אשר ברא כו' להבין הדקדוקים

תרב

אשר ברא1 ששון ושמחה חתן וכלה כו' מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה כו'. הנה להבין הדקדוקים בנוסח ברכה זו רבים הם, א' מהו אשר ברא ששון [האיך] מצינו לשון בריאה יש מאין בששון ושמחה והלא אמר כשמחך יצירך כו' הרי מקדם אשר לא נעשה נברא האדם או השמחה ואם הפי' שברא השמחה באדם מה שייך לכללות בריאת האדם לשון להבא ולא עכשיו הרי גם עכשיו נמצא בערי ישראל בכל מושבותיהם קול ששון קול חתן כו', ועוד מה שייך הרמת קול לחתן וכלה בשמחתם וזה עצמו ישמע לע"ל דוקא כו', וגם מה שכפל לומר קול חתן וקול כלה ובגמרא אמרו בענין הנהנה מסעודת חתן2 כו' שעובר בה' קולות היינו קול ששון וקול שמחה וקול חתן כו', ועוד מ"ש קול כלה הרי בחתימה מסיים משמח חתן עם הכלה דהכלה עיקר ובשמח תשמח מסיים חתן וכלה ומאחר שלא שינה כאן מלשון המקרא קול חתן3 תחילה ואח"כ קול כלה א"כ למה מסיים חתן עם הכלה הול"ל חתן וכלה כו'.

אך הנה כ"ז יובן בהקדים שרש ענין ארוסין ונשואין, דהנה כתיב ביום חתונתו וביום שמחת לבו דיום חתונתו זה קאי במ"ת דכחתן יכהן פאר4 כו' ויום שמחת לבו קאי לע"ל בימות המשיח דאז כתיב כי בועליך עושייך כו' ובמ"ת א' וארשתיך לי כו' וכמ"ש מורשה מאורשה5 כידוע. וענין ההפרש בין אירוסין לנשואין הנה תחילה ילה"ק ענין פנימי' וחיצוני' שבתורה דהיינו אורייתא סתים וגליא6 כו' ובדיבור זה ודאי נכלל כל עונג העצמי שבפנימי' חכמתו ורצונו עכ"ז לא בא בגילוי לבנ"י רק חלק הנגלה שהן יו"ד הדברות, והפנימי' שהוא הנק' טעמי תורה לא יבא בגילוי רק לע"ל דוקא כמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו7 כו' כידוע, ובמ"ת הי' כל פנימי' ועצמיות השעשועים גנוז ונעלם בתוך הדיבור ומה שהי' קול השופר חזק קולות וברקים וכל העם רואים כו' ועל כל דיבור8 פרחה נשמתן ממש ואם הי' הנ"ל בהעלם והגילוי בבחי' הנגלה למה הי' הרעש הגדול

תרג

הזה, ואמנם באמת אמרו מה להלן9 באימה כו' דדבריו חיים וקיימים, וגם אז הי' בחי' אור עצמות המאציל בגילוי בכל דין ובפרט לנש"י שעמדו וראו כו', רק לא בא זה האור בבחי' כלי ולבוש בהשגה לדורות הבאים עד ימות המשיח מאחר דכתיב ישקני מנשיקות פיהו שהן טעמי תורה הנסתרות להוי' כו' שנשיקות הללו מכל פנימי' ועצמות השעשועים שלפניו ממש כמ"ש משחקת לפניו10 (ואמנם עכ"ז בחי' אירוסין ע"ש בחי' ההעלם דמקיף כמשי"ת לפי שלא קבלו [רק בבחי' מקיף] מבחוץ כמשי"ת).

והנה ידוע דבחי' פנימי' וחיצוני' שבתורה הנ"ל הוא בחי' פנימי' עתיק יומין וחיצוני' עתיק יומין או בחי' עתיק יומין ועתיקא דעתיקא שזהו ידוע שהתענוג העצמי שבעצמות המאציל נק' בשם שעשועי המלך בעצמותו והוא הנק' ע"י דע"י, ובחי' ירידת שפע אור התענוג בח"ע דאצי' שנק' עדן וכה"ג נק' חיצוני' התורה בבחי' הנגלה והיינו מ"ש ג' נובלות הן11 נובלות חכמה שלמעלה תורה, שנובלות הללו חיצוני' הנובלות מעצמות השעשועים ומ"ש ואהי' אצלו שעשועי' וכן משחקת לפניו ממש כנ"ל הוא הנק' תורה שלמעלה או חכמה שלמעלה בחי' סתים דאורייתא שלא בא לברר בעה"ד כו' וכאשר לע"ל יתגלה טעמי תורה כנ"ל היינו שיתגלה מבחי' פנימי' עתיק יומין שבעצמות ממש, כי הטעמים שרשם בפנימית עתיק יומין שנק' פנימי' הכתר כידוע בענין טנת"א12 כו'.

ומעתה י"ל בענין מ"ת דודאי בי' הדברות דכתיב אנכי שהוא בחי' עצמות המאציל וכתיב וירד הוי'13 דמשמע שיורד עם כל מה שבעצמותו גם מפנימית התענוג העצמי, אך ורק שלא בא כל זה הפנימי' לידי גילוי בכנס"י בבחי' אור פנימי אלא נשאר עליהם האור בבחי' מקיף כמו האור המקיף השורה עכ"פ על בחי' אור פנימי ומקיפו מכל צדדיו וכך כפה עליהם הר כגיגית14. וזהו ענין האירוסין, שבמ"ת נאמר ביום חתונתו לבד כנ"ל וכמו עד"מ האירוסין למטה הנה אנו רואים בענין הקדושין שמקדש האיש בטבעת העגולה שהוא מקיף לאצבע היד ונותן על האצבע שלה טבעת קדושין העגול ואומר הרי את מקודשת בטבעת זו כו', והענין הוא כידוע דפי' מקודשת מלשון קדושה עליונה שזהו בחי' קדש העליון דח"ע שבה מאיר בהעלם מבחי' מקיף דכתר ופי' מקודשת מזומנת וראוי', ועוד שתהי' מיוחדת אליו, ולכך אומר לי דוקא והוא בחי' המשכת המקיף בעיגול הטבעת על אצבעה להיות מוכנת וראוי' ומיוחדת אליו ליחוד וזיווג שהוא גילוי השפע במקבל בבחי' או"פ שהוא העוזר לאו"פ.

תרד

והיינו ענין החופה שהוא בחי' מקיף מקפת על חתן וכלה יחד (כמ"ש במ"א בענין כי על כל כבוד חופה כו' והוא כחתן15 יוצא מחופתו) ע"י עיגול טבעת16 הקדושין באמרו הרי את מקודשת כו'. וזהו פי' מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין דמשמע דשניהם ענין אחד ממש שהוא בחי' המקיף שבאירוסין (ובאמת יש הפרש בין חופה לקדושין שהחופה עיקר בחי' הנשואין כמ"ש בנוסח הברכה והתיר לנו הנשואות לנו ע"י חופה כו' והארוסות שבימים הקדמונים היינו קדושין בלא חופה ואסר לנו הנשואות לנו כ"א ע"י חופה כו' וגם עכשיו שהקדושין בשעת החופה [מ"מ] יש הפרש גדול בין מקיף דקדושין למקיף דחופה כמו שיש הפרש בין אירוסין לנשואין בכלל, ומ"ש מקדש עמו ע"י חופה וקדושין קאי במקיף הכולל שניהם מפני שזה הי' במ"ת, ועכ"פ עיקר בחי' נשואין שבבחי' יחוד גמור [יהי'] לע"ל דייקא), וכמו"כ יובן דבמ"ת הי' בחי' אירוסין שקידש עמו ישראל בחופה וקדושין וכמ"ש וארשתיך לי כו' כי האשה נקנית בג' דרכים בכסף כו' וכנ"י נק' אשה יראת ה'17 כו' והיינו שנמשך עליהם בחי' או"מ כמו בטבעת קדושין הנ"ל (והוא ענין ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע שעל זה נאמר בחטא העגל ויתנצלו בני ישראל את עדיים כו' וכן ותבואי בעדי כו' וכן מ"ש וככלה תעדה18 את כליה וכה"ג), ובחי' נשואין שהוא כמו הזיווג שהוא יחוד משפיע ומקבל בגילוי כמו כי בועליך כו' היינו לעתיד בהתגלות טעמי תורה למטה ועין בעין יראו כו' וגם שבמ"ת נאמר עין בעין כו' זהו רק בבחי' אין דחכמה שנק' ראי' כידוע אבל בבחי' העצמות ממש אינו אלא לע"ל דכתיב ואמר הנה אלקינו זה19 כו' וכמ"ש במ"א יבוא טוב20 ויקבל טוב כו' וזהו ביום שמחת לבו.

והנה ביום חתונתו נאמר בעטרה שעטרה לו אמו דוקא. והענין הוא כידוע דחתן לשון חות דרגא21 שהוא בחי' משפיע למקבל והיינו בחי' המדות שבז"א, דאורייתא מחכמה עילאה נפקת22, אבל [לגבי] עצם התורה הן כמו מ"ט פנים טמא23 כו' להורות ולהבדיל כו' ושרש המדות הללו נמשך מאור הבינה

תרה

שנק' אמו, ומ"ש בעטרה שעטרה לו אמו אינו בשביל עצמו רק כדי שיהי' לו כח להיות משפיע והוא בחי' מקיף דעטרה זו ע"ג הראש ונק' כתר תורה כידוע שזהו ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א24 בשעת מ"ת דוקא שהוא ביום חתונתו וז"ש כחתן יכהן פאר כמ"ש במ"א וכל המקיפים מבינה דוקא ולא מאבא לכך א' שעטרה לו אמו דוקא וד"ל.

אך כ"ז אינו אלא עכשיו שהמל' מקבל מז"א שנק' חתן כו' אבל לע"ל כתיב אשת חיל עטרת בעלה שהמל' תתעלה למעלה מבחי' ז"א עד שתהי' עטרת בעלה לפי שבחי' ב"ן יעלה בבחי' ס"ג25 שלמעלה משם מ"ה וא"כ יהי' המל' במקום בינה דעכשיו שהוא בחי' ס"ג כידוע, ולכך לא יהי' עטרה זו כמו שהי' במ"ת מאמו אלא מבחי' המל' שתהי' לו עטרה מצד בחי' הבירורים דרפ"ח כו' שיבורר ע"י בחי' ב"ן ונעשה מזה עטרה לז"א או משום שהמל' יהי' למעלה ומה שהמל' יהי' עטרה הוא יותר גבוה מעטרה שעטרה לו אמו לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסופן כו' דסוף מעשה26 עלה במחשבה תחלה שהוא הרצון דמחשבה הקדומה שלמעלה מעלה מן החו"ב ועטרה שנמשך מרצון ומחשבה הקדומה בעצמות יותר נעלה גם מרצון שבימ"ב27 שזהו עטרה שעטרה לו כו' דכפל [חסרים כמה תיבות] הכתר הכללי בבחי' ת"ת שבה כו' והטעם הוא [לפי] דכצינה רצון תעטרנו28 יש בזה ב' מדריגות מקיף דאור ישר שבא מלמעלה למטה ברצון שבחו"ב כו' דתורה הנגלית כו' ובחי' מקיף דאור חוזר29 שמן הבירורים מקיום המצות הרי עולה למעלה בעצמות ממש.

אמנם לפ"ז שבחי' ז"א מקבל העטרה מבחי' המל' אינו עולה כפי הפשט שבמקרא זה שאמר צאינה וראינה כו' בעטרה כו' ביום חתונתו וביום שמחת כו' הרי מ"ש שעטרה לו אמו קאי על שני הזמנים הללו ביום חתונתו ושמחת לבו שהוא לעתיד כנ"ל אלא מוכרח לומר כנ"ל דגם עטרה דמל' הוא בבחי' עטרה דבינה שהוא ב"ן שעולה בס"ג כו' ולפ"ז יוכל להיות שגם ענין התגלות טעמי תורה יבא לעתיד מעטרה שעטרה לו אמו ביום שמחת לבו בבחי' אור חוזר וכמשי"ת בע"ה וד"ל30.


1) אשר ברא: מיוסד על ד"ה מהרה ישמע בסידור עם דא"ח קלח, ב. ונמצא ג"כ בשינויים ובאריכות להלן בד"ה קול מצהלות (אות י"ג ואילך). תוכן המאמר נמצא ג"כ בתו"א ס"פ ויגש (מד, ד) ד"ה ”ולתוספת ביאור כו' מהרה ישמע". [מאמר התו"א נדפס גם בס' עבודת הלוי ח"ג — ליקוטים פו, א, ושם מתחיל: מהרה ישמע]. ועם הגהות באוה"ת על סידור ע' רכב ואילך.

מאמר זה נמצא תח"י רק בכת"י מעתיק אחד, ובכ"מ בו ניכר שהכת"י משובש וחסרים בו תיבות וכיו"ב.

2) הנהגה מסעודת חתן: ברכות ו, ב.

3) לשון המקרא קול חתן: ירמי' לג, יא.

4) ביום חתונתו. . במ"ת. . דכחתן יכהן פאר: שה"ש ג, יא. תענית כו, ב. ישעי' סא, יו"ד.

5) כי בועליך. . וארשתיך לי. . מורשה מאורשה: ישעי' נד, ה. הושע ב, כא. ברכה לג, ד. ברכות נז, א.

6) אורייתא סתים וגליא: זח"ג עג, א.

7) רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו: שה"ש א, ב: ומובטחים עוד מאתו להופיע עליהם לבאר להם סוד טעמי' ומסתר צפונותי' ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו. וראה גם ביאור ד"ה כי על כל כבוד חופה, בסידור עם דא"ח קלא, א ואילך.

8) קול השופר חזק. . וכל העם. . על כל דיבור: יתרו יט, יט. כ, טו. שבת פח, ב.

9) מה להלן: ברכות כב, א.

10) משחקת לפניו: משלי ח, ל.

11) ג' נובלות הן: ב"ר פי"ז, ה.

12) כידוע בענין טנת"א: ראה תקוני זהר בהקדמה (ז, ב). תס"ט (קה, א). פרדס שכ"ט פ"ה. ע"ח שער טנת"א (ש"ה). ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' שפח. וש"נ.

13) אנכי. . וירד ה': יתרו כ, ב. יט. כ.

14) כפה עליהם הר כגיגית: שבת פח, א.

15) במ"א בענין כי על כל כבוד. . והוא כחתן: ישעי' ד, ה. תהלים יט, ו. ראה סידור עם דא"ח קלא, ג ואילך. לעיל ח"א ע' א ואילך. ס"ע כב ואילך.

16) ע"י עיגול טבעת הקידושין: ראה סידור שם קלא, ג [ומקבילו בסה"מ הנחות הר"פ ע' נא]. שם קלח, ד. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' ריט. רכט.

17) האשה נקנית. . אשה יראת ה': קידושין ב, א [וראה עוד על מארז"ל זה לקו"ת בתחילתו א, ג. ובהנסמן בהמ"מ לשם — בהוצאת ה'תשד"מ. ובס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' תקל].

18) ב' כתרים. . ויתנצלו. . ותבואי בעדי. . וככלה תעדה: שבת פח, א. תשא לג, ו. יחזקאל טז, ז. ישעי' סא, יו"ד.

19) עין בעין. . הנה אלקינו זה: ישעי' נב, ח. כה, ט.

20) במ"א יבוא טוב: מנחות מג, ב [וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תיב. וש"נ].

21) דחתן לשון חות דרגא: ראה יבמות סג, א.

22) דאורייתא מח"ע נפקת: זח"ב פה, א. ועוד.

23) מ"ט פנים טמא: ירושלמי סנהד' פ"ד ה"ב. ובכ"מ.

24) ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א: ראה ע"ח שער מוחין דצלם רפ"ה ורפ"ז. ובכ"מ.

25) אשת חיל. . ב"ן יעלה בבחי' ס"ג: משלי יב, ד. ע"ח שער טנת"א פ"א. [ובהנסמן עוד בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' תתקב].

26) שנעוץ תחלתן. . דסוף מעשה: ס' יצירה פ"א מ"ז. פיוט לכה דודי.

27) שבימ"ב: שבימי בראשית. ואולי יש כאן טעות מעתיק.

28) דכצינה רצון תעטרנו: ע"פ תהלים ה, יג.

29) מקיף דאו"י. . מקיף דאו"ח: ראה לעיל ח"א ע' יו"ד ואילך.

30) וכמשי"ת בע"ה וד"ל: ראה להלן בהוספות ברשימת הכת"י למאמר זה.