קול מצהלות

תרו

[א] קול מצהלות1 חתנים מחופתן ונערים ממשתה נגינתם. הנה חתנים ל' רבים ונערים ל' רבים ויש להבין תחלה ענין נערים שהן ב' נערים (והוא בחי' נער מט"ט מיט"ט ביו"ד ומט"ט בלא יו"ד שהוא בינה ותבונה, כי יש בחו"ב ב' מדרגו' או"א עילאי' וישראל סבא ותבונה וע"כ גם חתנים שנים שהוא אבא עילא' וישראל סבא כמו שנערים שנים וד"ל). דהנה ביהושע כתיב נער לא ימיש מתוך האהל וידוע דפני משה כפני חמה3 ופני יהושע כפני לבנה וע"כ נק' נער לא ימיש כו' כמו הלבנה שאין לה אור עצמותה רק מה שמקבלת מאור השמש כך יהושע קיבל אור תורה ממשה בתמידו' באורו הי' לו אור, ובזה יש מעלה וחסרון, כי נער ל' משרת כמו ויאמר שאול אל נערו וכמו נערי יואב כו' ויהושע נק' נער משרת משה מבחוריו4 שהוא בחי' טפל ובטל לגמרי לגבי משה ואינו נחשב למהות בפ"ע כלל וכלל וכתלמיד לפני רבו שהוא תמיד בתכלית הביטול ממציאותו עד שלא יוכל להיות משפיע כלל דאיידי דטריד למיבלע לא פליט כלל5, והנה זהו עצמו הנותן שיש בו מעלה יתירה להיותו דבוק בעצמות אור המשפיע והי' כמוהו ממש, וע"כ הי' ביהושע מבחי' ומדרגת משה ממש כמ"ש משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים6 אע"פ שזקינים קיבלו ושמעו ממשה ג"כ אך קיבלו ע"י יהושע משרת משה אחר שהי' בחי' מקבל כנ"ל נעשה בחי' משפיע וכמ"ש ונתת מהודך עליו7 הוד"ך ממש שהי' עליו זיו הודו של משה ולא במדרג' למטה מזה כלל, משא"כ הזקיני' אף שנאצל מן הרוח של משה עליהם לא היו במדרגתו, וכל זה ההפרש רק מצד שהי' יהושע משרת משה ונק' נע"ר לא ימיש מתוך אהלו של משה אפילו רגע ואהל תורתו של משה זרח עליהם יחד בבחי' מקיף כאהל שמאהיל על שניהם יחד בתמידו' וזהו לא ימיש מתוך האהל דוקא וד"ל, אך בתנאי שלא ימיש אף רגע ואם ימיש מתוך האהל שאין אורו של משה עליו אז לית לי' מגרמי' כלום, כלבנה שאין לה אור עצמותה כלל רק כאשר

תרז

עומדת מקרוב לקבל אור השמש ואור השמש הוא שמאיר בה ולא אור עצמותה.

והנה יש דעת האומרים דאור הלבנה אינו אור מקבל לבד8 אלא הוא אור משפיע וכמו ממגד גרש ירחים9 שזורחת אור עצמותה ודוקא בריחוק מקום מן השמש רק כאשר מקבלת מאור השמש מרחוק דוקא אז תתמלא במילוא' וכשעומדת מקרוב חשך אורה כשרגא בטיהרא כו', הרי לפ"ז יתפרש המא' פני משה כפני חמה כו' לא בשעה שהי' יהושע משרתו באהל משה דא"כ איך הי' ליהושע אז אור עצמו כפני לבנה הרי מתחשך אורה בקירוב לשמש אלא לאחר הסתלקות משה שמלך יהושע קאי ואך הוד דמשה ממש ניתן לו הרי זה כמו שאור השמש מאיר בלבנה בריחוקה ומ"מ נק' אור הלבנה אור משפיע כנ"ל וזהו פני לבנה דכל פנים ל' אור, והיינו כאשר נעשה יהושע ראש ומשפיע היפך בחי' מקבל כשהי' באהל משה בטל כו' וכמ"ש ויהושע מסר לזקיני'. וזהו מדרג' הב' בנערים שזהו כמו תלמיד שנפרד מרבו ואינו מקבל עוד אך אור תורת רבו זורח בו מרחוק תמיד וממנו הוא נובע כמעיין המתגבר להיות משפיע אור והשפעה זו מאור עצמותו כאור הלבנה, ומ"ש סיהרא לית [לה] מגרמה כלום10 היינו דלית לה בחי' כח המוליד ומשפיע מגרמה בלתי קבלת אור השמש, וכמו אשה כי תזריע11 וילדה כו' וע"י קבלת מ"ד דוקא וד"ל.

והנה לפי כל הנ"ל יובן דאין ערך לבחי' משפיע דפני לבנה דיהושע לאחר מות משה אע"פ שסמך ידיו עליו ונתן מהודו ממש עליו לגבי בחי' מקבל דיהושע כשהי' נער לא ימיש בחיי משה כו' אע"פ שהי' טפל ובטל כאילו אינו במציאו' כלל וגם אם הי' נפרד ממשה אף רגע אין לו כלום, משא"כ כשמלך יהושע הוא במהו' יש ודבר בפ"ע בחי' משפיע וא"צ להיות מקבל תמיד כו'. אך הנה באמת אור שפע דמשה ביהושע גם לאחר מותו הי' כמו בחייו ממש דאל"כ לא הי' כח ליהושע להשפיע כלל וכנ"ל כסיהרא דלית כו', וזהו ע"י שסמך ידיו עליו והי' כמוהו כהוד של משה ממש כמו שהי' מקבל באהל משה, וא"כ למה אמרו הזקנים שבאותו הדור אוי לאותה בושה12 כו' מפני שידעו וראו מעלת ומדרג' משה שהוא כפני חמה ואין לפני לבנה

תרח

דיהושע ערך לזה ע"כ היו מקונני' והיו מתביישי' לקבל אור פני לבנה דיהושע, וזה פלא דגם אם היו הזקנים במדרג' משה כיהושע בחייו הרי גם הם לא קיבלו ממשה רק ע"י יהושע ומה גם שלא היו ממדרג' משה כנ"ל א"כ מה זה גרעון להם פני לבנה דיהושע גם אחר מות משה מאחר שסמך ידיו עליו ואורו של משה ממש הוא המאיר בו וכמו שקיבלו מיהושע כשהי' נער לא ימיש כו' וד"ל.

[ב] אך הנה עיקר הענין הוא כידוע דשרש משה מבחי' פנימי' יסוד אבא כמ"ש ונחנו מ"ה דחכמ' וכמ"ש ותרא אותו כי טו"ב הוא כו' ונק' מחוק"ק13 כו' שממנו נובע מקור שפע אור תו"מ לכנ"י ויהושע נער לא ימיש כו' ביחוד תדירי היינו בחי' פנימי' יסוד אימא שמקבל תמיד מיסוד אבא דאו"א זווגייהו תדיר14 כו', וע"כ הוסיף לו משה יו"ד דחכמ' וקראו יהוש"ע שהוא התגברו' החסדי' דאבא, וז"ש ונתת מהוד"ך עלי"ו היינו בהסתלקו' משה פנימי' אור אבא ונמשך רק מהוד דאבא באימא שהוא בחי' בינה ומשם מאיר אור ושפע לזקנים דכנ"י שהן בחי' כח"ב דמל' כידוע בענין זקן שקנה חכמ' ממקורה שהוא ח"ס וזקנים לנביאי' בחי' נו"ה כו'. וזהו שא' הזקנים שבאותו הדור אוי לאותה בושה כו' כי בחיי משה קיבלו מפנימי' אור אבא באימא שהוא יהושע כו' ועכשיו הן מקבלי' מנו"ה דאבא המוסתר בבינה, דמה שא' פני משה כפני חמה היינו בבחי' יסוד אבא שנק' שמשא ופני יהושע כפני לבנה באור אימא, והיינו בשעת יחודם הפנימי באהל אחד, ואמנם בהסתלקו' אור אבא שנק' פני חמה אזי בחי' פני לבנה בריחוק מקום ומרחוק בהעלם יאיר אור אבא כו' לזקנים שהן כחב"ד דכנ"י. וכך יובן גם בכל דור ודור הרי א' בזוהר דאתפשטות' דמשה15 בכל דור שנק' פנים מאירו' אך הוא בהעלם גדול והוא כח מ"ה דנה"א בחי' הביטול העצמי לבחי' אי"ן האלקי שבכל ניצוץ מישראל ושורה בהעלם בבחי' בינה רחובו' הנהר פנים מסבירות16 כו', וכאשר בחי' מ"ה העצמי בגילוי אזי כל אשר יש בקליטת אור הבינה נכלל בחכמ' כח מ"ה הזה, אך לאחר שנשאר בהעלם מ"מ כחו נראה ברחובו' הנהר דבינה להתפעל בשכל והשג' האלקי' כאו"א לפי ערכו וכמ"ש ביהושע שנק' איש אשר רוח בו שיכול להלוך נגד רוחו של כאו"א17 והן ס"ר דיעות והשגו' דכנ"י באלקו' ויוצאי' ממקור א' הוא בחי' בינה אם הבנים שכולל ס"ר דיעו' ע"כ יכול להלוך לנגד רוחו של כל א' וכמ"ש נודע בשערים בכל חד לפום שיעורא דילי'18 כו', ומה שנק' איש

תרט

אשר רוח בו רוח זה שיכול להלוך כו' נעשה מאשר סמך משה ידיו עליו והיינו מבחי' נו"ה דאבא שבבינה כמ"ש ונתת מהוד"ך עליו. ועכ"ז יתורץ הכל דגם לפ"ד האו' דלבנה ברחוקה דוקא מתמלאת היינו ג"כ מאור אבא דוקא שהוא הוד דמשה ואין לזה ערך לבחי' יחוד פנימי דאו"א כשהי' נער לא ימיש כו' וזהו טעם הזקנים שאמרו וכו' וד"ל.

[ג] והנה מבואר שבאצי' יש ב' מדרגו' בבחי' נער א' נער לא ימיש כו' (שזהו יחוד או"א עילאי' כנ"ל) והב' כאשר מלך יהושע אחרי משה (שזהו בבחי' מל' פני לבנה, והיינו ב' ההי"ן בינה ומל', וזהו בן נו"ן נו"ן כפופה ונו"ן פשוטה (וכידוע שנו"ן כפופה במל' ונו"ן פשוטה בבינה19), כך יש ב' מיני נער א' באצי' והב' בבריא' והוא בחי' נער מט"ט מיט"ט ביו"ד הוא כמו נער לא ימיש דיהושע, והוא מארז"ל ע"פ נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמר, ופי' נער הייתי כשהוא בבחי' אצי' וכשיורד בבריא' נק' עבדו זקן ביתו המולך בכל20 כו', וכמו הפרש הנ"ל ממש ביהושע ומשה דכאשר הי' נער משרת הי' טפל ובטל ולא נחשב למהו' כלל כו', וכך בחי' מיט"ט דנק' נער באצי' לגבי בחי' ז"א דאצי' כאנפי זוטרי לגבי אנפי רברבי, והן בחי' קטנו' המדו' עליונו' בקטנו' המוחי' מאד ואמנם מקבל תמיד מבחי' ז"א ונק' נער בבחי' האצי', והמדרג' הב' בחי' נער מט"ט בבריא' שנק' שרו של עולם הבריא' (ונכלל בו יצי' ועשי'), וזהו כמו בחי' יהושע אחרי מות משה כנ"ל שהוא יש ודבר בפ"ע ונק' שר העולם, ואין לזה ערך לגבי מדרגתו כשעולה באצי' ונק' שם נער, וכנ"ל שבחי' מקבל דנער לא ימיש כו' למעלה הרבה מבחי' משפיע שנעשה אח"כ מטעם הנ"ל וד"ל.

(וביאור ענין מט"ט דאצי' ובירידתו לבריא' נק' עבדו זקן ביתו כו' ידוע דשם הוי' דז"א היינו בחי' מדו' דאצי' שבחי' אורות ומוחי' דאו"א מאירי' בהן ומלובשי' בבחי' גדלו' המוחי', שזהו כמו התפעלו' מדו' שבלב אדם למטה שנק' דו"ר שכליי' כידוע, וכמו בחי' דו"ר טבעיי' שהמוחי' דחו"ב אין מאירי' שם רק בקטנו' מאד כתינוק שמדותיו טבעיי' להתפעל מדבר קטן נק' נע"ר מט"ט דאצי', ואמנם בחי' קטנו' המוחי' הללו מקבלי' תמיד ממדו' דגדלו' המוחי' וטפילים ובטילים ונכללי' בהם בלי נחשב למהו' בפ"ע כלל, והיינו כמו שאנו רואי' בחוש שגם בהתפעלו' טבעי' הלב יתפעל גם הוא מהתפעלו' השכל האלקי שבבחי' חו"ב, וכמו בינה לבא הלב שומע והלב רואה ראיי' השכל האלקי וכמ"ש לבי ובשרי ירננו כו' בכל לבי דרשתיך21, ואדרבה כל החכמ'

תרי

שבמוח שם הוא ונק' חכ"ם ל"ב, וע"כ ממילא מובן שגם בחי' נער זה דאצי' שנק' אנפי זוטרי כמו אנפי רברבי דז"א הוא בהיותו טפל ומחובר בו לקבל מוחי' דגדלו' דאו"א כו' רק בהפרדו ה"ז בבחי' קטנו', וכמו דמיון דו"ר טבעיי' לבדם בלא הארת המדו' דגדלו' כו', והוא ענין ירידת מדות דקטנו' הללו מאצי' לבריא' שהוא עולם המחשבה, והן כמו מדו' טבעיי' דקטני' שמהרהר אותם במחשבה שנעשין בבחי' אותיו' המחשבה נפרדי' מן עצם מהותם כמו שהמה בלב. ומזה יובן ערך מט"ט דבריא' שהן ו"ק דבריא' לגבי מיט"ט דאצי' שהן מדו' דקטנו' שבאצי'. ונמצא ג' מדרגו' כאן א' כשנק' נער שדבוק בז"א והב' כשנפרד והוא בבחי' האצי' עדיין והג' בירידתו לבריא' ונק' שרו של עולם הבריא'. ולפ"ז מה שבירידתו לבריא' נק' עבדו זקן ביתו המושל כו' לפי שאברהם הי' מרכבה לבחי' חסד דז"א עצמו, וענ"ר אשכול וממרא נק' נערי"ם כמ"ש בלתי חלק הנערים22 כו', ואליעזר נק' עבד"ו זקן בית"ו בבחי' חסד דבריא' ויצי' כו' שמושל בכל אשר לו, וכמ"ש גם זקנת"י שהן בהיותו בבי"ע שקטנו' דאצי' נק' שם בתכלית הגדלו' בבחי' זקנה, כמו יהושע שהי' נער לגבי משה ואח"כ נעשה ראש וגדול הדור (דבחי' קטנו' שבו לגבי משה הוא הגורם בחי' הגדלו' שלו אח"כ כנ"ל).

[ד] והנה בכל זה יובן מ"ש בחטא העגל ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי החתי כו', מלאך זה הוא בחי' מט"ט דבריא' (דבחי' מיט"ט דאצי' יש בו כל הארו' המוחי' דגדלו' דאו"א כנ"ל). וזהו שא' במא' הנני שולח כו' השמר בו23 כי שמי בקרבו וארז"ל זה מט"ט ששמו כשם רבו24, הענין הוא דשם הוי' דז"א שנק' שמי בקרבו בהעלם גדול והוא בבחי' הקטנו' מאד ע"כ השמר בו ואל תמר בו כי לא ישא לפשעיכם להיותו בבחי' מדו' דקטנו' שלא יסבול כו' כמו שתינוק מלא דינין וכעס וכקפידא אשר היא במחשבה דוקא שלא יוכל לסבול כו' אבל מדו' שבלב שמאירי' מן הדעת והחכמ' יכול לסבול ההיפוך וירבה לסלוח כו'. ולפי שבחטא העגל פגמו בהוי' דז"א רצה להסתלק מהם לגמרי וא' שילך מלאך שהוא מט"ט דבריאה בחי' קטנות בתכלית ורצה ה' שכל בחי' גילוי אלקות שיהי' בכנ"י גם לעתיד כמו בבנין בהמ"ק הכל ע"י מלאך זה (ובאמת הרי שרשו באצי' בבחי' נער עכ"פ שיוכל להיות בו הארת שם הוי' בהעלם עכ"פ כמ"ש כי שמי בקרבו ששמו כשם רבו בבחי' שם הוי' רק שבבריאה25* נק' עבדו זקן ביתו המושל והוא שר צבא הוי'26 כו') (ועוד יש לפרש דשמו כשם רבו

תריא

היינו שם הוי' בגילוי ולא בהעלם בהיותו באצי' וזהו כי שמי בקרבו ממש, רק שנק' נע"ר כנ"ל ולא ישא לפשעיכם והיינו בירידתו לעולם הבריאה שנק' שר העולם, והכל ענין וטעם א' גם אם יתפרש על בחי' מט"ט דאצי' באשר הוא שם בבחי' נע"ר). אך הנה משה לא רצה במלאך זה ואמר לה' אם אין פניך הולכים27 כו', לפי ששרש משה מבחי' אור אבא שבז"א שנק' פני חמה כנ"ל, וכמ"ש למשה ושמי הוי' לא נודעתי להם28 שהאבות הן המרכבה לחג"ת דז"א כמו שהוא רק בבחי' מוחין דאימא בקטנות ולא מגדלות דאור אבא כו', ומשמע דשמי הוי' זה נודע למשה כי הי' משרש זה ממש, וע"כ לא חפץ במלאך זה דהוא מט"ט (היינו גם במיט"ט דאצי' שנק' נער), ואע"פ ששמו כשם רבו שהוא שם הוי' אך אור דהוי' בו בקטנות מאד, ולכך אמר משה אם אין פניך הולכים שנק' בחי' אנפי רברבי כו' בחי' א"א דאצי' שמלובש באור אבא שבז"א (וזה מ"ה שמו מה שם בנו כו' וכידוע29) שנק' אל רחום כו' נושא עון כו' מצד בחי' תכלית הגדלות כו'.

אבל ביהושע כשהי' נפרד ממשה בכיבוש א"י בא אליו מלאך הזה מט"ט דבריאה ששרשו בחי' נער באצי' כנ"ל, והוא מ"ש יהושע אליו הלנו אתה כו' והשיבו שר צבא הוי' אנכי עתה באתי כו' וארז"ל בדבריך באתי30 כו', כי פני יהושע כפני לבנה באותו הדור שהוא בחי' מל' דאצי' (וכמ"ש במ"א ע"פ עשה לך חרבות כו' הנדפס בסידור במ"ש אז ידבר יהושע כו' שגזר התלמיד על הרב כו' ע"ש באריכות31), וא"ל המלאך שהוא יהי' לו לעזר בכיבוש (יריחו שהיא מנעולה של א"י32 בחי' יסוד דמל' שהאיש דרכו33 כו'), ואע"פ שמשה לא חפץ בו מפני שהי' גבוה ממנו הרבה, אבל יהושע אחר מות משה שהוא בחי' מל' בהסתלקות אור אבא שבז"א הנק' שמשא כו' הרי בחי' נע"ר זה שבאצי' גבוה ממנו אע"פ שהוא בחי' הקטנות דז"א אבל הקטנות דז"א למעלה מבחי' הגדלות דמל', וכידוע דשם אלקים שבז"א גדול משם הוי' שבמל' וז"ש כי הוי' שבמל'

תריב

הוא האלקים דז"א, ומכ"ש שם הוי' דז"א שהרי א' כי שמי בקרבו ושמו כשם רבו שהוא בחי' הוי' דז"א רק שהוא קטנות דהוי' כו'. ומ"ש בדברך באתי היינו מפני שדבר מלכות תשבע"פ דיהושע אע"פ שנסתלק משה הוא מאור אבא שזהו כמו שהי' יהושע נער לא ימיש כו' שזהו למעלה גם מבחי' שם הוי' דז"א כי הוא בחי' פנימי' בינה כנ"ל, ולזה אמר כדבריך באתי, אך מ"מ לאחר מות משה צריך יהושע עזר ממלאך זה דוקא מפני שנק' שר צבא הוי' דז"א שהוא למעלה משר צבא אלקים דבריאה שנק' זקן ביתו המושל כו' והוא בחי' מיט"ט ביו"ד דאצי' שלמעלה ממט"ט דבריאה שנק' שרו של עולם ולא שר צבא הוי' וד"ל. וזהו שהשתחו' לו יהושע. ועי"ל דשר צבא הוי' זה הוא בבחי' חסד דאבא שהוא מיכאל שר של ישראל שנק' צבא הוי' כדפרש"י34 והוא כהנא רבא שכל צבא הוי' דז"א בידו כו'. אך א"כ למה לא רצה בו משה כו', ואפשר היינו מט"ט והוא הי' נער לא ימיש כו' ונעשה שר של ישראל צבא הוי' וזהו אוי לך ארץ שמלכך נער35.

[ה] והנה אחר שמבואר למעלה בענין ב' מיני נערים הנ"ל יש להבין מ"ש ונתתי נערים שריהם36 דמשמע שאין זו לטובה, ואם הכונה על בחי' נער מיט"ט שבאצי' ודאי מעלה הוא ואם משה לא קיבלו הרי יהושע קיבלו והשתחוה לו על פניו כו'. אך הנה באמת מ"ש ונתתי נערים שריהם הוא בחי' נער זה שבאצי' כאשר הוא יורד לבריאה ונפסק ממנו אור האצי' (ולא נקרא אז בשם שר צבא הוי' אלא בצבא מחנה אלקי' כו') ונק' שרו של עולם כנ"ל, והיינו בזמן הגלות דוקא, שבזמן בהמ"ק דקיימא סיהרא באשלמותא37 שהן ע"ס דמל' בבחי' האצי' לקבל פב"פ מז"א בהיכל ק"ק וכן בכנ"י בעלותם ברגל לקבל פני האדון הוי' צבאות שבאצי' כמו דכתיב יראה כל זכורך38 אז ודאי אין ממשלה ושליטה לבחי' נערי"ם דאצי' שהן מט"ט וסנד"ל דאצי' כי משם הוי' דז"א פא"פ ידבר בכנ"י וכמ"ש יאר ה' פניו אלי"ך39 ממש ולא ע"י מלאך ושום אמצעי בעולם, אך בזמן הגלות דגלות השכינה באוה"ע וכמאמר גלו לאדום40 שכינה עמהם ואתתא אתתרכא41 מבעלה, ואמר בזוהר דקודב"ה בגלותא אסתלק42 לעילא לעילא פי' לעילא באצי' ומאצי' עוד למעלה וזהו לעילא לעילא שזהו

תריג

בחי' דורמיטא בחי' שינה הסתלקות המוחין, כאדם הישן שעיניו סגורות וכלי שכלו עם מדותיו מסתלקים במקור ועצמות הנפש ולא נשאר רק רושם בעלמא במדות שבלב שהוא תכלית הקטנות כו', כך עד"מ א' עורה למה תישן הוי' כו' שהוא ז"א דאצי', שז"ש אסתלק לעילא דקודב"ה הוא בחי' ז"א וכמ"כ מ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שבזמן הגלות הוא בהסתר והעלם אחר העלם וכמ"ש אלכה אשובה אל מקומי43 כו' (וכדוגמא שאמרו בלילא שהוא הגלות רוכב הקדב"ה על כרוב אחד (שהוא המל') ושט בח"י אלף כו' וכמ"ש במ"א44).

וזהו ונתתי נערים שריהם שאז ניתן הממשלה וההנהגה דכל העולמות ודוקא על ישראל בפרט ע"י בחי' נער מט"ט שיורד מאצי' לבריאה ונק' שרו של עולם בכלל כנ"ל בפי' נער הייתי גם זקנתי כו' וגם נק' עבדו זקן ביתו המושל כו', ומה שמשמעו שאין זו לטובה היינו שאם הי' בחי' נער זה כמו שהוא באצי' דשם איהו וחיוהי חד כו' שלא נפסק עדיין אור האצי' ע"י פרסא וגם הנה הוא בטל שם ונכלל בז"א כנער משרת בעוד שעומד לפני רבו ה"ז ממש כמו שהי' ההנהגה ע"י בחי' ז"א עצמו, וכיהושע שהי' משרת משה כנ"ל, אך כאשר בגלותא אסתלק לעילא לעילא בבחי' שינה כו' אז נעשה בחי' הנער זה שהוא בחי' קטנות המדות דאצי' בבחי' גדלות למטה בבריאה כמו גדולת השר שממשלתו ביש ודבר בפ"ע, וכמשל כאשר המלך הלך למרחוק אז יגדל הנער הקטן משרתו ויהי' נחשב לשר ומושל, אבל כשהמלך במסיבו בהיכלו נק' נערו משרתו כו'. וגם זאת אם הי' ההנהגה מבחי' נער זה בעוד שהוא בבחי' האצי' (שנק' שר צבא הוי') כמו שר שבא ליהושע ודאי כל החסדים העליונים שבאור פני מלך באצי' הי' הכל נמשך על ידו והי' עוזר לישראל בכל צרה (והוא מיכאל כה"ר), אבל כשיורד מאצי' לבריאה ששם נפסק אור האצי' (ונתמעט ביותר אור האצי' עד שבא לכלל בריאה יש מאין שיפול בו שכר ועונש כמו שא' אפקוה למט"ט כו' ואפשר הי' בחי' מט"ט דיצירה והכל אחד), והוא תכלית הקטנות דמדות עליונות דאצי' בבי"ע עד עוה"ז שנק' שרו של עולם העשי', ע"כ א' ונתתי נערים שריהם בזמן הגלות דוקא והוא מטעם זה דאז בחי' שינה למעלה וכמשל הנ"ל וכנ"ל בענין הנני שולח מלאכי כו' וד"ל.

[ו] אך הנה באמת הרי יש סתירה לזה ממ"ש הנה לא ינום45 ולא יישן שומר ישראל ששומר לישראל בכל צרה עוזרם ומושיעם כו', ואם הי' ח"ו בחי' שינה למעלה בשם הוי' דאצי' איך הי' שומר ישראל ובפי' א' לא ינום ולא

תריד

יישן כו'. הענין הוא דאע"פ שבחי' נער מט"ט זה יורד מאצי' לבי"ע אבל הנה הוא מיוחד לישראל דוקא ונקרא שר של ישראל (והוא מ"ש מיכאל שרכם), רק שלפעמים הוא בהגבהה ומעלה גדולה כמו בימי יהושע שבא אליו לעזור לישראל בכיבוש יריחו וא"ל אני שר צבא הוי' עתה באתי לעזרתך (והוא בחי' נער מט"ט דאצי' כנ"ל), ולפעמים הוא בירידה וקטנות מאד מאד והיינו כאשר ישראל בירידת המדרגה בבחי' הקטנות כמו כי נער ישראל46 כו' או שהן מושפלים ביותר בין אוה"ע ונלחצים בלחץ ודוחק אזי גם הוא בבחי' הירידה והקטנות עמהם יחד ממש שכאשר עולין עולה עמהם וכאשר יורדין יורד עמהם, שבעליית ישראל כמו בזמן בהמ"ק דשלמה שהי' כנ"י בתכלית העילוי (כנ"ל) כתיב והכרובי"ם פורשי כנפים47 כו' והן אנפי זוטרי שנק' נערי"ם דאצי' כרוב כרבי"א48, וכן בזמן התנאים ואמוראים שמשו בבת קול כו' (וז"ש נכנסו לפרדס ראו שמט"ט יושב וקושר כתרים49 כו'), ובזמן הגלות דשכינה עמהם בגלות וכנ"י בתכלית הירידה יורד גם הוא עמהם ונקרא אז שומר ישראל שהוא כמו מלאך שומר ממש כמו כי מלאכיו יצוה לשמרך50 כו' כך לכלל נש"י בגלות היו מוטבעי' בי' כל צורריהם לולי שומר ישראל זה שהוא בחי' מט"ט (שנק' שר צבא ישראל) שבכל צרתם לו צ"ר ומלאך פניו כו' יושיעם ול"ו צ"ר ממש כי הוא בתכלית ההתאחדות עם ישראל וכל צרתם ל"ו צר ממש כאילו הוא נתון בצרה זו, וכאשר נגאלי' מצרתם הרי זה יוצא ונגאל עמהם כענין שא' ליעקב אנכי ארד עמך מצריימה51 שזהו ענין גלות השכינה כך בנער זה עולה ויורד עמהם בכל דור וכל זמן ועליו נאמר לא ינום ולא יישן שומר ישראל, דבכל צרה ישמור לישראל ונעשה ניסים ע"י מלאך זה וכמ"ש חונה מלאך ה'52 סביב ליריאיו כו', וכאשר ידוע שמתלבש מלאך זה בכל דור וזמן לפי העת והשעה בכל צרת ישראל להושיעם בכמה סיבות ותחבולות וניסים נפלאים למעלה מדרכי הטבע האנושית כו' וכמאמר לא אחד בלבד עמד כו' אלא שישלח מלאך ויושיעם, וה"ז כמו שמלאך זה יושיע א"ע כו' וד"ל.

והנה מפני שבחי' מלאך זה שמיוחד לישראל לבדם הי' תמיד עמהם בכל הלחץ והדחק שבכל זמן הגליות, ע"כ כאשר יבא משיח ויתעלו ישראל יתעלה גם הוא עמהם לפי שבכל צרתם הי' לו צר וישמרם בכל כחו עוז ע"כ בעלייתם יתעלה ויתקרב גם הוא לתכלית העילוי שיהי' בזמן משיח, ומלבד שהדין נותן כך אלא מצד חיבת ישראל להראות עוז החיבה להם עד שגם

תרטו

למלאך זה יעלוהו עבור שהי' שר שלהם וירד גם הוא בירידתם לשומרם בירידתם ובכל הלחץ עמהם יחד, עד"מ מלך גדול שחפץ להראות עוז חיבה יתירה מודעת לאנשי חילו כשניצולו מן המלחמה הקשה אז מראה חיבה וקירוב גדול לשר שלהם שהי' להם למגן ומחסה בעת צרתם ולוחצם מפני האויב והי' סובל עמהם שבזה מראה חיבה יתירה להם עד שגם שר שלהם יקרב מחמתם כי מחמת אהבתם יבא הקירוב אל השר שלהם כו', וכך יובן במלאך זה שנק' מט"ט שמתלבש בכל צרת ישראל כנ"ל עבור זכות ישראל יקבל קירוב ועילוי גדול ויהי' נק' אז בשם שר צבא הוי' להיות שר משנה למלך המשיח אחר שהי' לו ירידה גדולה בירידת ישראל כל ימי הגלות וד"ל (ומ"ש ונתתי נערי"ם שריה"ם דאינו לטובה ולא חשיבות כלל היינו מצד שבגלות הוא בחי' שינה וניתן ההנהגה ע"י שרו של עולם שהוא בקטנות מאד שזהו בא מצד בחי' הקטנות דישראל כשהן בתכלית הירידה כנ"ל והוא כאשר מעשיהם של ישראל בתו"מ בבחי' הקטנות כנער קטן כמ"ש כי נער ישראל כו' וכמשי"ת).

[ז] ולהבין זה בתוס' ביאור, הנה יש להקדים מ"ש ביעקב שראה סולם מוצב ארצה53 וראשו מגיע השמיימה ומלאכי אלקים עולי' ויורדי' בו. דהנה ידוע שבחי' המל' נק' תפלה ונק' ג"כ בית תפלה וכמ"ש ואני תפלה54 אנ"י היינו המל' ואני תפלה הכונה שאני עצמי נק' תפלה כו', וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו' וכן אלקים אל דמי לך בחי' אלקים עצמו קארי תדיר55 לנהורא עילאה ולא שכיך כו', להיות ידוע שזהו כח הפועל האלקי בבי"ע שעולה למעלה בבחי' העלאת מ"ן וכמו יזמרך כבוד שהוא כבוד תחתון, וגם א' כי ביתי בית תפלה וכמ"ש יעקב אין זה כ"א בית אלקים56 כו'. וזהו ענין הסולם שראה כידוע בזוהר שהסולם הוא צלותא57 ומה שמוצב ארצה וכו' היינו סדר התפלה מב"ש עד ש"ע שהן ד' תיקונין דשכינתא58 שהיא כנ"י שנק' תפלה כנ"ל. וביאור ענין מדרגו' הסולם הזה הוא מתחיל בפסד"ז שהן שירות ותושבחות של המלאכים שהן בבי"ע בבחי' גבול ותכלית וה"ז כמו עד"מ שליבות הסולם בתחתיתו בארץ שמוצב ארצה והולכין ועולין בו מעלה מעלה, עד ראשו שמגיע השמיימה היינו ענין שתים לפניה שפוסק מלדבר במלאכים ומדבר בנשמות שגבוהים ממלאכים והוא כמו בברכת אהבת עולם אהבתנו דקאי בנשמות ומסיים הבוחר

תרטז

בעמו ישראל כו', ואח"כ הולך ועולה יותר והוא בק"ש שהוא במדרגה עליונה יותר והוא בבחי' יח"ע ויח"ת דאצי' כידוע דפסוק ראשון דק"ש מדבר בשית תיבן דיח"ע59 ובשכמל"ו הוא במל' דאצי' כו' וכל פרטי היחודים עליונים דאו"א וזו"נ עד בחי' א"א וע"י הכל בק"ש דוקא, והולך ועולה יותר והוא מ"ש וראשו מגיע השמיימה שזהו בח"י ברכאן דש"ע שהן ח"י המשכות בז"א מעצמות המאציל באמרו ברו"ך אתה הוי' דאצי' כידוע וד"ל (ואשר סולם זה מגיע השמיימה הן ב' מקיפים עליונים דשמים ושמי השמים60 שהוא טהירו עילאה וטהירו תתאה וכמ"ש הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך). וע"כ כנ"י נק' ג"כ בשם סול"ם כזה כידוע בזוהר דמ"ש וסולם כו' היינו כנ"י61, להיות ידוע דנרנח"י שבכל איש מישראל הרי בחי' נפש שלו הוא המלובש בכח המעשה הטוב שכל איש מישראל עושה ורוח שבו הוא בדו"ר שכליי' שבתפלתו ונשמ' במוחו הוא התענוג אלקי שבשכל האלקי כו' וחי' יחידה שבו הוא ב' מקיפים דצל"ם שעל נפשו מגיע השמיימה, דהיינו בנר"נ שבו עושה יחודים עליונים בנר"נ דאד"ם דאצי' ובבחי' חי' יחידה שבו עושה יחודים עליונים יותר עד שמגיע השמיימה בב' מקיפים שבא בצלם אדם העליון כו', והיינו בש"ע ונפ"א שכמו שהאדם מתפלל למטה כך בחי' אדם העליון מתפלל למעלה באצי' וכמאמר מנין שהקדב"ה מתפלל62 כו' וד"ל.

וזהו ומלאכי אלקים עולין ויורדין בו, פי' מלאכי אלקים הן הנה בחי' שרים העליונים דאצי' שנק' נערים והן בחי' מיט"ט וסנדל דאצי', וכשר צבא הוי' שבא ליהושע שנק' מלאך הוי' כו' כך יש מלאכי אלקים שאינם רק בשם אלקים ולא בשם הוי' דז"א, וכמו יעקב שראה מלאכי אלקים ואמר מחנה אלקים זה כו'. והענין הוא כידוע דהמל' נק' בשם האלקים וכמ"ש כי שמש ומגן63 ה' אלקים ומלאכים דמחנה שכינה נקראו מלאכי אלקים ולא מלאכי הוי' כו', והוא כמו בחי' מט"ט דבריאה שר הכולל לכל מחנה שכינה כידוע בענין ד' דגלים64 וכמו דכתיב ומלאך האלקים כו' (בג' שמות דויסע ויבא ויט65 כו'). והנה מבואר למעלה שהמלאכים ושרים האלה הן הנה המתלבשים ויורדים למטה בכנ"י שבגופים ונק' שומר לישראל וכמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' וכמ"כ אמר הנני שולח מלאכי לפניך כו' (כנ"ל). והיינו מלאכי אלקים עולים ויורדים

תריז

בו פי' בסולם זה שהן כנ"י מלאכי אלקים בחי' שרים הללו לפעמים עולין בו בעליות ישראל ולפעמים יורדין בו בירידת ישראל כנ"ל וד"ל.

[ח] ולהבין הדבר בתוס' ביאור הנה תחלה יש להקדים משל אחד לזה, והוא כמו מלך חכם גדול והי' לו בן יקר וחביב לו ילד שעשועים ביותר אך הבן עדיין רך בשנים וילד שעשועים זה יכול להזיק א"ע כשילך למקום מסוכן כמקומות שנחשים ועקרבים שמה או מקום לסטים וחיות רעות וכה"ג, הנה יצוה לאחד מעבדיו המקורבים שאוהב את בנו והוא מנערי בית המלך המשרתים פני המלך וכל ביתו שילך אחרי הנער באשר הוא שם וישמרנו מכל נזק וכל פגע רע, והנה אם הי' הבן בר דעת להציל נפשו ולא לילך למקום מסוכן לא הי' צריך לשומר זה כלל אך מצד קטנותו ומיעוט דעתו צריך לשומר מעולה שישמרנו כו', אמנם אם הבן שומע לקול השומר הזה ודאי יושמר מכל דבר רע המזיק לו, אבל אם הבן אינו שומע לו כלל והולך שובב בדרך לבו גם למקומות המסוכנים או לאכול דבר המזיק (או לבתי חורבה ששם הפקר לזנות ויין כו') הנה בהכרח עפ"י ציווי המלך שעבד זה ילך עמו כאשר ילך גם למקום המסוכן מלסטים ונחשים וחיות רעות או לבתי זונות וכה"ג, אך שם דוקא ישמרנו מכל פגע רע שלא יוזק שם מן הלסטים והחיות ונחשים כו', כמו כאשר חשקה נפש הבן לילך למדבר נחש שרף ולסטים כו' בהכרח שילך עמו השומר הזה ואם אפשר לא ינצל גם השומר מן הרע המזיק ישים נפשו בכפו כי דבר מלך הוא ויסכן נפשו בזה על הספק אולי יכול להציל בן המלך, וא"כ העבד הזה הולך עם בן המלך גם אם יוזק הבן יוזק גם הוא עמו וכו' וזה אין ביכולת העבד להטותו מן הדרך הרע כו'. והנמשל מובן דכנ"י נא' בו הבן יקיר לי אפרים66 ילד שעשועים כו' וכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך בכל דרכיך ממש הן לטוב והן לרע, ועיקר השמירה לא יתכן רק במקום מסוכן דוקא והיינו כאשר ירדו כנ"י בגלות במדב"ר העמים בקליפ' נוג"ה מקום חיות כמו ויאכלו את ישראל בכל פה67 כו' ולזה צריך שמירה מעולה, והוא הנק' שומר ישראל הן בחי' שרים העליונים שנק' מט"ט וסנד"ל, ובהכרח עפ"י דבר מלך לשרים השומרים האלה שילכו גם המה באשר ילכו כנ"י בגלות לסבול יסורים קשים ובכל צרת"ם להם צר כמו שומר לבן מלך שילך ויצר במקום מסוכן עם בן המלך יחדיו יהיו בצרה אחת כו', וז"ש לשמרך בכל דרכי"ך, וכמו שא' על כפים ישאונך68 פן כו' על שחל ופתן כו' ששומרים הללו מצילים לכנ"י מכל פגע רע דג' קליפות שהן שחל ופתן כפיר ותנין כו' וכמו שר של מצרים שנק' תנין כו' ובכל גלות, ואם אפשר שהמלאכים השומרים הללו לא יוזקו כ"כ במקום מדב"ר העמים הזה ואמנם

תריח

ברוחניות יוזקו גם הם כמו שיוזקו כנ"י בגשמיות ממש, וכמ"ש מלאכי שלו"ם מ"ר יבכיון69 כו' הרי בוכי' במ"ר נפשם ברוחניות על ששבתו מסילות שבת עובר אורח והן היחודים דזו"נ שהיו מסילות כו' וד"ל. והיינו כנ"ל שבעליות כנ"י גם הן עולין ובירידתם גם הם יורדי' עמהם בבחי' צער רוחני עכ"פ (ובפרט במט"ט דיצירה שנז' בו לשון עונש כמו דאפקוהו למט"ט70 ומחיוהו ס' פולסי דנורא שהן ס' גבורות קשות כו'), והיינו מטעם משל הנ"ל דשומר הבן צריך לירד במקום שהוא הולך כו', ולזאת בעליי' דכנ"י יתעלה השומר גם הוא מפני שסבל והלך בכל אשר התהלך הבן כו' וכנ"ל. וזהו ומלאכי אלקים עולין ויורדין בו71 בסולם הזה, דבירידת ישראל יורדין השומרים ובכל צרת"ם להם צ"ר ממש כנ"ל ובעלייתם לפרקים יתעלו גם הם, וכמו מט"ט יושב וקושר כתרים72 לקונו מתפלותיהן של ישראל דוקא שהמל' נק' תפלה שראשו מגיע' השמיימה כנ"ל ואז גם מלאכי אלקים הללו עולין שם, ולפעמים יורדין בו תכלית הירידה כאשר תפלת ישראל אינה עולה אלא יורדת כמו גם כי תרבו תפלה73 אינני שומע כו' ואוה"ע משתעבדי' בהם ביותר אז גם מט"ט שר ישראל משתעבד עמהם, וע"כ בביאת משיח יתעלה תכלית העילוי (וכמ"ש ישכיל עבד"י הוא עבד מיט"ט כו' ירום ונשא וגבה מאד כו', ולא על משיח נא' שהרי משיח נק' ב"ן כמ"ש בנ"י היום ילדתי"ך74 כו' וד"ל).

[ט] וזהו קול מצהלות חתנים כו'. דהנה אע"פ שמבואר למעלה דבחי' נערים שנק' שומר ישראל הן מלאכי אלקים עולין וגם יורדי' בעליות וירידות דכנ"י כמו שראה יעקב בסולם שהוא כנ"י מלאכי אלקים כו', הנה עכ"ז אינם שוים ממש, דעליית כנ"י למעלה הרבה מעליית הנערים מצד שרשם למעלה במדרגה עליונה יותר בהכרח שיהי' עלייתם לשרשם. ויובן זה בהקדים ענין חתנים מהו ומהו ההפרש בין חתנים לנערים ומ"ש בחתנים מצהלות חתנים מחופתן ובנערים א' ממשתה נגינתם כו', בהיות ידוע ההפרש בין נשמות למלאכים, דשרש הנשמות הן מבחי' פנימי' אור אבא דאצי' היינו מבחי' פנימי' מוח אבא כמו עד"מ הטפה במוח האב כו' מאחר שהנשמות נק' בנים כידוע וכמ"ש כי אתה אבינ"ו75 כו', וזהו מאמר ישראל עלה במחשבה76, ופי' במחשבה אין הכונה על מחשבה סתם שבאה בצרופי אותיות הנק' לבוש לגבי

תריט

השכל שגם הוא איננו עצמי ממש כידוע שהשכל בא בבחי' אור גילוי בעלמא, אלא מבחי' מחשבה דחש"ב מ"ה77 שזהו כח מ"ה העצמי, והוא בחי' פנימי' אור אבא הנ"ל ששם כח המוליד בדומה לו כמו התהוות הולד מטפה שבמוח האב כו' (וכידוע בפי' מ"ה שמו78 מ"ה שם בנו דהיינו בחי' מ"ה דאדם קדמאה שהוא אור אבא ומ"ה שם בנ"ו הוא בחי' ז"א ונק' ישראל סבא שהולידו בצלמ"ו כדמותו כו', והיינו ב' מיני כבוד שית'), אבל הנה שרש המלאכים באה מבחי' חיצוניו' והוא מבחי' דיבור העליון, כידוע שמן האותיות אלקיי' דהיינו דבר ה' נתהוו כל המלאכים וכמ"ש וברוח פיו כל צבאם79 והבל פיו שבדיבור בא מצרופי אותיות המחשבה שגם היא בחי' לבו"ש לגבי השכל כנ"ל, ושרש אותיות המחשבה מבחי' בינה שהוא השגת השכל והבנתו בהסבר אורך ורוחב ששם מתהווה אותיות וצירופי' במחשבה שנק' לבוש להלביש השכל המושג אבל טרם שבא השכל לכלל השגה אין כאן אותיות כלל (וגם נקודת חכמה שבהעלם נק' חיצוני' יסוד אבא לגילוי אור ושפע שכל מן ההעלם ואין לו ערך לעצם בחי' הטפה שבמוח אבא להוליד בדומה לו כמ"ש במ"א בענין ההפרש בין איבין וזרעין80 בזוהר פ' נח הנדפס בביאורי הזוהר ע"ש באריכות). וזהו ענין עיקר ההפרש בין נערים לחתנים, דהנה שרש חתנים הן הנשמות שמעלמא דדכורא שהוא בחי' ז"א דאצי' (ששרשו בפנימי' אור אבא כנ"ל בפי' מ"ה שמו מ"ה שם בנ"ו כו'), ולכך נק' הנשמה אד"ם בצלמ"ו כו' ואין המלאך נק' אד"ם הגם שדמות פניהם פני אדם81 ופני אדם לארבעתן82 כו' אך זהו רק בבחי' הקטנות מאד כאנפי רביא ונק' נערים כנ"ל, והיינו מצד שרשם שהמלאכים מתהווים מבחי' האותיות דמו"ד שהוא מבחי' בינה בחיצוניות האור כשבא לכלל השגה כנ"ל וד"ל.

וזהו קול מצהלות חתנים מחופתן, כי הנה כתיב כי על כל כבוד חופה83, ויש להבין מה שייך חופה לכבוד וגם על כל כבוד כמה מיני כבוד כו'. אך הנה ידוע שאור החכמה נק' כבו"ד דגימטריא כבו"ד הוא ל"ב84 והן ל"ב נתיבות חכמה שמתחלק לל"ב שבילין ל"ב חדרים שבמוח כידוע וכמ"ש כבו"ד חכמים ינחלו כו' וכמארז"ל אין כבוד אלא תורה85 כו' וע"כ בחי' כבוד דתורה חכמים ינחלו (ובנשמה היינו בחי' כח מ"ה שבנה"א בחי' ביטול בעצם לאי"ן האלק"י

תרכ

שמאיר בנשמתו למעלה מן הטעם ודעת שכלי כלל כו'). והנה ידוע שבכל אור בפרט יש בחי' א"פ וא"מ, וכמ"כ בחכמה שנק' ראשית הגילוי מבחי' אי"ן דכת"ר וכמ"ש והחכמה מאי"ן תמצא וכידוע, יש בה בחי' א"פ וא"מ, ובחי' או"פ שבה היינו כשנק' בשם כבו"ד והן ל"ב נ"ח דהנתיבות הללו ה"ז בא בבחי' גילוי אור ממש וכמ"ש מאין תמצא86 כמציאה שבאה בגילוי, והיינו נקודת השכל כשמבריק מן ההעלם לגילוי אור ומתחלק לל"ב נ"ח כו', אבל בחי' מקיף דחכמה היינו טרם שבא אור החכמה לגילוי מן ההעלם אלא כמו שהיא בבחי' ההעל"ם דאי"ן (וכפשוטו דמאין תמצא כלומר מהיכן שלא נודע מציאותו) ונק' תעלומות חכמה, ולא שהיא בהעלם והסתלקות לגמרי (שזהו הנק' שכל מופלא שכל הנעלם מכל רעיון87 כו' ונק' ח"ס סתום לגמרי) אלא שמאירה בבחי' מקיף, והוא הנק' חופה שזהו בחי' אור מקיף דחכמה וכמו החופה ממש שחופפת ע"ג הראש הגבה למעלה כו', אך חופה זו היא מקור נעלם החופף מלמעלה לבחי' אור החכמה שמשם נובע תעלומות חכמה מן ההעלם לגילוי אור, וזהו כי על כל כבוד דחכמ"ה חופה בחי' מקיף שלה (וכמו בחי' קרומ"א דמחפיא על מוחא שבלתי מתחלק לל"ב שבילין עדיין והוא נק' ח"ס כמ"ש במ"א88, דלא כדלעיל, ובנשמה היינו מקיף דצלם כ"ח המקיף דחכמה שבנפש שמעוררו פתאום בתשובה ומעוררו לבחי' הביטול העצמי הנ"ל וד"ל). ומ"ש על כל כבוד כי יש ב' מיני כבוד כבוד עליון וכבוד תחתון ונק' כבוד נאצל וכבוד נברא89 (והיינו כבו"ד דאור אבא וזהו מי הוא זה מלך הכבוד90 כו' שנק' מלכא עילאה, וכבוד נברא הוא בבחי' תולדה שלו בז"א שנק' מלך סתם וכן במל' שז"ש ה' צבאות הוא כו'), ועל כל כבוד יש חופ"ה שהן ב' מיני מקיפים א' מקיף דאור החכמה עילאה הנק' כבוד העליון והב' מקיף דחכמה תתאה כמ"ש בס"י שיש חכמה בראש וחכמה בסוף91 (והוא מ"ש מ"ה שמו מה שם בנ"ו שהוא זו"נ כו' כנ"ל), והיינו כידוע דכמו שמבחי' ת"ת דא"א נעשה כת"ר לאו"א נק' חופה לכבוד העליון כך מת"ת דאימא נעשה כת"ר לזו"נ והוא החופה לכבוד התחתון, וביאור כל זה מבואר ע"פ זה בסידור92).

תרכא

[יו"ד] וזהו והוא כחתן יוצא מחופתו, דהנה בחי' חתן ל' חות דרגא הוא בחי' אד"ם בחי' משפיע ומוליד שמעלמא דדכורא והן הנשמות ששרשם במחשבה עילאה בחי' ח"ע כנ"ל (שהמלאכים אין להם כח המוליד מפני שלא נק' אד"ם כללא דדכר ונוק' רק נק' נערי"ם כנ"ל) והן יוצאי' מחופת"ן הוא מבחי' המקיפים דכבוד העליון והתחתון הנ"ל כי שרשם בבחי' מקיף דח"ע כנ"ל (ולמעלה היינו בחי' ז"א שיוצא מחופתו שזהו בחי' מקיף דאבא, ומ"ש בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו', וכמ"ש במ"א דשניהם אמת93 דגוף הכתר הנק' עטרה עטרה לו אמו אבל החופה הוא מקיף דאבא). והנה בחי' עליי' דכנ"י עולה לשרשם שהוא בבחי' מקיף דחכמה עילאה, וכפי ערך ירידת הנשמה בגוף שנעשה בצל"ם אד"ם כו', כך שכרה לעלות במחשב"ה עילאה בחי' חופה (וכמ"ש כבוד ה' יאספך94, וכמו בג"ע שיש חופה לנשמות כו') דכבוד העליון, משא"כ המלאכים ששרשם רק מבחי' אותיות דבינה שבא בבחי' צמצום גדול כשהן עולין אין עולין רק לשרשם באותיות דבינה ולא בחופה דכבוד דאור אבא כלל וד"ל. ונמצא שגם שהמלאכי אלקים שעולין ויורדין בסולם שהוא כנ"י היינו בזמן שישראל עולין ויורדין ממש כנ"ל, מ"מ אין עלייתם שוה, דעליית כנ"י לשרשם העליון הרבה יותר מעליית הנערים שעולין לשרשם בבחי' אותיות דחיצוניות בינה בלבד כנ"ל. וזהו כללות ענין ההפרש שבין חתנים לנערים שהן נשמות ומלאכים ואע"פ שחונה מלאך ה' סביב95 לנשמ' שנק' יריאיו לשומרו כנ"ל מ"מ בעליותם למעלה הרי הנשמה עולה למעלה הרבה ולכך נק' מהלך כמ"ש מהלכים בין העומדים האלה וכמ"ש במ"א96 וד"ל.

[יא] ובזה יובן מ"ש קול מצהלות חתנים מחופתן ובנערים לא הזכיר חופה כלל אלא ממשתה נגינתם, והענין הוא דבחי' החתנים שנים כי הנשמות ששרשם מעלמא דדכורא כאשר יבאו להזדווג בנשמות שמעלמא דנוק' ה"ז כמו בחי' יחוד וזוג עליון דזו"נ דאצי' וכיחוד עליון יותר דאו"א (וע"כ א' על כל כבוד חופה ב' מיני כבוד כנ"ל ב' מיני חופה א' חופה שעל חתן העליון שהוא אבא עילאה בזוג להוליד כו' והב' חופה שע"ג חתן התחתון שהוא בחי' ז"א כו') והחופה חופפת על דכר ונוק' כא' שיהי' בהם כח להתייחד ולהוליד מצד היותו אור מקיף כידוע. וזהו פי' מצהלו"ת חתני"ם מחופת"ן שיוצאי' מחופתן בקול

תרכב

רינה וצהלה שהוא בחי' חדוה וגילה עצמית שלמעלה מן הטעם מצד אור המקיף דחופה החופפת מלמעלה ולכך נק' צהלה ולא שמחה שהשמחה באה מצד גילוי אור כו', אבל הנערי"ם אין להם בחי' חופה כלל כנ"ל ע"כ לא אמר בהם מחופתן אלא ממשתה נגינתם בלבד.

והענין יובן בהקדים לזה ענין אחד והוא בענין ניסוך היין ע"ג המזבח שהי' בשיר הלוים דוקא, והי' כאן ב' דברים א' ניסוך היין והב' שיר של הלוים, ואמרז"ל על מ"ש הגפן החדלתי תירושי המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח אלקי"ם במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא ע"ג היין97, ולזה הי' שיר הלוים על ניסוך היין דוקא ושניהם כאחד דוקא ולא זה בלא זה, דאע"פ שהכל ענין אחד והוא השמחה שהיין משמח אלקים כו' וגם השיר משמח אך אין אומרים שירה אלא על היין, וזה פלא לכאורה דכבר מצינו שיש שיר בלא יין כמלאכים שאומרים שיר בלא יין ויש יין המשמח בלא שיר כמ"ש המשמח כו' ולמה צירפו שניהם דוקא. אך הנה כתיב ועבד הלוי הוא ואיתא בזוהר הוא דא הוא עתיקא98 כו', והוא בחי' פנימי' בינה שנק' הו"א ל' נסתר שהוא בחי' הסתימות וההעלם שבבינה שם הוא גילוי בחי' עתיקא, וזה אינו מובן לכאורה דהרי נהפוך הוא דמ"ש בע"ח דהתגלות ע"י בבינה היינו בבחי' התגלות דבינה דוקא וכמשי"ת.

והנה יש להקדים לזה הענין הידוע דיין המשמח הוא בבחי' בינה והיינו נכנס יין יצא סוד דסוד גימטריא ע'99 והיין גימטריא ע', ויש להבין מהו גילוי הסוד שע"י היין יוצא הסוד הנעלם הזה לגילוי כו'. דהנה יש ג' מדרגות ביין, הא' הנק' יין המשומר בענביו100 עדיין שלא יצא לגילוי כלל, והב' יין המשמח שהוא היין הנסחט ועמד זמן מה ובא לכלל טעמו במזג נכון, והג' יין המשכר כמו בנח דכתיב וישת מן היין וישכר101 כו' וכמו בחטא עה"ד שאשכול של ענבים סחט"ה לו102 שהי' מעורב טו"ר ובחי' הרע שביין הוא המסתעף ממנו כעס ורציחה (כרבה דשחטי' לר"ז במשתה דפורים103) ובחי' הטוב שביין הוא המביא לידי שמחה וטוב לבב דוקא כמו כאשר טוב לבו ביין כו', וכמו שנראה בחוש שבמשתה היין יטיב לב אדם ויסתעף ממנו כל טוב וחסד גם לשונאו כמו לאהובו והוא מצד השמחה שישמח לבו ויתרומם בנפשו באור הטוב והחסד

תרכג

דוקא כו' מה שלא הי' בו עד הנה כו', ועוד זאת שיגלה כל מצפוני לבבו שהי' צפון ונסתר בלבו ונכנס יין יצא סוד הגנוז ונעלם בתכלית, והכל ע"י היין המשמח דוקא, והטעם הוא כי טבע השמחה שבלב לגלות כל מצפון ולהיות טוב לב לכל, והשמחה שבאה ע"י היין יותר נעלה ויותר יגלה ההעלם הגדול, וכמו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא וכמאמר דחמרא וריחא פקחין104 הרי ע"י היין יצא סוד החכמה הגנוזה שהי' בהעלם הגדול ביותר. ויובן זה גם בעבודת ה' בשמחה שבהתבוננות שנק' בינה אם הבנים שמחה יגלה כל תעלומו"ת לב"ו לה' שהי' נעלם בבחי' יחידה דהיינו בחי' נקודת הלב שלמעלה מן השכל וההשגה בגדולת ה' רק רצון פשוט ועצמי כו' ואע"פ שהתחלת התפעלות לבו לא הי' רק מצד שכל והשגה דהתבוננות זו כו' וד"ל.

[יב] ועתה יש להבין מא' אין אומרים שירה אלא ע"ג היין כשיר הלוים דכתיב ועבד הלוי הוא דא הוא ע"י כו'. דהנה השיר גם הוא מגלה הצפון ונעלם שבלב ומוח, כידוע בענין שיר פשוט ושיר כפול ומשולש כו' דהניגון יוצא מנקודת הלב שלמעלה מן הכונה שבמוח, ושיר הלוים שהי' שרשם מבחי' בינה בחי' השגו' אלקות בפנימי' הכונה שבמוח כשהיו אומרים המזמור כידוע בתוך זה יצא לגילוי כל תעלומות נקודת הלב שנק' שי"ר פשו"ט מפשטות הרצון שלמעלה מן הכונה לגמרי, וזהו ועבד הלוי הוא בפנימי' בינה שנסתר מן ההשגה, ושרשו שיר פשוט הוא בחי' התענוג העצמי להתענג על ה' מצד העצם ממש כמ"ש במ"א105, וזהו כמו שמבחי' חיצוניות התענוג בא במורגש בבינה דוקא בשכל המושג שז"ש בע"ח דעיקר התגלות ע"י בבינה וכמ"ש במ"א בענין ג' קוצין דיו"ד106 כו', כך הוא בבחי' ההעלאה דשיר הלוים בבחי' פנימי' ע"י שבפנימי' בינה שהוא עומק המושג שלא בא לכלל השגה ותפיסא לרוחב כלל וד"ל. ולזה גזרו אומר דאין שיר הלוים אלא על היין המשמח להיות דיי"ן גימטריא סו"ד גם הוא בא להוציא הפנימי' הסוד דע"י פנימי' העלם התענוג לגילוי, וגילוי עונג הנעלם זה הוא בפנימי' ההשגה דבינה ושניהם כאחד דוקא טובים. וזהו הנק' יין המשמח אלקי"ם דבינ"ה להמתיק בחי' הגבורות והדינים שלה בב' אופנים, א' שיומתק בחי' גבורות קשות דבינה שזהו הנק' יין המשכר שעושה רציחה וכעס כנ"ל שהוא חלקי הרע דנוג"ה שבעה"ד טו"ר שסחטה חוה כו' שנק' אשכלות מרורות ענבי רוש ולענה107 כו' שהחיצונים מקבלים משם. והאופן הב' הוא הגבה למעלה והיינו שיהי' בבחי' היין המשומר בענביו מוימ"ב

תרכד

כו' שהוא המשומר ממגע נכרי כו' דהיינו שאין שליטה לחיצונים שם כלל וכלל כידוע. והענין הוא דיין זה נק' חמרא דמנטרא108 שסודו נעלם לגמרי ולא יצא לגילוי מעולם כיין הגנוז בענביו כו', וזהו למעלה הרבה מיין המשמח. וביאור הדבר הנה דוגמא לדבר יין ישן שדעת זקנים109 נוחה כו' ולא דעת נערים כו', דמ"ש אגברו חמרא אדרדקי היינו יין המשמח שיבא כל תעלומות שבמוחי' שלהם לגילוי והן נק' אנפי זוטרי דרדקי שהן בקטנות המוחין כנערים כו' והגילוי שלהם בא ממקיפים דנר"נ שלהם לבד שהוא רק מבחי' הקטנות דבינה אם הבנים כו' כנ"ל בענין נכנס יין יצא סוד והוא כעונג מורגש בשכל גלוי בטוב טעם, אבל בחי' עונג הנעלם שלמעלה גם מן החכמה שנק' טעם כמוס זהו יוצא ע"י יין ישן דוקא והוא יין המשומ"ר שיתפרש שיושב על שמריו זמן רב כחמר טב דיתיב על דורדייא110 כו' (והוא יין החזק ביותר והיינו כיין הכנוס ומשומר בענביו שיש בו כל זה החיזוק ממש רק שהוא בהעלם), והוא יין שדעת זקנים שקנה חכמה ממקורה מבחי' א"ס שיצא לגילוי שהוא בחי' ההעלם העצמו', וכנ"ל בענין שיר פשוט שנק' תעלומות לב כו' שאינו מורגש כלל כי עצמות ההעלם שמתגלה כו', וע"י השיר ביין ע"ג המזבח יומשך מבחי' ההעלם העצמי. וזהו ועבד הלוי הוא דא הוא ע"י להמתיק לבחי' יי"ן המשמח ג"כ דהיינו שלא יבא לכלל בחי' גבורות קשות שביין אחר שיעלה לבחי' יין המשומר ממגע נכר"י שהוא עצמות התענוג הפשוט שדעת זקנים נוח"ה הימנו כנ"ל שנמצא בחי' הקטנות שביין בא לבחי' הגדלות דיין המשומר כו', וזהו ע"י השיר על היין דוקא שהשיר ממתיק היין המשמח אלקים והיין פועל בחי' שרש השמחה שיבא לגילוי למטה ולא ישאר למעלה, ולכך אין אומרים שירה אלא על היין וד"ל.

וזהו ממשת"ה נגינת"ם שיר ומשתה יין שניהם כאחד דוקא, מפני שבחי' הנערים מיט"ט וסנד"ל כו' שנק' אנפי זוטרי שמחתם הוא בבחי' בינה בבחי' הקטנות כדרדקי כנ"ל, וע"י היין המשמח שלהם יצא סוד דבינה לגילוי, וזהו משת"ה נגינתם שיר ויין שניהם כאחד דוקא מטעם הנ"ל וד"ל, וזהו עלייתם לשרשם בפנימי' בינה שהוא פנימי' ע"י הגנוז שם כנ"ל לע"ל דוקא אחר שסבלו כל ירידות דכנ"י כמ"ש תנו יין למרי נפש111 להעלותם לשרשם, וזהו ונערים ממשתה נגינת"ם, אבל עליי' דכנ"י שנק' חתני"ם לבחי' מקיף דח"ע ח"ס הוא הגבה למעלה גם מפנימי' בינה שהרי שם שורה עצמות השעשועים שבעצמות א"ס ממש כמ"ש אז תתענג על ה' על ה' ממש, והוא מצהלות חתנים כנ"ל שלמעלה מן השמחה מצד המקיף דחופה וכמ"ש עוז וחדוה

תרכה

במקומ"ו דוקא. ומ"מ צהלות חתנים שנים הנ"ל ומשתה נגינתם דנערים הנ"ל הכל בזמן א' שהוא לע"ל שע"ז א' מהרה ישמע קול ששון כו' שזהו בחי' שמחה דנערים קול חתן וכלה הוא ענין מצהלות חתנים ומפרש דבריו במ"ש קול מצהלות כו', וכן מ"ש תחלה אשר ברא ששון בריאה יש מאין הוא שמח' דנערים חתן וכלה גילה רינה כו' הכל בחופה דדכר ונוק' שנק' אד"ם בצלם אלקים שהוא זווג נשמות ששרשם ביחוד פנימי' דאו"א כנ"ל וכמשי"ת ב"ה.

[יג] והנה מעתה יש להבין112 סדר הדברים במ"ש מהרה ישמע בערי יהודה כו' קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים כו'. דהנה יש לדקדק במ"ש מהרה ישמע ל' עתיד ולא עתה ומה ענין הקול חתן וקול כלה שישמע לעתיד דוקא ולא עכשיו, וגם מה שכפל לומר קול חתן בפ"ע וקול כלה בפ"ע הל"ל קול חתן וכלה, ומהו ענין הרמת קול שמחה לחתן וכלה. ויש עוד להבין ענין שינוי הנוסח דברכת אשר ברא שחותם משמח חתן עם הכלה ולא חתם משמח חתן וכלה כמו בברכת שמח תשמח כו'. ויש להקדים תחלה ענין ההפרש בין אירוסין לנישואין, דהנה ארז"ל במס' מנחות על משה יבא טוב113 ויקבל טוב מטוב כו' טוב זו תורה כו', ויש להבין הלא כבר ניתנה התורה ודבריו חיים וקיימים ולמה יצטרך עוד הפעם לקבלת התורה. אך הנה ידוע דאורייתא סתים וגליא וקודב"ה סתים וגליא וגם כנ"י סתים וגליא וג' אלה מתקשראן בקשר אחד ממש וכמאמר הזוהר ג' קשרין הן114 ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודב"ה כו', ובג' אלה הוא ההפרש בין מ"ת שע"י משה ובין קבלת התורה בימי משיח (שהוא משה כידוע דפנימי' אבא הוא פנימי' ע"י115 וזהו יבא טוב ונק' גואל ראשון וגואל אחרון וכמ"ש אם יגאלך טו"ב116 כו'). דהנה אורייתא סתים וגליא בחי' גליא הנגלות שבתורה ניתנה במ"ת כמ"ש ביום חתונתו זו מ"ת117 וזהו בחי' אירוסין לבד, ובחי' סתים שבהן שהן הנק' טעמי תו"מ שלא נגלו אז רק יתגלו לע"ל וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו שהן טעמי מצות כדפרש"י118 וזהו קבלת התורה פנימי' בימי משיח מחדש ממש כמו שניתנה בחי' חיצוניות החלק הנגלה שבה (וכמ"כ קודב"ה דסתים וגליא במ"ת

תרכו

דכתי' וירד ה'119 הי' בחי' גילוי בחי' חיצוניות לבד ובחי' סתים שבו שנק' סתימא דכל סתימין יתגלה לעתיד, וכמ"כ נש"י שהיו במ"ת בגופים הוא בחי' גליא ומ"ש וגם אשר איננו פה120 קאי על הנשמות שיסתעפו דור אחר דור, אבל נשמות חדשות לגמרי או שרש הנשמות כולן כמו שהן במקורן הוא בחי' סתים שעליהם א' כולך יפה כו' שחתומים ונעלמים באוצר הנשמות כו' והן יתגלו לעתיד וד"ל).

והנה ההפרש בין חיצוניו' הנגלה לנסתר שבה ידוע שזהו הנק' פנימי' וחיצוניות בחכמה דאורייתא מחכמה נפקת וכך הוא ההפרש בבחי' העונג העליון שמלובש בחכמה יש בו פנימי' וחיצוניות (והוא ענין פנימית אבא שהוא פנימית ע"י וחיצוניות אבא הוא חיצוניות ע"י כו'). וביאור הדברים ידוע דבתורה נאמר ואהי' אצלו אמון121 שעשועים יום יום, ויש בזה ב' ענינים, א' בבחי' החכמה שנק' התורה חכמה הקדומה שקדמה לעולם אלפים שנה122 וכמ"ש כאשר יאמר משל הקדמונ"י123 וגם א' נובלות חכמה של מעלה תורה124, והענין הוא דחכמה של מעלה הוא שרש החכמה הנגלית שבתשב"כ ושבע"פ והוא בחי' פנימי' חכמתו העצמית שהוא חכמה דא"ס בבחי' פנימי' שבו היינו שבה בחי' גילוי אור עצמותו ממש וז"ש ואהי' אצלו ממש אמון אמון מופל"א125 בסדכ"ס כו' ורק בחי' הנובלות דחכמה של מעלה הוא בחי' גליא שבתורה וז"ש הנסתרות לה' כו' (וכמ"ש במ"א בפי' ותמלא כד"ה כו' זהו כ"ד ספרים126 דאורייתא כמו עד"מ השואב בכד מים הגדול כו'), וכמו דאורייתא מח"ע נפקת יש בזה פנימי' וחיצוניות כנ"ל כך בבחי' התענוג העליון שבח"ע דתורה שנק' שעשועים יש בזה ממילא ג"כ בחי' פנימי' וחיצוניות, והיינו מ"ש ואהי' אצלו כו' שעשועים עצמיים שנק' בחי' שעשועי המלך בעצמו היינו מצד עצמותו, והוא בחי' התענוג הפשוט שבאחדות הפשוטה שאינו מדבר שחוץ ממנו כלל וכלל כו' וד"ל, והוא הנק' פנימי' התענוג שבח"ע ונק' עתיקא דעתיקין, והוא בחי' סוד ה' הגנוז ונעלם בכל דין ודין מדיני התורה הנגלית (וכמו שגם עכשיו בג"ע

תרכז

לומדים רזין וסודות דתשבע"פ דוקא וכמו עובדא דרבה בר נחמני בדין דאם בהרת קדמה לשער לבן כו' וכמ"ש במ"א127), וכמו שנובלות חכמה של מעלה לבד בבחי' הנגלה שבתורה כך רק בחי' נובלות וחיצוניות התענוג הפשוט שנק' שעשועים העצמיים הנ"ל נמשך בבחי' גליא שבתורה, וזהו משחקת לפניו בתבל ארצו כשירדה התורה למטה וכן ושעשועי את בני אדם128, והוא הנק' חיצוניות ע"י שבחיצוניות ח"ע (ומלובש בבחי' טעמים ונקודות שבתורה, וכידוע בענין טנת"א דהטעמים בכת"ר129 כו', ומ"ש טוב טעם ודעת למדני130 היינו בחי' טעמי תורה הגנוזים בנגינות הללו ונק' רננה דאורייתא וכמ"ש ובלילה שירה כו' וכן א' זמירות היו לי חוקיך131 כו', וזהו שיר השירים כו' ישקני מנשיקות כו' שהן טעמי תורה כנ"ל).

והנה לפי שמבואר למעלה בענין ג' קשרין דאורייתא וקודב"ה וישראל ממילא מובן דכמו שההפרש בין מ"ת לע"ל הוא בין הפנימי' לחיצוניו' שבתענוג וחכמה, כך הוא ממש ההפרש בשני אלה בבחי' סתים וגליא שבהם, דמאחר דישראל מתקשראן באורייתא ידוע דס"ר נש"י כל אחד יש לו אות אחת בתורה שלנו הנגלית, ואם במ"ת הי' רק בחי' חיצוניות ח"ע וחיצוניות התענוג העליון כך בנש"י הי' הגילוי בס"ר נשמות שהיו אז בגופים (ומה שעל כל דיבור פרחה נשמתן132 למעלה מעלה היינו כמו שהנשמות בשרשן למעלה כו') שהן רק בצלם ודמות אד"ם העליון בבחי' החיצוניות לבד, אבל בחי' סתים שבהן היינו כמו שהנשמות בשרשן העצמי והוא כמאמר ישראל עלה במחשבה133 שהוא מחשב"ה העצמית הקדומה הנ"ל שהיא חכמה שבתורה דכתיב בה ואהי' אצלו אמון כנ"ל דישראל מתקשראן שם באורייתא הקדומה כו' לא הי' בהן קבלת התורה שלהם בפנימי', עד לע"ל שיקבלו אותן הנשמות בחי' תורה הפנימי' הנ"ל. וזהו כאשר התורה נק' חתן וכנ"י נק' כלה וכמ"ש ביום חתונתו וכנ"י נק' כלה שמקבלת מן החתן כו'. ואמנם ודאי כמו שישראל מתקשראן ומקבלי' מאורייתא כל ניצוץ אות אחת והכל בבחי' גליא, כך אורייתא מתקשרא בקודב"ה שאז התורה נק' כלה וכמ"ש מאורש"ה134 כו' וקודב"ה נק' סתים וגליא, והיינו ההפרש בין

תרכח

שעשועי המלך בעצמו לשעשוע ותענוג הנמשך למטה לגבי המקבלים (וכידוע דבחי' ע"י ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים ומה שהוא ראש לנאצלים הוא בחי' חיצוניות התענוג בלבד ומה שיש בו מבחי' האחרונה שבעצמות עולם הא"ס הוא בחי' פנימי' ע"י בכלל כידוע), ובחי' גליא דאורייתא מקבל מבחי' גליא דא"ס שהוא בחי' חיצוניות התענוג שבעצמותו כנ"ל אבל בחי' סתים שבו שבעצמותו ממש לא בא לידי גילוי כלל במ"ת רק לע"ל הכל יהי' בבחי' סתים דוקא והיינו כל ג' אלה הקשרין דישראל באורייתא ואורייתא בקודב"ה שהוא עצמות המאציל כו' יהיו בבחי' הסתים שבהן שהן בבחי' פנימי' התענוג שבעצמות שנק' ארץ חפ"ץ חפצי בה135 כו' ויקבלו התורה מבחי' פנימי' שבתענוג העליון כנ"ל ואורייתא ג"כ מתקשראת אז בקודב"ה בפנימי' ועצמות השעשועים כמו שהי' קודם שנאמר ואהי' אצלו כו' (וגם כבר הי' לעולמים בדוגמא דלע"ל בדוד שהי' מחבר תורה של מעלה בהקדב"ה כמ"ש במדרש136 לפי שהוא בחי' מל' משיח וכמ"ש נאם דוד בן ישי הקים עול של תורה וזהו ואלה דברי דוד האחרונים וכמ"ש במ"א137 וד"ל).

[יד] ומעתה הנה יש להבין ענין ההפרש בין אירוסין לנישואין דבמ"ת הי' בבחי' אירוסין לבד כמ"ש תורה צוה לנו משה מאורשה138 כו' ולע"ל בקבלת התורה פנימי' כנ"ל יהי' בבחי' נישואין וכמ"ש ביום ההוא תקראי לי אישי ולא בעלי כו', דמ"ש כי בועליך139 עושיך זהו ביום שמחת לבו דבנין בהמ"ק ונתגרשה וכמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם140 כו', ובאמת ביום שמחת לבו קאי לע"ל כו'. דהנה לכאורה יש להבין בענין הנ"ל שבמ"ת לא הי' הגילוי רק מבחי' חיצוניות העונג העליון כו' והוא חיצוניות אא"ס שבתורה כו' והלא אמר וירד ה' על הר סיני וכשירד ודאי כל עצמותו ירד כמו שהוא בבחי' פנימי' שלו וגם הרי בפי' א' אנכי ה' כו' ופי' אנכי מי שאנכי141 בחי' סדכ"ס דלא ידע לי' בר איהו142 כו' וכמ"ש צאנה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו143

תרכט

כו' ומבואר בזוהר שכל אורות הגנוזים ונעלמים בעצמות עולם הא"ס באו לגילוי בזמן מ"ת144 כו' ואיך נאמר שלא הי' אז הגילוי רק בחיצוניות כו'. אך הנה הענין הוא דודאי מ"ש וירד ה' כל בחי' עצמותו ירד אך א"כ הי' העולם מזדכך מחומריותו שנעשה ע"י חטא עה"ד כו', וגם שהי' חירות גם ממלאך המות145 לולי חטא העגל אח"כ עכ"ז לא היתה ירידה זו כמו שיהי' לע"ל דכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר שיהי' גילוי אא"ס למטה כמו למעלה ממש משום דאת רוח הטומאה146 אעביר כו', ומוכרח לומר שירידת ה' על הר סיני בגילוי הי' רק מבחי' גליא שבו דקודב"ה סתים וגליא וכל בחי' אורות העליונים דע"ס דאצי' ולמעלה מעלה הגנוזים בעצמות המאציל אע"פ שגם הם באו ונמשכו למטה וכמ"ש בעטרה כו' מבחי' מקיפים דע"י וא"א כו' אבל כולם היו בבחי' ההעלם וההסתר על בחי' הגילוי היינו בבחי' אור מקיף ולא בא בחי' הסתים שהוא פנימי' אור א"ס שבפנימי' ע"י כו' לידי גילוי גמור בבחי' או"פ רק הי' בבחי' מקיף על האו"פ וסובב עליו מכל צדדיו כו', ולא שהי' בהעלם והסתלקות לגמרי אלא אדרבה הי' הכל שם רק שנשארו בהעלם על אור הגילוי שבא בבחי' או"פ, וכמו הדיבור אנכי כו' ודאי הי' בבחי' גילוי גמור אך מה שהי' גנוז ונעלם בבחי' מקיף על הדיבור הוא בחי' פנימי' אור א"ס שבטעם ועונג העצמו' ובחי' פנימי' ח"ע שבזה הדיבור ע"כ על כל דיבור פרחה נשמתן כו', והוא ענין המא' שכפה עליהם ההר כגיגי"ת147 בבחי' מקיף כו' וד"ל. ונמצא שההשפעה הפנימי' שהוא פנימי' האור מאור א"ס שבי' הדברות הי' נמשך בבחי' מקיף שהוא בהעלם ולא בגילוי גמור, וזהו הנק' בחי' אירוסין וכמ"ש וארשתיך לי באמונה כו' (ואע"פ שכל העם רואים148 את הקולות כו' ראו רק בחי' הגילוי אור דא"ס שבא בבחי' קול ודיבור אבל בחי' הפנימי' דאור א"ס שהי' בבחי' העלם ומקיף הי' מאיר עליהם בבחי' מקיף והן העדיי"ם שנק' כתרי"ם).

דהנה ענין האירוסין ידוע שלוקח הטבעת העגול ונותן על אצבעה ואומר הרי את מקודשת לי, שהעיגול דטבעת קידושין מורה בחי' היקף המקיף דמשפיע והוא אור שפע המקיף להקיף את המקבל שיוקרב ויוקדש אליו ביחוד ועדיין לא בא ליחוד אך זהו עיקר ומקור לכל יחוד וזווג שיהי' אח"כ כי באמרו הרי את מקודשת לי מתקדשת ומזומנת לו ליחוד וקנאה בקידושי' אלה כידוע ופי' מקודשת מזומנת גם הוא ל' קדש מובדל מאיש זולתו ומקודשת בבחי' קד"ש עליון אליו, והוא האירוסין שמקדש האשה בכסף והאשה נקנית בג'

תרל

דרכי'149 בכסף ושטר כו'. והענין הוא למעלה כידוע דכנ"י נק' אשה וכתי' וארשתיך לי כו', דבמ"ת הי' בבחי' אירוסין כמ"ש ביום חתונתו היינו שקיבלו התורה בבחי' מקיף דקידושין כמו הרי את מקודש"ת דכנ"י נעשית מקודשת להקדב"ה, והוא המקור לכל יחוד וזווג שיהי' אח"כ והיינו לע"ל שיהי' בחי' נישואין, כי כל מה שהי' בהעלם באירוסין דמ"ת הכל יבא בבחי' גילוי גמור בכנ"י לע"ל, כמו בבחי' יחוד וזווג שנק' נישואין שבא אור שפע המשפיע למקבל בגילוי גמור והוא הנק' קליטה כידוע, והיינו ענין טעמי תורה שהוא פנימי' אא"ס שבפנימי' טעמי תו"מ יומשך בכנ"י בהתגלות גמור בבחי' כלי כמאמר אין האשה כורתת ברית150 אלא למי שעשאה כלי בית קיבול לקבל אור ושפע דמשפיע בגילוי ובאופן ערך שפע המשפיע דוקא, ולהיות שלע"ל יהי' התגלות כל עצמו' אא"ס שבתורה (שאז גם התורה בבחי' א"ס כמ"ש ארוכה מארץ מדה151 ורחבה מני ים ארץ וים ב' ההי"ן כו' והוא פנימי' התורה) יהי' כנ"י בית קיבול לקבל כל המרחב שבעצמות אא"ס, ולכך נק' ארץ חפ"ץ ונק' ארץ טובה ורחבה בלי גבול (משא"כ עכשיו כו'). וז"ש ביום ההוא תקראי לי אישי152 כו' ולא עתה שלא הי' רק אירוסין וכמ"ש וארשתיך לי כו'. וזהו האשה נקנית בכסף הוא בחי' האירוסין בטבעת קידושין בעיגול בחי' מקיף לבד כנ"ל, ובביאה הוא בחי' נישואין ביחוד וזוג היינו לע"ל כנ"ל.

(ונמצא מובן מזה דבחי' אירוסין שהי' במ"ת שהי' בחי' מקיף יהי' בבחי' או"פ לע"ל, וז"ש וארשתיך לי באמונה וידעת כו' דעכשיו בחי' האמונה בכנ"י בבחי' מקיף בלבד וכן בחי' הדעת שיודעי' ומשיגי' הכל מרחוק ה' נראה להם ולא בגילוי גמור, וגם כל המצות מעשיות שישראל עושין עכשיו הכל נעשה למעלה בחי' יחודי' עליוני' דקודב"ה ושכינתי' ושורה בהעלם ומקיף בלבד, ומ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם153 היינו בבחי' מקיף על נשמתו שנק' לבושי', ולע"ל יבאו בגילוי, והוא העוה"ב שיש לכאו"א מישראל ע"י המצות שעשה בעוה"ז כידוע, ואמנם בבחי' גליא שבג' קשרין הללו הרי בחי' האירוסי' שהי' במ"ת בהעלם אינו רק לגבי הנישואי' דלע"ל שכל זה בבחי' הפנימי' הנק' סתים, אבל בחי' הנגלה הבא למעשה כמ"ש והנגלות לנו ולבנינו154 כו' הוא בא לבחי' נישואין ביחוד גמור גם עכשיו והן כל מעשה המצו' שנעשה יחוד קודב"ה ושכינתי' אלא שאין זה בבחי' הפנימי' שנק' נסתרות לה' אלקינו ולע"ל גם הפנימי' יתגלו ואין גילוי זה דלע"ל רק מסיבת

תרלא

המעשה בחיצוניו' דעכשיו משום דנעוץ תחלתן בסופן שהוא סוף מעשה דוקא וכמשי"ת בעזר"ה וד"ל).

[טו] והנה מעתה יש להבין מ"ש צאנה וראנה כו' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מ"ת כו', דהנה ידוע שהמלך שלמה מלך שהשלום שלו155 כו' היינו בחי' ז"א דאצי' ועטרה שעטרה לו אמו הוא בחי' אימא בינה עילא' ובחי' העטרה הזאת היינו כל בחי' אורו' העליוני' דע"י ולמעלה מעלה הגנוזי' בעצמות אור א"ס וז"ש שעטרה לו אמו דוקא כידוע בענין אהי' אשר אהי' דכל התגלו' העלם הכת"ר הכללי הוא בבחי' בינה אנא זמין לאתגלאה156 כו', וזה סותר לכאורה לענין הנ"ל דבמ"ת הי' בבחי' מקיף בהעלם הנק' אירוסין. ועוד שא' וביום שמחת לבו שזהו לע"ל וגם אז בעטרה שעטר"ה לו אמו, ואין הענין כן לפי כל הנ"ל שלע"ל יהי' האור מבחי' העצמו' והפנימי' דאא"ס שבפנימי' ע"י ולא בבחי' עטר"ה ומקיף אלא בגילוי כנ"ל.

אך הנה יש להקדים לזה ענין א' הידוע בע"ח דעכשיו בחי' המל' מקבל מבחי' ז"א בעלה והוא יחוד זו"נ שהוא יחוד הוי' ואלקים כידוע. והנה בחי' חתן וכלה שהוא בחי' משפיע ומקבל הרי למעלה בחי' ז"א נק' חתן חו"ת דרגא כו' וכנ"י נק' כלה בחי' מקבל השפע, וזהו יחוד קודב"ה ושכינתי' כידוע, אך הנה כדי שיהי' בכח החתן להשפיע למקבל ביחוד וזווג ושיהי' בחי' תולדה מייחודם לזאת צריך שיבא הכח והעוז להמשפיע מלמעלה מעלה דוקא. וזהו ענין בעטרה שעטרה לו אמו דהיינו בחי' בינה עילא' שממשכת לז"א עטרה שהוא מקור למוחי' בשביל כח היחוד להוליד נשמות כו' שאז דוקא יש ביכולת ז"א להשפיע למל' היא כנ"י, ועטרה זו היא מקיף ע"ג הראש דחתן כשהוא בחופה שחופפת ע"ג שניהם יחד כו'. ואמנם ב' דברים יש כאן הא' האירוסין שהוא ג"כ בחי' מקיף כשמקדש בכסף קידושי' והב' ענין העטרה שבראשו שעטרה לו אמו שלמעלה הרבה מזה המקיף דאירוסין כו'. והענין הוא דכח המקיף הזה שבעטרה זו היינו להיות במוחין שלו כח התולדה ביחוד שנק' נישואין כנ"ל זהו למעלה הרבה ממקיף של המקבל שהוא טבעת קידושי' שע"ג אצבעה באמרו לה הרי את מקודש"ת לי כו' שאין זה המקיף רק לגבי דידה שתתקדש אליו ותהי' ראוי' ליחוד וזווג כו', אבל מקיף דידי' שיהי' בו כח התולדה הוא בעטר"ה כו' וד"ל.

(ויובן זה בעבודת ה' במ"ש אשרי איש ירא ה' וארז"ל כשהוא איש ולא אשה, ולכאורה גם באשה נז' יראה כמ"ש אשה יראת ה'157, אלא הענין הוא

תרלב

כידוע דאית יראה כו' יראה תתאה בנוק' שנק' אשה יראת ה' בחי' ביטול היש לאי"ן האלקי כמו בהתעוררות תשובה ואוי"ר טבעיים להתפעל לצאת ממקומו הטבעי לבד כו', אבל יראה עילאה בחי' ביטול בעצם רק מצד בחי' אי"ן האלקי שבנשמ' הוא בחי' דכ"ר ונק' אי"ש ביו"ד דחכמה כ"ח מ"ה העצמי כידוע, וזהו אשרי אי"ש בחי' דכר כו', ואמנם מי הוא הנותן כח לאיש זה להיות בו ביטול העצמי דכח מ"ה הנ"ל זהו בחי' המקיף דצלם והוא צ' ל' שנק' צל ומ"ם דצלם למעלה מזה וצל זה הוא הבא בגילוי כמ"ש ה' צילך158 כו' ונק' מזלי' כידוע, והוא בחי' העטר"ה הנ"ל להיות לו כח המוליד במוחין שזהו בבחי' כחב"ד תוס' כח כו', אבל החופה הוא מקיף דיחידה בחי' מ"ם דצלם שכולל דכר ונוקבא כאחד כו' וד"ל, ויש נשמות שהן בבחי' נוק' כאשה יראת ה' הנ"ל ויש להן בחי' מקיף מיוחד ליתן בה כח ועוז לקבלת אור האלקי, וזהו כמו טבעת קידושין כו', ויש נשמות שהן מבחי' דכורא ומקיף שלהם הוא שיולידו ויעשו פרי למעלה בעבודתם כאיש שיוכל להוליד כו'. ובזה יובן ההפרש בין מקיף דעטרה לגבי החתן וכמ"ש כחתן יכהן פאר159 שהוא העטרה ובין מקיף דכלה שזהו ככלה תעדה כליה שהן טבעת הקידושין כו' וד"ל).

[טז] והנה כל זה עכשיו דוקא שהמל' מקבלת מז"א ע"כ נאמר בעטרה שעטרה לו אמו להיות לו כח היחוד כנ"ל, אבל לע"ל כתיב אשת חיל עטרת בעלה ונקבה תסובב גבר160 שאז לא תקבל המל' מז"א כי תעלה למעלה הרבה ממנו והיינו בבחי' אור הכת"ר דכתר מלכות איהו כתר עליון כו' משום דנעוץ תחלתן בסופן וסופן כנ"ל וסוף מעשה עלה במחשבה תחלה כידוע בענין כוסי רוי"ה גימטריא אר"ך161 והוא בחי' א"א דאצי' כו' (ומ"ש והי' אור הלבנה162 כאור החמה שיהיו זו"נ שוין בקומתן יהי' עוד עלי' למל' למעלה מזאת והוא שתהי' עטרת לבעלה כו'). והענין הוא כנ"ל דבחי' פנימי' אור א"ס שבפנימי' התענוג העצמי שנק' שעשועי המלך בעצמו יאיר בכנ"י לע"ל ויקראו חפצ"י בה כנ"ל שזהו סוף מעשה שעלה במחשבה תחילה ממש ויהיו בחי' בית קיבול להכיל זה כנ"ל. וזהו מארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש163 שזהו מה שהמלאכים אומרים עכשיו קדוש הוי' כו' יאמרו קדוש זה לפני נשמות הצדיקים, וזה פלא גדול לכאורה. אלא הענין הוא שנשמות הצדיקים בעסקם בתו"מ ובתפלה ותשובה בהיותם בגופים בעוה"ז עושין בחי' כת"ר ועטרה לבחי'

תרלג

המל' מבירורים דרפ"ח כו' שעולה המל' עי"ז בבחי' או"ח לקדמותו שהוא אשר עלה במחשבה תחלה כו', והוא תענוג הנעלם שבעצמותו ממש הנ"ל שיתגלה לע"ל במשיח דכתיב בי' וגבה מאד164, וזהו עליית המל' עד פנימי' ע"י כנ"ל, ולכך תהי' עטרת לבעלה שהוא בחי' ז"א. והענין הוא דעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו במ"ת הי' מאורות עליונים מלמעלה למטה בבחי' או"י כו', אבל אין לה ערך לגבי עטרה שתהי' לו מבחי' המל' כשתהי' לע"ל עטר"ת בעלה להיות שזה יבא מבחי' הברורים דאו"ח (וכמו הפרש בין ב' מיני אבן שהם וישפה שהבהקת אבן הנק' ישפה מצד הנקיון (בל"א גְישט ערלְי עט) והזיכוך שנק' טהרה יוכל להיות אור צח מצוחצח הרבה יותר מהבהקת אבן הנק' שהם שהוא בהיר מצד העצם, וזהו שצדיק תחתון למעלה מצדיק עליון אשת חיל עטרת בעלה וד"ל), והוא ע"י התשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא, ולכך עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש דהמלאכים שרשם מבחי' המל' כמו שהיא בבי"ע וכבו"ד הוי' בחי' ז"א קדוש ומובדל מהם וצדיקים הגם שנשמותיהם בשם הוי' דז"א אך אז יהי' אחר הבירור דתשובה ומע"ט שיעלו קדושתם עי"ז לבחי' סובב הכללי שלמעלה משם הוי' ששם עלי' המל' שנק' עטרת בעלה וכמאמר צדיקים יושבים165 ועטרותיה"ם בראשיהם ע"כ יאמרו המלאכים לפניהם קדוש כו' לפי ששרש הצדיקים יהי' מבחי' המל' לאחר שתעלה ויעלו עמה גם הם, ודוגמא לדבר גם עתה הרי מט"ט יושב וקושר כתרים166 לקונו מתפלותיהן של ישראל שזהו מתפלות הצדיקים שבגופים עושה כת"ר ועטרה במל' שנק' קונ"ו דמט"ט דיצירה או דבריאה, ועטרות אלה הרבה למעלה מעטרה שעטרה לו אמו כו' מטעם הנ"ל וד"ל.

אך הנה לפ"ז עדיין אין מתיישב ענין הפסוק זה דצאנה וראנה כו' במ"ש וביום שמחת לבו דודאי קאי זה לע"ל ואז לא יהי' בעטרה דאמו אלא ע"י אשת חיל שתהי' עטר"ת בעלה ומטעם הנ"ל, וגם אינו מתורץ עדיין הקושיא דלעיל מה שסותר לענין הנ"ל דבמ"ת הי' בבחי' מקיף דאירוסין שהוא בהעלם ולא בגילוי ועטרה זו בחי' גילוי הוא דוקא שהוא בבחי' מקיף כו'. והנה יש להקדים לזה ענין אחד והוא מ"ש וארשתיך לי בכסף ואח"כ וארשתיך באמונה167 כו', הנה האירוסין באמונה אחר הכסף זהו כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך168 לכתך אחרי כו' שהי' עיקר הלוכם אחרי ה' ממצרים רק באמונה והוא הי' בבחי' מקיף

תרלד

ועטרה בלתי גילוי אמנם מכח זה הי' כל אשר קיבלו במ"ת וזהו וארשתי"ך כו', וזהו העטרה דאמונה בכנ"י תהי' בחי' עטרת לבעלה לע"ל כנ"ל שאמונה זו יהי' לה עליי' גדולה כ"כ עד שתעלה למעלה להיות לעטרת לשם הוי', ועתה הוא בהיפך דאיהו אמת ואיהי אמונה169 דודאי אמת דהוי' למעלה מן אמונה דמל' ואדרבה מקיף האירוסין באמונה שבהעלם כו', וענין איהו אמת היינו בחי' גילוי אמיתת אור א"ס שבקו האמצעי דז"א וכמ"ש דוד אמת"ך אלקי כו' וכן ואמת ה' לעולם170 כו', וזהו עוטר ישראל בחי' ז"א בתפאר"ה כמ"ש כחתן יכהן פאר171 שהוא ת"ת דאימא שנעשה עטרה לו כו'. ואמנם ביום חתונתו במ"ת נמשך מעטרה זו כח לכל יחוד כנ"ל, וגם מה שיהי' עטרת תפארת למעלה מזו והוא מבחי' האמונה גם זו יהי' מעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו דכאמה בתה172 (והוא בחי' שם ב"ן דמל' שעולה בבחי' ס"ג דבינה כידוע וד"ל). ולפ"ז ביום שמחת לבו דלע"ל גם יהי' מעטרה זו דאמו רק שיהי' בעליי' ע"י בחי' המל' שנק' עט"ב מטעם הנ"ל וד"ל.

[יז] ובכל זה יובן ענין שינוי נוסח החתימה דחותם בברכת אשר ברא משמח חתן עם הכלה ובשמח תשמח חותם משמח חתן וכלה. דהנה כאשר או' משמח חתן וכלה השמחה באה תחלה לחתן וממנו תבא השמחה לכלה שהחתן הוא המשמח לכלה וכמו שאמרו אשה בעלה משמחה173 כו', וזהו עתה בזמן הגלות, אבל מ"ש משמח חתן עם הכלה הכונה שעיקר השמחה באה אל הכלה שהיא עיקר והחתן מקבל שמחה מן הכלה שממנה עיקר ומקור השמחה לשמח את החתן, והיינו לע"ל דוקא דאשת חיל עטרת בעלה כנ"ל. וביאור הדברים מובן עפ"י הנ"ל דעתה בזמן הגלות בחי' המל' שרש כנ"י שנק' כלה למעלה מקבלת מבחי' ז"א שנק' חתן וע"כ שמחה דחופ"ה בחתן תחלה וכמ"ש קול מצהלות חתנים מחופתן כו' והוא משמח לכלה דאשה בעלה משמחה והוא ע"י העטרה שעטרה לו בחופתו שקיבל בחי' מוחין חדשים לשמח גם הכלה עמו כו' וד"ל, אבל לע"ל דגם העטרה שלו יהי' מן הכלה דאשת חיל עט"ב לפי שתתעלה המל' למעלה מעלה והוא בפנימי' הכת"ר דאצי' כנ"ל אז נהפוך הוא שעיקר השמחה מן הכלה שהיא כנ"י בחי' המל' סופא דכל דרגין שנעוץ סופן בתחלת הכל ע"כ יקבל החתן שהוא ז"א שמחה עליונה מן הכלה דוקא וממנה יושפע לו אור השמחה, וז"ש משמח חתן עם הכלה פי' מן הכלה כו' וד'"ל.

(ויובן זה בעבודת ה' בשמחה דכנ"י שלמעלה מן הטעם ודעת רק מצד בחי' התקשרות בחי' עצמיות דיחידה בעצמות דא"ס ממש ולא מצד מדותיו

תרלה

כלל, וכמו וישמחו ב"ך174 ממש וכמו שם נשמחה ב"ו שלמעלה הרבה משמחה בהוי' שהוא ז"א ע"י שמחה במדות שבלב מההתבוננות שישמחו בהוי' שהן מדות דאצי' ששרשם בבינה שנק' אם הבנים שמחה, וגם שהעונג שברצון הוא מלובש בשמחה שבהתבוננות הרי עונג מורכב הוא, אבל השמחה שבעצמות הנפש שלמעלה מכל עונג ורצון בפרט מגיע למעלה בשמחה ועונג שבעצמות ממש שלא מצד שום טעם ודעת (וגם לא מצד יחוד כמו עתה שאל אישך תשוקתך ותשמח בבעלה כו' וזהו אז תשמח בתולה177 במחול כו' וד"ל). ושמחה כזאת הנה היא בשמחה של מצוה שזהו מצד שאמר ונעשה נח"ר לפניו178 ולא מצד עצם הרצון ולזה נק' כנ"י אז ארץ חפ"ץ כו', וזהו שמחה שמן הכלה אל החתן לעורר שמחה העצמית למעלה וכמ"ש שם נשמחה בו175 ומשם יומשך שפע השמחה176 להוי' שהוא בחי' ז"א וכמ"ש הנני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר משום דנעוץ סופן179 כו' כנ"ל).

[יח] וזהו מהרה ישמע ל' עתיד כו', דהנה יש להפלא מאד על אשר אנו רואים בענין הקידושין שאו' לה הרי את מקודש"ת לי והרי היא שותקת ואינה משיבה כלום לאמר לו הן ורוצה אני עכ"ז מתקדשת בזה ואיך תתקדש בשתיקה אולי אין רצונה בקידושין והרי כל קניי' בכסף הקונה נותן הכסף ושואל אם מרוצה בכסף זה למכור והלה משיב הן ומושך הקונה ונקנה בכסף או במשיכה, אבל האשה שנקנית בכסף הרי בשתיקה מתקדשת ונאמר בה קיחה כי יקח180 כו', והנה גם מה שאומר הרי את מקודשת זהו כאילו פוסק הדבר שבמאמר זה מיד מקודשת ולא תוכל לומר לאו כו'. אך הנה כל זה יובן דעתה בזמן הגלות אין למל' רק מה שמקבלת מז"א ובבואה לפניו לית לה מגרמה כלום גם קול ודיבור אין לה, וכמו בתפלת ש"ע שנק' צלותא בלחש אד' שפת"י תפתח תפתח אתה כי אין מלה בלשוני כו' וכמו נאלמתי דומי'181 כו' מצד בחי' הביטול ושפלות דמקבל אין לה בחי' התפשטות בדיבור כלל וכלל (ותחלה נעשי' רק כמו נקודה אחת כו' וחוזרת להבנות בפרצוף ואמנם בבחי' ביטול

תרלו

עצום), וז"ש בחנה וקולה לא ישמע182 כו' שאין לה קול כלל מעוצם הביטול לגבי בחי' המשפיע, וע"כ מיד שאומר החתן הרי את מקודשת לי שותקת בבחי' ביטול לבטל רצונה אליו בלי שיהי' נצרך להשיב לו הן כי אין לה קול ודיבור ובשתיקה זו מתקדשת לו וקולה לא ישמע כלל. אבל לע"ל דאשת חיל עטרת בעלה183 יהי' לכלה עליונה בחי' קול ודיבור בהתפשטות בפ"ע מאחר שיהי' עליי' שלה לבחי' פנימי' הכתר כנ"ל עד שתהי' משפיע לבעלה כנ"ל, וזהו קול כלה שיהי' לכלה קול, ודוקא לע"ל ישמע בערי כו' קול כלה ולא עתה שבשתיקה מתקדשת בצלותא דלחש וד"ל.

אך א"כ מה זה שאומרים קול חתן ג"כ מאחר שהכלה עיקר לעתיד, הענין הוא משום דעיקר ההפרש הוא בין עתה לע"ל הוא ההפרש שבין אירוסין לנישואין הנ"ל, שבמ"ת הי' רק בחי' אירוסין בטבעת קידושין שהוא בבחי' מקיף על הכלה כו' ע"כ בשתיקה דוקא מתקדשת ואין לה קול כביטול דצלותא בלחש, אבל לע"ל יהי' בחי' נישואין דהיינו שכנ"י תקבל פנימי' ועצמות אור הא"ס ממש ונעשית בחי' כלי בפ"ע לקבל הכל בבחי' בלי גבול ע"כ אז יהי' לה בחי' קול בהתפשטות גדולה ויתרה בלי גבול כו' (וזהו הנק' קול גדול ולא יסף כמשי"ת). וזהו שא' ישמע קול חתן וקול כלה שקול כלה יהי' בחי' כלי לקבל כל אור ושפע העצמות (ועכ"ז משמח חתן עם הכלה דכלה עיקר גם לגבי שפע העצמו' כנ"ל בענין שמחה דכנ"י בבחי' עצמיות כשמחה של מצוה כו' וכמ"ש וישמחו ב"ך כו') וד"ל.

[יט] ולהבין זה בתוס' ביאור, כי הנה עדיין אין מתיישב ענין קול חתן וקול כלה, דלכאורה לפי פי' הנ"ל יש סתירה מיני' ובי', דקול חתן וקול כלה משמע כמו עכשיו שחתן משפיע לכלה לכך הזכיר קול חתן קודם לקול כלה ובחתימה מסיים משמח חתן עם הכלה דמשמע שהכלה עיקר והוא כמו שיהי' לע"ל והרי א' מהרה ישמע לשון עתיד וא"כ הי' לו להקדים קול כלה לקול חתן כו'. אך הנה יש להקדים לזה ענין הידוע בע"ח דגם לע"ל יש ב' מדרגות בבחי' עליית המל'184, הא' שתהי' שוה בקומתה לבחי' ז"א ולא תצטרך לקבל ממנו כלל כעכשיו אלא מקור אחד להם, והוא בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר א' לזו"נ185 כמו שהן שוין בקומתן כו', וזהו שא' לעתיד והי' אור הלבנה כאור החמ"ה ממש בשוה, וזהו ה' אחד ושמו אחד יח"ע דהוי' דז"א ויח"ת דמל'

תרלז

שנק' שמו יהיו שוין למהוי אחד באחד186 כו' וד"ל, והיינו שיהי' אור הלבנה כמו שהיתה קודם שמיעטה א"ע דכתיב ויעש ה' את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן כו', וידוע הקושיא מרישא לסיפא דקאמר שני המאורות הגדולים דגם מאור הלבנה נק' מאור הגדול ומסיים ואת המאור הקטן, אך מפני שקטרגה הלבנה187 וטענה וכי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד א"ל לכי ומעטי א"ע כו', ולע"ל יהי' אור הלבנה כמו שהיתה קודם המיעוט שנק' שני המאורות הגדולים וד"ל (ואין זה מובן דא"כ איך לעתיד ישתמשו בכתר אחד והדרא קושיא לדוכתה, וצריך לומר דלע"ל לא יהי' הפרש כלל בין מדת יום למדת לילה וכמ"ש לעת ערב יהי' אור כו' ולילה כיום יאיר188 ואז אפשר להשתמש בכתר אחד, משא"כ כאשר הי' במע"ב הפרש בין יום ללילה גם בטרם שעשה המאורות דשמש וירח והוא ע"י שהבדיל בין אור והחושך ויקרא לאור יום189 ולחושך קרא לילה והמאורות עשה להבדיל יותר ונק' הלבנה מאור לממשלת הלילה ע"כ מיעטה א"ע לקבל מהשמש וד"ל, וביאור זה יובן במ"א ע"פ ושמתי כדכ"ד190 שמשותיך כו' שהם וישפה ב' מדרגות דא"י וא"ח שלע"ל יהיו שוין ממש כו').

והנה לנגד עלי' זו אמר כאן קול חת"ן וקול כלה ר"ל שניהם שוין במעלה ואין הכונה קול חתן משפיע לקול כלה, אלא קול חתן בפ"ע וקול כלה בפ"ע כענין שני מאורות הגדולים דאור הלבנה ואור החמה וכמ"ש ה' אחד ושמו אחד כנ"ל שיהי' זו"נ שוין ומשתמשין בכתר אחד כנ"ל ולא כמו עכשיו שאין לכלה קול כלל וכענין צלותא דלחש כנ"ל וד"ל. אבל הנה עלי' המל' השנית לע"ל הוא עלי' הנ"ל דא"ח עט"ב וכן נקבה תסובב גבר כו' שתהי' עולה עד פנימי' ע"י וא"א (כמו בנעילה דיו"כ) ולמעלה מעלה יותר, והיינו כמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים191 מירושלים חציים אל הים הקדמונ"י שזהו שתתן שפע מלמטה למעלה מעלה לים הקדמוני שהוא עולם התוהו קודם שהי' התיקון וחציים אל הים האחרון שהוא עולם התיקון כו' ואז תהי' בחי' משפיע לבחי' ז"א בעלה (והוא שם ב"ן שיעלה בבחי' או"ח לקדמותו ממש שהוא מל' דא"ס ממש) כי בחי' התיקון דאד"ם שהוא ז"א יהי' כמו טפל לעיקר, ולזה אמר משמח חתן עם הכלה דהכלה עיקר כנ"ל וד"ל (ולא הוי החתימה שלא מעין הפתיחה, ומה גם דקול מצהלות חתנים סמוך לחתימה קאי ג"כ אדסמיך לי' דקול חתן קודם כו' משום שכל זה כסדר העליות הוא תחלה שוין בקומתן ואח"כ משמח חתן עם הכלה והמשמ"ח חתן וכלה שבברכת שמח תשמח שהוא

תרלח

כשהמל' מקבל מז"א והמשמח חתן עם הכלה בעליי' הב' דמל' הכל מעצמות אור א"ס ב"ה וד"ל).

[כ] והנה מ"ש והי' אור הלבנה כו' הרי אמר ואור החמה יהי' שבעתיים כאור ז' הימים שהן בחי' ז"ת דע"י, ומאחר שיהי' הלבנה כמו אור החמה ממילא יהי' עליי' המל' באשר הוא שם אור החמה בלי הבדל כלל, וא"כ מהו עליי' הב' דמל' למעלה מז"א שנק' אור החמה. אלא הענין הוא דמ"ש והי' אור הלבנה כו' היינו כמ"ש לא יבא עוד שמשך192 וירחך לא יאסף כו', שזהו עליי' אור החמה כאור ז' הימים שבעתיים פעמים כמוהו, דביאת השמש עתה עושה הבדל בין היום והלילה ואור ז' הימים כולו יום ואור ולא חושך כלל, וזהו לא יבא עוד שמשך שיהי' בחי' אור א"ס בשם הוי' דז"א שנק' שמשא וכן במל' שנק' ירח, וכמו שהיו שניהם מוגבלים בממשלתם ביום ולילה שהן חו"ג כי חסד אל כל היו"ם193 כו' כך יהיו שניהם בלתי מוגבלים לע"ל, אבל עכ"פ יש מדת יום אלא שנק' יום שכולו ארוך שכולו טוב194 כו' ואור הלבנה יהי' כאור החמה ג"כ לא יאסף, אבל מ"ש לא יהי' לך השמש195 לאור יומם כו' ה' יהי' לך לאור עולם היינו למעלה מזו"נ שנק' שמש וירח גם בעליית' בע"י אלא עצמות אא"ס ממש יהי' לך לאור עולם בבחי' נצחי' דא"ס ולא כאור ז' הימים וגם לא כשמש שלא יבא שיפול בגדר זמן כו' דמ"מ אינו אור עולם ממש וד"ל.

וזהו מ"ש לע"ל דוקא קול גדול ולא יסף196. דהנה עתה המל' מקבלת מז"א שנק' שמש וגם כשהיא מאור בפ"ע ובלי גבול כמ"ש ירחך לא יאסף אין לכל זה ערך לעלי' המל' לקבל מעצמות אא"ס ממש וכמ"ש ה' לא יהי' לך לאור שהמל' נק' בית קיבול להכיל בה אור עולם זה כו' וע"כ תקרא אז ארץ חפץ כנ"ל, וזהו שנק' קול גדול ולא יסף להיותה מקבלת מעצמות אור עולם בחי' א"ס ממש ע"כ קולה גדול בבחי' א"ס, וכמו שאומרים בשכמל"ו ביו"כ בקול רם דוקא לפי שיו"כ נק' שבת שבתון מעין עליי' המל' דלע"ל, וזהו היפוך גמור מצלותא דלחש שקולה לא ישמע כלל וכל המשמיע קולו כו', ולע"ל יהי' להיפך דוקא בקול רם שהוא בחי' קול מורגש בבחי' יש ודבר גדול דוקא היפך הביטול כו' (ושרש הדברים הוא דמ"ש ה' יהי' לך לאור עולם הוא יהי' יום הגדול שכלול מיום ולילה כאחד בלי התחלקות דשמש וירח כלל וכמ"ש ביום הג' יקימנו197 ונחי"ה לפני"ו ממש, ולכך יהי' בבחי' מורגש ליש דוקא, כי עכשיו

תרלט

שהמל' בחי' מקבל מעונג דאי"ן דכח"ב כו' א"א לה לקבל כ"א ע"י ביטול במציאות שהוא השתיקה כמו מלאכים בעמדם תרפינה198 כו' שזהו עמידה דש"ע וזהו הנק' ביטול לאי"ן ולא האי"ן אלקי עצמו, אך כאשר תעלה המל' לקבל מעצמות העונג כמו שהוא בלתי תבא לבחי' ביטול עצמותה כלל אדרבה תהי' בבחי' יש מורגש כמו שהתענוג בעצם, וכמו להנחיל אוהבי יש199 י"ש האמיתי כו' וכשכינה מדברת מתוך גרונו200 דמשה ולא הי' בו ביטול כלל, וכן במשיח שיהי' בו אור א"ס בבחי' מורגש דוקא, וכך אנו רואי' ביחידי הדור צדיקים גדולים שמתענגים על ה' בעבודה שבלב במורגש בלי ביטול כלל וד"ל. וזהו קול גדול ולא יסף דקול גדול בא במורגש דוקא היפך הביטול דתפלה שבלחש כנ"ל וד"ל.

[כא] והנה להבין בתוס' ביאור201 ענין קול כלה דלעתיד שנק' קול גדול כו', הנה יש להקדים ענין אחד והוא אשר לע"ל יהיו נשמות גבוהות מאד ונק' נשמות חדשות202 לגמרי ששרשם מעצמות אא"ס שלפני הצמצום דקו"ח כו' עד אשר הנשמות דעכשיו שהן מבחי' פני אדם שבמרכבה יחשבו בבחי' מזון גשמי להנשמות עליונות הנ"ל, והוא הנק' סעודת לויתן ושור הבר203 כו', וכאשר יאכלום אותן נשמות העליונות הנ"ל יעלו אותן ניצוצות דעכשיו כמו שאדם מעלה עכשיו למזון הגשמי וכמ"ש ענין זה באריכות ע"פ ואכלתם אכול204 ושבוע והללתם את שם ה' כו'. ותחלה יש להבין ענין כונת האכילה עכשיו ומזה יובן אכילה דלויתן לע"ל. דהנה ידוע שיש נשמות ומלאכים בכל עולם מג' עולמות בי"ע ומלאכים דבריאה נק' שרפים ומלאכים דיצירה נק' חיות ואופנים בעשי' ומרכבה דפני ארי' ופני שור הוא ביצירה ויורד אור ושפע מעולם הבריאה ממדרגה למדרגה עד שמרי האופנים דעשי' שמקבלים המזלות והמזלות הן שרש האחרון הבא בהגשמה לגידול דצח"ם עד שאין לך עשב205 שאין לו מזל כו', ולזאת הרי שרש בהמות וחיות דלמטה הוא מפני שור ופני ארי' דיצירה שיורד מעילה לעילה עד התהוות הנפשות בהמות וחיות גשמיות,

תרמ

ועד"ז גם פני שור שבמרכבה דיצירה מקבלים ממלאכים דבריאה שהוא שרש הראשון ברוחניות כו'. והנה יש בחי' פני אדם במרכבה שמנהיג כולם והוא שרש הראשון לנפש האדם למטה, וכמו שאנו רואים הפרש בין אדם לבהמה למטה שמאכל אדם הוא בשר החי כו' ומאכל בהמה הוא עשב כו', כך הוא למעלה במרכבה דארי' ושור שנאמר מצמיח חציר לבהמה206 כו', והוא שפע אור המשכה אלקי' הבאה לשור העליון להיות לו למזון גשמי והוא אשר משיג בהשגות אלקות המחי' אותו, ולהיותו בא בהגשמה ה"ז לו למזון כמו חציר ועשב לשור הגשמי שלמטה, וכן הכפירים עליונים שואגים לטרף207 כו' היינו ג"כ טרף ומזון רוחני ברוחניות אור ושפע האלקי כו', ומשם יורד האור ומשתנה ומתגשם מעילה לעילה עד נעשה שפע גשמי' במזלות דעשי' להשפעת דצ"ח כו' כי ירד האור כ"כ בריבוי ממוצעים עד שבא בהגשמה כ"כ כצומח וחי גשמיים. ואמנם בחי' מאכל אדם למעלה היינו כמו מאכל אדם למטה שהוא בחי' התכללות פני שור העליון להיות למזון גשמי לבחי' אדם שעל הכסא, וכמו הקרבן שור ע"ג המזבח עולה למעלה לשרשו בחי' פני שור וגם שור העליון עולה כקרבן במזבח העליון ונכלל בבחי' אדם כמאכל גשמי ונק' לחמ"י ריח ניחוחי208 כו', וע"כ האדם התחתון שהוא בצלם אד"ם העליון כשאוכל הבשר דשור מעלהו לשרשו פני שור ששם נכלל בפני אדם. וזהו כללות כונת האכילה דאדם לצומח וחי כו' להיות שזה ביכולת האדם דוקא להעלות לשרשי דצו"ח למעלה שיוכללו בבחי' אד"ם מצד שרשו בפני אד"ם העליון וד"ל.

והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו בחי' פני שור נק' בהמה לגבי אדם למטה כמו שהוא למעלה כנ"ל, כך כאשר יהי' עליות כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למעלה הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון, כך יהי' בחי' פני אדם דעכשיו בנשמות ששרשם מפני אדם דבריאה או יצירה רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לע"ל בימות המשיח שבחי' פני אדם שבהם יהי' מעולם היותר עליון כ"כ עד שנשמות דפני אדם דבריאה דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר השור לאדם למטה, וזהו סעודת לויתן ושור הבר דלע"ל כמשי"ת.

[כב] אך להבין זה בתוס' ביאור איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלע"ל, הנה אנו מוצאים גם בכנ"י עכשיו שיש בהן בחי' אדם ובחי' בהמה וכמ"ש וזרעתי את ב"י209 זרע אדם וזרע בהמה, וא"א לומר

תרמא

זרע בהמה ממש שהוא נפש הבהמיות בהמה ממש כרוח התאוה גשמי' שבאדם שהוא כבהמה ממש מצד המשכת תאוה גופנית דאב ואם כו' דא"כ איך אמר וזרעתי ב"י כו', אלא הכונה הכל בבחי' אור זרוע לצדיק עליון דאצי' נשמות אלקיי', רק שיש בהן ב' מדרגות זרע אדם וזרע בהמה והוא בחי' מ"ה וב"ן וכמ"ש אדם ובהמה תושיע כו' וכמ"ש דוד ואני בהמות210 הייתי עמך, והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, א' בנשמה שבמוח בשכל ודעת האלקי דוקא כל א' כפי מדרגת נשמתו במוחי' דבחי' אד"ם, ונק' זרע אדם כו', ויש הרבה נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' הקטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד, וכמו שיש הרבה פשוטים שאין להם דיעה והשגה אלקי' כלל וגם לא התפעלות אוי"ר שכליים רק טבעיים כמדות שבבהמה ממש אבל הוא דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' וכמ"ש ואני בהמות כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמות ת"ח נק' בחי' בהמה ממש כו', וזהו כדמיון בחי' פני שור במרכבה שבטל ונכלל בפני אד"ם שבמרכבה (וכמו הפרות שנשאו הארון דכתיב ותשרנה הפרות211 כו').

ואמנם הנה יובן שלפי ערך זה יוכל להיות חלוקי מדרגות הרבה זו למעלה מזו עד שגם בחי' הנשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי הנשמות שבעולם העליון יותר, ודוגמא לדבר מצינו שבימי משה הי' כל הדור ההוא דור דיעה מבחי' החכמה שבראש וכמ"ש כל העם קדושים212 כו' ות"ר אלף שמש"ה בקרב"ו, ודאי גם בחי' זרע בהמה דשם שהוא בעקביי' בחי' נה"י רק בחי' המעשה כטבעיות אוי"ר להיות סור מרע כו' בפ"מ לבד ובלא טעם כלל כנ"ל שנק' רגל"י213, היו למעלה מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה שבבחי' הגדלות דזרע אדם. וא"כ בימי המשיח שיתעלה למעלה הרבה גם מבחי' החכמה שבראש וכמ"ש וגבה מאד יוכל להיות שגם בחי' זרע אד"ם שבגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו' שיצטרכו לבא בבחי' בירור כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע"י האדם כו', וזהו הנק' בירור אחר בירור דגם פני אדם שנק' מברר עכשיו עתיד לבא בבחי' בירור להיות למזון בבחי' בהמה לבחי' אדם היותר נעלה שיהי' לע"ל, וזהו בירור אחר בירור דהיינו שהדבר שכבר הוברר ונק' אד"ם נעשה בבחי' בהמה להתברר ע"י בחי' אד"ם העליון יותר וד"ל.

וזהו ענין סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לע"ל, דלכאורה זהו דבר פלא ולא מתיישב על הדעת שיהי' בחי' אכילה גשמי' לצדיקים לע"ל כלויתן ושור

תרמב

הבר הגשמי דודאי יהיו צדיקים דלע"ל בתכלית ההפשטה מן הגשם לגמרי מכל וכל (עד שאמרו עתידים צדיקים214 שיאמרו לפניהם קדוש כו' כי גופם לא יהי' חומר גופני כגופים שלנו שנולדו מתאות אב ואם כבהמ' כו' אלא אחר שיחיו המתים מטל העליון דנטיף מע"י215 כו' כדוגמא דתחיית המתים דיחזקאל216 דרוח האלקי בא בעצמות כו'). אך הענין הוא דאכילה הזאת לא תהי' אכילה גשמי' כלל אלא רוחניות וגם יותר רוחני מאכילת אדם העליון לבחי' [פני שור] כו' בהעלאת הקרבן לריח ניחוח כנ"ל. ויובן זה מאשר מצינו דוגמתו למעלה גם עכשיו והוא מארז"ל דמיכאל כה"ר217 מקריב נשמות ע"ג המזבח העליון, הרי גם הנשמות בחי' אד"ם בכלל הקרבה למעלה כקרבן הבהמה ממש משום דעליות הנשמות למקום ומדרגה העליונה שהוא לאשתבאה בגופא דמלכא218 בעולם עצמות התענוג העליון הרי שם נחשבו לבחי' בהמה ממש (וכמו תפלה במקום קרבן בהמה הרי נפש הבהמיות נק' נפש השכלית בזה העולם להשכיל כל דבר חכמה וגם להשכיל ולהתפעל בגדלות הבורא ועכ"ז נק' קרבן בהמה ממש לפי שהיא בחומריות התאוה הגשמי' ג"כ ששרשה מעה"ד טו"ר ונברר חלק הרע שבה ע"י תשובה והטוב שבה עולה כקרבן ע"ג המזבח לריח ניחוח כו', ויותר מזה העלאת נשמה שנק' זרע בהמה אלקי' הנ"ל שעולה כקרבן, עד שגם שנשמות שלמעלה מזה הנק' זרע אד"ם ממש נעשי' בבחי' בהמה ע"ג המזבח דאצי' דמיכאל כה"ר ששרשו בחסד דז"א מקריבן כמו שמקריב הכהן שלמטה ממש כו'). וכך יהי' נשמות דעכשיו בחי' מזון גשמי לנשמות הגבוהות מאד נעלה בערך מהם שיהיו לע"ל כנ"ל עד שיצטרכו נשמות דעכשיו לבא בבחי' בירור שני ולכלל בנשמות דלע"ל כמאכל גשמי (וכקרבן נשמות ע"ג המזבח כנ"ל), וא"כ אכילה זאת ודאי זהו יותר עליון גם מאכילת אדם העליון לבחי' העלא' פני שור דמרכבה הרוחני כו' שהרי נשמות דעכשיו שרשם בפני אדם שבמרכבה כנ"ל וד"ל. וזהו ענין סעודת לויתן, דלויתן ושור זה אינם גשמיים ח"ו אלא כמ"ש לוית"ן זה יצרת לשחק בו כמו לוי"ת חן219 כו' שהן הנשמות הגבוהות ששרשן בי"ם הקדמונ"י שיצאו מן ההעלם העצמות ביחוד או"א וזו"נ דאצי' למטה בבי"ע ונתלבשו בגופי' לקיים תו"מ, ולוית"ן זה יצרת לשח"ק ב"ו שיבא מזה התעוררות התענוג הפשוט שבעצמות ממש, והן נשמות מבחי' החסדים דעלמא דאתכסיא, וכמ"כ יש נשמות מבחי' הגבורות העליונות דעולם התוהו, וכללותם הוא הנק' שו"ר הב"ר דבחי' התוהו שקדם לאד"ם

תרמג

דתיקון וכידוע בפי' בהמה רב"ה שלפני האצי'220 כו', וכל נשמות דעכשיו יתלבשו בלוית"ן ושור הבר הזה ויבאו בבחי' בירור שני בבחי' הגשמה כמאכל דג ובשר גשמי לאדם התחתון למטה ממש כך יהי' כמו בחי' סעודה גשמית לנשמות העליונות דלע"ל, וכאשר נשמות הצדיקים דלע"ל יאכלום יעלו לכל הניצוצות קדושות דעכשיו המלובשים בלויתן ושור הבר ממש כמו שיעלה האדם עכשיו למאכל גשמי כנ"ל וד"ל.

[כג] אך הנה עדיין יש להבין איך יתכן שיהיו ערך הנשמות דלע"ל גבוהות כ"כ עד שיהיו נשמות דכל הדורות דאדה"ר עד ימות המשיח נחשבו לבחי' מזון גשמי כדג ובשר גשמי דלויתן ושור הבר כו'. ואמנם יש להקדים לזה שרש ענין זה דנשמות דלע"ל מאיזה מקום ומדרגה יבאו כו'. דהנה ידוע שיש ב' מדרגות כלליים בכלל ההשתלשלות. א' השתלשלות דבחי' הקו"ח שנמשך אחר הצמצום הנק' מק"פ וחלל ריקן כו' שנמשך עד סוף העולם האחרון הוא עוה"ז השפל, כידוע דקו"ח זה בוקע ועובר כל ההשתלשלות מראש עד סוף דהיינו מבחי' א"ק עד עקב דא"ק שמסתיים בסוף העשי'221, ונמצא מקור דמקור די"ס דאצי' עד סוף העשי' הכל נכלל בקו"ח הזה שאחר הצמצום ונק' ממלא כ"ע בכלל ונק' חי העולמים כולם כו'. אבל למעלה מעלה מבחי' הקו"ח הזה הנה הוא בחי' העצמות דא"ס ב"ה כמו שהוא קודם הצמצום הראשון שלפני הקו כו' ונק' שעשועי המלך בעצמו והי' ממלא כל החלל כו' רק שיער בעצמו בכח מה שיהי' בפועל והן אותיות שבעצמות כמ"ש בס' עמק המלך222, ושם נחצבו גם בחי' נשמות ונק' נשמות חדשו"ת לגמרי (ואולי זהו שאמר משה ואשר איננו פה223 לגמרי שלא יבאו בגופים גשמיים כלל רק לע"ל בימי משיח), והוא למעלה גם מבחי' אור מקיף הכללי דמקיף לאבי"ע שנק' טהירו כו', ונק' סובב הכללי מאחר שסובב זה מקור לגילוי דקו"ח הכל א' (וכמ"ש במ"א בפי' כי גאה גאה כו' במשל מלך ואגוסטוס224 כו', וכל ישראל בני מלכי"ם225 היינו ישראל שעלה במחשבה בחי' סובב הכללי, אבל נשמות חדשות לגמרי למעלה מהם הרבה והוא בעצמות אא"ס ששם נחצבו וכמ"ש ונשמות אני עשיתי226 ולא באו להשתלשלות כלל וכלל).

תרמד

והנה ידוע דכל הנשמות דעכשיו הוא מעולם התיקון דאד"ם שהוא מבחי' א"א ואו"א וזו"נ עד זו"נ דעשי' כו' ששרש הראשון לכל זה הוא רק בחי' הקו"ח הנ"ל שאחר הצמצום דמק"פ כו', אבל נשמות דלע"ל יהי' מוצאם מעצמות אא"ס ממש שלפני הצמצום כו' כנ"ל שאין ערך בין זה לזה כלל עד שיוכל להיות דנשמות דאו"א וזו"נ דעכשיו לא נחשבו רק בערך החי והצומח לגבי האדם למטה, כי באמת הרי אין ערוך כלל לכל ההשתלשלות דקו"ח הבא בסיבת הצמצום הראשון לגבי העצמות דעולם הא"ס רק כערך החי וצומח לגבי האדם ויותר אין ערוך כו' שהרי ידוע דבחי' א"ק נק' אדם דבריאה227 וכל בריאה היא יש מאין שהוא בבחי' מיעוט הערך נבדלת לגמרי לגבי הערך של הבורא יותר מהבדל הערך מן הדומם וצומח אל ערך האדם כו' וד"ל. ולפי כל זה יובן ולא יפלא כלל וכלל על היות הנשמות דעכשיו ששרשן מיחוד או"א וזו"נ עד שרשן בא"ק כו' הכל לא יהי' לע"ל רק בבחי' מאכל גשמי, והוא הלוית"ן ששרשו באו"א שיחוד עליון דאו"א נק' לויתן כמ"ש במ"א228.

(ויובן זה בתוס' ביאור עפ"י המבואר במ"א (ונדפס בסידור בענין כוס של ברכה דדוד שאמר לי נאה לברך229 על יין המשומר בסעודת לויתן דלע"ל) שיש ב' מדרגות בעונג האלקי הא' נק' עונג הנעלם בלתי מורכב כלל וכלל כו' והב' עונג מורגש ומורכב בדבר מה כו', ויש בזה עילוי המדרגות זה למעלה מזה עד שעונג הנעלם שבזה העולם לא יהי' גם בבחי' עונג מורגש בעולם העליון יותר וכעונג הנעלם שבג"ע התחתון, מורגש וגשמי יקרא בג"ע העליון כו', וזהו והי' מדי חדש כו' שעולין בעמוד230 לפי שצריך לבטל ולשכוח על עונג הרוחני שבג"ע העליון כו', כך כל מה שנחשב עונג רוחני למטה יחשב עונג גשמי למעלה (ולהיפך יכול להיות שעונג העליון הרוחני יכול לבא בהגשמה למטה, כמזון המן שנק' מזונא דחכמת'231 רוחני ולמטה בא בהגשמה ממש, וכן הטל שיחי' המתים יבא בהגשמה, וא"כ עכ"פ יוכל להיות מרוחני גשמי ע"כ יוכל להיות שמעונג הרוחני שבנשמות דעכשיו בג"ע או בהשגה אלקי' בהתענגם על ה' ועושין בתפלה ובק"ש ביחודים עליונים דאו"א כו' יהיו לע"ל בבחי' עונג גשמי שזהו הלוית"ן לגבי נשמות חדשות לגמרי ששרשם בעצמות השעשועים העליונים שהוא נבדל בערך הרבה כנ"ל).

תרמה

וזהו ואכלתם אכול כו', פי' אכול ל' נפעל כלומר מאכל שכבר נאכל פעם א' תאכלוהו עוד הפעם. והענין הוא דבר שכבר מבורר יתברר פעם שני' (ובל"א איין מאכל וואש מי האט גיגעשין כו'), והוא ענין בירור אחר בירור הנ"ל בנשמות דעכשיו. כי הנה ידוע דהאכילה נק' בירור ועכשיו נתברר בחי' מאכל דשור ע"י אדם שיוכלל בבחי' פני אדם וה"ז כמבורר ועומד ונק' מאכל שנאכל ונברר, ולע"ל יבאו נשמות שמבחי' פני אדם שכבר הן בבחי' הבירור להתברר בירור שני והוא שיחשבו כמאכל שור וכסעודת לויתן ושור הבר הנ"ל ליכלל בנשמות הגבוהות שמבחי' עצמות אא"ס כנ"ל, וזהו ואכלתם לעתיד בסעודת לויתן דבר שכבר אכול והן נשמות דעכשיו שנעשי' אז בבחי' בהמה כנ"ל להעלותם למעלה מעלה שהוא במדרגת הנשמות החדשות שהן כלולי' בעצמות המאציל ויהיו גם הם כמותם, כמו שמן מאכל בהמה דשור דעכשיו נכלל בבחי' אדם ונעשה מבהמה אדם וכמו פני שור שבטל ונכלל בפני אדם כנ"ל (ואין זה מובן לפי פשט הכתוב דואכלתם לא קאי על נשמות החדשות שעתידים לבא אז אלא על נשמות שבאו כבר בעוה"ז שיאכלו וישבעו ויתענגו על ה' בסעודת לויתן ושור הבר כו', וגם סיפא דקרא מכריח כן שא' והללתם את שם ה' אלקיכם כו' שזהו הכל בנש"י שעסקו בעוה"ז בתו"מ שנק' נשמות צדיקים, וכן מפורש בגמ' שעתיד ה' לעשות סעודה לצדיקים מלויתן כו' ואברהם כו' עד שדוד א' לי נאה לברך כו', הרי כל נשמות שכבר היו בזה העולם כאבות ומשה ואהרן ודוד כו' יאכלו מן הלויתן כו', אלא ואכלתם קאי על נשמות דעכשיו ועכ"ז גם זה אמת דלויתן זה הוא ברוחניות כלולי' בו כל רוחניות עונג הנשמות דעכשיו יהי' אז במורגש עד שיהי' אז להם בבחי' מזון גשמי כי יתעלו נשמות דעכשיו במדרג' נשמות החדשות ויהיו להם לעונג גשמי ומורגש כל אשר התענגו בתפלה ותו"מ בעוה"ז כו'). וזהו והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא, פי' כנ"ל דנשמות דעכשיו יתעלו להיות בבחי' אד"ם דנשמות חדשות הנ"ל, וזהו שעשה עמכם להפליא הפלא ופלא מקור הפלא שהוא בעצמות המאציל שנק' סתימו דכל סתימין כו' שהוא עושה כל פלא כו' וד"ל.

[כד] ואחר כל הנ"ל יובן ענין קול כלה דלע"ל שלמעלה מן החתן ונק' קול גדול כנ"ל. דהנה באמת אין זה מובן למה יהי' לע"ל נשמות גבוהות כאלה עד שנשמות דעכשיו מבחי' פני אדם יהי' אז בבחי' בהמה כנ"ל. ויש להקדים לזה ענין אחד והוא בבחי' הקול שהוא בחי' ההמשכה מן ההעלם לגילוי וזהו עיקר ענינו בקול היוצא מן הגרון שנשמע במורגש ויוצא מתוך ההעלם כו'. אך הנה יש ב' מדרגות בקול זה שיוצא מהעלם לגילוי א' כשיוצא ונמשך מלמעלה למטה שנק' אור ישר, והב' כאשר בא מן ההעלם לגילוי מלמטה למעלה כקול היוצא מהבל הלב שעולה והולך מלמטה למעלה עד הגרון כמים הבוקעי' ועולין מלמטה למעלה כו' והוא הנק' בחי' אור חוזר כידוע, וב' מיני קול אלה שניהם הן מן ההעלם לגילוי רק שזה מלמעלה למטה

תרמו

וזה מלמטה למעלה. והנה ההפרש בין בחי' או"י לאו"ח ידוע שאו"י הולך ונמשך למטה מטה וכל שהולך ונמשך למטה מתמעט כחו עד שמסתיים, אבל בחי' או"ח שעולה והולך מלמטה למעלה כל שעולה יותר בגובה יותר יתגבר ויעלה עד אין שיעור למעלה עד שחוזר לקדמותו ממש כו'. והענין יובן בב' מיני קול הנ"ל בהפרש בין נשמות דעכשיו לנשמות שלע"ל (והן נשמות דעכשיו רק שיתעלו כנ"ל). דהנה נשמות דעכשיו שרשן בבחי' מל' כמו שמקבלת מז"א שהוא המשפיע ומוליד נשמות כו' ונק' אור זרוע לצדיק כו', והכל הוא בבחי' אור ישר שהולך מלמעלה למטה מההעלם לגילוי, והוא הנק' קול יעקב כו', וזהו קול היוצא מלמעלה למטה (וע"כ אין לכלה קול עכשיו ובשתיקה מתקדשת כנ"ל לפי שבטילה וטפילה לגבי המשפיע בחי' ז"א שהוא בחי' או"י כידוע). אבל לע"ל דאשת חיל עט"ב שיהי' עליית המל' בפנימי' ועצמות אא"ס שקודם הצמצום הראשון כנ"ל ותשפיע לבעלה כנ"ל ה"ז משום דסוף מעשה עלה במחשבה תחילה ונעוץ סופן בתחלתן, שזהו הנק' בחי' אור חוזר והוא הנק' קול העולה מלמטה למעלה מההעלם שלמטה לגילוי והולך ועולה עד אין שיעור למעלה מעלה עד שחוזר לקדמותו ממש כנ"ל והיינו בעצמות אא"ס שנק' קדמון לכל הקדומים232 כו' והיינו מ"ש יצאו מ"ח מירושלים233 כו'. וזהו שיהי' לע"ל נשמות חדשות שבבחי' עצמות המאציל ממש לפי שבחי' או"ח דמל' שחזר לקדמות העצמות ממש ממשיך משם אורות עליונים הגנוזים בהעלם העצמות בעילוי אחר עילוי שאין ערך לנשמות דאו"י להם עד שיחשבו אז רק כמו בהמה לגבי אדם כנ"ל (ובאמת הרי כל בחי' או"ח דמל' שהוא כנ"י עולה בהעלא' הברורים דרפ"ח כו' דהיינו בתו"מ של נשמות דעכשיו שעסקו בעוה"ז דוקא שזהו סוף מעשה כו' כידוע, א"כ מובן דגם נשמות דעכשיו מבחי' ז"א בחי' או"י אבל הן עצמן יתעלו ע"י תו"מ שלהם שנק' סוף מעשה לבחי' העצמות ממש שהן נשמות החדשות ויהיו במדרגתם ממש והסעודה דלויתן לפניהם יהי' כנ"ל דקאי ואכלתם על נשמות דעכשיו דוקא ויאכלו הם עצמם מאשר כבר נברר על ידיהם בחי' אד"ם שהוא או"י בבחי' בירור שני מצד בחי' או"ח שלהם וד"ל).

וזהו בחי' קול כלה דלע"ל שנק' קול גדול ולא יסף מפני שהוא בבחי' או"ח עד לקדמותו ששם הוא גדול בבחי' גדלות הא"ס ממש וד"ל. משא"כ עכשיו אין לכלה קול כלל מפני שמקבלת מבעלה כו' וכנ"ל בענין צלותא דבלחש כו', וע"ז א' הכלה הופכת פניה234 מפני הבושה מן החתן וכרבקה שנפלה מעל הגמל בראותה את יצחק משום דבחי' מקבל מתבייש מפני המשפיע

תרמז

מאחר דלית לה מגרמה כלום רק שמצפה לשפע המשפיע וא' בזוהר דמאן דאכיל לאו דילי' באיש235 לאסתכלא באנפוהי כו', ע"כ הכלה הופכ"ת פני"ה. והיפך זה ממש יהי' לע"ל שנא' ואכלתם אכול ושבוע פי' שהמל' שרש כנ"י תעלה למעלה כ"כ כנ"ל ותהי' בבחי' התפשטות קול גדול היפך השתיקה כנ"ל וע"כ תאכ"ל ותשב"ע מדבר שכבר ברור ועומד והוא בחי' הברורים דרפ"ח כו' שכבר ביררו צדיקים שהן מפני אד"ם דז"א שזהו ענין סעודת לויתן כו' כנ"ל וד"ל. וזהו והללתם את שם ה' כו', דעכשיו א' ואכלת ושבעת וברכ"ת236 ברכה היא בבחי' או"י דפני אדם להמשיך מלמעלה למטה דוקא, אבל באכילה דלע"ל שהוא בירור שני מצד בחי' או"ח שעולה מלמטה למעלה דוקא כנ"ל בענין קול הב' שעולה מלמטה למעלה כו' ע"כ אמר והללתם דהלל הוא בקול העולה כו' והיינו והללתם שיעלו לשם הוי' אלקיכם בהלל זה בעצמות ממש, והיינו אשר עשה עמכ"ם ממש שהן נשמות דאו"י להפליא הפל"א ופל"א שהוא בחי' העילוי אחר עילוי דבחי' או"ח לקדמותו עד בחי' עצמות שעשועי המלך כו' שאין בחי' או"י גם בשרשו בפלא שהוא אור הכת"ר וגם לא מקור הפלא מגיע לשם דלית מחשבה תפיס' שם כלל אפי' מחשבה דא"ק237 כו' מאחר שנק' אד"ם כו', וזהו וגבה מא"ד דמשיח וד"ל.

[כה] והנה יש להבין בתוס' ביאור ענין קול מצהלות חתנים מחופתן כו' הנ"ל שהן שנים והן ב' מיני כבוד וכמ"ש כי על כל כבוד חופה238 כנ"ל, ויבואר פסוק זה באופן אחר. ותחלה יש לדקדק בו במ"ש כי על כ"ל כבו"ד כו' הל"ל על כבוד מהו על כל כבוד כו'. ועוד בעיקר הענין יש להבין דלכאורה תרי קראי דסתרי אהדדי, דפעמים א' מלא כל הארץ כבודו239 ולפעמים א' ברוך כבוד ה' ממקומ"ו, פי' ממקומו העצמי הנעלם שנק' סתימא דכל סתימין דלית מחשבה תפיסא בי' משם יומשך ויתברך כבודו, ואיך א' גם בכל הארץ כבודו כו' דזה משמע דכבודו בא בגילוי גמור בכל העולם כו', וגם במה שמבקשים ברוך כבוד ה' משמע שאינו מתגלה כבוד ה' רק לפרקים כמו בג' רגלים אלה מועדי הוי' ובשבת וכה"ג וגם המלאכים אומרים איה מקום כבודו כו'. והנה לתרץ סתירה זו יש להקדים הידוע שיש ב' מדרגות ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ומ"ש מלא כל הארץ כבודו כבודו זיו יקרי' היינו בחי' ממלא כל עלמין שזהו רק מבחי' הזיו והאור האלקי שאינו ממהותו ועצמותו רק בחי'

תרמח

התפשטותו ע"י צמצום אור עצמותו כמ"ש באורך נרא"ה אור240 וכידוע משום שאין ערך כלל לנברא בע"ג עם בלתי בעל גבול כו' ואם הי' האור והשפע אלקי' מעצם מהותו איך יתהווה בע"ג אלא הי' גם הם בלתי בע"ג, ע"כ הוצרך להיות השפע ע"י צמצום והעלם עצמות אורו כידוע וד"ל (ומ"ש את השמים ואת הארץ ר"ת אהו"ה גימטריא טוב241 היינו בחי' סובב כ"ע ואני מלא אין זה בגילוי רק בהעלם, ואע"פ שא' בזוהר דלית אתר פנוי מיני' גם זה בהעלם ולא בגילוי כמ"ש במ"א242), ומ"ש ברוך כבוד ה' ממקומו העצמי שבהעלם העצמות דא"ס כו' היינו מבחי' סובב כ"ע הכללי (שלפני הצמצום דקו"ח הנק' מק"פ כו'), והיינו בחי' מהותו ועצמותו דלית מחשבה תפיסא בי' כו', ואין ב' המקראות סותרים זא"ז כלל, דהיינו ב' מיני כבוד הנ"ל, כבוד עליון הוא כבוד ה' שבבחי' סובב הכללי ונק' כבוד הוי' כבוד נאצל דהיינו כל בנין עולם הנאצל ויתברך ממקומו הנעלם לפרקים כי נק' סתימא דכל סתימין כו' ואינו בא בגילוי רק לפרקים כמו בג' רגלים ושבת וכה"ג כנ"ל, אבל כבוד הב' דמלא כל הארץ כבודו הוא בבחי' ממלא כ"ע שהוא בחי' הזיו הנק' זיו יקרי' דתמיד הוא בגילוי בכל העולמות עד סוף העוה"ז השפל וע"כ כולם אומרים שירה כו' ונק' כבוד נברא וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו' (וזהו כבוד אלקים הסתר דבר243 כבוד עליון הנ"ל וכבוד מלכים חקור דבר כבוד תחתון כו').

[כו] והנה להבין זה בתוס' ביאור יש להקדים ענין אחד המבואר במ"א בפי' כי אל דיעות ה' ב' דיעות הפכיים מן הקצה לקצה והכל בדיעה אלקי', א' מלמעלה למטה שהוא מיש לאין והב' מלמטה למעלה וזהו מאין ליש, והן ב' דיעות סותרות דשפע מיש לאין עם שפע מאין ליש הב' הפכי' הן. וביאור הענין ידוע (ומבואר היטב בסידור הנדפס244) שזהו דרך פרט ודרך כלל, דרך הפרט הוא בבחי' מל' דאצי' עצמה ששפע האלקי באה מאי"ן ליש שנק' כח הפועל בנפעל כידוע הרי בחי' כח האלקי מוסתר בנפעל ונברא ונק' אי"ן והעלם לגביהם ולא נגלה רק בחי' היש דנברא, וכמ"ש במ"א בענין שרפים עומדים ממעל ל"ו ממעל לשכינתא245 כו', כחיי הנפש בגוף שלא נראה מהות החיות הרוחני שבגוף רק הגוף חי כו', והב' מי"ש לאי"ן במל' עצמה והוא

תרמט

בהיפך משפע הנ"ל שזהו אור ושפע הנמשך מבחי' מל' שיהי' מקור ושרש לנבראים דאור וזיו זה רק הארה חיצוניות שבעצם מהותו זהו הנק' מי"ש לאי"ן, ופי' אי"ן זה כמו כאי"ן ואפס דכלא ממש חשיב לגבי העצם ופירושו מי"ש האמיתי לאי"ן זה דכלא חשיב כו', וזהו כמו דמיון אור חיי הנפש הרוחניות טרם בואה להחיות הגוף שיש בכחה להחיות גופים רבים שזהו הנק' בחי' אורה וזיווה לבד (ככח תנועת המניע וכמ"ש במ"א246) וכמו כן בחי' הצמיחה מכח הצומח בעצם טרם שבא בפועל הצמיחה בגשם העשב והתבואה כו', זהו דמיון להבין ענין מי"ש לאי"ן, דודאי כלא חשיב כל מה שיש בכח הנפש החיונית להחיות דבר זולתה לגבי מהותה ועצמותה שאינה בגדר חיות להחיות, וכמ"כ בכח הצומח דכלא חשיב כל מה שיש בכחו להתפשט בצמיחה בפועל לגבי עצמו ומהותו כו'. והנה מה שנמשך מחיי הנפש הרוחניות בגוף ונשתנה מהותו להיות חיי הבשר בדם הוא הנפש וכן בצומח מכח הצומח זהו ממוצע שמחבר ב' ההפכי' כאלה, שהרי מי"ש לאין הוא רוחני מרוחניות חיי העצם דנפש והאור והשפע חיוני דנפש בבשר ודם שנק' מאין ליש הוא בא בשינוי המהות לגמרי ואיך יחובר מן הרוחני אל הגשם אם לא ע"י אמצעי, וכך בצמיחה בפועל מכח הצומח הרוחני, אלא ודאי שאמצעי זה למעלה משניהם, והוא מה שאנו רואים שאין שיעור לצמיחה בפועל ואין שיעור לחיי הגוף עד אשר יחלש כח האמצעי והוא הדם שבו הנפש לחבר רוחניות בגשמיות תמיד וא"ל הי' נפסק כו'.

והדוגמא מזה יובן למעלה בב' מיני דיעות, א' מיש לאין הוא מעצמות ומהות מדת המל' שמאיר אור וזיו לבד דכלא חשיב לגבי עצמות אלקות, והב' שפע האלקי מאי"ן ליש שזהו כדמיון חיי הנפש שבא בשינוי המהות בגוף שלא נראה לעין כנ"ל, וזהו כי עמך מקור חיים247 באור"ך העצמי (שזהו כח החיות שבנפש להחיות כמה גופים, וכמו כח תנועת המניע שבחי כו') נראה אור בשינוי המהות וכמרז"ל מה הנשמה ממלא248 כו' ונק' כח הפועל בנפעל כנ"ל שנק' מאי"ן ליש. ואמנם ודאי בחי' האמצעי המחבר ב' הפכים למעלה משניהם כנ"ל, ולמעלה היינו למעלה מבחי' ממלא וסובב שבמל' עצמה כו'. וז"ש כי ה' הוא האלקים בחי' האמצעי זהו הו"א שמחבר ה' ואלקים וממלא וסובב כמ"ש בזוהר כי הו"א ל' נסתר כו', והכונה דהוי' ואלקים כולא חד249, וכמו שנראה ומובן במשל חיי הנפש בגוף דבחי' הרוחניות שנק' אור וחיות הנפש

תרנ

להחיות עם חיי הגוף הגשמיי' מתאחד כא' ממש, וראי' מן הצער ועונג שבנפש הרוחניות הוא עצמו הצער ועונג דנפש בגוף בגשמיות שהרי מן הצער הגשמי יתהווה גרעון באור עצם הנפש ומן העונג גשמי יתרבה אור עצם הנפש הרוחניות כמו השמחה ובשורה טובה דכתיב ותחי רוח יעקב250 ולהיפך כו'. וכך יובן כל ענין התפעלות אלקות ממעשה התחתונים אם לטוב ישמח ה' במעשיו כו' ולהיפך כמו בדור המבול כתיב ויתעצב אל לבו כו' וכה"ג, ובאמת אין ערוך כלל [גבול] ונבראים לבלתי בע"ג עד שנאמר ולא נתכנו כו' וכן אם צדקת251 כו', דשניהם אמת כפי המובן ממשלים הנ"ל וד"ל.

[כז] והנה כמ"כ הוא דרך כלל מעצמות המאציל לנאצלים יש ב' מיני דיעות הללו ההפכיים, שהרי ע"ס דאצי' כמו שלהבת הקשורה בהעלם בגחלת שנק' אור בהעלם (כחיות הנפש טרם שיחי' הגוף) דכלא חשיב לגבי עצמות המאציל וזו מי"ש האמיתי לאי"ן כנ"ל, והב' מאין ליש היינו כאשר כבר מאיר אור המאציל בכל ספי' וספי' כמו בחו"ב וחו"ג כו' שזהו כדמיון אור חיי הנפש באיברי הגוף וכמו חכמה מוחא חסד דרועא252 בחי' או"כ כו' כידוע (וזהו כשלהבת שיוצא אור בגילוי מן הגחלת) ונק' אי"ן בהעלם לגבי אורות הנאצלים שנק' יש ודבר מ"ה, וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מ"ה253 היינו כמו שהן כלא חשיב לגבי העצמות כו' וד"ל. וגם בכאן יש בהכרח בחי' אמצעי כמו דהו"א המחבר ה' ואלקים מאצי' לבי"ע כנ"ל, ונמצא אל דיעות ה' ב' דיעות הפכיים והן מתחברים כאחד ממש כנ"ל דרך פרט ישנו בין מאצי' לבריאה ובין מעצמות המאציל לנאצלים, ומ"ש אל דיעות שסובל כל הדיעות לפי שהוא למעלה מכל בחי' האור והזיו שנמשך בקו"ח להשתלשלות העולמות דאבי"ע, וזהו דרך כלל בכללות ההשתלשלות שבחי' הקו"ח נק' ממלא כללי ובחי' עצמות אא"ס שלפני הצמצום נק' סובב הכללי (ומה שנק' סובב כללי גם הוא בבחי' השפעה רק שהוא בבחי' אור העצמות עדיין קודם שמצמצם א"ע (והוא חיי הרוחניי' שבנפש וכשבאה להתפשט בגוף זהו כחיו' הגוף, וזהו פי' מלך יחיד חי העולמים או יחיד חי העולמים מלך, והכל א' דחי העולמים בכלל הוא הקו"ח וחיי החיים הוא סובב הכללי נק' מלך מרומם לבד מתנשא מימות עולם, ואמנם אין זה ההתנשאות רק לגבי ימות עולם שהוא הקו"ח שמרומם מהם אבל בחי' מל' דא"ס שבעצמות הוא מצד התנשאות עצמותו שלמעלה הרבה מהתנשאות על עולם כו' נק' מלך יחיד כו' ומלך מרומם היינו חי העולמים מלך).

והנה עפ"י כל זה יובן ב' מיני כבוד הנ"ל כבוד עליון וכבוד תחתון שישנם בשני המדרגות, א' בין אור המאציל עצמו לאורו בנאצלים שמי"ש לאין

תרנא

דכלא חשיב לגבי העצמות נק' כבוד עליון ומה שהוא מתפשט בע"ס דאצי' שזהו מאין ליש נק' כבוד תחתון, וכמ"כ מאצי' לבריאה מה שמאור"ך העצמי נמשך להיות מקור לבי"ע נק' כבוד עליון ונק' כבוד הוי' דמל' דאצי' עצמו ומה שנמשך לבי"ע להיות כח הפועל בנפעל שנק' מאי"ן ליש זהו הנק' כבו"ד תחתון וכן נא' למען יזמרך כבו"ד שעולה בהעלאת מ"ן כידוע וד"ל (ובאמת אין ב' הדיעות הפכיים רק שדיעה זו מלמעלה למטה ודיעה זו מלמטה למעלה, דמן המשפיע אל המקבל מלמעלה למטה זהו מיש לאין ומן המקבל אל המשפיע מלמטה למעלה זהו מאין ליש ושניהם כא' ואינם סותרים זא"ז כלל כמובן ממשלים הנ"ל. ועוד יובן ממשל גשמי הידוע מן התהום שבוקע מעיינות והמעיינות הולכים בנחלים שהתהום נק' יש בעצם והנביעות מן התהום במעיינות שבארץ כלא חשיב ומן המעיינות לנחלים נק' מקור אך הוא בהעלם כו', ונמצא האין די"ש בעצם דתהום הוא אין של היש המוגבל שהוא בנהרות ונחלק לב' מדרגות לבד אבל הוא א', וכמו תלמיד לפני רבו דטריד למיבלע וכלא חשיב כו' ומזה עצמו נעשה בחי' משפיע שזהו מאי"ן ליש מוגבל כו', וכמ"כ אור הלבנה מאור וזיו השמש וכידוע, וכמ"כ ענין נקודה קו שטח254 דהצמצום דנקודה וקו255* זהו בבחי' אין של היש בעצם שהוא שטח בלתי מוגבל והשטח מוגבל בא מן הנקודה וקו וד"ל). וה"ז עולה בסגנון אחד עם ב' משלים הנ"ל דחיי הנפש בגוף וכח הצומח בצמיחה דזיו העצם של הנפש אין דיש בעצם נעשה אי"ן לי"ש כו').

[כח] והנה מעתה יש להבין ענין כי על כל כבוד חופה, דהנה ב' מיני דיעות הנ"ל שהן ב' מיני כבוד כנ"ל הנה הוא ענין חתן וכלה, כידוע דחתן חות דרגא הוא בחי' הדיעה דמשפיע מיש לאין מלמעלה למטה, והוא בחי' החסדים שיורד מגבוה לנמוך שזהו בחי' ההמשכה וירידה מעצמות שנק' יש האמיתי בלתי בעל גבול להאיר אור וזיו הנק' כבוד נאצל כנ"ל דכלא וכאין חשיב לגבי העצמות כנ"ל, וזהו בחי' כבוד העליון דבחי' חתן העליון שטבעו ומהותו בבחי' החסדים דאור ישר שיורד מגבוה לנמוך כו', ובחי' כבוד התחתון שהוא דיעה הב' שמלמטה למעלה מאין ליש כנ"ל שהוא מן המקבל אל המשפיע הוא בחי' הכלה שהיא בבחי' אור חוזר העולה מלמטה למעלה, כידוע בענין כלה ל' כליון כמו כלתה נפשי256 כו' להסתלק וליכלל למעלה וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום שהוא כבוד תחתון דוקא (והוא בחי' כח הפועל בנפעל הנ"ל, כמשל חיי הנפש בגוף שהנשימה דרוח חיים עולה תמיד בבחי' רצוא ושוב ומזה התהוות קיומו כו', וכך החיות האלקי שמלובש בעולמות

תרנב

עולה תמיד למעלה כמ"ש אש תמיד תוקד כו' ונק' עולת תמיד כו', וכמ"ש בזוהר ע"פ אלקים אל דמי לך257 דאלקים עצמו שהוא כח הפועל בנפעל אל דמי לך דקארי תדיר לנהורא עילאה שהוא שם הוי' ולא שכיך לעלמין כו', וכטבע האש שעולה ומסתלק וחוזר ונמשך וחוזר ועולה כו', משא"כ בחי' אור ישר דמשפיע שהוא מלמעלה למטה הוא כמו המים שיורדים מגבוה לנמוך וזהו היפך טבע הגבו' דאו"ח כידוע. וא"כ מובן שכמו שב' הדיעות המה הפכיים כנ"ל, כך בטבע מהותם המה הפכים שזה מבחי' החסדים שיורד מלמעלה למטה וזה מבחי' הגבורות שעולה למעלה וב' הפכים הן מן הקצה לקצה כאש ומים ממש (ועפ"י הנ"ל מובן שאינם ב' הפכים כלל ואדרבה זה עוזר לזה ושניהם כאחד ממש, שהרי אם לא האור וזיו עצם הנפש להיות נמשך בבחי' מקור לחיי בשרי דגוף אין לחיי בשרי מציאות כלל והוא בחי' החסדים דמשפיע בבחי' או"י שמלמעלה למטה כנ"ל, ואם אין העלי' והסתלקות דחיי בשרי בבחי' רצוא ושוב בלב העולה כו' לא הי' נמשך כל פעם מאור חיי הנפש הרוחניות להתחבר בגשמיות, ונמצאו ששניהם כא' ממש כנ"ל ולא שהמה הפכיים כאש ומים שא"א שיתחברו כלל, ומבואר למעלה שע"י האמצעי הן מתחברים וכו', וזהו ענין אחד עם מה שית' בסמוך בעזר"ה וד"ל).

[כט] והנה מעתה יש להבין דאם בחי' חתן וכלה שהם ב' מיני כבוד הנ"ל ב' הפכים הן ממש איך יתחברו ויתייחדו ואיך יקראו בשם חתן וכלה ע"ש היחוד וזוג דוקא מאחר שא"א שיתחברו כאש ומים כנ"ל. אך הנה הענין הוא דזהו מ"ש על כל כבוד חופה, דהנה החופה היא החופפת על החתן וכלה מלמעלה על גביהם ליחד אותם יחד ולא יהיו ב' הפכים כלל אדרבה יתכללו זע"ז והיו לאחדים ממש להוליד מאמצעות חיבורם כו', וז"ש כי על כל כבוד כבוד דחתן וכבוד דכלה היינו על כל ב' מיני כבוד הנ"ל שהמה ב' הפכים יש חופה עליהם המחברם יחד (ואין פשט הענין כן דעל כל כבוד וכבוד יש חופה בפ"ע).

והענין יובן בהקדים הידוע בב' מיני אהבות דבכל נפשך ובכל מאדך, דאהבה דבכל נפשך היא התפעלות אלקות של בחי' או"פ המתיישב בלב ולבו מלא מורגש מהתפעלות זו בתשוקה ואהבה נפלאה (ולא כמו שטועים המטעים א"ע לאמר על טוב רע שמורגש זה הוא רק למלאות התגלות לבו בחי' לגרמי' שזהו לא בהתפעלות אלקות רק בהתפעלות עצמו שרוצה להיות איזה דבר מה וא"ל וכו', אבל כשמשיג אלקות ומתפעל בהשגה זו במוח ולב (ער דער הערט זייער כו') ע"ז נאמר קרבת אלקים ל"י טוב258 ל"י דוקא במורגש ויש ולגרמי' כמו

תרנג

שאוהב חיי עצמו, וזהו בכל נפש"ך וכן כי הוא חיי"ך וכן לב"י ובשר"י259 ממש ירננו כו', וזהו היפך דלגרמי' ממש כי באלקי' חפצו ולא בעצמו אדרבה משליך כל עצמו וכו' וכמ"ש מי לי בשמים כו' וכמ"ש בקונטרס ההתפעלות260), אך שהתפעלות הזאת לפי אופן כלי הלב והמוח דוקא (בל"א ווי דער מוח אונ די ה„רץ פארנעמט) היינו כפי אופן מהות נשמתו להתפעל במוחו ולבו וכמ"ש תוכן לבות ה' ותוכן רוחות261 כו' יש שכל מתפעל כך כו' וזהו נודע בשערי"ם בכאו"א לפי שיעורא דילי'262 כו'. אבל בחי' אה"ר דבכל מאדך הוא התפעלות אלקי' שבלתי מתיישב בכלי הלב כלל, וזהו מקיף דאו"ח היינו שמצד שלא יכיל כלי הלב יהי' ההתפעלות למעלה מכלי הלב (די ה„רץ פאר נעמט ניט די התפעלות מחמת עש איז טְיף זייער ניט איבערן ה„רץ), והוא שיצא מכלי הלב ויהי' בבחי' מקיף על כלי הלב ונק' תעלומות לב, ומזה יבא צעקה פתאומית מקירת הלב בלא טעם ודעת כלל וכמו צעק לבם אל ה' כו' כשצר להם כו', וכל זה מצד שההתפעלות במוח היא ג"כ מלמעלה מכלי המוח המשיג, דאם הי' מתפעל במוח כפי שיכיל שאת הי' כן גם בכלי הלב והיינו כאשר יתפעל במוח מסובב כ"ע שלא יכיל במוח ההתפעלות עד שיהי' בבחי' מקיף על השכל וממילא יהי' בלב כן (ובאמת יוכל להיות שבמוח יתפעל לפי השיעור בהשגתו ובהתפעלות הלב יתגבר ההתפעלות עד שלא יוכל להכילה בלבו כלל, והוא מצד נקודת הלב שלמעלה מן הרצון שבמוח וכמ"ש לך אמר לבי בקשו פני263 כו'[)]. וזהו מלמטה למעלה באהבה דכנ"י שנק' חופה שחופף על הלב בבחי' מקיף דאור חוזר, וזהו חופה דכבוד התחתון שבא מצד בחי' אור חוזר שיוצא מן הכלי כנ"ל, וכמ"כ מאה"ר דמלמעלה למטה מהקדב"ה לכנ"י כמו אה"ר אהבתנו ג"כ בא בבחי' מקיף מלמעלה מהכיל במוחא ולבא למעלה כו' אך שנק' מקיף דאור ישר שהוא מן האהבה דמשפיע אל המקבל, והוא כאהבת החתן אל הכלה מלמעלה מכלי מוח ולב כו' שבלתי מתיישב ג"כ במוח ולב אך משיכותו נמשך מגבוה לנמוך אל המקבל עד שלא יכיל הכלי, וזהו בחי' חופה דכבוד עליון דמשפיע, וזה בא ע"י התעוררות אה"ר דבכל מאדך דכנ"י מלמטה למעלה וכמ"ש ואל אישך תשוקתך בתשוקה כרשפי אש שלא תוכל להתיישב בכלי וכמו צמאה לך נפשי264 כלת"ה נפשי כו' וד"ל.

[ל] והנה ידוע דבאתדל"ת אתדל"ע ממש כפי אותו האופן, אם אתדל"ת רק בבחי' התפעלו' אהבה באו"פ מוגבל בכלי גם אתדל"ע מלמעלה

תרנד

למטה ג"כ בבחי' או"פ מוגבל בכלי וכמ"ש כי לך החסד265 כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דוקא וכן יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, וגם באופן התפעלות דאה"ר שבבחי' מקיף ג"כ אתדל"ע במקיף דאור ישר מלמעלה למטה בא לפי ערך לבד, ואע"פ שבחי' מקיף בלתי בא בגבול ואיך יפול בו ערך ושיעור, הענין הוא דכמו שאו"פ יש בו מדרגות חלוקות הכל לפי הכלי וכענין ב' דיעות זה שכלו מתפעל כך כו' כנ"ל, כך בבחי' מקיף של כל א' הרי מקיף של כל א' אינו דומה לחבירו, שמה שבזה נק' מקיף על לבו ושכלו בגדול הימנו במוח ולב הוא עדיין בבחי' או"פ המתיישב בלב, דמה שיתפעל הקטן בדעת עד שלא יכיל ההתפעלות במוחו הקטן כו' בגדול ממנו יתיישב ולא יהי' בהתפעלות יתירה מכח המוח והלב רק מהתבוננות דבר נפלא מזה כו', וכך יוכל להיות עילוי מדרגות זו למעלה מזו, וכן במלאכים ושרפים וחיות כל אחד במדרגתו יתפעל ומה שאצל זה בחי' מקיף ואו' איה מקום כבודו לגבי למעלה הימנו נק' או"פ כו' וד"ל. ובאתדל"ת בבחי' מקיף פרטי של כל אחד ואחד שנק' מקיף דאו"ח מעוררים למעלה ג"כ בחי' מקיף דאו"י ג"כ לכל אחד בפרט כפי מדרגת אור מקיף שלו, וזהו הנק' חופה עליונה, וכמארז"ל כל אחד ואחד נכוה מחופתו266 של חבירו דלע"ל יהי' חופה לכל צדיק לפי ערך מקיף דאו"ח שלו שלמעלה מכלי לבו ומוחו בעבודתו בתפלה ותו"מ כו', וחופה עליונה דאור האלקי הוא שנמשך לכאו"א בבחי' מקיף דאו"י (והיינו צדיקים יושבים ועטרותיה"ן בראשיהן עטרות שעשו מצד עבודתם בבחי' מקיף דאו"ח נמשך להם עטרות מקיף דאו"י, וכמ"כ בשעת מ"ת שנמשך כתר לכל א' כפי מדרגתו דוקא כמ"ש במ"א267). ולפ"ז הרי יובן בכללות נש"י דרך כלל כמו דרך פרט לכל ניצוץ פרטי דאור אה"ר דבכל מאד"ך בכללות שלמעלה מהכלי שנק' מקיף דאו"ח בכלל מעוררים אתדל"ע מלמעלה למטה ג"כ מקיף דאה"ר עליונה מלמעלה למטה לכנ"י לפי ערך ממש, כמו שבהעלאה דאו"פ ממשיך לו מלמעלה בבחי' או"פ לפי ערך דוקא, כך ממש בבחי' מקיף דאו"ח ממשיך מקיף דאו"י לפי ערך דוקא וכמ"ש אם ישים אליו לבו כו' ורוח אייתי רוח268 כמוהו בין בבחי' או"פ בין בבחי' מקיף הכל לפי ערך ההעלאה דוקא ולא יותר וד"ל.

וזהו כי על כל כבוד חופה (ויתורץ כפי פשט הענין כנ"ל דעל כל כבוד וכבוד יש חופה בפ"ע רק שזה חופה דאו"ח וזה דאו"י), פי' ב' מיני כבוד

תרנה

עליון ותחתון היינו בחי' מקיף דאו"ח דאהבת הכלה לחתן שהוא בכל מאדך נק' חופ"ה מקיף דכבוד התחתון כו', ובחי' מקיף דאו"י שמאהבת החתן לכלה מלמעלה למטה נק' חופה דכבוד העליון וכמ"ש והוא כחתן יוצא מחופתו כו', וחופה דחתן נמשך לפי ערך החופה דכלה שבאה מלמטה למעלה בבחי' מקיף דאו"ח במדה ושיעור א' ממש לא יוסיף ולא יגרע כו' (וזהו כמשל שני חצאי כדורים269 חצי כדור התחתון קצר למטה והולך ועולה ומתרחב באמצע במדה ושיעור וחצי כדור העליון קצר למעלה והולך ויורד ומתרחב באמצע ומתחברים ברוחב שבשניהם במדה א' ממש וד"ל) (וזהו למהוי אחד באחד270 שזהו או"י וא"ח במדה, וכמ"כ יש מקיף בלתי מדה כמו ופרצת ימה כו' פרזות תשב271 כו' שטח בלתי מוגבל מלמטה למעלה, וכמ"כ מעצמות אא"ס מלמעלה למטה מקיף דאו"י בלתי מוגבל ומתחברין יחד כמו דמיון ב' חצאי כדורים הנ"ל בלתי מוגבלים, וכמ"ש במ"א ע"פ כי גדול יו"ם יזרעאל וכמ"ש במ"א ע"פ ביום ההוא יהי"ה272 ב"פ י"ה כו' וד"ל).

[לא] ובכל הנ"ל יובן ברייתא הידועה כיצד מרקדין273 לפני הכלה ב"ש אומרים כלה כמות שהיא ובה"א כלה נאה וחסודה כו'. והנה שרש ענין מחלוקת זאת היינו למעלה בחו"כ העליונים (שהאד"ם התחתון הרי הוא בצלם האדם העליון כידוע שהוא בחי' זו"נ) שהם הקדב"ה וכנ"י ונק' קודב"ה ושכינתי' ובזוהר נק' סובב וממלא274 בכלל ובפרט בכל עולם. וכללות הענין דמחלוקת זאת הנה היא דוקא בענין הריקוד דוקא כיצד מרקדין ולפני הכלה ולא א' לפני החתן ולהיות שב"ש שרשן מבחי' הגבורות וב"ה שרשן מבחי' החסדים (כידוע דכל שכל מטה כלפי חסד שרשו מבחי' החסדים ושכל מטה כלפי דין שרשו מהגבורות ולא יש רק ששה דברים שהן מקולי ב"ש275 וחומרי ב"ה והרוב הכל ב"ה מטי' כלפי חסד להקל וב"ש להחמיר כו' והוא מצד שרש נשמתם זה בקו ימין כו'), וכל אחד כפי מדרגתו בשרשו למעלה אומר דעתו בזה הריקוד לפני

תרנו

הכלה ב"ש כמדרגתם למעלה בחי' הגבורות וב"ה כמדרגתם למעלה בחי' החסדים וע"כ ב"ש אומרים כלה כמות שהיא דוקא וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה וכמשי"ת ב"ה. אך הנה תחלה יש להבין ענין גוף הריקוד לפני הכלה ואח"כ יובן ענין המחלוקת הזאת כיצד הוא הריקוד כו'.

דהנה מ"ש לפני הכלה ולא אמרו לפני החתן דבר זה פלא ודאי דהרי עיקר השמחה לשמח החתן ואח"כ הכלה וכמ"ש משמח חו"כ כו', והרי אמרו הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות276 ולא הזכיר כלה. אך הענין הוא דבריקוד דוקא הוא שצריך להיות לפני הכלה דוקא ולא לפני החתן וע"כ א' כיצד מרקדין כו' כידוע שהי' מנהגם שירקדו אנשים גדולים וחשובים לפני הכלה דוקא כדי לחבבה על בעלה וכמו רב שמואל הוה מרקד אתלת277 כו'. ולהבין זה הנה ידוע ענין כלה למעלה שהוא כנ"י בכלל והוא בפרט בכל ניצוץ אלקי שבכאו"א מישראל, ופי' כלה ל' כליון כמו תכלה וכלתה נפשי (וגם ל' כלי להכיל הכל וכמאמר כלה שכלולה מהכל278 כו' כל ה' ושיסוד נק' כ"ל ומל' נק' כ"ל ה'), וזהו בחי' אהבה טבעית ועצמית המושרשת בכל ניצוץ אלקי למס"נ באחד מצד שחלק אלוה הוא ממש ונמשך אל שרשו כו' כמ"ש כי רוח האדם הוא העולה279 למעלה, שזהו כמו ניצוץ הנמשך אחר השלהבת ממש שנכלל בשלהבת בעמדו בקירוב דוקא (והוא בחי' מזלא שית' שעומד למעלה בקירוב למקור חוצבו באלקות, משא"כ בחי' נר"נ שבמוח ולב כו' מרחוק ה' נראה להם כו' וד"ל), וכמארז"ל למה צדיקים דומים280 בפני השכינה כנ"ר בפני האבוקה כו'. אך א"כ הי' כל איש מישראל נמשך רוחו ולבו תמיד למעלה ולא למטה כלל מאחר שנשמתו נמשך תמיד מצד טבעה העצמי' (שישנה גם בכל הפחו' שבישראל וקל שבקלים, וראי' ממה שאנו רואים שיוכל גם הקל שבקלים לבא למס"נ על קדה"ש אע"פ שעובר כל עבירות כו' כשיאמרו לו לכפור באחד ימסור עצמו להריגה, או מה שאנו רואים בבע"ת שפתאום יתפעל מנקודת לבבו ויתמרמר בנפשו עד כלותה ממש, כתשובה דראב"ד עד שיצאה נשמתו בבכי' וכה"ג היו רבים כנתן דצוציתא281 כו', אין כל זה רק ראי' ואות אמת על בחי' אה"ר הטבעית העצמית המושרשת בכל ניצוץ אלקי כנ"ל ואע"פ שחטא הרבה מאד מ"מ ישרא"ל הוא מצד שרש נשמתו למעלה כמשי"ת). אך הענין

תרנז

הוא דאע"פ ששרש נשמתו בתשוקה ודביקות נפלאה לימשך למקור חוצבה בתמידות כמו שא' כי רוח האדם העולה282 העולה תמיד כנ"ל, אבל הרי זה בבחי' ההעלם ומקיף על האדם ולא בבחי' גילוי כלל וכלל, שאם הי' זה בא בבחי' גילוי במוח ולב כו' שנק' נר"נ שבאדם באמת הי' דבוק תמיד למעלה ולא למטה כלל (וכמ"ש והיית רק למעלה283 ולא תהי' למטה שהוא בעה"ח שלמעלה מעה"ד), אבל באמת אין בחי' זו דרוח האדם העולה כנר בפני האבוקה ונק' נר הוי' רק בהעלם ומקיף שזהו הנק' צל"ם ומזלא, כמ"ש אך בצל"ם284 יתהלך איש, איש זהו מוחא ולבא אוי"ר שכליי' כו' וצל"ם דאיש הוא בחי' המקיף שנק' מזלא כמו שידוע בענין מזלייהו חזו285 כו' (ובחי' צלם ומזלא זה הוא לא בא לכלל טומאה מעון הנעשה ע"י הגוף וע"ז א' כולך יפה רעייתי ומום אין בך, ואע"פ שלכאורה סותר לפסוק דמכף רגל286 עד ראש אין בו מתום כו', יכול להיות דגם שבנר"נ דאדם בפרט ובכלל בכללות נש"י מכף רגל עד כו' מ"מ כולך יפה רעייתי מום אין בך כלל והוא מצד בחי' מזלא וצלם דאדם שדבוק תמיד למעלה ואין שם בחי' מום כלל וכמשי"ת) (ובזה יובן מארז"ל דאכל עשרה שכינתא שריא287 ולכאורה איך אפשר זה בעשרה רשעים גמורים שעברו על עבירות חמורות כו', אך מפני שאע"פ שחטא ופגם בכל נר"נ שבכל קומת אדם מכף רגל עד ראש כו' מ"מ ישראל הוא בבחי' המזלא שבו שכולך יפה כו' וד"ל). והנה אם הי' בחי' מזלא דכאו"א בא לגילוי כמו שבא לפרקים כמו למס"נ על קדה"ש וכבע"ת לפרקים לא הי' אדם בא לידי חטא לעולם (וכמ"ש בכתבי האריז"ל שאם הי' גילוי מזלי' דאדם זהו כמו גילוי ורוה"ק ממש288 כו', וזהו מאן דקטיל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא כמ"ש במ"א289), אבל הוא בהעלם גדול וצריך שיבא לידי גילוי מלמעלה בכאו"א לפי ערכו. וזהו ענין הב"ק שמכרזת290 בכל יום שובו בנים שובבים שב"ק זה נמשך מבחי' י"ג מדה"ר העליונים שבמל' דאצי' שחפץ חסד הוא וחשב מחשבות291 לבלתי ידח ממנו נדח שהן נשמות שבגופים חומריים ביותר הפוגמים אורה כו' ע"כ יעורר עליהם רוח ממרום הוא כרוז הב"ק שיעורר לבחי' מזלי' של כאו"א מישראל שבכחו לפעול

תרנח

התעוררות רב במוח ולב כו' וזהו עד יערה עלינ"ו רוח ממרום כו', והן הן הרהורי תשובה הנופלים פתאום בכל איש מישראל כפי מדרגתו שישוב אל ה' וירחמהו כו', וכמ"כ השיבנו ה' אליך השיבנו זה הוא ע"י הב"ק הזה כו' כמבואר במ"א292 וד"ל.

וזהו פי' כל"ה ל' כליון כמו כלת"ה נפשי שהוא בחי' אהבה המסותרת בתעלומת נקודת הלב שבכנ"י בכלל ובפרט שהוא בחי' מזלא שעולה תמיד למעלה (וע"ז נא' כולך יפ"ה כו' כנ"ל) שראוי ליחוד עליון שישכון בה בחי' אור העצמות דא"ס ב"ה שנק' חת"ן העליון, וכידוע שזהו יחוד קודב"ה ושכינתי' שהוא יחוד הוי' ואלקים שהוא יחוד סובב וממלא בכלל ובפרט כנ"ל (וגם פי' כלה היפך הכליו"ן וצמאון שכלת"ה נפשי ליכלל כו' אלא ל' כלי להכיל ולקבל האור ושפע בתוכה, והוא אחר היחוד כו' ואז נק' כל"ה שהיא כלולה מהכל מכל אורות עליונים שבמשפיע וכנ"ל דיסוד נק' כל והמל' נק' כ"ל ה"א כו', רק קודם היחוד נק' כל"ה ע"ש הכליון כלת"ה נפשי כו' והעיקר מפני שהוא בהעלם עדיין כנ"ל וצריך להביאה לגילוי ואז נק' כלה ל' כלי וכוללת הכל בגילוי כו' וד"ל).

[לב] ומעתה יובן ענין הריקוד לפני הכלה הנ"ל. דהנה מבואר למעלה דבחי' התקשרות אהבה הטבעית ועצמית שבכנ"י הוא בהעלם וצריך להביאה לגילוי, וזהו ענין הריקוד לפני הכלה שע"י הריקוד כנגדה ממשיכים להתעורר בה בחי' נקודת התקשרות שבה מן ההעלם לגילוי ואז תהי' בחי' בית קיבול להתייחד בבעלה, כי ע"י שמחה ותענוג שלה שממשיכים לה ע"י הריקוד לפניה מתרוממת בעצמה ונתעורר בה בחי' הסתום שבה לבא לגילוי להיות תשוקתה ליחוד (והוא בחי' הנ"ל שביסוד דנוק' שמתעורר' לבא מן ההעלם לגילוי לגבי בעלה, וכידוע בענין גן נעול מעיין חתום חותם בתוך חותם דהיינו בחי' התקשרות עצמי' דמס"נ ותשובה מעומקא דלבא הנ"ל סתום ונעלם בכנ"י בהעל"ם אחר העל"ם וכמ"ש ויריחו סוגר"ת ומסוגר"ת293 חותם בתוך חותם כו', וע"י הריקוד אנשים גדולים ששרשן באור אבא כו' מעוררים בה שמחה ועונג העליון שתתן תת כחה בהעלאת מ"ן לבעלה תמיד וד"ל). וכך הוא בניצוץ האלקי בפרט שנק' כלה ע"י בחי' הריקוד שמרקדין לפניה עי"ז יאיר בה מה שבהעלם לגילוי והוא אור אה"ר הנ"ל (וענין הריקוד הוא בחי' דילוג כמו קול דודי כו' מדלג על ההרים, והוא בחי' אורות עליונים מקיפים שמעולם העליון שבאין לעזור לניצוץ האלקי וכמ"ש ה' לי בעוזרי, והיינו הבא לטהר294 מסייעי' אותו שיש הרבה מסייעי"ן לכל ניצוץ כשבא לטהר לבו למעלה כו').

תרנט

והנה יש ב' דרכים בענין הריקוד והמה ב' הפכי' איך להוציא אור אה"ר הנ"ל לגילוי בכנ"י בכלל ובכל ניצוץ בפרט כנ"ל, והוא ענין מחלוקת דב"ש וב"ה כנ"ל. ולהבין עיקר ושרש מחלוקתם מהיפוך להיפוך כזה שזה אומר כלה כמות שהיא כו', הנה יש להקדים ענין המבואר במ"א ע"פ ושמתי כדכ"ד שמשותיך פליגי תרי מלאכי295 כו' ח"א שוהם וח"א ישפה ואמר הקדב"ה להוי כדין וכדין כו'. והענין ידוע דאור זרוע לצדיק היא הנשמה כלולה מב' מדרגות, א' כמו שהיא למעלה ונק' נר ה' נהורא חוורא אור המאיר בעצם, והב' כמו שהיא למטה בגוף מלא פגמים מחומריות הגוף, וזה נק' קדוש בעצם וזה נק' טהור, וההפרש בין קדוש לטהור ידוע שהקדושה היא מבטן מתחלת ההויה וטהור מכלל טומאה קאתי כמו מי יתן טהור מטמא כו' וכמו טהר יומא טהרו של מזבח296 וכה"ג, וידוע דטהרה מביאה לידי קדושה297 שזהו הזדככות אור הנשמה בגוף מן הטומאה ועכרורית התאו' החומרי' אז נק' נשמה זו טהור"ה ומביאה לידי קדוש"ה שהיא אור הנשמה שנק' קדוש בעצם כנ"ל (שזהו בחי' המזלא וצלם שדבוק למעלה תמיד). וזהו כדכ"ד שהן ב' מיני אבנים שוהם בהיר בתחלת הוייתו והוא אור זרוע לצדיק עליון בחי' יוסף וישפה אבן טוב הנעשה בהיר (גישלייפט בל"א והוא בורלאנט וכה"ג שמתנוצץ בעין) (וכן יש ב' מיני כוכבים א' אורו בהיר בלתי מתנוצץ כלל והב' אורו מתנוצץ אנה ואנה, וזהו מנהרי"ן ומנצצין שהוא בחי' אור ישר ואור חוזר כמ"ש במ"א298), והוא בחי' בנימי"ן צ"ת שהוא הזדככות חומר הגוף שתאיר הנשמה בבחי' אור מתנוצץ כו', וזהו ועמך כולם צדיקים ב' צדיק עליון וצדיק תחתון וזהו ורב שלום בנייך299 שלום עליון מלמעלה למטה בחי' צדיק עליון ושלום שלמטה התקשרות המקבל מלמטה כו'.

[לג] והנה יש עוד להקדים ענין א' (הנז' בס' שער הקדושה להרח"ו ז"ל300) והוא אשר יש ב' דיעות חלוקות בדרכי ה' האמיתי' על היות האדם רחוק ושפל ערכו מאד מפני גסות חומרו בכל מיני תאוה חומריו' ואיך יבא

תרס

בברית והתקשרות אמיתי' להקריב לבו לה' בדביקות אמיתית וכמ"ש ובו תדבקון301 ממש כו'. והנה יש או' דודאי א"א שיבא אדם החומרי לבחי' השלימות בדביקות במוח ההשגה בגדולת ה' ובלבו להתפעל כו' כ"א אחרי [ש]יטהר א"ע מכל פסולת וטומאה בנקיון גמור בלב ובמעשה וגם בהרהור ובסיגופים לגוף עד שיזדכך חומרו מעט מעט אז יוכל לגשת אל הקדש לידבק באלקים במוח ההשגה ולא בסתרי המרכבה דוקא אלא בהשתלשלות דאבי"ע ביח"ע ויח"ת כידוע, אבל כל זמן שלא נטהר גופו ונזדכך לגמרי איך יקרב במום ופגם אל הקדש העליון, וכמ"ש מי יעלה בהר ה'302 ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב, נקי כפים היינו במעשה בסור מרע בתכלית ובר לבב בתכלית מכל רצון זר בלבו אפי' בהרהור כ"ש303 חוצץ ולא יוכל לעלות עוד כו'. ולפ"ז הדעת לא שבק חיי לכל ברי' דמי הוא אשר יכול לזכך גופו כ"כ עד שיוכל לעלות ולידבק באלקים חיים כו', ואמנם הדיעה הב' להיפך, דודאי מי שהוא בחושך ולא ראה אור אלקי מעולם במה יזכך א"ע ואיך יטהר לבו ומחשבתו ומדותיו החומריי' אם הוא אחוז וקשור באשר הוא שם (ומה שנופל לו הרהורי תשובה זה אינו שלו כלל כו'), אלא עצה היעוצה בדרך אחר, שיאמר ללבו הגם שאינו ראוי לעלות בצד גופו שלא נזדכך ונשבר בתענית ולא במעשה הטוב כראוי כנ"ל מ"מ יוכל להיות שינקה מכל רע ע"י שיאיר את נפשו באור האלקי בהשגה שבמוח ולב לתכלית העומק גם ביתר מכפי מדתו ושיעורא דילי' ואז האור דוחה את החושך וגם מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך וכמ"ש גם חושך לא יחשיך ממך304 כו', וכנראה בחוש שבהאיר אור אלקי בתוך המוח ולב מעט מיד יפול כל זוהמא וחומריות הגוף באותה שעה עד אשר יסיח דעתו ולבו לגמרי בהבלי העולם, אבל כל עוד שאור ה' נגה305 במוחו ולבו בהתפעלות אלקות בהשגות עמוקות לא יראה רע כי ה' עמו וכהמס דונג306 כו' כי לא יוכל הרע לעמוד במקום הקדושה כלל וכלל ואפי' תאות היתר כו' (רק זוג מצוה בליל ש"ק וסעודות השבת לתיאבון שאינו מזיק כלל מצד קדושת השבת כו'). וזהו כמשל ב' בני אדם307 אחד עומד למעלה והב' עומד למטה יש ב' דרכים שיתחברו, או שיעלה התחתון למעלה והוא הזדככות החומר תחלה שהוא דיעה

תרסא

הא', והב' שירד העליון לגבי התחתון ויזדכך ממילא כדיעה הב' הנ"ל. וזהו ענין ב' אבנים דשהם וישפה הנ"ל צ"ע וצ"ת כנ"ל שהוא טהרה וקדושה, ואמר הקדב"ה להוי כדין וכדין שצריך שיהיו ב' הדרכים וב' דיעות הנ"ל, וזהו כ"דכ"ד כ"ד אותיות דבשכמל"ו308 דק"ש שחרית וערבית מדת יום ומדת לילה שהן ב' דיעות הנ"ל ובהתחברם יחד נק' כדכד שהיא זכוכית בהירה בהזדככות כ"כ כאילו היא בהוייתה ממש וד"ל.

[לד] ואחר הקדמה הנ"ל יובן שזהו ג"כ ענין מחלוקת ב"ש וב"ה בריקוד לפני הכלה שהוא באיזה אופן תעלה הנשמה שבגוף שנק' כל"ה שיתעורר בכל אדם מישראל אה"ר הנ"ל לצאת מחושך חומר הגוף ולידבק במקור חוצבה באור פני מלך שזהו בחי' היחוד דכנ"י בבעלה. והנה ב' דיעות הנ"ל דיעה שמלמטה למעלה בהזדככות המדות גופניות תחלה שזהו הנק' טהרה שמביאה לידי קדושה שבעצם כנ"ל זהו דעת ב"ש שאו' כלה כמות שהיא דוקא, בהיות כי דיעה זו לעלות מלמטה למעלה ע"י הזדככות כו' היינו בבחי' הגבורות והדינין שהוא בהכרח שירגיש309* על יצה"ר שבו ויתמרמר עליו ולא יקל לעצמו כלל וכלל אדרבה מאד יחמיר וידקדק בעצמו למצוא כל חסרון ופגם בתכלית הדקדוק עד כחוט השערה, כמו גם בהרהור בעלמא ובהיתר כו' ידמה עליו כהר וקשה עליו, לחשוב עצמו כחוטא גמור, והוא לעורר בחי' הדין על עצמו איך שחוטא גדול הוא כו', וגם במעשה הטוב ישקול במאזני שכלו תוך ופנימי' כל מעשיו גם הטובים איך שאינם לש"ש ולא לתכלית האמת, וכה"ג ימצא רק חוב בנפשו ויהי' שפל בעיניו נבזה ונמאס ממש כו' כשמוצא בעצמו כל מיני מומין חסרון ופגם מכף רגל עד ראש אין בו מתום כולו פגום כו' בין בסור מרע בין בועשה טוב ומכ"ש באוי"ר שבלב ומוח כו' שחסר נפשו מכל אור כו' ובחשך ילך כל ימי חיי הבלו וכה"ג, והרי לפ"ז לא יערב לבבו לגשת אל הקדש פנימה כי נבזה בעיניו נמאס ואינו בא במדרגה לעבוד עבודת ה' בבחי' השגה שבמוחא ולבא ביח"ע ויח"ת וכה"ג שכל איש אשר בו מום לא יקרב לעלות למעלה כו' ביתר מכפי מדתו וערכו לבד, והוא הנק' בית שמאי פי' שמאי מל' שומא ששמין א"ע ומפלס דרכו ששוקל כל דרכיו ומעשיו היטב הדק ואינו מטעה א"ע כלל וכלל כי ה' בוחן לבבות ודובר שקרים לא יכון לפניו ואיך יבא לפניו בעבודה שבמוח ולב להתבונן כו' ולעבוד ה' בשמחה, אך הכל לפי החשבון והדקדוק היטב שיודע ומשער בנפשו וערכו אחר אשר הוטהר מעט לבבו מכל תאוה זרה ומדות מגונות ויש בו תשובה שלימה כו' יכול לעמוד בנפשו לגשת אל הקדש לעבודה תמה בשמחה וטוב לבב כו' אך ורק לפי ערך שישער בנפשו לפי מעשיו כו' שראוי לעבודה זו ולא יותר מכדי

תרסב

מדתו אפי' כקש"י ממש, וזהו ל' שומא ששם א"ע ושוקל כל דרכיו לפי ערך הזדככות שלו כך יעלה ולא יותר. וזהו כמארז"ל ע"פ ושם דרך אראנו בישע אלקים כל השם אורחותיו310 זוכה ורואה בישועתו של הדקב"ה, פי' השם ששם ושוקל דרכיו ואורחותיו במדה ברורה איך הוא ומה הוא בכל כלי גופו אם מזוככים מכל סיג ופסולת לפי ערך מה שהוא מוצא בנפשו יעלה ולא יגבה לבבו לעלות למעלה ביתר מכפי שומא שלו בערכו כו', הוא הזוכה ורואה בישועתו כו' שה' בוחן לבבות, וכמ"ש דוד לשלמה וכל לבבות דורש ה' כי תדרשנו ימצא לך311 כו' פי' לפי אופן הבקשה והדרישה בלב נכון וטהור כך ימצא לך, וכמ"ש מי יעלה כו' נקי כפים ובר לבב שזהו השם אורחותיו ומוצא לבבו בר וטהור בלי שום סיג ותערובת רע ושקר שלא ימצא בלבו שום רצון זר הפונה לחוץ וכמאמר לב אחד לאביו שבשמים312 כו' ואם אין לבו כך לא יטעה א"ע וירחק נפשו מדבר שקר וכו' וד"ל (ואז זוכה ורואה בישועתו כו' היינו כנ"ל בענין טהרה וקדושה שהבא לטהר מסייעין אותו וכמו שאנו אומרים וטהר לבבינו לעבדך באמת, פי' הבא לטהר לבו מכל סיג ופסולת בחשבון ודקדוק היטב הדק בכל דרכיו בסתר ובגלוי ויתמרמר בנפשו וירגיז על יצה"ר והוא הנק' תשובה תתאה כידוע, אז ימצאו לו הרבה מסייעין ועוזרין לו מלמעלה שיעזרוהו ויושיעוהו בעזר ה' עליו להנצל מכל רע, וכמאמר יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום313 ואלמלא הקדב"ה עוזרו לא יכול לו כו', ועזר זה נמצא לכל איש דורש לבו ליטהר מכל רע ומפשפש במעשיו מאד להחמיר ולא להקל כלל הוא הזוכה לראות בישועת אלקים שהוא להמשיך לו מסייעין הרבה, ועיקר המסייע ועוזר הוא הקדושה האלקית שזהו שא' טהרה מביאה לידי קדושה314 שמבחי' הטהרה שמלמטה למעלה יומשך בחי' הקדושה העליונה שמלמעלה למטה וד"ל. וזהו ג"כ כל עיקר ענין תשובה עילאה שנמשך אחר תשובה תתאה דוקא, וכמ"ש במ"א ע"פ ישוב ירחמינו יכבוש כו' שזהו הנק' תש"ע ואינו בא כ"א אחרי תש"ת דוקא, והיינו במי ששם אורחותיו לדקדק בכל דרכיו לשוב אל ה' מכל אשר ימצא פגם וחסרון בנפשו כו', אז זוכה לבחי' תש"ע שהוא מלמעלה למטה כמ"ש ישוב ירחמינו כו' וא' בזוהר מאן אתר315 מההוא ע"י כו' שהקדב"ה שב אלינו מלמעלה למטה לעזור ולהושיע, והוא בחי' הקדושה אלקי' שנמשך על השב בתש"ת בלב נשבר ומטהר לבבו באמת שזהו טהרה מביאה כו' וד"ל).

תרסג

וזהו בש"א כלה כמו שהיא, פי' בענין הריקוד לפני הכלה להוציא כל תעלומות לב שבה כנ"ל, בית שמאי שהן מבחי' הגבורות ודינין ששמין דרכם כנ"ל אומרים שאופן הריקוד צריך להיות שיאמרו כלה כמות שהיא, וכפשט הענין שלא יוסיפו ולא יגרעו בשבחה וחסרונה רק כמות שהיא דוקא, ולכאורה זהו פלא דהלא בריקוד לפני הכלה א"א לספר בגנותה כלל רק בשבחה ואיך יאמר כלה כמו שהיא ואם היא חיגרת יאמר בגילוי לגנותה א"כ ריקוד זה למה, ואם הכונה שלא להוסיף בשבחה רק כמות שהיא גם זה לא יתכן כונת הריקוד והשמחה לפניה כו' כי אם ידקדק בחשבון שלה בכל מעשה הטוב והרע כנ"ל א"כ יהפך משמחה ליגון ואין כאן ענין ריקוד כלל. אך הענין הוא דר"ל באופן העצה איך שיוציאו מן ההעלם לגילוי בחי' נקודת התקשרות שבכל ניצוץ אלקי שבכאו"א מישראל שנק' כלה כנ"ל, דהיינו דוקא ע"י ששם אורחותיו כפי ערך טהרת לבו ולא יותר זהו כלה כמות שהיא דוקא שעי"ז זוכה ורואה בישועת ועזר אלקי' שיהי' ראוי לבחי' גילוי אור המשכות אלקות בנפשו בתו"מ ובתש"ע כנ"ל שהוא גילוי אה"ר העצמי' שבה כנ"ל, ודוקא לפי ערך אם מעט אם רב בבחי' הבירור בנפשו לאכפייא לסט"א בסור מרע ועשה טוב כנ"ל כך יומשך לו עזר האלקי מלמעלה שהוא בחי' הקדושה האלקי' שיהי' ראוי ליחוד עליון דקודב"ה ושכינתי' כו' ולא יוסיף ולא יגרע משום דב"ש מבחי' הגבו' דאו"ח שעולה כו' וכמ"ש אם ישים אליו לבו כו' רוח אייתי רוח316 ואמשיך רק לפי ערך ההעלאה בלבד ולא יותר, וזהו הריקוד לפני הכלה להמשיך לה מלמעלה רק לפי ערך מעשיה כמות שהיא לבד ולא יותר כנ"ל וד"ל (וא"כ אם היא חגרת וסומא כמו שפגם בעין הרואה ראי' אלקי' ובהילוך כו' כל אשר בו מום כו' לא יומשך לתקן הפגם כלל רק שלא יגלה קלונה אמנם לא יהי' הריקוד להוסיף אור במקום הפגם רק במקום התיקון שניתקן דרכו כבר להוסיף אור למעלה והכל במדה ומשקל, ולפ"ז עדיין לא מתיישב כונת הריקוד לפ"ד ב"ש כנ"ל שא"כ אין השמחה שלימה וריקוד זה בדין ומשפט לפי המדה לבד לא יתכן כנ"ל).

[לה] ומעתה יש להבין ענין דעת ב"ה שאומרים כלה נאה וחסודה ולא כמות שהיא דוקא אלא אדרבה גם אם היא חיגרת או סומא אעפ"כ כלה נאה וחסודה כו', וזהו כמו דיעה הב' דלעיל שחולק על דיעה הא' דודאי מי שהוא בחושך ולא ראה אור כו' איך יזכך א"ע כו' אלא העצה שיאיר אור האלקי בנפשו מלמעלה למטה עד שהאור ידחה החושך כו', וזהו להיפך ממש מדעת דב"ש לדקדק ע"ע כו' אלא אדרבה הגם שמוצא א"ע בכל הפחיתות כנ"ל בכל דרכיו ומעשיו לא ימנע לגשת אל העבודה האלקי' בהשגות אלקות וגילוי המשכות אור אלקי עד אשר יזדכך גופו ויצדק בכל דרכיו תחלה, כי אם ימתין ע"ז לעולם לא יראה אור האלקי ולא יוכל לבא לפני ה' בעבודה שבמוחו ולבו

תרסד

כו', אלא אדרבה יתחיל מלמעלה למטה והוא שיתבונן בגדולת הבורא בפרטו' ויעמיק דעתו ולבו לה' להאיר נפשו בבחי' גילוי אלקות ממש עד שיקבע האור הזה במוחו ולבו בתוך ופנימיות נפשו ולבו ואז ממילא יפול כל רע שבלב במדות וחומריות גופו עד שיזדכך מעט מעט בהרגל עבודתו זו יום ולילה בג' תפלות ובתו"מ כל היום, וכנ"ל דמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך כי כהמס דונג כו' לפי שאין מקום לרע במקום שמאיר האור האלקי דקדושה, וזהו מ"ש ואמרת כו' על כי אין אלקי בקרבי317 מצאוני הרעות שהן הקליפות דכל טומא' מחשבה רעה ומדות רעות, דמשמע מזה שאם הי' אלק"י בקרב"י במוח ולב אין מקום לרע כלל וזהו כי רע ומר עזבך ה'318 כו', ולהיפך בהאיר אור האלקי בנשמתו שבמוחו ולבו בשמחת ההתבוננות כו' יתפשט ההארה האלקי' הזאת גם בחלק הגשמי שבדם הוא הנה"ט שהוא חלל השמאלי שיטה כל לבו לה' ולא יהי' לו רק לב אחד לאביו שבשמים וזהו בכל לבבך בשני יצריך319 כו', וזהו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו פי' שקודם התפלה320 שלא האיר אור אלקי בנשמתו עדיין הנשמה באפ"ו ואחר התפלה הרי הארה האלקי' מתפשט בכל חלקי הגוף לזכך חומריות שלו וכנראה בחוש לכל טועם טעם בעבודה שבמוח ולב בתפלה.

וזהו בה"א כלה נאה וחסודה, פי' בית הלל להיותם מבחי' החסדים דאור ישר היפך בית שמאי ששמין א"ע תחלה כנ"ל אלא אדרבה משבחים ומהללים תמיד בגדולת ה' בעבודה שבלב בשמחה גם אם אינו מוצא א"ע בכשרון כלל, וזהו ל' בהל"ו נר"ו321 שיוסיפו אור אלקי בנשמתם תמיד מלמעלה למטה ואינם משגיחים לדקדק ע"ע כ"כ אם אינם ראוים לזה לפי מעשיהם אלא המה ממשיכים תמיד גילוי אור אלקי' חיים גם שלא לפי ערך מעשיהם בסור מרע וכשרון גופם שנק' העלאה (וזה סותר למאמר דר' פנחס בן יאיר דטהרה מביאה לידי קדושה מלמטה למעלה וכן מאמר דכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' וכן אם אין יראה322 כו' וגם ענין תש"ת שקדמה לתש"ע, אלא הכל בהיפך דוקא שקדושה דאור האלקי שנמשך מלמעלה עי"ז נזדכך חומר גופו ונטהר לבו מן הרע מעט מעט כו' והוא ע"י תו"מ אשר קדשנ"ו במצוותי"ו כו' מביאה לידי טהרת הלב כו', ותש"ע קדמה לתש"ת כמ"ש השיבנו ה' אליך מלמעלה למטה ואח"כ ונשובה וכן משכני323 ואח"כ נרוצה כמשי"ת, ומ"ש כל שיראת חטא קודם

תרסה

בזה מודים ב"ה דודאי א"א לומר שגם רשע גמור שעובר על ל"ת של תורה יוכל לעבוד בגילוי אור המשכות אלקות בתפלה ותו"מ שהרי א' ולרשע מה לך324 כו' וכן המתועב במדות רעות וחטאים לא יוכל לבא להודות ולהלל, וזהו הנק' יראת חטא בפ"מ שקדם ודאי וליכא מאן דפליג ע"ז, רק כמו תאות היתר שבא מצד חומר הגופני ובמניעת מעשה הטוב כו'* שיזדכך ע"י הארה האלקי' מלמעלה למטה, ודוגמא לדבר במצות ת"ת שהיא המשכת אא"ס בח"ע כו' א' בעל קרי מותר326 בד"ת325 שאין ד"ת מקבלים טומאה וכן אמרו מאור שבה מחזירו למוטב327 שזהו הזדככות הגוף הבא מצד אור העליון דתורה, אבל לא שיוכל לתקן ולזכך מי שעשה עבירה גמורה שע"ז א' ולרשע כו' וכה"ג, וזהו מבחי' החסדים דיכולים הכל לעלות גם שאינו בר לבב בהיתר) (ולפי פשט הענין מורה דגם חיגרת או סומא כלה נאה הרי גם בפגם העון בפ"מ יוכל לעלות ע"י שיעסוק בתו"מ וכו' דלא כדלעיל).

[לו] וזהו משכני אחריך נרוצה דהיינו הארת אור האלקי בנשמ' המושך אותה עד שתרוץ ממילא כניצוץ לשלהבת, וזהו ונרוצה ממילא בלתי בחירה, אך בתנאי דמשכנ"י תחלה מלמעלה למטה, וכן השיבנו ה' אליך תחלה ואח"כ ונשובה מעצמינו, וכמ"ש במ"א בפי' ישוב ירחמינו328 כו' דבר"ה ויו"כ תש"ע קדמה לתש"ת, בהיות שידוע דאו"פ קדם לאו"מ, כמו תחלה אהבה שמצד השכל המתיישב בלב ומה שלא יתיישב בלב נק' או"מ דא"ח והוא אה"ר דבכל מאדך, ולפ"ז גם תש"ת מפנימיות הלב ממעמקים קראתיך תחלה ואח"כ תש"ע שישוב ירחמינו מלמעלה למטה, ונהפוך הוא דתש"ע קודמת וכמ"ש השיבנו תחלה כו'. והענין הוא דבחי' מקיף דאור ישר המקיף קדם לפנימי לפי שהולך מלמעלה למטה משא"כ מקיף דאור חוזר שבא מלמטה למעלה ולפי ערך אהבת עולם דבחי' או"פ כן יהי' מקיף דאה"ר אח"כ, וזהו כדעת ב"ש דלעיל משום דמאתדל"ת נעשה אתדל"ע לפי ערך הזדככות המקבל לבד כנ"ל, אבל דעת ב"ה הוא בבחי' מקיף דאור ישר מבחי' החסדים שיורד מגבוה לנמוך ע"כ אדרבה תש"ע דישוב ירחמינו הולך מלמעלה למטה בכנ"י תחלה ואח"כ נעשה בחי' תש"ת שנק' אתדל"ת, ואין אור המקיף דתש"ע תלוי' בתש"ת כלל דגם אם אין התעוררות תשובה למטה כלל ישוב ירחמינו מצד התעוררות עצמו, וכענין משכנ"י הנ"ל ואז ממילא יפול התעוררות תשובה בכנ"י וכמ"ש ונרוצ"ה ממילא אחריך בהתעוררות תשובה למעלה מן הטעם כי לא שלנו היא כו' כי בלתי זה

תרסו

שיערה עלינו רוח ממרום אין כח בכנ"י להתעורר בתשובה, וכמשל הנ"ל בב' בנ"א שהעליון יורד לגבי התחתון כו'.

(ונמצא מובן מכל זה שעיקר ההפרש בין דעת ב"ש לדעת ב"ה שהוא לפי שרש מדרגתם למעלה היינו בבחי' החו"ג דמקיף דאו"ח ומקיף דאור ישר, דשרש ב"ש מבחי' הגבורות דאור חוזר הרי בחי' או"פ קדם שהוא מה שיוכל הלב להזדכך בתש"ת ומה ששם אורחותיו תחלה כן לפי ערך יבא לבחי' אה"ר הנ"ל והוא מקיף דאו"ח שבא מלמטה למעלה ובזה תש"ת קודם לתש"ע ואהבת עולם קודם לאה"ר כו', אבל דעת ב"ה שהן מבחי' החסדים דאור ישר היינו מבחי' המקיף דאור ישר שנהפוך הוא שתחלה יאיר האור מלמעלה למטה על נשמות האלקי' בבחי' מקיף, והוא בהילול ושבח כנ"ל וכהשיבנו ה' וישוב ירחמינו הנ"ל שהוא בהעלם ובאור דתורה ומצו' בחי' קדושה אלקי' בבחי' מקיף, ואח"כ מבחי' המשכות אלקות זה יבא האור גם בבחי' פנימי לזכך הלב ומוח, והוא כמו תש"ת שאחר תש"ע דוקא שזהו עיקר ההפרש בין מקיף דאור ישר ובין מקיף דאור חוזר וד"ל) (והיינו ענין ב' מיני כבוד עליון ותחתון דחופה דכבוד עליון נק' מקיף דאור ישר וחופה דכבוד תחתון דכלה לחתן שהוא בכל מאדך נק' מקיף דאור חוזר, והוא מחלוקת דב"ש וב"ה הנ"ל).

[לז] אך הנה עדיין יש להבין דברי ב"ה שאומרים כלה נאה וחסוד"ה מה ענין הנוי הזה לכלה אע"פ שאינו כן באמת, וגם מה ענין חסוד"ה לכאן שהרי גם אם מצד האור מקיף דאור ישר שמאיר מלמעלה בנשמה אלקי' יומשך ויבא גם במוח ולב ומעשה בבחי' או"פ עדיין לא יתכן שתקרא נאה וחסודה במעשיה אם יש בה פגם וחסרון כחגרת או סומא (וגם יש להבין תשובת ב"ה על קושיא חזקה דב"ש שמקשי' לב"ה הרי אמרו מדבר שקר תרחק והשיבו מי שלקח מקח כו', דעדיין לא מיושב דמ"מ מדבר שקר תרחק, וגם מהו ענין זה המשל דמי שלקח כו'). והנה יש להקדים לזה ענין הנ"ל בב' מיני מדרגות שבנשמה שנק' צדיק עליון וצדיק תחתון ונק' נהורא חוורא ונהורא אוכמא כו' ונק' קדושה וטהרה והן ב' אבנים דשהם וישפה כו' כנ"ל באורך. והנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא (מבחי' טה"ע), ולכאורה איך יאמר אדם על אור נשמתו שבגופו טהור"ה היא אחר שיודע בנפשו שנטמאה בהרבה מיני טומאה אם בהיתר וכ"ש באיסור כו', כמו כאשר פגם בעין רואה דכתיב ולא תתורו329 כו' ואחרי עיניכם כו' פגם עיניו להסתכל ביקרא דמלכא330, וזהו שאומרים בוידוי דק"ש שעהמ"ט שפגמתי באות יו"ד כו', וכך פגם בה"א וי"ו וה"א דשם הוי' שבצלם נפשו שנק' בשם נר הוי', ואיך או' נשמה כו'

תרסז

טהור"ה היא לגמרי מכל פגם וחסרון, ואם נאמר כדעת ב"ש ששם אורחותיו ונמצא כולו טהור כו' ודאי אין צדיק בארץ שלא יחטא בהרהור עבירה וכו' וא"צ לדבר מזה כו', אך מזה מוכרח לומר דהלכה כב"ה במחלוקת זו דגזרו אומר דאע"פ שהכלה חיגרת או סומא מ"מ כלה נאה כו'.

והענין הוא כנ"ל שיש ב' מדרגות בנשמות, והמדרגה העליונה הוא מה שנק' בשם קדושים וכמ"ש וקדושי"ם אשר בארץ331 וקדושים בכל יום יהללוך כו', והוא מ"ש עליהן כולך יפה רעייתי332 מום אין בך כלל, דשרש הנשמות כמו שהן דבוקות וצרורות למעלה שנק' מזלא וצל"ם כנ"ל נק' רחל יפת תואר ויפת מראה (וכמ"ש במ"א בפ' כי תצא בענין וראית בשביה333 אשת יפ"ת כו' באריכות), פי' תוא"ר הוא העצם שבעצם היא יפה ויפת מראה הוא למראה העין לבד. וההפרש הוא ששרש הנשמות כמו שהן למעלה אף של הפחות וקל כו' נק' יפ"ת ומום אין בה כלל, וכמ"ש מיד כל"ב יחידת"י334 שבחי' יחידה דכאו"א נקי מכל פסולת וסיג לגמרי וע"ז נא' ועמ"ך כולם צדיקים335 כולם ממש גם פושעי ישראל כו' והוא בחי' צדיק עליון נהורא חוורא הנ"ל. אך הנה כתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך, שבכל בקר מתחדש כח הנשמה שבגוף הנפגם מבחי' מזלא וצלם המאיר מבחי' קדוש שנק' נהורא חורא כו' ליתן בה כח ועוז להתפעל במוח ולב בהתבוננות ובמעשה כל היום להנצל מכל הרהור רע כו', וזהו רבה אמונת"ך אמונ"ה דנשמה כמו אומ"ן את היונק ממש כו' (וכמ"ש במ"א באריכות336), וכאשר יורד האור מבחי' צלם ומזלא להאיר בדרך פרט בכל חלקי הנשמה האלקי' שבמוח ולב ומעשה ותשובה כו' יוכל להיות שיתקן כל הפגמים וחסרונות שבעונות האדם שדש בעקביו, וכענין התשובה שמביאה רפואה לעולם337 כרפואה שמרפא חולי הגוף כך ירפא חולי הנפש בכל מקום שנפגמה, והיינו מעט מעט, והוא מדי יום ויום שצל ימינו עלי ארץ שלזה ניתן לאדם ע' שנה לברר פרקי הצל"ם דנשמה דא"ך בצל"ם338 יתהלך איש כל ימי

תרסח

חייו כו', ויום אחד שאינו מתקן מכח הצלם בגופו מאומה לא במוח ולב ולא במעשה כל היום נק' יומא דפגרא339 ל' פג"ר כו' וכמ"ש במ"א בפי' ימים יוצרו340 ולא אח"ד בהם כו' וד"ל.

[לח] והנה זהו כאשר יש ביכולת האור מקיף דצלם ומזלא לעורר הנשמה שבגוף לתקן כו', אך יש שלא יתוקן מצד חומר העון וגם אינו מתעורר כלל בתשובה כו', הנה יש עוד מדרגה שלמעלה מזה והוא למעלה מבחי' מזלא הנ"ל, והוא מבחי' יחידה הנ"ל שנק' יפ"ת בעצם, כי ידוע שיש למעלה ב' מיני מקיפים א' שמאיר בגוף והוא הנק' מזלא והב' הדבוק תמיד למעלה ממש וכמ"ש דיוקני אשתאר בך ממש כו', שע"ז א' כולך יפה רעייתי וכן הנך יפה341 רעייתי כו' יפה בעצם בלי השתנות כלל, ונק' ברתא דמלכא ומאן דקטיל לחויא342 בתשובה שלימה כו' יהבין לי' ברתא דמלכא שהיא בחי' יחידה שמשם יכול להיות תיקון כל פגם וחסרון שמן העונות ממש למלאות כל חסרון כו' וכמ"ש אם יהיו חטאיכם כשנים343 כו', וכמו ע"י תשובה עמוקה כתשובת ראב"ד כו' וכנתן344 כו' ונסלח העון ונעשה כולו יפה ונאה כו' וד"ל. ושרש הענין למעלה היינו כשנמשך מבחי' סובב כל עלמין שלמעלה מבחי' אד"ם כו', כמו ביו"כ דכתיב אנכ"י אנכי מוחה כו' וזרקתי עליכם345 כו' לפני ה' תטהרו שגם כל חסרון ופגם יתוקן וגם הטמא ממש יטהר כו' משום דקמי' ממש כחשכ"ה כאורה וגם חושך לא יחשיך כו' וכמ"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד כו', ושם נאמר אם צדקת346 מה תתן לו ואם רבו פשעיך מה תעשה לו שאין כל הפגמים דעונות ופשעים תופסים מקום כלל דכולא קמי' כלא חשיבא כו', וזהו בשמים ממעל347 ועל הארץ מתחת שניהם שוין בלתי חילוק מדרגות כלל וכמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה כלל כידוע, ע"כ בהגלות נגלות האור עליון דעצמות א"ס ב"ה שבבחי' סובב הכללי משם נתמלא כל חסרון ופגם, וכמו בחי' יחידה שבאדם הנ"ל וד"ל.

תרסט

וזהו כלה נאה וחסודה פי' חסוד"ה ל' נפעל שהוי"ו מורה דחסוד"ה הוא שנמשך בה מבחי' רב חסד העליון וכמו באסתר שאמרו שחוט של חסד348 משוך עלי' כך חוט של חסד העצמות דא"ס נמשך בכנ"י שנק' כלה לכך נק' חסודה (והוא בחי' החסדים העליונים שנמשך לבנין המל' וכמ"ש והוכן בחס"ד כסא וכן אמרת"י עולם חס"ד יבנ"ה349 כו'), ולא שנמשך בה חסד עליון פעם א' לבד אלא שתמיד נמשך בה החסד עליון דהיינו מצד חוט של חסד עליון דבתמידות הוא נמשך עלי' ע"כ היא נק' חסודה שנתפעלת מקבלת אור חסד זה בתמידות עד שגם היא נק' חסודה בעצם להיותה בחי' מקבל מהחסד בתמידות, דחסד שם העצם והמקבל החסד בתמידות דוקא נק' חסוד"ה כו', וענין הארת אור החסד הזה פועל בה להשפיע חסד למקבלים הימנה דהיינו שעושה חסד מצד עצמה תמיד והוא ח"ס דלי"ת לדלים כו' וד"ל. והנה חוט של חסד זה נמשך מעצמות אא"ס שלפני הצמצום כו' כנ"ל, והיינו שמחמת אור זה דוקא נק' כלה נא"ה שנעשית נאה בכל האיברים הרוחניים שבנפש הגם שכבר נפגמו הרבה מאד כנ"ל, כמו גם אם נפגמה בעין שהוא ביו"ד דחכמה ונק' סומא או ברגל הרוחני שהוא ההילוך בדרכי ה' במעשה דסור מרע כו' כנ"ל ונק' חגרת וכה"ג, כל הפגמים באיברים הכל יתוקן ויתמלא כל פגם עד שתקרא כלה נאה באיברי' ובפניה הגם שחשך תארה מן הפגמים אבל נעשית נאה בתואר ומראה, וכמו ומראך נאו"ה וכן א' כנ"י בגלות שחורה אני350 ונאו"ה כו' משום שיאירו פניה מלמעלה, ונק' כלה נא"ה למטה, שבאמת למעלה הרי נאמר כולך יפה רעייתי מום אין בך כלל והיופי הזה שמקבלת מלמעלה הרי שם היא יפה בעצם ונמשך גם למטה, והוא ע"י גילוי אור העליון דעצמות כו', וזהו כלה נא"ה באיברי' שהוא נר"נ שבגוף ופנים בעצם וחסוד"ה להיות מתפשט במעשה החסד לדלים והוא מצד שבחי' חוט של חסד משוך עלי' מלמעלה שמשם היא כלה נא"ה דוקא כנ"ל (וזהו מצד שב"ה שרשם מבחי' החסדים דאור ישר ולכך א' כלה נא"ה שמהללים ומשבחים ביופי' וההילול ושבח הזה בא מצד שכולך יפה למעלה כנ"ל, וזהו בבחי' מקיף דמזלי' כנ"ל, ואח"כ נמשך בבחי' או"פ והוא שחוט של חסד עליון משוך בה בתוך תוכה עד שנעשית בחי' משפיע למטה ונק' חסוד"ה בעצם לעשות חסד וצדקה למקבלים כנ"ל וד"ל).

[טל] והנה מעתה יובן גם מה שפלפלו וטענו ב"ש עם ב"ה הרי שהיתה חגרת או סומא כו' הלא אמרו מדבר שקר תרחק והשיבו ב"ה מי שלקח מקח מן השוק כו'. דהנה כל הנ"ל בענין כלה בפרט בכל ניצוץ אלקי שבכאו"א, כך יובן בבחי' כלה העליונה בכללות הנשמות דנק' נשמת כל חי כו' וכמא'

תרע

מה הנשמה351 כו' כך כו' ונק' ממלא כ"ע, והוא בחי' מל' דאצי' שמתצמצם להחיות רוח שפלים והן נשמות ומלאכים דבי"ע עד עוה"ז השפל כו', ובחי' סובב כ"ע שהוא בחי' ז"א דאצי' נק' חתן העליון, וע"ז הוסדו כל ענין שה"ש שזהו כאהבת חו"כ למטה וכמו לבבתני אחותי כלה352 כו', וכל ענין מחלוקת דב"ש וב"ה אם כלה כמות שהיא או כלה נאה וחסודה הכל הם מדברים בבחי' כלה העליונה, דבש"א לפי ערך הבירורים והעלא' דרפ"ח ניצוצי' ומלאכים ונשמות דבי"ע (שזהו כמו התלבשות הנפש בגוף) שנק' אתדל"ת כך הוא אופן אתדל"ע לא פחות ולא יותר, וע"כ כלה כמו שהיא דוקא (ולפעמים פוגמים בה ביותר כשהחיצונים מתגברים מצד העונות למטה ויורדת המל' בגלות בע' שרים ונק' שחור"ה וכידוע בענין פגימת הלבנה353 כו') וכנ"ל בענין השם אורחותיו כו' כך הוא בכללות נש"י כו' וד"ל. ובה"א כלה נאה וחסודה מצד הארת אור עצמות א"ס שבבחי' סובב הכללי ששם נק' כלה נא"ה וחסוד"ה, והוא כנ"ל בנשמ' פרטי' ממש וד"ל. ומה שטענו ב"ש מדבר שקר תרחק אין זה דבר שקר דגם שבחי' המל' מצד ירידתה בהיכלות הנוג"ה לברר ברורים דרפ"ח כו' יכול להיות שנפגם אורה עד שתקרא חגרת או סומא כו' אין זה מצד עצמה כלל דכמו שהיא למעלה הרי א' כולך יפה רעייתי מום אין בך כלל כנ"ל. וזהו שהשיבו להם ב"ה ברמז לתרץ זה דזהו כמו מי שלקח מקח מן השוק, פי' מן השוק הן הנה בחי' היכלות דנוג"ה כו' שנק' שו"ק וכמו אמצא"ך בחו"ץ אשקך וכן חכמות בחו"ץ תרונ"ה354 שהוא רפ"ח ניצוצי' שנפלו בקליפת נוג"ה וחכמה תתאה דבחי' המל' הוא שם ב"ן יורד למטה מטה לברר וכו', וכאשר עולה למעלה זהו מק"ח שלקח מן השו"ק כו', וכמשל אדם שלקח מקח מן השוק שמוכרח זולתו לשבח אותו כו', שזהו ידוע בסוחרים במסחר שלא יפול לב אדם על הסחורה כי יוכל להיות בה ריוח גדול גם שהיא רעה ושפלה (משא"כ כליו וחפציו אינו מוכרח לשבח ולומר שקר, אבל מה שלוקחים דרך מו"מ יכול לשבח באמת דכן דרך התגרים שמשבחים לכל סחורה אחר שיקנו מטעם זה, וכך הוא בענין בירור הרפ"ח שנק' מו"מ ע"י המל' שנק' אשת חיל וכמ"ש אשת חיל מי ימצא355 כו' דרשה צמר ופשתים כו' סדין עשתה כו', ולע"ל יבורר בתכלית כל הניצוצות וכמ"ש ואת רוח הטמאה356 אעביר כו' הרי יהי' מזה ריוח גדול מאד וד"ל (וא"כ יפה השיבו ב"ה דמטעם זה אין זה שקר כלל לומר כלה נאה וחסודה אע"פ שהיא חגרת עכשיו כמו שלע"ל נאמר אז ידלג כאיל פסח

תרעא

ותרנן לשון אלם דמה שעכשיו נאמר נאלמתי דומי'357 כו' תרנ"ן לשון אל"ם וידלג הפסח דעכשיו וכן ועינינ"ו מאירו"ת ורגלינ"ו קלות כו' וד"ל).

[מ] והנה עדיין יש להבין ביאור ברייתא זו דכיצד מרקדין מה שאמר מרקדין ל' מפעיל ולא אמר כיצד רוקדין, ועוד מ"ש לפני הכלה ולא עם הכלה ומשמעות לפני לשון למעלה הימנה כו'. אך הנה באמת יש להבין תחלה בענין החופה שע"ג החו"כ יחד מהו, להיות שיחוד זה דחו"כ דבר פלא הוא לכאורה שזהו היפוך הטבע בכל יחוד והתכללות שאינו אלא בדברים המשתווים במהות א' ונמשכים זע"ז יתכללו כאחד, והרי החו"כ המה ב' הפכים בטבעם כידוע דמשפיע ומקבל המה ב' הפכים ממש כאש ומים, שכמו שטבע המים להתפשט ולירד מגבוה לנמוך כך טבע המשפיע לצאת מעצמו להמשיך ולהתפשט למטה מגבוה לנמוך, וכמו טבע האש לעלות מלמטה למעלה דוקא כך טבע המקבל לעלות ולקבל בבחי' התשוקה והוא לצאת מעצמו לקבל השפע כו' וכמו ואל אישך תשוקתך358 כו', ולכך נק' כלה ל' כלת"ה נפשי כו', והנה עם היותם ב' הפכים כאש ומים אנו רואים שתשוקתם זה לזה להתכלל ולהתחבר זע"ז היפך טבע כל שני מנגדים כאש ומים שא"א שיתכללו יחד שהרי תאובתא דדכורא לגבי נוק' דוקא להתייחד ולהשפיע בה וטבע הנוק' תאובתא לגבי דכורא לקבל כו', ואדרבה מה שזה טבעו להשפיע וזה טבעו לקבל הוא הגורם חשק יחודם כו', ולא עוד אלא שביחודם יחד מולידים מאמצעות שניהם ולד בדומה להם והם בעצמם ובטבעם ב' הפכים מן הקצה כו' כאש ומים כנ"ל.

אך הנה זהו ענין החופה שקודם היחוד דכלה וחתן שזהו בחי' המקיף שלמעלה מן המשפיע ומקבל שמשם יבא כח ומקור ליחודם תמיד כל ימיהם כו'. דהנה ידוע בטבע כל עילה ועלול שהוטבע בטבע העילה שירצה ויחשוק להשפיע לעלול, וכמ"כ יש טבע מוטבע בעלול שיחפוץ ויחשוק לקבל מעילה שלו, וכדמיון מה שא' יותר משהעגל רוצה לינק359 הפרה רוצה להניק כו', וכדמיון תלמיד ורב ועשיר ועני שזהו נק' עו"ע דטבע הטוב והחשק יש ברב להשפיע לתלמיד וכן יש חשק בתלמיד לבקש אור שפעו כו'. אך ידוע שיש הפרש גדול בין כל עו"ע לענין הזווג דחו"כ דכר ונוק', שבעו"ע אין בזה תולדה חדשה מאי"ן האלקי רק מה שיש בעילה לבד נמשך לעלול ואין לעלול מציא' שפעו בלעדו, אבל הנקבה מהות בפ"ע רק שצריכה להתייחד בזכר ולקבל מ"ד להוליד והתולדה מבחי' מ"ן שלה כידוע בענין אשה כי תזריע360 וילדה כו', א"כ אין זה כשאר עו"ע אלא שיהי' ביחודם כח עליון משניהם שימשיך בהם כח התולדה בחיבורם, והוא מה שיומשך זה לזה ויתכללו כא' כנ"ל זהו מבחי'

תערב

המקיפים דשניהם שמתכללים כאחד ע"י שעומדים חו"כ יחד תחת החופה כו'. והענין הוא דבחי' מזלי' דחתן ומזלי' דכלה כמו שהן בשרשן למעלה זה מעלמא דדכורא וזה מעלמא דנוק' מתבטלים לבחי' אי"ן ומתרוממים ומוגבהים במקום הנעלה משניהם שהוא החופה החופפת עליהם יחד ומתייחדים ומתכללים כאחד שם, והוא שרש ומקור ליחודם אח"כ להוליד בנים וגם בחיי ומזוני כל ימיהם דבמזלא תליא הכל ממה שהי' בעמדם תחת החופה יחד שהי' כל א' בבחי' ביטול לאי"ן האלקי שבשרש נשמתו למעלה שנק' מזלא, ויחוד ב' מזלות הללו דדכר ונוקבא הוא העושה בהם התשוקה ליחודם ואע"פ שהמה ב' מנגדים בטבעם אדרבה זו הגורם תשוקת כ"א לזולתו שיוציאו תולדה מבין שניהם יחד דוקא (וזהו כמו שידוע בשרש של יחוד דאו"א הוא תלוי ביחוד עליון דב' מזלות דונוצר ונקה מזל העליון דמשפיע ומזל התחתון דונקה שמתכללים כא' בחופה שלמעלה משניהם יחד, והוא כמו מבחי' ת"ת דא"א שנעשה כת"ר לאו"א361 כו' וכה"ג, וכידוע בענין כי על כל כבוד חופה דקאי גם בכבוד עליון דאבא כו', וכמ"כ מת"ת דאימא כתר לזו"נ נק' חופה לגבי זו"נ כו' וד"ל).

[מא] וזהו כי על כל כבוד חופה, משמע על כל כבוד יש חופה בפ"ע, והיינו על כבוד דחתן המשפיע יש חופה בפ"ע ועל כבוד דכלה יש חופה בפ"ע, וא"כ יש כאן ב' חופות (זה עולה מלמטה למעלה וזה יורד מלמעלה למטה ומתחברים יחד כנ"ל), ובאמת הרי חופה אחת על החו"כ יחד כו', אך שניהם אמת, דחופה של כל א' הוא בחי' המזל, וכת"ר דחתן נק' מקיף דאור ישר וחופה דהיינו מזל וכת"ר דכלה נק' מקיף דאור חוזר, ושני המזלות מתייחדים כא' מצד בחי' ביטול של כל א' לאי"ן שזהו במקור הנעלה משניהם שזהו בחי' אור אלקי שנעלה משרש המשפיע ושרש המקבל והוא החופה האחת שמוגבהים ומתרוממים שם חו"כ בבחי' ביטול לאי"ן ממש כנ"ל, וכדוגמא הידוע בב' הפכים דמיכאל וגבריאל שר של אש ושר של מים לגבי אור האלקי הנעלה מהם שמתבטלים ממציאותם לגמרי אין מכבין362 זא"ז, כך יחוד והתכללות דחו"כ אע"פ שהן ב' הפכים כאש ומים כנ"ל מתבטלי' לאי"ן האלקי שבמקיף דחופה הנעלה משניהם ואחר שנתבטל כל אחד לאין ישרה אור האלקי ביחודם להוליד תולדה חדשה יש מאין כו' וא"ל לא הי' כח ביחודם להוליד נשמות כו' וד"ל. ושרש הדברים הוא להיות שחופה זאת באה מבחי' מקיף העליון דהיינו בחי' סובב הכללי הנ"ל שלמעלה מגדר משפיע ומקבל כו', וכאשר חו"כ עומדים שם מוגבהים ומתרוממים כ"כ במקום ומדרגה גבוה מכל עיקר מקור חוצבם במזלות שלהם למעלה בע"ס דבי"ע וגם בשרש שרשן בע"ס דאצי' (עד

תרעג

בחי' מזלות דאו"א ששם שרש הראשון לכל הנשמות שמיחוד או"א וזו"נ כידוע) שאינו אלא בבחי' או"פ דקו"ח שממנו מקור הראשון לאורות דאצי', ע"כ מתבטלים גם מקור מציא' מזלות דחו"כ שם לאי"ן האמיתי דבחי' סובב הכללי ואז יוכלו להתאחד זע"ז ולהוליד כו' (וזהו כי על כל כבוד דחו"כ יש חופה והוא החופה א' לשניהם כא' דוקא ולא שיש לכל א' חופה בפ"ע כי מעלין ומגביהי' אותם למקום הנעלה ממקור חוצבם כדי שיוכלו להיות ביחוד אח"כ כו' (וז"ש הכל תלוי במזל363 אפי' ס"ת בהיכל שהוא יחוד או"א היינו ג"כ מאור א"ס שבבחי' מקיף על שניהם יחד כו' וכידוע בכונות דיחוד או"א שבתיבת ה' אלקינו שבק"ש, וכך הוא עד רום המעלות בכל יחוד משפיע ומקבל גם לפני האצי' לכולם יש חופה החופפת בבחי' אור מקיף שמעלין לשם המשפיע ומקבל כו' וד"ל).

[מב] וזהו כיצד מרקדין לפני הכלה ולא אמרו כיצד רוקדין כו' וגם מ"ש לפני הכלה ולא אמרו לפני החתן ולא אמרו למעלה אלא לפני כו'. דהנה מה שמבואר למעלה בענין החופה היינו רק בחי' עליי' וביטול במציאות דחו"כ לאי"ן הנעל"ם שבחופה שהוא בבחי' סובב הכללי הנ"ל, אך מה שיוכל לבא בהמשכה ממקום הנעלה הזה ליחוד דחו"כ בבני חיי ומזוני כו' הוא ענין הריקוד הזה לפני הכלה, וזהו מרקדין כו' לשון מפעיל. ותחלה יש להבין גוף ענין הריקוד שהוא ברגל, דלכאורה אנו רואים עיקר התגלות השמחה בתוקף הוא בידים ולא ברגלים, דכאשר יתפעל לב האדם בשמחה יתירה שלא יכילנו כלי מוחו ולבו יספק בידי'. אך יש ב' מיני שמחות א' בבחי' מקיף דנר"נ שבמוחא ולבא כו' (ונק' מקיף דחיה) והב' שמחה שבמקיף דיחידה שהיא ע"ג הראש וגלגלתא שלא בא לגוף כלל היינו לנר"נ שבמוח ולב כלל כו', וזהו ענין הריקוד שכאשר יתפעל בנקוד' דבחי' יחידה דנפשו העצמיות שזהו גם ביתר מכפי המקיף דנר"נ לא יספיק הסיפוק בידיו שלא יכילנו גם הוא אז יכריחנו הריקוד ברגל והוא מה שיגביה הרגל שבהגבהה זו הוגבה הראש למעלה. והענין הוא דגם שזהו בחי' חיצוניות לבד להגביה הרגל, אבל שרשו הוא הגבהת המקיף שע"ג הראש, שידוע דמקיף הראש הוא ערך הגובה של פישוט הידים למעלה הגבה מראשו וזהו ערך הדילוג ממש ברגל לא יוסיף ולא יגרע שהוא כערך אמה ואם יוסיף זהו למעלה ממדת המקיף שע"ג הראש וכידוע בענין נשיאת כפים דכהנים364 כו', והנמשל מזה יובן למעלה דהדילוג ברגל שזהו לא לפי ערך ההדרגה דאו"מ ופנימי היינו להגיע לבחי' המקיף דיחידה שנעלה ונבדל בערך לגמרי, והאות לזה הוא מה שאנו רואים דכל חדוה ועונג נפלא שלא יכיל המוח והלב יכילנו הריקוד ברגל שהוא הגורם הריקוד ברגל מפני שלא יכילנו כלי המוח והלב, וא"כ ודאי שזהו מבחי' מקיף

עדרת

דיחידה שלמעלה גם ממקיף דנר"נ כו'. וז"ש כיצד מרקדי"ן ל' פועל יוצא להיות שההמשכה בריקוד זה אינו המשכה נגלית אלא המשכה נעלמת והיא מקור להמשכה נגלית. והענין הוא דהריקוד הוא חיצוני רק בבחי' נה"י אבל שרשו מצד365* יכילוהו גם המקיף דנר"נ ולזאת נק' המשכה נעלמת, והוא מבחי' סובב הכללי שא"א להמשיכו רק בבחי' חיצוני' דוקא כריקוד ברגל ולא בשום תענוג פנימי שבמקיף ופנימי שברצון ושכל כלל וד"ל. וזהו מרקדין מפעיל הריקוד, דגם הריקוד שלמעלה מן הדעת צריך שיהי' נעשה ממקור א' המפעיל הריקוד בלתי בחירה כלל, וכמו בדוד שהי' מרקד מכרכר בכל עוז שלא בדרך בחירה כלל כאילו נעשה מעצמו, והוא ע"י אור המקיף הכללי דסובב שהי' בחופה כנ"ל וד"ל.

[מג] ובזה יובן ענין הכבוד שעושין לחו"כ והעיקר לכלה שמגביהים ומרוממים אותה לבחי' מקיף הכללי כדי שיוכלו להתייחד ולהוליד נשמות כו', וכמו שמרקדין לפני הכלה היינו לפניה לכבודה ולנשאות אותה עי"ז שזהו ביתר מכפי מעלתה בעצם, וכך למעלה מרקדין אנשים גדולים לפני הכלה עליונה שתהי' בחי' מקבל, ולא אמרו לפני החתן שהחתן א"צ התרוממות כ"כ כי הוא בחי' משפיע ושרשו במקיף דנר"נ כו', אבל בחי' המקבל שיוכל לקבל ולהוליד כו' צריך שירוממוהו למקיף היותר עליון שהוא מקיף דיחידה שנעוץ סופן בתחלתן ולכך אמרו לפני הכלה דוקא וד"ל.

והנה בהתנשאות ורוממות זאת להכלה נחלקו ב"ש וב"ה אם כלה כמות שהיא כו', ויש להבין דברישא משמע דעיקר מחלוקתם כיצד מרקדין לבד דהיינו רק בגוף הריקוד ובסיפא משמע דעיקר מחלוקתם בשבח והלל שישבחו ויהללו לכלה זה או' כלה כו'. אך הענין הוא דהיינו הך ממש להיות דע"י השבח וההילול מתרוממת הכלה בעצמותה ביתר מכפי מדתה בעצם והוא לבחי' המקיף דיחידה הנ"ל, וזהו שרש המחלוקת באיכות אופן שיעור השבח וההילול כדי להמשיך המקיף שתוכל לקבל ולהוליד כו'. בש"א כלה כמות שהיא למטה וכמות שהיא למעלה בשרשה לבד לא יוסיפו להלל אותה ביתר מכפי מדתה בעצם למעלה ולמטה בכדי שיהי' מכוון אופן ההעלאה דהילול שלמטה רק לכמות שהיא למעלה ויבא המקיף לשכון על אור וכלי שלם כפי שהוא, משא"כ אם יהללוה ביתר מכפי המדה שלה כמו אם היא חגרת או סומא עכ"ז יאמרו לה כלה נאה הרי יבא או"מ לשכון על חסרון ופגם וע"ד שקר שלא יכון366 שם כלל, ולבד מצד עצם החסרון ופגם שלא יוכל המקיף לשכון שם כידוע הנה השקר שלא אמרו האמת כמו שהוא זה רע ביותר. ובה"א כלה נאה כו' שאין זה שקר כלל דנאה היא באמת למעלה כנ"ל וגם למטה נתמלא

תרעה

וניתקן כל פגם כנ"ל (ומ"ש שקר החן367 והבל היופי כו' לזה כיונו ב"ה שלא אמרו כלה נאה לבד שע"ז יכול ליפול לומר שקר החן והיופי אך כשאומרים וחסודה שזהו אשה יראת ה' דוקא תתהלל ובזה תלו ב"ה עיקר ההילו"ל דחס"ד ח"ס דלים368 היינו אשה יראת ה', וכמו ברבקה שזה הי' האות אם תאמר שתה369 וגם לגמליך אשקה היא האשה370 * להיות ב"ה שרשן מבחי' רב חסד (וכמ"כ ב"ש להיפך במדת הדין לרק371ד לפני הכלה ל' כלה כמצות שהיא כמו ענין השם אורחותיו כו' שבזה דוקא מעוררים בחי' המקיף דיחידה כי שקר החן והיופי בתואר העבודה במוח ולב כו' רק* אה"ר דוקא, ואמנם א"א להוציא בה ההעלם כ"א ע"י מדה"ד להשפיל א"ע להיות נבזה בעיניו נמאס כו' שזהו מרה שחורה הטבעית ועצמית דנשמה האלקי' כידוע וד"ל. ובה"א שמעלת הנשמה כמות שהיא ביתר מעצם ההתקשרות להודות ולהלל ע"כ אומרים כלה נאה וחסודה שניהם כאחד נאה ולא מצד עצמה, והוא להיותה חסוד"ה אשה יראת ה' היא תתהל"ל פי' תתהל"ל ביתר מכמו שהוא מטעם הנ"ל דנעוץ סופן כו' ואין להלל זה שיעור למעלה ולמטה כלל וכמ"ש ישראל אשר ב"ך אתפא"ר372 כו' וד"ל.


1) קול מצהלות: חלק מקונטרס זה (עד להלן אות י"ג) מיוסד על ד"ה ונערים ממשתה נגינתם, בסה"מ תקס"ח ח"ב ע' תרכב ואילך. [ובתוס' הגהות מאדמו"ר הצ"צ שם בהוספות ע' תשל-תשמב].

וראה עוד בביאור נוסח קול מצהלות כו': לעיל ד"ה אשר ברא (הראשון) אות ח' ואילך. סידור קלח, ב. לקו"ת צו ט, ב ואילך. ד"ה קול מצהלות בסה"מ תקס"ה ח"א ע' מו.

קונטרס זה מיוסד על כמה מדרושי אדה"ז, ונסמנו בפרטיות להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד.

3) נער לא ימיש. . דפני משה כפני חמה: תשא לג, יא. ב"ב עה, א.

4) ויאמר שאול אל נערו. . נערי יואב. . משרת משה מבחוריו: ע"פ שמו"א ט, ז. שמו"ב כ, יא. בהעלותך יא, כח.

5) דאיידי דטריד למיבלע לא פליט כלל: ע"פ חולין קח, ב: דמבלע בלע מפלט לא פליט (ובפרש"י: דמה שבולע אינו פולט שכל זמן שאינו נח מרתיחותיו אינו פולט). ושם ח, ב: איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם לא בלעי. וכהלשון כאן מובא ג"כ בכ"מ בדא"ח (תו"א וישב כח, א. ביאוה"ז קמב, ג. סה"מ תקס"ה ח"א ע' תקיב (בשם מארז"ל). ועוד).

6) משה קיבל. . ויהושע לזקנים: אבות בתחילתו.

7) ונתת מהודך עליו: פינחס כז, כ.

8) דעת האומרים דאור הלבנה אינו אור מקבל לבד: ראה ס' פירוש המלות לאדהאמ"צ בענין ב' הדיעות אם הלבנה משפיעה אור עצמה או רק אור השמש, בשם חכמי התכונה וס' נחמד ונעים [לר"ד גאנז, יעסניץ תק"ג. ע"ש שער ח' סי' ר"ט]. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' קח. [ובהמ"מ שם נסמן לעוד מקומות].

9) ממגד גרש ירחים: ברכה לג, יד.

10) סיהרא לית לה מגרמה כלום: זח"א רמט, ב. זח"ב רטו, א. ועוד.

11) אשה כי תזריע: תזריע יב, ב.

12) אוי לאותה בושה: ב"ב עה, א: ונתת מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, ורש"י: שבזמן מועט נתמעט הכבוד כ"כ שהרי יהושע הי' נביא ומלך כמשה ולא יכול להגיע לכבודו.

13) ונחנו מ"ה. . ותרא אותו כי טוב הוא. . ונק' מחוקק: בשלח טו, ז-ח. שמות ב, ב. ב"ב טו, א [וראה לעיל ח"א ע' רפד וע' רצב].

14) דאו"א זיווגייהו תדיר: ע"ח שער או"א (שי"ד) פ"ז. וראה ס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תלא-ב.

15) בזוהר אתפשטות' דמשה: תקוני זהר תס"ט (קיב, א. קיד, א).

16) שנק' פנים מאירו'. . פנים מסבירות: ראה לעיל ח"א ע' טו. וש"נ.

17) איש אשר רוח בו. . רוחו של כאו"א: פינחס כז, יח. ספרי עה"פ.

18) נודע בשערים בכל חד לפום שיעורא דילי': משלי לא, כג. ראה זח"א קג, ב.

19) וכידוע שנו"ן כפופה במל' ונו"ן פשוט' בבינה: פרדס שכ"ז פי"ז ובסוד"ה ענין האותיות, בסה"מ תקס"ג ח"א ע' עג: נו"ן פשוטה בכתר נו"ן כפופה במל'. והוא ע"פ פרדס שם בשם ס' התמונה: כי צורתה בבינה ורומז אל שער החמישים.

20) עבדו זקן ביתו המולך בכל: ע"פ חיי"ש כד, ב. וראה לעיל ד"ה אשר ברא (הראשון) אות י'.

21) לבי ובשרי ירננו. . בכל לבי דרשתיך: תהלים פד, ג. קיט, י.

22) בלתי חלק הנערים: ע"פ לך לך יד, כד.

23) ושלחתי לפניך מלאך. . הנני שולח כו' השמר בו: ע"פ תשא לג, ב. משפטים כג, כ.

24) זה מט"ט ששמו כשם רבו: סנהד' לח, סע"ב.

25) שבבריאה: תיבה זו נרשמה בגוכי"ק בין השורות. ואולי מקומה לפני"ז, וצ"ל: בבחי' שם הוי' בבריאה רק שנק' עבדו כו'.

26) שר צבא ה': יהושע ה, יד-טו.

27) אם אין פניך הולכים: תשא שם טו.

28) ושמי ה' לא נודעתי להם: וארא ו, ג.

29) מה שמו מה שם בנו כו' וכידוע: משלי ל, ד. ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קצז. דברים ח"ב ר"ע תכא. ובכ"מ.

30) הלנו אתה. . עתה באתי. . בדבריך באתי: יהושע שם יג-יד. כ"ה גם בסה"מ תקס"ח ח"ב ע' תרכג [המקביל לכאן] ואולי צ"ל כאן בדורך באתי. ראה תנחומא משפטים פיסקא יח: אני הוא שבאתי בימי מנשה רבך ודחה אותי שלא רצה שאלך עמו ועתה באתי. ועד"ז בב"ר פצ"ז, ג. שמו"ר פל"ב, ג. ועוד.

31) במ"א ע"פ עשה לך. . הנדפס בסידור במ"ש אז ידבר יהושע. . שגזר התלמיד. . ע"ש באריכות: יהושע י, יב. סידור קמד, ג ואילך.

32) יריחו שהיא מנעולה של א"י: בבמדב"ר פט"ו, יב: יריחו נגרא של א"י אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשת [ובמפרשים שם: נגרא — בריח וחוזק שהיא מנעולה כו']. ובתנחומא ס"פ בהעלותך: יריחו היתה סוגרה של א"י כו'. ועד"ז עוד. וראה גם לעיל ח"א ע' קמ.

33) שהאיש דרכו: יבמות סה, ב.

34) כדפרש"י: יהושע שם טו: שר צבא ה' — ישראל שהוא צבא לה' ומיכאל הי' שנאמר ומיכאל שרכם.

35) אוי לך ארץ שמלכך נער: קהלת י, טז.

36) ונתתי נערים שריהם: ישעי' ג, ד.

37) דקיימא סיהרא באשלמותא: ראה זח"א קנ, א. רכה, ב. רמג, א. ועוד.

38) יראה כל זכורך: משפטים כג, יז.

39) יאר ה' פניו אליך: נשא כו, ה.

40) גלו לאדום: מכילתא בא יב, מא. ספרי בהעלותך י, לה. מסעי לה, לד.

41) ואתתא אתתרכא: זח"ב רטז, ב.

42) בזוהר דקודב"ה בגלותא אסתלק: ראה זח"א רי, א. זח"ב נח, ב. זח"ג כ, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' קעז. ובכ"מ.

43) עורה למה תישן. . ואנכי הסתר. . אלכה אשובה אל מקומי: תהלים מד, כד. וילך לא, יח. הושע ה, טו: אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני גו'.

44) בלילא. . רוכב הקדב"ה על כרוב א'. . וכמ"ש במ"א: ע"ז ג, ב. ראה סה"מ תקס"ט ע' קפ ואילך. שערי אורה ס, ב. עא, א. תו"ח תרומה תנג, ב. ועוד.

45) הנה לא ינום: תהלים קכא, ד.

46) כי נער ישראל: הושע יא, א.

47) והכרובים פורשי כנפים: ע"פ תרומה כה, כ. ויקהל לז, ט.

48) כרוב כרביא: ראה חגיגה יג, ב.

49) נכנסו לפרדס ראו שמט"ט יושב וקושר כתרים: ראה לקמן סוף אות ח. וש"נ.

50) כי מלאכיו יצוה לשמרך: תהלים צא, יא.

51) אנכי ארד עמך מצריימ': ויגש מו, ד.

52) חונה מלאך ה': תהלים לד, ח.

53) סולם מוצב ארצה: ויצא כח, יב.

54) ואני תפלה: תהלים קט, ד. וראה זח"ג מט, ב: כ"י דאיהי תפילה דכתיב ואני תפלה כו'.

55) למען יזמרך כבוד. . אלקים אל דמי לך. . קארי תדיר: תהלים ל, יג. פג, ב. ראה זח"ב קמ, א. זח"א קעח, ב. עז, ב. פו, ב.

56) כי ביתי בית תפלה. . אין זה כ"א בית אלקי': ישעי' נו, ז. ויצא כח, יז.

57) כידוע בזוהר שהסולם הוא צלותא: זח"א רסו, ב. זח"ג שו, ב. תקוני זהר תמ"ה (פג, א).

58) שהן ד' תקונין דשכינתא: ראה זח"ב קלג, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תח. נ"ך ע' טז. וש"נ.

59) כידוע דפסוק ראשון דק"ש מדבר בשית תיבן דיח"ע: ראה זח"א יח, ב.

60) הן השמים ושמי השמים: ע"פ מלכים-א ח, כז. דברי הימים-ב ו, יח.

61) בזוהר דמ"ש וסולם כו' היינו כנ"י: ראה זח"א קמט, ב. של"ה לז, א.

62) מנין שהקדב"ה מתפלל: ברכות ז, א.

63) כי שמש ומגן: תהלים פד, יב.

64) כידוע בענין ד' דגלי': ראה זח"ג קיח, ב. וביאוה"ז לשם.

65) בג' שמות דויסע ויבא ויט: ע"פ בשלח יד, יט-כא: ויסע מלאך האלקים גו' ויבוא בין מחנה גו' ויט גו'. ראה זח"ב נב, א. פרדס שער פרטי השמות (שכ"א) פ"ה.

66) הבן יקיר לי אפרים: ירמי' לא, יט.

67) ויאכלו את ישראל בכל פה: ישעי' ט, יא.

68) לשמרך בכל דרכיך. . ישאונך: תהלים צא, יא.

69) מלאכי שלום מר יבכיון: ישעי' לג, ז.

70) דאפקוהו למט"ט: חגיגה טו, א.

71) ומלאכי אלקים עולי' ויורדי' בו: ויצא כח, יב.

72) מט"ט יושב וקושר כתרים: ראה חגיגה יג, ב: ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו [ובתוס' שם: מתפלתן של צדיקים כו']. זח"א לז, ב. והערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ תש"ח ע' 202.

73) גם כי תרבו תפלה: ישעי' א, טו.

74) ישכיל עבדי. . בני היום ילדתיך: ישעי' נב, יג. תהלים ב, ח.

75) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

76) ישראל עלה במחשבה: ב"ר פ"א, ד.

77) דחש"ב מ"ה: זח"א כד, א. ובכ"מ.

78) וכידוע בפי' מ"ה שמו: ראה לעיל אות ד', ובהמ"מ שם.

79) וברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

80) כמ"ש במ"א בענין הפרש בין איבין וזרעין בזוהר פ' נח הנדפס בביאוה"ז: זהר ר"פ נח. ביאוה"ז ה, ג. וראה סה"מ תרל"ד ע' יו"ד הע' 46.

81) שדמות פניהם פני אדם: יחזקאל א, יו"ד.

82) ופני אדם לארבעתן: ראה גם לעיל ח"א ע' רנו, ובהמ"מ בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'רעז.

83) כי על כל כבוד חופה: ישעי' ד, ה.

84) דגימטריא כבוד הוא ל"ב: זח"ג לג, א. פא, ב. ועוד.

85) כבוד חכמים ינחלו. . אין כבוד אלא תורה: משלי ג, לה. אבות פ"ו מ"ג.

86) מאין תמצא: איוב כח, יב.

87) הנק' שכל מופלא שכל הנעלם מכל רעיון: ראה פרדס שער הנתיבות פ"א. ובהנסמן בארוכה בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' שי.

88) קרומא דמחפיא על מוחא. . כמ"ש במ"א: זח"א קכח, ב: בחללא דגולגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עילאה סתימאה כו' והאי קרומא אתחפיא על מוחא כו' מוחי' אתפשט ונפיק לל"ב שבילין כו'. וראה ביאור מאמר זוהר זה בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' רעו-ז. סה"מ תקס"ב ח"א ע' ע. ובכ"מ.

89) ונק' כבוד נאצל וכבוד נברא: ע"פ תקוני זהר בהקדמה (ה, רע"א. ו, רע"ב). רמב"ן ויגש מו, א. וראה עוד לעיל ח"א ע' א ובמ"מ שם.

90) מי הוא זה מלך הכבוד: תהלים כד, י.

91) כמ"ש בס"י שיש חכמה בראש וחכ' בסוף: הלשון הוא בזח"א כו, ב. זח"ג רלח, א. וראה ס' יצירה פ"א מ"ז ומפרשים שם. ולעיל ח"א ע' רכד. וס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תצה.

92) וביאור כ"ז מבואר ע"פ זה בסידור: ד"ה כי על כל כבוד חופה בסידור קכח, ד ואילך. ומקבילו לעיל ח"א ע' א ואילך.

93) וכמ"ש במ"א דשניהם אמת: ראה גם ביאוה"ז עו, ב.

94) כבוד ה' יאספך: ישעי' נח, ח.

95) שחונה מלאך ה' סביב: תהלים לד, ח.

96) מהלכי' בין העומדים האלה וכמ"ש במ"א: זכרי' ג, ז. ראה תו"א ל, א ואילך. לקו"ת בחוקותי מה, א. שלח לח, ד. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תרסז. וש"נ בארוכה.

97) החלדתי תירושי. . שאין אומרי' שירה אלא ע"ג היין: שופטים ט, יג. ברכות לה, א.

98) ועבד הלוי. . דא הוא עתיקא: קרח יח, כג. זח"ג קעח, ב. וראה לעיל ח"א ע' רלח ואילך.

99) נכנס יין יצא סוד. . גי' ע': עירובין סה, א.

100) יין המשומר בענביו: ברכות לד, ב.

101) וישת מן היין וישכר: נח ט, כא.

102) שאשכול של ענבים סחטה לו: ראה ב"ר פי"ט, ה. זח"א לו, א. קצב, א. זח"ב רסז, ב. זח"ג רלו, א.

103) כרבה דשחטי' לר"ז במשתה דפורים: מגילה ז, ב. הובא גם לעיל ח"א ע' עדר.

104) אגברו חמרא אדרדקי. . דחמרא וריחא פקחין: סנהד' לח, א. יומא עו, ב.

105) שיר פשוט. . מצד העצם ממש כמ"ש במ"א: ראה לעיל ח"א ע' י, ובהמ"מ שם.

106) בע"ח דעיקר התגלות ע"י בבינה וכמ"ש במ"א בענין ג' קוצין דיו"ד: תו"ח לך לך פא, ב ואילך. וראה תו"א יא, סע"ב [ובהמ"מ שם]. שם פ, ב. ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ס"ע פד ואילך [ושם ר"ע פח ג"כ בענין ג' קוצין דיו"ד].

107) אשכלות מרורות ענבי רוש ולענה: ע"פ האזינו לב, לב. [ובצירוף לשון הפסוק דנצבים כט, יז].

108) חמרא דמנטרא: זח"ג ד, א. ועוד.

109) יין ישן שדעת זקנים: מגילה טז, ב.

110) כחמר טב דיתיב על דורדייא: זח"ג קכח, ב.

111) תנו יין למרי נפש: משלי לא, ו.

112) [יג] והנה מעתה יש להבין [בכת"י 2026 נרשם לפני פיסקא זו כותרת: ”ביאור"]. מכאן (עד אות יט) מיוסד על ד"ה מהרה ישמע — בסידור עם דא"ח קלח, ב. ומקבילו לעיל ד"ה אשר ברא (השני), וראה בהמ"מ לשם.

113) במס' מנחות יבא טוב: מג, ב.

114) דאוריי' סתים וגליא. . הזוהר ג' קשרין הן: ע"פ זח"ג עג, א.

115) דפנימי' אבא הוא פנימי' ע': [עתיק]. פע"ח שער הק"ש פט"ו. וראה בהנסמן ע"ז בארוכה בהערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ ה'ת"ש ע' 49. וס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תרצה. ולעיל ח"א ע' קט.

116) אם יגאלך טוב: רות ג, יג.

117) ביום חתונתו זו מ"ת: שה"ש ג, יא. תענית כו, ב.

118) ישקני מנשיקו' פיהו. . כדפרש"י: שה"ש א, ב.

119) וירד ה': יתרו יט, כ.

120) וגם אשר איננו פה: ע"פ נצבים כט, יד. תנחומא נצבים ג. פדר"א פמ"א. שמו"ר ספכ"ח. זח"א צא, א. זח"ב פג, ב. תקוני זהר תמ"ט (פו, א).

121) ואהי' אצלו אמון: משלי ח, ל.

122) שקדמ' לעולם אלפים שנה: מדרש תהלים צ, ד. ובכ"מ.

123) כאשר יאמר משל הקדמוני: שמואל-א כד, יג. ראה לעיל ח"א ע' צא וע' צו. וש"נ.

124) נובלות חכמה שלמעלה תורה: ב"ר פי"ז, ה.

125) אמון מופלא: ב"ר בתחילתו.

126) הנסתרות לה'. . במ"א בפי' ותמלא כדה. . כ"ד ספרי': נצבים כט, כח. חיי"ש כד, טז. ראה תקוני זהר תכ"א (מו, ב). סה"מ תקס"ט ע' ב ואילך. תו"ח חיי"ש קכח, א. קלד, ב. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תרסו. דברים ח"א ע' רכו. לעיל ח"א ע' צא.

127) עובדא דרבה בר נחמני. . במ"א: ב"מ פו, א: קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קודמת כו'. ונת' בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב בתחילתו. וש"נ. וראה גם לעיל ח"א ע' צט.

128) משחקת לפניו. . את בני אדם: ע"פ משלי שם.

129) וכידוע. . דהטעמי' בכתר: ראה לעיל ד"ה אשר ברא (השני). וש"נ.

130) טוב טעם ודעת למדני: תהלים קיט, סו.

131) רננה דאוריי'. . ובלילה שיר'. . זמירות היו לי חוקיך: זח"ג כג, ב. תהלים מב, ט. קיט, נד. וראה לעיל ח"א ע' רנו.

132) שעל כל דיבור פרחה נשמתן: שבת פח, ב.

133) ישראל עלה במחשבה: ב"ר פ"א, ד.

134) שאז התורה נק' כלה וכמ"ש מאורשה: ברכות נז, א. ראה לעיל ד"ה להבין שבברכה ראשונה, קרוב לתחילתו. וש"נ.

135) ארץ חפץ חפצי בה: מלאכי ג, יב. ישעי' סב, ד [וראה לעיל ח"א ע' רל. וש"נ].

136) בדוד שהי' מחבר. . כמ"ש במדרש: ראה זח"ג רכב, ב. ובלקו"ת שלח נא, א בשם ס' הבהיר ומעיין החכמה. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תתסז. דברים ח"ג ע' תשפג [ובהמ"מ שם].

137) נאם דוד. . ואלה דברי דוד. . במ"א: שמואל-ב כג, א. וראה תו"ח בראשית כא, ג. נח סג, א. אמרי בינה שער הק"ש לח, ג. מח, ג. ועוד.

138) תורה. . מאורשה: ברכה לג, ד. ובהנסמן לעיל בסמוך.

139) נישואין. . ביום ההוא תקראי לי אישי. . כי בועלייך: בשמו"ר ס"פ ט"ו [והובא בלקו"ת שה"ש מח, א]: העוה"ז אירוסין היו שנאמר וארשתיך לי לעולם כו' אבל לימות המשיח יהי' נישואין שנאמר כי בועלייך עושייך. הושע ב, יח: והי' ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי [וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ד ע' א'רס ואילך]. ישעי' נד, ה.

140) ובפשעיכם שולחה אמכם: ישעי' נ, א.

141) אנכי מי שאנכי: ראה לעיל ח"א ע' רנט. וש"נ.

142) דלא ידע לי' בר איהו: ראה זח"ג קכט, ב. קמ, ב.

143) צאנה וראינה. . ביום חתונתו: שה"ש ג, יא. וראה תענית כו, ב.

144) בזוהר שכל אורות הגנוזו'. . לגילוי בזמן מ"ת: זח"א קפז, א. זח"ב פא, א. צג, ב.

145) חירות גם ממלאך המות: ראה שמו"ר פל"ב, א. פמ"א, ז.

146) ונגלה. . דאת רוח הטומא': ישעי' מ, ה. זכרי' יג, ב.

147) שכפה עליהם ההר כגיגית: שבת פח, א.

148) וארשתיך. . שכל העם רואי': הושע ב, כא. יתרו כ, טו.

149) והאשה נקנית בג' דרכי': קידושין ב, א. וראה לעיל ד"ה אשר ברא (השני). וש"נ.

150) אין האשה כורתת ברית: סנהד' כב, ב.

151) ארוכה מארץ מדה: איוב יא, ט.

152) ביום ההוא תקראי לי אישי: ע"פ הושע ב, יח.

153) אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: ע"פ אחרי יח, ה. וראה בהנסמן ע"ז ב”מילואים להמ"מ" בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ר"ע שח.

154) והנגלות לנו ולבנינו: נצבים כט, כח.

155) שהמלך שלמה מלך שהשלום שלו: ראה במדב"ר פי"ב, ד. ובכ"מ.

156) כידוע בענין אהי' אשר אהי'. . אנא זמין לאתגלא': שמות ג, יד. ראה לעיל ד"ה להבין שבברכה ראשונה, אות כב. וש"נ.

157) אשרי איש. . כשהוא איש. . אשה יראת ה': תהלים קיב, א. ע"ז יט, א [וראה יהל אור ע' תלה]. משלי לא, ל.

158) ה' צילך: תהלים קכא, ה.

159) כחתן יכהן פאר: ישעי' סא, י.

160) אשת חיל עטרת בעלה ונקבה תסובב גבר: משלי יב, ד. ירמי' לא, כא.

161) כידוע בענין כוסי רוי' גי' ארך: תהלים כג, ה. ויומא עו, א: כסא דדוד לעוה"ב רכ"א לוגין מחזיק שנאמר כוסי רוי' כו'. וראה מזה בתו"א יט, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רעט ואילך. במדבר ח"ה ע' א'תרלח ואילך. דברים ח"א ע' כג ואילך. ובהמ"מ שם.

162) והי' אור הלבנה: ישעי' ל, כו.

163) עתידי' צדיקי'. . קדוש: ב"ב עד, א.

164) וגבה מאד: ישעי' נב, יג.

165) צדיקי' יושבי': ברכות יז, א.

166) מט"ט יושב וקושר כתרים: ראה לעיל אות ח. וש"נ.

167) וארשתיך לי בכסף. . באמונה: ראה בהושע ב, כא-כב: וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה. ובס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ס"ע תתסב: בכסף שנק' חסד כמ"ש וארשתיך כו'. וכהלשון כאן מובא גם במאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' תקל.

168) זכרתי לך חסד נעוריך: ירמי' ב, ב.

169) דאיהו אמת ואיהי אמונה: ראה זח"ג קצח, ב.

170) אמתך אלקי. . ואמת ה' לעולם: תהלים עא, כב. קיז, ב.

171) כחתן יכהן פאר: ישעי' סא, י.

172) דכאמה בתה: יחזקאל טז, מד.

173) אשה בעלה משמחה: ר"ה ו, ב.

174) וישמחו בך: נוסח תפילת יו"ט: וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך. ובתהלים מ, יז: ישישו וישמחו בך כל מבקשיך גו'.

177) אל אישך תשוקתך. . אז תשמח בתולה: בראשית ג, טז. ירמי' לא, יג.

178) שאמר ונעשה נח"ר לפניו: ספרי פינחס כח, ח.

175) שם נשמחה בו: תהלים סו, ו.

176) בבינה שנק' אם הבנים שמחה: תהלים קיג, ט. זח"א ריט, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ תש"ט ע' 112.

179) הנני בורא חדשה. . דנעוץ סופן: ע"פ ירמי' לא, כא [ראה גם לעיל ח"א ע' שי. ובכ"מ]. ס' יצירה פ"א מ"ז.

180) כי יקח: תצא כד, א. ראה קידושין ב, א.

181) כי אין מלה. . נאלמתי דומי': תהלים קלט, ד. לט, ג.

182) וקולה לא ישמע: שמואל-א א, יג.

183) דאשת חיל עטרת בעלה: משלי יב, ד.

184) הידוע בע"ח דגם לע"ל יש ב'. . עליי' המל': ראה שער מיעוט הירח פ"א.

185) ת"ת דאימא שנעשה כתר א' לזו"נ: ראה ע"ח שם שער מוחין דצלם רפ"ה ורפ"ז. שער דרושי הצלם דרוש ד' וה'.

186) והי' אור הלבנה. . ה' אחד ושמו אחד. . למהוי אחד באחד: ישעי' ל, כו. זכרי' יד, ט. זח"ב קלה, א.

187) ויעש ה' את שני המאורו'. . שקטרגה הלבנה: בראשית א, טז. חולין ס, ב.

188) לעת ערב יהי' אור. . ולילה כיום יאיר: זכרי' יד, ז. תהלים קלט, יב.

189) ויקרא לאור יום: בראשית א, ה.

190) במ"א ע"פ ושמתי כדכד: ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תכ ואילך.

191) ביום ההוא יצאו מים חיים: זכרי' יד, ח.

192) לא יבא עוד שמשך: ישעי' ס, כ. ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ שם ע' תעה.

193) כי חסד אל כל היום: ע"פ תהלים נב, ג. [ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ד ע' א'תקלט].

194) יום שכולו ארוך שכולו טוב: קידושין לט, ב. נוסח ”הרחמן" בברכת המזון ליו"ט.

195) לא יהי' לך השמש: ישעי' שם יט.

196) קול גדול ולא יסף: ואתחנן ה, יט. וראה לעיל סוף אות יח בענין קול כלה דלעת"ל בחי' נישואין ”וזהו הנק' קול גדול ולא יסף".

197) ביום הג' יקימנו: הושע ו, ב.

198) בעמדם תרפינה: יחזקאל א, כד-כה.

199) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

200) וכשכינה מדברת מתוך גרונו: ראה זח"ג רלב, א. שמו"ר פ"ג, טו. מכילתא שמות יח, יט. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשמט [ובמ"מ שם]. לעיל ח"א ע' קנה. ובכ"מ.

201) [כא] והנה יש להבין בתוס' ביאור: מכאן (עד אות כה) מיוסד על ד"ה ואכלתם אכול בסה"מ תקס"ז ע' רנא ואילך. ומקבילו בלקו"ת צו ז, א.

202) לע"ל. . נשמות חדשות: בלקו"ת צו (ז, ג) מציין: ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פ"ז, וקרוב לסופו בד"ה ענין נשמות חדשות, ובמשנת חסידים מס' השגת הנשמות, ובהרמ"ז ר"פ תולדות. ע"כ. וע"ש דף ח, ד.

203) סעודת לויתן ושור הבר: ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג.

204) באריכו' ע"פ ואכלתם אכול: יואל ב, כו. סה"מ תקס"ז, נסמן לעיל בסמוך.

205) שאין לך עשב: ב"ר פ"י, ו.

206) מצמיח חציר לבהמה: תהלים קד, יד.

207) הכפירי'. . שואגי' לטרף: תהלים שם, כא.

208) לחמי ריח ניחוחי: פינחס כח, ב.

209) וזרעתי את ב"י: ירמי' לא, כו.

210) אדם ובהמה תושיע. . ואני בהמות: ע"פ תהלים לו, ז. עג, כב.

211) ותשרנה הפרות: ע"פ שמואל-א ו, יב.

212) כל העם קדושי': ע"פ קרח טז, ג.

213) ות"ר אלף. . רגלי: בהעלותך יא, כא.

214) עתידי' צדיקי': ב"ב עד, א.

215) שיחיו המתים מטל העליון דנטיף מע"י: ראה זח"ג קכח, ב. רפח, ב.

216) דתח"ה דיחזקאל: יחזקאל לז.

217) דמיכאל כה"ר: ראה חגיגה יב, ב (ע"פ גירסת הע"י). זבחים סב, א. מנחות קי, א תוד"ה ומיכאל זח"א פ, סע"א. פא, רע"א. ועוד. ובהנסמן בארוכה בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' א. דברים ח"א ע' עא.

218) לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב. [וראה בהמ"מ ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' מה, ש"נ למקומות רבים ע"ז בדא"ח].

219) לויתן זה יצרת. . לוי"ת חן: תהלים קד, כו. משלי א, ט. ד, ט.

220) וכידוע בפי' בהמה רבה שלפני האצי': ראה זח"א יח, ב. לקו"ת אמור לו, א.

221) עקב דא"ק שמסתיים בסוף העשי': ראה ע"ח ש"א ענף ד'. ש"ב סוף ענף ב'. ש"ג פ"ב. אגה"ק ס"כ (תניא קלא, ב). ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' טו. ובכ"מ.

222) שיער בעצמו בכח. . בס' עמק המלך: ראה לעיל ד"ה שמח תשמח (הראשון) אות יא. וש"נ.

223) ואשר איננו פה: נצבים כט, יד.

224) וכמ"ש במ"א בפי' כי גאה גאה במשל מלך ואגוסטוס: שמו"ר ר"פ כ"ג. ד"ה אז ישיר, בסה"מ תקס"ה ח"א ע' רלו. ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ס"ע רפו.

225) וכל ישראל בני מלכי': שבת סז, א.

226) ונשמות אני עשיתי: ישעי' נז, טז.

227) ידוע דבחי' א"ק נק' אדם דבריאה: ע"ח ש"א ענף ד. ובכ"מ. וראה בארוכה בס' מאמרי אדה"ז על ענינים בתחילתו. לקו"ת צו ח, ד. ובהמ"מ שם.

228) שיחוד עליון דאו"א נק' לויתן כמ"ש במ"א: ראה זח"ב נ, ב. פרדס שער ערה"כ בערך לויתן. סידור קד, ד ואילך. אוה"ת שמיני ע' תפה ואילך. עקב ע' תקמד ואילך [הגהות על הסידור]. יהל אור ע' תה ואילך.

229) המבואר במ"א (ונדפס בסידור. . לי נאה לברך: פסחים קיט, ב. סידור דף קב, ב ואילך. [ומקבילו בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' פא].

230) והי' מדי חדש שעולין בעמוד: ישעי' סו, כג. זח"א ריט, א וזח"ב ריא, א.

231) שנק' מזונא דחכמת': זח"ב סב, א.

232) שנק' קדמון לכל הקדומים: תקוני זהר תי"ט (מב, א). ובכ"מ.

233) יצאו מ"ח מירושלים: זכרי' יד, ח.

234) הכלה הופכת פניה: פסחים פו, א.

235) בזוהר דמאן דאכיל לאו דילי' באיש: ראה לקו"ת צו ז, ד — מירושלמי ערלה פ"א ה"ג: סימנא דאכיל מן חברי' בהית (פי' מתבייש) מסתכלא בי'.

236) ואכלת ושבעת וברכת: עקב ח, יו"ד.

237) דלית מחשב'. . אפי' מחשבה דא"ק: ראה לעיל ד"ה שמח תשמח (הראשון) אות ט. וש"נ.

238) [כה] והנה יש להבין כו'. . על כל כבוד חופה: ישעי' ד, ה. מכאן (עד אות לא) מיוסד על ד"ה כי על כל כבוד בסידור קכח, ד. ולעיל ח"א בתחילתו. וש"נ. בכת"י אחד (מעתיק) מתחיל מכאן כמאמר חדש: כי על כל כבוד חופה להבין מ"ש על כל כבוד הל"ל על כבוד.

239) מלא כל הארץ כבודו: ישעי' ו, ג.

240) באורך נראה אור: תהלים לו, יו"ד.

241) את השמים. . ר"ת אהו"ה גי' טוב: ראה לעיל ד"ה שמח תשמח (הראשון) אות ג. וש"נ.

242) בזוהר דלית אתר פנוי. . כמ"ש במ"א: תקוני זהר תנ"ז (צא, ב). ת"ע (קכב, ב). וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשצא.

243) למען יזמרך כבוד. . כבוד אלקי' הסתר דבר: תהלים ל, יג. משלי כה, ב.

244) במ"א בפי' כי א-ל דיעות. . ומבואר היטב בסידור הנדפס: ראה סידור ד"ה מזמור לתודה (מד, א ואילך) ומקבילו בס' פירוש המלות לכ"ק אדהאמ"צ (פקל"ח ואילך). סידור שם ד"ה כי על כל כבוד חופה (קכט, א ואילך) ומקבילו לעיל ח"א ע' ד ואילך. [ונסמן עוד בענין זה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רסב].

245) במ"א בענין שרפים. . ממעל לשכינתא: ישעי' ו, ב. ראה סה"מ תקס"ח ע' רטז וע' שלא. ובכ"מ.

246) ככח תנועת המניע וכמ"ש במ"א: ראה ס' מאמרי אדה"ז ענינים ע' עז. מאמרי אדה"ז מארז"ל ע' צח. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' תב.

247) כי עמך מקו"ח: תהלים לו, יו"ד.

248) מה הנשמה ממלא: ראה ברכות י, א. ובהנסמן עוד לעיל אות ה.

249) כי ה' הוא האלקים. . כולא חד: ואתחנן ד, לה. לט. ראה זח"א יב, א-ב. זח"ב קסא, א-ב. זח"ג קמג, א. רסד, א.

250) ותחי רוח יעקב: ויגש מה, כז.

251) ויתעצב אל לבו. . ולא נתכנו. . אם צדקת: בראשית ו, ו. שמואל-א ב, ג. איוב לה, ז.

252) חכ' מוחא חסד דרועא: תקוני זהר בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

253) בס"י ע"ס בלי מ"ה: פ"א מ"ב ואילך.

254) נקוד' קו שטח: ראה לעיל ח"א ע' קכו (וע' קפו). וש"נ.

255) וקו: תיבה זו אינה ברורה בגוכי"ק.

256) כלתה נפשי: תהילים פד, ג.

257) אש תמיד תוקד. . עולת תמיד. . בזוהר ע"פ אלקי' אל דמי לך: צו ו, ו. פינחס כח, ו. תהלים פג, ב. ראה לעיל ח"א ע' יט-כא. וש"נ.

258) קרבת אל' לי טוב: תהלים עג, כח.

259) בכל נפשך. . כי הוא חייך. . לבי ובשרי: ואתחנן ו, ה. נצבים ל, כ. תהלים פד, ג.

260) מי לי בשמי'. . בקונ' ההתפעלו': תהלים עג, כה.

261) תוכן לבות ה' ותוכן רוחות: משלי כא, ב. טז, ב.

262) נודע בשערים בכאו"א לפי שיעורא דילי': משלי לא, כג. זח"א קג, ב.

263) לך א' לבי בקשו פני: תהלים כז, ח.

264) צמא' לך נפשי: תהלים סג, ב.

265) כי לך החסד: ע"פ תהלים סב, יג.

266) כל א' וא' נכוה מחופתו: ב"ב עה, א.

267) צדיקי' יושבי'. . בשעת מ"ת שנמשך כתר לכל א' כפי מדריגתו דוקא כמ"ש במ"א: ברכות יז, א. שבת פח, א.

268) אם ישים אליו לבו. . ורוח אייתי רוח: איוב לד, יד. ראה זח"ב קסב, רע"ב [ועוד בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רי].

269) וזהו כמשל שני חצאי כדורי': ראה לעיל ד"ה להבין שבברכה ראשונה סוף אות לא. וש"נ.

270) למהוי אחד באחד: זח"ב קלה, א.

271) ופרצת ימה. . פרזו' תשב: ויצא כח, יד. זכרי' ב, ח.

272) במ"א ע"פ כי גדול יום יזרעאל. . במ"א ע"פ ביום ההוא יהי': ראה ע"פ כי גדול [ושם נזכר ג"כ ע"פ ביום ההוא]: סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תקצט וע' תרו. ומקבילו בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' קיז. וע"פ ביום ההוא: מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' שנג. במדבר ח"ב ע' תשסב ואילך.

273) [לא] ובכל הנ"ל יובן ברייתא הידועה כיצד מרקדין: כתובות טז, סע"ב ואילך. מכאן (עד הסיום) מיוסד על ד"ה כיצד מרקדין בסה"מ תקס"ז ע' קפו ואילך. ומקבילו בלקו"ת שה"ש מח, ב. ובסה"מ הנחות הר"פ ע' מה [והגהות באוה"ת סידור (חתונה) ע' רנח ואילך]. וראה גם לעיל ח"א ע' כה. עד. רנא. רסב. שלט. לעיל סוד"ה משמח חו"כ. סוד"ה להבין מה שבברכה ראשונה. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' יא [ובמ"מ שם נסמן לספרי מאמרי אדה"ז]. דברים ח"א ע' מט [ע"ד המבואר כאן].

274) ובזוהר נק' סובב וממלא: זח"ג רכה, א. ובכ"מ.

275) ששה דברי' שהן מקולי ב"ש: עדיות פ"ה מ"א.

276) הנהנה מסעודת חתן. . בה' קולות: ברכות ו, ב.

277) רב שמואל הוה מרקד אתלת: כתובות יז, א.

278) כלה שכלולה מהכל: ראה גם לעיל ד"ה אשר ברא (הראשון) סוף אות ח. ס' שער היחוד לאדהאמ"צ ריש פמ"ח.

279) כי רוח האדם הוא העולה: ע"פ קהלת ג, כא.

280) למה צדיקי' דומי': פסחים ח, א.

281) כתשובה דראב"ד. . כנתן דצוציתא: ע"ז יז, א. שבת נו, ב ורש"י סנהדרין לו, ב [וז"ל רש"י: ומצאתי בספרי הגדה שהי' מר עוקבא בע"ת שנתן עיניו כו' וכבש יצרו כו' וכשהי' יוצא לשוק הי' נר דלוק בראשו מן השמים וע"ש כך קרי לי' נתן צוציתא כו']. ובסדר הדורות מע' נתן דצוציתא.

282) העולה העולה: כ"ה בגוכי"ק.

283) והיית רק למעלה: תבוא כח, יג.

284) אך בצלם: תהלים לט, ז.

285) מזלייהו חזו: מגילה ג, א.

286) כולך יפה רעייתי. . דמכף רגל: שה"ש ד, ז. ישעי' א, ו.

287) דאכל עשרה שכינתא שריא: סנהד' לט, א.

288) בכהאריז"ל שאם הי' גילוי מזלי'. . גילוי [אוצ"ל: גילוי אליהו] ורוה"ק ממש: ראה שערי קדושה להרח"ו ח"ג ש"ה, וש"ז (ד"ה הנה). ובהנסמן עוד במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תצא.

289) מאן דקטיל לחויא. . כמ"ש במ"א: ראה תקוני זהר סוף תי"ג. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים שם ע' תפב [ובהמ"מ], וע' תצ.

290) הב"ק שמכרזת: ע"פ ירמי' ג, יד. כב. ראה זח"ג קכו, א. ובהנסמן עוד לעיל ח"א ע' קנב.

291) וחשב מחשבות: שמואל-ב יד, יד.

292) השיבנו ה' אליך. . כמבוא' במ"א: איכה ה, כא. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תלו. תקז. לעיל ח"א ע' קנב.

293) גן נעול. . ויריחו סוגרת ומסוגרת: ע"פ שה"ש ד, יד. יהושע ו, א.

294) קול דודי. . ה' לי בעוזרי. . הבא לטהר: שה"ש ב, ח. תהלים קיח, ז. שבת קד, א.

295) במ"א ע"פ ושמתי כדכד. . פליגי תרי מלאכי: ישעי' נד, יב. ב"ב עה, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תכ ואילך.

296) מי יתן טהור מטמא. . טהור יומא. . טהרו של מזבח: איוב יד, ד. ברכות ב, א. יומא נח, ב.

297) דטהרה מביאה לידי קדושה: ע"ז כ, ב.

298) מנהרין ומנצצין שהוא בחי' או"י ואו"ח כמ"ש במ"א: ראה זח"ב קלו, ב: השמים מספרים כו' דנהרין ונציצין בנציציו דנהורא עלאה כו'. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תע. ס' פירוש המלות לכ"ק אדהאמ"צ פט"ז.

299) ועמך כולם צדיקי'. . ורב שלום בנייך: ישעי' ס, כא. שם נד, יג.

300) הנז' בס' שער הקדושה להרח"ו ז"ל: ראה שע"ק ח"ג ש"ג. [שם כאופן הא' המובא כאן. ועיג"כ תניא פי"ז]. והובא גם בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' יא: ”וכמ"ש בשעה"ק להרח"ו שא"א שתבוא ותעלה הנשמה אלקית להשגות פנימיות ורזין דאורייתא בסוד ה' כו' אם לא שתטהר הנפש הטבעית בבירור וביעור לגמרי מכל המדות רעות כו'". ע"ש בארוכה.

301) ובו תדבקון: דברים יג, ה.

302) מי יעלה בהר ה': תהלים כד, ג.

303) כ"ש: כל שהוא.

304) גם חושך לא יחשיך ממך: תהלים קלט, יב.

305) נגה: כן הוא בגוכי"ק.

306) וכהמס דונג: תהלים סח, ג.

307) כמשל ב' בנ"א. . ב' דרכים שיתחברו או שיעלה התחתון כו': ראה סה"מ תקס"ג ע' תרסז [ולדרוש זה מציין באוה"ת מקץ שמז, ב]. לקו"ת ראה כו, א. כז, ד. ר"ה נה, ג. ס' מאמרי אדהאמ"צ: בראשית ע' קה. במדבר ח"ה ע' א'תרס. דברים ח"א ע' רנה. ח"ב ע' תמד. נ"ך ע' תנ. ובשער הפסוקים להאריז"ל משלי ס"ט ז"ל: הנה שני מינים של השפעה הם הא' הוא כאשר העליון משפיע אל התחתון הב' הוא כאשר התחתון עולה עד העליון לקבל כו'.

308) כדכ"ד כ"ד אותיו' דבשכמל"ו: תקוני זהר בהקדמה (יד, א). וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים שם ע' תמו, ובהמ"מ שם.

309) שירגיש: כ"ה בגוכי"ק.

310) ושם דרך אראנו. . כל השם אורחותיו: תהלים נ, כג. סוטה ה, ב.

311) וכל לבבות. . כי תדרשנו ימצא לך: ע"פ דברי הימים-א כח, ט.

312) לב אחד לאביו שבשמים: סוכה מה, ב. ועוד.

313) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום: סוכה נב, א.

314) טהרה מביאה לידי קדושה: ע"ז כ, ב.

315) במ"א ע"פ ישוב ירחמינו. . בזוהר מאן אתר: מיכה ז, יט. ראה זח"ג טז, א. דרך חיים כא, ב. תו"ח שמות שלה, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קה. דברים ח"ב ע' תקכד. תקכז. תרנז. ח"ג ע' תשמז. ח"ד ע' א'תכא.

316) אם ישים אליו לבו. . רוח אייתי רוח: איוב לד, יד. ראה זח"ב קסב, רע"ב.

317) ואמרת כו' על כי אין אלקי בקרבי: וילך לא, יז.

318) כי רע ומר עזבך ה': ירמי' ב, יט.

319) בכל לבבך בשני יצריך: ברכות נד, א.

320) חדלו לכם. . שקודם התפלה: ישעי' ב, כב. ברכות יד, ב.

321) בהלו נרו: איוב כט, ג [וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ס"ע תח].

322) דטהרה מביאה. . דכל שיראת חטאו. . אם אין יראה: ע"ז כ, ב. אבות פ"ג מ"ט. מי"ז.

323) השיבנו ה' אליך. . משכני: איכה ה, כא. שה"ש א, ד.

324) ולרשע מה לך: תהלים נ, טז.

326) בעל קרי מותר בד"ת: ברכות כב, א.

325) כו'. . בד"ת: תיבה אחת טושטשה כאן בדיו, ולא ניתנה לקריאה.

327) מאור שבה מחזירו למוטב: ראה ירושלמי חגיגה פ"א סה"ז (ובקה"ע שם). איכ"ר פתיחתא ב (ובמת"כ שם).

328) וכמ"ש במ"א בפי' ישוב ירחמנו: ראה לעיל אות לד. וש"נ.

329) ולא תתורו: שלח טו, לט.

330) להסתכל ביקרא דמלכא: ע"פ זח"א לח, א-ב. קצט, א. זח"ב קלד, א. רמז, ב.

331) וקדושים אשר בארץ: ע"פ תהלים טז, ג.

332) כולך יפה רעייתי: שה"ש ד, ז.

333) במ"א בפ' כי תצא בענין וראית בשבי': ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תצח ואילך [וראה בהנסמן שם בתחילת המאמר בסוף ע' תפא].

334) מיד כלב יחידתי: תהלים כב, כא.

335) ועמך כולם צדיקים: ישעי' ס, כא.

336) חדשים לבקרים רבה אמונתך. . אומן את היונק. . וכמ"ש במ"א באריכות: איכה ג, כג. בהעלותך יא, יב. ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קה. במדבר ח"ד ע' א'שיד. דברים ח"ב ס"ע תקה. ח"ג ע' תתטו ואילך וע' תתכב. לעיל ח"א ס"ע קעט. וש"נ.

337) תשובה שמביאה רפואה לעולם: יומא פו, א.

338) שצל ימינו עלי ארץ. . דאך בצלם: איוב ח, ט [וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' סח. רמג. שע. תלה. תנב. שמות ח"ב ע' שמא. ויקרא ח"ב ע' תרפג. תשמט. דברים ח"ב ע' שפא. ח"ד ע' א'שע]. תהלים לט, ז.

339) יומא דפגרא: ראה שבת קכט, ב, ומפרשים שם. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' תנב. שמות ח"ב ע' שמא.

340) וכמ"ש במ"א בפי' ימים יוצרו: תהלים קלט, טז. ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשמט. לעיל ח"א ע' רפ. ובהנסמן לעיל ע"פ צל ימינו. ובכ"מ.

341) דיוקני אשתאר בך. . כולך יפה. . הנך יפה: זח"ב קיד, א [וזח"א רמד, ב. רמה, א]. שה"ש ד, ז. א, טו.

342) ומאן דקטיל לחויא: ראה תקוני זהר סוף תי"ג (כא, ב). ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תפב.

343) אם יהיו חטאיכם כשנים: ישעי' א, יח.

344) כתשו' ראב"ד. . וכנתן: ראה לעיל אות ל"א. וש"נ.

345) אנכי אנכי מוחה. . וזרקתי עליכם: ישעי' מג, כה. יחזקאל לו, כה.

346) כחשכה כאורה וגם חושך. . מי יתן. . אם צדקת: תהלים קלט, יב. איוב יד, ד. לה, ז.

347) בשמי' ממעל: ואתחנן ד, לט.

348) שחוט של חסד: מגילה יג, א.

349) והוכן בחסד כסא. . אמרתי עולם חסד יבנה: ישעי' טז, ה. תהלים פט, ג.

350) ומראך נאוה. . שחורה אני: שה"ש ב, יד. א, ה.

351) מה הנשמ': ראה ברכות י, א. ובהנסמן עוד לעיל אות ה.

352) לבבתני אחותי כלה: שה"ש ד, ט.

353) וכידוע בענין פגימת הלבנה: ראה גם סה"מ תקס"ו ע' צו. ביאוה"ז לאדהאמ"צ עח, א ואילך. ביאוה"ז להצ"צ ע' קלה ואילך. ובכ"מ.

354) אמצאך בחוץ. . חכמו' בחוץ תרונה: שה"ש ח, א. משלי א, כ.

355) אשת חיל מי ימצא: משלי לא, י ואילך.

356) ואת רוח הטומאה: זכרי' יג, ב.

357) אז ידלג כאיל פסח. . נאלמתי דומי': ישעי' לה, ו. תהלים לט, ג.

358) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

359) יותר משהעגל רוצה לינק: פסחים קיב, א. ראה גם להלן ד"ה לה"ע שמחת חו"כ אות ל. וש"נ.

360) כידוע בענין אשה כי תזריע: תזריע יב, ב. ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תר. וש"נ.

361) מבחי' ת"ת דא"א שנעשה כתר לאו"א: ראה ע"ח שער מוחין דצלם רפ"ה ורפ"ז. שער דרושי הצלם דרוש ד' וה'. שער מיעוט הירח פ"א.

362) דמיכאל וגבריאל. . אין מכבי': במדב"ר פי"ב, ח. ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' שסג.

363) הכל תלוי במזל: שבת קנה, א.

364) וכידוע בענין נשיאת כפים דכהנים: ראה גם לעיל ד"ה אשר ברא (הראשון). וש"נ.

365) מצד: תיבה אחת טושטשה כאן בהכת"י, ולא ניתנה לקריאה.

366) יכון: כ"ה בגוכי"ק.

367) שקר החן: משלי לא, ל.

368) דחס"ד ח"ס דלים: ראה אגה"ק ס"י [תניא קטו, ב].

369) אם תאמר שתה: ע"פ חיי"ש כד, יד. מד.

370) האשה: תיבה אחת קרועה כאן בגליון הגוכי"ק.

371) רק: תיבה אחת אינה ברורה כאן בגוכי"ק.

372) ישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג.