משמח חו"כ

תצט

משמח חתן וכלה1, ובברכה אחרונה אומר משמח חתן עם הכלה. ולהבין זה הנה ארז"ל ביום חתונתו זה מ"ת2, ויש להבין הלא בלאו הכי הקב"ה נק' חתן מלשון נחות דרגא4 ע"ש בחי' השפעת והמשכת אורו בעולמות וכמ"ש ואתה מחי' את כולם וכנ"י נק' כלה3 להיותה בחי' מקבל כידוע. ועוד י"ל דכאן א' דכנ"י נק' כלה ובמ"א נא' להיפך שישראל נק' חתן והתורה נק' כלה כמארז"ל אל תקרי מורשה5 אלא מאורסה כו', אך הנה התו' נק' ברית כמ"ש אלה דברי הברית אשר כרת משה6 כו'.

והענין הוא כי הנה כתי' עין לא ראתה זה עדן7, כי הנה ידוע שיש כמה מיני ג"ע זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית, כי יש בעילוי התענוג מדריגות רבות בעילוי אחר עילוי עד שהתחתון לגבי עליון הימנו אין לו ערך אליו כלל וצ"ל בחי' הפסק דבר מה ביניהם שע"י ישכח ויבוטל התענוג שבעדן התחתון, כידוע שיש בין געה"ת לגעה"ע נהר דינור מפסיק שבו טובלין הנשמות בעלייתן מגעה"ת לגעה"ע מדי שבת וחדש כו', דהיינו שע"י בחי' טבילה זאת ישכח ויבוטל לגמרי התענוג האלקי שבגן עדן התחתון כדי שלא יבלבל לתענוג העליון הימנו הרבה אשר בגעה"ע, כי זהו הכלל בכל עליות ממהות למהות בעילוי שאין בערך צ"ל תחלה בחי' ביטול מהות הראשון לגמרי מכל וכל אז יוכל להתעלות בעליון (וכמשל רקבון הגרעין בארץ להבטל ממהות הראשון כדי שיתלבש בו כח הצומח כו', וכמ"ש במ"א בענין והאיש משתאה8 לה מחריש כו'), וכמו מבחי' תענוג שבמדות לגבי תענוג שבחו"ב שאין ערוך ביניהם וצ"ל בחי' ביטול ושכחה על בחי' התענוג שבמדות כדי שלא יבלבל לבחי' התענוג שבשכל, כך אין ערוך תענוג האלקי שבנשמו' בגעה"ת בבחי' יצי' ועשי' ששם הוא רק בבחי' המדות כמו אהבה בתענוגי' וכה"ג לגבי בחי' העונג העליון האלקי שבחו"ב בהשגת אלקו' בגעה"ע, כידוע דגעה"ע בעולם הבריאה דאימא מקננא בכורסיי'9 כו' להיות נהנה מזיו כו' בבחי' השגה דחו"ב

תק

כו', וכמו למטה שהתפעלות התענוג באהוי"ר אין לה ערך להתפעלות התענוג בחו"ב עד שיבלבל כו', וע"כ צריך לבטל התפעלות שבלב כדי שיבא לתענוג האלקי שבחו"ב כו'. וזהו"ע נהר דנור המבדיל ומפסיק בין געה"ת לגעה"ע (וגם בעמוד שבו עולי' ומתבטלי' ממהות התענוג שבגעה"ת כמ"ש בס' הבהיר10, וע"כ כל העליות מעולם לעולם הוא ע"י שיר דוקא שהוא ביטול מהות הראשון כמ"ש במ"א11). והנה עד"ז מגעה"ת לגעה"ע יש עליות המדריגות בעילוי אחר עילוי בתענוג האלקי עד אין קץ ושיעור כלל. והטעם הוא לפי שבחי' התענוג האלקי הוא בבחי' א"ס ממש דהיינו בחי' א"ס בעא"ע עד בחי' שעשועי המלך בעצמותו12 ממש וכו' וכמ"ש כי עמך מקור חיים13 כו' מקור כל התענוגים העליונים, וכמו שאוא"ס בתענוג האלקי הוא למע' מעלה עד אין קץ כך נמשך למטה מטה עד אין תכלית, והוא בחי' ירידת הארת התענוג למטה מטה ביותר כמו עד בחי' צמצום התענוג האלקי שבסוף מדריגות געה"ת דעשי' שמתהווה מבחי' פסולת שלו שרש ומקור למציאות תענוג עוה"ז שנפלו בשבירה כו' כידוע (ולזה שחק ר"ע כשראה כרך גדול14 דרומי מלא תענוגי עוה"ז א' אם לעוברי רצונו כך כו', וזהו ג"כ כמ"ש מוטב דלידייני' כו' כמ"ש במ"א15). ובין כל מדריגה תחתונה לגבי העליונה יש בחי' מפסיק לבטל ולשכוח על הראשונה וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל16 כו', שזהו כל עסק הנשמות אחר התפשטותן מחומר גופם בעוה"ז שהן הולכי' מחיל אל חיל בעילוי אחר עילוי כנ"ל, ולא שהן עסוקין בעילוי המדריגות בענין השגת אלקות מענין לענין שלמעלה הימנו בלבד, אלא הולכים מחיל אל חיל בעילוי תענוג נבדל בערך לגמרי מתענוג הראשון כנ"ל וד"ל.

וראי' לזה הנה יש להוכיח כן גם מנשמות הצדיקי' הגבוהים יותר מכולם כמו נשמת משה רבן של כל הנביאים, שהרי ידוע שכל ימיו בחיים חיותו שהי' נשמתו בגופו בעוה"ז ודאי ידע להשיג כל התו' כולה בפנימי' ח"ע שבא במעלה ומדריגה עליונה שאין עוד למע' מזה וכמ"ש ולא קם עוד נביא כמשה17 אשר ידעו ה' פנים אל פנים, וא"כ אחר התפשטות נשמתו מגופו שעלתה במקור חוצבה (באצי' שבבריאה או באצי' עצמה כו') א"א לומר שלא ידע והשיג יותר מהשגתו הראשונה בעודנו בחיים חיותו שא"כ מה הוא עושה ועוסק זה

תקא

שנים רבות כו', אלא בהכרח לומר שמיד אחר עליות נשמתו למע' עסק בפנימיו' התו' במעלה ומדריגה יותר עליונה מהשגתו וידיעתו שבגופו בעוה"ז והולך ועולה בכל יום ויום ממדרי' למדרי' יותר עליונה נבדל בערך ע"ד הנ"ל בגעה"ת והעליון, וזהו עסקו בעליות רבות זה ימים ושנים רבות כי אין קץ ושיעור לעליות הללו בבחי' עומק רום להיותו בבחי' א"ס ואין קץ למע' מעלה כנ"ל. וכך כל הנשמות הצדיקי' כמו האבות אברהם יצחק ויעקב הולכי' מחיל אל חיל ממדרי' למדרי' מדי יום ויום עד רום המעלות. וזהו וקדושים בכל יום יהללוך סלה, פי' קדושי' הן נשמות הצדיקי' אחר פטירתן מגופם בעוה"ז שנק' קדושי' הן אשר יהללוך סלה בלי הפסק שכל מקום שנאמר סלה אין לה הפסק18, דהיינו מפני שהולכי' ועולי' בכ"י מחיל אל חיל בהלל ושבח נעלה בערך מן הראשון כנ"ל, והיינו בכל יום יהללוך סלה כו' וד"ל.

והנה בחי' תענוג דא"ס הנ"ל הוא אשר בא ונמשך מלמע' מע' מבחי' שעשועי המלך בעצמותו למטה מטה בעוה"ז הגשמי על ידי מעשה המצוות בעוה"ז דוקא, כמ"ש אשר קדשנו במצותיו פי' אשר הוא בחי' תענוג כמו באשרי19 כידוע. דהנה כל מצוה ומצוה הרי הוא בחי' רצון העליון הפשוט שבאחדות פשוטה, וידוע שבכל רצון מלובש תענוג, וא"כ בחי' תענוג המלובש ברצה"ע שרש המצוה ה"ז בחי' תענוג הפשוט שבעצמותו ממש שאין לו סוף למע' מעלה כנ"ל באריכות. וזהו עין לא ראתה20 אלקי' זולתך וזה עדן דוקא דהיינו בחי' תענוג העליון הפשוט שמלובש במצות שהוא בחי' עדן עילאה שבעצמו' דוקא ע"כ נאמר בו עין לא ראתה אלקי' זולתך בעצמך דוקא, כי בחי' שעשועי המלך מצד עצמותו לא ידע והשיג עין כל, דאפי' אור צח21 כו' אוכם הוא לגבי עילת העילות משום דלית מחשבה תפיסא בי' אפי' מח' דא"ק כו', רק זולת"ך מפני שהוא מצד עצמותו ממש שהוא בבחי' א"ס ממש וד"ל. אבל מ"מ גם שעין לא ראתה בו עדיין יעשה למחכה לו, שלמחכה לו דוקא יעשה לו בחי' גילוי אור התענוג הפשוט הזה. והענין הוא דפי' מחכה כמו איוב חכה לו בדברי'22 כו' לשון המתנה, ובזוהר א' פי' למחכה לו למאן דדייק במילין דחכמתא23 כו'. וביאור הדבר הנה ענין דייק מילין דאוריי' דייק ממש כמו הלומד תו' בעיון גדול שמעמיק דעתו בכל כח שכלו לעמוד על איכות הרצון שבמצוה אם כך או כך, כמו שהוא לומד הלכות תפילין בעיון גדול שמעיין

תקב

ומייגע א"ע ביותר לידע ולהשיג איכות הרצון שבמצות תפילין באופן הכשר אם כך או כך, ויגיעה זו שהוא בעיון גדול ה"ז היגיע' בכח החכ' דוקא שהרי בלא יגיע' בכח חכמתו לא יוכל לעמוד על אמיתי' טעם הרצון באיכות הרצון כלל, ונמצא שדייק במילין דחוכמתא דהיינו בטעם ושכל שברצון זה אם הוא כך או כך. והנה ידוע שבחי' החכ' והטעם לרצון הוא למטה מן הרצון עצמו (ונק' בחי' ח"ס טעם כמוס למה יהי' הרצון כך כו'). ואמנם ענין היגיע' בטעם ושכל לרצון מאחר שלא נודע לו רק ע"י יגיע' ודיוק בעיון היטיב מגיע הוא עי"ז במקור החכ' והטעם שנא' בו והחכ' מאין תמצא24 כו' שהוא בחי' רצון הפשוט שאינו מורכב בחכ' וטעם כלל ובו מלובש התענוג הפשוט שבלתי מורכב בחכ' כלל כו'. ונמצא שהמדייק ומייגע א"ע במילי דחכ' שהוא בטעם הרצון אם כך או כך כו' כמו בחי' העלאת מ"ן הוא שיומשך לו בחי' התענוג הפשוט שברצה"פ שלמע' מן הטעם לגמרי (הנק' כתר שבכתר בכלל כו'). וזהו יעשה למחכה לו שמחכה לידע איכות הרצון ולא שכבר יודע, שידיעה שיודע בהשקפה ראשונה הרי הוא למטה מן עצם הרצון והתענוג שבו, אלא דוקא למחכה בהתחכמות בעיון ויגיעה רבה עד שיודע שבזה החיכוי דוקא מגיע למדריגת גילוי התעה"פ שברצה"פ, ע"כ פי' בזוהר למחכה לו למאן דדייק דוקא במילין דאוריי' מילין דחוכמתא שהוא דוקא הגורם להיות לו גילוי התעה"פ הנק' עדן אשר עין לא ראתה רק אלקי' זולתך כנ"ל (וכידוע בפי' המחכה לו לשון המתנה שמצפה וממתין כמו חיכה לו בדברי' כו', וכך הוא הענין שאינו בא הדבר שחפץ להשיגו במעט זמן רק ע"י עיכוב והעמדה עליו זמן רב שזה נק' מחכה כמו אם יתמהמה חכה לו25 כנ"ל וד"ל).

אך הנה בחי' גילוי אור התעה"פ הזה שבעצמו' אא"ס המלובש ברצה"ע שבמצות הוא שיהי' לעתיד דוקא לאחר תחה"מ שהמתים יקומו בטל העליון שהוא בחי' הארה בעלמא מאותו התעה"פ הנ"ל כמ"ש כי טל אורות טליך בחי' טלא דבדולחא טלא דנטיף מעתיקא סתימאה כו' בחי' התענוג הפשוט הנ"ל וכמ"ש ועצמותך יחליף שעצמות המתים יחיו ויקומו מחיות אור העליון הזה מפני שזה האור הוא העליון ביותר שהוא בבחי' א"ס ממש יוכל גם גוף ועצמות גשמיים לקום ולחיות ממנו כמ"ש במ"א26 וד"ל. וזהו שבברכה אחרונה נא' משמח חתן עם הכלה, דהיינו בברכה זו אנו או' מהרה ישמע בערי יהודא כו' שמדבר לעתיד דוקא שאז יהי' בחי' גילוי התענוג העליון הפשוט הנ"ל, והוא ע"י בחי' עיון התו' דישראל דוקא כנ"ל בפי' מחכה לו למאן דדייק

תקג

מילי' דחכ' כו' ומאחר שישראל הן הממשיכי' לבחי' התענוג הזה הרי הם נק' חתן בחי' משפיע וממשיך, וה"ז ממש כמו זיווג דכר ונוק' שמבחי' תעה"פ העצמי שבטיפה שבמוח מוליד ולד כו', כך מבחי' התענוג העליון הפשוט שישראל ממשיכי' נולדו נשמות חדשות לעתיד. ואמנם אין תולדה רק מיחוד וזווג דו"נ, ובחי' נוק' המקבל בחי' התעה"פ שנמשך ע"י ישראל היא התו' עצמה שנק' מאורסה לישראל כנ"ל, שהרי בדיוק מילי דחכמתא הנ"ל הרי נתלבש ונתגלה בחי' התעה"פ באותן ההלכות שבתו' שנק' מילי דחכ', ואותיות הכל"ה הוא אותיו' הלכ"ה27 שהיא בחי' כלי ממש לקבל בתוכה בחי' גילוי אור התעה"פ שברצון שלמע' הרבה מבחי' החכ' וטעם שבהלכה זו כמ"ש והחכ' מאין תמצא כו', וזהו שההלכות קודם לגילוי התענוג הזה בחי' דכר נק' בתולות כמ"ש בתולות אחרי' כו' כמשארז"ל ועלמות אלו הלכות28 כו' (ומשניות וברייתות נק' נשים כמו ששים המה מלכות29 כו' ושמונים פלגשים כו' ועלמות אין מספר כו').

וזהו שהתו' נק' ברית כמ"ש אלה דברי הברית30 כו', כי התו' נק' כלה שמקבלת מבחי' אור תענוג העליון ע"י ישראל במצות עיון התו' דוקא כמ"ש יעשה למחכה לו כו', וכמו שהאשה אינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי דוקא כמו כי בועלייך עושייך31 כו', כך בחי' התו' שנק' כלה אינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי בבחי' המשכת אור תענוג העליון מבחי' שעשועי המלך בעצמותו, והן ישראל הממשיכי' בה ע"י מצות עיון התו' דוקא כנ"ל. וזהו אלה דברי הברית כו' כי קודם שנמשך בתו' מבחי' תענוג העליון נק' בתולות ועלמות כנ"ל, וז"ש א"ת מורשה אלא מאורסה כנ"ל וד"ל. אך אעפ"כ אנו אומרים משמח חתן עם הכלה דעיקר שמחת החתן באה עם הכלה דוקא שבעבור הכלה משמח את החתן, כי הגם שישראל ממשיכי' בחי' התעה"פ הנ"ל בתו' שנק' כלה מ"מ מאחר שהמשכה זאת באה מסיבת עיון התו' דוקא שהו"ע הדיוק במילי דאוריי' א"כ אם לא התו' לא הי' נמשך בחי' תענוג זה. ולפ"ז גם ישראל אינן מקבלין שמחה זו ותענוג עליון זה כ"א בשביל הכלה דוקא שהיא התו' דוקא, ולזה א' משמח חתן שהן ישראל עם הכלה כלומר בשביל הכלה דוקא (והטעם הוא מפני שנעוץ תחילתן בסופן דוקא וכל עיקר התעוררו' תעה"פ שבעצמו' הוא בשביל סוף מעשה שהוא בחי' המקבל דהיינו בחי' חכ' שבתו' משום דבחכ' יסד ארץ וכמ"ש אם לא בריתי32 כו' חוקות שמים וארץ כו', וע"כ ראשית גילוי אא"ס הוא בחכ' דוקא כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו33

תקד

פי' ראשית דרכו והילוכו בבחי' התענוג שבעצמותו, וזהו בראשית בשביל התו' שנק' ראשית34 בתי"ו בחי' נוק' וראש הוא בחי' דכר כו', וע"כ נק' הלכה כמו הליכות עולם הליכות אלי35 כו' שבה הילוך גילוי אא"ס דוקא מפני שנעוץ תחילתן בסופן וסוף מעשה עלה במחשבה תחילה וכמ"ש אשת חיל עט"ב נקבה תסובב גבר כו', וכמ"ש במ"א בענין ארץ קדמה36 כו' וד"ל).

והנה יש עוד בחי' ומדריג' שנית בתו', והוא ענין קריאת התו' בדיבור וכמ"ש ודברת בם (מלבד מצות עיון התו' הנ"ל שזהו מ"ש והגית בו כו' כנ"ל), דהיינו שלא בעיון השכל בדקדוק עומק טעם ההלכות וטעמי המקראות להשיגם על בורי' אלא רק לקרות אותיות וצירופי' בלבד כמו לקרות תנ"ך או לקרות ולשנות תושבע"פ דברים כהווייתן, והוא מ"ש בזוה' מל' פה תושבע"פ קרינן לה37, ועי"ז ממשיכי' בחי' גילוי אא"ס למטה באותיו' התו', שהרי דבר ה' הוא אומר בדבורו ודבריו חיים וקיימים והקב"ה יושב ושונה כנגדו כמו בשעת מ"ת דכתיב וידבר אלקי' כו' שזהו מארז"ל ביום חתונתו זה מ"ת38 כו'. ונמצא בחי' קריאה זו ה"ז בחי' המשכה והשפעה דבחי' דכר והתו' בחי' מקבל הגילוי אור זה מעצמו' אא"ס ב"ה במה שקורא אותן וממשיכן באותיו' התו' הללו, וכמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תו', והקריאה באמת היינו שקורא וממשיך עצמיו' אא"ס שיהי' מתגלה בתוך אותיו' התו' שנק' אמת, והיינו באמת בתוך האמת כידוע. ונמצא שזהו כמו עד"מ הקורא את המלך שיפנה אליו בעצמותו שהוא בדבור דוקא ולא בהגיון במח' כו' וכמארז"ל הקורא בתו' קורא בשמותיו של הקב"ה40 וכו' וד"ל.

וזהו"ע הברכה הקודמת משמח חתן וכלה ולא עם הכלה, לפי שאין שמחת החתן באה מן הכלה אלא אדרבה בחי' שמחת כלה מקבלת מן החתן, כי הרי הוא משפיע בה גילוי אא"ס ע"י הדבור שלו שמדבר וקורא וממשיך באותיו' התו' שנק' כלה (ושמחתו קודמת כמא' רב ששת חדאי נפשאי41 לך

תקה

קראי תנאי כו', ומ"ש בתורתו39 יהגה בעיון קאי בבחי' כלה לגבי עצמו' אא"ס שמתגלה בדיוק דאוריי', משא"כ בחי' כלה זו מקבל מבחי' קריאת האדם וזהו ובתורת ה' חפצו42 כו'), ובבחי' זו א' משמח חתן וכלה וי"ו זה דוכלה הוא בחי' המשכה דקריאת התו' שהוא מן החתן אל הכלה וכמ"ש לכל אשר יקראוהו באמת כנ"ל וד"ל.

וזהו מ"ש שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד, פי' הר גלעד הוא כענין שנא' עד הגל הזה43 שהוא ג"ל ע"ד כו' אם אני לא אעבור אליך כו'. כי הנה ידוע בשרש בחי' יעקב ולבן למע' שיעקב הוא בעל עולם האצי' דיו"ד עקב הוא בחי' חכ' דאצי' שבחכ' אתברירו כו' והוא שרש התו' להבדיל בין טמא לטהור כו' כידוע, ובחי' לבן הוא בחי' לובן העליון שלמע' מן האצי', והוא בחי' התעה"פ שבעצמו' כנ"ל שלמע' הרבה מן החכ' כמ"ש והחכ' מאין תמצא בבחי' הארה בעלמא בדרך דילוג גדול כו' כנ"ל. וזהו"ע ג"ל ע"ד שהוא בחי' הפרסא המפסקת בין המאציל עצמו לנאצלי' (וכמ"ש והבדילה הפרוכת לכם44 בין קדש ובין קה"ק, שבחי' עצמו' המאציל הוא בבחי' תענוג ורצה"פ שנק' כתר שבכתר בחי' גלגלתא בכלל שזהו שנק' בחי' קה"ק, ויש בחי' פרסא שנק' פרוכת מבדלת בינו לבין הקדש שהוא בחי' ח"ע בחי' חכ' שבכתר (והוא כמו בחי' קרומא דאוירא45 כו'). והנה הגל הזה עשוי מאבנים שהן בחי' אותיו' בלתי מסודרים אלא כמו גל אבנים, וכידוע בס"י שאותיו' נק' אבנים46 וכשהן בסדר וצירוף יוכל להתגלו' ע"י אור בגילוי ממש, אך כשבלתי מסודרי' זעג"ז כמו משל הגל הוא בחי' הפסק גמור (וכדוגמת שינוי הצירופי' המבולבלי' בחלומות שמעין צירופי' שבהרהורי לבא ביום כמ"ש במ"א47).

והנה מפני בחי' הגל וההפסק הזה שבין לובן העליון הנ"ל ליעקב בעל עולם האצי' א"א שיבא ויומשך שום אור ושפע מעצמו' המאציל באצי' וכמ"ש לבן ליעקב אם אני לא אעבור אליך כו' רק בבחי' דילוג הערך מאד שהוא ע"י בחי' שערות וצמצומי' גדולי' וכמשל הבקיעה שבוקע האור דרך מסך גם שארוג בעובי מאד מ"מ בוקע קצת הארה ממנו, וכך גם מהפסק דגל אבנים

תקו

יוכל לעבור קצת שפע דרך חללים דקים שבגל אבנים, וזהו יעקב יבקע48, הנה לפרקים יוכל האור והשפע לבוא, וכמ"ש שפנימי' החכ' דאצי' שנק' אור אבא מקבל מבחי' מזל ונוצר49 כו', ולמע' יותר גם בחי' ח"ס מאין תמצא בבחי' דילוג גדול מאד שהוא ע"י בחי' בקיעת הקרומא כו' שנק' פרסא ופרוכת כנ"ל, וכך הוא עד רום המעלו' וד"ל.

ואמנם גם זה הצמצום הגדול הנה הוא בא ונמשך ע"פ מאמר קו המדה שמודד כל אור ושפע הבא בבחי' ההשתל' מעצמו' המאציל לנאצלי' כו', ובחי' מדידה נק' מאמר קו המדה שהוא נמשך ג"כ מעצמות המאציל וכמ"ש מי מדד בשעלו מים50 שהוא בחי' גילוי אור בחכ' ויש מים עליוני' ח"ע וחכ' תתאה כו' וד"ל. אך הנה כ"ז מה שאינו נמשך מבחי' לובן העליון רק ע"י בחי' הצמצום במדה רק לפי אופן וסדר ההשתל' הקדומה שכבר קדם ברצון המאציל דהיינו שבבחי' וסדר ההשתל' התמידי הנמשך מן המאציל לנאצלים א"א שיומשך משם רק בבחי' צמצומים בבחי' שערות וכה"ג וכמ"ש והחכ' מאין תמצא בבחי' דילוג וכו' וד"ל, אך ע"י בחי' ומדריג' העליונה שלמע' מבחי' סדר ההשתל' התמידי יוכל להיות השפעה והמשכה עליונה יותר שלא ע"י בחי' צמצום דשערות שבא בשינוי המהות כו' אלא האור נמשך ובא בחכ' מבחי' עצמו' ומהות דלובן העליון כמו שהוא בעצם בלתי הלבשה והסתר בבחי' שערות המכסים ומסתירים כו', וזהו ע"י ענין לימוד התו' דוקא, דהגם שידוע דאוריי' מח"ע נפקת51 ויש בחי' פרסא מפסקת שנק' ג"ל ע"ד כנ"ל שא"א להאיר בח"ע כ"א ע"י בחי' שערות כנ"ל, זהו בח"ע מצד עצמה כמו שהיא למע', אבל בח"ע שבתו' הנגלית לנו המלובשת בקשיות כשקורא בתו' זו דוקא הרי ממשיך וקורא לבחי' מהו"ע המאציל שיתלבש בח"ע שבאותיו' הללו בלי שום לבוש והסתר אלא כמו שהוא בעצם, כמו במ"ת דכתי' וידבר אלקי' אנכי כו', וכן במצות עיון התו' דדייק במילי דאוריי' כנ"ל שיעשה למחכה לו בחי' גילוי אור תעה"פ כמו שהוא בלי העלם ולבוש כלל וכמ"ש עין לא ראתה כו' אבל למחכה לו יעשה בחי' ראי' בעין בעדן זה כמ"ש ולא יכנף עוד מוריך כו' והיו עיניך רואות את מוריך כו' וד"ל.

וזהו שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד, פי' שערך הוא בחי' הלכות התו' שנק' נימין דמטרוניתא52 כו' שע"י לימוד ההלכות בדבור דוקא שנק' מל' פה תושבע"פ קרינן לה כנ"ל ה"ז כמו עדר העזים שגלשו שנגלשו ונמרטו

תקז

שערות שלהן והן מקורחין בלא שערות כו', ובחי' גלישה זו שגלשו הוא מהר גלעד דוקא למע' מבחי' הפרסא שמבדלת שנק' גל עד להיות כי משם בוקע האור שלא ע"י צמצום המסך הזה אלא כמו שהוא בעצם התעה"פ בלי לבוש ושינוי המהות כלל, ע"כ הרי גלישה זו מן הצמצום דשערות הוא מהר הגלעד כמו שהוא בבחי' מריטה מן השערו' כו', ולהיות שכל ההלכות והמקראות הן נקראי' בדבור עד שנגלשו כל בחי' שערות כו' והיינו מאן דגליש למטרוניתא53 כו'. ושרש גלישה זו הוא מחמת הר הגלעד שנמשך משם בלי צמצום דשערות כנ"ל (והיינו שנשאר הר הגלעד קרח מפני היותו ממשיך הכל שלא ע"י שערות כמשי"ת בעז"ה).

ולהבין כ"ז בתוס' ביאור הנה ילה"ק עוד ענין א', והוא דכמו שיש בחי' פרסא מבדלת בין עצמו' המאציל לנאצלים כנ"ל, כך יש בחי' פרסא מבדלת בין האצי' לבריאה שנק' ג"כ ג"ל ע"ד, והוא ג"כ עשוי מאבנים שהן צירופי אותיו' בהשתנות כגל אבנים כנ"ל, וגם שם הו"ע ההפסק בין לבן ליעקב בגל אבנים הזה, אך הוא להיפוך מהפסק גל אבנים שבין המאציל לנאצלים הרי בחי' לובן העליון למע' הרבה מבחי' יעקב שהוא באצי', אבל מאצי' לבריאה נהפוך הוא שבחי' לבן למטה מיעקב שיעקב הוא באצי' ולבן הוא בבחי' נוגה דבריאה וההפסק הוא שלא יעלה לבן דבריאה לאצי'. וזהו אם אני לא אעבור אליך ואם אתה לא תעבור אלי, שלא יתגלה בחי' יעקב דאצי' בנוגה דבריאה כו'. וביאור הדברי', הנה יש ב' בחי' לבן, הא' בחי' לבן דקדושה שהוא בחי' לובן העליון בחי' התעה"פ שבעצמו' שלמע' הרבה מבחי' החכ' דאצי' בחי' יעקב, עד שיש בחי' פרסא בינו ליעקב מקור האצי' דהיינו שאין האור בא ונמשך מבחי' לובן העליון לחכ' רק דרך שערות בלבד כנ"ל ולא שנמשך בדרך השתל' עו"ע רק דרך הפסק הפרסא, וזהו אם אני לא אעבור אליך כו' ואם אתה לא תעבור אלי שבחי' יעקב דאצי' לא יעלה לשם כ"א ע"י בחי' הסתר וצמצום לבוש כמו לבוש הנשמות בג"ע, והב' בחי' לבן דנוגה דבריאה שהוא בחי' התענוג שנפל למטה בבחי' פירוד מאלקו' והוא למטה מטה אחר צמצום גדול דמסך ופרגוד שבין אצי' לבריאה כו', ולבן זה הוא למטה מטה הרבה מיעקב שהוא בחי' חכ' דאצי' ואינו מקבל רק בבחי' ריחוק ודילוג גדול בבחי' שערות וצמצום שמאיר ע"י הפסק הפרסא שנק' ג"כ ג"ל ע"ד גל אבנים, וגם בזה לבן או' ליעקב אם אני לא אעבור אליך שאין רצוני לעלות ולהיות בבחי' ביטול לאלקות ואתה לא תעבור אלי שאינו חפץ בבחי' גילוי אור החכ' דאצי' לברר לנוגה דבריאה כו' וד"ל.

והנה כ"ז הוא ע"פ מאמר קו המדה שנמשך הקו הזה מעצמות המאציל להיות בחי' מסך המבדיל בין המאציל לנאצלי' וכן מאצי' לבריאה כדי שלא יומשך האור והשפע רק בצמצום ומדה, והיינו בחי' המדידה ששיער ומדד

תקח

בעצמו איך שתהי' סדר ההנהגה וההמשכה וההשפעה מעצמותו בעולמות, אך כאשר מתעורר בחי' רב חסד וטוב מעצמו' המאציל בחי' תוס' הארה חדשה שלמע' מכפי הסדר הקבוע ע"פ מאמר קו המדה הנ"ל אזי נמשך בחי' הארה גדולה מעצמותו ממש שלא ע"י בחי' צמצום ודילוג דבחי' שערות או הפסק הפרסא הנ"ל. וזהו שגלשו מהר הגלעד וכמ"ש בזוהר דגליש למטרוניתא כו', עד"מ בגילוח שערות הראש הרי מתגלה עצם הגולגלת כמו שהיא אשר קודם הגילוח הזה היתה עצם הגולגלת מסותרת ונעלמת מעין הרואה מפני השערות שהיו מכסים עלי' ומסתירות ומעלימו' אותה כמו הלבוש שמכסה את הגוף כידוע שהשערות נק' בשם לבוש, וכך למע' בבחי' המל' שנק' מטרוניתא ובחי' כלה ובחי' הגלגלתא שבה הוא הנק' כתר מל', אך בחי' השערות שע"ג הראש הוא בחי' צמצום ולבוש שרצון העצמי מלובש בה בשינוי המהות, ומאן דגליש למטרוניתא עד"מ בגילוח השערו' שזהו בחי' גילוי עצם הרצון כמו שהוא בלי לבוש והעלם, והיינו ע"י הקריאה בדבור תושבע"פ מל' קרינן לה כנ"ל, וע"כ א' שערך דקאי בשערות דגלגלתא דנוק', ואמנם שרש גלישה זו מהר הגלעד שהוא בחי' כ"ע שבחי' לובן העליון שלמע' מבחי' חכ' דאצי' וכמ"ש כתר מל' דאיהו כ"ע54 כו' לפי שגם שם עובר האור שלא ע"י בחי' שערות אלא נמשך מגילוי רצון ותענוג פשוט כמו שהוא בעצמותו בלי לבוש והעלם כלל כנ"ל וד"ל (והיינו כמו דגליש למטרוניתא שעצם הגולגלת מתגלה כו', כך למע' בבחי' גלגלתא דא"א וע"י או דא"ק בחי' עצם הגולגלת מתגלה ואין בחי' השערות מכסים כלל כו' וד"ל ולפי הנ"ל בענין לבן שלמטה מיעקב שנמשך לו ע"י שערות כו' פי' דגליש הוא להסיר בחי' השערות שיונקי' משם בחי' היכלות דנוג"ה כמו וגלחה את ראשה כמ"ש במ"א55).

ובכ"ז יובן ג"כ מ"ש ועמדו רגליו56 ביום ההוא על הר הזיתים ונבקע ההר כו' חצים אל הים הקדמוני כו'. דהנה ידוע דשמן זית הוא בבחי' חכ' והר הזיתים היינו המקום שבו צומחי' הזיתים שהוא בחי' מקור החכ' ומקור חוצבה הוא בחי' צומח שצומח אור החכ' מהר זה, והרי ההר עצמו בחי' דומם והצמיחה ממנו הוא רק בחי' צומח שבדומם. והענין הוא דבחי' הר זה הוא בחי' מדות שבכתר עצמו שלמע' מן החכ' הרבה כנ"ל והחכ' מאין תמצא מבחי' אין דכתר רק בבחי' הארה המצומצמת בשינוי המהות דהיינו רק בחי' צומח שבדומם המדות שבכתר עצמו והיינו ע"י הפסקת בחי' הפרסא שמפסיק בין כתר לחכ' כנ"ל והחכ' מקבלת רק דרך דילוג בחי' הצומח דשערות ע"י הפסקת הפרסא כו' וכנ"ל בפי' הר הגלעד, וזהו ג"כ ענין צמיחת הזיתים בהר הזיתים וד"ל. אך כ"ז הוא ע"פ סדר השתל' דמאמר קו המדה שא"א שיאיר אור מעליון לתחתון

תקט

שאין ערוך אליו רק מבחי' התחתונה שבו שהוא בחי' צומח שבדומם דהר הזיתים או ע"י הפסקת גל אבנים שמאיר דרך בקיעה בבחי' שערות כנ"ל (ודמיון לד"ז ארץ מגדלת חכמים57 גם שהארץ בחי' דומם אבל מזל הארץ מחכים את יושבי' שהגדל באקלים זה יהי' חכם מפני שכל אנשי האקלים זה חכמים בטבעם מצד טבע הארץ שמגדלת חכמים, ויש ארץ מגדלת טפשים או אנשי מדות כו'), אבל לעתיד בהגלות נגלות מבחי' עצמו' המאציל שלמע' מבחי' מאמר קו המדה המצמצם האור לבא במדה ע"י העלם וצמצום כו', אז כתי' ונבקע ההר מחציו כו' שלא יהי' עוד בחי' צמיחת הזיתים שהוא בחי' גידול החכ' ממקור חוצבה כנ"ל ע"י בחי' כח הצומח שבדומם ההר מצ"ע אלא יבקע ההר מחציו כו' בבחי' בקיעת אור עצמות הכתר שיאיר בחכ' שלא ע"י בחי' פרסא מפסקת כלל, כנ"ל בבחי' מצות לימוד התו' בדבור שקורא לבחי' עצמו' התעה"פ ועצמו' הרצה"פ הנק' רעוא דכל רעווין כמו שהוא בעצם דוקא כנ"ל, כך ע"י מצות עיון התו' שנא' בו יעשה למחכה לו למאן דדייק מילי' דאורייתא כו' כנ"ל. וזהו יעקב אותיות יבקע כמ"ש אז יבקע כשחר אורך58 אז דוקא שהוא לעתיד בהגלות נגלות אור עצמו' המאציל שלא ע"י בחי' פרסא ולבוש המעלים כלל, כמ"כ מאצי' לבי"ע לא יהי' בחי' הפסק כלל בגל אבנים אלא יתגלה אור האצי' בבי"ע כמו שהוא בלי לבוש מסתיר כלל כנ"ל. והא בהא תליא דמשום שבחי' כ"ע שבבחי' עצמות המאציל יתגלה כמו שהוא ע"כ ממילא גם למטה מטה מאצי' לבי"ע יתגלה בחי' כתר מל' כמו שהוא בלי לבוש מסתיר כלל דכתר מל' איהו כ"ע משום דנעוץ תחילתן בסופן וסוף מעשה עלה במחשבה תחילה כידוע. וזהו שארז"ל עתידים צדיקי' שיאמרו לפניהם קדוש59, בחי' קדוש זהו בחי' הארת בחי' סובב הכללי הנק' מקיף הכללי שמקיף ד' עולמו' אבי"ע בשוה ושם שוין אצי' ובריאה וכמ"כ שוין מקור האצי' והאצי', וע"כ לפניו נגלה כל העלם ומסך שנעשה ע"פ מאמר קו המדה להאיר באצי' ובריאה שוה ממש וכמ"כ במקור האצי' ובאצי' בשוה כו', וע"כ גם לפני הצדיקי' שנבראו יש מאין מבחי' מל' דאצי' יאמרו קדוש שיש בחי' הארת סובב הנ"ל בהן כמו במקור האצי' בשוה ממש כי בבחי' הוי"ו דקדוש זהו שהוא בחי' המשכת המקיף הכללי שוה ומשוה מעלה ומטה כדמיון צורת הוי"ו שאינו אלא קו שאין בו הפרש בין תחלתו לסופו כו' וד"ל.

ואחר כ"ז יובן בתוס' ביאור ענין שני הברכות האחרונים דמשמח חו"כ ומשמח חתן עם הכלה. דהנה הגם שמבואר למע' שבהגלות נגלות מבחי' עצמו' המאציל אז יבא האור והשפע שלא ע"י לבוש והעלם כלל, והוא ע"י מצות ת"ת

תקי

דוקא בעיון וקריאה כנ"ל, ועז"נ ביום חתונתו זה מ"ת, והתו' נק' כלה בחי' מקבל האור והשפע כמ"ש והחכ' מאין תמצא כנ"ל באריכות. אמנם באמת לא ע"י קריאה ועיון בלבד הוא שנעשה זה אלא ע"י בחי' השמחה דוקא כמשל ביום חתונתו וביום שמחת לבו דוקא שנק' שמחת חתן ושמחת כלה כי ע"י בחי' השמחה דוקא יוצא כל אור העצמות הסתום ונעלם לידי גילוי בלי העלם ולבוש כלל, כידוע שהשמחה מגלה כל צפון ונעלם שבבחי' העצמות, וכך במ"ת נא' חכ' אדם תאיר פניו60 בגילוי אורה ושמחה, וז"ש כחתן יכהן פאר61 כו', שאז לא יסתיר כלל מסך מבדיל כלל, עד"מ כשהמלך בשמחה לא יאמר דבריו בהסתר והעלם אלא בגילוי כמו שהוא בעצם. וזהו שמח תשמח ריעים האהובי' שהן בחי' חו"ב שנק' תרין ריעין62 דלא מתפרשין כו' כאשר יבא בהן מבחי' השמחה שבעצמו' המאציל אזי משמח חו"כ שעי"ז יומשך האור והשפע מן החתן אל הכלה בלי העלם ולבוש כלל, וכנ"ל בענין התו' שיעשה למחכה לו בלי לבוש כלל וכן במצות קריאה בדבור שנגלה האור כמו שהוא, וכ"ז ע"י שמחה דוקא וכמ"ש רב ששת חדאי נפשאי לך קראי תנאי ורבא הוי אמר מילתא דבדיחותא63 תחלה כו', כי מ"ש עוז וחדוה במקומו הוא בשמחה של תו' דוקא שהתו' נק' עוז כמ"ש ה' עוז64 לעמו יתן כו'. ושרש הדברי' לפי שבחי' התענוג הפשוט הנ"ל אינו מתגלה בחכ' שבתו' כ"א ע"י בחי' חדוה ושמחה שיעורר שמחה ותעה"פ שבעצמו' שמאיר בלי לבוש כנ"ל וד"ל.

אך גם בבחי' שמחה זו שמוציאה ומביאה מבחי' העלם עצמותו ממש לידי גילוי יש הפרש בין משמח חו"כ ובין משמח חתן עם הכלה שהוא ההפרש אשר בין מצות עיון ומצות קריאה בדבור כנ"ל, דמשמח חתן וכלה הוא בקריאה בדבור ומשמח חתן עם הכלה הוא במצות עיון דדייק במילי' דאוריי' שיעשה למחכה לו כנ"ל. דהנה כתי' חכמות בחוץ תרונה ח"ע וח"ת חכ' בראש וחכ' בסוף65, וידוע דבחי' חכ' בראש עד"מ עצם כח השכל באדם כמו לדייק במילי' דחוכמתא אם כך או כך והוא במצות עיון66 התו' כנ"ל, ולמע' ה"ז בחי' חכ' בראש בחי' ח"ע (בחי' ח"ס או חכ' הקדומה דא"ק כו'), ובחי' חכ' בסוף בחי' חכ' הגלוי' בדבור בלבד, והוא מצות הקריאה דתו' בדבור שנק' תושבע"פ כו' כנ"ל. ואמנם ידוע דנעוץ תחילתן בסופן שחכ' בראש עיקר גילוי' בדבור בחי'

תקיא

ח"ת, ודרך כלל הוא ההפרש בין תושב"כ שנק' ח"ע לתושבע"פ שנק' ח"ת, ועל תושב"כ נא' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך בקריאה בדבור והגית בו יומם ולילה מצות עיון כי בתו' שבכתב דוקא להיות שרשה בח"ע ונעוץ תחילתן בסופן ע"כ בה דוקא מצות קריאה יותר מתושבע"פ כידוע ועיקר שרשו הוא בחי' עיון והגית בו יומם כו' רק מפני שנעוץ תחב"ס ע"כ מצות קריאה עיקר, וע"כ אפי' ע"ה עולה לתו' כו' וד"ל.

וזהו ההפרש בין משמח חו"כ למשמח חתן עם הכלה, דהנה מבואר למעלה שהשמחה מביאה מבחי' פנימי' ועצמי' לידי גילוי, וכמו שיש ב' מיני חכמות הנ"ל כך יש ב' מיני שמחה, א' בחי' שמחה שמביאה לידי גילוי לבחי' ח"ע, שהרי החכ' מאין תמצא בבחי' שערות בלבד ועל ידי השמחה תבא לידי גילוי ממקורה בלי לבוש והעלם כלל כנ"ל, והב' בחי' שמחה שמביאה לידי גילוי בח"ת בחי' חכ' שבדבור, עד"מ כי כשאין המשפיע בשמחה לא ידבר בגילוי מחכמתו מאומה וע"י השמחה מגלה בדבור הכל כו', כמו ענין שמחה שביין שא' אגברו חמרא אדרדקי כי היכא דלימרו כו'. ולפ"ז הרי מובן ממילא שבחי' השמחה המביאה לידי גילוי בדבור בלבד הוא קטן בערך לגבי שמחה העצמיות שמביאה לידי גילוי חכ' בראש ממקור חוצבה בלי לבוש כו', וראי' לדבר זה ממה שאנו רואים בחוש שהממציא שכל חדש מעיקר ושרש החכ' יצהבו פניו בשמחה רבה לעצמו הרבה יותר משמחתו כשיגלה אותו שכל שהמציא מחדש בדבור לתלמידו, כמו ר"א מצא תוספתא חדתא67 צהבו פניו כו' וד"ל, ואעפ"כ אנו רואים שעיקר גילוי השמחה שבעצמותו במה שהמציא שכל החדש הוא כאשר בא לידי גילוי בדבור דוקא, אלא שהשמחה שבעצמותו הוא במקור החכ' והשמחה כשבאה בדבור הו"ע שמחת לבו הבא בגילוי בלבד אבל הוא אותו השמחה עצמה ואם אין השכל הזה בא לידי גילוי בדבור לזולתו אין השמחה הזאת שלימה כמו שאין שלימות למשפיע בלתי מקבל שיקבל שפעו כו'. וכך יובן בב' מיני שמחה ב' מיני חכ' חכ' עילאה וחכ' תתאה, שבחי' שמחה דחכ' עילאה הוא בבחי' עיון התורה חכ' בראש שתבוא לידי גילוי ממקור חוצבה מאין בלי לבוש כו', ושמחה הב' במצות קריאת התורה בדבור כמו שאמר רב ששת חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי, והא בהא תליא משום דנעוץ תחלתן בסופן שעיקר גילוי שמחה דחכ' הוא בא בגילוי הדבור דוקא ואם לאו אין שלימות כו'. וזהו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, חתונתו שמחה

תקיב

עליונה שנתגלה חכ' עילאה ממקורה מאין ושמחת לבו בהגלות נגלות בדבור כמ"ש וידבר אלקים כו', והיינו הטעם דבתורה שבכתב מצות קריאה עיקר שבה מתגלה בחי' טעם ותענוג ושמחה שבפנימיות חכ' עילאה שבה שעל ידי ההגיון כו' משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין ב' הברכות הנ"ל, דמשמח חתן וכלה הוא במצות קריאה בדבור שהחתן משפיע אל הכלה ובלעדי זה אין לו שלימות לעצמו כנ"ל בבחי' שמחה הב' הבאה בדבור, והיינו משמח חתן ואח"כ וכלה, וי"ו זה דוכלה הוא שפע שמן החתן אל הכלה, כי חתן הוא בחי' חכ' עילאה שנמשך ומתגלה בחכ' תתאה כו', אבל מפני שנעוץ תחלתן בסופן הרי נעשה להחתן שלימות ע"י שפע זאת שהמשיך בדבור דוקא, כי גם שקטנה היא בערך שמחתו העצמיות שהוא כאשר נמשך חכ' עילאה ממקורה כו' כנ"ל, מ"מ לזאת הי' כל עיקר שמחתו לעצמו כו'. וזהו שאחר כך אמר בברכה אחרונה משמח חתן עם הכלה וקאי בבחי' שמחה הא' שהוא שמחת חתן דוקא, דהיינו בבחי' עיון התורה כמו שצהבו פניו דר' אבוה כו' שזהו למחכה לו דדייק מילי' דאוריי' כנ"ל, אבל אמר דשמחת חתן זה הוא רק עם הכלה כלומר בעבור הכלה משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל. והיינו שהזכיר כאן ששון ושמחה, שהששון בחי' דכר ושמחה בחי' נוק', וקאי לעתיד דוקא כמ"ש מהרה ישמע כו' שאז נאמר אשת חיל עטרת בעלה כו' (וכנ"ל שהשמחה הזאת מצד התורה נלקחה, דגם ששמח בהמצא' שכל חדש הרי שכל זה בתורה מצאו והתורה נק' כלה כו' ומה שתלמיד מחדש כו', שעכשיו כנס"י נק' כלה וקוב"ה נק' חתן שהוא המשפיע כו' ולעתיד יהי' כנס"י נק' חתן והתורה נק' כלה, אעפ"כ משמח חתן עם הכלה שהוא בחי' שמחה שבעיון כשהוא מתגלה בדבור כו' מטעם הנ"ל. וזהו ונבקע ההר חציו מזרחה בחי' חכ' עילאה וחציו ימ"ה בחי' חכ' תתאה דהא בהא תליא (וכמ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח68 מירושלים חצים אל הים הקדמוני בחי' ח"ע וחצים אל הים האחרון בחי' חכ' תתאה שמתחברים יחד למהוי אחד באחד, וזהו יהי"ה ב"פ י"ה69 כו' וד"ל. וזהו אך יצא יצא יעקב70 ב' יציאות וב' בקיעות דחכ' עילאה וח"ת ע"י בחי' שמחה כנ"ל, וזהו חכמות בחוץ תרונה בחוץ דוקא על ידי בחי' השמחה והרינה כו' וד"ל).


1) משמח חתן וכלה: מיוסד על ד"ה זה, בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' תצד [שם בכותרת ?על חתונה תקע"ב"]. ולהלן ד"ה ?להבין מה שבברכה ראשונה" הוא מאמר זה בהרחב הביאור.

וראה עוד להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד.

2) ביום חתונתו זה מ"ת: שה"ש ג, יא. תענית כו, ב.

4) חתן מלשון נחות דרגא. . ואתה מחי': יבמות סג, א. נחמי' ט, ו.

3) הקב"ה נק' חתן. . וכנ"י נק' כלה: ראה להלן בתחילת המאמר שלאח"ז, וש"נ.

5) ובמ"א נא' להיפך שישראל נק' חתן והתורה נק' כלה כמארז"ל אל תקרי מורשה: ראה להלן בתחילת המאמר שלאח"ז וש"נ.

6) אלה דברי הברית אשר כרת משה: ע"פ תבוא כח, סט: אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בנ"י גו' אשר כרת אתם בחורב. וראה גם לעיל ח"א ע' נ.

7) עין לא ראתה זה עדן: ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.

8) וכמ"ש במ"א בענין והאיש משתאה: חיי"ש כד, כא. סידור צא, ג ואילך.

9) דאימא מקננא בכורסיי': תקוני זהר ת"ו (כג, א). ע"ח שער סדר אבי"ע פ"ג. שער דרושי אבי"ע פי"ג. תניא פל"ט. ועוד.

10) בעמוד. . שבגעה"ת כמ"ש בס' הבהיר: ראה להלן ד"ה להבין שבברכה ראשונה, ס"ג. וש"נ.

11) כל העליות. . ע"י שיר. . כמ"ש במ"א: נסמן להלן שם.

12) שעשועי המלך בעצמותו: עמק המלך ש"א. וראה לעיל במאמר הקודם (קרוב לסופו). וש"נ.

13) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, יו"ד.

14) שחק ר"ע כשראה כרך גדול: סוף מכות.

15) מוטב דלידייני' כו' כמ"ש במ"א: חגיגה טו, ב. וראה לקו"ת בשלח א, ד. ויקרא נב, ב. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תערב [ובהמ"מ שם]. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' נט. ועוד.

16) ילכו מחיל אל חיל: תהלים פד, ח. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' מו.

17) ולא קם עוד נביא כמשה: ע"פ ברכה לד, יו"ד.

18) שכל מקום שנאמר סלה אין לה הפסק: עירובין נה, א.

19) באשרי: ויצא ל, יג.

20) עין לא ראתה: ישעי' סד, ג.

21) דאפי' אור צח: ראה תקוני זהר ת"ע (קלה, ב).

22) כמו איוב חכה לו בדברים: איוב לב, ד: ואליהו חכה את איוב בדברים, וברש"י ומצודות שם שהוא לשון המתנה. וראה גם המשך תרס"ו ע' עח. ובכ"מ.

23) ובזוהר. . למאן דדייק במילין דחכמתא: זח"א קל, ב.

24) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

25) אם יתמהמה חכה לו: חבקוק ב, ג.

26) כי טל אורות. . טלא דבדולחא טלא דנטיף מעתיקא סתימאה. . ועצמותיך יחליץ. . כמ"ש במ"א: ישעי' כו, יט. ראה זח"ב סא, ב. סב, ב. זח"ג קכח, ב. קלה, ב. רפח, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' שנו ואילך וע' תרלז ואילך.

27) ואותיות הכלה הוא אותיות הלכה: ראה להלן במאמר שלאח"ז סוף אות ט'. וש"נ.

28) בתולות אחרי'. . ועלמות אלו הלכות: תהלים מה, טז. וראה בהנסמן להלן בסמוך.

29) ששים המה מלכות: שה"ש ו, ח. ראה שהש"ר עה"פ. במדב"ר פי"ח, כא. זח"ג רטז, א.

30) אלה דברי הברית: ראה לעיל קרוב לתחילת המאמר. וש"נ.

31) שהאשה אינה כורתת. . כי בועלייך עושייך: סנהדרין כב, ב. ישעי' נד, ה.

32) דבחכ' יסד. . אם לא בריתי: משלי ג, יט. ירמי' לג, כה.

33) ה' קנני ראשית דרכו: משלי ח, כב.

34) בראשית בשביל התו' שנק' ראשית: רש"י ר"פ בראשית.

35) הליכות עולם הליכות אלי: חבקוק ג, ו. תהלים סח, כה.

36) אשת חיל עט"ב נקבה תסובב גבר. . במ"א בענין ארץ קדמה: משלי יב, ד. ירמי' לא, כא. חגיגה יב, א. וראה סידור רפו, א. רפז, ב. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קעב. רלא. שפא. שע"ת ח"א כז, א. תו"ח בראשית ח, ג.

37) ודברת בם. . מל' פה תושבע"פ קרינן לה: ואתחנן ו, ז. תקוני זהר בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

38) והקב"ה יושב ושונה כנגדו. . וידבר אלקי'. . ביום חתונתו זה מ"ת: תדא"ר פי"ח. יתרו כ, א. שה"ש ג, יא. תענית כו, ב.

40) הקורא בתורה קורא בשמותיו של הקב"ה: ראה זח"ב קכד, א. רמב"ן עה"ת בהקדמה. ועוד.

41) כמא' רב ששת חדאי נפשאי: פסחים סח, ב.

39) קרוב ה'. . ואין אמת אלא תורה: תהלים קמה, יח. ראה ברכות ה, רע"ב. ירושלמי ר"ה פ"ג, ה"ח. איכ"ר פתיחתא ב. תקו"ז תכ"א (נ, סע"א).

42) בתורתו יהגה. . וזהו ובתורת ה' חפצו: תהלים א, ב [ואוצ"ל: וזהו בתורת]. וראה בארוכה לעיל ח"א ע' יט. קעד. רסז. ובהמ"מ שם. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תרסב.

43) שערך כעדר העזים. . עד הגל הזה: שה"ש ד, א. ויצא לא, נב.

44) והבדילה הפרוכת לכם: תרומה כו, לג.

45) קרומא דאוירא: זח"ג קכח, ב. וראה בהמ"מ להלן בהמאמר שלאח"ז, אות י"ב.

46) בס"י שאותיו' נק' אבנים: ס' יצירה פ"ד מי"ב.

47) שינוי הצירופים המבולבלים בחלומות שמעין צירופים שבהרהורי לבא ביום כמ"ש במ"א: ראה תו"ח ויחי קב, ד. שמות נב, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תשפז. דברים ח"א ע' לא. נ"ך ע' א [ובהמ"מ שם]. ועוד.

48) יעקב יבקע: ראה בהנסמן להלן בסוף המאמר.

49) וכמ"ש שפנימי' החכ' דאצי'. . מבחי' מזל ונוצר: ע"ח שער הכללים פ"ה. ובכ"מ.

50) מי מדד בשעלו מים: ישעי' מ, יב.

51) דאוריי' מח"ע נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. ועוד.

52) הלכות התורה שנק' נימין דמטרוניתא: ראה להלן המאמר שלאח"ז ריש אות ט"ו. וש"נ.

53) מאן דגליש למטרוניתא: ראה זח"א ריז, א.

54) כתר מל' דאיהו כ"ע: ע"פ תקוני זהר בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

55) וגלחה את ראשה כמ"ש במ"א: תצא כא, יב. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ס"ע תקלד ואילך.

56) ועמדו רגליו: זכרי' יד, ד ואילך.

57) ארץ מגדלת חכמים: ע"פ זח"א קכה, א. במדב"ר פט"ז, יב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ד ע' א'תמט. וש"נ בארוכה.

58) אז יבקע כשחר אורך: ישעי' נח, ח.

59) עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש: ב"ב עד, א.

60) חכ' אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

61) כחתן יכהן פאר: ישעי' סא, יו"ד.

62) חו"ב שנק' תרין ריעין: זח"ג ד, א.

63) רב ששת חדאי נפשאי. . ורבא הוי אמר מילתא דבדיחותא: פסחים סח, ב. פסחים קיז, א: דרבה כו', ובר"ח שם ובכ"מ גריס: ?דרבא" [וראה תניא פ"ז. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תשמח. ח"ד ע' א'תכט. א'תמג. ח"ה ע' א'תשפד].

64) עוז וחדוה במקומו. . שהתו' נק' עוז כמ"ש ה' עוז: דה"א טז, כז [וראה גם לעיל ח"א ע' כז]. תהלים כט, יא. ספרי ברכה לג, ב. ובכ"מ.

65) חכמות בחוץ תרונה ח"ע וח"ת חכ' בראש וחכ' בסוף: משלי א, כ. ראה זח"א קמא, ב. כו, ב. ובכ"מ.

66) לא ימוש. . בקריאה. . והגית. . מצות עיון: יהושע א, ח. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב הי"ב. ס' מאמרי אדה"ז: תקס"ה ח"א ע' מה-ו. ח"ב ע' תשד. על ענינים ? ס"ע רכד. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' תפד. תקכד. תקכז. ויקרא ח"ב ע' תקצג. תשעד. דברים ח"ד ע' א'שמא ואילך. שערי תשובה ח"א ע' לט, ב. פירוש המלות לאדהאמ"צ ה, ב (ספ"ח). לקוטי ביאורים לאגה"ת ע' מג.

67) ר"א [ר' אבהו] מצא תוספתא חדתא: ראה ירושלמי שבת פ"ח ה"א. ובהנסמן עוד להלן בהמאמר שלאחר זה, אות כ"ז.

68) ביום ההוא יצאו מ"ח: זכרי' יד, ח.

69) יהי' ב"פ י"ה: לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל זכרי' יד, ט. שער מאמרי חז"ל בתחילתו.

70) אך יצא יצא יעקב: תולדות כז, ל. וראה ע"ח שער הארת המוחין (של"ב) פ"א. שם שער הכללים פ"ח. פ"י. לקו"ת צו ח, ד. סידור רנז ד ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ד ע' א'תקיג וע' א'תקמב. ובכ"מ.