ממש בשוה ולא בדרך גילוי ההעלם לבד הנ"ל, ואז מה שהי' נק' סדכ"ס דלמת"ב אפי' מח' דמל' דא"ס העצמי' ומח' שלמעלה ממנה כנ"ל לפי שאין ערוך כלל אל עצמותו ממש, אך ע"י שמחה העצמי' הזאת הנה יוצא ממקומו מעצם הרוממו' ממש להיו' למטה ממש ולא יהי' הפרש כלל בין מעלה ומטה, ומה שלא הי' שום א' בעולם תפיס' בי' יהי' הכל בא בגילוי לכל, וכ"ש בחי' רצון ועונג וחכ' הנעלמי' שלא יהיו בבחי' העלם ולא יהיו נק' סוד ה' מאחר שהוא עצמו ית' יתגלה עד שישונה גם בכל הטבעי' דאדם במדו' דרצון העצמי' כנ"ל וד"ל.

ונמצא דשרש השמחה הוא רק במה שהיא בפנימי' ועצמו' דא"ס ב"ה ממש ומזה יבא ענין גילוי ההעלם שלו אף ברצון וחכ' ומדו' בע"ס דאצי' במקיף ופנימי כמו שבת ויו"ט ור"ה ויו"כ, רק שיש בזה שני אופני', הא' מה ששמח' זו העצמי' באה למטה בהשתלשלו' דסובב וממלא בהוי' ואלקי' דחו"ב ומדו' להיו' גם בהם השמח' לגילוי ההעלם בכת"ר ובחכ' ובינה מעילה לעילה כו', וע"י העלא' מ"ן מלמטה כמו במצות השייכי' לג' רגלי' ולשבת וכה"ג בכל מצוה שעושה יח"ע דקודב"ה ושכינתי' שיש בזה שמחה למעלה כו', ובכלל העולה על הכל הי' בחי' השמח' שמצד עצמו בלי אתדל"ת כלל ביצ"מ ובמ"ת וגם בבנין בהמ"ק כנ"ל וד"ל. והאופן הב' זהו מה שיהי' בבנין בהמ"ק דמשיח שיתגלה מהעלמו דבחי' סדכ"ס עצמו למטה כמו למעלה ממש, וזהו באור א"ס שבח"ע העצמי' ופנימי' כמו שהי' במ"ת בי' הדברו' בנגלה בפב"פ כו', והעיקר בעוה"ב בגילוי מוה"ע ית' מעצמו' התענוג הפשוט שנק' שעשועי המלך בעצמו ממש למטה כמו למעלה ממש בלי אמצעי כלל, והוא שלא ע"י בחי' ההשתלשלו' דסובב וממלא כלל (כמשי"ת).

[כ] ובכל הנ"ל יובן בדרך כלל מה שא' שמח תשמח ריעים האהובים, פי' שע"י בחי' שמחה העצמי' שישמח ה' בעצמו מצד בחי' שעשועי' העצמיי' שבעצמו' אא"ס ב"ה ממש שאין אתדל"ת בכלל מגיע לשם אפי' בשמחה ש"מ ותור' הקדומ' משום דלמת"ב כלל אפי' מח' דמל' דא"ס עצמו כנ"ל, ומשמחה זאת העצמי' שמח תשמח גם לריעים האהובים שהן בחי' משפיע ומקבל שבא בסדר ההשתלשלות מבחי' הקו"ח בבחי' סובב וממלא בכלל כנ"ל שנק' בשם חתן וכלה, והיינו כדי שיוכלו להתייחד ב' שמו' דהוי'

תכו

ואלקי' ביח"ע שנקרא' ריע"י' האהוב"י' כאהבת המשפיע למקבל והמקבל למשפיע כנ"ל שע"י בחי' שמחה דוקא יתחברו יחד, והוא בבחי' מקיף דחופה כמו שא' דאין שמחה אלא בחופה דוקא, וכמ"ש כי על כל כבו"ד חופ"ה ב' מיני כבוד כבוד העליון דמשפיע שנק' חת"ן וכבוד התחתון שנק' כל"ה, וכמ"ש והוא כחתן יוצא מחופת"ו דקאי במ"ת שא' ביום חתונת"ו וכן כחת"ן יכהן פא"ר בעטר"ה שעטר"ה186 לו אמ"ו וכו', ושמחה זו שעל בחי' החתן בחופת"ו נמשך מבחי' שמחה שלמעלה בעצמו' א"ס ב"ה. וזהו שמח תשמח שמח לדכורא בחי' סובב כו' שיהי' לו רצון להשפיע כו', והיינו כאשר אין אתדל"ת כלל לעורר אתדל"ע במשפיע ומקבל שהוא הוי' ואלקי' להיו' בבחי' סובב וממלא כמו להיו' רצון במל' דא"ס להיו' מאיר בקו"ח בכלל כו' כנ"ל, אזי מתעורר באתדל"ע מצד עצמו בעצמו' אא"ס שלמעלה גם ממל' דא"ס ע"י בחי' השמחה הזאת שהיא בבחי' מוה"ע ממש ביתר שאת ויתר עז להאיר מאור העצמו' ממש למטה גם בהשתלשלו' דסובב וממלא בגילוי מן ההעלם דעצמו' הרבה יותר מכפי המדה דקו המדה שבקו"ח ע"פ גדר הקדום כנ"ל, מטעם הנ"ל שהשמחה בעצמו' פורץ גדר ומביא כל סתום והעלם לגילוי אף בעונג ורצה"ע הקדומה להאיר למטה עד ע"ס דאצי' הכלולי' בשם הוי' שנק' סובב כ"ע לגבי בי"ע שכלולי' במל' דאצי' הנק' ממלא, וכמו בשבתו' ויו"ט שנק' מועדי' לשמחה ועונג בחו"ב ומדו' ביתר מכפי המדה הראשונה כנ"ל, וכענין ג' רגלי' שירא' כל זכורך כנ"ל, שזהו ענין תשמח לנוק' (שזהו זמן שמחתינ"ו וישמחו בך כו' ממש), דכמו שמביא כל העלם דעונג ורצה"ע וחכ' במדו' דז"א ע"י שמחה העצמי' שמאיר גם למטה לשמח לדכורא (כמשי"ת בסמוך), כך משמחה זו עצמה נמשך גם לבחי' המקבל שהוא שנק' שכינה גם בשרש נש"י למטה שיוכלו ע"י שמחה זו לעלו' וליראו' בעזרה לקבל פני הוי' בשמחה כו', וכה"ג בכל שמחה של מצוה כמו העלאו' דמצות כקרבנו' וקטר"ת וכל העלא' מ"ן במ"ע ול"ת כו' ותפילי' שיהי' יח"ע דהוי' ואלקי' הרי עוזר ומושיע למקבל בשמח' זו כדי שתחפוץ להתייחד ולהיו' אל אישה תשוקת', וכמו שאו' משמח חתן וכלה כמו שמצוה לשמח לכלה כמו לחתן כענין כיצד מרקדי'187 לפני הכל"ה כו' (אך כל זה בשמחה העצמי' שישמח גם לחו"כ שנק' ריעי' האהובי' כמו במ"ת ובהמ"ק, אבל לע"ל יהי' גילוי אור העצמו' דא"ס ב"ה ממש למטה כמו שהוא למעלה ממש בשוה ע"י שמחה דעצמו' שמגלה עצם הרוממו' כנ"ל אזי לא יהי' [ע"י שמחה לשמח ריעים] האהובי' כמו חו"כ משפיע ומקבל כלל, וכמו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתי' כו' (כמ"ש במ"א188).

תכז

וזהו שא' עוד כשמחך יצירך בג"ע מקדם כו', פי' בא במא' זה לחזק דבריו הראשוני' שא' שמח תשמח שמדבר באתדל"ע שמצד עצמו בבחי' שמחה העצמי' דוקא שישמח גם לריעי' האהובי' ע"י שמח' זו כדי שירצו להתייחד כו' כנ"ל, ואע"פ שאין אתדל"ת כלל לעורר שמחה בהוי' ואלקי' שנק' ריעי' האהובי' (כמו בשמחה ש"מ ובהעלא' מ"ן דתפלה וק"ש ואהבה ויראה ומס"נ כו') (וכידוע דא"א להשפעת משפיע בלא שמחה שהיא מביא' ההעלם לגילוי וירידת העצמו' שלא כפי גדרו הקדום וכן במקבל א"א לעלו' ולחפוץ ביחוד כ"א בשמח' שזהו ענין מצות שמחת חו"כ), אבל או' לראי' ולדוגמא ששמחה כזאת מעצמו ומאליו דוקא שלא ע"י אתדל"ת כבר הי' לעולמי' כן שגם שמחה זו היתה בשביל לשמח למשפיע ומקבל כמו שעכשיו נק' ריעי' האהובי' חו"כ כנ"ל, והוא מ"ש כשמחך יצירך בג"ע כו' שזהו יצירת אדה"ר בג"ע בחומר וצורה (כמשי"ת) שהי' משמח לאדה"ר וחוה אשתו (כמשי"ת), שבודאי שמחה זו היתה מצד עצמו שלא ע"י אתדל"ת כלל רק מעצמו כדי לשמח אדם ואשתו (שזהו כמו שמצוה לשמח חו"כ שזהו דוקא בגדולי הדור כידוע), ואמנם שמחה זו הוא שעושי' בנפשו רק כדי לשמח חו"כ לבד כו' ואין זו כמו שמחה העצמי' ממש שמצד עצמו ממש כמו שיהי' לע"ל דכתי' שם נשמחה בו189 כו', ואמנם לפי ששמחה זו לשמח חו"כ גדולה וכוללת כל שמח' ש"מ בכללו' דציור אד"ם אדמ"ה לעליון ממש כמשי"ת ע"כ ודאי הרי היא שמחה זו מצד עצמותו ממש שמזה דוקא שמח תשמח גם ריעי' האהובי' כשמח"ך יצירך כו' ג"כ משמח' דעצמו' ממש (וזהו שמח תשמ"ח ל' עתיד לע"ל דוקא). וזהו המשך הדברי' שמח תשמח גם עכשיו לריעי' האהובי' כמו אותה השמחה שכבר הי' כשמחך יצירך כו' שהוא לאחר שנוצר אדה"ר בג"ע, ופי' מקד"ם מקדמונו של עולם190 דוקא (כמשי"ת).

[כא] ובאמת יש להבין בזה מה זה שתולה שמחה זאת ששמח תשמח לריעי' האהובי' שהיא כשמח' ששמחך יצירך בג"ע מקדם דוקא דמה שייך ענין אדה"ר לענין לריעי' האהובי' הנ"ל. אך הנה ידוע שעיקר תכלית המכוון שהי' בבריא' והשתלשלו' העולמו' בכלל גם בראשית הצמצום דעצמו' אא"ס בקו"ח להיו' בבחי' סובב וממלא כנ"ל לא הי' רק בשביל בריאת האדם לבד, וכמ"ש בבריא' אדם כל הנק' בשמי191 דוקא ולכבוד"י בראתיו יצרתיו כו', פי' ולכבוד"י ממש כמ"ש בזוהר בגין דישתמודע"י' לי' דהיינו שע"י האדם דוקא שנברא ונוצר בצלם האלקי' וע"י תו"מ שיעשה האדם בראתי"ו יצרתי"ו כו' (בג' מדרגו' דנר"נ בי"ע, ובחי' אדם דעשי' ברמ"ח מ"ע עולה על הכל, וז"ש אף עשיתיו לרבותא משום דנתב"ס דוקא לפי שנתאוה ה' להיות לו ממש דירה

תכח

בתחתוני'192 כו'). ואע"פ שהשתלשלו' העולמו' מבחי' הקו"ח באבי"ע גם בהם נמשך שם הוי' ואלקי' והיינו ע"י בחי' הרצון וחו"ב ומדו' שנמשך מעצמו' א"ס ב"ה בקו"ח עד ע"ס דאצי' הכלולי' בשם הוי' שנק' סובב כו', אבל מ"ש באדם לכבוד"י בראתיו זהו כבודי דמל' דא"ס בבחי' הפנימי' ועצמיו' דא"ס ב"ה ממש כמא' ישראל עלו במח' שמח' זו למעלה גם ממח' ורצון להאציל כו' (וגם למעלה ממל' דא"ס העצמי' הנ"ל ולמעלה גם ממח' דח"ע דתוה"ק שהיתה שעשועי' אצלו כו', וראי' לזה ממה שא' במדרש דז' דברי' קדמו לעולם193 תורה ותשובה ובנין בהמ"ק ושמו של משיח כו' ומחשבתן של ישראל קדמ' לכולן כו' וכמו שא' במי נמלך בנש"צ כנ"ל, לפי שגם אור הח"ע בפנימי' דתוה"ק נשלמה ע"י ישראל למטה דוקא כמ"ש אז ראה ויספרה כו' עד ויא' לאדם דעשי' דוקא הן ירא' ה' היא חכמה של מעלה וסומ"ר בינה ש"מ כו'), ואפי' חכמ' דמע"ב שנמשך מח"ע דתוה"ק כמ"ש בראשית בחוכ' כו' ג"כ ע"י ישראל שנק' ראשית כמ"ש תנאי הי' כו' שיקיימו התו"מ כי על ידם דוקא יהי' אתדל"ע בפנימי' ועצמו' דא"ס בתו"מ ויהי' יח"ע דהוי' ואלקי' בבחי' המשכה הפנימי' דא"ס בקו"ח באבי"ע כו' להיו' סובב וממלא ברצון וחכ' ומדו' בבחי' חיצוניו', וכמ"ש אם לא בריתי194 כו' וכן ואשים דברי בפי"ך דוקא לנטוע שמי"ם כו' שאין העולם מתקיים כו', וכמו ביח"ע דהוי' אחד בק"ש ע"י מס"נ דישראל דוקא שממליכי' אותו בשמי' וארץ שהן בחי' סובב וממלא, וכמ"ש אתה הראית195 לדעת כי הוי' כו' את"ה דוקא מיחד יחוד פנימי דהוי' ואלק"י' בתו"מ כנ"ל וד"ל.

ושרש הענין הוא לפי שהאדם נברא ונוצר בחומר וצורה בצלם דאד"ם העליון ושרשו בבחי' הפנימי' ועצמו' דא"ס ב"ה ממש וכמ"ש ויפח באפיו נ"ח דמאן דנפח196 מתוכ"י' כו' והוא נשמת' דפרחא197 מחי העולמים עצמו שהיתה כלולה במוה"ע ית' ממש (ככח המוליד שבנפש האדם שמוליד בדמותו כצלמו ממש בחי' נפש שלימה בשכל ומדו' כמוהו ממש וכך נש"צ שעלו במח' כנשמ' אדה"ר כו', ומטעם זה מח' דנש"צ קדמ' לכולן אף לתוה"ק וד"ל). וזהו ויצר הוי' אלקי'198 שזהו בחי' פנימי' דהוי' ואלקי' כמו שהוא בשרש דצלם האד"ם העליון דנק' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן ממש, ולכך נברא אדה"ר בסוף הכל דוקא

תכט

לפי שבו דוקא נשלם הכל, כי כל מה שנברא בוי"מ בצומח וחי וגם למעלה כמלאכי' דמרכב' כמו פני ארי' ושור כו' וגם כל מה שנמשך מסובב כ"ע דשם הוי' דאצי' בי"מ מבחי' הרצון וחכ' הקדומ' (ששיער בעצמו בכח במח' הכללי' כנ"ל) הכל הי' רק בשביל האד"ם שנברא ביום הוי"ו שהוא סוף הכל והוא שלימו' שמשלים לכל ההשתלשלו' לפי שבשבילו הי' עיקר המכוון כמ"ש בו לכבוד"י ממש בגין דישתמודע"י' לי' ע"י נש"צ בתו"מ למוה"ע ית' ממש כנ"ל וד"ל.

[כב] והנה מטעם זה שמח הקדב"ה בעצמו ביצירת אדה"ר בשמחה יתירה בבחי' העצמו' ממש יותר משמחה ועונג שהי' לו בכל מע"ב אע"פ שא' וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד199, אבל ביצירה דאדם לפי שזה הי' עיקר המכוון בכל מע"ב מתחלת הרצון והמח' (כענין במי נמלך כו' כנ"ל) הי' לו שמחה עצמי' ביותר להיותו בצלם אלקי' ממש ועל ידיו יושלם הכל כמ"ש אשר ברא אלקי' לעשו' לתקן ע"י האדם (כמ"ש אחור וקדם צרתני אחור למע"ב200 וקדם למע"ב מטעם הנ"ל). וזהו שא' כשמח"ך יצירך בג"ע דהיינו בבחי' השמחה העצמי' שהי' להקדב"ה ביציר' האדם בג"ע, שאדה"ר הי' יציר כפיו ממש בצור' וחומר כמ"ש ותשת עלי כפכה וכמא' שעה ראשונה צבר עפרו ועשאו גולם כמ"ש גלמ"י ראו201 כו' וכתי' ויצר ה' אלקי' כו' עפר כו', שזהו יחוד והתכללו' דנשמה בגוף דוקא כמ"ש יצרתיו אף עשיתיו, והי' עדיין בחי' הנוקב' כלול בדכר באחת מצלעותיו עד שלקח הצלע ובנה בנין הנוק' בפרצוף בפ"ע כמ"ש ויבן ה' אלקי' את הצלע כו' ויביאה202 אל האדם כו' ואז נשלם יותר פנימי' הרצון והעונג שביציר' אד"ם במה שהתקין לו ממנו בנין הנוק' שבלעדה אין שלימו' לאדם, והיינו ביחוד משפיע ומקבל להוליד תולדו' נשמו' ולעשו' יח"ע באצי' כו' שאינו אלא ביחוד מ"ה וב"ן דכר ונוק' כא', שזהו שנק' למעלה ריעי' האהוב"י' דהוי' ואלקי' כנ"ל, וכנ"ל דזהו ענין שמח תשמח שמח לדכורא תשמח לנוק', ולאחר שא' והתקין לו ממנו בנין עדי עד ושוש תשיש כו' שזהו שלימו' התולד"ה דמשי"ח בקיבוץ גליו' ע"כ שמח תשמח ריעי' האהובי' (שהן חו"ב), וכמו אם הבנים שמחה203 כו' שהוא שלימו' דאדה"ר ביצירתו (כידוע בענין אדם אד"ם דוד משיח204). ונמצא דשמחה זו הי' בשלימו' הבריא' דאדם ואשתו, ולא

תל

בשעת יצירה לבד הי' שמחה זו אלא בשעה ששימח לאדה"ר בחופתו דוקא, וכידוע שהקדב"ה נעשה שושבין לאדה"ר ואשתו ועשה להם חופה אחת על שניהם שהוא המשכת או"מ על החו"כ שמכח מקיף זה הוא שיצליחו ביחודם אח"כ להוליד נשמו' כו', וזהו כשמחך יצירך בג"ע בשמחה שבחופה שעשה להם (ומ"ש כשמחך ל' יחיד ולא נז' שמח' לנוק' שהיא חוה, לפי ששמח' כלה נכלל בשמח' חתן כמ"ש משמח חו"כ כו' (כמשי"ת).

והנה ודאי ששמח' הזאת ששמח לאדה"ר בחופתו הי' מצד עצמו שלא ע"י אתדל"ת כלל רק מצד עצמו דוקא, והוא מבחי' השמח' שבעצמו שהוא מה שהי' עיקר המכוון בתחלת הרצון להשתלשלו' דהוי' ואלקי' במע"ב שנק' סובב וממלא כי הי' רק בשביל האד"ם מטעם הנ"ל, ועיקר שלימו' דאדם הוא ביחוד בחופה שע"י יהי' כל יח"ע בפנימי' האור דא"ס שיהי' לו קשר וחיבור באבי"ע ע"י האדם דוקא, ע"כ משמחה זו שמח לאדה"ר שיוכל להיו' כח ביחודו להוליד נשמו' ולעשו' יח"ע, והיינו בשמחתו העצמי' ששמח בו ביותר הוא שנמשך שמחה לאדה"ר, כענין משמח חתן שצ"ל בעצמו בשמח' וא"ל לא יוכל לשמח לחתן ושמח', ושמח' עצמו גדולה כ"כ עד שמשמחה זו יכול לשמח גם חו"כ. וזהו שמסיים כשמחך יצירך דקאי על דבריו הראשוני' שא' שמח תשמח בשמחה העצמי' גם הריעי' האהובי' בפרט בכל יחוד עליון כמו ששמחך יצירך בכללות בשמח' דעצמו' דוקא וד"ל.

[כג] ומעתה יש להבין מה שא' כשמחך יצירך בג"ע מקד"ם דוקא. כי הנה פי' מקד"ם זה היינו מבחי' קדמונו של עולם שנק' קדמון לכל הקדומי' והוא שנק' תחלת כל התחלו', דכמו שנק' אין סוף להתפשטו' בעולמות כך הוא למעלה בעצמו נק' קדמון לכל קדם, כי הרי מבוא' למעלה דכל מח' ורצון הקדום אפי' מל' דא"ס זהו בכלל מקור ותחלה לסוף להיו' מל' כ"ע, אבל עצמו' א"ס ממש נק' קדמון הוא מקדם לכל בחי' מקור לשפע דהשתלשלו' אלא כמו שהוא יחיד לבדו ממש דלמת"ב כלל כנ"ל, ונק' יחיד חי העולמי' כו' שלמעלה ממל' דא"ס בקו"ח, ואז לא הי' ענין העלא' מלמט' לעורר הרצון ותענוג אף במל' דא"ס עצמו (רק בחי' העונג ושעשועי המלך בעצמו ממש כנ"ל ובמי נמלך בנשמתן של צדיקים שהיו כלולי' בו ממש כנ"ל שהוא האדם שנפח באפיו נ"ח), עד שנברא האדם ויניחהו בג"ע לעבדה שאז הי' העלא' מ"ן מאדה"ר במ"ע ברוחניו' שנק' אתדל"ת לעורר אתדל"ע משא"כ קודם לכן (הגם שהי' נש"צ במח' העצמי' הרי היו כלולי' בתכלית). ולזאת ודאי שמחה זו ששמח לאדה"ר בחופתו כנ"ל זה הי' משמחה שמצד עצמו ממש (אע"פ שזה הי' מצד ששמח ביציר"ה דאדה"ר ביותר כנ"ל, גם זה אינו רק לפי שהוא בצלמו כדמותו בבחי' פנימי' ועצמיו' ממש וכאב שמשמח לבנו שנמשך משמחת הנפש מצד עצמו ממש) מאחר שהי' משמח לאדה"ר שבודאי הי' זה משמח' עצמותו ממש שאין כל העלא' מ"ן מלמטה בשמח' מגיע לשם כלל לפי שאין

תלא

ערך לשמח' שישמח ה' במעשיו או גם בהעלא' דקטרת ושמן שישמח לב ואפי' לא שמח' שבח"ע כו' כנ"ל (רק שמחה ש"מ בלבד (כמשי"ת) שזהו מצד בחי' ההשתלשלו' כנ"ל, דמקור הראשון לכל ההשתלשלו' דקו"ח זהו רק מל' דא"ס שגם מח' זו אין ערוך לו כלל כמ"ש לך ה' הממלכ"ה205 כו' (אבל בשמח' חופה דאדה"ר זהו בשעשועי המלך בעצמו ממש שהיא בבחי' עצמו' א"ס ממש כמו שהוא מטעם הנ"ל).

וזהו שאנו מבקשי' שמח תשמח ריעי' האהובי' דעכשיו הגם שריעי' האהובי' הללו באי' בבחי' ההשתלשלו' דסובב וממלא כו' שיהי' שמחה זו כשמחה ששמחך יצירך בג"ע מקד"ם דוקא דהיינו מקדמונו ש"ע כנ"ל. והענין הוא כידוע דעכשיו אע"פ שיש יח"ע למעלה באצי' כמו ביחוד דזו"נ ואו"א שנק' ריעי' האהובי' בכלל, ה"ז תלוי לפי ערך אופן אתדל"ת במעשה התחתוני' דוקא שכמים הפא"פ כו' מעוררי' שמחה בשם הוי' ואלקי' שיתייחדו, כמו ויספו ענוי' בהוי' שמחה206 והוא מה שישמח הוי' במעשיו כנ"ל, וכמו ע"י הקרבנו' בבהמ"ק הי' יח"ע להמתיק הגבו' בחסדי' העליוני', אבל הי' זה רק במדה ושיעור עפ"י מא' קו המדה שמודד כל העלא' מ"ן והמשכו' מ"ד כו' כמה יהי' גילוי ההעלם בתוס' אורו' ומוחי' חדשי' (וגם הי' יניקה מיח"ע הזה אף לנוג"ה דבי"ע בחיצוניו' ותמצית כמו העשן דמערכה207 כו', ובזמן הגלו' מקבלי' ע"ש מהפנימי' ג"כ בסוד גלו' השכינ', והוא כמו ענין מיעוט הירח בפגימ' הלבנה שנק' מאור הקטן כו', משא"כ לע"ל א' והי' אור הלבנה כאור החמה ממש שזהו כמו שהי' שני מאורו' הגדולי' בשוה כמו קודם שמיעט' הירח א"ע כו', ולמעלה היינו כשזו"נ שוין בקומתן, והוא כמו ענין אדם וחוה קודם החטא שהיו שניהם ערומי'208 כו' בלי לבוש דנוג"ה שאין מסתיר על הוי' ואלקי' כלל כו'.

וזהו ענין שמח תשמח לריעי' האהובי' שמדבר לע"ל בתשלום הברורי' דרפ"ח כו' (וכתנות עו"ר יהי' בא'209) (שהרי ברכה זו דשמח תשמח הוא אחר קיבוץ גליו' שמשמח ציון בבני' כנ"ל), וע"כ מבקשי' שיהי' גם עכשיו עלי' דריעי' האהובי' ביח"ע ויח"ת דהוי' ואלקי' כמו שתשמח אותם לע"ל שיהי' אז כמו שהי' באדם וחוה קודם החטא ששמח לאדה"ר בחופת"ו בשמחה העצמי' בג"ע מקד"ם דוקא, שזהו בעצמו' א"ס ממש כנ"ל שאין אתדל"ת דהוי' ואלקי' בסובב וממלא אף בתו"מ ואוי"ר במס"נ מגיע לשם כלל וכמ"ש אם צדק"ת210 כו',

תלב

כי גם המצו' שהן פנימי' רצה"ע למעלה בעצמו' א"ס שא' רחבה מצותך מא"ד ה"ז מקור להמשכו' רצונו וחכ' ומדו' בעולמו' עכ"פ משום דסוף מעש' עבמ"ת (רק שמח' ש"מ הוא למעלה גם מן המצו' עצמן (כמשי"ת), אבל בחי' השמח' ושעשועי' שבעצמותו ממש ה"ז מבחי' הפנימי' ועצמו' שלו באתדל"ע העצמי' ממש (וכנ"ל במדרג' הב' שבשמחה שהוא ברוממו' הנפש בעצמ' ממש) שפורץ גדר גם בטבע העצמי' כנ"ל ע"כ בכח שמח' כזו להיו' התגלו' פנימי' ועצמו' דא"ס למטה ממש כמו למעלה שהוא למעלה מכל עיקר ומקור ההשתלשלו' (למעלה גם מעוה"ב שהוא בשכר המצו' עכ"פ כו'). וזהו מקד"ם לכל ההשתלשלו', וכמו ומקד"ם אשר לא נעשה שאינו בא בבחי' תחלה וסוף כלל כנ"ל וד"ל. וזהו ענין הבקשה הזאת שמח תשמח כו' כשמחך יצירך בג"ע קודם החטא מקדם דקדמון לכל כו' בשמח"ה שבעצמותו ממש כנ"ל, כך תשמח גם עכשיו לריעי' האהובי' דעכשיו שהן נק' חו"כ למעלה אע"פ שבאי' בבחי' ההשתלשלו' דסובב וממלא שיהי' כח היחוד שלהם תמיד רק מבחי' השמחה שאתה תשמחם מבחי' שמחה העליונה שבעצמותו ממש שלא ע"י שמח' שבא מאתדל"ת כלל אלא תשמח בעצמך לריעי' האהובי' כמו בכל מועד ושבת וכל יום בק"ש ותפלה כמו ששמחת לאדה"ר בג"ע מקד"ם דוקא, והוא כמו שיהי' לע"ל שיהי' הוי' אחד ושמו אחד כו', וכמו שהי' באדם וחוה בג"ע קודם החטא (כנ"ל שזהו אד"ם אדמ' לעליון ממש כמו שהוא בעצמו' א"ס בכח החכ' דמ"ה העצמי' כך מ"ה שם בנ"ו211 בנשמת אדה"ר דכח המוליד יוליד בדומה לו ממש כנ"ל וד"ל).

[כד] והנה212* עדיין יש להבין בענין שמח תשמח ריעי' האהובים שהוא לשמח אותם בשמחה העליונה דעצמו' א"ס ב"ה ממש איך יכול להיות שיומשך ויתקבל אור שמחה העליונה העצמי' דעצמות א"ס ב"ה בריעי' האהובי' שהן בבחי' ההשתשלו' אחר הצמצום בקו"ח כו', שודאי א"א להיות בהם בחי' השמחה רק כפי ערכם בצמצום דהשתל' בקו המדה כנ"ל (ובאמת כבר הי' לעולמי' כן והוא במ"ת שהאיר ה' פניו בשמחה שבעצמותו כמ"ש ביום חתונתו וביום שמחת לבו וכמו והוא כחתן213 כו' ששמח בעצמו, אף שיריד' זו לצורך השפעה לחוץ שהוא להשפיע אור דתו' לכנ"י, אבל זהו בבחי' עצמי' ופנימית ובבחי' מקיף דחופה כמו מקדש עמו ישראל בחופה וקידושי', וכמו"כ מאחר שפב"פ דיבר ה' כו' הרי קבלו כנ"י אור שמחה זו בעצמותם עד שעכ"ד פרחה נשמתן כו', וגם עכשיו יש שמחה כזאת בכל מי שקורא ושונה או עושה מצוה, וכמו שאו' וישמחו בך ישראל מקדשי שמך ב"ך ממש אף שאין ערך כלל

תלג

בע"ג לבלתי בע"ג כלל). הענין הוא לפי שג' קשר'214 הן בבחי' עצמיו' ופנימיות ישראל ואורייתא וקוב"ה, שנש"י מתקשראן באורייתא בעצמי' ואורייתא בקוב"ה בסדכ"ס דלית מחשבה תפיסא בי' כלל וכנ"ל במ"ש במי נמלך בנש"צ לכך יוכלו נש"י ע"י תו"מ לשמוח בשמחה העצמי' דא"ס ממש משום דכולא חד (וכמ"ש מ"ה שמ"ו ומ"ה שם בנ"ו דקאי בב' דברים בנש"י ובתו' אור דהיינו בחי' מ"ה דח"ע שנמשך מעצמיו' דח"ע דא"ס הכלולה במהו"ע ית' (שהוא כמו כח של השכל שנק' משכיל ההיולי שמתאחד בעצם הנפש ממש שנק' מפני זה נפש השכלי' דוקא להוליד בדמותו נפש שכלי' ולהשכיל כל חכ', שבודאי מה שיוליד בדומה לו גבוה יותר ממה שישכיל כל שכל ומדות דאדם. וא"כ שרש נש"י שבעצמו' כבן במוח האב בבחי' אדם כאור נשמת אדה"ר שהי' כלולה בעצמותו כנ"ל זהו מ"ה שם בנ"ו שגבוה ממ"ה דחכ' דתו' אור שיצא מכח עצמות החכ' דא"ס, ולכך לפעמים ישראל נק' חתן והתו' נק' כלה מאורשה כמ"ש במ"א215.

אך הנה מבואר למעלה בשרש ענין השמחה שבטבעה לפרוץ גדר להביא מן ההעלם לגילוי ביותר מכפי המדה הגדורה מכבר, וכמו המלך בשמחתו העצמי' יצא חוץ להיכלו ולדבר עם כל אדם כו', ומזה יובן ג"כ למעלה שמחמת שמח' העצמי' דעצמו' א"ס ממש דוקא הוא שעושה פרצת הגדר כו', שזהו מה שנתגלה אור שמחה העליונה ונמשך ג"כ למטה מטה להיות גם בהם בגילוי אור ובתוס' גדול מרובה על העיקר, והוא לפרוץ גדר דקו המדה הקבוע בכל עולם ועולם להאיר בהם יותר מכפי המדה המצומצמת בהן מפני גילוי אור שמח' זו דוקא שבעצמות א"ס כו' (וכמו שאנו רואי' בשמחת מלך שיתגלה שמחתו העצמי' כו' לעין כל ומחמתו יצא כל איש ממקומו וגדרו גם השרים הגדולים ישמחו בשמחתו ביותר מכפי עצם מדתן עד גם פחותי הערך גם הן ישמחו בשמח' יתירה ביותר מכפי מדתן (וכל זה בשמחה שמצד העצמו', וכן בשמחת חו"כ שהן בצל"ם אד"ם כנ"ל, וע"כ לריעי' האהובים דוקא שמח תשמח בשמחה העצמי' (כמשי"ת), ולפי שזהו מצד שמחה העצמיי' דוקא יתגלה לכולם בשוה מגדול עד קטן (כמו בשירת הים שא' זה אלי לנוכח וכולם שמחו בשמחה אחת ואפי' שפחה ראתה216 כו', וכך יהי' לע"ל שא' שם נשמחה בו ממש כנ"ל, וכן במ"ת עכ"ד כו' הכל היו שווין בזה מצד גילוי אור העצמו' דא"ס כמ"ש וירד ה' על ה"ס כו', וירידה זו היתה מצד שמחה העצמי' שפורץ גדר כנ"ל, וכמ"ש בהגלותך מלכנו על ה"ס217 כו' (וכמו"כ בש"ת שהתו' עצמה שמחה

תלד

כו' מוציאי' ס"ת מהיכל לרקוד לפני', וכן הוא לפני חו"כ הכל שמחי' בשוה גדולי הדור וע"ה כו', וכך הי' בארון האלקי' שיצא בחוץ הי' דוד וכ"י שמחים כאחד, וכך הוא בשמחת כתר מל' בגלוי שהכל שמחין כקטן כגדול מטעם הנ"ל) וד"ל.

[כה] והנה להבין ביאור הדבר, הנה תחילה יש להקדים בענין ההשתל' שהוא בא בדרך ירידה וצמצום גדול מעליון לתחתון מראשית הצמצום בקו"ח עד סוף עוה"ז השפל שלנו. דהנה ידוע בפי' ולשון השתלשלות שזהו כמו השלשלת שאחוז טבעת התחתונה בסוף העליונה, והוא מלשון משלשלין פירות218 כו', שכל דבר היורד מגבוה לנמוך נק' שלשול בלה"ק, וע"כ נק' החבל שלשלת שבו מורידי' מגבוה לנמוך כו'. וכך הוא בענין השתלשלות העולמות מעליון לתחתון שזהו בבחי' עילה ועלול, שכל עולם העליון משפיע לתחתון הימנו בדילוג וצמצום גדול והוא רק מבחי' האחרונה שבו שהוא בחי' האותיות שבו לבד ומבחי' אחרונה שבעליון הוא שנעשה מקור וראש לתחתון (וכמ"ש בע"ח דמבחי' מל' שבעליון219 נעשה כתר לתחתון כו'), ועד"ז הוא ענין ובחי' ירידת אור האלקי בצמצום אחר צמצום והעלם אחר העלם מעולם העליון הימנו לעולם התחתון ממנו, כמו מן הרצון שהוא למעלה מן השכל לגמרי מתצמצם עצם הרצון שנק' כתר ואינו מאיר רק מבחי' אותיו', כמו מזל ונוצ"ר שנק' מזל מחכים וכמו הכל תלוי במזל אפי' ס"ת בהיכל220 כו', וכידוע במ"ש והחכ' מאין תמצא221 כו', וכן מחכ' לבינה רק מבחי' נה"י דאב"א מאיר ומלובש באימא, וכן מבינה למדות שבלב ומן המדות למח' ומן המח' לדיבור ומן הדיבור למעשה עד שהמעשה הוא מיעוט וצמצום האחרון יותר, וכך הי' במע"ב שבחי' אא"ס שמתצמצם ברצון זהו מ"ש בקדמי' ומכתר לחכ' כמ"ש בחוכ'222 כו' ומחכ' לבינה כמ"ש בראשית ברא אלקי' ומבינה למדות עד בחי' מחדו"מ שבי"מ שבא למעשה בפ"מ כמ"ש כי הוא אמר ויהי223 כו'), וכך הוא בדרך כללות כל ההשתל' שצמצום הראשון הי' לצמצם כל העצמות דאא"ס ולא נשאר רק כנקודה ומנקודה זו נמשך בקו"ח, וגם קו"ח זה מתצמצם בכלל ובפרט ממקור הרצון והתענוג וחכ' ומדות דבחי' א"ק עד גילוי דע"ס דאצי', ובע"ס דאצי' מתצמצם

תלה

מכתר לחכ' ומחכ' לבינה עד מל' דאצי' בבריאה, ומל' דבריאה נעשה כתר ליצי' ומל' דיצי' נעשה כתר לעשי' עד בחי' מל' דמל' דעשי' בגלגלים וד"י גשמיים דעוה"ז כו'), והיינו כאשר צריך להיות התהוות שפע מעליון לתחתון מעילה לעלול הוצרך להיות בחי' צמצום והעלם בעליון (כמו הרצון שמתצמצם בשביל להיות שכל וטעם לרצון וכן משכל למדות ומן המדות למו"ד במעשה), וכ"א מתצמצם בשביל שלמטה הימנו, והן ריבוי הצמצומים מאצי' לבריאה ומבריאה ליצי' ועשי' (כמו ג' מיני אותיות דמוד"מ שכל א' כלול מג', דמח' כלול מדו"מ, ועשי' שבמח' מקור למח' שבדיבור, וכן עשי' שכלול בדיבור מקור למעשה כמו עקימת שפתיו הוי מעשה224 שבדיבור או שיצוה לעשות נעשה מקור לעשי', עד שבמעשה עצמה נתמעט אור הרצון והחכ' ומדות לגמרי רק שכל ומדות שמצומצמים במו"ד שבמעשה שנק' עשי' דעשי' כו'), שזהו התהוות עולם השפל דארמ"ע גשמיי' מרוחניות דמזלות וגלגלים שהוא מט' כלים החיצונים דמל' דמל' דעשי'. וא"כ אחר ריבוי רבבות מדריגות השתלשלות שישתלשל אור האלקי באבי"ע מראשית הקו"ח בריבוי צמצומי' והעלמות בהעלם אחר העלם ומיעוט אחר מיעוט מעולם העליון לעולם התחתון עד שבהגיע הארה והשפע למטה מטה ביותר כמו בהתהוות זה העולם החומרי מאותיות וצמצומים דמל' דמל' דעשי' הרי כבר נתמעט האור אלקי דמל' דא"ס שבקו"ח הנ"ל בתכלית המיעוט והצמצום היותר אחרון, כמובן מכל הנ"ל דעוה"ז השפל הוא היותר אחרון בהשתלשלות מעילה לעלול מרוחניות לגשמיות בריבוי צמצומים כ"כ עד שלא הגיע לעוה"ז השפל רק צמצום ומיעוט אור ושפע האלקי שמלובש בעשי' דעשי' שהוא היותר אחרון בהשתלשלות מכל העולמות מעט מזעיר מאד, ואף גם זאת בריבוי מסכים ולבושים שמעלים ומפסיק בין כל עולם לעולם כמו המסך שמפסיק בין אצי' לבריאה ומבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' שכ"ז עושה שינוי המהות באור האלקי כמו שינוי מהות השכל במדות והמדות במו"ד כו' עד המעשה (וכמו ג' מסכים שבאדם מיצר הגרון והקרום שבמוח וחצר הכבד כו'). ואמנם עכ"ז אני ראשון ואני אחרון וכן ראו כי אני225 אני הוא כו', דאני לשון ידוע במציאות שזהו בחי' מל' דא"ס שבכתר שנק' אין שנגלה מציאותו עד למטה מטה ממש מאני ראשון דכו"ח דמל' דא"ס עד מל' דעשי' בכלל שנק' אני אחרון ממש, לפי שאין כל ריבוי המסכים הנ"ל וכל ריבוי הצמצומים בהשתל' דעו"ע מרום המעלות עד עוה"ז השפל אינו תופס מקום כלל וכמ"ש אני הוי' לא שניתי226 כלל, וראי' ממה שא' אתה הוא משנברא כו' ואתה הוא כו' כידוע וד"ל.

תלו

[כו] והנה לפי כל הנ"ל יובן ג"כ שבענין אתדל"ת בהעלאת מ"ן גורם אתדל"ע למעלה בבחי' המשכת מ"ד כמ"ש כמים הפנים אל פנים כו' משום דרוח אייתי רוח227 כו', ג"כ לא יגיע ויומשך מלמעלה למטה בבחי' גילוי אור אלקי רק בבחי' מיעוט וצמצום אור האלקי היותר אחרון שהוא במל' דעשי' באותיות וצירופים היותר אחרוני' דשם אלקי' המהוה לרוחניות דד' יסודות הגשמיי' כנ"ל, דודאי לפ"ע ההעלאה מלמט' כך יהי' ערך בחי' ההמשכה העליונה האלקי'228 מלמעלה שתלוי במעשה התחתוני' אם טוב או רע כפי ערך מעשה הטוב בגשמיות כמו במעשה החסד וטוב עם בנ"א בצדקה וגמ"ח ובהילוך במעשה המצות בפ"מ כך יומשך גילוי אור אלקי בחסד גשמי כמו בפרנסה וחיי' גשמיי' וכמ"ש לך ה' החסד כי אתה תשלם כו' שזהו הולך בהשתל' מרוחניות לגשמיות ממש. וכך בכל העלא' בדברי' גשמיי' שעולה מעוה"ז הגשמי ומגוף גשמי אף בכל מעשה המצות כציצית ותפילין בצמר וקלף גשמי ות"ת בדיבור בפה גשמי, שכל התו"מ הן מלובשים בדברים גשמיי' דדצ"ח דנוגה דעשי', וגם העלא' דאוי"ר בשכל והתבוננות האלקי גם הוא עולה מד"י גשמי' מוטבע בטבע הנפש החיוני בגוף ואין לזה ערך כלל לבחי' ההעלאו' דעולמות הרוחניו' כמלאכי' דמרכב' דפני ארי' ופני שור כו', ואפי' צבא השמי' דעשי' וכש"כ במלאכים ונשמות דבריאה כמו בגעה"ע כו' שהעלא' שלהם ודאי גורם המשכה עליונה ביותר כמו מאצי' לבריאה ומע"ס דבריאה ביצי' וכן לפ"ע העלאות הרוחניות דרוח אייתי רוח כו', אבל בהעלאו' הגשמיי' דעוה"ז שהן בבחי' קטנות הערך ביותר ודאי גם מה שראוי להיות עי"ז המשכות רוחניו' האלקי' באתדל"ע ע"י אתדל"ת זו אינו רק לפ"ע העלא' זו הגשמיי' ג"כ ודאי אינו בא ונמשך מלמעלה למטה רק בבחי' צמצום ומיעוט האור בתכלית ההסתר וההעלם, כי מצד ריחוק ערך מדריגת עולם שלנו השפל ביותר בסדר ההשתל' עד שהוא היותר רחוק ומצומצם ביותר שאין אור פני אלקי' חיים מאיר רק ע"י כמה רבבות צמצומים ומסכים ע"כ גם הארה זאת דאתדל"ע האלקי'* במדות וחכ' ורצון וכה"ג אינו נמשך כ"א229 ע"י אתדל"ת בהעלא' גשמי' רק ע"י צמצומים והעלמות ולבושים ומסכים רבים מאד כמו שראוי להיות עפ"י סדר ההשתל' דקו המדה לפי ערך ריחוק שפלות עוה"ז שנתרחק כ"כ מאור פני מלך חיים שבא בגילוי למעלה באצי' וכה"ג (ואעפ"י שהאור והשפע הזאת הולך ויורד מעילה לעילה מעצמות א"ס ב"ה שבקו"ח המאיר בע"ס דאצי' ומאצי' לבריאה כו' עד עוה"ז ממש (כמו גם חסד הגשמי בפרנסה ולרפאות החולי וכה"ג הולך ויורד מחסד דעצמות א"ס ב"ה ברצון

תלז

הפשוט שלפני האצי' ויורד ומשתלשל בבחי' עו"ע בריבוי מדריגות מעליון לתחתון כ"כ עד שנמשך חסד וברכה גשמי' או רפואה גשמי' בעוה"ז השפל, וכך הוא בכל המשכות דח"י ברכות דש"ע כידוע), אבל ע"י ריבוי השתלשלות בצמצומים רבים הרי בא בירידה ובמיעוט אחר מיעוט כנ"ל מעולם לעולם שלמטה הימנו עד שבהגיע האור ושפע לעוה"ז רק במיעוט וצמצום האחרון יותר בתכלית ההסתר והעלם כנ"ל) (ועכ"ז הרי אנו מוצאים בכמה ענינים שיוכל להיות גילוי אא"ס עצמו ממש גם למטה בעוה"ז השפל כמו בעולם העליון ביותר כעולם האצי' ולמעלה מעלה גם כמו שלפני הקו"ח כו', וכמו גילוי שכינה בהיכל ק"ק במקום גשמי וכגילוי הנבואה בנבראים בגוף גשמי בעוה"ז וכניסים ונפלאות במקום גשמי מלמעלה מכל ההשתל' כידוע, והוא משום דאין כל ההשתל' דסובב וממלא וגם כל האור ושפע בכללות דקו"ח תופס מקום כלל עד ששוין לפניו מעלה ומטה ממש, וכמ"ש השמי' ושמי השמי'230 לא יכלכלוהו כו' איזה בית231 כו' ועכ"ז צמצום שכינתו שהוא גילוי אור עצמותו ממש בהיכל ק"ק, וכן בגילוי הנבואה מלפני שם הוי' דאצי' גם בגוף גשמי ואין מסתיר לאור זה כלל כי גם חושך לא כו' (וכמ"ש בשמים ממעל232 ועל הארץ מתחת אין עוד בשניהם בשוה ממש משום דעומק רום ועומק תחת שוין לפניו ממש כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות233 (וראי' לזה ממה שדיבר ה' עם הנחש הקדמוני ועם בלעם וכה"ג, וגם לנב"נ וסנחריב נתגלה מאור המל' דא"ס שמרומם לבדו גם בצמצום האחרון דמל' דעשי' שמלך אלקי' על גוים ונתבטלו ממציאותם כו', וגם הפרות שנשאו הארון234 אלקי' הי' בבחי' ביטול כמו פני שור דמרכבה וכה"ג. וזהו ראו כי אני אני הוא כו' בלי שינוי והפרש כלל בין מל' דא"ס שלפני הקו"ח למל' דעשי' מבלי שימצא ראש וסוף מאחר שעצמותו ית' למעלה מבחי' תחילה וסוף בכלל דאין בחי' תחילה וסוף ומעלה ומטה שייך רק בבחי' ההשתל' והשפעה דוקא שבא ע"י צמצומים רבים כנ"ל, וגם אחר ריבוי הצמצומים בבחי' ראש וסוף כנ"ל אינו תופס מקום כלל, וראי' מן ההשגחה פרטי' גם בארץ מתחת כמו בשמים ממעל בשוה ממש, כמו שהאדם מרגיש א"ע בידיעה כללי' מראש לסוף כא' ממש בשוה, וכך הוא למעלה בכלל שבידיעת עצמו יודע את כל ההשתל' דקו"ח מתחילה לסוף כא', וע"כ גם לאחר ההשתלשלות דע"ס הוא בחי' אח"פ כמו לפני ההשתל' ממש. ובזה יתורץ מה שמקשי' הפילוסופי' איך ימצא הריבוי235 מן האח"פ וכו', וכמ"ש

תלח

במ"א דמ"ש הרמב"ם דבידיעת עצמו236 יודע את הכל בידיעה כללית זהו בחי' סובב הכללי וידיעת עצמו למעלה מזה הרבה, דמ"ש את השמים כו' אני מלא בשוה זהו בידיעה כללי' וידיעה פרטי' וכמשל שמרגיש בנפשו כל פרט ג"כ, אבל הרי א' דהוא מקומו237 של עולם ואין העולם מקומו כלל וכן א' דאיהו תפיס בכולהו עלמין ולמחת"ב כלל וכלל וכנ"ל גם במחה"ק כו').

[כז] ובכל זה יובן ג"כ בענין העלא' דמעשה המצות בכלל אעפ"י שמלובשים בדברים גשמיי' דד' יסודות גשמי' דדצ"ח כו' וכמו בצמר וקלף דטלית ותפילין יוכל להיות שישכון בהן קדושה העליונה העצמי' דעצמות א"ס ב"ה בשם הוי' דאצי' ולמעלה מעלה כו', כמו בד"פ בקלף דתפילין שורה ד' מקיפים דד' מוחין דחו"ב כו' ואו"מ דמל'238* כי שם הוי' נק' עליך אלו תפילין שבראש שהוא שם הוי' ממש, ואין לבוש גשמי זה דקלף דתפילין מסתיר כלל וכלל, וכן בצמר גשמי דטלית על הגוף ממשיך או"מ הכללי דמל' שמים בחי' מל' דא"ס ממש כו', וכה"ג במצות צדקה בכסף גשמי ישכון שם הוי' דחסד דז"א במל' שנק' צדק ה"א, וכן בת"ת בפה שורה מאא"ס שבח"ע דתוה"ק כו', וכן באוי"ר ומס"נ בק"ש מאיר מעצמות א"ס ב"ה בו"ק דאצי' כענין תמליכוהו239 שלמעלה מכל ההשתלשלות דקו"ח מטעם הנ"ל, ומה גם כידוע שבמצות הרי שורה מפנימי' ועצמיות דא"ס ממש וכמו שא' במי נמלך240 כו' דודאי אין כל ההשתל' תופס מקום כלל כו' וד"ל.

אך הנה הגם שכפי סדר ההשתל' מעילה לעילה בריבוי הצמצומים כנ"ל הרי בכל עולם ועולם אינו מאיר רק במדה ושיעור מצומצם מאור האלקי שבתחלת ההמשכה וההשפעה מעצמות אא"ס בקו"ח שנק' קו המדה (וראי' לזה שגם במלאכים אם יאיר אור האלקי במעט ביותר מכפי המדה יתבטלו ממציאותם לגמרי, כענין הושיט אצבעו קטנה241 ביניהן ושרפן כו', וכן ביצ"מ שעשה שפטים באלקי מצרים שנתבטלו ממציאותם לגמרי לפי שהי' התגלות אא"ס עצמו ביותר מכפי המדה שניתן ליניקת ע' שרים וכמ"ש וידעו מצרים כי אני הוי'242, וכמו שיהי' לע"ל שיגלה כבוד הוי' וראו כ"ב כנ"ל), עכ"ז יוכל להיות הארה יתירה מעצמות אא"ס בעולמות עד למטה מטה גם בעוה"ז השפל שהוא צמצום היותר אחרון כנ"ל, והוא ע"י שנפרץ גדר המצומצם עפ"י מאמר קו המדה להיות נמשך שלא ע"פ סדר ההשתל' הניתן בצמצומים רבים כנ"ל,

תלט

והיינו ע"י בחי' שמחה העליונה שבעצמו' א"ס ב"ה ממש דוקא שעי"ז נתגלה מן ההעלם שבעצמות שנק' סתימא דכל סתימין שלא יומשך בבחי' שפע כמו בחי' משפיע ומקבל כמו שהוא עכשיו שצ"ל בצמצומים רבים כנ"ל, אלא מאחר שהשמחה העצמי' פורץ גדר אפי' ברוממו' העצמו' (כמו בדוד מלך ישראל שהי' מתגלה בשמחתו בארון כו' כנ"ל) הרי מאיר מן בחי' האור העצמו' דא"ס ממש כמו שהוא למעלה מגדר שפע למקבלים ואז יאיר אורו העצמי בשוה גם למטה ממש כמו שהוא למעלה במהו"ע ית' בלי שום שינוי והפרש כלל וכלל (כמבואר למעלה דבשמחה העצמי' הכל שמחים בשוה כמו בהגלות נגלות שמחת המלך בכבודו ובעצמו ירקדו לפניו כקטן כגדול בשוה כנ"ל), (וכמו ביצ"מ שא' ההרים רקדו כאלים כו' לפי שקול דודי מדלג243 על ההרים כו' וכן במ"ת שירד ה' על ה"ס כו' שהי' זה מחמת שמחה שבעצמותו ע"כ נגלה למטה כמו למעלה בבחי' דילוג גדול שלא כפי סדר ההשתל' כנ"ל). כי הנה האור הנמשך בדרך שפע למקבל כפי ערך המקבל צ"ל בצמצום בעצמות המשפיע שלא יומשך רק כפי ערך המקבל לבד כדי שיוכל לקבל (וזהו ענין הצמצום הראשון דיו"ד שנק' רושם שנשאר מהעלם העצמות ואח"כ בקו"ח שנק' קו המדה שמודד כל שפע כו'), וכך הוא ענין השתלשלות האור ושפע דא"ס בקו"ח בכל עולם מעליון לתחתון הכל מבחי' האחרונה שבעליון לבד כנ"ל בכ"א לפי צמצום שלו מעולם לעולם שלמטה הימנו עד צמצום האחרון יותר מכולם שהוא במל' דמל' דעשי' בעוה"ז השפל כנ"ל, אבל אור העליון הנפלא ומרומם נבדל בערך לגמרי מכל השפעה והמשכה לעולמות, והוא אור העצמות דא"ס ממש דלמתב"כ כנ"ל רק שמאיר ובא מצד גילוי אור העצמות ממש ע"י בחי' השמחה שבמהו"ע ית' שפורץ גדר כנ"ל, ואינו בא בגדר שפע למקבלים כלל מאחר שנק' סדכ"ס דלמחת"ב גם בעולם היותר עליון (אפי' במל' דא"ס שבקו"ח כנ"ל) רק שנגלה אור עצמותו כמו שהוא מצד השמחה בלבד. הרי א"כ אין הפרש כלל בבחי' גילוי אור זה בין כמו שהוא מאיר למעלה מעלה או למטה מטה ממש בשניהם הארתו בשוה ממש, שגם היותר עליון במדריגה אין לו ערוך כלל וכלל כמו עולם התחתון ממש לפי שנבדל ומרומם לבדו מכל בחי' האור ושפע שבא בהשתל' דקו"ח א"כ בחי' מעלה ומטה שבהן שוין לפניו ממש (וכנ"ל בענין המגביהי לשבת המשפילי כו' דעמ"ר ועמ"ת244 שוין כו').

[כח] וא"כ הרי יובן ממילא לפי"ז דגם בענין אתדל"ת שגורם אתדל"ע לפ"ע דוקא כנ"ל בהפרש שבין העלאת מ"ן דעוה"ז השפל להעלאת מ"ן דמלאכים דבריאה וכה"ג, אמנם אין זה שייך לומר רק במה שבא לכלל השפעת אור למקבלים כפי ערך המקבל שאז העלא' דמקבל הוא שגורם ירידת

תמ

השפע דמשפיע לפ"ע כנ"ל (והוא ע"י ביטול היש לאין בכל עולם ועולם לפ"ע גורם המשכה חדשה מאין ליש כידוע), אבל בעצמות אא"ס ב"ה שהוא למעלה מגדר שפע למקבלים כלל כנ"ל הרי לא שייך לומר שיגיע שם כל אתדל"ת כלל וכמ"ש אם צדקת245 כו' דגם רצה"ע שבמצוות אין מגיע לשם כלל (וכמ"ש קדושים תהיו ע"י המצות יכול כמוני כו' קדושתי למעלה מקדושתכם כמ"ש במ"א246). וא"כ ודאי מובן שאין הפרש כלל בהעלאה וביטול לגבי עצמות אא"ס ממש שמעלה ומטה שוין ממש כנ"ל בין אתדל"ת שבעולם היותר עליון בהשתל' דקו"ח הנ"ל ובין אתדל"ת דעוה"ז השפל כמו מדברים גשמי' שנעשה בהן המצות כנ"ל, מאחר שזה האור שנמשך מבחי' מהו"ע ע"י השמחה העצמי' כנ"ל אין אתדל"ת מגיע לשם כלל להיותו בבחי' העצמו' ממש שלמעלה מבחי' אור הנשפע למקבלים א"כ העליון והתחתון שוין ממש בענין הביטול וההתכללות (ואפי' מקיף ופנימי דסובב וממלא שניהן שוין ממש דאין מקיף ופנימי שייך רק במה שבא לכלל השפע למקבל שאין ערוך כלל אליו כנ"ל) (אבל בחי' מקיף דסוכ"ע שהוא שם הוי' בכלל יגיע שם אתדל"ת בהעלאה וביטול היש לאין בכל עולם לפ"ע, וכמו במעשה המצות שמוסיפים או' בשם הוי' דאצי' וכן ע"י הזדככות החומר בנביאי' וכה"ג שורה עליהם שם הוי' וכיוצא בזה. ואעפ"י שמבואר בע"ח דגם בחי' המקיף הכללי שמקיף לד' עולמות דאבי"ע הרי מאיר הוא בשוה למעלה ולמטה כי גם הוא למעלה מבחי' מעלה ומטה שבקו"ח בכלל (וכנ"ל במ"ש את השמים כו' אני מלא בשוה דלית אתר פנוי מיני' בשוה וכמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ כו' גם אחר כל הצמצומים מראש לסוף הכל שאינו תופס מקום כלל כו' וז"ש אני ראשון247 ואני אחרון כו' וד"ל), הרי ידוע שיש הפרש גדול בזה, דודאי אעפ"י שנק' מקיף הכללי שסובל כל ההשתל' מראש לסוף כא' ממש בשוה, מ"מ ה"ז גם הוא בגדר וסוג דבחי' ההשפע' וההמשכה למקבלים דוקא רק שהוא בא בבחי' אור מקיף וסובב לכולם בשוה, וענין מקיף וסובב זה הרי הוא עיקר ומקור הראשון שכולל כל ההשפעה בכלל שממנו נמצא מציא' האור ושפע שבא אח"כ בבחי' ממכ"ע בקו"ח בכלל (כידוע במ"ש כי עמך מקור חיים248 כו' שזהו כמו הכלל אל הפרט כמח' הכללי' שצופה כו' כל מה שבא בי"מ בו' אלפי שנין כו', והוא מקיף הכללי שנק' טה"ת, (והוא כמו שמרגיש אדם א"ע בכלל וגם בפרט כנ"ל, וז"ש דלית אתר כו', (ולמעלה גם מזה נק' טה"ע שזהו מה ששיער בעצמו בכח249 כו', וגם זה נק' ידיעא שיודע את הכל, וע"ז א' דאין העולם מקומו כלל כנ"ל, והוא לגבי ידיעת

תמא

עצמו ממש שנתגלה ע"י השמחה שבעצמות דוקא (כמשי"ת). והגם שנק' סובב ומקיף הכללי להקיף לכל העולמות בשוה בערך נבדל מהם כמו המתנשא מימו"ע (וגם מלובש בהעלם בתוך כ"ע בפרט כנ"ל), מ"מ ה"ז גם הוא בא לפ"ע המקבלים בבחי' ממלא דוקא שזהו בא בהכרח ע"י צמצומים במשפיע כנ"ל, וא"כ גם בחי' מקיף זה נק' השפעה מאור א"ס בצמצום והבדלת הערך שאין ערוך לו כלל לגבי מהו"ע ממש, ולזה הטעם יוכל להגיע לשם אתדל"ת להוסיף אור הוי' שיבא בגילוי מן ההעלם יותר כנ"ל, אבל בבחי' האור דא"ס שמצד עצמו ממש מחמת שמחה שבעצמו' הרי גם בחי' מקיף למקיף לא שייך לומר בו כי הרי הוא למעלה מגדר שפע לעלמין כלל אף לא להיות בבחי' סובב ומקיף למקיף (שנק' שמי השמים שהוא טה"ע הנ"ל) מאחר שהוא גילוי אור העצמות ממש שבא רק מצד עצמו שמושלל לגמרי מבחי' השפעה והמשכה ע"כ הוא למעלה לגמרי מבחי' תחילה וסוף שנק' עומק רום ועומק תחת כנ"ל, עד שגם זה שמחבר ומקשר מעלה ומטה כא' לא שייך לומר בו, שאין ענין חיבור כולל לראש וסוף שייך רק בבחי' מקיף הכללי הנ"ל שהוא סובל הכל כא' ונק' מקומו של עולם רק שאין העולם מקומו כו', אבל בבחי' מהו"ע ית' גם זה לא יתכן לומר כי יחיד לבדו הוא באח"פ ממש שמושלל מבחי' תחילה וסוף דעמ"ר ועמ"ת לגמרי (ומ"ש כי הוי' הוא האלקי'250 בשמים ממעל כו' זהו שיורד להאיר בסובב וממלא בפנימי' ועצמיות ע"י המצות דוקא וד"ל).

[כט] ואמנם עדיין יש להבין בזה, דהלא מבואר למעלה דגם מצד עצמו' אא"ס שהוא אח"פ בתכלית כנ"ל גם אחר ההשתל' דקו"ח באבי"ע כמו קודם ההשתל' בלי שינוי כלל לפי שאין זה תופס מקום כלל, וע"כ יוכל להיות גילוי אור העצמו' דא"ס ממש אף בדברים גשמיי' דמעשה המצות כמו קלף וצמר דטו"ת וכסף דצדק' וכה"ג, וכן מה שהי' גילוי עצמותו בהיכל ק"ק ונבואה בנביאים וכן בניסי' וכה"ג, וא"כ למה דוקא באמצעות דשמחה העליונה העצמי' הנ"ל דוקא הוא שפורץ גדר דקו המדה הנ"ל להאיר בתוס' אור בכל ההשתל' דאבי"ע, דלפי הנ"ל גם בלא שמחה זו יוכל להיות כן מטעם הנ"ל ומה יתרון מעלה יש בשמחה זו דוקא. ועוד דודאי גם בבחי' תוס' אור שע"י המצות הגם שנק' אתדל"ת שאינו מגיע למעלה רק במה שנמשך בבחי' השפעה מאא"ס בבחי' סובב וממלא שזהו הוי' ואלקי' לבד, עכ"ז הרי אנו אומרי' וישמחו בך ישראל מקדשי שמך ב"ך ממש, והיינו ע"י שמחה של מצוה, וכמו גם בשמחה להוי' במועדים דאעפ"י שאינו אלא בשם הוי' דחו"ב שבמדות דאצילות כנ"ל מ"מ יש בשמחה זו מבחי' שמחה העצמי' ממש כמ"ש ב"ך ממש, והוא לפי שקדשנו במצותיו ממש שנק' מצות הוי' למעלה שע"ז א' רחבה מצותך מאד251 בבחי' א"ס ממש שיש בזה משמחה שבעצמו' אעפ"י שאין אתדל"ת מגיע לשם

תמב

כלל כנ"ל להיותו למעלה מבחי' השפעה לגמרי כנ"ל מ"מ במצות שורה מקדושת עצמותו ממש אע"פ שא' יכול כמוני כו' כמו אם צדקת כו', וכמו בתפילין שבראש שא' כי שם הוי' נק' עליך ממש, וכן בטלית ממל' דא"ס עצמו שא' לבושי' כתלג חיוור252 כו', וכה"ג ובחסד דצדקה נמשך מחסד דא"ס עצמו בשם הוי' דחסד דאצי' כו', ובדיבור דד"ת שלנו מפנימי' דח"ע הקדומה וכנ"ל, ואעפ"י שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל מ"מ שורה במצות מלמעלה מכללות ההשתל' להאיר בשם הוי' דאצי' בבחי' תוס' אור מן ההעלם לגילוי, וכמ"ש ויספו ענוים בהוי' שמחה253 משמחה העצמי' דוקא, וכן מ"ש בע"ח דכל המצות הוא להוסיף אור באצי'254 הוספה זו בתוס' מרובה על העיקר דקו המדה מעצמות א"ס ב"ה ממש שנק' סתימא דכל סתימין דלית מחתב"כ מן ההעלם לגילוי אור באצי'. ובאמת אין זה מובן כלל, דאם אתדל"ת גם מן המצות אינו מגיע רק במה שנמשך בבחי' השפעה כמו בגילוי רצה"ע דמצות אבל במהו"ע ית' א' אם צדקת כו', וכמו לע"ל שא' לחפשי חינם בלא מצות255 כו', א"כ איך ע"י שמחה של מצוה יומשך גילוי שם הוי' מפנימי' דאור א"ס עצמו שזהו משמחה העצמי' כמו שאו' וישמחו ב"ך ממש מקדשי שמך ע"י המצות שאין ערוך אליו כלל כנ"ל. אך הענין הוא, דודאי ע"י המצות גם עכשיו נמשך בחי' תוס' אור מן ההעלם דסדכ"ס לגילוי לפרוץ גדר דקו המדה הנ"ל לפי שאור א"ס הוא אח"פ למעלה מכל ההשתל' גם עכשיו כמו קודם לכן כנ"ל, אבל עכ"ז לא יומשך ע"י המצוה רק הארה פרטי', כמו בגילוי רצון וחכ' בדבר פרט כמצות תפילין וצדקה אעפ"י שזהו ג"כ מבחי' הפנימית דרצון וחכ' וחסד דא"ס וכה"ג אין זה רק אתדל"ת לעורר בעצמות א"ס, ובאמת הרי אין אתדל"ת מגיע בעצם הרוממות דא"ס שלמעלה גם מרצון וחכ' ומדות דא"ס דלאו מכל אינון מדות כלל אפי' בבחי' ההעלם שהרי לית מח' כו', וגם זאת ההארה דשם הוי' בפרט ע"י מצות אינו מאיר בגילוי ממש למקבלים רק בהעלם למטה באצי' לבד, אבל ע"י בחי' השמחה שבעצמו' ממש כנ"ל שפורץ גדר זהו שמגלה מכל העלם העצמות ממש כמו שהוא למעלה גם מן שרש התו"מ להיות בגילוי למטה ממש כמו למעלה בשוה כנ"ל שאין כל אתדל"ת מעורר זה כי אינו מגיע שם כלל. ואעפ"י שהוא ית' אח"פ גם עתה כי אין הריבוי והתחלקות דע"ס מן הקו"ח תופס מקום כלל, אבל שיהי' בגילוי גמור זהו ע"י שמחה העצמי' לפי שפורץ גדר דקו המדה כו' גם במדה דמצות שהוא ברצון וחכ' ומדות שבהעלם עצמותו (וכמבואר למעלה בשרש השמחה במדריגה הב' שהיא בעצם הנפש

תמג

ממש ברוממות שנבדל מהגבלת המדות העצמיו' ג"כ להפוך אותם כו'). והנה עכ"ז אעפ"י שהשמחה העצמי' אין אתדל"ת אף במצות מגיע לעורר רק מאליו דוקא מטעם הנ"ל, מ"מ ע"י שמחה ש"מ דוקא אף שהוא בדבר פרט ובא בבחי' השפעה בגילוי רצון כו' מביא ומעורר לשמח' העצמי' שיפרוץ גדר כו' (ואעפ"י שא' יכול כמוני כו' קדושתי למעלה כו', וא' בזוהר אוריי' קדישא כו' אבל אין קדוש כה' עצמו כו', (ולפי שכל התו"מ הן ברצון וחכ' ומדות ואא"ס עצמו למעלה מבחי' אדם אפי' בהעלם דחכ' דא"ס עצמו כו'), זהו מצד עצם התו"מ שנק' רצון וחכ' וחסד שהוא בא בבחי' גילוי אור ושפע במציאות דבר מה, אבל בבחי' שמחה ש"מ דוקא מגיע בעצמו' א"ס ממש שהוא למעלה מן המצות כמ"ש וישמחו בך ממש כנ"ל (וכמשי"ת).

[ל] והנה עם כל הנ"ל יובן יותר ענין שמח תשמח ריעים האהובים, ויתורץ הקושי' דלעיל דאיך יוכלו ריעים האהובים שהן בבחי' ההשתל' דסובב וממלא לקבל מבחי' שמחה העצמי' דא"ס ממש, דאדרבא הוא עצמו הטעם דמשום דאור א"ס עצמו הוא למעלה מכל ההשתל' בערך נבדל לגמרי כנ"ל ואין כל אתדל"ת מגיע לשם כלל מטעם הנ"ל רק ע"י בחי' השמחה שבעצמותו פורץ גדר כנ"ל ואז ודאי מעלה ומטה שוין ממש אף בענין אתדל"ת שאין הפרש בין עולם היותר עליון ויותר תחתון להיותו למעלה מבחי' השפעה דסובב ג"כ כנ"ל, א"כ כל יכול הוא שגם בחי' ריעים האהובים שהוא בחי' סובב וממלא בשם הוי' ואלקי' יוכלו לקבל מאור שמחה זו העצמיי' למטה כמו למעלה מאחר שמושלל לגמרי מבחי' מעלה ומטה כנ"ל (וראי' לזה מכל המצות ומועדים לשמחה וכה"ג שישמחו ב"ך ממש), ואעפ"י שזהו אתדל"ת בשמחה שלמטה כי מטה ומעלה שוין ולא מצד אתדל"ת מתעורר בשמחה העצמי' כי גם אתדל"ת דעולם היותר עליון אין מגיע אליו (דאפי' אור צח256 כו' ולית מח' כו') רק מעצמו ומאליו דוקא שמח תשמח גם לריעים האהובים שלא ע"י אתדל"ת אף במצות (כדי שיוכלו להתייחד יחו"ע דהוי' ואלקי' בשמחה ש"מ גם בכל פרט ע"י שמחה עליונה זו שתשמחם בחופ' שהוא הכולל לכל המצות בפרט (כמשי"ת).

וזהו שמפרש כשמחך יצירך בג"ע מקדם מקדמונו ש"ע דוקא. דהנה בחי' שמחה זו שבעצמות א"ס ב"ה ששמח באדה"ר בחופתו בג"ע הי' זה בגילוי גמור למטה מטה ביותר שזהו ג"ע דעשי' שנק' ג"ע הארץ, ואעפ"י ששמחה זו היא בבחי' מהו"ע ית' שנק' קדמונו של עולם קדמון לכל הקדומים דהיינו למעלה גם ממח' ורצון הקדום דתו"מ הקדומים כו' כנ"ל, ואמנם האיר משמחה העצמי' שברוממות העצמי' ממש למטה בג"ע הארץ לשמח לאדה"ר ואשתו בחופתו כמו שהוא למעלה ממש בלי הפרש כלל, מטעם הנ"ל דאין

תמד

בבחי' גילוי אור דשמחה זו הפרש בין היותר עליון ליותר תחתון מאחר שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל. וזהו שמבקשים שמח תשמח לריעים האהובים גם ביחוד כל פרט בהוי' ואלקי' עתה כשמחך יצירך לאדה"ר משמחה העצמי' שלא ע"י אתדל"ת כלל (כמשי"ת).

[לא] והנה הגם שמבואר למעלה שאין כל אתדל"ת מגיע למעלה לעורר לשמח' העליונה בעצמות אא"ס כ"א מאליו ומעצמו דוקא באתדל"ע מצד עצמו לבד כי אין אתדל"ת מגיע לשם כלל (אפי' מן המצות כנ"ל), אך הנה עכ"ז יש דרך אחרת שיהי' בחי' אתדל"ע בבחי' שמחה העליונה בעצמו' ממש ע"י אתדל"ת דוקא ויהי' באותה המדריגה דשמחה העליונה הנ"ל שמצד עצמו לבד, ואמנם לא ע"י העלא' מ"ן ממעשה המצות מצד עצם המעשה והוא רצה"ע שמלובש בהן שהרי הוא ית' עצמו למעלה גם מקדושת המצות (כנ"ל במ"ש יכול כמוני כו'), אלא רק מצד שמחה ש"מ דוקא שמגיע למעלה מגוף מעשה המצוה וע"כ ביכולתם לעורר לשמחה עליונה הנ"ל שמצד עצמותו לבד הגם שהוא נבדל בערך גם מן המצות כנ"ל להיות ירידת בחי' אור העצמו' מן ההעלם ממש כמו שהוא למטה כמו למעלה ממש בשוה באור פני מלך חיי' בשמח' רבה ויתירה (כמו בהארת פני הוי' בירידתו על ה"ס כמו שהוא למעלה ממש בא' אנכי הוי' כו', ואעפ"י שזה הי' מצד שמחה העצמי' שפורץ גדר כו' וכמ"ש ביום שמחת לבו, עכ"ז ה"ז הי' הסיבה לזה ממה שא' בתחילה כל אשר דיבר ה'257 נעשה כו' באהבה ורצון ושמחה כידוע). והנה להבין זה דלכאו' זהו פלא גדול מאד, דאם מצד עצם המצוה שהוא פנימי' רצה"ע ממש (שע"ז א' רחב"ה מצות"ך מא"ד כנ"ל) לא יוכל לעורר שמחה העליונה שבעצמו' ממש, וע"י שמח' ש"מ דוקא יכול לעורר שמחה העליונה, (דהלא ודאי כמו שהמצוה עצמ' שרשה בפרט רצון וחכ' כו' שבא בבחי' השפעה מאח"פ כו' כך הוא גם השמחה ש"מ ששמח במעשה שלה שעשה נח"ר ליוצרו שעשה רצונו כו'), (לפי שבאמת עיקר ענין השמחה העצמי' בעצמו' דא"ס ממש זהו כמו שמחת הנפש באדם מצד עצמ' שלמעלה מכל שמחה מורכבת ברצון ועונג בדבר מה אף בפנימי' שלו רק שמחה פשוטה לגמרי כנ"ל).

[לב] אך הנה תחילה יש להבין בשרש ענין שמחה של מצוה מה היא, להיות שלכאו' לא נזהרנו על מצוה זו להיות מעשה המצוה בשמח' דוקא בתושב"כ רק בכתובים כמו שא' עבדו את ה' בשמח'258 דוקא כו', כי עיקר האזהר' והציווי בכלל אינו אלא על קיום המצות במעשה בפ"מ לבד יהי' איך שיהי' ואף בלא כוונה למ"ד שמצוות א"צ כוונה כו' (רק מ"מ הרי ידוע דמי שעושה

תמה

המצוה בכוונה ורעותא דליבא שכרו בגעה"ע ושלא בכוונ' בגעה"ת כמ"ש בפע"ח259), ויוכל להיות שהמעשה בלא כוונה וטעם רק לצאת י"ח לבד בקבלת עומ"ש פשוטה למעלה יותר כמ"ש סוף דבר כו' דסוף מעשה דוקא הוא שעלה במחשבה תחילה ונעוץ תחילתן260 בסופן דוקא (וכמ"ש במ"א שזהו בחי' כתר שם טוב דמשיח שא' הקים על עולה של תו"מ261 שמגיע למעלה מן החכ' וטעם דמצות שהוא בבחי' כתר שבכתר כו'), וכמו שא' היום לעשותם ולא המדרש עיקר262 אלא המעשה ועל בחי' המעשה דוקא הוסד יסוד כל השכר דעוה"ב, וגם בעוה"ז אע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא263 הרי האדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כו', וכמבואר בתו' כמה פעמים כמפורש ע"ד הפשוט שהברכה והקללה תלוי' רק במעשה לבד, כמו והי' אם שמוע תשמעו כו' ונתתי מטר כו' אם בחוקותי כו' וכתי' ראה נתתי264 לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון כו', שנמצא העיקר הוא המעשה דמצות מצד עצם המעשה דוקא אף בלא שמחה, ומה שא' עבדו את ה' בשמחה265 זהו להוסיף אור גדול כשעובד ה' בשמחה אבל מפני מניעת השמחה לא יגרע אור הברכה והשפע אלקי' שהוא תלוי ועומד רק במעשה המצוה מצד עצמן דוקא כנ"ל וד"ל.

אך הנה אנו מוצאים מפורש בתו' שהשמחה שבמעשה המצות הוא עיקר גדול הרבה יותר מגוף המעשה דמצות עד שבמניעת השמחה במצות אעפ"י שעובד עבודת מעשה המצות בפ"מ אבד כל הברכה שניתנה לעושי רצונו ית' במצות ונהפך ח"ו לקללה דוקא, וזהו באמת פלא גדול, והוא מה שמצינו שבקללות חמורות שבפ' תבוא בסיום כל הקללות שנזכר מקודם א' תחת אשר לא עבדת266 את ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך כו' ברעב ובצמא (וקללות האלה שמזכיר עבור מניעת השמחה מטוב לבב לבד הן יותר קשים מכל הקללות שהזכיר קודם על מניעת המעשה דמצות לגמרי, והוא במ"ש ובאו עליך כל הקללות כו' כי לא שמעת בקול ה' אלקיך לשמור מצותיו כו', וגם יותר מקללות שאו' ע"ד מיעוט היראה במ"ש אם לא תשמור לעשות את כל דברי כו' ליראה את ה' כו' והפלא267 ה' כו', וגם שהשמחה עם היראה במעשה המצות מעיקר העבודה, וכמו שא' עבדו את ה' בשמחה וכן

תמו

עבדו את ה' בירא' וגם בתו' א' ועתה ישראל268 מה כו' כ"א ליראה כו', אבל השמחה וטוב לבב לא נזכר בשום מקום רק במ"ש תחת כו'). והנה משמעות הפשוט במ"ש תחת אשר לא עבדת כו' היינו הגם שיש בכם עבודה במעשה המצות בשלימות בכשרון בתכלית ככל אשר ציוה ה' לעשותם בכל רמ"ח מ"ע בדינן והלכותיהן כמבואר היטיב הדק בתושבע"פ בלי נטי' ימין ושמאל בכלל המון ישראל וגם רובם ככולם עובדים ה' במצות באוי"ר ובתמימות בקבלת עומ"ש פשוטה השייך למעשה עכ"פ לקיום גזירות המלך ברצון ואעפ"י שיש ריבוי מאד שעובדים בכוונה ורעותא דליבא הרצויות לה' בעבודה תמה שבלב כידוע, אך עכ"ז כאשר אינם עובדים במצות בשמחה וטוב לבב דוקא אז לא די שלא יומשך עליהם הברכה כמ"ש את הברכה אשר תשמעון כו' אלא שיהופך מברכה לקללה והוא במ"ש תחת אשר כו' ועבדת את אויביך ברעב כו' בקללו' חמורות כ"כ, שזהו באמת דבר פלא גדול מאד אשר תסמר שערות ראש כל איש אשר עובד ה' בתמימו' בכל ליבו בכונה גדולה שאם אינו עובד ה' בשמחה וטוב לבב דוקא יחולו כל הקללות האלה הנוראות על ראשו תחת אשר הוא ראוי לתכלית הברכות ע"ד עבודתו התמה כמ"ש את הברכה אשר תשמעון כו' תשמעון היינו לעשות אותם בכוונה ולא אשר תשמחון במעשה המצות כי אין השמחה עיקר רק העבודה והמעשה לבד כמבואר בכל המקומות בתו', רק זה שא' תחת כו' פלא גדול הוא כנ"ל.

[לג] אך הענין הוא דודאי מוכרח לומר מפסוק הנ"ל דתחת אשר לא כו' שהשמחה בעבודה האלקי' הוא עיקר גדול יותר אף מגוף העבודה והמעשה עד שעבודה בלא שמחה לא ישכון בה הברכ' האלקי' ומלבד העדר הטוב יוכל להתהפך מברכה לקללה וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' כנ"ל. ויובן הטעם בזה עפ"י כל הנ"ל בביאור ענין דשמח תשמח כו' שיש ב' מיני בא' ע"י אתעדל"ת שמלמטה למעלה כמו בבחי' אתעדל"ת במעשה המצות באוי"ר ורעותא דליבא בכשרון המעשה בכי טוב דכ"ז אינו גורם אתדל"ע להיות ישמח הוי' במעשיו, רק לפ"ע ההעל' דאתדל"ת לבד שהוא כפי צמצום כלי המקבלים ובפרט בעוה"ז שלנו כו' שהוא צמצום האחרון יותר, ואעפ"י שגורם אתדל"ע באהב' וחסד אלקי' אבל הארה זאת באה מלמעלה למטה בצמצומים ולבושים רבים מאא"ס בע"ס דאצי' בסובב וממלא רק עפ"י מאמר דקו המדה לבד כנ"ל (ואעפ"י שא' בפע"ח שהמצות עושים תוס' אורות באצי' שזהו למעלה מכפי המדה הקצובה במא' דקו המדה כנ"ל, אמנם גם זה עצמו באה במדה ושיעור לפ"ע ההעלא' שמלמטה למעלה שהן כל חילוקי עניני המצות כידוע), וא"כ בחי' הארה הזאת שנמשכת באתדל"ע מלמעלה מועטת היא ביותר מב' טעמים, הא' מצד שאופן המשכה זאת שבאה רק כפי אופן ההעלאה דמקבלים לבד כנ"ל שאין זה ערך כלל לגבי מהו"ע דא"ס ב"ה כלל

תמז

(וכמבואר למעלה דאפי' מח' הקדומה דמל' דא"ס אינו רק הארה אחת מעצמו' א"ס ב"ה ממש והמח' הזאת הוא מקור הראשון לכל ההשתל', וא"כ גם כל בחי' תוס' אור באצילות מן ההעלם ע"י המצות אינו רק מבחי' מח' זו דמל' דא"ס כו'), והטעם הב' מצד בחי' המשכה זאת שגם שבאה ממקור היותר ראשון בהשתל' (שהוא מל' דא"ס בקו"ח כנ"ל) הרי היא מתעלמת ומסתתרת בכמה ריבוי מיני צמצומים מאד עפ"י סדר של ההשתל' שנמשך ע"י מאמר קו המדה מעילה לעילה במיעוט אחר מיעוט לפ"ע מדריג' כל עילה שנבדלת בערך לגבי עלול שמקבל ממנו (וכנ"ל בירידות הרצון בשכל ושכל במדות כו' עד בחי' המעשה), והיינו שנתמעט האור האלקי בכל עולם ועולם לפי מה שהוא מקבל מעליון הימנו והיינו לפ"ע מספר ריבוי העולמות דבי"ע שמשתלשל ויורד במיעוט האור מאחד לזולתו כנ"ל, עד שבהגיע האור הזה למטה מטה ביותר שהוא עוה"ז השפל שלנו ואחרון מכולם לא יגיע הארה זו רק בתכלית הצמצום וההסתר במיעוט היותר אחרון כנ"ל, (והוא ע"י ריבוי המסכים והעלמות בהתלבשות שונות בכמה צירופים שונים באותיות דשם אלקי' כמו בלבושים דמ"ח צירופים האחרונים שיש שם יניקה גם לע"ש דנוגה דעשי' ונק' אדמת בני חם269 כידוע), ואז ודאי יוכל להיות שגם הקליפות דנוגה דעשי' יכולי' גם הם לקבל יניקה בתוס' אור וחיות ביתר מכפי המדה הקצובה להם במאמ' דקו המדה דקץ שם לחושך כו', להיות כי אור זה בא במיעוט וצמצום והסתר גדול ביותר וזהו סיבת ענין יניקות ודיני' קשים שמתאחזים גם ביחוד זה שנמשך מלמעלה (והוא לפי שיש כמה אלקי' אחרים שרוצי' גם הם לקבל יניקה מהקדושה האלקי' שבכל יחודים עליונים כמ"ש בזוהר בענין הכרוז270* כו') (וזהו כשעושין המצוה בלא כוונה כלל גם לא לצאת י"ח רק מצות אנשים מלומדה בלבד, וכש"כ כשעושה רק להתייהר ולקנות לו שם כו' וכשעוסק בתו"מ שלא לש"ש שמוסיפין כח ועוז לק"נ, וגם זה מצד ריבוי העוונות שגוברים על המצות וכידוע דכל עבירה מכבה מצוה271 כו' ובכיבוי והסתלקות האו' דקדושה מן המצוה אז יהי' תוס' יניקה בק"נ עד שיהופך מן הברכה לקללה, והוא מצד ריבוי הדינין והקטרוגין שימצאו על בנ"י מצד קרבתם של הקליפות להקדושה יותר מאחר שניתוסף להם כח ועוז מן הקדושה עליונה עי"ז שגם לה יש מקום לקבל בקדוש' מחמת חלק הרע המעורב בטוב ביותר, שזהו היפוך עיקר ענין התו"מ שהוא רק לברר ולהבדיל בין הטו"ר דוקא, וע"כ ממילא מסתעף מזה ריבוי הדינין והקטרוגים הקשי' אעפ"י שהעבודה במצות בפ"מ הכל בשלימות

תמח

(וכמו שאנו רואים בחוש בדורות האחרוני' האלה שנראה לעין כל ברוב ההמון ככולם ממש מלאים מצות272 כמעט לא נחסר מצוה א' מכל המצות שמוחזקי' בהם כלל ההמון מגדול עד קטן ממש, ואפי' בנשים וטף באמונה חזקה ביותר ורחוקים מכל רע גמור כע"ז וג"ע וש"ד וחילול שבת וכה"ג (לבד מלשינות שנחשב כש"ד ומועטין הן לגבי רוב ההמון, רק עון שנאת חינם מצוי' ברוב המקומות ממש כידוע), ועכ"ז ריבוי המקטרגי' עליהם למעלה ולמטה בתכלית שנאה כו' ונלחצים ברוב צרות כו', אך כ"ז מטעם הנ"ל שהמעשה בדרך טבע שני רגילות ומלומדה (כמ"ש יען ניגש העם הזה בפיו ושפתיו כבדוני ולבו רחוק כו' ותהי יראתם אותי מצות כו' ואבדה חכמת חכמיו כו' כמ"ש במ"א273), וכש"כ להתייהר כמו למען שמי יכבד ה'274 עוונות רבים שמכבים המצות, ובהסתלקו' אור הקדושה מן המצות הרי יש יניקה יותר לס"א כנ"ל וד"ל) (וקרוב להאמין מה שנשמע בשם הבעש"ט ז"ל שנודע אליו למעלה שמשך זמן רב כמה שנים לא נתקבל למעלה כל המצות275 שעשו בנ"י למטה ונשאר הכל בעולם הפירוד כו' עד שמאיזה סיבה מהתאמצות צ"ג ויח"ס שפעלו בעת רצון למעלה שיקובלו כו', ואין זה פלא כ"כ כמו עוסק בתו' בלא דו"ר כלל דלא פרחא לעילא כלל כו' כמ"ש בזוהר276). ויהי' איך שיהי' עכ"פ יכול להיות שעובד הוי' במצות אף בכשרון המעשה אם העבודה בלא שמחה כלל רק בקרירו' ורק לצאת י"ח (כפי רגילותו לבד כו') מלבד העדר הטוב והברכה שצריך להיו' ע"י מעשה המצות הנה מסתעף מזה קללות רבות מצד ריבוי המקטרגי' ביותר כנ"ל. והוא מ"ש תחת אשר לא עבדת במצות בשמחה כו' ועבדת את אויביך כו' כנ"ל וד"ל.

תמט

[לד] אך הנה ע"י השמחה אלקי' בעבוד' דמצות ה"ז היפך כ"ז, דודאי הגם שאור ושפע אלקי בקדושת המצות הולך כפי סדר ההשתלשלות בריבוי צמצומי' מאד עפ"י מאמ' קו המדה (ואעפ"י שמוסיף אור באצי' כנ"ל), אבל ע"י השמחה ש"מ דוקא הרי נמשך ממקור הברכות ממקורא דכולא למעלה מכפי המדה הקצוב' במאמר דקו המדה כנ"ל. והטעם הוא לפי שע"י שמחה ש"מ למטה מעוררים אתדל"ע בבחי' שמחה עליונה, כי ודאי באתדל"ת נעשה אדתל"ע כפי ערך ואופן ההעלאה דרוח אייתי רוח כו' כידוע, ואמנם אעפ"י שאתדל"ת בשמחה שלמטה אינו רק כפי ערך המקבלי' שהוא בבחי' קטנות הערך מאד עכ"ז ודאי עי"ז מתעורר בחי' שמחה גם בשמחה דשם הוי' דאצי' לפי שע"י השמח' נפרץ הגדר, ואין ההעלאה דשמחה כמו העלא' דגוף המעשה אעפ"י שהיא באוי"ר שאין האהבה עליונה נמשך רק כפי צמצום המקבל לבד כנ"ל, אבל השמחה הרי היא למעלה מן הגבלת הכלים דנר"נ כנ"ל וכך מעורר למעלה ג"כ בחי' שמחה עליונה שהוא למעלה מהגבלת הכלים למעלה מעלה, והיינו שיוכל להיות אור פני הוי' למטה ע"י שמחה עליונה שפורץ גדר דקו המדה למעלה כו' וד"ל. ולא עוד אלא שע"י שמחה ש"מ מעורר למעלה בחי' שמח' העליונה שבמהו"ע א"ס ב"ה ממש, לפי שהשמחה ש"מ ה"ז מצד שעשה נח"ר ליוצרו ועשה רצונו מזה הוא שמח שמחה יתירה, א"כ ודאי עי"ז מעורר למעלה במהו"ע ית' שישמח בשמח' ש"מ זו בבחי' פנימי' רצה"ע המלובש במצוה זו. ואעפ"י שאין שמחה זו אשר מלובש ברצה"ע שבמצוה זו ערך כלל לגבי השמחה העליונה שבעצמו' ממש שאינה רק מצד עצמותו לבד שלמעלה גם מן המצות כנ"ל, עכ"ז מתעורר מעצמו בשמחה שבעצמותו שהוא בבחי' א"ס ממש ע"י שמח' ש"מ זו מטעם שטבע השמחה שפורץ גדר כו', עד שיוכל להיות גם בסיבת שמח' ש"מ בחי' גילוי אור העצמות שמצד שמח' העצמיי' שאינה תלוי' באתדל"ת כלל להיותו למעלה ממקור ההשתל' דקו"ח בסובב וממלא כנ"ל. וע"כ הרי ממילא מובן שבחי' הארה זאת שנמשכת מעצמות א"ס ב"ה בשמחה ש"מ הרי היא באה בתוס' אור כ"כ למעלה מגדר דקו המדה לגמרי עד שמאיר למטה כמו למעלה ממש בלי שינוי כלל בין היותר עליון ליותר תחתון כנ"ל לפי שהארה זו באה מעצמות דא"ס ממש שלמעלה מבחי' מעלה ומטה לגמרי כנ"ל, עד שגם נש"י בגופים יכולים לקבל שמחה עליונה זו שבעצמות ממש שמאיר בשמחה ש"מ אעפ"י שאין אתדל"ת דשמח' ש"מ מגיע כלל לשמחה שבעצמות ממש כנ"ל וד"ל.

[לה] אך הנה באמת אין כל הנ"ל מתיישב לנכון דעכ"ז מדוע לא יומשך הברכה במצות אף שלא ע"י שמחה, ומה שמבואר הטעם לזה מצד ירידת האור האלקי בצמצומים רבים יכולים גם הקליפות לקבל כנ"ל, זהו סותר לפשט הכתובים בשכר ועונש שהוא בגשמיות דוקא כמו את הברכה אשר תשמעון כו' והברכה באה ודאי מרוחניות לגשמיות בכמה ריבוי צמצומים ואיך תהי' הברכה בגשמיות דוקא עבור מעשה המצות בגשמיות דוקא כנ"ל בלי

תנ

שום מונע מבית ומחוץ ויניח ה' מכל אויב ומקטרג, וזהו עיקר הברכה שישב שלום ובטח כו', וכברכות האבות וא"י277 כידוע. ועוד אינו מובן בגוף ענין וטעם בשמחה ש"מ שגורם להמשיך ממקור הברכות למעלה מקו המדה כנ"ל, דזהו פלא לכאורה, דאם גופה של מעשה המצוה שהוא פנימי' רצה"ע כו' אין אתדל"ת מגיע לשם כלל כמ"ש אם צדקת כו' האיך שמחה ש"מ תגיע לעורר שמחה שבעצמו' מאחר שהשמחה שלמעלה אינה באה רק מן השמחה שלמטה ושמחה שלמטה אינה רק מצד המצוה ונק' שמח' ש"מ א"כ היינו הך ממש (ומה שהשמחה פורץ גדר זהו לא יועיל לענין שמחה העצמי' ממש שאין ערוך אליו כלל וכלל כנ"ל).

אך הנה שרש הדברים הוא בטעם הדבר הנ"ל ששמחה ש"מ דוקא מגיע בשמחה שבעצמות הנ"ל, להיות מבואר למעלה בענין המאמר דבמי נמלך בנש"צ כו' שנמלך בהן על בחי' מח' ורצון הפשוט הזה שבבחי' מל' דא"ס להיות מל' כ"ע אם יהי' לו רצון ותענוג בזה אם לאו בנש"צ, שזהו שא' לכבודי בראתיו278 לכבודי ממש שהוא פנימי' דמל' דא"ס כנ"ל, והוא מה שיהי' לו דירה בתחתונים דוקא ע"י תומ"צ בפ"מ ע"י נש"צ שהוא למעלה יותר מתענוג ורצה"פ שבתו"מ למעלה כי סוף מעשה דוקא עלה במ"ת כו'. ולפי"ז הגם שמצד עצם רצונו וחכמתו העליונה שבתו"מ ש"מ לא הי' לו רצון ותענוג העצמות ממש במל' דא"ס להיותו בעצמותו ומהותו נבדל בערך גם מהם כנ"ל בענין למתב"כ אפי' מח' דתו' הקדומ' כו', אך בשביל תו"מ בפ"מ למטה דוקא בזה נתאוה להיות לו ממש דירה בתחתונים, והוא מה שנמלך בנש"צ דוקא, (והוא מב' טעמים כא', א' מה שנש"צ עלו במח' העצמי' ופנימי' כמ"ש מ"ה שמ"ו ומ"ה שם בנ"ו279, והעיקר טעם הב' מה שנש"צ ירדו למטה דוקא בקיום תו"מ בפ"מ כמ"ש לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא כי באלה חפצתי280 בפנימי' המח' כנ"ל). והנה מובן מזה עכ"פ שכאשר נמשך רצון ומח' במח' זו דמל' דא"ס ע"י נש"צ כנ"ל זהו שנמשך מבחי' עצמות התענוג ורצון הפשוט הכללי ההיולי שבעצמות א"ס ממש שנק' בחי' שעשועי המלך בעצמו ממש שבלתי מורכב בדבר מה כלל אפי' לא ברצון ומח' דתו"מ ש"מ כנ"ל (בשביל שיהי' לו דירה בתחתונים כו', וכמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי ממש כו' כנ"ל). והיינו ענין ובחי' השמחה העליונה שבעצמותו שהשמח' ושעשועי' ענין א' הוא כמ"ש

תנא

עוז וחדוה במקומו281 דוקא שהוא במקומו העצמי ממש שנבדל בערך לגמרי אפי' מפנימי' דקו"ח (שהוא בתו"מ שלמעלה כנ"ל) וחדוה ושמח' זו שבעצמות ממש שבלתי מורכב ומלובש אפי' בשמח' דתוה"ק, ואעפ"י שא' בה ואהי' אצלו שעשועי'282 אצלו ממש, אין זה ערך כלל לבחי' שעשועים וחדוה שבמקומו ממש (שזהו עצם הרוממו' העצמי, כמו בבחי' יחיד' שבאדם שנק' שמחת הנפש בעצמה ממש שלמעלה גם ממדות וחכ' העצמי' שכלולי' בה כו' כנ"ל). ועכ"ז הרי מובן ממילא ששמחה זו העצמי' ממש מתלבשת בשמח' ש"מ דוקא להיותה באה בהתלבשות גשמיות בסוף מעשה דוקא דנתב"ס דוקא כנ"ל, שזהו שנתאוה כו' ששרשה ודאי מגיע בשמחה העצמי' דא"ס כו' (כמו שאו' וישמחו ב"ך ב"ך ממש כו' כנ"ל), ודוקא שמחה ש"מ במעשה דוקא ולא שמחה אחרת זולתה אעפ"י שהשמחה תהי' בהשגו' דשם הוי' ואלקי' בבחי' סובב וממלא עד רום המעלות במל' דא"ס שלפני הקו"ח כנ"ל, דכ"ז ודאי אין ערך כלל לשמחה שבעצמות א"ס שא' עוז וחדוה במקומו ממש כנ"ל, ובודאי א"א לומר דשמחה כזו באתדל"ת בהשגות דהוי' ואלקי' אפי' בנשמות דבריא' וגם באצי' יוכל לעורר השמחה וחדוה שבעצמות ממש (ומ"ש כי חדות הוי' היא מעוזכם283 זהו בשמחה ש"מ דוקא כמו בשמחה שבחג וכה"ג שהוא מצוה בפ"מ ולא מטעם שמחה שבהוי' למעלה בבינ' ומדות כו'), אך היינו בסתם שמחה שיוכל לבא בהשגת הנשמות ועולמות העליונים בסובב וממלא שאינו רק באור וזיו הנמשך ממל' דא"ס בצמצום דקו"ח כנ"ל, אבל שמח' ש"מ בגשמיות (אף שאינו אלא תוס' אור בשמח' בהוי' דאצילות כנ"ל) כמו ויספו ענוים בהוי' שמחה284 כו' וכה"ג מ"מ מגיע שמחה זו בשמח' וחדוה שבמקומו העצמי' ממש מטעם הנ"ל שזהו מה שנמלך בנש"צ ונתאוה כו' שזהו עצמו' השעשועים במלך כמו שהוא מרומם בעצמו ממש כנ"ל. ולכן דקדק לומר תחת אשר לא עבדת בשמח' כו' שזהו שמח' ש"מ דוקא ולא שמחה אחרת שמצד אור א"ס הבא בהשגה בנשמו' למעלה כנ"ל.

[לו] אך הנה עדיין285 יש להבין בזה, דמאחר שעיקר הטעם הוא רק ביתרון מעלה שבמצות בפ"מ לבד מצד שסוף מעשה עבמ"ת וכנ"ל דזהו מה שנמלך כו' שמפני זה מגיע בעצמות התענוג הפשוט שמפני זה דוקא נמשך הרצון הפשוט במל' דא"ס כנ"ל, א"כ זהו רק מצד עצם המעשה דמצות דוקא (כמ"ש לעשות חסד כו' בארץ כי באלה כו') א"כ למה דוקא בשמחה ש"מ מעורר לשמחה ותענוג שבעצמות גם בלא שמחה מצד המצוה בעצמה דוקא

תנב

מגיע בשעשועים העצמיי' כנ"ל וד"ל. אך הנה יש להקדים ענין א', והוא מה שיש הפרש גדול בין שמחה ועונג בדבר פרטי דאינו רק חלק א' קטן הנבדל מן העצמו' ממש אעפ"י שהוא ג"כ בחי' עונג ושמחה עצמי' ופשוט שנמשך מעצמו' התענוג הפשוט והיולי כנ"ל, ובין השמחה ותענוג ושעשועים העצמי' שבעצמו' ממש שכל עצמותו נכלל ומתאחד בתענוג פשוט ועצמי' ההיולי שבלתי מתחלק לדבר פרט כלל כמו ברצון ועונג פרטי. ויובן זה במשל התענוג העצמי הפשוט שבנפש האדם עצמו שכולל הוא כל מה שעתיד להתפעל בעונג ורצון פרטי כו' שבודאי הוא בהעלם גדול בעצמות הנפש ולפרקים יוצא בגילוי מן ההעלם הזה והוא שמחת הנפש בעצמי' הנ"ל כמו ביום חתונתו וכמו בגמר מלאכתו באיזה בנין נאה שמשתעשע בו ביותר שתענוג שעשועים זה הוא בעצמות הנפש ממש ולא בחלק פרטי בדבר רצון וחכ' פרטי' כלל, אבל העונג ברצון פרטי באיזה דבר מה כמו במלאכת הבנין בפרטי הרצון שבכל דבר שבבנין בפרט או בעונג שבחכ' הפרטי (וכן בשמחת לבו בחתונתו או בחתונת בנו בדבר הפרטי), אעפ"י שהפרט הזה גם הוא עולה אל הכלל שבו בתשלום המלאכה שנשלם כל רצונו בכלל שאז מתענג ומשתעשע בעצמותו ממש (בכח היולי שבתענוג הפשוט כנ"ל), עכ"ז אינו אלא חלק פרטי לבד שנמשך מכללות העונג והרצון שיש לו בנפשו בכללות הבנין (או בפנימי' ביותר בתשלום רצונו בחתונתו לאחר שלקח אשה בחופה) שאין לו ערך כלל לגבי עצמות התענוג שבנפש, אעפ"י שגם מה שמתענג בעצמו ממש אחר תשלום הבנין בכי טוב ויפה ברצונו זה ג"כ רק ממלאכת הבנין בכי טוב, וא"כ גם תענוג זה מורכב הוא בדבר מה, ואף שהוא בכלל הבנין מ"מ נחשב הוא כמו פרט וחלק א' ממש לגבי כח עצמיות התענוג שבנפש שבלתי מורכב בדבר מה כלל כידוע שהוא בבחי' עצם אור פשוט לגמרי, הענין הוא דמה שמשתעשע בעצמו' אחר ראותו טוב המעשה (או מאשר נשא אשה ולקח מקח טוב וכה"ג) זהו שעולה בעצמות התענוג ממש שבלתי מורכב כלל, ואעפ"י שאין ערך לתענוג הזה המורכב בדבר מה לתענוג הפשוט ההיולי, הרי יש הפרש בזה בין כשמתענג מצד עצם הדבר ובין שמתענג מצד שנשלם כרצונו הפשוט שעולה במקור הכללי של כל רצון ועונג שזהו בעצם אור התענוג הפשוט לגמרי, רק שמה שנעשה המלאכה בכי טוב שמתענג מעצם הדבר בכללותו דוקא הוא שגורם התענוג הפשוט ממה שנשלם הכל כרצונו, שאין זה מצד עצם הרצון בכל פרט רק ממה שא' וכן נעשה שהוא המכוון בכללותו לפנימי' התענוג שבעצמו עד שכל עצמו ופנימיותו נמשך בתענוג זה, והוא השמחה העצמי' שבנפש שתשמח בעצמה ממש מגמר טוב הבנין או המקח שלקח ממה שנשלם הכל כרצונו בעצמותו, שזהו רק ממה שנעשה רצונו, ואמנם עכ"ז פנימי' רצונו בזה דוקא הוא שגורם השמחה בנפשו אח"כ מכללותו ושלימותו שיגיע בשמחת הנפש מצד עצמה ממש, אבל בדבר שאין פנימי' רצונו בזה כ"כ שלא ישמח כלל ממה שנעשה כרצונו שאין זה מגיע לעורר

תנג

שמחה העצמי' הפשוטה, רק בדבר שפנימי' נפשו ברצון פשוט ועצמי רק שמורכב בדבר מה עולה הוא לעצמות התענוג והשמחה כשנעשה כרצונו בכללותו בתנאי כשישמח במעשיו דוקא במה שנעשה בכי טוב שמגיע זה בעצמו' בעל הרצון הפשוט שמשם מקור כל רצון ועונג עד ששמח בעצמו ממש כנ"ל, כי שמחה זו ששמח ממה שא' ונעשה רצונו הרי הוא בבחי' עצמיות התענוג שלמעלה מהתפעלות עונג בפרט הדבר ההוא אעפ"י שסיבתו בא מן העונג שמקבל מפרט הדבר.

[לז] ונמצא מובן מכ"ז286 דאעפ"י שעונג המורכב בפרט לא יוכל להגיע לעונג הפשוט הכללי הנ"ל רק בדבר הזה עצמו בכללותו שהוא מה שנשלם כרצונו בדבר זה כו', אבל בבחי' השמחה שבעונג הגם שהוא בדבר פרטי שאין זה רק ממה שא' ונעשה רצונו ולא מצד העונג ברצון זה הפרטי אין הפרש בזה בין שמחה פרטי' שישמח בנפשו משלימות מלאכה פרטי' לשמח' הכללית שישמח בנפשו בכלל בכללות הבנין שנעשה רצונו הפנימי' שנוגע בפנימי' ועצמי' נפשו ממש (כידוע דכל עצם בלתי מתחלק287 וחלק הפרט ממנו דומה להכלל ממש), וראי' לזה ממס"נ שיוכל להפקיר כל נפשו עבור רצון וחשק בנפש לדבר פרטי כמו בשביל נצחון בדבר פרטי או לתאוות הממון והגדולה (וכמו חולת אהבה בדבר שנפשו חמדתו וכה"ג יומשך כל הנפש בעצמה אף בחלק א' פרטי מתאוות הנפש, כי גם חלק הפרטי כמו הכלל יחשב אם הוא בבחי' רצון שמגיע בפנימי' שבנפש ומתאחד בכולה ממש ולכך תשמח הנפש בעצמה גם בפרט הרצון הפנימי כמו בכלל כנ"ל (וכמו במע"ב בכלל ובפרט דגם שבפרט בכל בריאה נא' וירא אלקי' כי טוב288 אין זה רק בחי' עונג פרטי ברצון פרטי, אבל לאחר תשלום כל המלאכה דמע"ב א' וירא אלקים את כל אשר עשה בכללותו והנה טוב מאד, ומאד זה היינו בבחי' התענוג הפשוט ועצמי שבעצמות א"ס כמו בחי' שעשועי המלך בעצמו ממש כנ"ל (וכמו שמחת הנפש בעצמה ממש כנ"ל), והוא שנק' מאד בתענוג בלתי מוגבל כלל והוא במה שבלתי מורכב בדבר פרטי כנ"ל אלא הוא תענוג פשוט הכלול באח"פ ממש ואעפ"י שסיבתו הוא מצד תענוג מורכב בכל אשר עשה שהוא טוב מאד וא"כ מאד זה בכל אשר עשה שנשלם הכל כרצונו במלאכה זו דמע"ב בכלל שמתאחד הוא בעצמו' התענוג הפשוט, ואעפ"י שגם תענוג זה הכללי מכללות דמע"ב נק' מורכב ולמה נק' טוב מאד שהרי משמע שתענוג זה הוא עצמו שנק' טוב מאד, היינו לפי שנעשה מכוון כרצונו הפשוט

תנד

בעצמותו כשעלה ברצונו הפשוט להיות בנין העולמות ומע"ב שע"ז א' כי אמרתי עולם חסד יבנה289 פשוט ועצמי שהוא בבחי' התענוג הפשוט הנ"ל, ובשלימות רצונו במע"ב עולה הוא בעצמו' התענוג ממש כנ"ל וד"ל. (ולפי"ז אין זה מצד עצם הרצון בכלל במע"ב הוא שנק' טוב מאד אלא מצד שנעשה רצונו כנ"ל, ובאמת הפשט מורה שכל אשר עשה במע"ב הוא טוב מאד בתענוג בלתי מוגבל ומורכב כלל כעצמו' התענוג הפשוט ממש כו', ומוכרח לומר דגם תענוג זה שמורכב במע"ב אף בכללותו נחשב מבחי' התענוג הפשוט ממש והוא עצמו נק' טוב מאד ממש, והיינו שזהו שהי' התענוג הפשוט העצמי בתחילת הרצון להשפיע בחסדו העצמי להיות בנין העולמות וכמ"ש כי אמרתי כו', ואעפ"י שהוא תענוג שבהשפעה לבד עכ"ז נחשב מעצמות התענוג, לפי שכל עצמות התענוג נמשך גם בחלק פרטי זה, וכמו שרואים בכל משפיע אף שמשפיע שכל וחכמה גשמי בפ"מ שמתענג בנפשו בעצמו ממש מטוב חסדו זה אעפ"י שאינו רק פרט עונג, וכך במע"ב מכל אשר עשה והשפיע נחשב תענוג עצמי ואעפ"י שא' טוב מאד על עצם ההשפעה מצד עצמו שהוא טוב מאד דוקא והוא כמו שעלה ברצונו הפשוט שהי' זה בתענוג עצמי' ממש. וכ"ז מטעם הנ"ל דאין הפרש כלל בפנימי' רצון ועונג בין בדבר פרטי שחלק א' הוא מעצמות התענוג בין כללות עצמות התענוג מאחר שאנו רואין שכללות כח עצמיות התענוג נמשך בפרט זה. אך זהו דוקא במה שפנימי' רצונו בו ולא בדבר שחיצוניות הרצון בו לבד שאין עונג ורצון פרטי יוכל להגיע לעונג ורצון הכללי הנ"ל, ואעפ"י שמתענג אדם גם בשפע חיצוניו' בנפשו ממש, זהו דוקא בשמחה שבעצמותו כמו בחתונתו שישפיע בחסדו לכל בגשמיות כו' וכן בחנוכת הבית דהתענוג בבנין אעפ"י שהוא פרטי מגיע בעצמות התענוג שבנפשו ממש. וכך יובן בחסד דמע"ב שאחר שהוטב בעיניו כל אשר עשה נתענג בתענוג העצמי ממש וע"כ נק' גם העונג שבמע"ב בכלל בבחי' טוב מאד כי אין לחלק בין פרט לכלל בבחי' הפנימי', אך עכ"ז יש הפרש בין פנימי' העונג שמגיע לעצמותו ממש כמו בחתונתו או בחתונת בנו וכל הנוגע לפנימי' עצמותו, ובין כל שפע שנמשך מחסדו אעפ"י שמתענג בעצמו בזה, שא"א שיגיע בעצמותו ממש אף מכללות כל אשר השפיע, רק בבנין ביתו שישב וידור בו וכה"ג שאנו רואים שאדם בגמר מלאכתו בבנין בית עושה משתה וסעודה וישמח בשמח' עצמי' ממש לפי שהוא נחשב מבחי' עצמותו (כי הדירה וההיכל הוא בבחי' מקיף למקיף לנפשו כידוע, אך אין זה רק בהיכלות הפנימי' ולא במה שבונה לצורך אנשים כמו משרתיו עושי רצונו כו', וכך יובן במע"ב בגוף הבריאה דעש"נ שבחי' פנימי' יותר זהו מה שנתאוה להיות לו דירה במצות (וכמו בבנין בהמ"ק וכה"ג וד"ל).

תנה

ואמנם הנה באמת עיקר ההפרש בכ"ז הוא בין עונג לשמחה, דודאי בבחי' עונג שהוא מצד עצם הרצון כפי מה שהוא מורכב בדבר מה יש הפרש בין פרטי לכללי, ואעפ"י שיוכל להגיע ממנו גם בעונג הכללי כמו מעונג ההשפעה בחיצוניות ובפנימי' כנ"ל מ"מ אין זה ערך לעצמו' התענוג הפשוט ההיולי שבעצמו' הנפש ממש כנ"ל, אבל ענין השמחה אעפ"י שהוא ענין א' עם העונג, ואדרבה השמחה אינו אלא גילוי העונג שהוא החדוה מעצם הדבר הטוב שמגלה אותו בשמחתו כמו כשעושה משתה ושמח' בהגיע לו בשורה טובה ששמחה זו מגלה העונג הצפון בלבו כו', אך עכ"ז זה עצמו מה שיש בכח טבע השמחה שמגלה הנעלם שבעונג שבלבו זהו מורה שעצם השמחה הוא למעלה מן עצם העונג הפרטי הזה ע"כ יביאנו לגילוי בהתפשטות חיצוניות כמו לרקד ולשחוק בהוללות כו'. והענין הוא לפי שהשמחה שרשה ברוממות ועצמיות הנפש ממש ע"כ בכחה להמתיק כל דין לעשות היפוך הטבע האנושית בתולדתה כו' כנ"ל, הגם שערך העונג מדבר הטוב מורכב הוא בדבר פרטי, אבל השמחה שישמח מזה הרי היא בעצמו' רוממות הנפש שבלתי מורכב בדבר מה כלל (והוא ג"כ תענוג הפשוט שמתאחד בכל הנפש). ואמנם שמחה כזאת אינה באה רק מעונג שברצון כללי, שזהו הנוגע לעצמות נפשו דוקא, כמו ברצון ותענוג שיהי' לו מזה שעושי' רצונו בכל אשר יגזור אומר, שזהו התענוג שבעצם הנפש בלתי מורכב בדבר פרטי זה שעושה רצונו הפרטי רק נח"ר לפניו מכל אשר יעשה רצונו יהי' מי שיהי', וכך יש תענוג ושמחה כללית מכל אשר עשה ונעשה הכל כרצונו שאין זה מצד עצם הרצון ועונג אלא ממה שהכל נשמעי' לרצונו וכל אשר חפץ נעשה כו' (שמגיע ברוממות דעצמות הנפש ממש), וא"כ מהות השמחה עכ"פ כללית היא מכל אשר נעשה לטובתו או השלמת רצונו יהי' מה שיהי' שאז תשמח נפשו בעצמו ממש כו'. וא"כ ודאי מובן מזה שאין לחלק במהות השמחה בין שהיא מאיזה דבר רצון פרטי שנעשה רצונו שנח"ר ושמחה ממה שעשה רצונו, או מכללות כל הרצונות שנעשה בחפצו, הכל אינו רק שמחה ונח"ר ותענוג העצמי שנבדל בערך מן העונג ורצון הפרטי עד ששוה שם ענין ההשלמה שנשלם רצונו בפרט או בכלל כי גם הפרט כמו כלל הוא רק מה שמשמח בנפשו ממה שגוזר ועושה רצונו ולא מצד עצם הרצון לבד כנ"ל וד"ל (ובכ"ז יתורץ כל ענין הנ"ל בפנימי' העונג ובחיצוניות בהפרש שבין פרט לכלל ובהתכללות הפרט אל הכלל שבכ"ז יש יתרון מעלה בשמחה על העונג בכלל ובפרט מטעם הנ"ל וד"ל).

[לח] והנה הנמשל מכל הנ"ל290 יובן ג"כ בדוגמא כזאת ממש בטעם ושרש ענין שמחה של מצוה הנ"ל דגדול מעלתה כ"כ יותר מגוף מעשה

תנו

המצוה עצמה אף שממנה דוקא יהי' שכר העוה"ב כידוע דשכר מצוה מצוה עצמה291 כו', והוא לפי שנתאוה כו' וסוף מעשה כו' כנ"ל, להיות דודאי יש בכל מצוה ומצוה מבחי' פנימי' רצה"ע ממש דאיהו ופנימי' רצונו חד ממש וכמ"ש רחבה מצותך מאד בלי גבול כלל (כמשי"ת), ואעפ"י שעונג ורצה"ע הזה הפנימי' מורכב הוא בדבר וענין פרטי כמו במצות תפילין או טלית וצדקה וכה"ג, הרי יש שרש ומקור לרצה"ע הזה במקור כל רצון ועונג העליון הכללי שנק' תענוג ורצון הפשוט בעצמו' א"ס ממש (שנק' שעשועי המלך בעצמותו ממש כנ"ל, והוא בחי' השמחה שבעצמו' ממש (כמשי"ת), שהארה א' ממנו הוא העדן דעוה"ב שבא בשכר המצות דעכשיו (שנק' פרס כו'). ואעפ"י שמבואר למעלה דעונג פרטי המורכב בדבר מה אין לו ערך לגבי עצמו' התענוג ורצה"פ ההיולי שממנו מקור כל רצון ועונג כו' כנ"ל, כמשל הנ"ל בעת חתונתו או בגמר מלאכתו אעפ"י שמתענג בעצמו' ממש מכללות המעשה וגם הפרט עולה אל הכלל גם הכלל נחשב פרט לגבי עצמות התענוג כי מצד עצם הדבר תענוג מורכב הוא ואין לו ערך לתענוג פשוט, מ"מ כשאינו מתענג רק ממה שנעשה רצונו כו' שעולה במקור הכללי של כל רצון ועונג כו' עד שכל עצמו נמשך גם בפרט זה ואין לחלק בזה בין פרט לכלל, ואך בתנאי שיהי' רצון לעונג בפנימי' דווקא ולא בחיצוניות לפי שבפנימי' ועצמי' שוה הפרט עם הכלל כו'. וכך הוא גם בענין עונג פרטי שבמצוה הפרטי' שגם שנק' תענוג מורכב בדבר מה מ"מ עיקר התענוג העליון במצוה זו הוא ממה שא' ונעשה רצונו לבד שזה מגיע בעצמות התענוג הכללי הפשוט שהוא בעל הרצון הפנימי' שממנו מקור כל רצון העליון. וזהו כמו ענין שמחה של מצוה למטה בנפש האדם מלמטה למעלה שעיקר השמחה הוא רק מה שעשה נח"ר ליוצרו לקיים רצונו יהי' מה שיהי' ולא מצד עצם הדבר מצוה שיודע בה איזה טעם וסוד להתענג בנפשו בכוונה טובה בסוד השכל וחכ' עילאה המושג ברצה"ע שבמצוה כמצות תפילין בד' בתים שהוא להאיר בחי' מקיפים דד' מוחין וכה"ג, אלא רק לפי שזהו יהי' לעונג ונח"ר לבעל הרצון הזה, וא"כ הרי העונג ושמחה זאת שישמח במעשה המצוה רק מצד שעשה רצון קונו מגיע למעלה ג"כ בבחי' שמחה ועונג העצמי' ממש שלמעלה מן העונג הפרטי שמלובש במצוה זו רק מצד שא' ונעשה רצונו כנ"ל שזהו בעצמות בעל הרצון דהיינו במקור כל פנימי' רצה"ע שבכל המצות למעלה (וכמבואר למעלה שאין הפרש בזה בין פרט לכלל בדברים שהוא בפנימי' ועצמי' דוקא כו'). וזהו שרש ענין הנ"ל דבשמחה ש"מ למטה מעורר השמח' שמצד עצמותו ממש (וכמו וישמחו בך כו'), ולא מצד ההעלאה דאתדל"ת שאין לו ערך (אפי' מצד רצה"ע הפנימי' שבמצוה זו שאינה רק חלק פרטי מורכב מעצמות התענוג הפשוט וכנ"ל), רק מצד שמח' ש"מ זו ממה שעשה רצונו ית', לפי שעי"ז דוקא מעוררים שמחה ש"מ כמו שהוא למעלה

תנז

שהוא בשמחה שבעצמותו ממש, והיינו מה שא' ונעשה רצונו זה במצוה זו כו' (ואין זה נק' אתדל"ת בהעלא' שגורם המשכה מאחר שאין זה מצד עצם הרצה"ע שבמצוה זו אלא ממילא יאיר בשמחה ש"מ זו למעלה בבחי' שמחה דעצמיו' בעל הרצון כו' וד"ל).

אך עכ"ז עדיין אין זה מובן דלמה דוקא בשמחה ש"מ, הלא גם בלא שמח' מצד עונג הפשוט שמאיר בעונג פרטי הזה (מאחר שבפנימי' ועצמי' אין לחלק בין פרט לכלל כנ"ל) מעורר לבחי' התענוג הפשוט והוא הנח"ר שא' ונעשה רצונו עכ"פ, ואין ענין שמח' ש"מ מגיע רק בשמחה העצמיות שזהו התענוג הפשוט והיינו הך. ועוד למה בשמח' ש"מ דוקא דמטעם שא' ונעשה רצונו לבד זה יוכל להיות אף ברצון שאינו ש"מ כלל כמו ברצון ועונש שבחסד דמע"ב וכמו וירא את כל אשר עשה שזהו שנשלם כרצונו בתחילה כו' כנ"ל שמגיע ג"כ בתענוג ושמחה הפשוטה שנק' טוב מאד כנ"ל. אך הנה צריך לומר שיש בזה ב' תנאי' דוקא, הא' בשמח' דוקא שהוא למעלה מן העונג כנ"ל שהשמחה מגיע ברוממות העצמות דנפש ממש שלמעלה מהגבלת העונג העצמי ג"כ (מאחר שיוכל להפוך הטבע בשמחה העצמי' מעונג להיפוכו וכמו"כ מצער לעונג כמו למאוס באוהבו ולחפוץ בשונאו כו'), וזהו מה שיש בכח השמחה לגלות הצפון כנ"ל, וא"כ גם שמחה זו ממה שנשלם ונעשה כרצונו מגיע ברוממו' העצמיו' שלמעלה גם מתענוג הפשוט הנ"ל ואין הפרש בשמחה בין פרט לכלל כנ"ל, ואמנם תנאי הב' שיהי' שמחה זו במה שהוא פנימי' ועצמי' רצונו דוקא כמו שמחה ש"מ שאז שמחה זו מגיע בעצמות שמחת הנפש שבעצמותו ממש שלמעלה גם מן התענוג שבעצמות בכלל, כמו שיש הפרש בזה גם בדבר פרט בין שמחה לעונג כנ"ל, וזהו שרש ענין שמח' ש"מ בפרט שזהו כמו בכלל משא"כ בעונג שבפרט כו' וד"ל. וזהו ההפרש בין עצם רצה"ע שבמצו' שע"ז א' אם צדקת מה תתן לו כו', לפי שאינה מגעת רק עד שרש הכללי של אותו רצה"ע שנק' רצון פשוט, ושרש רצון פשוט הזה בתענוג הפשוט לבד כו', אבל שמח' ש"מ זו מגעת למעלה גם מתענוג הפשוט, והוא בבחי' שמחה שבעצמותו ית' שמגיע ברוממו' העצמיו' ממש (שלמעל' גם משעשועי' העצמי' שמאיר בעוה"ב משכר מעשה המצות כנ"ל וד"ל). וראי' לזה ממה שמצינו בכתבי האריז"ל שכל מה שהגיע האריז"ל למדריגה גילוי אליהו ורוה"ק בגילוי סודות הקבלה האמיתית הכל מן שמחה ש"מ בלבד292, שזהו רק מה שהי' שמח בשמח' ש"מ כפשוטו דוקא, והוא רק לעשות נח"ר ליוצרו שעשה רצונו אף שלא הי' יודע עדיין בטוב טעם סוד ה' במצות כלל והי' עושה

תנח

שלא בכוונה פנימי' רק עכ"ז הי' שמח שמחה גדולה כאיש פחות הערך ששמח בשמחה ש"מ, לפי שבשמחה כזו הכל שוין ממש כקטן כגדול ממש מאחר שזהו שמחת הנפש בעצמו שמגיע למעלה מן העונג והרצון שמגיע למעלה בשמחה שבעצמותו ממש שהכל שוין שם להיות למעלה מן התו' והמצות רק ממה שאמר ונעשה רצונו שהוא למעלה גם מתענוג הפשוט שבעצמו' במצות כמו בעוה"ב כנ"ל, וע"כ השמחה ש"מ כולל ממילא גם כל מה שיש במצות בחי' תענוג הפשוט שהוא בחי' הסוד וטעם הגנוז ונעלם בבחי' העונג הנעלם דעוה"ב שנק' טעמי מצוות בכלל וד"ל.

[טל] ולהבין עד היכן מגיע כחה של שמחה ש"מ אפי' בע"ה שלא ידע מה שעושה רק מצד עוצם התמימות שמח לעשות נח"ר ליוצרו בדבר זה שמדמה שנח"ר הוא לבורא כמו שנמצא בס' משנת חכמי' בע"ה ששמע דרשת הרב במצות לחם הפנים, והי' סבור שלחם הפנים הוא לאכילה לפני ה' שאוכלם כמו שאוכל אדם, ועשה שתי לחם בשמח' גדולה הוא ואשתו לבושים בבגדי שבת אחר חצי יום עש"ק להטמינם בארון בבהכ"נ, ולמחר לא מצאם בארון, סבר שאכלם הבורא ושמח הוא ואשתו שמחה גדולה ועשו כן כמה פעמים בכל ע"ש, ושמש בהכ"נ הי' לוקחם בכל שבת בבוקר לסעודתו, ונשמע הדבר להרב וגער עליו ונתבטל ונענש הרב ומת באותה שנה, ואמרו לו שמזמן בהמ"ק ראשון ובימי משה במשכן לא הי' שמח' לפני ה' בלחה"פ293 כמו ממעשה לחה"פ שעשה זה העני בתום לבב בשמחה וטוב לבב הוא ואשתו שעשה נח"ר ליוצרו שאכל לחם זה כמביא לפני מלך כו'.

וזהו תחת אשר לא עבדת כו', שאעפ"י שהמצות נעשים ברצון ה' בתכלית הכשרון אעפ"י שעי"ז יומשך תוס' אור באצי' ובכל העולמות אפי' בג"ע העליון (ושרש שרשה הוא בעונג ורצה"ע העצמי' בבחי' א"ס ממש כמ"ש רחבה מצותך מאד294), אך נמשך ויורד העונג העליון הזה בריבוי הצמצומי' והעלמו' ומסכי' רבים ע"י המסך שבין כל עולם ועולם שנק' פרסא, כמו הפרסא שבין עצמו' המאציל לנאצלים ומאצי' לבריאה עד המסך שבין יצי' ועשי' שבעוה"ז השפל הוא תכלית ההסתר והצמצום, וע"כ הרי אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו ממש כמו המצוה שבעצמו' א"ס שנק' מצותיך ממש כו' (ודוגמא לזה במצות שבת ויו"ט295 שהוא במוחי' דאו"א שנק' קודש ומקראי קודש כידוע, ובחי'

תנט

או"א שהוא חו"ב יש בכל עולם לפ"ע דוקא, והוא שמתצמצם ויורד מחו"ב שבעצמו' המאציל באצי' ע"י פרסא הנ"ל, וכן מאצי' לבריאה, עד חו"ב שבמל' מעשי' שנק' גם הוא שבת קודש כמ"ש כי קודש הוא לכם, כי בעוה"ז השבת הוא כפשוטו שבו שבת מכל מלאכתו ממש בפ"מ כו' שזהו מה שכולם בחכ' עשית בפ"מ, וכן ביו"ט במוחי' דאימא שנק' מקראי קודש כו', ועכ"ז או' וקראת לשבת עונג296 העליון דפנימי' עתיק עד פנימי' התענוג הפשוט שבעצמות א"ס ממש, וכן ביו"ט נק' מועדים לשמחה בשמחה שבעצמותו ממש, ואין כל המסכים והעלמות מסתירים כלל וכלל, וכך הוא מ"ש בע"ח דכל עיקר המצות אינו רק להוסיף אור באצי'297 לבד דמשמע מזה שאין תוס' אור זה שע"י המצות מגיע למטה בבי"ע רק ע"י העלמות ומסכים כנ"ל אבל באמת אינו כן דכל המסכים והצמצומים אינם מסתירים כלל וכלל, רק בתנאי כשיש שמחה ש"מ דוקא מטעם הנ"ל, כי מצד שהמצוה הוא בחי' פנימי' רצה"ע ויש בה שמחה שעשה נח"ר ליוצרו ממה שנעשה רצונו ה"ז מגיע בבחי' שמחה ש"מ זו עצמה בבעל הרצון עצמו שמצד רוממות עצמותו שלמעלה גם מן העונג כו' כנ"ל, ובחי' שמחה שבעצמותו שנעשה משמח' ש"מ שלמטה ה"ז בא ומאיר למטה מטה בבחי' דילוג המדריגות שלא לפ"ע סדר ההשתלשלות לגמרי עד שמאיר למטה כמו שהוא למעלה ממש (ואין כל צמצום מסתיר לפני אור שמחה העצמי' הזאת שבאה משמחה של מצוה ובוקע כל מסך ואפי' בצמצום הראשון דישת חושך סתרו שנק' מק"פ כו' דקמי' כחשוכא כאורה ממש) (וראי' לזה ממה שנתלבש שמחה העצמי' שבבחי' מקיף העליון בסכך דסוכה ובענני כבוד כו' וד"ל).

וזהו תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה וטוב לבב מרוב כל יותר מכל חיי העוה"ב שאינו רק אור א' משעשועים וחדוה העליונה שבמקומו העצמי' (ופי' הפשוט מרוב כל דכל טוב העליון שהגיע להם בעבור הטוב דמצות בא"י שאז נמתק הדין בשרשו כשהוא בעצם הטוב שהתענוג והשמח' הוא כא' ממש והכל בעבודה דבמצות דוקא מרוב כל כו'). וכך גם עתה בשמחה של מצוה רק שהוא בטוב לבב אעפ"י שאינו מרוב כל אדרבא מן המיצר ודוחק ועכ"ז שמחים בשמחה של מצוה, נמשך עי"ז ממקור הברכות יותר, והוא הברכה דעוה"ב (שנק' ברכת ה' תעשיר כו' כידוע298) שאחר הגלות דוקא שיבא מחמת שמח' ש"מ (כמו השמחים ביסורים א' ואוהביו299 כצאת השמש בגבורתו שנמתקו כל הדינים בשרשם, והוא מה שכל הקללות יהופכו לברכות אעפ"י שהי' זה תחת אשר לא

תס

עבדת כו' בשמחה מרוב כל (וזהו נראה בעליל בכל מי שהגיע לרוב כל ואינו עובד בשמחה וטוב לבב וחדוה לה' כו' כי רם לבבו יפול ביד אויביו כו', וכך הוא בכלל כאשר ייטיב ה' להם ישבעו וירום לבבם וישכחו על ה' לומר כוחי ועוצם ידי כו' ומתגאים, ואז יפלו בלחץ ודוחק לעבוד אויב כו', ובשמח' ש"מ של עניי' יגאלו כמ"ש ויספו ענוים300 בהוי' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל כו' וד"ל).

[מ] ובכל הנ"ל יובן בתוס' ביאור ענין הברכה דשמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בג"ע מקדם כו'. דהנה כמו שמבואר למעלה בשרש ענין שמחה ש"מ שמגיע בבחי' שמחה העצמי' דעצמו' א"ס ב"ה שלמעלה מעלה מכל סדר ההשתל' דקו וחוט באבי"ע ופורץ גדר דקו המדה כו' להאיר למטה כמו למעלה ממש כנ"ל, הרי כ"ז בשמחה פרטי' כמו ממצוה פרטי' לבד (שאינו רק המשכת עונג ורצה"ע בפרט במצוה זו רק ששמחה של מצוה עולה למעלה גם מעונג ורצון זה ועכ"ז השמחה אינה רק ממה שעשה רצה"ע הזה בפרט), שגם שיש בכל מצוה ומצוה בפרט יחודים עליונים דהוי' ואלקים מ"ה וב"ן משפיע ומקבל דנק' יחוד קוב"ה ושכינתיה, אבל ה"ז דוקא בהמשכה פרטי' באו"כ מיוחד שנק' אבר אחד לבד מבחי' רמ"ח איברי' דמלכא כו' שהן רמ"ח מ"ע העליונים דאצי' כידוע, אבל הנה במצות שמחת חו"כ למעלה שנק' ריעים האהובים בכלל שמיוחדים בעצמם נמשך כל יחודי' עליונים בפרטי' דמעשה המצות עליונים ותחתונים ה"ז ודאי למעלה הרבה מכל השמחות הפרטי' שיש בכל מצוה בפרט, לפי ששמחת חו"כ הרי הוא הגורם ועושה לעיקר היחוד במשפיע ומקבל בעצם מהותם שזהו למעלה יחוד הוי' ואלקים שנק' סובב וממלא בעצמם שבהם כלולים כל השמחות דמצות שיוכל להיות יחודים עליונים בכל מצוה בפרט שבא בגילוי באו"כ מיוחד כנ"ל וד"ל. והענין הוא דכדי שיוכל להיות יחוד דחו"כ דמשפיע ומקבל למעלה (שזהו שלימות דבחינת אד"ם שהוא דכר ונוק' כו') צריך שיאיר עליהם מבחי' מקיף היותר עליון מבחי' עצמות אא"ס ב"ה שנק' שלימותא דכולא שממנו יבא שלימו' זה ביחוד דמשפיע ומקבל שיוכלו להתייחד יחד ולהיות מולידי' תולדו' אורות חדשים כו', וידוע דמקיף הזה הוא הנק' מזל"א שחופף ושורה בחופה301 דוקא שחופה הוא בחי' מקיף החופף על שניהם ביחד דוקא, כידוע בענין מקדש עמ"י ע"י חופה וקידושין כו', וכמו שא' דאין שמחה אלא בחופה דוקא, שהכונה הוא על בחי' שמחה העליונה שבעצמותו ית' שמשמח לחו"כ שמאיר שמחה העליונה הזאת בחופה זו שעל חו"כ דוקא וד"ל.

תסא

וזהו שא' שמח תשמח, שמח לדכורא ותשמח לנוק' (או תשמח לע"ל אחר תשלום הבירורים דכל מעשה המצות בפרט שיהי' למעלה ממדריג' דאדה"ר וחוה קודם החטא לפי שנעוץ תחילתן בסופן דוקא כידוע), שהן ריעי' האהובי' ביחד דמשפיע ומקבל (עד רום המעלות גם בת"ת ומל' דא"ס עצמו), שהוא ע"י בחי' השמחה שבעצמותו ממש עי"ז יוכל להיות כח ועוז בחו"כ מ"ה וב"ן שבכל הפרצופים להתייחד ולהוליד כו'. כשמחך יצירך בג"ע מקדם מקדמונו של עולם302 ששמח לאדה"ר ואשתו בחופתם שעשה להם, והיינו מבחי' שמחה שבעצמות המשיך כח ועוז השמחה באו"ח שישמחו גם הם בחופה שלהם (כמו עד"מ מי שרוצה לשמח לריעהו צריך שיהי' הוא בעצמו בשמחה גדולה ביותר עד שמחמת זה יוכל לפעול אורה ושמח' בחו"כ (וכמו שמרקדים לפני החו"כ כו'), כטבע השמח' העצמי' שפורץ גדר לצאת ממקומו שלא בערך והדרגה כלל, והיינו לפי שבהתכללות דכר ונוק' יחד שורה מאח"פ ממש דאדם אדמה לעליון ממש (אע"פ שלא אדם הוא, אבל בחי' שלימות דהתכללות דאדם מעורר למהו"ע ממש שלמעלה מבחי' משפיע ומקבל, וע"כ משמחתו העצמי' דוקא שהוא שלימותא דכולא באח"פ ממש הוא ששמח לאדה"ר שכולל כל הנשמות דדכ"ר ונוק' שיהי' מכחם שמחה בכל זיווג חו"כ בפרט שיוכלו עי"ז להתייחד ולהוליד תולדות כו'. וזהו הבקשה שכך יהי' שמחה דעכשיו לריעים האהובים בכלל ובפרט עד למטה כמו למעלה ממש, והוא כמו ששמחך יצירך בג"ע מקד"ם מקדמונו של עולם ממש כנ"ל וד"ל. ומה שא' כשמחך לשון יחיד אעפ"י שמסיים משמח חתן וכלה, היינו לפי ששמחת הכלה שהיא חוה שהיתה אחת מצלעותיו נכלל בשמחת אדה"ר, שמשמחת חתן יומשך שמחת הכלה דוקא (וכמו שמח לדכורא ואח"כ תשמח גם לנוק'), אעפ"י שבשמחה דעצמות ממש נכלל המקבל במשפיע (כמו כי הוי' הוא האלקים) רק בירידת האור והשמחה למטה משמח חתן ואח"כ כלה כמו ואל אישך303 כו' דאשה בעלה משמחה אחר הנשואין כו'. אבל לע"ל נאמר אשת חיל עטרת בעלה304 שיהי' מעלת הכלה למעלה מן החתן, ע"כ א' בברכה האחרונה משמח חתן עם הכלה שהכלה עיקר, וכמ"ש במ"א בביאור זה באריכות305 וד"ל.


1) שמח תשמח: כמה מעניני המאמר מיוסדים על ד"ה שמח תשמח בס' ”מאמרי אדה"ז על מארז"ל" ע' תצב ואילך. להלן ד"ה שמח תשמח (השלישי) הוא תוכן מאמר זה בקיצור יותר.

כמה מעניני המאמר, נמצאים ג"כ בהרחב הביאור בד"ה שמח תשמח בסה"מ תרנ"ז ע' קעג ואילך [ונסמן להלן בתחילת כמה סעיפים, המקבילות אליהם בסה"מ תרנ"ז].

ראה עוד ע"ד המאמר, להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד.

2) שהקדב"ה נק' חתן. . כמובן בשה"ש: ראה גם להלן בתחילת ד"ה ”להבין שבברכה ראשונה". וש"נ.

3) ואל אישך תשוקתך. . ע"כ יעזוב איש: בראשית ג, ז. ב, כד.

4) צמא' לך נפשי. . כלת"ה נפשי: תהלים סג, ב. פד, ג.

5) אה"ע אהבתיך: ירמי' לא, ב.

6) ויפח באפיו נ"ח: בראשית ב, ז.

7) במע"ב שיצאו בצביונן ובקומתן: ר"ה יא, א. חולין ס, א.

8) תוצא הארץ. . יהי רקיע: בראשית א, כד. א, ו.

9) כמ"ש בע"ח דבנין הכלים קדם לאורות: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ: שמות ח"ב ע' תח. ויקרא ח"ב ע' תתנט. במדבר ח"א ע' רצד. ח"ב ע' תכב. תר. דברים ח"ג ע' תתיח. ח"ד ע' א'שעו. [ובהנסמן בהמ"מ במקומות אלו].

10) בע"ח שמן התעבות האור עצמו נעשה הכלי: ראה ע"ח שער העקודים פ"ג ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' קלד. וש"נ.

11) במ"א בבחי' אין ויש. . כי ממך הכל: ראה בהנסמן לעיל פיסקא ”כמ"ש בע"ח". דה"א כט, יד.

12) ואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

13) אד' ב"ם: תהלים סח, יח.

14) בזוהר ע"פ שרפי' עומדי': ישעי' ו, ב. ראה זח"ג מז, א. עט, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תה. דברים ח"ג ע' תתקמח. וש"נ.

15) דממלא כל שמהן. . מבואר בסידור: ראה סידור קסד, ב ואילך.

16) מלכותך מל' כ"ע: תהלים קמה, יג.

17) ואימתך עליהם: ע"פ פיוט אשר אימתך (מוסף ליוהכ"פ). והובא גם בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תתצ. ובס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשמא. במדבר ח"ב ע' תז וע' תרכ. ח"ג ע' א'מא. דברים ח"ב ע' תפח. ח"ג ע' א'ב. להלן ריש אות ד.

18) מוה"ע: מהות ועצמות. וכן רגיל ר"ת של תיבות אלו בכ"מ בגוכי"ק אדהאמ"צ — הוא"ו לפני הה"א.

19) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, יו"ד.

20) אך בצלם: תהלים לט, ז. וראה מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תצח ואילך. ובכ"מ.

21) בזוהר בענין קול ודיבור: ראה זח"ב ג, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' א'ז. ח"ד ע' א'תנג.

22) מא' סתום: שבת קד, א. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' ריג. במדבר ח"ג ע' א'פה וע' א'רנה. דברים ח"א ע' רפד. ח"ג ע' תשצט. ובהמ"מ שם.

23) בראשית ברא בקדמין: בראשית א, א ובתרגום אונקלוס שם.

24) כי אמרתי עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

25) מה ששיער בעצמו בכח: ראה להלן אות י"א. וש"נ.

26) את השמים ואת הארץ (ר"ת א"ה ו"ה: ראה זח"א רנא, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רצד. שמות ח"ב ע' תפז. במדבר ח"ב ע' שעח וע' תקפד. לעיל ח"א ע' לח. ובהמ"מ שם.

27) כי כל בשמי' וארץ דאחיד בשמיא וארע': דה"א כט, יא. ראה זח"א לא, א. לקו"ת דברים טו, ב־ כג, ד — ובהמ"מ שם [הוצאת ה'תשד"מ ואילך]. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשמב. וש"נ.

28) בזוהר דלית את"ר פנוי מיני': ראה תקוני זהר תנ"ז (צא, ב). שם ת"ע (קכב, ב). לקו"ת ויקרא נב, ג.

29) ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

30) כהאי בוצינא דאדליק לכל סטר: ראה זח"ג רפח, א. תו"ח נח סח, ג. ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קסג וע' רפא.

31) בשוה כו': בכת"י מעתיק נוסף: שזהו כמו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד בשוה כו'.

32) ואימתך עליהם: ראה לעיל סוף אות א'. וש"נ.

33) את השמי' כו' אני מלא: ירמי' כג, כד.

34) אני ה' לא שניתי. . מלכותך: מלאכי ג, ו. תהלים קמה, יג.

35) חתן. . חו"ת דרגא. . הוא כחתן: ע"פ יבמות סג, א. תהלים יט, ו.

36) כי ממך הכל: דה"א כט, יד.

37) כי שמש ומגן: תהלים פד, יב.

38) כי ה' הוא האלקי' דכולא חד ממש כמ"ש בזוהר בכ"מ: זח"א יב, א. זח"ב קסא, א. זח"ג קמג, א. רסד, א. ועוד.

39) ע"כ יעזוב. . ואל אישך תשוקתך. . בזוהר דתאובתא דדכורא: בראשית ב, כד. ג, ז. ראה זח"א פה, ב. זח"ב קסה, סע"א.

40) דכר ונוק' כללא דאדם כמ"ש בזוהר: זח"א נה, ב. ועוד.

41) כידוע הכלל שכל ב' הפכים. . יולידו: ראה בארוכה ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תג ואילך.

42) שמטבע הטוב להטיב: ראה תניא בשהיחוה"א פ"ד. עמה"מ שער שעשועי המלך רפ"א. שומר אמונים ויכוח ב סי"ד.

43) כי אמרתי. . כי חפץ חסד הוא: תהלים פט, ג. מיכה ז, יח.

44) דיותר ממה שהעגל רוצה לינק: ראה פסחים קיב, א.

45) פנים בפנים. . קול דודי: ואתחנן ה, ד. שה"ש ב, ח.

46) ביום חתונתו זו מ"ת: שה"ש ג, יא. תענית כו, ב.

47) כשאמרו נעשה: יתרו יט, ח. משפטים כד, ז.

48) בזוהר ע"פ אלקי' אל דמי לך. . בזוהר דנהורא תתאה: תהלים פג, ב. ראה זח"ב קמ, א. זח"א עז, ב. פו, ב. קעח, ב.

49) ואתה מחי'. . א"ת דכ"ב אותיו': נחמי' ט, ו. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תקמא. וש"נ.

50) בס"י וקבען בפה: ראה ס' יצירה פ"ב, מ"ג.

51) אש כו' על המזבח: צו ו, ו.

52) אש"ה אש ה' תתאה כמ"ש בזוהר: ראה זח"א מח, ב.

53) ויתפשט יונתן כו' כי אהבת נפשו: שמו"א יח, ד. כ, יז.

54) יותר משהאיש. . טב למיתב כו': כתובות פו, א. קידושין ז, א.

55) אשה מזרע' תחלה: נדה לא, א.

56) נפשי אויתיך. . דקודב"ה בגלותא אסתלק: ישעי' כו, ט. ראה זח"א רי, א. זח"ג כ, ב.

57) רשפי'. . הסיבי עיניך. . דמוקדי' לי': שה"ש ח, ו. ו, ה. זח"ג פד, א.

58) לבבתני אחותי כלה: שה"ש ד, ט.

59) ישראל ש"ר א"ל: ראה גם לקו"ת ראה לב, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תמב וע' תסב. דברים ח"א ע' של. ח"ב ע' תקנז. ח"ג ע' א'פ [ובהמ"מ שם]. ח"ד ע' א'קעד.

60) אהבתי אתכם. . אהבת עולם אהבתיך: מלאכי א, ב. ירמי' לא, ב.

61) וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו. ח, ג.

62) דאשתו כגופו דמיא: בכורות לה, ב.

63) זכרתי לך חסד נעוריך: ירמי' ב, ב.

64) וארשתיך לי באמונה: הושע ב, כב.

65) אך בצלם יתהלך: תהלים לט, ז.

66) שכפה עליהם ההר: שבת פח, א.

67) דהר הוא בחי' צומח. . כמ"ש במ"א: ראה לעיל ח"א ע' רי וע' דש [ובהמ"מ שם בע' רי נסמן לכ"מ בדא"ח].

68) וכאברהם שקראו הר ה' ואבות הן המרכבה נק' הרים: פסחים פח, א. ב"ר פמ"ו, ו. ר"ה יא, א.

69) וכידוע במ"ש כי על כל כבוד חופה. . והוא כחתן: ישעי' ד, ה. תהלים יט, ו. וראה לעיל ח"א ע' א ואילך וע' כג וע' נז. ועוד. וראה להלן ד"ה שמח תשמח (השלישי), פיסקא: וזהו שאמר, ובהנסמן לשם.

70) רוחא דשביק בגוה. . שאינה כורתת ברית: ראה זח"ב צט, ב [וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' כד]. סנהדרין כב, ב.

71) שמאלו תחת לראשי: שה"ש ב, ו.

72) קול ה' יחולל. . שעשא' כלי קיבול: תהלים כט, ט. וראה ס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' רז ואילך.

73) מה להלן: ברכות כב, א.

74) השיבנו ה' אליך: איכה ה, כא.

75) חבוקה ודבוקה בך. . בזוהר ע"פ שימני כחותם. . דאע"ג דאזיל: פיוט הושענות (אום אני חומה). שה"ש ח, ו. זח"ב קיד, א.

76) כי פנו אלי עורף: ירמי' כ, כז.

77) עת לחבק. . למה תשיב ידך: קהלת ג, ה. תהלים עד, יא.

78) במ"א שזהו ההפרש בין יחוד פב"פ: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תקסא ואילך.

79) יחבק. . ימינא ושמאלא: פיוט ”אזמר בשבחין".

80) ביח"ע ויח"ת דשמע ישראל ובשכמל"ו: זח"א יח, ב. ובכ"מ.

81) ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

82) ב"ק מכריז שובו בנים: חגיגה טו, א.

83) לא מאסתים: בחוקותי כו, מד.

84) הפעם ילוה. . יזבלנ"י אישי. . לבבתני אחותי כלה: ויצא כט, לד. ל, ב. שה"ש ד, ט.

85) הסיבי עיניך כו' דמוקדי' לי': שה"ש ו, ה. ראה זח"ג פד, א.

86) ביום ההוא יצאו מ"ח. . עלי בא"ר. . קומ"י לך: זכרי' יד, ח. חוקת כא, יז. שה"ש ב, י.

87) אשת חיל. . נקבה תסובב גבר: משלי יב, ד. ירמי' לא, כא.

88) ואולך אתכם קוממיות ב' קומות: בחוקותי כו, יג. ראה סנהדרין ק, א. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשפו ואילך.

89) אין טפה יורדת מלמעלה: ראה זח"ג רמז, ב. לקו"ת שלח מב, ב [ובהמ"מ שם]. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רל [ובהמ"מ שם].

90) עד דוד הגדיל. . אהבת נפשו אהבו. . דיונתן הוא יסוד ז"א כמ"ש במ"א: שמו"א כ, מא. יז. ראה לקו"ת להאריז"ל שמו"א כ, כ. סה"מ תקס"ז ע, נח. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ס"ע שנה. במדבר ח"א ע' קסג. דברים ח"ב ע' תכא. וש"נ.

91) ונפשו קשורה בנפשו: ויגש מד, ל.

92) כתר מל' איהו כתר עליון: תקוני זהר בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

93) הנני נותן. . ה' יברך. . בשלו"ם אותיו' מלבוש: פינחס כה, יב. תהלים כט, יא. משנת חסידים מס' תפילת האצי' ספי"א [ובהנסמן עוד במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'לו].

94) מה יפית. . אני לדודי. . עזה כמות. . רשפי'. . אם יתן איש: שה"ש ז. ז. ז, יא. ח, ו-ז.

95) דו פרצופי' כמ"ש אחור וקדם: ברכות סא, א וע"ש בפירש"י. תהלים קלט, ה.

96) בינה יתירה באשה יותר: נדה מה, ב.

97) אז יאמרו: תהלים קכו, ב.

98) ויהי נא פי שנים. . ביהושע פני לבנה. . נער לא ימיש: מל"ב ב, ט. ב"ב עה, א. תשא לג, יא.

99) מוה"ע: מהות ועצמות. ראה לעיל ריש אות ב.

100) הי' אוא"ס ממלא. . כמ"ש בע"ח: ראה ע"ח ש"א ענף ב, ד. ש"ג פ"א.

101) דקודם שנברא. . ושמו בלבד: פדר"א פ"ג.

102) כי חפץ חסד הוא מצד עצם הטוב כו' כמ"ש בע"ח: מיכה ז, יח. ראה בהנסמן להלן סוסי"ג [בהמ"מ פיסקא: ”וכמ"ש בע"ח"]. ולעיל אות ג' ריש פיסקא ”וזהו". ובס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ס"ע לט.

103) אנת הוא חד: תקוני זהר בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

104) קדמון לכל הקדומים. . במ"א בענין מגיד מראשית: ע"פ תקוני זהר תי"ט (מב, א) ועוד. סה"מ תקס"ה ח"א ע' רלא. ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ס"ע רפג ואילך.

105) מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

106) ילכו מחיל אל חיל: תהלים פד, ח.

107) וכ"מ שנאמר סלה: ערובין נד, א.

108) אך זהו בבחי'. . נורא תהלות כו': פיסקא זו נמצאת רק בכתבי-יד מעתיקים של המאמר, ולא בגוכי"ק אדהאמ"צ. ועד"ז עוד באיזה מקומות להלן בהמאמר שורות אחדות שניתוספו מכת"י המעתיקים ואינם בגוכי"ק [וגם לא נסמן בגוכי"ק סימן להוספה במקומות אלו] — ראה להלן בהמ"מ. ועד"ז לעיל ע' שצב. [ואפשר הוא הוספת כ"ק אדהאמ"צ לאחר זמן ע"ג דפים אחרים. ואי"ז רגיל במאמרי אדהאמ"צ].

109) נפלאותיך ומחשבותיך אלינו: תהלים מ, ו.

110) דלית מחשבה תפיסא בך אפי' מח' דא"ק: ע"פ תקוני זהר בהקדמה ד"ה פתח אליהו. ובס' הדרת מלך (קרוב לסופו בהפי' על פתח אליהו) מפרש: אפי' ח"ס דא"א אינה משגת כו'. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' שפב: כידוע המאמר דלית מחשבה תפיסא בי' כלל ואפי' מחשבה דא"ק כו'. ועד"ז מובא בכ"מ.

111) לך דומי' תהלה: תהלים סה, ב.

112) דאפי' אור צח כו': ראה תקו"ז תיקון ע' (קלה, ב).

113) מי ימלל גבורו' ה': תהלים קו, ב.

114) לך ה' הגדולה והגבו': דה"א כט, יא.

115) אך יש בה מבחי' המקיף דכתר ברוממות העצמו' דיחידה שבנפש כמ"ש במ"א: ראה ס' פיה"מ לאדהאמ"צ פט, ב ואילך. שער היחודלאדהאמ"צ פמ"ח.

116) מלך אלקים על גוים. . כי ה' עליון: תהלים מז, ט. ג.

117) בע"ח דבבחי' מל' דא"ס אין אנו רשאי': ראה ע"ח שער מ"ן ומ"ד (שט"ל) דרוש ד. ס' מאמרי אדה"ז ענינים ע' שדמ. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תפו. במדבר ח"ג ע' א'קנו. דברים ח"ג ע' תתקלט [ובהמ"מ במקומות אלו].

118) כבוד אלקי' הסתר דבר: משלי כה, ב.

119) בי מלכים ימלוכו: משלי ח, טו.

120) וכמ"ש. . שתמליכוני עליכם דוקא: שורה זו ניתוספה בכת"י המעתיקים, וליתא בגוכי"ק [ראה לעיל ס"ט, הערה המתחלת: אך].

121) ה' מלך גאות לבש: תהלים צג, א.

122) מה ששיער בעצמו. . בע"ח בשם האריז"ל. . דגליף גליפו: ראה מק"מ לזח"א טו, א — הובא בשער היחוד לאדהאמ"צ פ"י. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' טו. במדבר ח"ב ע' שצה [בשם כתבי האריז"ל]. דברים ח"א ע' כה וע' קלב. ח"ב ע' תרלד. ח"ג ע' תתיח [בשם הע"ח]. וראה בהמ"מ במקומות אלו.

123) כי אמרתי: תהלים פט, ג.

124) אלפים שנה קודם שנברא העולם: ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. ויק"ר פי"ט, א. תנחומא וישב ב. ועוד.

125) בי מלכים ימלוכו: משלי ח, טו.

126) תפול עליהם אימתה: בשלח טו, טז.

127) בנבוכדנצאר ומחנה סנחרב: ראה סנהדרין צה, ב. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' מט. ח"ב ע' תז. ח"ג ע' א'מא. ח"ד ע' א'תקעח. ח"ה ע' א'תרכט. וש"נ.

128) ושמך נורא: תפילת עמידה דימים נוראים.

129) דג' קשרין: ע"פ זח"ג עג, א. וראה בס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' כו. ויקרא ח"א ע' צט. וש"נ.

130) דמשחרב בהמ"ק. . ד' אמות של הלכה: ברכות ח, א.

131) דכל הקורא בתורה קורא בשמותיו: ראה בפתיחת רמב"ן עה"ת. זח"ב פז, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' קלט.

132) כי אתה אבינו. . הבן יקיר. . בנים אתם: ישעי' סג, טז. ירמי' לא, יט. דברים יד, א.

133) בכל צרתם. . לא הביט. . כמ"ש במ"א: ישעי' סג, ט [וראה מגילה כט, א]. בלק כג, כא. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' א'תקמח.

134) במי נמלך. . במ"א בפי' במי נמלך: ב"ר פ"ח, ז. ראה סידור עם דא"ח עו, ב. אמרי בינה (מג, רע"ב). שערי תשובה ח"א מ, רע"ב. ח"ב מא, א. דרך חיים קו, א. עט"ר נב, ג.

135) בראשית בשביל ישראל. . ה' קנני: רש"י ר"פ בראשית. משלי ח, כב.

136) שתנאי הי'. . אם לא בריתי: שבת פח, א. ירמי' לג, כה.

137) וכמ"ש בע"ח דמתחלת. . חפץ חסד. . במעשה התחתונים: שער דרושי הנקודות (ש"ח) ספ"ו.

138) שבר"ה הוא זכרון ליום ראשון. . כמ"ש במ"א: ראה סה"מ תקס"ז ע' שמ ואילך. לקו"ת ר"ה נג, ד.

139) תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות: ראה ברכות יג, ב: כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות כו'. ובזח"ג רכג, ב ואילך: שתמליכהו על השמים ועל הארץ כו' ועד"ז בזהר שם ערב, א. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ח"א ע' לד, ובהמ"מ שם שנסמן לכ"מ בדא"ח שהובא לשון זה.

140) ואהבת כו' בכל לבבך: ואתחנן ו, ה.

141) שנק' ימי קדם: ראה ביאוה"ז מח, א. סידור עם דא"ח רכט, ג. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תתנא. דברים ח"א ע' נה וע' פט.

142) יש"ס: ישראל סבא.

143) במ"א על מ"ש יביאו לבוש מל': ראה ד"ה יביאו לבוש מלכות — בשערי אורה ס, א ואילך.

144) ועמ"ש ויהי בישורון. . דלבוש מל' כו': פיסקא זו ניתוספה בכת"י מעתיקים, וליתא בגוכי"ק אדהאמ"צ [ראה לעיל ס"ט, הערה המתחלת: אך]. וצ"ב עדיין לאיזה מאמר (ע"פ ויהי בישורון) כוונתו כאן. וראה סה"מ תקס"ו ע' שסח ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'תיז.

145) אוריי' קדישא. . אין קדוש: ע"פ זח"ג מד, א. שמו"א ב, ב. וכן מובא בכ"מ — ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ע' תקטז. ויקרא ח"א ע' שסד. ח"ב ע' תקלג. במדבר ח"א ע' פז. ח"ב ע' תרפד. דברים ח"ג ע' תתקג. לעיל ח"א ע' מה. וראה עוד בהמ"מ בספרים אלו.

146) כל הנק' בשמי: ישעי' מג, ז.

147) כבוד אלקי' הסתר דבר. . ורוח אלקי': משלי כה, ב. בראשית א, ב.

148) אל יתהלל: ירמי' ט, כב-כג.

149) בעול מצות שא"א: כמה תיבות קרועות בשולי הגליון של הגוכי"ק, ונשלמו כאן ע"פ כת"י מעתיק [בתוך חצאי מרובע].

150) כמו שאין חכם. . וזהו אז ראה. . בינה ש"מ כו': פיסקאות אלו לא נרשמו בגוכי"ק, כ"א ניתוספו בכת"י מעתיקים — ראה לעיל ס"ט, הערה המתחלת: אך.

151) שאין חכם כבעל הנסיון כו' כמ"ש במ"א: ראה לעיל ח"א ע' פב, ובמ"מ שם.

152) אז ראה ויספרה בתוה"ק: [ בתורה הקדומה]. איוב כח, כז ואילך. וראה תו"ח לך פו, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' לב. נד. תצה. שמות ח"ב ע' שסט. שפג. במדבר ח"ד ע' א'תנג. וש"נ. דברים ח"ג ס"ע תשע"ג. וש"נ. נ"ך ע' עו ואילך.

153) ה' צבאות. . וע"י יתיב: תהלים כד, י. דניאל ז, ט.

154) מלכותי': דניאל ג, לג: מלכותי' מלכות עלם. ועד"ז שם ז, כז.

155) היום לעשותם. . ולמחר: ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א.

156) תחת אשר: תבוא כח, מז.

157) שם נשמחה בו: תהלים סו, ו.

158) הנה כל זה הנה: כן הוא בגוכי"ק.

159) והנה תחלה ילה"ק בשרש ענין השמחה: ראה בסה"מ תרנ"ז ע' רכג ואילך, התוכן מכאן בתוס' ביאורים.

160) מה נכבד. . ונקלותי עוד מזאת: ע"פ שמו"ב ו, כ ואילך.

161) בשמח' בית השואבה. . לפני הכלה גדולי הדור: סוכה נא, סע"א ואילך. נג, א. כתובות יז, א.

162) ר"ב [רב ברונא] דסמיך. . ולא פסיק חוכא: ברכות ט, ב.

163) דרשב"י [דרב שמואל בר יצחק] מרקד אתלת: כתובות יז, א. וראה לעיל ח"א ע' רסד.

164) שמבוא' ברמב"ם שיש להזהיר במועדי'. . שעשה איוב לבניו כידוע: רמב"ם הל' יו"ט פ"ו, הכ"א. שו"ע אדה"ז הל' פסח ר"ס תצ"ב וסו"ס תקכ"ט. איוב א, ה.

165) [יז] והנה עכ"פ: לפיסקא זו — ראה גם ד"ה שמח תשמח בסה"מ תרנ"ז ע' רכה ואילך: וכן אנו רואים כו' סוד סתום וחתום בחכמה עמוקה כו'.

166) אגברו חמרי אדרדקי. . חמרא וריחא: סנהדרין לח, א. יומא עו, ב. וראה תניא פ"ז, ובס' ”תניא — מהדו"ק" שם ע' נא.

167) ר"ז [ר' זירא]. . דכל חלל"י דעלמא: ע"פ שבת עז, ב: ר' זירא אשכח לרב יהודה כו' דהוה בדיחא דעתי' ואי בעי מיני' כל חללי עלמא הוה אמר לי' (ורש"י: פירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם).

168) היום יומת: ע"פ שמואל-ב יט, כג.

169) [יח] ואחר כל הנ"ל כו' בעצמות אא"ס ב"ה: ראה ד"ה שמח תשמח בסה"מ תרנ"ז ע' רכ ואילך. פיסקא זו בתוס' ביאורים.

170) ביום חתונתו: שה"ש ג, יא.

171) ויספו ענוים: ישעי' כט, יט.

172) שאו שערי' ראשיכם: תהלים כד, ז-ט.

173) בזוהר. . מלכא בתרעא: זח"ג קב, ב.

174) יראה כל זכורך: דברים טז, טז.

175) דישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

176) במ"א בענין וי"ו דוהנורא: ראה ס' מאמרי אדה"ז ענינים ע' נח, ובהמ"מ שם.

177) כי בענן אראה: אחרי טז, ב.

178) סגור יהי'. . וחדש יפתח: יחזקאל מו, א. וראה שם מד, א-ב.

179) ה' יוצא ממקומו: ישעי' כו, כא.

180) שמן וקטרת ישמח לב: משלי כז, ט.

181) ולא יכנף עוד מוריך. . הנה אלקינו זה: ישעי' ל, כ. שם כה, ט.

182) ביום חתונתו. . וירד ה' על ה"ס. . אנכ"י: שה"ש ג, יא. יתרו יט, כ. שם כ, ב.

183) ועברתי. . כנשר יעיר קנו: בא יב, יב. האזינו לב, יא.

184) [יט] ושרש הענין הוא כו' בשמחה ב' דברים כו': להבא להלן, ראה גם ד"ה שמח תשמח בסה"מ תרנ"ז ע' רלב ואילך.

185) הארת תרין תפוחין. . דאנפהא. . וכל דינין מתעברין: ראה ע"ח שער א"א (שי"ג) פ"ט. זח"ג קלג, ב [וצויין ע"ז יותר במ"מ לעיל ח"א ע' קצז].

186) דאין שמחה אלא בחופה. . כי על כבוד. . והוא כחתן. . כחתן יכהן. . בעטרה שעטרה: סוכה כה, ב. ישעי' ד, ה. תהלים יט, ו. ישעי' סא, י. שה"ש ג, יא.

187) כיצד מרקדין: כתובות יז, א.

188) ועמדו רגליו. . (כמ"ש במ"א): זכרי' יד, ד. וראה להלן ד"ה להבין שבברכה ראשונה אות ל"ג.

189) שם נשמחה בו: תהלים סו, ו.

190) מקדמונו של עולם: ראה ב"ר פל"ח, ז. וראה לעיל ח"א ע' צז וע' רלב. וש"נ. ולהלן קרוב לסוף המאמר.

191) כל הנק' בשמי: ישעי' מג, ז.

192) שנתאוה. . דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. ועוד.

193) דז' דברי' קדמו לעולם: ראה ב"ר פ"א, ד. מדרש תהלים (באבער) צ, יב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' שע.

194) אם לא בריתי. . ואשים דברי. . שאין העולם: ירמי' לג, כה. ישעי' נא, טז. שבת קיט, ב: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות כו'.

195) אתה הראית: ואתחנן ד, לה.

196) ויפח באפיו. . דמאן דנפח: בראשית ב, ז. זוהר — מובא בתניא רפ"ב ובאגה"ק סט"ו. [ובסה"מ ”אתהלך לאזניא" ע' קה: שאמחז"ל ע"פ ויפח באפיו כו']. וראה בהנסמן בלקוטי הגהות לתניא ע' ט.

197) נשמת' דפרחא: ראה זח"ב קלח, א.

198) ויצר ה' אלקי': בראשית ב, ז.

199) וירא. . והנה טוב מאד: בראשית א, לא.

200) אחור וקדם. . אחור למע"ב: תהלים קלט, ה. ב"ר רפ"ח. [וראה בהנסמן עוד בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'שסד].

201) ותשת עלי כפכה. . שעה ראשונה. . גלמי ראו: תהלים קלט, ה. טז. ראה סנהדרין לח, ב.

202) ויבן ה' אלקים. . ויביאה: בראשית ב, כב.

203) אם הבנים שמחה: תהלים קיג, ט.

204) כידוע בענין אדם דוד משיח: ראה ס' הגלגולים ספ"א. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קצז, ובהמ"מ שם.

205) לך ה' הממלכה: דהי"א כט, יא.

206) ויספו ענוי' בה' שמחה: ישעי' כט, יט.

207) העשן דמערכה: ראה זח"ב קמא, א. רמב, ב. ע"ח שער קליפת נוגה (שמ"ט) פ"ג. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'קפח. דברים ח"א ע' מב. נ"ך ע' תקיג. ובהמ"מ שם.

208) והי' אור הלבנה. . שניהם ערומים: ישעי' ל, כו. בראשית ב, כה.

209) וכתנות עור יהי' בא': ראה לעיל ח"א ריש ע' סו. וש"נ.

210) אם צדק"ת: איוב לה, ז.

211) מה שם בנו: משלי ל, ד.

212) [כד] והנה: עד כאן נדפס מגוכי"ק אדהאמ"צ, ומכאן ואילך חסר לפנינו. ונדפס ע"פ כתבי-יד מעתיקים.

213) ביום חתונתו. . והוא כחתן: שה"ש ג, יא. תהלים יט, ו.

214) שג' קשר': ראה זח"ג עג, א.

215) ולכך לפעמים ישראל נק' חתן. . והתו' נק' כלה מאורשה כמ"ש במ"א: ראה להלן ריש ד"ה להבין מה שבברכה ראשונה, ובהמ"מ שם.

216) זה אלי. . ואפי' שפחה ראתה: בשלח טו, ב ומכילתא שם.

217) וירד ה'. . בהגלותך מלכנו על ה"ס: יתרו יט, כ. נוסח מוסף לר"ה (בברכת שופרות).

218) משלשלין פירות: ע"פ ביצה לו, א. וראה גם ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תרלה. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' לד. קס [ובהמ"מ שם]. ח"ג ע' א'קנח. דברים ח"א ע' קכז.

219) בע"ח דמבחי' מל' שבעליון: שער כסא הכבוד (שמ"ו) פ"ב ופ"ה. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' לז. במדבר ח"א ע' לד. דברים ח"ג ע' תשפ.

220) הכל תלוי במזל אפי' ס"ת בהיכל: זח"א קלד, א. וראה לעיל ח"א ע' לג. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קלח. דברים ח"א ע' רכט. ח"ב ע' שעז. ובהמ"מ שם.

221) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

222) בקדמי'. . בחוכ': ת"א ות"י לבראשית א, א.

223) כי הוא אמר ויהי: תהלים לג, ט.

224) עקימת שפתיו הוי מעשה: ב"מ צ, ב. ועוד.

225) אני ראשון. . ראו כי אני: ישעי' מד, ו. האזינו לב, ט.

226) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

227) כמים הפנים אל פנים. . דרוח אייתי רוח: ע"פ משלי כז, יט. ראה זח"ב קסב, רע"ב. זח"א צט, רע"ב. אוה"ת חנוכה רפו, א.

228) האלקי'. . רק ע"י צמצומים: בכת"י ב: האלקי' ע"י אתעדל"ת שלנו בהעלאות גשמיות במדות וחכ' ורצון וכה"ג אינו נמשך כ"א רק ע"י צמצומים.

229) כ"א: בכת"י ג: כאן.

230) השמי' ושמי השמי': ע"פ מלכים-א ח, כז.

231) איזה בית: ישעי' סו, א.

232) גם חושך. . בשמים ממעל: תהלים קלט, יב. ואתחנן ד, לט.

233) המגביהי לשבת המשפילי לראות: תהלים קיג, ה-ו.

234) הפרות שנשאו הארון: שמו"א ו, יב.

235) מה שמקשי' הפילוסופי' איך ימצא הריבוי: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תתקיח. לעיל ח"א ע' קצב. ובהמ"מ שם.

236) במ"א דמ"ש הרמב"ם דבידיעת עצמו: רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י. ראה תו"ח וירא צז, ב.

237) דהוא מקומו. . דאיהו תפיס. . ולית מח': ב"ר פס"ח, ט. זח"ג רכה, א. ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

238) ואו"מ דמל': בכת"י ב: וא"מ דמ"ש. ובכת"י ג: וא' דמ"ש. וניכר שיש כאן טעות מעתיק.

239) תמליכוהו: ברכות יג, ב. או"ח סי' ס"א.

240) במי נמלך: ראה ב"ר פח, ז. רות רבה פ"ב, ג.

241) הושיט אצבעו קטנה: סנהדרין לח, ב.

242) וידעו מצרים כי אני ה': וארא ז, ב. בשלח יד, ד. יח.

243) ההרים רקדו. . שקול דודי מדלג: תהלים קיד, ד. שה"ש ב, ח.

244) דעמ"ר ועמ"ת: דעומק רום ועומק תחת. ע"פ ס' יצירה פ"א מ"ה.

245) אם צדקת: איוב לה, ז.

246) קדושים תהיו. . למעלה מקדושתכם כמ"ש במ"א: קדושים יט, ב. ויק"ר פכ"ד, ט. ראה לעיל ח"א ע' רכא. וש"נ.

247) את השמים. . בשמים ממעל. . אני ראשון: ירמי' כג, כד. ואתחנן ד, לט. ישעי' מד, ו.

248) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

249) מה ששיער בעצמו בכח: ראה לעיל אות י"א וש"נ.

250) כי ה' הוא האלקי': ואתחנן ד, לט.

251) רחבה מצותך מאד: תהלים קיט, צו.

252) לבושי' כתלג חוור: דניאל ז, ט.

253) ויספו ענוים בה' שמחה: ישעי' כט, יט.

254) בע"ח דכל המצות הוא להוסיף אור באצי': שער מ"ן ומ"ד (של"ט) דרוש י"א (כלל ט"ז). וראה בהנסמן עוד ע"ז בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תתיט וע' תתק-א. במדבר ח"ב ע' שעג. ח"ג ע' א'כג. דברים ח"ד ע' א'תסז. וראה להלן אות ט"ל.

255) לחפשי חנם בלא מצות: משפטים כא, ב. ראה להלן ד"ה להבין שבברכה ראשונה, ס"ז, וש"נ.

256) דאפי' אור צח: תקוני זהר תקון ע' (קלה, ב).

257) אנכי ה'. . ביום שמחת לבו. . כל אשר דיבר ה': יתרו כ, ב. שה"ש ג, יא. יתרו יט, ח ומשפטים כד, ז.

258) עבדו את ה' בשמח': תהלים ק, ב.

259) דמי שעושה המצוה. . בגעה"ע. . בגעה"ת כמ"ש בפע"ח: מובא בכ"מ — ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתקצ [ובהמ"מ שם]. עטרת ראש נט, א. וראה זח"ב רי, א-ב. רכט, ב. אגה"ק סכ"ט (קנ, ב).

260) סוף דבר. . ונעוץ תחילתן: קהלת יב, יג. ס' יצירה פ"א מ"ז.

261) הקים על עולה של תו"מ: שמו"ב כג, א. ראה במדב"ר פי"ח, כא. מדרש שמואל פכ"ט. תדא"ר רפ"ב.

262) היום לעשותם ולא המדרש עיקר: ואתחנן ז, יא. אבות פ"א מי"ז.

263) דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא: קדושין לט, ב.

264) והי' אם. . ונתתי מטר. . אם בחוקותי. . ראה נתתי: עקב יא, יג. יד. בחוקותי כו, ג. ע"פ פ' ראה

יא, כו. כז.

265) עבדו את ה' בשמחה: תהלים ק, ב.

266) תחת אשר לא עבדת: תבוא כח, מז-מח.

267) ובאו עליך. . אם לא תשמע. . והפלא: תבוא שם, כה. נה-נו.

268) עבדו את ה' ביראה. . ועתה ישראל: תהלים ב, יא. עקב י, יב.

269) דמ"ח צירופים. . אדמת בני חם: ראה ס' הליקוטים להאריז"ל ר"פ בא. פע"ח שער חהמ"צ (שכ"א) פ"ה. שער הכוונות ענין פסח דרוש א. תו"א קט, ד. לעיל ח"א ע' סד.

270) בזוהר בענין הכרוז: בכת"י א נרשם כאן בשולי הגליון: שמכריזים מאן בעי למחזי ולאסתכלא ביקרא דמלכא. ראה זח"ב קלד, א: והכי מכריזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא כד"א צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה פוקו למחמי ביקרא דמלכא כו'.

271) עבירה מכבה מצוה: סוטה כא, א.

272) ברוב ההמון ככולם ממש מלאים מצות: ראה גם לעיל ח"א ע' קפא. ובס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תשעז: ורוב ההמון ככולו לא יצאו מעיקר תומ"צ כו'. דברים ח"א ע' נב: רוב ההמון תמימים ושלמים מאד כו'. ובתו"ח שמות ע' תצז: בעת צרתו כו' מקבל עליו עול תומ"צ כו' אין איש מישראל שלא יקיים בלב שלם כו' ע"ש בארוכה. ובדרך חיים יב, א-ב: מעשה המצות בפו"מ כמעט כולן שוין בכלל ההמון כו'. ובקונטרס פוקח עורים ע' 53.

273) יען ניגש. . חכמת חכמיו כו' כמ"ש במ"א: ישעי' כט, יג. יד. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' תקנז. שמות ח"א ע' נג וע' רמט. ח"ב ע' תסא. ויקרא ח"א ע' פג. במדבר ח"ב ע' תקסג. דברים ח"ב ע' עתר ובהמ"מ שם.

274) למען שמי יכבד ה': ישעי' סו, ה.

275) בשם הבעש"ט ז"ל שנודע אליו. . לא נתקבל למעלה כל המצות: הובא ג"כ בד"ה לה"ע ההשתטחות [בס' מאמרי אדהאמ"צ — קונטרסים]. ובס' שבחי הבעש"ט מביא: ”בעמדי בתפלות נעילה כו' הלכתי מעולם לעולם כו' עד שבאתי אל היכל אחד כו' ובאותו היכל מצאתי תפילות של חמשים שנה שלא היתה להן עלי' ועכשיו מפני שהתפללו בזה יוה"כ בכונה עלו כל התפילות (ראה ס' שבחי הבעש"ט — כת"י (ירושלים תשמ"ב) ע' 86-84, 255, 270).

276) עוסק בתו' בלא דו"ר. . כמ"ש בזוהר: תקוני זהר תיקון י' (כה, ב). תניא פל"ט.

277) וא"י: אולי הפי': וארץ ישראל.

278) לכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

279) מה שמו ומה שם בנו: משלי ל, ד.

280) לעשות חסד ומשפט. . באלה חפצתי: ע"פ ירמי' ט, כג. [שם: ”כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה'". אבל מובא בכ"מ בשינוי. ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ריש ע' תמז. שמות ח"א ע' סה, וע' רחצ. ח"ב ע' תלא, תע, תרמד. ויקרא ח"ב ע' תרטז [ובהמ"מ שם]. וע' תשא. ע' תשסד. במדבר ח"ב ע' תקעא. דברים ח"א ע' קמג. ח"ב ע' תערב].

281) עוז וחדוה במקומו: דברי הימים-א טז, כז.

282) ואהי' אצלו שעשועי': ע"פ משלי ח, לא.

283) חדות ה' היא מעוזכם: נחמי' ח, י.

284) ויספו ענוים בה' שמחה: ישעי' כט, יא.

285) [לו] אך הנה עדיין: להבא להלן, ראה גם בתוס' ביאור ד"ה שמח תשמח בסה"מ תרנ"ז ע' רס ואילך.

286) [לז] ונמצא מובן מכ"ז: להבא להלן, ראה ד"ה שמח תשמח שם ע' רסא ואילך.

287) דכל עצם בלתי מתחלק: ראה גם אמרי בינה שער הק"ש פ"ח. תו"ח וישב סח, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשמ. דברים ח"ב ע' תרמז. ח"ג ע' תתא. תתכד. תתכו. סה"מ תרמ"ז ע' קב.

288) וירא אלקים כי טוב: בראשית א, יב ואילך.

289) כי אמרתי עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

290) [לח] והנה הנמשל מכל הנ"ל: להבא להלן, ראה בתוס' ביאור ד"ה שמח תשמח, בסה"מ תרנ"ז ע' רסג ואילך.

291) כידוע דשכר מצוה מצוה עצמה: אבות פ"ד מ"ב.

292) בכתבי האריז"ל שכל מה שהגיע האריז"ל. . מן שמחה ש"מ בלבד: בהקדמת ס' חרדים: וכן גילה הרה"ח המקובל כהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל לאיש סודו שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוה"ק בשכר שהי' שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית כו'. וראה המובא ע"ז עוד בארוכה ב”מילואים להמ"מ" בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ס"ע א'רפ. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' כז.

293) בס' משנת חכמים בע"ה ששמע דרשת הרב במצות לחה"פ: להר"מ חגיז, אות ר"כ. [סיפור זה נזכר גם ברשימת חסיד א' בכת"י 355 עו, א].

294) רחבה מצותך מאד: תהלים קיט, צו.

295) במצות שבת ויו"ט. . קודש ומקראי קודש כידוע. . כי קודש היא לכם: תשא לא, יד. זח"ג צד, א ומק"מ שם. פע"ח שער ר"ה פ"ב. שער מקראי קודש פ"א. לקו"ת צו יא, ד ואילך. שם דרושים לר"ה נז, סע"א [בשם הע"ח], וע"ש בהמ"מ [בהוצאת קה"ת, ה'תשד"מ ואילך].

296) שכולם בחכמה עשית. . וקראת לשבת עונג: תהלים קד, כד. ישעי' נח, יג.

297) בע"ח דכל עיקר המצות. . להוסיף אור באצי': ראה לעיל אות כ"ט. וש"נ.

298) שנק' ברכת ה' תעשיר כו' כידוע: משלי י, כב. ראה שערי תשובה ח"א סו, סע"א ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' שעד.

299) השמחים ביסורים א' ואוהביו: שבת פח, ב. שופטים ה, לא.

300) ויספו ענוים: ישעי' כט, יט. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' כז.

301) דאין שמחה אלא בחופה: סוכה כה, ב.

302) מקדם מקדמונו של עולם: ראה לעיל סוף אות כ'.

303) ואל אישך: בראשית ג, טז.

304) אשת חיל עט"ב: משלי יב, ד.

305) משמח חתן עם הכלה. . במ"א בביאור זה באריכות: ראה לעיל ח"א ע' כד [ובהמ"מ שם נסמן לכמה מקומות]. ולהלן ד"ה שמח תשמח השני (סוף אות ח'). ד"ה משמח חתן וכלה. ד"ה להבין שבברכה ראשונה (בתחילתו). ד"ה אשר ברא (סוף אות ג').