אשר ברא כו' לשון בריאה

תקפג

בעז"ה

אשר ברא1 ששון ושמחה כו', ויש להבין איך יתכן בריאה שהיא מאין ליש בשמחה שהיא שמחת הנפש שבאה מעצמה ע"י סיבה כמו ע"י בשורה טובה או ע"י היין וכה"ג. והנה תחלה יש להקדים להבין מארז"ל משחרב בהמ"ק אין שמחה אלא ביין2 והיינו משחרב בהמ"ק דוקא אבל בזמן בהמ"ק לא הי' השמחה ביין דוקא, וגם י"ל מה שא' אלא ביין ולא א' מן היין או עם היין, כי הבי"ת דביין משמעו במה שבתוך היין בא בהתלבשו' ובהעלם ולא מצד היין עצמו, וכידוע דלשון בי"ת השימוש נופל בדבר עצמו ובמה שבתוכו ג"כ כו'. אך הנה ידוע בענין מהות השמחה שהיא שמחת הנפש יש בה ב' מדריגות, א' שמחת הנפש מצד עצמה שאין לה חיבור עם הגוף כלל כו', והוא בבחי' יחידה כו', כמו ע"י בשורה טובה ונפלאה ביותר כבשורה דיוסף ליעקב ויצחק לשרה וכשמחת לבו בחתונת3 בנו וכה"ג, והב' שמחת הנפש שמתחבר בגוף במוח ולב ונק' שמחה גופני' עד שמרקד ומפזז כו'. וכך יובן בשמחת הנפש באלקות שנק' שמחה אלקי' מצד עצם אלקו' בלבד וכמו ישמח ישראל בעושיו וישמחו בך4 ישראל כו' שאין בה חיבור מצד הגוף החומרי, וזה הי' בזמן בהמ"ק שהי' בנש"י עיקר השמחה שמחה אלקי' דוקא ולא שמח' גופני' וגשמי' רק שהנפש האלקי' מצ"ע תשמח בה' בגילוי אור בבחי' עצמי', וסיבת התפעלות שמחת הנה"א בכללו' נש"י בזמן בהמ"ק הי' מצד גילוי אור אלקות בבהמ"ק בהיכל קד"ק ובקרבנות כו' (וכענין אשה בעלה משמחה5 וכן שמח תשמח ריעי' האהובי' כו'), וע"כ גם בירידת השמח' האלקי' דכנ"י בגופים במועדים ורגלים כמ"ש ושמחת בחגי"ך6 שמח' גשמי' הרי ז' ימים תחוג לה' אלקיך דוקא כו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם דוקא אע"פ שהיו שמחים גם בגשמי' ביין ובשר כו' לא הי' זה גרעון אור כלל בשמח' האלקי' בנפשם אדרבה הי' זה בחי' כלי ולבוש לשמח' האלקי' ממש, וכמ"ש ונתת הכסף7 בכל אשר תאוה נפשך כו' הרי בשר שלמים שאכלו נק' שלמי שמחה האלקי' כו' וכן היין הגשמי' המשמח הי' בו שמחה אלקי' כו', וראי' לזה ממה שהמועד והרגל נק' בשם ח"ג כמ"ש ושמחת בחגי"ך

תקפד

וכן מ"ש שבעת ימים תחוג לי8, ופי' חג בלה"ק הוא מענין רשפי אש בוער בהתלהבות כו' כידוע9, והיינו בחי' רשפי אש התלהבות השמחה של הנפש, ואע"פ שהשמחה במועד שנק' מועדי' לשמחה היא רק שמח' אלקי' מצד עצם אלקו' שמתגלה בכל נשמה כמ"ש אלה מועדי ה'10 כו' ומאין יהי' התלהבות בשמח' הנפש מאחר שאין בה מחיבור הגוף, אלא מצד שהנשמה מתלבשת בשמח' גופני' להיות שגם שמח' הנשמ' עצמה היא בבחי' רשפי אש האה' אלקי' שכלול מחו"ג שנק' שלהובא דרחימותא11 היינו שהאהבה כלולה מחסדי' אה' בתענוגי' והתלהבות רשפי אש יחד ואז השמחה כלולה מחו"ג יחדיו, וכמ"כ נראה בשמח' גופני' התכללו' מחו"ג יחד ברשפי אש התלהבות התענוג והשמחה כו', וזהו שנק' בשם ח"ג דוקא ור"ת ח"ג חסד וגבור' שכלולי' יחד מפני שזהו עיקר ענין שמחת הח"ג וד"ל.

[ב] אך הנה משחרב בית המקדש א"א להיות בחי' השמחה אלקי' הנ"ל בנש"י בבחי' פנימי' ועצמי' כ"כ עד שלא יגרע אורה כלל בשמח' גופני' מצד בחי' הסתלקות גילוי אור האלקי מכנ"י וכמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם12 כו' וגם קוב"ה בגלותא כו', וגם בכל מועד ורגל שנק' מועדי' לשמחה כו' מפני שהוא מאיר בהעלם בכאו"א אע"פ שאין אנו יכולי' לעלות וליראות כו' מ"מ אנו אומרי' בקידוש ומועדי קדשך בשמחה הנחלתנו וישמחו בך ישראל כו', אך שהשמח' אלקי' דמועדי ה' בא בהתלבשו' בלבוש זר דוקא כי לא תוכל להיות השמחה אלקי' לבדה כמו שהיא למע' בשרשה בנש"י למטה בלתי לבוש ומכסה היינו השמחה הגופני' המסתרת ומעלמת לאור שמח' האלקי' כי השמח' הגופני' הוא הגבהת וגסות הלב היפוך גמור מן השמחה האלקי' שהוא בחי' ביטול עצמי עד כלותה כו', וזהו מצד בחי' גלות השכינה בע' שרים דק"נ שמתלבשת בלבושי' והעלמות רבות וזרות ע"כ לבושי' זרים דשמח' גופני' מלבשת לשמח' האלקי' שיש בכאו"א גם עכשיו בגלות כמא' גלו לאדום שכינה עמהם13 וגם בג' מועדי' כו'. ולזה א' משחרב בהמ"ק דוקא אין שמח' אלא ביין

תקפה

ששמח' היין המשמח הלב בגשמי' הוא בחי' כיסוי ולבוש לשמח' האלקי' שתתעלם ותתלבש בה מטעם הנ"ל וד"ל.

אך עדיין א"ז מובן דהלא מ"ש ושמחת בחגיך הי' ג"כ ע"י השמחה שביין ובשר שהוא בחי' נוג"ה ולמה דוקא משחרב בהמ"ק אין שמחה אלא ביין כו'. אך הנה ידוע דכל אור ושפע עליונה נמשך ע"י שלוחים ממוצעי' והן המלאכי' העליוני' כו' עד שאין לך כל עשב14 ועשב שאין לו מזל ומלאך כו', וא"כ גם היין שגדל בגפן שרשו ברוחני' המזל המגדל מאין הרוחני' ליש כו', ולפ"ז גם מה שיש בכח היין לשמח את הנפש שמחה גשמי' זהו ג"כ בא מבחי' שפע רוחני' דמלאכי' העליוני' דעולם העשי' כו' שפועלי' שפע המשכו' דצח"ם להיות כח התהוות שמח' גשמי' דיין המשמח כו' והוא מעורב טו"ר כי יש ביין רתיחה וכעס ורציחה כמו רבה דשחטי' לר"ז15 כו' והגבהות וגסות ביותר כנ"ל, וכידוע בענין אשכול של ענבים סחטה לו16 כו'. אך ודאי שרש ומקור לשפע התהוות שמח' האלקי' בנה"א בא מפנימי' האור והשפע דשמח' העליונה שבמלאכי' העליוני' הרבה יותר שפועלים התהוות שמחה אלקי' זו מאין ליש וכמ"ש ויספו ענוים בה' שמחה (וכמ"ש במ"א17) (וכמו במועדי' לשמחה שנמשך שפע שמח' האלקי' הנ"ל בכאו"א מאין ליש וכן בשמח' ש"מ ושמח' בד"ת וכמשי"ת), ואין בשמחה זו שום שמץ רע כלל ולא דברים המסתעפי' לרע כלל להיותה באה מפנימי' המלאכי' שאין בהם תערובו' טו"ר כו', וגם בהיותה מתלבשת בשמחה הגשמי' מן היין המשמח הגוף אע"פ שמעורב טו"ר כנ"ל מתאחד בחי' הטוב שביין בשמח' האלקי'18 ונק' יין המשמח אלקי' כו' (כמו אגברו חמרא אדרדקי, וכיין ישן שדעת זקנים נוח הימנו וכמו שא' חמרא וחיי לפום רבנן וכן חמרא וריחא פקחין וכה"ג). וזה הי' בזמן בהמ"ק שהי' שמח' אלקי' מתאחד ומתחבר בשמח' גשמי' דיין ואדרבה נכנס יין יצא סוד שמח' האלקי' מן ההעלם לידי גילוי יותר ובלתי לבוש זר כלל, אבל משחרב בהמ"ק שבה שפע שמח' הגשמי' שביין מעורב רע יותר מצד שבא מבחי' פסולת ושמרי' של שפע חיצוני' מלאכי' ומזלות דעשי' שנפלו למטה בעה"ד טו"ר כמ"ד גפן הי'19 כו', אז הוא להיפוך גמור שנתעלם ונתלבש הפנימי' דשמח' אלקי' ביין המשמח שמח' גשמי' ונתאחדו יחד עד שהשמחה גשמיי' מסתרת ומעלמת מאד לשמח'

תקפו

האלקי' גם במועדי' ורגלי' מטעם הנ"ל שהשכינה בגלות ונתלבשה בלבושי' זרים דק"נ בבחי' העלם גדול ע"כ הפנימי' מתעלם מאד עד שאין השמחה אלקי' נגלית רק ע"י לבוש זר דיין הגשמי' שהוא מעורב טו"ר כנ"ל וד"ל. והיינו ב' פי' דביין, א' עם היין או מן היין שהוא בחי' הלבוש ומכסה ומסתיר מאד לשמח' האלקי' כאלו אין השמח' רק מן היין מצ"ע, והב' ביין במה שבתוכו גנוז ונעלם והוא בחי' השמחה האלקי' שבנפש שבהעלם ביין. והוא מ"ש דדוקא משחרב בהמ"ק אין שמחה אלא ביין, פי' אין שמח' האלקי' בא' כ"א ע"י אמצעי' ולבוש היין גם במועד ורגל, משא"כ בזמן בהמ"ק שהעיקר הי' השמח' אלקי' והיין הי' טפל ובטל רק בבחי' כלי לבד להיות יוצא הסוד יותר כנ"ל וד"ל.

[ג] והנה מעתה י"ל מ"ש אשר ברא כו' איך יתכן לשון בריאה מאין ליש בשמח' הנפש כו'. דהנה אנו רואים שיש ב' מיני שמחה, א' שמחה שיש לה כלי ומכון בתחלה ששם תתגלה אור מציאותה והתפשטותה, כמו שמחה שבמוח בהתבוננו' הרי שמחה זו נעשי' ע"י הטו"ד שמשיג בשכל כמו שישמח האדם בשכל וסברא טובה וחדשה כו' מפני שיש בה כבר תענוג ושמחה בשכל והשגה, וה"ז לפי"ע הגבול של השכל והשגה כמו בכאו"א לפי"ע שכלו והשגתו, וגם אין זה נק' יש מאין כלל אלא יש מיש והוא מה שיהי' העונג והשמחה בשכל, יצא לידי גילוי לבד ובבחי' הכלי דוקא שהוא כלי המוח שלו כו', וכן בשמחה שבלב כמו במדות האה' וחסד והתפארו' וכה"ג זהו ג"כ בא בבחי' כלי ובהכנה מקודם שהוא לפ"ע המדה באור האה' כו' כאהבת איש לרעהו ואיש לאשתו כו' שישמח באהבתו כו' ונק' שמח' הלב וא"ז ג"כ יש מאין רק יש מיש ובגבול וכלי כנ"ל וד"ל (וכן שמחה שבמחדו"מ הכל בא במדה וגבול ובכלי דוקא ואין זו שמח' עצמי' רק מורכבת, וגם שמח' שבתענוג ורצון פרטי לדבר מה כמו בממון ומאכל ולבוש וכה"ג אע"פ שתשמח כל נפשו בזה אבל בא בדרך והדרגה באו"כ במוח וממוח ללב כו'). והשמחה הב' הוא שאין לה בחי' כלי ומכון בתחלתה כלל וכלל בכל כלי' ואברי הגוף ולא במוח ולב וגם לא ברצון ותענוג כו', והוא השמח' הבאה בפתע פתאום ברגע ע"י בשורה טובה ונפלאה ביותר עד שמגיע לו בעצמי' נקודת חיי נפשו ממש כבשורה דיוסף ליעקב דכתי' ותחי רוח יעקב20 כו' וכה"ג, שאז בלתי תמצא לשמחה זו שבעצמות הנפש ממש שנק' שמח' הנפש דיחידה ממש שום כלי ומכון שתוכל להתיישב שם, שלא הוכן לה בתחלה כלל שום כלי לא במוח ולא בלב, מפני שהשמחה הזאת באה ונמשכת מבחי' אין ממש דהיינו מהעלם נקודת עצמי' הנפש (שנק' מזלא ויחידה כו') פתאום, שזהו הנק' מאין ליש שלא הי' במציאו' כלל בתחלה רק שאין הרוחני' הנעלם בא בהתגלות (כמו בהיפוכו הלב יודע מרת נפש שבהעלם דמזל"א כך יש שמחת הנפש במזל"ו וצלמו בהעלם ממש כו'), וע"כ אין כלי מיוחד אלי' כלל בגוף רק מתפשטת במוח ולב יחד

תקפז

בשוה ברגע א' מבלי סדר והדרגה כלל ממוח ללב כשמח' שבהשגה כו' מאחר שכלי המוח והלב אין ערך אלי' ולא יכילוה כלל מפני שביאתה והמשכתה הוא מבחי' אין הנעלם שאין שייכות למוח ולב שם כלל ע"כ ממילא מתפשטת במוח ולב בשוה שלא בדרך או"כ כלל (והוא ענין הסיפוק בידים שבא משמחה פתאומי' דוקא כידוע מפני שלא יכילנה כלי הלב והמוח ובידים יש הארה מבחי' יחידה שבנפש, וכידוע בענין נשיאת כפים ומבואר ע"פ בצאת ישראל ממצרים21 כו').

וזהו שא' על שמחה האלקי' הזאת שבנפש עצמה אשר ברא דוקא ולא א' יצר או עשה, לפי שהבריאה היא יש מאין דוקא ולא יצי' ועשי' שהוא יש מיש כידוע בענין אם בריאה יברא ה'22 כו' (וגם בנפש האדם עצמו א' אשר יצר את האדם כמ"ש וייצר ה' אלקי'23 כו' אבל בשמח' הנפש שבא ממקור העליון שלמע' מיצי' הנפש א' אשר ברא כו'). אבל גילוי אור שמח' זו בנפש נק' בחי' נוק' מקבל, ומקור השפע הזאת כמו שהוא הוא בחי' דכר, והוא ההפרש שבין ששון לשמחה ששון בדכורא ושמחה בנוק', כמ"ש כמשוש חתן על כלה כן ישיש עליך אלקיך הרי הששון בחתן ואשה בעלה משמחה הוא הנק' שמחה בה"א, ובאשר ברא אמר משמח חתן עם הכלה בשביל הכלה שהכלה עיקר, אך בפתיחת הברכה אמר אשר ברא ששון ואח"כ ושמח"ה חת"ן ואח"כ כל"ה כו' כמ"ש במ"א באריכות24.

[ד] והנה ידוע ההפרש בין תענוג לשמחה, שהתענוג הוא בעצם הנפש (כאשר אין העונג נמשך עדיין בדבר פרטי רק מתענג בעצם הנפש ממש שהוא הנק' שעשועי עצמי' הנפש בבחי' יחידה שבה ממש שהיא למע' מעלה מכל מהות מציאו' כחות הנפש דרצון ושכל ומדות עד ששם יכולי' להתהפך מקצה לקצה ממש כידוע), והשמחה העצמי' הנ"ל היא הבאה ונמשכת מבחי' העלם עצם התענוג שבעצם הנפש הנ"ל. והנה הלא מבואר למע' שיש הפרש בין זמן בהמ"ק לזמן הגלות באופן התלבשו' שמח' האלקי' בשמח' היין הגשמי'. והענין הוא בהיות שיש ב' אופני' בבחי' התגלו' אור השמחה העצמי' הנ"ל, א' כמו שהיא נמשכת מלמעלמ"ט בפתע פתאום כמו ע"י בשורה טובה ונפלאה וכה"ג, והב' ע"י העלאה מלמטלמ"ע והוא ע"י היין המשמח הלב שביכולתו

תקפח

לעורר בחי' השמח' העצמי' שבנפש ממש הנ"ל, וראי' ממש"א נכנס יין יצא סוד25 הרי יצא כל בחי' סוד והעלם דשמחת הנפש בעצמה לגילוי ביתר מכפי מדת המוח והלב ע"י שמחת היין דוקא כו', וראי' ממה שיצא סוד החכמו' בזקני' ודרדקי מיין הישן שהוא מפני שיין המשמח את הלב עולה לשמח עצם הנפש ממש כו' שמזה יבא לפתוח בחי' מקור החכמו' הרבה יותר מכפי המדה שלו והיינו להוסיף כח רב בעצם כח השכל להמציא שכליי' חדשים שנק' סוד ממש, שז"ש נכנס יין יצא סוד שהוא רזא דרזין שכל הנעלם כו' שלא הי' בא בגילוי לעולם כמ"ש במ"א ע"פ כי טובים דודיך מיין26 כו', והוא רק מצד שהיין משמח לנפש עצמה והשמחה של הנפש עצמה עושה גילוי ההעלם גם מה שבהעלם ביותר כי טבע השמחה לגלות הצפון ונעלם ובשמחה העצמי' נגלה כל בחי' הפנימי' והעצמי' שהוא בהעלם גדול כו' וממילא יוסיף כח התגלות השכל כו'. אך זהו מלמטלמ"ע מהשמח' שבלב דיין ישמח לבב אנוש הרבה יותר משמח' שבמדות ושכל הנ"ל שהרי עושה קיבוץ הדמים בפנים הרבה יותר מהארת הפנים שבאמצעות החכ' החדשה שחכ' אדם תאיר פניו מלמעלמ"ט כמ"ש במ"א ע"פ ויין ישמח27 כו' להצהיל פני' כו' לפני שפנימי' השמחה שבלב מגיע בשמחת עצם הנפש ממש כמו השמח' העצמי' הבאה פתאום מלמעלמ"ט כו' (וכמו במ"ת שעל כל דיבור28 פרחה נשמתן מרוב שמחה ותענוג שבלב באו"ח מלמטלמ"ע, וכן האירו פניהם בשמח' דאור פניך כו' שזהו מלמעלמ"ט בפנימי' המוח שנמשך ללב משום דפנימי' המוח מתאחד עם פנימי' הלב יחד בין בשמח' שמלמעלמ"ט ובין בשמח' שמלמטלמ"ע ובמ"ת היו שניהם יחד כו' דבאור פניך כו', וכך הוא השמחה בד"ת ובשמח' של מצוה או"י ואו"ח יחד והן בלתי מורכבי' ומוגבלי' כלל וד"ל).

וזהו"ע ההפרש בין שמח' שביין בזמן בהמ"ק לזמן הגלות, דע"י היין המשמח שמעורר לשמח' האלקי' שיצא מן ההעלם לגילוי הנ"ל הי' בזמן בהמ"ק בתכלית ההתכללו' שגם יין המשמח בבחי' העלאה מלמטלמ"ע נתאחד בשמחה האלקי' בלי שום הפרש כלל, וע"כ גם על השמחה שנכנס יין יצא סוד הנעלם בשמחה האלקי' בבחי' או"ח שייך לומר אשר ברא מאין האלקי ליש כמו בשמח' הבאה מלמעלמ"ט ממש, וכמו השמח' על היין בניסוך היין בשיר הלוים על הקרבן כו' שהוא ע"י שמחה של מצוה דקרבן והיין בו נגלה שמחה האלקי' ממש, אבל משחרב בהמ"ק נתעלם ונתלבש השמח' אלקי' בלבוש זר

תקפט

דשמחה גשמי', ואע"פ שעושה התעוררו' השמחה אלקי' מאין האלקי' ליש אבל הוא בדרך התלבשות בהעלם גדול בשמח' היין שבלב הגשמי כנ"ל, ועכ"ז הרי עכ"פ ישנה לשמח' האלקי' ביין כנ"ל בפי' ביין במה שיש בגניזה ובהעלם ביין כו', ולזה שייך לומר אשר ברא יש מאין גם עכשיו בשמחת היין שבשמחה של מצוה דחתן וכלה לפי שעכ"פ ודאי נכנס יין יצא סוד שהוא שמחה האלקי' להתלבש בלבוש דשמחה זו שביין שזהו ג"כ מאין ליש רק שהוא בא בהעלם והתלבשות בשמחה שביין אבל בנה"א יצא מן ההעלם לגילוי כו' וד"ל.

[ה] והנה עדיין י"ל למה מברכי' אשר ברא ששון ושמחה בשמחת חו"כ דוקא וכמ"ש אשר ברא שו"ש חו"כ כו' דמשמע שיש להם שייכות זע"ז כו'. אך הנה כל ענין הנ"ל בענין וטעם התגלות השמחה האלקי' הנ"ל שנק' בריאה מאין ליש הוא ע"י בחי' שמח' דחו"כ דוקא. ותחלה י"ל פי' וענין חתן וכלה, להיות ידוע בפי' כל"ה מל' כלתה נפשי29 וגם פי' כל"ה כל ה"א כלולה מנש"ב כו'. והנה ענין כלתה נפשי הוא בחי' התשוקה והתכללות בבחי' רצוא כמ"ש והחיות רו"ש30, והן כללות נש"י שהן מוסרים נפשם בבחי' רצוא באחדות פשוטה כניצוץ העולה מאלי' ליכלל במקור האש היסודי, וכמ"ש בזוהר ע"פ אלקי' אל דמי לך דנהורא תתאה קארי תדיר31 לנהו"ע ולא שכיך לעלמין, וכאור הנר שיש בו עלי' והסתלקות תמיד וחוזר ושב אל הפתילה כו', וכך הוא בחי' נשמ' האלקי' בפרט ובכלל וכמ"ש במדרש למה נק' נשמה32 ל' נשימ"ה לפי שעל כל נשימ"ה ונשימה רוצה הנשמה ליפרד מהגוף וכמ"ש והחיות רו"ש אך כאשר הנשמה רואה השכינה למטה בבחי' רו"ש אומר' דיו לעבד להיות כרבו כו'. וביאור הדברי' ידוע דנשמה כללי' הוא בחי' מל' דאצי' שמתלבשת בכל העולמו' כמו התלבשות הנפש האלקי' בגוף וכמא' מה הקב"ה ממלא33 כו' כך הנשמה כו', והנה מקום משכן הנשמ' במוח החכ' ומתפשטת באף וכמ"ש ויפח באפיו נ"ח34 וגם מתפשט' ברוח החיים שבלב כו', וזהו שע"כ נשימה כו' רוצה כו' שהוא החפץ והתשוקה ליכלל במקורה כאור הנר שעולה לשרשו (באויר המקור לאור), אך מפני שגם מקור חוצבה שהוא בחי' המל' המחי' הכל ג"כ בבחי' רו"ש היינו שאחר הצמצום והסתלקות דוקא חוזר ונמשך ומתפשט בעולמו' וכמ"ש והחיות רו"ש בכללות וכמ"ש כברייתו של עולם35 ברישא חשוכא כו'

תקצ

דכך היא המדה של המל' שנק' נהו"ת דלא שכיך בבחי' רו"ש ובזה דוקא מחי' הכל מאין ליש כידוע, וע"כ אומר' הנשמו' דיו לעבד להיות כרבו שבצלם אלקים עשה את האדם36 שהוא הנשמה מנש"י כמ"ש ואתה נפחת בי37 ואתה משמרה בקרבי לבלתי תפרד ותצא כמו ע"כ אתה חי38 כו' כדי שיהי' גילוי אלקו' בתומ"צ בבחי' שוב כמא' אם רץ לבך שוב לאחד כו' שהוא להיות בחי' בית קיבול להכיל ולקבל גילוי אור אלקי שבתומ"צ היפוך ההסתלקו' וכליון דכלתה נפשי דרצוא הנ"ל. וזהו ענין כלה בכליון דרץ לבך למס"נ ואח"כ שוב בבחי' כלי לקבל השפע, והוא פי' כל"ה כל ה"א שכלולה מכל אור ושפע דנש"ב39* כמשי"ת וד"ל.

והנה ידוע בפי' חת"ן ל' חו"ת דרגא40 שהוא ירידת אור השפע מן המשפיע אל המקבל לבחי' כלה הנ"ל, והוא בחי' שפע אור השמח' העליונה שנמשך מן ההעלם לגילוי בכלי המקבל שהיא הכלה, עד"מ בנה"א מה שתתמלא שמח' האלקי' זהו בא מכח אור המשפיע עלי' מלמע' והוא ירידת השמחה מבחי' ההעלם שנק' אין ובאה ונתלבשה בנה"א בגילוי ובמורגש גדול, כך הוא למע' בכלה עליונה שמקבלת אור שמחה עליונה מהמשפיע שנק' חתן דאשה בעלה משמחה, והוא בהיות שכמו שיש יחוד חו"כ בגשמי' כך יש יחוד חו"כ ברוחניו' והוא בשרשם בבחי' המקיף תחלה והוא ביחוד חו"כ תחת החופה דוקא אז יוכלו להתייחד אח"כ בגשמי' להוליד בנים, ולזה גזרו או' דאין שמח' אלא בחופה41 דוקא שזהו בחי' השמחה רוחני' שבבחי' מקיף דוקא שלא שייך לומר בה אשר ברא כו' יש מאין כו', ע"כ מברכי' אשר ברא שתצא מן ההעלם לגילוי דוקא מאין ליש כמו ענין שמח' היין שמגלה הצפון שא' אין שמחה אלא ביין כנ"ל, וזהו והוא כחתן42 יוצא מחופתו ישיש כו' דבשעה שעומד בחופתו עם הכלה השמחה בהעלם ומקיף וכשיוצא מחופתו באה לידי גילוי אור להשפיע לכלה וכמ"ש כמשוש חתן על כל"ה כו', אבל השמחה שבחופה הוא המקור לגילוי שמחת חו"כ אח"כ.

[ו] ותחלה י"ל שרש ענין החופה כמ"ש כי על כל כבוד חופה43, כבוד הוא ל"ב נתיבות חכמה ויש כבוד עילאה וכבוד תתאה חכמה עילאה וחכמה

תקצא

תתאה ועל כל כבוד יש חופה בפ"ע וכמ"ש שאו שערים ראשיכם44 ויבא מלך הכבוד כבוד נאצל כו' מי הוא זה כו' ה' צבאות הוא מה"כ כו' בחי' כבוד נברא ח"ת דמל' כו'. והענין הוא כידוע דהחכ' מאין תמצא45 בבחי' מזל ונוצר דכתר ונוצר אותיות צנו"ר שהולך האור בצמצום והעלם מבחי' אין כו', והטעם לזה הוא מפני שכל דבר הבא מבחי' אין והעלם צריך שיתעלם ויוסתר תחלה בלבוש מקיף והוא כמו החופה החופף מלמע' ואח"כ יוצא לגילוי, וזהו שכ' על כל כבוד חופה כבוד דחכ' יוצא לגילוי ע"י הסתר לבוש מקיף דחופה. ויובן זה עד"מ במה שאנו רואים כאשר יעמיק אדם בדבר שכל וחכ' עמוקה ביותר מכלי שכלו שמפני עומקו ודקותו מאד אז לא יוכל להבין אותו עדיין בכלי מוחו וכ"ש שלא יוכל להביאו בדיבור לזולתו, רק עכ"ז לעצמו משיג אפס קצהו היינו רק שיש מציאות אור ואותיות שכל חדש וסברא חדשה וכמו ברק מבריק על כלי ההשגה ולא נכנס בכלי מוחו עדיין כי לא יוכל להמשיכו מן ההעלם והאין לגילוי בהשגה כו', והיינו מפני שאותו אור השכל העמוק ודק ביותר נסתר ונתעלם בבחי' מקיף דחכ' הנק' חופה שהוא לבוש המכסה מלמעלה מבלתי יוכל לבא לגילוי גמור רק בהעלם דמקיף נשאר עיקר נקוד' השכל כו', והטעם הוא לפי שזהו הכלל שכ"ד הנמשך מבחי' אין והעלם לבא לידי גילוי נמשך עמו בתחלת יציאתו לבוש מקיף מלמע' להעלימו ולעכבו מלצאת אל הגילוי ואח"כ יבא לידי גילוי כו' (וכמו על ראשי החיות רקיע46 בחי' מקיף להעלים האור ואח"כ בא לידי גילוי כו', וכמו"כ יש לכל צדיק חופה בפ"ע כו'), וכך הוא בהתהוות גילוי אור החכמ' מן ההעלם יש חופה תחלה כו', וכך הוא בגילוי חכ' שבדיבור שנק' כבוד תתאה כו' כמו עד"מ גם לאחר שמבין לעצמו א"א להביא בדיבור כ"א ע"י הסתר והעלם האור במדות בלב כו'. ועד"ז יובן ג"כ בענין השמחה שבחופה להיות מבואר למע' שהשמח' אלקי' שבבחי' עצם הנפש ממש היא באה ונמשכת מן ההעלם לגילוי והיינו מבחי' העלם עולם התענוג העליון, כידוע דהשמחה העצמי' היא גילוי התענוג העצמי והוא הנק' תענוג הפשוט ועצמי' שהוא בהעלם העצמי' ממש, וטרם שבאה השמחה בנפש בגילוי הי' תחלה כלולה בעצם התענוג הנעלם ונק' אין בעצם, ואי אפשר שיהי' גילוי השמחה כי אם ע"י שיהי' לה לבוש מכסה שתתלבש ותתעלם תחלה כפי הכלל הנ"ל שכל דבר הנמשך מבחי' אין הנעלם נמשך עמו בחי' לבוש להעלימו כו', ומלבד שהוא מעלימו ומסתירו עוד זאת שהלבוש ימנע אותו ויעכבהו מלבא אל הגילוי שלא יבא מאין ליש כ"א ע"י הלבוש שנק' חופה כו', וכך הוא בצאת השמחה העצמי' מהעלם התענוג הפשוט שבנפש יוצא עמה לבוש דחופה להסתירה ולעכבה מלצאת לגילוי כו' וד"ל. ונמצא מובן עכ"פ דבחי' השמחה

תקצב

עליונה שבחופה היא בהעלם ועיכוב דוקא כדי שאח"כ תצא לגילוי, והוא כאשר יוצא מחופתו שבאה השמחה העצמי' הזאת בגילוי שיהי' הכח ועוז מזה ביחוד חו"כ בגשמי' להוליד כו', ולזה אמרו אין שמחה אלא בחופה דוקא דהיינו במה שגנוז ונעלם בחופה מבחי' ההעלם והאין דתענוג הפשוט (שהחופה הוא בחי' לבוש מסתיר לגבי העליון שהוא העלם עצם התענוג והשמחה העצמי וגם הוא חופף ומקיף על התחתון שהן חו"כ שנעלמי' ומוסתרים יחד תחת החופה, ומזה היחוד דוקא יאיר אור השמח' ותענוג מורגש בגילוי אח"כ כמו בבחי' המזל דונוצר כו' בעצם כח החכ' כו' שמזה יומשך כח התולדה ביחוד הגשמי כו' וד"ל).

ויובן זה בתוס' ביאור במה שאנו רואים בשמחה ותענוג המורכב שבא בחכ' שבמוח שגם הוא א"א שיבא לגילוי בלב שנק' שמחת לבו כ"א שיוסתר ויתעלם תחלה אור השמחה ועונג בכח השכל עצמו שהכח השכל עצמו יעכבנו ויעצרנו מלבא לגילוי ויסתירנו מעין כל רואה עד שאינו ניכר שיש שמח' ותענוג, שהרי אנו רואים שכל מי שכח שכלו חזק יותר יותר יוכל להעלים ולהסתיר לבחי' התפעלות השמחה והעונג שבמוח שתהי' בהעלם גדול, והוא מצד שיש בחי' לבוש ומכסה להעלימו ולעכבו מלצאת בגילוי בלב כלל כנ"ל בשמח' העצמי', וגם להתפעלות שמח' הנפש בעצמה יש בכח השכל והרצון להעלימו ביותר, כמו שמחה עצמי' מבשורה טובה ביותר כשירא לגלות לזרים יעלימה ויסתירה בתכלית (אבל מי שאין כח שכלו חזק אין בכחו להעלים ולעצור השמח' והתענוג כמו הקטן וכה"ג לפי שיגבר על כלי מוחו עוצם התפעלות השמחה). וכמו שאנו רואים בשמחה אלקית בעבודת ה' שיש ב' מיני שמחה, א' הבאה בגילוי ובמורגש רק לפי אופן ההתבוננות שז"ש אם הבנים שמחה47, אבל השמחה הב' שבאה מבחי' ההעלם ואין שבעצמות הנפש שלמעלה מן כלי ההשגה הנה נהפוך הוא שהשגה וחכמה מכסים ומעלימים אורה לגמרי כי איך ישיג השכל והשגה לשמחה ועונג האלקי' שלמעלה מן השכל דלית מחשבה ושכל תפיסא בי' ואדרבא התפעלות זו שבשכל והשגה מסתירים אותה ומתעכב מלצאת משם לגילוי להיותה באה מבחי' ההעלם העצמי מטעם כלל הנ"ל (וכל שכח שכלו חזק ביותר בהשגה אלקית יותר יעלימה ויסתירנה כנ"ל, משא"כ מי שדעתו וכח שכלו בהשגה אלקית קטן לא יוכל להסתירה כ"כ ותצא לגילוי בלב מיד, וזהו סיבת התפעלות יתירה מעצמות הנפש שתמצא בלב קטני הדעת הרבה יותר מערך ההשגה שבמוח כו', אך גם בחזקי הדעת כשיגביר ויצא השמח' ועונג העצמי' יבא מזה התפעלות יתירה כמשי"ת). וזהו מ"ש אז תתענג על ה'48 וי"ל איך יתכן העונג על ש' הוי', אך ידוע דש' הוי' י"ה הוא חו"ב כו' ושמח' ועונג העצמי הוא למע' מי"ה ומכוס' ונעלם בי"ה, וע"כ הוא

תקצג

מתענג על הוי' בבחי' העלם בלבוש דחו"ב ואח"כ יוצא לגילוי מן הלבוש דחו"ב שהקיפוה ועכבוה מלצאת בגילוי בלב כו' (והוא משום דבחי' שמח' ועונג הפשוט ה"ז בבחי' עצמו' אא"ס שלמע' מש' הוי' דלית מחשבה תפיסא בי' כלל כידוע).

[ז] ובכ"ז יובן מ"ש והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור כו'. דהנה מבואר למעלה בענין אין שמחה אלא בחופה שהטעם הוא לפי שבחי' השמחה העצמית היתה כלולה בהעלם התעה"פ ונתעלמה ונתכסה בלבוש דחופה ויוצא לגילוי מהעלם ואין, וזהו הכלל בכ"ד הבא מההעלם ואין כו' כאשר מתכסה ונעלם ומתעכב מלצאת לגילוי אח"כ כשיוצא מן ההעלם הוא יוצא בתגבורת גדולה ביותר, כמשל זריחת אור השמש בשחר שיבקע את החשך שברקיע שקדם לו שהוא מאיר בתוקף וגבו' יתירה, כי מצד ההכבה49* והמנעת אורו בתחלה גורם ריבוי אור ההתגברות בצאתו, וכמו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו50 והוא בצאת השמש על הארץ בשחר שבוקע ויוצא מן הרקיע (וכמשל החץ בקלע וכו'), וכמו עד"מ כשמעמידים מסך בפני מים רבים זמן רב אז כאשר יסירו המסך יצאו בשאון ורעש גדול ובהתגברות מאד לפי שנתעכבו הרבה כו', וכך כ"ד המעוכב ביותר בהעלם כשיבא לגילוי בא בתגבורת והתפעלות יתירה כמו היוצא מן המאסר כו', וכמו בחכמה חדשה כל שנתעכב תחלה בהעלם כח המשכיל יוצא לגילוי ההשגה בתגבורת יתירה, והוא כמו המעיין המתגבר ביותר מצד רוב העיכוב בהעלם כו' וד"ל. ועוד טעם שני והכל אחד לפי שכ"ד הבא מבחי' אין והעלם להיות בחי' האין המוחלט הוא דבר חידוש גדול ונורא מאד כשבא לגילוי ע"כ צריך שיתעלם בעיכוב רב, וכמו קולות וברקים שהי' במ"ת קודם יו"ד הדברות שהי' בהם בהעלם כל יו"ד הדברות שאח"כ לפי שהי' אז גילוי אא"ס מן ההעלם בא' אנכי כו' שזהו חידוש גדול ונורא מאד בגילוי יש מאין המוחלט כאשר אין המוחלט יבא לידי גילוי לעיני בשר כו' ע"כ הי' קולות וברקי' תחלה וקול השופר הולך וחזק כו', וכה"ג אנו רואים בכל התחדשות מופלגת בדבר נס נפלא שרואה אדם שהוא למעלה מעין שכלו ונתגלה לו פתאום שזהו בחי' ההתחדשות יש מאין האלקית יבא לכלל התפעלות קול רעש גדול מאד כו' להיות הדבר בא מבחי' אין והעלם דוקא וד"ל.

וכך יובן ג"כ בענין השמחה העצמית הנ"ל מפני שנתעכבו בהעלם לבוש דחופה ע"כ כאשר החתן יוצא מחופתו אז הוא בא בהתגברות אור השמחה ביותר, והוא מב' טעמים הנ"ל וד"ל. וז"ש ישיש כגבור לרוץ אורח בחי' נוק' שזהו עוצם גבו' אור השפע דמשפיע למקבל מצד שנתעכב בחופתו ויוצא

תקצד

מחופתו כו' וכמ"ש לשמש שם אהל במכסה ולבוש להעלימו בתחלה ע"כ בצאתו יתגבר ביותר, וז"ש והוא כחתן דקאי על השמש דסמיך לי' וכמ"ש במ"א51. וזהו כמשוש חתן52 על כלה שזהו בצאתו מחופתו כו' ישיש עליך אלקיך, והוא לע"ל דוקא שתתגלה השמחה מן ההעלם דלבוש דחופה המסתיר, וכידוע בענין ביום חתונתו זה מ"ת שנק' אירוסין בחופה וקידושין וביום שמחת לבו לע"ל דוקא שנק' נשואין ביחוד גמור וע"כ אז נא' כמשוש חתן כו' ישיש עליך אלקיך וכמ"ש ישיש כגבור כו' וכ' ביום ההוא תקראי לי אישי כו' ועתה השמחה דחו"כ בהעלם דחופה כו' וד"ל. וזהו והוא כחתן יוצא מחופתו דהיינו הקב"ה שנק' חתן וכנ"י נק' כלה כידוע וקאי לע"ל שיוצא מחופתו דעתה וישיש כו'.

[ח] וזהו מה שאו' קול מצהלות חתנים מחופתם כו', פי' מצהלות דהיינו קול צהלה ורנה כמו צהלי ורוני בת ציון53 כו' וכמו והעיר שושן צהלה ושמחה כו', שזהו"ע תגבורת השמחה והחדוה שיבא מזה לקול רנה וצהלה, והוא בא מצד העיכוב דחתן בהעלם דחופה כנ"ל ע"כ א' קול מצהלות חתנים מחופתם שזהו כשיוצאים מחופתן דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. אך מ"ש חתנים ל' רבים, הענין הוא, דכמו שבחי' השמחה האלקית העצמית שבעצם הנפש שבאה מן העלם התענוג הרי היא באה מאין בדרך עיכוב כו' (ולע"ל תצא לגילוי כשיהי' גילוי אא"ס למטה כמו למע' ממש כמ"ש שם נשמחה בו54 בו ממש, והוא בחי' גילוי השמחה העצמי' בבחי' יחידה דכנ"י כו'), כך הוא גם למטה יותר, והוא בבחי' התענוג והשמחה האלקית שבא במוחין דחו"ב בשכל והתבוננות, ג"ז מתעכב ונסתר ונעלם ביותר כנ"ל שכח השכל יעצור ויעכב כו' וגם עצם ההשגה מעלים ומסתיר כו', וכפי כלל הנ"ל דכ"ד המעוכב ביותר והוא בא מבחי' אין והעלם כו' אח"כ כשיוצא לגילוי הוא יוצא ובא בתגבורת יתירה כו', וכך הוא ביציאת השמחה האלקית שנסתר ומתעכב במוחין דחו"ב כשבא לגילוי בלב זהו ג"כ כמו חידוש יש מאין שבא בתגבורת גדולה בלב ביתר מכפי המדה מאד כידוע. וזהו ג"כ ענין כחתן יוצא מחופתו דחו"ב לגילוי בלב ויוצא ל' הוה כו' שזהו גם עכשיו כו', אך מפני שיוצא מתגבורת יתירה לא הי' כח במדות שבלב להכיל כל השמחה האלקית שהי' בהעלם בחו"ב שנק' חתן שיורד ומשפיע ללב, וזהו שנק' כלה כלתה נפשי שהיא באה לכלות הנפש, כמו עד"מ שרה שפרחה נשמתה מבשורת יצחק55 וכה"ג, אך הכח שבלב להכיל

תקצה

הוא מצד שרשה בעצם יחידה שבנפש שמשם באה גם השמחה העצמי' מן ההעלם לגילוי וכ"ש שמחה שבחו"ב כו' ע"כ תוכל להכיל גם לע"ל וכמ"ש וביום שמחת לבו56 דוקא שמתיישב בלבו כו' וד"ל. וזהו מה שנק' כלה ע"ש שכלולה מהכל והיינו מכל אשר בעצם הנפש בהעלם התענוג ורצון כו', וזהו ג"כ פי' כלה כל ה"א היינו נש"ב שמקבלת מה"א דבינה והוא מ"ש אז תתענג על ה'57 שבא בגילוי בהבל הלב58*, וזהו שמסיים באשר ברא משמח חתן עם הכלה בשביל הכלה דוקא וד"ל.

[ט] ומעתה י"ל מ"ש עוד ונערים ממשתה נגינתם, דהנה מ"ש חתנים ל' רבים היינו בחי' נר"ן ח"י שראשית הירידה דשמחה העצמית מהעלם התענוג דבחי' חי' יחידה, והוא בחי' חתן ראשון שיורד מהעלם לגילוי, ועד"ז בחי' חתן שני מההעלם דחו"ב למדות שבלב שזהו מן הנשמה שבמוח לרוח שבלב, וכן ברוח המדות שבלב מתעלם ואח"כ יוצא לגילוי במחשבה וממחשבה לדבור כו', ולמעלה היינו חתנים בבחי' נר"ן דאצי' עד מאצי' לבריאה שעז"א כחתן יוצא מחופתו ג"כ. אך בחי' נערים היינו בחי' מחשבה ודבור מסטרא דבריאה וסנדל דיצירה כו' כידוע, וע"ד הנ"ל בחופתן דחתנים דנר"ן דאצי' כך הוא בבחי' נערים דבריאה ויצירה, רק שהחופה הוא בא מן ההעלם לגילוי מלמעלמ"ט בבחי' או"י דמשפיע אל המקבל בבחי' חו"כ כנ"ל, ונערים ממשתה נגינתם הוא בבחי' או"ח שבא מלמטלמ"ע בבחי' השמחה שבמשתה היין, כנ"ל בענין אין שמחה אלא ביין לפי שנכנס יין יצא סוד, וכמו אגברו חמרא אדרדקי דוקא כי היכי דלימרו כו' שמפני שדרדקי הן בקטנות המוחין מאד ונק' אנפי זוטרי שהן בחי' נערים כו' א"א שיאיר בהן תוס' אור חדש ממקור השכל הנעלם מלמעלה למטה כחכמת אדם גדול שבא מאין ליש ע"י שמחה שבחופה בחתנים, אלא ע"י יין המשמח הלב ועולה מלמטה למעלה במוח ועושה שמחת הנפש כו' עד שיצא מן ההעלם לגילוי בתוס' אור רב ביותר, וכמ"ש במ"א בענין יין ישמח לבב אנו"ש59 דוקא אנוש דקטנות שהן בחי' נערים הנ"ל, וכנ"ל בפי' ביין במה שגנוז ונעלם בתוך היין שיצא סוד ה"ז ג"כ בבחי' עיכוב והעלם, וכפי כלל הנ"ל שכ"ד שבא מן ההעלם מלמעלמ"ט בדרך עיכוב יתגבר אח"כ ביותר, וכך הוא בבחי' או"ח דמשתה היין מלמטלמ"ע (כמו החץ שמתעכב

תקצו

בקלע וכה"ג, וכמים תחתונים שעולין בהתגברות מלמטלמ"ע כו'). וז"ש ונערים ממשתה היינו שיוצאי' ממשתה נגינתם שיתגברו במעלה יתירה בתוס' אור חדש בכח החכמה משום שנכנס יין יצא הסוד היותר נעלם, ודוקא מצד בחי' קטנות שלהם במשתה נגינתם בשיר שע"י היין ששם גנוז ומתעלם כל מה שיצא אח"כ לגילוי כו', וכנ"ל הטעם במצהלות חתנים מחופתן בהתגברות קול צהלה ורנה כו', כך הוא בנערים בקול משתה נגינתם משום דקאי אדסמיך לי' שא' מהרה ישמע כו' קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, משום דעכשיו הקול ששון ושמחה חתן וכלה בהעלם דחופה כנ"ל ואינו נשמע כלל, רק לע"ל ישמע קול ששון ושמחה בגילוי מן ההעלם וכן קול חו"כ (וכידוע שזהו טעם שתיקת הכלה כשאומר הרי את כו'), וכן ישמע קול מצהלות חתנים כשיוצאים מחופתן ברעש והתגברות ביותר, וכן ישמע קול משתה נגינת הנערים כשיבא לגילוי מן ההעלם שביין כשיצא הסוד, רק שזהו בבחי' או"ח ויש לו יתרון על בחי' או"י וכמ"ש במ"א ע"פ ויין ישמח להצהיל60 כו' וד"ל (ומכל הנ"ל יובן בשמחה שבחופה ושמחה שביין ששמחה שבחופה הוא בחי' מקיף דאו"י ושמחה שביין הוא מקיף דאו"ח, וזהו ששני מאמרים הללו דאין שמחה אלא בחופה ואין שמחה אלא ביין [אין] סותרין כלל שזהו בבחי' או"י וזהו בבחי' או"ח ושניהם אמת וד"ל).

[י] והנה אחר שמובן מכ"ז ענין קול מצהלות חתנים שהוא מלמעלמ"ט ומשתה דנערים מלמטלמ"ע כו', מעתה י"ל הטעם שנק' בשם נערים והלא אמרו ע"פ נער הייתי61 גם זקנתי שרו של עולם אמרו עכ"פ א' גם זקנתי ונערים אלה משמע שהם נערים לעולם כו'. הענין הוא כידוע בזוהר ע"פ אנוש כחציר ימיו62 שזהו בחי' ששת יומין דחול שנקראים ו' ימי המעשה63. דהנה ידוע בענין ששת ימים עשה כו' שהן ו' יומין עילאין דאצי' שכוללים ו' אלפי שנין כו' כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום כו', ולמטה היינו ו' יומין דחול שבכל יום מחדש מעשה בראשית, וכידוע דו"ק דמל' דאצי' יורדין בבי"ע לחדש בכל יום כל העולמות מאין ליש ממש, ובחי' מדות שבמל' דאצי' כשיורד לבחי' עולם המחשבה שהוא בחי' עולם הבריאה נק' בשם מט"ט שהוא ו"ק דבריא' כו', ומבחי' ו"ק דבריאה יורד עוד ונמשך לבחי' יצירה שהוא בחי' עולם הדבור ונקרא סנדל והן הנקראים נערים ע"ד שרו של עולם עד עולם העשי' כו'. והנה ידוע שאור האלקי' דאצי' שבא בעולם הבריאה ויצירה שהן בחי' נערים הנ"ל הוא בא במדה ושיעור וגבול, והוא נק' ו' ימי המעשה שהוא רק בשביל חידוש מע"ב מאין ליש בכל עולם לפי ערכו עד עולם העשי', ואור שפע זו מתחדש

תקצז

בחידוש גמור בכל יום, וביום השבת ששובת ונח ממלאכתו כו' הוא בחי' עלי' המל' מבי"ע כידוע ואז הוא כמו שבת בראשית כידוע, וא"כ כל בחי' ההשתלשלות דששת ימים במחשבה ודיבור שנקראים נערים שהן מט"ט וסנד"ל חוזרים למקורם באצי' ומתבטלים שם ממציאותן כו' וחוזרין ויורדין בו' ימים דחול שאחר השבת ומתחדשים מחדש ממש כאלו באו מאין ליש בקרוב, כמו עד"מ המחשבה ודבור שמתחדשים ממדות שבלב וכה"ג. ונמצא מובן שמצד בחי' ההתחדשות שמתחדשים בחי' ו"ק דבריאה ויצירה בכל ו' יומין דחול ומדי שבת מתבטלים ועולים וחוזרים ומתחדשים נקראים נערים בתמידות שאין להם זמן שיזקינו כלל רק ו' ימים לבד כו' ולא יבואו לכלל זקנה לעולם מאחר שבכל שבת מתחדשים בבחי' בריאה מאין ליש כו', וזהו אנוש כחציר כו', וע"כ נקראים נערים תמיד, כמו עד"מ הנער שמתחדש ימיו שמקרוב בא ונולד מבחי' האין ליש כו' (שבזה יש בו יתרון מעלה מן הזקן שנתרחק יותר מבחי' האין כו').

אך הנה אין זה רק בבחי' מט"ט וסנדל דבריאה ויצירה או דיצירה ועשי' שהן מתחדשים ממל' דאצי' כנ"ל, אבל בבחי' מל' דאצי' עצמה הגם שיורדת בבריאה בהיכל קד"ק להיות שם יחו"ע דזו"נ דאצי' (כמ"ש בכוונת היחוד דגאולה לתפלה64), הרי נק' בשם חו"כ, והן כנ"י שנק' כלה, ולפעמים נק' בשם בנים, ובחי' נערים הנ"ל נק' בשם עבדים כמ"ש בזוהר עמ"ש עבדו זקן ביתו המושל כו' שהוא בחי' מט"ט דבריאה ויצירה כו', ולפעמים מקבלים כנ"י מבחי' נערים הנ"ל וכמ"ש ונתתי נערים שריהם65, שזהו בזמן הגלות דכנ"י בע' שרים שמקבלים מחיצוניות דחיצוניות דמלכות דבריאה ויצירה, דנערים הנ"ל בירידת ההשתלשלות מאד עד מל' דמל' דעשי' דמלך אלקים על גוים כו' אז נק' ג"כ כנ"י בשם עבדים כמ"ש כי לי בנ"י עבדים66 ואנו אומרים מלכנו כי אנו עמך כו', וכאשר מקבלים כנ"י מבחי' מל' דאצי' כמו שהוא מאיר מאצי' לבריאה בשבת שנק' יחוד חו"כ וכל ה"א וכה"ג אז נק' כנ"י בשם בנים ונקראים בני מלכים ולא בשם עבד כו' ואו' אבינו כו' וד"ל.

אך הנה לע"ל יהי' עלי' גדולה לנערים הנ"ל שיעלו למקור חוצבם בו"ק דז"א דאצי', ומשם למע' מעלה בבחי' או"ח דיין שיצא סוד במשתה נגינתן כנ"ל כמו שיוצאים החתנים מחופתן מלמעלה למטה בצהלה ורנה כו'. וז"ש בקול מצהלות חתנים ישמע לע"ל וכן ישמע קול נערים ממשתה נגינתם ממש בבחי' או"ח כו', אזי מה שהי' בזמה"ג דנערים היו שריהם בתכלית הקטנות יצאו

תקצח

ממשתה נגינתם למעלה בקול שיר בגילוי אור השמחה ושירה חדשה בתוס' אור רב וגדול, והוא מ"ש לע"ל דוקא נער הייתי גם זקנתי זה הפ' שרו של עולם הבריאה ויצירה אמרו שהוא בחי' מט"ט וסנדל שהיו בבחי' נער דקטנות בו' אלפי שנין בכל ו' יומין דחול כו' כנ"ל, גם זקנתי בבחי' גדלות המוחי' דחו"ב למע' מעלה באלף הז' שאז עליי' כל העולמות עד שיבא לכלל זקנה זקן שקנה חכמה היפך מה שהי' בבחי' נער תמיד, וזקנתי זה לא בא מרוב ימים דו' אלפי שנין כו' רק מצד בחי' העלי' בשיר חדש במשתה נגינתם כשיוצאים בבחי' או"ח, וזהו ונערים ממשתה נגינתם וד"ל.

[יא] ולהבין זה בתוס' ביאור ומה שייך לסמוך משתה נגינתם דנערים לקול מצהלות חתנים דוקא כנ"ל, הנה ארז"ל ע"פ זה נער הייתי67 גם זקנתי דאי אפשר לומר דקודב"ה אמרו דמי איכא זקנה קמי' אלא שרו של עולם אמרו כו', ויש לדקדק דמצינו במ"ת שנדמה להם כזקן68 וגם מקרא מפורש ועתיק יומין יתיב כו' ולמה לא יתפרש פסוק זה בקודב"ה כו', וידוע דקוב"ה הוא בחי' ז"א דאצי' ובמ"ת הי' בבחי' גדלות המוחין דא"א בחי' זקן שקנה חכמה כו' וד"ל. ויש להקדים תחלה ענין נערים הנ"ל במ"ש ונתתי נערים שריהם בזמה"ג דוקא. דהנה מבואר למעלה בבחי' מט"ט וסנדל דבריאה ויצירה או יצירה ועשי' שבהם ועל ידם מתנהג כל אור ושפע דאצי' בעולמות דיצירה ועשי' עד עוה"ז השפל דע' שרים דנוג"ה כו', והיינו מה שאנו רואים בחי' הסתר אלקות ביותר בעוה"ז שמוסתר אור ההשגחה אלקית בתכלית הצמצום וההעלם אחר העלם במאד והוא במה שבא בהתלבשות בדרכי הטבע האנושי' (וכידוע דאלקים גימטריא הטב"ע69 וכמ"ש אתה אל מסתתר70 כו'), ואע"פ שנאמר משמים הביט כו' ממכון שבתו השגיח על כל כו' וכתיב עיניך פקוחות כו' וגם בצבא השמים א' וכמצביי' עביד כו', אך כ"ז מלובש בהסתר גדול מאד, וראי' לזה ממ"ש אותותינו לא ראינו71 כו' וזה קאי בזמה"ג כידוע. דהנה באמת יש להפליא בזה שהרי באמת לגדולתו אין חקר72 למעלה ולמטה כלל דהיינו שבחי' התפשטות אא"ס למטה מטה ג"כ עד אין תכלית כמו שהוא למעלה ממש וכמ"ש המגביהי לשבת73 המשפילי לראות בשמים ובארץ כו', וא"כ ודאי ההתנהגות גם בעולם היותר תחתון הוא מבחי' א"ס עצמו שהוא מבחי' גדולתו

תקצט

העצמי' וברצונו הפשוט שבעצמותו ממש, וכמו שהי' נראה לעין כל בדורות הראשונים בנסים ונפלאות גדולות שעשה בעוה"ז בקי"ס והירדן ואותות ומופתים שבמצרים כו' וכל הנפלאות שעשה במדבר וגם כל הנפלאות שבדורות הנביאים עד זמן בית שני, וגם אחר בית שני בימי התנאים ואמוראים ששמשו בב"ק וכו' הי' גילוי נפלאות אותות ונסים רבים שיצאו מגדרי הטבע, והי' זה האור האלקי בא מן ההעלם לגילוי גמור עד שהי' מתקבל ונגלה לעין כל אדם מפני שהי' הדבר בא בגילוי גדול עד שהי' הדבר נאמן ומתאמת ומקובל אצל הכל ממש כמו עכשיו שנתאמת אצל הכל דרכי הטבע בגילוי גמור, משא"כ עכשיו בזמה"ג דכתיב אותותינו לא ראינו פי' אותותינו היינו אותן הנסים ונפלאות גדולות עצמן שהי' בימי הקדמונים ממש אין אנו רואים כלל בגילוי כמו שהי' אז כמו גילוי הטבע כו', והטעם הוא לפי שגם כל חפץ ורצה"ע הפנימי בהנהגתו בעולמות בהשגחות האלקי' ג"ז בא בהתלבשות והסתר גדול מאד שאינו נגלית רק ע"פ לבוש דדרך הטבע שזהו הסתר גדול מאד מאד, ולבד זה מאד עמקו מחשבותיו ית' בהנהגות העולמות בענין עלי' וירידה במלכים וצבא השמים ובגלגולים דנשמות לפי אופן הרצון שלו בבחי' הבירורים דרפ"ח ניצוצים כו' שנק' כבשי דרחמנא74 כו', שהרי מאד מוסתר ענין וטעם הגליות הקשות ואשר ניתן רוב שפע לאומות העולם כו', וכן בפרטיות מאשר הרשעים מצליחים והצדיקים וכשרים נלחצים ויש ג"כ נספה בלא משפט וכה"ג כמ"ש בזוהר על דמעת העשוקים75 כו' וד"ל. אך הנה כ"ז מצד רוב ההשתלשלות עו"ע בריבוי הצמצומים והעלמות עד שיבא ההנהגה וההשגחה ע"י לבוש ש"ק דטבע כמ"ש אלביש כו' ושק אשים76 כו' וד"ל. ושרש הענין הוא מפני שירד אור האלקי' בצמצום וקטנות דנערי' דיצירה ועשי' שהוא בחי' קטנות המדות העליונות בחי' אנפי זוטרי כנ"ל והן שרים על עולמות העליונים דיצירה ועשי' עד ע' שרים דק"נ דעשי' כנ"ל ונק' ו' יומין דחול דקטנות שנק' ו' ימי המעשה כנ"ל ששרש שרשם בו' יומין דאצי' כנ"ל ובחול יורדים ו"ק דאצי' ומתלבשים בהם כנ"ל וד"ל.

[יב] והנה מ"ש ונתתי נערים שריהם בזמה"ג שהן בתכלית הקטנות והירידה, הנה לע"ל שיתעלו כל העולמות בכלל ובפרט בכל עו"ע לפי ערכו הרי אז יתעלו גם בחי' נערים הנ"ל, והיינו שיתעלו לשרש שרשם בבחי' ו' יומין דאצי' ותהי' אז הנהגת העולמות כולם במדות דז"א דאצי' שהן ו' יומין עילאין בכל וימה"מ דחול כמו שעכשיו בעולמות עליונים ותחתונים ע"י בחי' הקטנות דנערים הנ"ל. אך א"כ אי"ז עלי' כלל וכלל לנערים הנ"ל מאחר שתהי' לע"ל ההנהגות באמצעות המדות דאצי' ממש בעולם הנפרד א"כ אין מקום כלל

תר

לנערים להנהגות העולמות כי הרי יהיו בטלים ונכללים במדות דאצי' כטפה בים ולא יהיו נחשבים במציאות כלל כמו שנער קטן אין לו מקום כלל לגבי האדם הגדול כו', אין הענין כן, אלא הענין הוא שלא ישארו הנערים בבחי' הקטנות שלהם עד שלא יהי' שום שליטה והנהגה אז לנערים שא"כ יבוטלו במציאות לגמרי, אלא אדרבא שיהי' עלי' לנערים דעכשיו להיות במדריגות מדות דאצי' ממש בבחי' מוחין דגדלות דחו"ב שבמדות עליונות דז"א כו' וע"י דוקא יהי' הנהגות כל העולמות דבי"ע כמו שעכשיו ההנהגות ע"י בבחי' הקטנות לבד, ונמצא שאותן מדריגות דקטנות שלהם עכשיו זה עצמו יתעלה להיות בבחי' הגדלות המוחין דמדות דאצי', והוא ענין הבירור לאמיתתו שאותו הדבר עצמו שהי' בבחי' נפילה וקטנות הוא עצמו יתעלה להיות בעילוי גדול וינהג דרכו במוחין דגדלות ביותר (עד"מ התינוק שמנהגיו במדותיו ושכלו בקטנות מאד כשחוק התינוקות, וכשמגדיל יעלו מדותיו ושכלו הן עצמן לבחי' תכלית הגדלות כו'), משא"כ אם היו הנערים נשארים בקטנות שלהם אין זה בירור ועלי' כלל וד"ל. וזש"א נער הייתי גם זקנתי שאותו בחי' נער עצמו דבחי' הקטנות הוא שיעלה במדריגות דבחי' הזקנה שקנה חכמה שהוא גדלות המוחין דאו"א שבמדות דז"א כידוע ונקרא עבדו זקן ביתו כו', וכן הוא מ"ש ישכיל עבדי77 כו' ואע"פ דקאי במשיח שנקרא בן אבל נקרא עבד שלמעלה מבן וזהו שישכיל עבדי וירום ונשא וגבה מאד למעלה מעלה שהוא בבחי' פנימיות ע"י שנחשב מעולם הא"ס כידוע וד"ל. וזהו שאמר נער הייתי כו' שרו של עולם אמרו כו' דהיינו בבחי' העלי' דאו"ח שנערים דקטנות יעלו לבחי' הגדלות דזקנה כנ"ל, אבל בקוב"ה שהוא בחי' ז"א דאצי' עצמו מי איכא זקנה קמי' כו'. דהנה מבואר למעלה בענין קול מצהלות חתנים כו' שזהו בחי' הירידה דאו"י מלמעלמ"ט, והוא ענין אין שמחה אלא בחופה היפך משתה היין דנערים, והוא למעלה גם מבחי' זקנה כי בחי' זקנה אינו שייך רק בחכמה ומדות כמו וע"י יתיב כו' אבל במהו"ע המאציל ליכא זקנה קמי' שהוא למעלה מבחי' אדם, והיינו בחי' שמחה העצמי' שירד מהעלם עצמות התענוג הפשוט שנק' שעשועי המלך בעצמותו, רק שבמ"ת נדמה להם כזקן שקנה חכמה משום דאורייתא מחכמה עילאה נפקת78 וד"ל.

ובכ"ז יובן מ"ש אז תשמח בתולה במחול79 בחורים וזקנים יחדיו, דאין הפרש בין בחורים וזקנים קטנות וגדלות בעצמות אא"ס שיתגלה למטה כמו למעלה דליכא זקנה קמי' כנ"ל, אז גם השמחה לא יומשך בדרך השפעה דמשפיע ומקבל דחו"כ רק שמחה פשוטה ועצמית שלמעלה משמחת נשואין בחופה כו', והוא מ"ש אז תשמח בתולה במחול דוקא, כי יש ב' מיני ריקוד, א'

תרא

זה כנגד זה להתקרב ולהתרחק וחוזרים ומתקרבים כידוע, וזהו כמו בחי' הריקוד דלבנה לגבי השמש שהן בבחי' משפיע ומקבל שיש בזה ריחוק וקירוב כמ"ש כשם שאני רוקד כנגדך כו', והוא מיעוט הלבנה ופיגומה בריחוק וחוזרת ומתקרבת במילואה כידוע, וזהו בחו"כ ביחוד איש ואשתו שלפעמים ועתים בקירוב כו' ובימי נדותה תתרחק וחוזרת ומתקדשת מטומאתה ומתייחדת כו', והריקוד הב' הוא בעיגול שנק' מחו"ל שאין בו קירוב וריחוק כלל רק שמסבבים וחוזרים לנקודה הראשונה וחוזרים ומסבבים כו', והוא כמו ריקוד הבתולות במחולות. וכך יובן למעלה בבחי' שמחה דכנ"י לע"ל שיהי' בבחי' עצמית בעצמות אא"ס ממש שהוא למעלה מבחי' שמחה דמשפיע ומקבל שנקרא חו"כ שזהו בבחי' עיגול שהוא מקיף הכללי שלמעלה מבחי' אדם וכמ"ש שם נשמחה בו80 בו ממש, ה"ז כמו הריקוד במחול וכמ"ש יהללו שמו במחול, כי כנ"י יהי' בחי' בית קיבול להכיל שמחה ותענוג הפשוט שבעצמות ממש דלית מחשבה תפיסא בי' כלל שנקרא שמו הגדול כמו שהוא קודם הצמצום דקו"ח כידוע, וע"כ יהי' הריקוד דכנ"י מלמטה כלפי מעלה במחו"ל דוקא שהוא הסיבוב והריקוד בעיגול דוקא. וז"ש א"ז תשמח בתולה א"ז דוקא לע"ל שיתגלה עצמות אא"ס כמו שהוא למעלה כו' תשמח בתולה ולא בעולה להיות אז למעלה מבחי' יחוד דחו"כ בנישואין מטעם הנ"ל וד"ל.


1) אשר ברא: המאמר מיוסד על ד"ה זה בסידור עם דא"ח קלז, ג [והוא משנת תקס"ד — כנרשם בסוף סה"מ תקס"ד ע' שנג]. וראה עוד להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד.

[עוד מאמרים בהתחלה זו ”אשר ברא" — נדפסו בסה"מ תקס"ג ח"א ע' רנט [והגהות עליו באוה"ת סידור ע' רכ וע' רלו. ותוכן המאמר באריכות לעיל ח"א ע' קסא]. סה"מ תרל"ד ע' טז. סה"מ תרפ"ט ע' 86 [על חתונת כ"ק אדמו"ר שליט"א]. סה"מ תרח"ץ ע' קפג. ד"ה זה תשל"ט (בסה"מ מלוקט ח"ד ע' עט). ד"ה זה תשמ"ח].

2) משחרב בהמ"ק אין שמחה אלא ביין: פסחים קט, א.

3) בחתונת בנו: בכת"י ב: בחתונתו.

4) ישמח ישראל בעושיו וישמחו בך: תהלים קמט, ב. נוסח תפלת שבת.

5) אשה בעלה משמחה: ר"ה ו, ב.

6) ושמחת בחגיך. ֿ. ז' ימים תחוג. ֿ. ושמחתם לפני ה"א: דברים טז, יד-טו. אמור כג, מ.

7) ונתת הכסף: דברים יד, כה.

8) שבעת ימים תחוג לי: בכת"י ב ליתא תיבות ”שבעת ימים" רק ”וכן מ"ש תחוג לי". [ונראה כבכת"י ב, דבפסוק נאמר רק ”שלש רגלים תחוג לי" (משפטים כג, יד), או ”שבעת ימים תחוג לה'" (דברים טז, טו). וכן הובא לעיל בסמוך ובסידור עם דא"ח קלז, ג].

9) ופי' חג בלה"ק. ֿ. בהתלהבות כו' כידוע: ראה גם סידור רכא, ג: ועל כן נקרא חג מלשון חגים ינקפו שהוא לשון התלהבות אש שלהבת שנקרא חג. וס' מאמרי אדה"ז ”אתהלך-לאזניא" ע' מט. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קלב. במדבר ח"ג ע' תתקסט. ח"ה ע' א'תרנז. דברים ח"ג ע' תתי [ובהמ"מ שם].

10) אלה מועדי ה': אמור כג, ד.

11) שנק' שלהובא דרחימותא: ראה זח"ג לג, ב. פד, א. וראה סה"מ תקס"ד ע' כא.

12) ובפשעיכם שולחה אמכם. ֿ. קוב"ה בגלותא: ישעי' נ, א. ראה זח"א רי, א. זח"ב נח, ב. זח"ג כ, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' קעז. ובכ"מ.

13) גלו לאדום שכינה עמהם: מכילתא בא יב, מא. ספרי בהעלותך י, לה. מסעי לה, לד. וראה לקו"ש ח"ז ע' 210.

14) שאין לך כל עשב: ב"ר פ"י, ו. ועוד.

15) רבה דשחטי' לר"ז: מגילה ז, א.

16) אשכול של ענבים סחטה לו: ראה ב"ר פי"ט, ח. זח"א לו, א.

17) ויספו ענוים בה' שמחה (וכמ"ש במ"א): ישעי' כט, יט. ס' מאמרי אדהאמ"צ על נ"ך ע' כז ואילך [וע"ש בהמ"מ בתחלת המאמר].

18) יין המשמח אלקי'. ֿ. אגברו חמרא אדרדקי. ֿ. וכיין ישן שדעת זקנים. ֿ. חמרא וחיי. ֿ. חמרא וריחא פקחין: שופטים ט, יג. סנהדרין לח, א. מגילה טז, ב. שבת סז, ב. יומא עו, ב.

19) גפן הי': ברכות מ, א.

20) ותחי רוח יעקב: ויגש מה, כז.

21) וכידוע בענין נשיאת כפים ומבואר ע"פ בצאת ישראל ממצרים: ד"ה בצאת ישראל — בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ס"ע תקל ואילך. וראה תו"ח בשלח רצו, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' פו. ויקרא ח"א ע' ריח. במדבר ח"א ע' קלד. ח"ב ע' שמט ואילך. דברים ח"ד ע' שצג.

22) כידוע בענין אם בריאה יברא ה': קרח טז, ל. ראה תו"ח שמות תכה, ב ואילך.

23) וייצר ה' אלקי': בראשית ב, ז.

24) חתן ואח"כ כלה כו' כמ"ש במ"א באריכות: ראה לעיל ח"א ע' כד, ובהנסמן באריכות בהמ"מ לשם. לעיל ד"ה שמח תשמח (השני) סוס"ח, וד"ה משמח חתן וכלה, וריש ד"ה להבין ענין מה שבברכה ראשונה. ובד"ה להבין שינויי הברכות בסה"מ תקס"ח ח"א ע' מד. ובכ"מ.

25) נכנס יין יצא סוד: עירובין סד, א.

26) במ"א ע"פ כי טובים דודיך מיין: ראה תו"א נב, ד. ס' מאמרי אדה"ז על כתובים ח"ב ע' קו ואילך. ס' תקס"ה ח"א ע' רב ואילך.

27) במ"א ע"פ ויין ישמח: תהלים קד, טו. ד"ה צאינה וראינה — בסה"מ תקס"ז ע' קעה ואילך וע' קפא ואילך. ומקבילו בלקו"ת שה"ש כו, א ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך (שה"ש) ע' רסו ואילך.

28) במ"ת שעל כל דיבור: שבת פח, ב.

29) כלתה נפשי: תהלים פד, ג.

30) והחיות רו"ש: יחזקאל א, יד.

31) בזוהר ע"פ אלקי'. ֿ. דנהו"ת קארי תדיר: תהלים פג, ב. ראה זח"ב קמ, א. זח"א קעח, ב. עז, ב. פו, ב.

32) במדרש למה נק' נשמה. ֿ. שעל כל נשימה: ראה ב"ר פי"ד, ט [וראה גם לעיל ח"א ע' קלב. דברים ח"ג ע' תת. סה"מ תש"ד ע' 254. וש"נ].

33) מה הקב"ה ממלא: ראה ברכות י, א. ויק"ר פ"ד, ח. מדרש תהלים קג, א. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשצה: ”כדמיון הנשמה שממלא כו' ובגמרא אמרו להיפך מה הקב"ה ממלא כו'".

34) ויפח באפיו נ"ח: בראשית ב, ז.

35) כברייתו של עולם: שבת עז, ב.

36) שבצלם אלקים עשה את האדם: בראשית א, כז.

37) ואתה נפחת בי: ברכת ”אלקי נשמה" [שם הנוסח: ”אתה נפחתה בי" (אתה — בלא ו', נפחתה — בה'), וראה הנסמן ע"ז באריכות בהמ"מ בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'רעז].

38) ע"כ אתה חי. ֿ. אם רץ לבך שוב לאחד: ע"פ אבות פ"ד מכ"ב. ס' יצירה פ"א מ"ח, ובהנסמן עוד באוה"ת יתרו ע' תתקעח וע' תתקפא ובהערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ תרנ"ט ע' ריא.

39) דנש"ב: בכת"י ב: דנש"ב דחו"ב.

40) חתן ל' חו"ת דרגא: ראה יבמות סג, א.

41) דאין שמחה אלא בחופה: סוכה כה, ב.

42) והוא כחתן: תהלים יט, ו.

43) כי על כל כבוד חופה: ישעי' ד, ה. וראה לעיל ח"א ע' א ואילך.

44) שאו שערים ראשיכם: תהלים כד, ז ואילך.

45) דהחכ' מאין תמצא. ֿ. ונוצר אותיות צנור: איוב כח, יב. ראה תו"א סט, ב. לקו"ת מטות פג, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רמג. במדבר ח"א ע' תלו. אגרות קודש מכ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' קכ.

46) על ראשי החיות רקיע. ֿ. יש לכל צדיק חופה בפ"ע: יחזקאל א, כב. ב"ב עה, א.

47) אם הבנים שמחה: תהלים קיג, ט.

48) אז תתענג על ה': ישעי' נח, יד.

49) ההכבה: כן הוא בכת"י המעתיק. ואוצ"ל: ההעכבה.

50) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו: שופטים ח, לא.

51) והוא כחתן דקאי על השמש דסמיך לי' וכמ"ש במ"א: ד"ה לסוסתי, נדפס לעיל ח"א ע' מז ואילך.

52) כמשוש חתן. ֿ. ביום ההוא תקראי לי אישי: ע"פ ישעי' סב, ה [ופיוט ”לכה דודי"] הושע ב, יח.

53) צהלי ורוני בת ציון. ֿ. והעיר שושן צהלה ושמחה: ע"פ ישעי' יב, ו. אסתר ח, טו.

54) שם נשמחה בו: תהלים סו, ו.

55) שרה שפרחה נשמתה מבשורת יצחק: כן הוא הלשון בסה"מ תרמ"ט ע' רמח, וכותב ע"ז בהערת כ"ק אדמו"ר שליט"א שם: אינו מפרט האם מבשורה המצערת שנעקד (ב"ר פנ"ח, ה. וראה פדר"א פל"ב) — שגם מזה ראי' להמבואר בפנים — או (כדמשמע קצת מההמשך) מרוב שמחה (כפירוש ריב"א עה"ת (ר"פ חיי"ש). — ומביא דוגמא מכתובות סב, ב — או כמסופר בס' הישר). ע"כ. בכתובות שם: רבי חנניה בן חכינאי כו' אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא כו' הוה יתיבא דביתהו כו' חזיתי' כו' פרח רוחה כו'. ובס' מאמרי אדה"ז ענינים ע' קנט מביא ג"כ מהגמ' בכתובות. וראה לעיל קרוב לתחילת המאמר.

56) וביום שמחת לבו: שה"ש ג, יא.

57) אז תתענג על ה': ראה לעיל סו"ס ו.

58) הלב: בכת"י ב: הלב לשון להב.

59) במ"א בענין יין ישמח לבב אנוש: ד"ה צאינה וראינה — בסה"מ תקס"ז ע' קע ואילך. ומקבילו בלקו"ת שה"ש כה א ואילך (וע"ש כו, א). ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך (שה"ש) ע' רסו ואילך.

60) וכמ"ש במ"א ע"פ ויין ישמח להצהיל: ראה הנסמן בהערה הקודמת.

61) נער הייתי. ֿ. שרו של עולם אמרו: תהלים לז, כה. יבמות טז, ב ותוס' שם.

62) בזוהר ע"פ אנוש כחציר ימיו: תהלים קג, טו. וראה זח"ג רטז, ב. ריז, ב.

63) ששת ימים עשה. ֿ. כי אלף שנים: יתרו כ, יא. תהלים צ, ד.

64) כמ"ש בכוונת היחוד דגאולה לתפלה: ראה פע"ח שער הק"ש פכ"ט. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תז [ובהמ"מ שם].

65) בזוהר עמ"ש עבדו זקן ביתו. ֿ. ונתתי נערים שריהם: זח"א קכו, ב. חיי"ש כד, ב. ישעי' ג, ד.

66) כי לי בנ"י עבדים. ֿ. בני מלכים: ויקרא כה, נה. שבת צז, ב.

67) ארז"ל ע"פ זה נער הייתי: ראה לעיל ריש ס"י. וש"נ.

68) במ"ת שנדמה להם כזקן. ֿ. ועתיק יומין יתיב: ראה מכילתא בשלח טו, ג [ובהנסמן עוד בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' שפה. ח"ד ס"ע א'שיב]. דניאל ז, ט.

69) דאלקי' גימט' הטבע: פרדס שי"ב פ"ב. שער היחוד והאמונה ריש פ"ו. ועוד.

70) אתה אל מסתתר. ֿ. משמים הביט. ֿ. עיניך פקוחות. ֿ. וכמצביי' עביד: ישעי' מה, טו. תהלים לג, יג. ירמי' לב, יט. דניאל ד, לב.

71) אותותינו לא ראינו: תהלים עד, ט.

72) לגדולתו אין חקר: תהלים קמד, ג.

73) המגביהי לשבת: תהלים קיג, ה.

74) כבשי דרחמנא: ברכות י, א.

75) בזוהר על דמעת העשוקים: ראה זח"ב קיג, א ואילך. זח"ג רג, א.

76) אלביש כו' ושק אשים: ישעי' נ, ג.

77) ישכיל עבדי: ישעי' נב, יג.

78) דאורייתא מח"ע נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. זח"ג פא, א. קפב, א. רסא, א.

79) אז תשמח בתולה במחול: ירמי' לא, יב.

80) שם נשמחה בו. ֿ. יהללו שמו במחול: תהלים סו, ו. קמט, ג.