שמח תשמח כו' סובב וממלא

תפו

תורת אדמו"ר בעת חתונת בתו

שמח תשמח1 ריעים האהובים. הנה ידוע שהקב"ה וכנ"י הוא בחי' סובב וממלא, והוא הנק' חתן וכלה שזהו יחוד קוב"ה ושכינתי', פי' שכינתי' הוא בחי' אור האלקי השוכן ומתלבש בעולמות בתוך כל עלמין ובבחי' ממלא להחיותן מאין ליש והוא הנמשך בבחי' פנימיות ותוך תוכם ממש, אבל בחי' סובב כל עלמין הוא למעלה מבחי' השפעה והמשכה בתוך כל עלמין, אבל הוא בחי' מקור הראשון שממנו נמצא מציאות האור והשפע האלקי בעולמות בבחי' ממלא כו' כמ"ש כי עמך מקור חיים כו' כידוע בענין כי הוי' הוא האלקי'2 כו', וע"כ נק' בחי' זו בשם סוכ"ע שהארתו רק בבחי' מקיף ברחוק על כל העולמות ומקיף לכולם בשוה כידוע. והנה בחי' סובב זה הוא הנק' בחי' חתן ובחי' ממלא זה נק' כלה, והטעם מובן להיות ידוע בפי' חתן ל' נחות דרגא3 והוא בחי' ירידת האור מן המשפיע אל המקבל, כך הוא בחי' ירידת אור המשפיע שהוא בחי' סובב הנ"ל שהרי הוא בחי' מקור הראשון שממנו נמשך בחי' הארה האלקי' בבחי' ממלא כנ"ל, ונמצא שבחי' ממלא הנ"ל נק' כלה בהיותה בחי' מקבל הארתה מן החתן שהוא בחי' סובב שהוא עיקר המשפיע כמ"ש כי ממך הכל4 כו' משום דעמך מקו"ח כו', וכמו הלבנה שמקבלת מן השמש כידוע.

וזהו פי' ריעים האהובים עד"מ חו"כ הגשמיים שהן ריעים האהובים זע"ז כמ"ש ע"כ יעזוב איש כו' ודבק באשתו, ובאשה נא' ואל אישך תשוקתך, [דתיאובתא דדכורא5 לגבי נוק' להשפיע לה, ותיאובתא דנוק' לגבי דכורא לקבל השפע כמ"ש ואל אישך תשוקתך כו'[ וכך יובן למעלה בבחי' חו"כ למעלה בבחי' סובב וממלא שהוא קודב"ה ושכינתי' כנ"ל, שבחי' ממלא הנק' כלה אל אישה תשוקתה לקבל האור והשפע מבחי' סובב הנ"ל שנק' חתן, וחפצה ותשוקתה נפלאה בתמידות כמ"ש בזוהר ע"פ למען יזמרך כבוד ולא ידום כו' וכן אלקים אל דמי לך כו' דנהורא תתאה6 קארי תדיר לנהורא עילאה ולא

תפז

שכיך לעלמין כו' וכמ"ש ואל אישך תשוקתך בתמידות, וידוע שיותר ממה שהעגל רוצה לינק7 הפרה רוצה להניק א"כ יותר יש תשוקה במשפיע להשפיע מתשוקת המקבל לקבל, וע"כ נא' שיעזוב איש את אביו כו' ודבק באשתו כו'. ולמעלה היינו בחי' תשוקת המשפיע שהוא בחי' סובב הנ"ל שחפץ בתשוקה נפלאה ביותר להאיר ולהשפיע בבחי' ממלא הנ"ל שנק' כלה, וע"כ נק' בשם ריעים האהובים בתמידות שאהבתם ותשוקתם זל"ז נפלאה תמיד ביותר כו' וד"ל.

וכמ"כ יובן בנשמות שבגופים שנק' כנ"י דלתתא שבהם נאמר ג"כ ואל אישך תשוקתך שהוא הקב"ה שנק' חתן וכנ"י נק' כלה כידוע, להיות שנשמות שבגופים יש להם ג"כ בחי' תשוקה ואהבה נפלאה ליכלל ולידבק בה' אחד שהוא הקב"ה בחי' סובב הנ"ל, וכמ"ש שמע ישראל שהוא הניצוץ האלקי בפרט ובכללות נק' כנ"י שמלובשי' בגופי' כו' למסור נפשו באחד כו' וזהו ואהבת ממילא בכל נפשך כו', וכמים הפנים כו' נתעורר בחי' אהבה עליונה של הקדב"ה לכנ"י שהוא בחי' סובב הנ"ל, כמו אהבתי אתכם8 אמר הוי' וכן הבוחר בעמו ישראל באהבה כו', ומבואר למעלה דיותר ממה שהעגל כו' הפרה רוצה כו' דאהבת המשפיע גדולה יותר, א"כ הרי אהבת ה' לישראל גדולה יותר, והוא ענין כפה עליהם הר כגיגית שהאהבה נק' הר כמו לא כאברהם שקראו הר9, כמו הר הבולט מן הארץ כך אור האהבה צומחת ועולה למעלה כו', והר כגיגית ה"ז אהבה שבבחי' מקיף שמקיף למקבל כמו הגיגית שמכסה ומקיף על האדם לבלתי יוכל לצאת משם כו'. והענין הוא דמשום שאהבת המשפיע אל המקבל גדולה יותר כנ"ל ע"כ יש בכחה יותר לפעול גם התפעלות חיזוק אהבה יתירה במקבל אל המשפיע לבלתי יוכל להפרד לעולם (כמו שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כו' הרי לא תוכל להפרד ולידבק באחר משום דאהבת המשפיע נקשרה בה ברוחא דשביק בגוה10 שאין נזקקת אלא לבן זוגה כו' משום דרוח זה שעשאה כלי מתחלה הוא מבחי' המקיף כו' שאין כח זה במקבל לפעול פעולה זו במשפיע שלא יוכל להפרד כו'). וזהו כפה עליהם הר כגיגית בבחי' מקיף באהבה נפלאה וחזקה יותר מאהבתם עד שפועל ישועו' בקרב הארץ באה"ר אליו שלא יוכל להפרד לעולם. וזהו ג"כ ענין החבוק וכמ"ש וימינו תחבקני11 שאהבה מבחי' החבוק הוא אהבה שבבחי' מקיף שפועל למקבל הנחבק שלא יפרד מאהבתו ולא תשכח ממנו האהבה לעולם ויהי' תמיד

תפח

אחוז וקשור בברית האהבה בל תמוט ממנו לנצח, כמו שאנו רואים בחוש בענין מעשה החבוק הגשמי שמחבק אדם את אוהבו בידו שענינו מורה ע"ז שלא יפרד לעולם הימנו, והוא במה שמחבקו בידו על אחוריו באה"ר ונפלאה עד שמחזירו כלפי פניו ואיננו מניחו להפרד ממנו בחבוק שחובקו אליו וצומדו כאילו הן גוף אחד ממש כו' והרי ידו מקיף לגופו עד שמסבבו מכל צד שלא יוכל לנטות ממנו, וה"ז מורה ענין כח ועוז תוקף האהבה שפועל אצל הנחבק שלא ינטה לבבו ולא ינתק חבל ההתקשרו' ברית ביניהם לעולם לא בשכחה ולא במונעים המפרידים כו'. וזהו הבוחר בעמו ישראל באהבה, פי' באהבה שבבחי' מקיף וחיבוק כו', וזאת האהבה קודמת לק"ש שהוא בחי' יחוד לקוב"ה ושכינתי' ממש כנ"ל כמו החיבוק שקודם ליחוד וזיווג, וכך במ"ת כפה עליהם הר כגיגית בבחי' חיבוק שקודם לגוף היחוד שבשעת מ"ת שעל כל דיבור פרחה12 כו' וד"ל.

והנה כל הנ"ל בחי' יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' בבחי' סו"מ13* שנק' חו"כ ה"ז בא בבחי' ההשתלשלות עכ"פ דהיינו בבחי' וענין ההשתלשלות האור והשפע מבחי' מהות ועצמות דאחדות פשוטה אז יש ב' מדריגות בחי' משפיע מקור האור הנק' סובב כו' ובחי' מקבל האור הזה להיות בחי' ממלא כנ"ל, אבל בבחי' מהו"ע דאח"פ ממש כמו שהוא טרם שיומשך ויבא לכלל בחי' משפיע14* עדיין הרי הוא ממש בתכלית האח"פ ולא יתכן לקרותו גם בבחי' סובב כו' מאחר שהוא למעלה מבחי' משפיע עדיין שאין בחי' סובב אלא לגבי עלמין כו', וע"ז הוא שאמר ג"כ כי עמך מקו"ח, דגם בחי' מקור החיים האמיתי שבבחי' סובב הנ"ל אין ערוך כלל לגבי עצמותו ממש כי אינו רק בחי' הארה בעלמא לגבי בחי' עצמותו ממש כמו שהוא טרם שיבא לכלל בחי' משפיע שנק' חתן כו' וד"ל.

וזהו יחי"ד ח"י העולמי"ם מלך, פי' בחי' עצמותו ממש כנ"ל הוא הנק' יחי"ד לבדו שאין שיתוף15* וחיבור כלל גם להיות נק' בשם ראש ומקור להשתל', וזהו ההפרש בין יחיד לראשון שלראשון יש שני וליחיד אין לו שני כו' כידוע, אך מה שנק' ח"י העולמים בבחי' סובב שממנו מתפשט הארה בעולמות דאבי"ע בבחי' ממלא שע"כ נק' ח"י העולמים בחי' עצם16 מקורו הוא רק בחי' מלך דהיינו מה שעלה במחשבה הקדומה אנא אמלוך17 כו' שמזה נמשך להיות בבחי'

תפט

סובב וממלא כידוע וד"ל. משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, פי' עדי עד בלי הפסק כמו שקדושים בכל יום יהללוך סלה בלי הפסק כלל שזהו בחי' העליות העולמות והנשמות בעילוי אחר עילוי לאין קץ כו' מפני שאין קץ לעילוי אחר עילוי באוא"ס שמאיר בעולמו' דאבי"ע ע"כ הוא משובח ומפואר בהן לאין קץ כמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו18 כו' עצמו מספר להיות למע' מבחי' ע"ס באו"כ כמ"ש לך הוי' הגדולה19 כו' שנק' סתימא דכל סתימין אפי' אור צח20 כו' אוכם לגבי עילת העילות משום דלית מחשבה תפיסא בי' אפי' בחי' מחשבה הקדומה דא"ק21 שבבחי' ראשית הקו וחוט כו' כידוע. וזהו עדי עד בבחי' נצחיות דאא"ס שמאיר בבחי' הקו וחוט שנק' ח"י העולמים כולם בבחי' סו"מ כנ"ל. ואמנם גם בחי' שמו הגדול הזה הרי נק' שם עכ"פ, וכמשל השם של אדם שאינו נוגע לעצמותו כלל רק שע"י הוא נפנה לקוראו בלבד כו', וגם בבחי' שם דמלוכה דאנא אמלוך ה"ז רק כמו שם המלך שמתפשט על מדינתו שאין נוגע לעצמותו כו' וד"ל.

אך באמת גם בבחי' מלוכה לא יתכן לקרות להארה דמל' דא"ס המתפשטת להיות בבחי' סובב כו' (וכמ"ש בע"ח דבחי' מל' דא"ס אין אנו רשאים לדבר22 כו') לפי שהכל עדיין בבחי' אח"פ ששם לא יתכן לומר ענין מלוכה בבחי' התנשאות על דבר נפרד זולתו מאחר שאין עוד מלבדו כו', ומה שעלה בעצמות אנא אמלוך גם זה אינו תופס מקום כלל לגבי עצמותו ממש כמ"ש לך הוי' הממלכה שהוא בחי' מל' דא"ס ג"כ כידוע שפי' מלוכה הוא מקור כל בחי' מל' הבא בגילוי בהשתל' דאבי"ע כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים23 (ונק' מלך מלכי המלכי' כת"ר24 מל' וד"ל), ואין לדמות ערך בחי' מח' זו דאנא אמלוך לגבי עצמותו כערך טפה בים שהרי אינו רק מח' א' פרטי' שאינה במנין לגבי כח עצם המח' שמשם נובעים כל המח' וטפה בים נחשבת במנין עכ"פ, והרי אמרו דלית מחשבה תפיסא בי' שום מח' גם בחי' מח' זו דאנא אמלוך שבעצמותו וגם בחי' מח' אחרת שלמע' מזו אינה תופסת מקום אצלה ולית לה תפיסא במהותו העצמי כלל, והוא גם בחי' מחשבה א' שצופה ומביט בסקירה א' כל מה שהוא סובב וממלא מראש עד סוף הכל כידוע, הרי גם בחי' זו25* שלמע' ממח' הנ"ל דאנא אמלוך שממנו נמשך בחי' סובב כו' ג"כ לית לה

תצ

תפיסא כו', וגם כי מה מאד עמקו מחשבותיך זו למע' מזו וכולם כלא חשיבי לגבי עצמותו ממש, וכ"ש מח' א' הזאת שפוקד כל יצורי קדם שמבחי' סובב כו' וד"ל.

אך בחי' ראשית הטיית מהו"ע דאחדות פשוטה להיות לו מח' זו דאנא אמלוך כו' להיות בבחי' סובב כו' היינו משום דנמלך בנשמתן של צדיקים שהן ישראל שעלו במח'26 דהיינו במחשבת עצמותו ממש מאחר שבהן נמלך אם להיות לו רצון ומח' זו דאנא אמלוך הנ"ל, והוא מפני ששרש ישראל הוא בבחי' עצמות הרצון והמח' ממנו ולא בבחי' התפשטות המח' כמו מח' דאנא אמלוך וע"כ נמלך בנשמתן של צדיקים דוקא וד"ל. וזהו הטעם באמת לענין אתערותא דלתתא דישראל דוקא שמעוררים בחי' אתדל"ע בעצמותו ממש לחדש להיות חפץ במח' זו דאנא אמלוך כי מאחר שלך ה' הממלכה כלא חשיבא כנ"ל. והנה עיקר אתדל"ת דישראל הוא דוקא מצד מעשיהם בגשמי' כשנשמותיהם מלובשים בגופים חומרי' והן מוסרי' נפשם באחד בק"ש באה"ר ואהבת בכל נפשך כו' וע"י קיום תומ"צ דוקא כידוע, וזהו דבר פלא לכאורה מאחר שעיקר הענין הוא מצד בחי' שרש נשמותיהם שעלה במח' העצמי' שבעצמות ממש א"כ מה צריך למס"נ שלהם בגופי' דוקא וע"י תומ"צ בפועל ממש דוקא. אך הענין הוא, דמשום דמה שנמלך בנש"צ כנ"ל היינו באותן נשמות שיהיו בגופי' דוקא ויקיימו תומ"צ במס"נ, לפי שנעוץ תחילתן בסופן דוקא כי סוף מעשה שעלה במח' העצמי' כנ"ל מפני שנתאוה עצמות אא"ס להיות לו דירה בתחתוני' ע"י נשמות ישראל שהן כלולים בבחי' העצמי' כשיבואו ויתלבשו בעוה"ז בגופי' לקיים תומ"צ, וזהו בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית27 כו', וזהו ענין דירה בתחתונים שהי' אצלו במח' תחלה, אשר ע"כ נמלך בנש"צ שעלה במח' מה שיעבדו עבודה תמה בעוה"ז בהן נמלך דוקא. וע"כ אנו מוצאים בכ"מ שבחי' המעשה דתומ"צ בישראל דוקא גדולה ביותר לעורר לבחי' הטיית עצמותו ומהותו ממש להיות חפץ במח' דאנא אמלוך להיות בבחי' סובב כו' הרבה יותר מהתעוררות נשמתם באהוי"ר במס"נ כמשארז"ל היום לעשותם28 וכה"ג וד"ל.

והנה כל בחי' הנ"ל בבחי' סו"מ שתלוי באתדל"ת דישראל דוקא אבל בלא אתדל"ת אין אתדל"ע כלל, אך אעפ"כ לפעמים יוכל להיות שיהי' אתדל"ע מאליו ומעצמו בלי אתדל"ת כלל ואתדל"ע זאת יוכל להיות במעלה ומדריגה יותר מאתדל"ע שע"י אתדל"ת. וזהו שמח תשמח ריעים האהובים ע"י בחי' השמחה שתשמח ריעי' האהובים שהן בחי' סו"מ שנק' חו"כ כנ"ל. הענין

תצא

הוא להיות ידוע בטבע השמחה שהוא פורץ גדר הטבעי שהנהיג מקדם, כמו עד"מ מלך שגדרי הטבעי שהוסד לפי כבוד מלכותו הוא יושב בהיכלו כולו אומר כבוד שאין איש בא להיכלו בלתי קריאה שיקראוהו ולא יזכו לראות פניו רק השרים הגדולים לפרקי', וגם זה דברי המלך מועטים המה כי אין זה לפי רוממות גדולתו להרבות דברים עמהם מאחר שאי[נם] מערכו כלל, אך לפעמי' כמו בשעת שמחת לב המלך במשתה וכה"ג יפרוץ גדרי הטבעי המוסד מכבר בתמידות ההנהגה לפי כבודו הרמה ויצא לחוץ מהיכלו ויתגלה לעין כל ברחוב העיר וידבר עם הכל גם עם פחותים שבעבדים וירבה דברי' כהדיוט כו', לפי שהשמחה בכחה לפרוץ גדר הנהוג בתמידות ולשנותו לגמרי עד שזהו כמו שינוי ממהות למהות אחר כמו מעוצם הרוממות לעוצם השפלות וכן משנאה לאהבה ומדין לחסד מן ההיפוך להיפוך ממש, כידוע שבשעת השמחה יצוה המלך להוציא מבית הכלא גם המורדים ופושעי' בו ולנשאם ולרוממם ולהטיב להם כל טוב, וכ"ז מפני שטבע השמחה לשנות ולפרוץ גדר הטבע הראשון לגמרי. ושרש הענין הוא לפי שהשמחה מגלה מבחי' פנימי' ועצמו' הנפש לבחי' המשכה ואור חדש שלמע' בערך מבחי' האור והחיות הקדום שנמשך מן הנפש, וזהו הנק' בחי' ההמשכה מן ההעלם לגילוי שבחי' ההעלם הוא בחי' העצמי' והפנימי' שבא לידי גילוי בשמחה דוקא שהנפש תשמח ביותר כו', וראי' לזה הוא מה שאנו רואים שכל סוד הנעלם בנפש כמו רצון סתום ונעלם ביותר ושכל סתום ונעלם ביותר ע"י השמחה יבוא לידי גילוי בדיבור אשר לא יגלוהו לשום אדם אפי' לאוהבו אשר כנפשו כו', א"כ מזה הוראה גמורה יש ששרש השמחה מגיע בעצם פנימי' הנפש ביותר עד שגם בחי' הסתימו' וההעלם שבנפש יוצא ע"י לגילוי לחוץ כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למע' בבחי' מהות ועצמות דאחדות פשוטה ממש כמו שהוא, שאינו בא לידי גילוי רק ע"י בחי' השמחה דוקא וכמ"ש ויספו ענוים בהוי' שמחה29, שע"י השמחה שבעצמותו אזי יצא מהיכלו לגילוי בעולמות שלא כפי גדר הגדור ע"פ סדר ההשתל' התמידי ע"פ מאמר קו המדה, שהרי ידוע שלפי הגדר התמידי הרי בחי' עצמות אא"ס קדוש ומובדל הוא לבדו ממש כו' ונק' סתימא דכל סתימין כו' ולית מחשבה תפיסא בי' (אפי' מח' דאנא אמלוך כו' ומה שלמע' הימנו כנ"ל) מפני שאין ערוך אליו כלל וכלל, אך ע"י בחי' השמחה יוצא אור חדש מבחי' אור עצמותו ממש מלמע' גם למטה מטה דהיינו מעוצם הרוממות שבעצמותו למטה מטה כו', כמשל המלך שבשמחתו מתגלה בחוץ וידבר עם הכל כו', כי השמחה פורץ גדר הקדום כנ"ל, והוא מפני שע"י יתגלה מבחי' פנימי' ועצמי' אא"ס שבהעלם להיות מאיר אור עצם דוקא בבחי' סו"מ כו', ומה שנק' תחלה סתימא דכל סתימין דלית מחשבה תפיסא בי' הכל בא לידי גילוי לפי ששרש השמחה מגיע בבחי' פנימי'

תצב

ועצמי' אא"ס ביותר עד שע"י יגלה כל בחי' העלם וסוד ה' כמו רצון ותענוג העליון הנעלם וכל בחי' חכ' נעלמה כו' וד"ל.

וזהו שמח תשמח ריעי' האהובי' שע"י השמחה שבעצמיות אא"ס נמשך ג"כ בחי' שמחה לשמח גם לבחי' ריעים האהובים שיתחברו ויהי' יחוד חו"כ בתוס' אור, והוא יחוד דסו"מ שיתחברו יחד שנק' ריעים האהובים, וזהו כאשר אין אתדל"ת כלל לעורר אתדל"ע להיות בבחי' סו"מ כו' אז בחי' אתדל"ע מעצמו ומאליו ע"י בחי' השמחה ביתר שאת ויתר עז להאיר אור עצמות ממש למטה בבחי' סובב וממלא ובגילוי הרבה יותר מכפי גדר הקדום ע"פ מאמר קו המדה כו' מטעם הנ"ל בענין השמחה שפורץ גדר ומביאה כל סתום לגילוי כו' וד"ל.

וזהו שאמר עוד כשמחך יצירך בג"ע מקדם, פי' בזה בא לחזק דברי' הראשוני' באמרו שמח תשמח כו' גם שאין אתדל"ת ואומר עוד ששמחה מעצמות שלא ע"י אתדל"ת כבר הי' לעולמים כן שהיא כשמחך יצירך בג"ע כו' ואומר ששמח תשמח לריעי' האהובים כנ"ל כמו אותה השמחה שכבר הי' כשמחך יצירך כו' שהוא יצירת אדה"ר בג"ע מקדם מבחי' קדמונו של עולם30. ויש להבין מה שתולה שמחה זו בשמחה כשמחך יצירך בג"ע מקדם. אך הנה ידוע שעיקר תכלית בריאת העולמו' בבחי' סו"מ הוא בשביל בריאת האדם דוקא כמ"ש לכבודי בראתיו31 יצרתיו כו' כנ"ל בענין במי נמלך בנש"צ כו'. וזהו ענין השמחה כשמחך יצירך כו', דהנה אדה"ר הי' יציר כפיו של הקב"ה בג"ע שנא' וייצר ה' אלקי' את האדם כו' ויניחהו בג"ע כו', ולקח אחת מצלעותיו כו' ויביאה32 אל האדם כו' ונעשה שושבין לאדם ועשה להם חופה והוא בחי' המשכת אור המקיף על החתן וכלה שיוכל לבא לידי יחוד וזיווג כו' כמ"ש במ"א33 והי' משמח לאדם בשמחת חופתו, והיינו משמח חו"כ לאדם ואשתו בחופה שעשה להם.

וזהו כשמחך יצירך בג"ע מקדם, שבודאי שמחה זאת ששמח לאדה"ר הי' בבחי' אתדל"ע מצ"ע כי עיקר המכוון בהשתל' העולמו' בבחי' סו"מ הי' רק בשביל האדם ע"כ שמח בו ביותר ומשמחתו שמח אותו כו'. וזהו מקדם מקדמונו ש"ע, פי' בחי' קדמון לכל הקדומי' שלמע' מבחי' ההשפעה דמל'

תצג

דאא"ס להיות בבחי' סובב כו' כנ"ל בפי' יחיד חי העולמים כו', ומה גם שלא הי' עדיין מי שיעורר שמחה מלמטה כמ"ש ואדם אין34 כו' שהרי אח"כ נאמ' ויניחהו בג"ע לעבדה זו רמ"ח מ"ע35 כו' שזהו ענין אתדל"ת שמעורר אתדל"ע אבל קודם לכן לא הי' אתדל"ת כלל, רק מה ששמח לאדה"ר הי' מצד אתדל"ע הוא בחי' השמחה שמצד עצמותו שהוא למע' הרבה משמחה שנעשה ע"י אתדל"ת כידוע, לפי שהשמחה שמעצמו ומאליו הרי הוא בבחי' עצמיות אא"ס כמו שהוא ממש שאין לזה ערך כלל, שהרי מבחי' השמחה שישמח במעשיו מצד בחי' ההשתל' הרי שרשם רק בבחי' המחשבה דאנא אמלוך כו' וד"ל.

וזהו שאנו מבקשים שמח תשמח ריעי' האהובים כשמחך יצירך בג"ע מקדם דוקא. דהנה בבחי' קדמונו ש"ע שלמע' מבחי' ההשתל' דסו"מ כו' אין אתדל"ת מגיע לשם כלל ושם נא' אם צדקת36 מה תתן לו כו', שאין המצות מעוררים אתדל"ע רק במה שבא האור בבחי' סו"מ שהרי המצות הם בחי' המשכת רצונו בבחי' גילוי אור א"ס בעולמות כו' (רק בחי' שמחה ש"מ מגיע בעצמו' כמשי"ת), רק בחי' השמחה שבעצמו' דוקא הוא המתגלה מבחי' פנימי' ועצמיות בבחי' אתדל"ע שמצ"ע שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל לפי שהשמחה טבעה לפרוץ גדר הנהוג להמשיך בחי' הארה והמשכה חדשה ממש שלמע' מע' מכל ההשתל'. וזהו מקדם מקדם להשתל'. וזהו ענין הבקשה כשמחך יצירך בג"ע מקדם שלא ע"י אתדל"ת כלל לפיכך תשמח גם לריעי' האהובים שהן עכשיו בבחי' ההשתל' שהוא בחי' סו"מ שנק' חו"כ שיהי' בחי' יחודם ג"כ בחי' שמחה עליונה זו שמעצמו שלא ע"י אתדל"ת אלא שמח תשמח אתה בעצמך לריעי' האהובים כמו ששמחת לאדה"ר בג"ע מקדם כמו שהי' לפני כל ההשתל' כנ"ל וד"ל.

והנה מבואר למע' שהשמחה פורץ גדר כו', ויובן זה למע' שבגילוי אור שמחה העליונה שבעצמו' אזי נמשך למטה ג"כ בתוס' אור לפרוץ גדר הקבוע בכל עולם יותר מכפי המדה המצומצמת לו ע"פ מאמר קו המדה כנ"ל, להיות ידוע שענין ההשתל' הוא בחי' ירידת האור האלקי במיעוט אחר מיעוט בצמצום אחר צמצום מעולם לעולם ומעילה לעילה, והוא לפי שכאשר צריך להיות התהוות השפע בעולם שלמטה הוצרך להיות בחי' צמצום ומיעוט באור העליון, וכך הוא ענין הצמצום מעולם לעולם שהן ריבוי רבבות מדריגות המשתלשלים בריבוי צמצומים והעלמות העלם אחר העלם, עד שבבוא ההארה והשפע למטה מטה מאד כמו בזה העולם השפל החומרי כבר נתמעט האור

תצד

האלקי בתכלית המיעוט והצמצום היותר אחרון לפי שעוה"ז השפל הוא היותר אחרון בהשתל' מכל העולמו', וא"כ לא מגיע האור והשפע בעוה"ז השפל רק מעט מזעיר בצמצום ומיעוט היותר אחרון כידוע, וגם מה שמגיע האור האלקי למטה בעוה"ז ע"י בחי' אתדל"ת מהעלאת מ"ן ג"כ לא מגיע כאן רק בבחי' מיעוט וצמצום היותר אחרון שהרי לפי ערך ההעלאה כך ערך ההמשכה כידוע דרוח אייתי רוח37 ואמשיך רוח כו', ואם בחי' ההעלאה מעולם השפל שלנו הוא בחי' קטנות הערך ביותר שהרי העלאה זאת העלאה בבחי' הגשמי' בלבד ואין זה ערך לגבי העלאת הרוחני' שמעולם לעולם בעולמו' העליוני' הרוחני' כידוע, וא"כ גם מה שראוי להיות בחי' אתדל"ע ע"י העלאת אתדל"ת דעוה"ז השפל ג"כ אינו בא ונמשך מלמע' למטה רק בבחי' צמצום ומיעוט האור בתכלי', ומפני ריחוק ערך עולם שלנו בסדר ההשתל' שהוא היותר רחוק ומצומצם מאור פני מלך חיים ע"כ גם בחי' הארה הזאת דאתדל"ע שנמשכת לו ע"י אתדל"ת כנ"ל הרי גם היא נמשכת ע"י ריבוי צמצומי' והעלמות ולבושי' ומסכים רבים מאד כראוי להיות ע"פ סדר ההשתל' לפי ריחוק ערך שפלות העוה"ז שנתרחק מאור פני מלך חיים בצמצום היותר אחרון, וע"כ בהשפעת גילוי האור מעצמו' האא"ס עד שיגיע האור לעוה"ז הרי הוא בא בסדר השתל' מעולם לעולם בריבוי רבבות צמצומים כנ"ל עד שלא יגיע ממנו בעוה"ז רק הארה מצומצמת בתכלית הצמצום וההסתר כנודע וד"ל.

אך ע"י בחי' השמחה העליונה שבעצמו' אא"ס כנ"ל הרי נפרץ גדר המצומצם ע"פ קו המדה להיות נמשך האור שלא ע"פ בחי' השתל' שהוא ענין צמצום אחר צמצום כנ"ל, לפי שעל ידי השמחה מאחר שהיא בחי' גילוי אור העצמי' שאינו בא ונמשך בגדר שפע משפיע ומקבל הרי מאיר ובא בכל העולמו' בשוה למטה כמו למע' ממש בשוה בלי שום הפרש כלל. כי הנה דוקא האור הנמשך בבחי' שפע למקבל צ"ל בבחי' צמצום כפי צמצום כלי המקבל בלבד וכן משתלשל השפע מעולם לעולם בכ"א לפי צמצומי' כנ"ל עד למטה בעוה"ז שבא בצמצום יותר מכולם, אבל האור שבא מבחי' העצמו' ממש שאינו בגדר שפע למקבל מאחר שנק' סדכ"ס גם בעולם העליון ביותר ע"פ סדר ההשתל' רק שנגלה מצד השמחה בלבד שפורץ גדר מטעם הנ"ל, א"כ אין הפרש בו כלל בין כשהוא מאיר למע' מעלה או למטה מטה ממש בשניהם מאיר בשוה, כי גם העליון אין לו ערך אליו כמו התחתון כו', וא"כ ממילא מובן שגם בענין אתדל"ת אין הפרש לגבי בחי' גילוי אור זה שמצד השמחה בין אתדל"ת דעולם העליון ביותר ובין אתדל"ת דעוה"ז השפל מאחר שנמשך זה האור מבחי' קדמונו ש"ע שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל כנ"ל להיותו בבחי' העצמו' שמעלה ומטה שוין שם ממש מצד שהוא למע' מבחי' השפעה והמשכה שאין אתדל"ת מגיע רק במה שמגיע האור בבחי' שפע עכ"פ גם שהוא בבחי'

תצה

סובב כו' כנ"ל (ומ"ש בע"ח דבחי' סוכ"ע הכללי מקיף ג"כ לד' עולמות בשוה הרי שוים שם ג"כ מעלה ומטה כו', מ"מ ה"ז מצד בחי' השפעה רק שהוא בחי' סובב ומקיף גם שסובב בשוה ממש, משא"כ האור שמצד שמחה עליונה שבעצמו' ממש אינו בגדר עלי' כלל גם מהיות מבחי' סו"מ38 להם מאחר שהוא בא מצד בחי' העצמו' ממש, משא"כ39* גם בחי' סו"מ בשוה לא יתכן לומר בו כלל מאחר שמושלל לגמרי גם מבחי' מעלה ומטה להיות שהוא למעלה מבחי' השפעה והמשכה לגמרי כנ"ל וד"ל). וזהו כשמחך יצירך בג"ע מקדם שבא האור למטה כמו למע' ממש בשוה כו' וד"ל.

ואמנם הנה יש דרך אחרת שיהי' בחי' אתדל"ע בבחי' שמחה עליונה בעצמו' ממש מצד אתדל"ת דוקא ותהי' באותה מדריג' השמחה עליונה שמצד עצמותו בלבד, אך לא ע"י בחי' מעשה התחתוני' מצד עצם המעשה שהרי בבחי' עצמותו נא' אם צדקת מה תתן לו כנ"ל, אלא מצד בחי' שמחה של מעשה המצוה דוקא שמגיע למע' לעורר בחי' שמחה עליונה שמצד עצמותו כו' להיות יאר ה' פניו בשמחה רבה הנ"ל ממש. אך הנה תחלה יש להקדים בשרש ענין שמחה של מצוה מה היא, בהיות ידוע במ"ש עבדו את ה' בשמחה40 כו' שהעיקר הוא השמחה בעבודה, אך אעפ"כ יש להבין במה שמצינו כמה עונשין וקללות חמורות כ"כ על העדר השמחה בעבודה, גם שהעבודה היא בשלימות ככל אשר צוה ה' בתכלית הכשרו' וגם עובד מאהוי"ר וקבלת עול מלכות שמים בשלימות ובתכלית הכוונות הרצויות שבמצות ה' אך שלא עובד בשמחה וטוב לבב דוקא אזי היפך מברכה לקללה בקללות חמורות כ"כ, כמו שמפורש בסיום כל הקללות שבמ"ת שכ"ז הוא תחת אשר לא עבדת41 את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב דוקא, וזה הדבר באמת פלא גדול מאד אשר תשיר שערות ראש כל איש עובד ה' בתומו בכל לבו שבאם לא יעבוד בשמחה יחולו כל הקללות העצומות והנוראות על ראשו תחת אשר הוא ראוי לכל הברכות על אודות שלימות עבודתו התמה כמ"ש והברכה אשר תשמעון42 כו' ולא כתיב אשר תשמחון במצותיו כו'.

אך הנה הענין הוא משום שהשמחה עיקר גדול בעבודת ה' כ"כ עד שהעבודה שבלא שמחה אין לה ערך כלל וכלל לגבי העבודה שבשמחה מלבד העדר הטוב שבלא שמחה אלא שנהפוך מברכה לקללה וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו'. ויובן זה ע"פ הנ"ל בענין שמח תשמח כו', שיש אתדל"ע שאינו רק

תצו

ע"פ אתדל"ת והוא ע"י כשרון המעשה בתומ"צ למטה דוקא כי רוח אייתי רוח כו', אך אין אתדל"ת זאת מעוררת רק להיות אתדל"ע כפי צמצום העלאה מלמטה באתדל"ת, והוא אשר נמשך בצמצום מאוא"ס בעולמו' להיות סו"מ43* כו' ע"פ מאמר קו המדה כנ"ל שההארה מועטת היא מאד מב' טעמים, הא' מצד שאינה נמשכת רק כפי הצמצום דהעלאות המקבלי' שאין להם ערך כלל וכלל לגבי עצמות כנ"ל (וע"פ מח' הקדומה דאנא אמלוך44 שרש כל העולמו' כלא חשיבי כו'), והב' מצד בחי' המשכת הארה הזאת שנמשכת ע"פ סדר ההשתל' מעל"ע ע"פ מא' קו המדה שנמשך והולך במיעוט אחר מיעוט לפי"ע ומדריגות כל עולם ועולם לפי מה שהוא בלבד, ולפי מספר רוב העולמות בצמצומי' רבים כן יתצמצם ויתמעט האור הזה בכל מיני צמצומי' הללו שבין כאו"א, עד שבבוא האור למטה מטה ביותר שהוא עוה"ז השפל שלנו היותר אחרון מכולם הרי אינו מגיע אלינו אור זה רק בתכלית הצמצום וההסתר במיעוט היותר אחרון כנ"ל, וע"כ ודאי שיכולים גם החיצוני' לקבל יניקה ותוס' אור וחיות מאור זה להיותו בתכלית ההעלם וההסתר כו'. וזהו ענין יניקת דיני' וגבורות קשות שמתאחזים באור האלקי הזה וממילא מסתעף מזה בחי' דינים וקטרוגים רבים וקשים למעלה על כנ"י מאחר שנתוסף להם כח ועוז מלמע' עי"ז כו'. והיינו סיבת ענין הנ"ל שע"י העבודה דמצות בלא שמחה מלבד העדר גילוי האור הנה מסתעף מזה קללות רבות וכמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה כו' וד"ל. משא"כ ע"י העבודה בשמחה ובטוב לבב שהוא היפוך זה דכל הברכות נמשכות ממקור כל הברכות למעלה מכפי המדה הקצובה ע"פ מאמר קו המדה כו'. והענין הוא להיות שע"י השמחה ש"מ מעוררי' למע' ג"כ בחי' שמחה עליונה כי באתדל"ת אתדל"ע, אמנם גם שאתדל"ת היא עולה בבחי' שמחה מצומצמת כפי ערך צמצום כלי המקבלי', מ"מ מעוררי' למע' בחי' שמחה שמצד עצמו' שהוא בבחי' א"ס ממש למע' ממקור כל ההשתל' דבחי' סובב וממלא כו', ע"כ בחי' הארה זו שנמשך למע' היא באה בבחי' תוס' אור כ"כ עד שמאיר למטה כמו למע' ממש בשוה מטעם שהארה זו באה מבחי' העצמו' שלמע' מבחי' מעלה ומטה לגמרי כנ"ל וד"ל.

ועדיין אין זה מובן לכאו', דאם בגופה של מצוה נא' בה אם צדקת מה תתן כו' משום דאין אתדל"ת מגיע לשם כלל האיך שמחה של מצוה מגיע שם לעורר שמחה שמצד עצמותו מאחר שהשמחה באה למע' מצד שמחה של מטה כו'. אך שרש הדברים הוא כמבואר למע' במי נמלך בנשמתן של צדיקים כו' שמח' ורצון זה דאנא אמלוך כדי להיות לו דירה בתחתונים ע"י תומ"צ בפו"מ דוקא נמלך תחלה אם יהי' לו תענוג במח' ורצון זה כו', וכאשר נמשך תענוג במח' ורצון זה ה"ז נמשך מבחי' עצמות התענוג ורצון הפשוט הכללי

תצז

שנק' שעשועי המלך בעצמותו45 כו' והיינו בחי' השמחה שבעצמותו כמ"ש עו"ז וחדו"ה במקומ"ו העצמי' דוקא כו', וזהו המלובש בבחי' שמחה ש"מ דוקא. כי הנה הגם שאין ערוך כלל להעולמות לגבי עצמו' ובודאי א"א לומר שבחי' השמחה באתדל"ת מעורר שמחה שבעצמותו שבבחי' אא"ס ממש, היינו דוקא סתם שמחה שהיא באה בערך השגת העולמו' באא"ס בלבד, אבל שמחה ש"מ שרשה למע' בבחי' שמחה ותענוג שבעצמותו דוקא, וע"כ דקדק לומר בשמחה של מצוה דוקא כמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה כו' ולא סתם שמחה שמהתבוננו' והשגה באא"ס כו'. והענין הוא כי המצוה עצמה שרשה בבחי' רצון העליון שנמשך ממקור כל הרצונות שנק' רצון העליון הפשוט כו', ושרש רצון הפשוט הזה הוא בחי' התענוג הפשוט הפרטי שנמשך מעצמות התענוג הפשוט הכללי שנק' שעשועי המלך בעצמותו, אבל בחי' שמחה של מצוה זאת עצמה מגיע דוקא בעצמות התענוג הפשוט הכללי, וכידוע בענין שמחה ש"מ שאינה רק מפני שעשה את רצונו ולא מצד בחי' ההשגה והטעם בסוד וטעם אותו רצה"ע הפרטי שבמצוה זו, וא"כ ה"ז מגיע בבחי' בעל הרצון ששם השמחה והתענוג שמצד עצמותו הפשוט שמשם נמשך מקור כל רצון שבמצוה. וזהו שגם שבמצוה עצמה נאמ' אם צדקת כו' מפני שאינה מגעת רק עד בחי' המשכת רצה"ע שבמצוה זו, אבל שמחה של מצוה זאת מגעת בבחי' עצם התענוג הפשוט שבעצמותו ממש. וזהו שרש ענין הנ"ל בשמחה של מצוה למטה מעוררי' למע' שמחה שמצד עצמותו ולא מצד המקבלים אלא מפני שמעוררי' שרש שמחה של מצוה כמו שהיא למע' שהיא בבחי' שמחה שבעצמותו כנ"ל וד"ל).

וזהו תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה כו', שעי"ז האור נמשך למטה בצמצומי' רבים כנ"ל (והוא ע"י בחי' צמצום ומסך שבין כל עולם ועולם הנק' פרסא, כמו בין המאציל לנאצי' שיש בחי' פרסא ובין האצי' לבריאה פרסא מפסקת וכן מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' כו' עד שבעוה"ז האור בתכלית הצמצום כו'), שאע"פ שע"י המצות נמשך תוס' אור בכל העולמו' כידוע, אבל ע"י המסכים שבין כל עולם ועולם מתמעט האור עד שבעוה"ז הוא בא בתכלית ההסתר, ודוגמא לדבר כמו מצות שבת שלמע' היא בחי' גילוי אור אבא שהוא בי' אור החכ' דאצי' שנק' קדש העליון כמ"ש כי קד"ש הוא לכם46, ובירידת אור זה בהשתלשלות עולמו' בי"ע הרי בעוה"ז הוא בבחי' הסתר (מלבד ענין הנז' בע"ח שהמצות הן רק עכשיו להוסיף אור באצי'47 בלבד כו' מ"מ בבחי'

תצח

התלבשות בהעלם מאיר מעולם ועד עולם רק שמתמעט האור מפני ריבוי המסכי' כנ"ל וד"ל). אבל ע"י בחי' השמחה שמצד עצמותו ע"י שמחה ש"מ למטה הרי אור עצמותו בא בבחי' דילוג המדריגות שלא ע"פ סדר ההשתל' כלל אז אור זה מאיר למטה כמו למע' ממש (כי אין מסך מבדיל שבין כל עולם ועולם מסתיר לגבי אור זה כלל מאחר שהוא בא מלמע' מן ההשתל' ע"כ אין בו שינוי המהות כלל גם בעברו דרך המסכי' והעלמו' כו' (וגם בחי' מק"פ שנק' צמצום הראשון שנא' ישת חשך סתרו48 אינו מסתיר ומעלים אור זה כלל משום דקמי עצמותו ממש כחשיכה כאורה כו' מטעם הנ"ל שאינו בגדר השפעה כו'), ומטעם זה כל הדיני' והגבורות קשות מתכללי'49* ונמתקים ע"י שמחה של מצוה ונמשך ממקור הברכות ממקורא דכולא למע' מכפי המדה הקצובה ע"פ אתדל"ת במעשה המצות כו' וד"ל.

וזהו שמח תשמח ריעים האהובים שזהו בחי' שמחת חתן וכלה שלמע' מכל השמחות, שכל שמחה היא פרטית כמו מאור והשגה פרטי' או מרצון פרטי ותענוג פרטי המעורר לשמחה זו כו', אבל שמחת חתן וכלה שהוא העושה בחי' היחוד דמשפיע ומקבל שבהן יהי' שורה מבחי' שלימותא דכולא שיוכל להתייחד ולהוליד אור חדש כו', ה"ז בחי' הארת אותו השמחה שמצד עצמותו ממש שמאיר בבחי' מקיף דחופה שעל החו"כ כו', והוא מ"ש שמ"ח תשמ"ח ריעי' האהובי' סובב וממלא משמחה שבעצמותך דוקא שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל (רק בחי' שמחה של מצוה בלבד כנ"ל) שמח לדכורא ותשמח לנוק' שעי"ז יהיו יכולי' להתייחד. רק שבהכרח שיבא כח זה מבחי' העצמות שלמע' מבחי' משפיע ומקבל כנ"ל, וזהו כשמחך יצירך בג"ע מקדם מקדמונו של עולם שהי' ג"כ בחי' שמחה שבעצמו' דוקא והוא ששמח לאדה"ר בג"ע (עד"מ מי שאינו שמח בעצמו אינו יכול לשמח לזולתו), ולהיות כי אדם דכר ונוק' ביחוד בהן שורה אחדות פשוטה ע"כ משמחתו העצמי' דוקא שמח אדה"ר כו'. ומ"ש כשמח"ך ל' יחיד כי שמחת הכלה נכללת בשמחת החתן מתחלה כמ"ש ויקח א' מצלעותיו כו' וע"כ אמרו אשה בעלה משמחה50 כו'. וזהו חתימת הברכה בא"י משמח חתן וכלה מבחי' שמחה עליונה שבעצמו' דוקא כנ"ל (ובברכה האחרונה א' משמח חתן עם הכלה שזהו לעתיד שהכלה עיקר משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל בענין ב' הברכות הללו באריכות51).


1) שמח תשמח: מיוסד על ד"ה זה בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' תצב ואילך. ונמצא מאמר זה באריכות לעיל ד"ה שמח תשמח הראשון, וראה בהנסמן בתחילת המאמר שם.

בהכתבי-יד אחר מאמר זה בא ד"ה שוש תשיש [נדפס לעיל ח"א ע' שיז ואילך], ובכ"מ שם מציין ?כמ"ש למעלה" וקאי על המאמר שלפנינו.

ראה עוד ע"ד המאמר להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד.

2) כי עמך. . כידוע בענין כי הוי' הוא האלקי': תהלים לו, יו"ד. ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשסו וס"ע תשפח ואילך [ושם ג"כ ע"פ כי עמך מקו"ח. וראה ג"כ ע"פ זה לעיל ח"א ע' שיח ובהמ"מ שם]. לקו"ת בלק עג, ב. שם סע"ג ואילך. לקו"ת ואתחנן ט, סע"א ואילך [ומקבילו בסה"מ תקס"ח ע' שפא ואילך].

3) בפי' חתן ל' נחות דרגא: ראה יבמות סג, א.

4) כי ממך הכל: דברי הימים א כט, יד.

5) ע"כ יעזוב. . ואל אישך תשוקתך. . דתיאובתא דדכורא: בראשית ב, כד. ג, טז. ראה זח"א פה, ב וזח"ב קסה, א.

6) בזוהר ע"פ למען יזמרך. . אלקים אל דמי. . דנהורא תתאה: תהלים ל, יג. פג, ב. ראה לעיל ד"ה שמח תשמח (הא'), ס"ה. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רלז. וש"נ.

7) שיותר ממה שהעגל רוצה לינק: פסחים קיב, א.

8) שמע. . ואהבת. . אהבתי אתכם: ואתחנן ו, ד-ה. מלאכי א, ב.

9) כפה עליהם הר כגיגית. . לא כאברהם שקראו הר: שבת פח, א. פסחים פח, א [וראה לעיל ח"א ע' ריד. ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' שצב. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' קט. ח"ב ע' תרסו ובהמ"מ שם].

10) שאין האשה כורתת. . ברוחא דשביק בגוה: סנה' כב, ב. ראה זח"ב צט, ב וע"ח שער מ"ן ומ"ד

דרוש ז, ח.

11) וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

12) שעל כל דיבור פרחה: שבת פח, ב.

13) סו"מ: סובב וממלא. [ובמקומות אחרים במאמר זה, פיענוח ר"ת זה הוא: סובב ומקיף].

14) משפיע: בכת"י ב: משפיע ומקבל.

15) שיתוף: בכת"י ב: שייכות.

16) עצם מקורו: בכת"י ב: עצם ומקור כו'.

17) אנא אמלוך: אד"ר ? הובא בדרמ"צ קע, סע"ב. וראה לקו"ת נשא כא, ד ובהמ"מ לשם [בהוצאת קה"ת, ה'תשד"מ].

18) נפלאותיך ומחשבותיך אלינו: תהלים מ, ו.

19) לך ה' הגדולה: דברי הימים א כט, יא.

20) סתימא דכל סתימין אפי' אור צח: תקוני זהר בהקדמה ד"ה פתח אליהו. תיקון ע' (קלה, ב). ובתיקון ס"ט (קטו, רע"ב): אור קדמון אע"ג דאיהו סתים וגניז כו'.

21) דלית מחשבה תפיסא בי' אפי'. . דא"ק: ראה לעיל ד"ה שמח תשמח הראשון אות ט', וש"נ.

22) בע"ח דבחי' מל' דא"ס אין אנו רשאים לדבר: ראה לעיל שם ס"י, וש"נ.

23) מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

24) כתר מל': בכת"י ב ליתא תיבות אלו, כ"א: כידוע וד"ל.

25) זו: בכת"י ב: מח' זו.

26) דנמלך בנשמתן של צדיקים. . ישראל שעלו במח': ב"ר פ"ח, ז [וראה לעיל ח"א ע' לז]. שם פ"א, ד.

27) שנתאוה. . דירה בתחתונים. . בשביל ישראל שנק' ראשית: תנחומא נשא טז. רש"י ר"פ בראשית.

28) היום לעשותם: עירובין כב, א: היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם.

29) ויספו ענוים בהוי' שמחה: ישעי' כט, יט.

30) קדמונו של עולם: ע"פ ב"ר פל"ח, ז.

31) לכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

32) וייצר. . ויניחהו. . ולקח. . ויביאה: בראשית ב, ז. טו. כא-כב.

33) חופה. . המשכת אור המקיף. . כמ"ש במ"א: ראה לעיל ח"א ע' כג. לעיל ד"ה שמח תשמח הראשון (סוף אות ו' ואות כב). להלן ד"ה קול מצהלות אות כט ואות מ. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'תקיד. ובכ"מ.

34) ואדם אין: בראשית ב, ה.

35) לעבדה זו רמ"ח מ"ע: בראשית ב, טו. ראה זח"א כז, א. זח"ב קסה, ב. ולעיל ח"א ע' כב [וש"נ לכ"מ בדא"ח].

36) אם צדקת: איוב לה, ז.

37) דרוח אייתי רוח: ראה זח"ב קסב, ב. אוה"ת חנוכה רפו, א.

38) סו"מ: סובב ומקיף. [ובמקומות אחרים במאמר זה פיענוח הר"ת הוא: סובב וממלא].

39) משא"כ: בכת"י ב: וא"כ.

40) עבדו את ה' בשמחה: תהלים ק, ב.

41) שבמ"ת [שבמשנה תורה]. . תחת אשר לא עבדת: תבוא כח, מז.

42) והברכה אשר תשמעון: ע"פ דברים יא, כז.

43) סו"מ: ראה ע"ד פיענוח ר"ת זו לעיל פיסקא: ?והנה כל הנ"ל".

44) מח' הקדומה דאנא אמלוך: נסמן לעיל פיסקא: וזהו יחיד.

45) שעשועי המלך בעצמותו: עמק המלך ש"א. וראה ס' מאמרי אדה"ז ענינים ע' תיא, ד"ה בספר עמק המלך כו' שהשעשוע הי' בעצמותו [ובהנסמן בהמ"מ לשם ע' תקלח סוף טור א].

46) כי קדש היא לכם: תשא לא, יד. וראה לעיל ד"ה שמח תשמח הא', אות ט"ל. וש"נ.

47) בע"ח שהמצות. . להוסיף אור באצי': ע"ח שער מ"ן ומ"ד (של"ט) דרוש י"א כלל טז. וראה לעיל ח"א ע' קנו. וש"נ.

48) ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

49) מתכללי': בכת"י ב: מתבטלים.

50) ויקח א' מצלעותיו. . אשה בעלה משמחה: בראשית ב, כא. ר"ה ו, ב.

51) כנ"ל בענין ב' הברכות הללו באריכות: ראה בהמובא בהמ"מ לעיל ח"א ע' כד, ולעיל סוד"ה שמח תשמח הראשון [ותיבת ?כנ"ל" אינו ברור לע"ע אאיזה מאמר קאי]. ולהלן ד"ה משמח חו"כ.