להבין ענין שמחת חו"כ הרה תקריב

תרעו

להבין ענין שמחת חתן וכלה1 יש להקדים פי' הפסוק כמו הרה תקריב ללדת2 תחיל תזעק בחבלי' כו'. הנה בזמן הגלות נק' כנ"י הרה, והגאולה נמשל בבחי' לידה, וכמו בגלות מצרים דכתיב ואעבור עליך כו' ואומר לך בדמיך חיי כו', וגם לע"ל בגאולה אחרונה נאמר במשיח אני היום ילדתיך וזהו הרינו חלנו3 כו', וכמו סמוך ללידה כאשר תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' שנק' חבלי לידה כך הוא ענין חבלי לידה ברוחניות שהוא קודם ללידה דוקא והוא שנק' חבלי משיח כידוע וד"ל. וביאור הענין יש להקדים תחלה ענין יחוד קודב"ה ושכינתי' שזהו יחוד ב' שמות דהוי' אלקים, וכמו כי שמש ומגן ה' אלקים ששם אלקים מגן ומסתיר לשם הוי' ולע"ל כתיב ונגלה כבוד הוי' (וכמאמר לע"ל מוציא חמה מנרתקה4 כו'), וענין הסתר דשם הוי' בשם אלקים נמשל כמו בחי' עיבור הולד שמוסתר ונעלם בבטן כו', ולכך נק' כנ"י בזמן הגלות בשם הרה, וז"ש כמו הרה תקריב ללדת כו'. כי הנה ידוע שכל תכלית העבודה בתו"מ ועבודה שבלב ומוח בתפלה אינו רק שיהי' בכל נפש מישראל בחי' גילוי אור דשם הוי' דוקא כמ"ש כי אתה נרי הוי'5 כו', כי כל עיקר אור וחיות אלקי הפנימי' לנשמה האלקית הוא כאשר מאיר משם הוי' בגילוי ולא משם אלקים לפי שהנשמה שרשה במקור חוצבה הוא מפנימיות שם הוי' ולא משם אלקים המסתיר על שם הוי' (שנא' נר הוי' נשמת אדם אך המלאכים נק' בני האלקים דוקא כידוע), וז"ש לך אמר לבי כו' את פניך הוי' אבקש ובכמה מקומות אמר כן כמו הללי נפשי את הוי' דוקא בה' תתהלל נפשי דרשו הוי' כו' אברכה את הוי'6 ברוך כבוד ה' כו', וכידוע שזהו בחי' ההמשכה דסובב כ"ע שנק' שם הוי' הי' הוה ויהי' שלמעלה מבחי' זמן ומקום שבלתי בא עדיין בבחי' גילוי אור ושפע בשביל התהוות העולמות מאין ליש, כי התהוות העולמות מאי"ן האלקי לבחי' יש נפרד היינו דוקא מבחי' שם אלקים המצמצם ומסתיר לעצם אור האצי' כשמש במגן ונרתק כנ"ל, ולזאת כל עיקר הברכות באמרו ברוך אתה הוי' היינו שיבא ויומשך מלמעלה אור דהוי' דאצי' בלתי הסתר דשם אלקים למטה בתוך כל עלמין שנבראו ע"י צמצום דשם אלקים להיות מתגלה למטה בצמצום דשם אלקים כמו שהוא למעלה באצי' ממש, וכמו לע"ל

תרעז

שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' וכתיב כי כולם ידעו7 אותי ממש כו', ולא כעכשיו שמצמצם אור האלקי בכל עולם כפי מדת הצמצום דבחי' שם אלקים שהן ק"ך צירופים עד שבעולם העשי' מוסתר ביותר כמ"ש אתה אל מסתתר כו', ומאחר שא' וראו כל בשר הרי יהי' בחי' הגילוי דהוי' למטה כמו למעלה ממש כו', שהרי א' ובאו במערות צורים8 מפני פחד הוי' וכל פחד אינו אלא כשהוא מקרוב דוקא בבחי' ראי' חושיית כו' וכמ"ש כולם ידעו אותי בידיעה והכרה חושיי', ולא כמו עתה שמרחוק מאד ה' נראה גם בנשמות הגבוהות שנקראים עובדי הוי' ממש בהתפעלות אהבה ויראה שכליים בעבודה תמה שבמוח ולב, כי עיקר ההתבוננות וההשגה אלקית שבנשמות לא יגיע כלל בהשגת המהות דהיינו לבחי' הוי' דאצי' רק השגת מציאות הוא בחי' התפשטות אור האלקי שמוגבל בעולמות להוות מאי"ן לי"ש שנקרא כח הפועל האלקי בנפעל לבד שזהו ענין בשכמל"ו כידוע ובהשגה זו ידבקו נפשם להכיר בוראם ויתפעלו באה"ר כו', אבל בחי' שם הוי' שמובדל ומרומם לבדו ומתנשא מימות עולם לגמרי מרחוק נראה להם לפרקים ועיתים רחוקים כמו בכל שבת ויו"ט שנק' מועדי הוי' שהוא העת שמתגלה שם הוי' באלקים למעלה ע"כ בא גילוי קצת מזה גם לנשמות בג"ע שמדי חדש ושבת יבאו להשתחוות לפני הוי' וגם בנשמות שבגופים ליחידי סגולה בשעת הכושר לבד כו' וד"ל.

[ב] ואע"פ שאין איש מישראל שלא קיים מצוה א' ובכל מעשה המצוה יש יחוד עליון דהוי' באלקים כידוע בענין יחוד קודב"ה ושכינתי' שאו' על כל מעשה המצוה, וכן אומרים בכל יום ברוך כבוד ה' ובפרט כל הברכות שאו' בכל יום ברוך אתה הוי' שיבא בגילוי העצמות למטה כנ"ל, ולפ"ז ראוי הי' שע"י קיום מצו' בכל יום וע"י הברכות שיהי' בא בגילוי למטה כל בחי' יחוד עליון דקודב"ה שהוא שם הוי' באלקים שנק' שכינתי' ששוכן בתחתונים כידוע ולמה זה א' לע"ל דוקא ונגלה כבוד הוי' ולא עתה וכמא' גלה כבוד מלכותך כו' ובכן תן פחדך כו' שזהו לע"ל שיקוה לראות בתפארת עוזו ותמלוך אתה ה' לבדך כו'. הנה הענין הוא דשניהם אמת, דודאי עיקר הגילוי דשם הוי' למטה מטה כמו למעלה בראי' חושיי' בהשגת כל אדם כמ"ש וראו כל בשר כו' וכולם ידעו אותי ממש כנ"ל (כהתגלות אור הנבואה בנביאים בגופם ויותר מזה שהנבואה הי' בלתי טבעית כי הי' הגוף בטל מכל חושים הגשמיים כי לא יכיל הגשם לקבל האור האלקי ולע"ל יזדככו הגופים ויכילו אור האלקי' כמו שהן שנק' כל בשר כו' וד"ל), היינו דוקא לע"ל אבל היא גופא מה שיהי' גילוי הוי' באלקים לע"ל אינו בא אלא מחמת הקריאה שהיו קוראים וממשיכים למעלה יחוד דשם הוי' באלקים ע"י המצות מעשיות דעכשיו ובכל הברכות שאו' ברוך אתה הוי' כו', ואע"פ שאין גילוי יחוד עליון זה בא למטה

תרעח

ממש רק שמתעורר למעלה עכ"פ ונעשה יח"ע זה למעלה רק שצועקין ומבקשין שיתגלה למטה ג"כ כמו למעלה, הנה זאת הבקשה וההתעוררות למעלה גורם בחי' ירידת גילוי אור שם הוי' למטה לע"ל שיתגלה לעין כל בכל בשר כנ"ל, ואם לא הקריאה וההתעוררות דכנ"י ביח"ע שעושין למעלה עתה לא הי' בא לע"ל גילוי דהוי' למטה ממש והא בהא תליא ממש וע"כ שניהם אמת וד"ל (וכמ"ש בע"ח דכל יח"ע דמצות הוא עתה להוסיף אור באצי'9 לבד ולע"ל יתגלה האור למטה כו').

[ג] ובכל זה יובן ענין מה שכנ"י נק' בזמן הגלות בשם הרה כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' כמו עד"מ הולד שמוסתר בעיבור בבטן כו' ואח"כ יוצא לגילוי במהות בפ"ע כו' כך ע"ד משל ודוגמא כל עיקר בחי' גילוי הוי' לע"ל במשיח דכתיב בי' ונחה עליו רוח ה'10 כו' וכל בשר יראו כנ"ל נק' למשל הולד הנולד כו' שבא בגילוי מהות שלו בלתי מוסתר ונעלם כלל וכמ"ש אני היום ילדתיך כו', אך כל זמן הגלות נמשל לבחי' עיבור שהולד מוסתר כו' היינו ששם הוי' מוסתר מאד ומצומצם בשם אלקים כשמש ומגן המסתירו כו' והיינו שמוסתר בבחי' קטנות מאד, והוא כמו במעשה המצות ועבודה שבלב בתפלה שמרחוק ה' נראה להם כנ"ל הוא שנק' בחי' עיבור וקטנות כי לא נגלה בנשמתם ממהות ועצמות אור הוי' רק כמו שהוא בא בבחי' הסתר בשם אלקים כו', אבל לע"ל יוציא חמה מנרתקה ויתגלה כבוד ה' כמו שהוא בלי הסתר כנ"ל נמשל בבחי' לידה והוא מ"ש אני היום ילדתי"ך כו' וד"ל.

אך הנה כל מה שישראל קוראים וממשיכים לשם הוי' ועושין התעוררות יח"ע במצות וברכות כל זמן הגלות שהוא בבחי' עיבור דקטנות גורמים בזה דוקא קירוב זמן הלידה דגאולת משיח שאז יתגלה שם הוי' לכל כנ"ל. וזהו כמו הרה תקריב ללדת כו' דכנ"י בגלות נק' הר"ה (כמו שא' במשנה אע"פ שאתה מתמלא עליהם עבר"ה כאשה עובר"ה יהיו כל צרכיהם לפניך וכמ"ש ביאור זה במ"א11), ותקריב ללד"ת הוא קרוב וסמוך לזמן הגאולה שנק' לידה כנ"ל שאז תחיל תזעק בחבלי' כו' כן היינו מפניך הוי' פי' כדי שנהי' מפניך הוי' שיתגלה פנימי' דשם הוי' כמו שהוא למעלה באצי' למטה מטה ג"כ שזהו בחי' הלידה בגאולה דלע"ל כו', היינו תחלה הרינו חלנו בבחי' עיבור וקטנות שהוא בחי' הסתר וצמצום גדול דהוי' באלקים שבכל עבודה דכנ"י בכל ימי הגלות וכך הם המשך הדברים עד שנהי' מפני"ך הוי' בימות המשיח היינו כמו

תרעט

הרה תקריב ללדת בזמן הגלות דהא בהא תליא כנ"ל (וזהו עד יעבו"ר עמך הוי' יעבו"ר אותיות עיבו"ר כמ"ש במ"א12).

[ד] והנה ידוע דעיקר זמן חבלי לידה אינו אלא בסמוך וקרוב ליום הלידה דוקא שזהו מצד שקרוב זמן הלידה ע"כ מתעוררים חבלי לידה שהן המקרבים סיבת הלידה כידוע שאם לא החבלי לידה אין כח ללידה כלל, וזהו כמו הרה תקריב ללדת תקריב בסמוך לזמן הלידה אז דוקא תחיל תזעק בחבלי' ולא קודם לזמן הלידה הרבה ימים ומכ"ש באמצע חדשי העיבור אין חבלים כלל שתזעק כו' רק צער העיבור לבד מצד עצמו כו' כידוע. והנמשל מזה יובן ג"כ בבחי' חבלי לידה הרוחניות למעלה בכנ"י שנק' הרה בזמן הגלות. דהנה ידוע בענין החבלי לידה שהן רוחות הבטן המתעוררים כחבלים ממש שמושכים את הולד למעלה בל יצא לחוץ ומונעים את הלידה כו', אך זה עצמו היינו עיקר הסיבה אל קירוב הלידה דכל שמתעוררים חבלים אלו לעכב הולד חוזר וניעור תיכף בכח גדול לצאת במהירות גדולה ביותר, כמו דבר שמעכבים אותו תחלה יותר יצא בכח גדול אח"כ, כעיכוב המים בעבים או בכיסוי שמעכב המים דכשיתחזק ההילוך אח"כ ביותר, וכמו הקלע באבן כל שמונעים בדוחק יותר יותר יצא בכח כו', וכך הוא עיקר ענין החבלים למנוע ולעכב הולד כדי שיציאתו מן הדוחק ועיכוב הזה יהי' בכח גדול עד שיפתח הרחם מיד מחמת ריבוי כח גדול בדחיקתו ויציאתו כנ"ל. והדוגמא מזה יובן בענין חבלי לידה בזמן הגלות שזהו דוקא קרוב לזמן הגאולה ולא קודם לכן הרבה שאז ימצאו מונעים רבים שמעכבים ומונעים לבחי' גילוי זה דשם הוי' ונקראים חבלי משיח כו' שהוא גודל עוצם הצרות ודוחק הגלות ועוני הדעת מכל צד ברוחניות וגשמיות עד שיוסתר יותר אור האלקי בכל א' בתכלית כו' עד שתחיל תזעק בחבלי', והזעקה הוא מחמת כאב גדול שיכאב ביותר לעוצם המניעה מכל צד עד שתקצר הרוח מאד, וכמ"ש ויצעקו13 בנ"י כו' ותעל שוועתם כו' כקול הצעקה דחבלי לידה ממש, וזהו כי באו בנים כו' וכח אין ללידה מפני המונעים, אך היא גופא גורם קירוב זמן הלידה כנ"ל בחבלי לידה שמצד עוצם הכאב בעיכוב הולד יגרום היציאה בכח ללידה כו' (כידוע), וז"ש תחיל תזעק בחבלי' והוא הגורם עיקר כח הלידה, משא"כ כשאין חבלים כו' שזהו בלי מונעים ומעכבים אין כח לידה כלל וד"ל, וז"ש כן הרינו חלנו כו' כשקרוב זמן הגאולה להיות מפניך הוי' כנ"ל אבל קודם זמן הגאולה הרבה אין חבלי לידה כלל רק צער העיבור לבד כנ"ל. והענין הוא כמו אשה כי תזריע שבעיבור יש גידול לאיברי הולד כל זמן העיבור ע"י החום הטבעי שבא בזרע האשה לגדל

תרפ

הבשר וגידים שנק' אוד"ם שממנו בשר14 כו', ולמעלה זהו הנק' בחי' מ"ן דנוק' שמגדל הולד כו', ובכנ"י הוא בחי' רשפי אש התשוקה האלקית בהשגת כל א' בבחי' סובב כו' שהוא שם הוי' מרחוק בקטנות שזהו בחי' עיבור כנ"ל, אך ע"י התשוקה לגילוי שם הוי' כמו כלתה נפשי15 כו' בזה נגדל האור דשם הוי' בכל נשמה כמשל גידול הולד בבטן כו' ובזה אין חבלים שזהו מניעה ועיכוב כלל כי קרוב ה' כו', רק בהגיע עיקר הגילוי דשם הוי' לע"ל בכללות נש"י שנק' לידה אזי ימצאו בחי' חבלי לידה כנ"ל, אבל צער העיבור יש והוא בחי' התשוקה מרחוק כו' בצמצום וכווץ גדול שמיצר ע"ז מאד כמ"ש הרינ"ו חלנ"ו כו' וד"ל.

[ה] והנה לאחר בחי' לידה הנ"ל הוא זמן בחי' היניקה מאחר שאמר במשל עיבור ולידה כמו הרה תקריב ללדת כנ"ל א"כ יש גם בחי' יניקה ומוחין דגדלות שאח"כ כידוע. וביאור הענין הנה מבואר למעלה בבחי' עיבור שהוא בבחי' הקטנות מאד, ואע"פ שגם הוא בא בבחי' הגדלה בט' חדשים וגידול זה בא מן המאכלים שאמו אוכלת כו' ונהפך בשינוי המהות להיות מזון לולד לגדילו באיבריו בט' חדשים באופן שאין גידול הקטן לפי שניו מתגדל כ"כ במהירות בט' חדשים ולא בב' וג' שנים, אך הנה זהו רק הגדלת החומר בלבד והוא גידול האיברים לבד ע"י הדם שבא בבחי' שינוי המהות בבטן אמו בחום הטבעי כנ"ל (שנק' ה"ג דאודם שממנו בשר כנ"ל), אבל בחי' הגדלת הצורה בחומר היינו כללות ענין היניקה בחלב לולד אחר שנולד, והאות ע"ז הוא מה שהחלב נעשה מחמת עיכור הדם אחר יציאת פסולת הדמי' בלידה אז מתהפך בחי' החיות הנפשיות שבדם האיברים למיץ חלב ועולה למעלה בכלי המוח ומשם יורד בהגשמה למקום בינה שבלב שהן הדדים שיונק מהם הולד, ועיקר ענין יניקה זו הוא להגדיל הצורה הנפשית בחומר האיברים, והגם שנקרא קטנות הצורה עדיין לגבי הגדלות המוחין שאחר היניקה ב' שנים אבל מ"מ גידול זה למעלה הרבה מגידול החומר של האיברים בעיבור ט' חדשים כו' וד"ל (וע"כ עיכוב הגידול הזה הוא עכ"פ בב' שנים יותר מט' חדשים דעיבור, אמנם הגידול הזה בב' שנים הוא מתגדל יותר מגידול הט' חדשים בעיבור לפי ערך רק שמתעכב זמנו יותר (וכן הוא ענין גידול המוחין שאחר היניקה מתעכב זמנו יותר והוא מב' שנים עד בן ה' אבל מתגדל יותר, וכן מבן ה' עד

תרפא

בן י"ג מתגדל יותר והעיכוב יותר, ומבן י"ג עד עשרים נשלם קומתו ולא יגדל עוד, והגידול הנוסף בזה הזמן אינו בערך הגידול שבקטנותו מה' שנים לי' וי"ג, וגם גידול זה אינו בערך הגידול במהירות דב' שנים דיניקה וד"ל).

[ו] וביאור ענין הגדלת הצורה בחומר הוא מה שנעשה בחי' התפשטות אור התענוג הרוחניות בדם הוא הנפש ע"י החלב דוקא רק שבא בהגשמה, והיינו סיבת התפשטות האיברים לאורך ורוחב יותר בימי היניקה כי בחלב הגשמי יש מבחי' התענוג הגשמי שנתגשם בחלב בירידתו וכל תענוג גשמי שבא בהגשמה טבעו לגדל ולהתפשט כבשורה טובה תדשן עצם וכמו שמנת עבית16 כו' כך התפשטות עובי האיברים בא מן התענוג הגשמי שבחלב הגשמי להיות לו למזון להחיות גופו כמזון הלחם ממש, ובזה תגד"ל הנפ"ש בבחי' צורה הרוחניות שבה מעט מעט בב' שנים אלה עד שנעשה מוכן אח"כ לקבל צורת אור השכל במדות שנקרא גידול המוחין ובלעדי ימי היניקה לא הי' צורת הנפש מוכן לזה כלל, כי הנה אנו רואים שאחר היניקה מיד מתחיל לדבר מעט מעט בהשגת והבנת ענין דבר מה הרי יש בו דעת קצת וכמו שיודע לקרות אבא ואימא מצד הכרת הדעת שלא הי' בו קודם שיטעום טעם דגן דוקא, וגם מדותיו הטבעיי' מתחיל להאיר בהם מקצת מאור השכל והדעת היינו שיאהוב הדבר הטוב שיבחור בו מצד הכרתו בדעתו וימאס בדבר הרע שיכיר הרע עפ"י קצת דעת ושכל עכ"פ הגם שהוא בבחי' הקטנות עדיין אבל יגדיל אור השכל והדעת במדותיו וטבע גופו מעט מעט במשך זמן שבין היניקה עד היותו בן ה' ווי"ו שיהי' לו דעת במדות למעלה מכפי טבעם לאהוב השנאוי עפ"י טבעו אם צריך לו ולשנוא האהוב אם יכיר בדעתו שצריך שיתרחק הימנו כו', וזהו הפעוטות מקחן מקח17 שעפ"י דעת הן ולאו שלו עד שיגדל שכלו יותר בהיותו בן י"ג שנה שנשלם גידול כל הדעת ששייך למדותיו עכ"פ ונקרא זה גידול המוחין בכלל (אך זהו גידול ראשון דאימא ומי"ג עד עשרים מתחיל גדלות שני דאבא כמ"ש במ"א ע"פ מרא"ש צור"י'18 כו'). אך כל בחי' הכנת צורה זאת הרוחניות דמוחין במדות הטבעיים דבהמה וכיודע לקרות בדיבור בדעת או"א כו' היינו מחמת ימי היניקה דחלב שנתגשם בו התענוג שבמוח וירד אל מקום בינה דוקא שבלב בשדי אמו שיונק אדם שם שהוכן בזה בחי' חומר רוחני לצורה הרוחניות דמוחין שיהי' בבחי' צורת אדם נבדל מן הבהמה רק שהוא אדם קטן והולך וגדל בשכלו ומדותיו כנ"ל, ולא

תרפב

מצד בינה הרוחנית שבלב כמו בהשגת השכל שבלב שנקרא בינה לבא19 הלב מבין כו' אלא בינה הגשמית שבלב שנתגשם בה אור התענוג שבמוחין כנ"ל בחלב זה הוא העושה הכנה זאת בהעלם גדול, והוא ענין התפשטות אורך ורוחב באיברים בהכנה דחומר רוחניות שיוכל לקבל צורת המוחין דאדם מיד אחר היניקה (וזהו שמתגדל ביניקה במהירות יותר מגידול המוחין דאח"כ להיותו גידול מוחין דקטנות עדיין שנקרא חומר לגבי צורה דמוחין דגדלות אדם שאח"כ כמו שגידול עיבור דקטנות ביותר כנ"ל מתגדל במהירות יותר מגידול היניקה מפני שבעיבור אין הגידול רק בחומר לבד כנ"ל וד"ל).

[ז] ויובן כל ג' אלה דעיבור ויניקה ומוחין בבחי' הרוחניות דנשמת אדם בפרט ומזה יובן בנש"י בכלל. דהנה מבואר למעלה דבחי' עיבור דקטנות ביותר היינו שמרחוק מאד בקטנות נראה ונגלה בנפשו האלקית אור דהוי' בצמצום דבחי' הקטנות מאד, והיינו כולד גשמי שראשו מקופל ומונח בין ברכיו בעיבור והוא בחי' תלת גו תלת20 כו' כידוע. והענין הוא דבחי' אוי"ר בחומר טבעיות באלקות הוא העיקר בו ואשר נראה בו התפעלות מדות ושכל בשם הוי' הוא בא בהעלם אחר העלם כראשו שמונח בין ברכיו כו', אך בחי' הגדלת החומר דאוי"ר אלקי' טבעיים מתגדל דוקא בט' חדשים כנ"ל והיינו כמו כל זמן הגלות שנק' עיבור כנ"ל כך בכל נשמה בפרט כאשר הוא בגלות בטרדת עומק המוח והלב בדאגת פרנסה עד שתקצר רוחו מאד, וכמו ולא שמעו21 מקוצר רוח כו' בגלות מצרים קוצר רוח אדם זה היינו ע"י בחי' ההסתר והעלם דאור ה' שמאיר בנשמתו ורוחו עד שתקצר רוחו רק בהעלם דאוי"ר טבעיים לבד אבל מתגדלים מעט מעט ונשלם הגידול דחומר אוי"ר טבעיים לסור מרע ולעשות טוב כטבע הבהמה במדותי' ולא יכיר אבי"ו ואמ"ו כלל בהשגה דהוי' רק בהעלם כנ"ל שאוכל מה כו', עד שנולד נעשה ברי' בפ"ע והיינו שנגלה בנפשו האלקית בבחי' גילוי דאור ה' באלקים בבחי' דו"ר שכליים בהשגה, אך גם הוא בא בבחי' ההגשמה עדיין והיינו בחי' החלב הנ"ל שזהו בחי' התענוג האלקי שבא במוחין שבמדות בהגשמה, והוא הנקרא בינה שבלב דאימא דבחי' אם הבנים היינו בחי' ההתבוננות וההשג' בשם הוי' דוקא אך לא ירד האור הזה ברוחניות ההשגה שבלב דבינה שנקראת אימא רק ירד בהגשמה, והוא ענין עונג אלקי הנרגש באוי"ר שכליים כשהוא בבחי' הקטנות עדיין היינו בלי השגה שכליים דאלקות בבחי' התפשטות, וזהו כמו תינוק הנולד שיפקחו עיניו ואינו רואה כלום ואזנו שומעים ואינו שומע כלום כו' רק שבימי היניקה נגדלים חוש הראי' ושמיעה שיהי' חומר מוכן לקבל ראי'

תרפג

ושמיעה דחו"ב במדות הטבעיים אחר תשלום היניקה כנ"ל, כך ענין בחי' מוחין דיניקה שנק' הגדלת החומר דצורה השכליים שאח"כ אמנם גידול חומר המדות דאוי"ר שכליים מתגדל מעט מעט בימי היניקה כמו שמתגדל צור' הנפשיות בחומר הולד שיהי' בצורת אד"ם ממש אח"כ כנ"ל וד"ל, והיינו מה שאנו רואים שיתענג על ה' במעט התבוננות כשהיא בהגשמה מלובש במשלים ושכל אנושי, אך עונג שבא בהגשמת השכל מגדל בחי' צו"ר' אדם שיהי' מכיר לבוראו כתינוק שיודע לקרות אבא בקצת דעת כו' וזהו גידול המוחין שאחר היניקה עד שיגדל בדעת שלימה וכמ"ש כולם ידעו אותי ממש מקטנם כו', וכל זה הגידול דמוחין דאדם מקטנות לגדלות המוחין אינו רק מחמת גידול דחלב בימי היניקה כנ"ל (וזהו שמתעכב ב' שנים זהו הוראה על היותו גידול רוחני יותר וגידול המוחין מתעכב יותר להיותו גידול רוחני יותר, וכן יובן בנשמה האלקית שנקרא נער בהיותו בהיותו בן ו' שנים שאין בה רק אוי"ר בדעת ומוחין דקטנות בצמצום גדול והולך וגדל במוחין עד ע' שנה שקנה חכמ"ה, וכל זה בא רק לפי ערך הכנת חומר גשמי בעיבור והכנת חומר רוחני דיניק' דוקא שאין הצורה הפנימית באה רק לפי אופן הכנת חומר הגשמי והחומר הרוחני (והעיקר הוא גידול חומר הגשמי בעיבור וכמאמר שמלמדין אותו כל התורה שישיג בהיותו בן ע' כו' וכן א' בדמי"ך חי"י22 דוקא וד"ל).

[ח] והנה מעתה יובן ג"כ בבחי' נשמה הכללית דכנ"י, דהנה כתיב בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים כו' אז יאמרו בגוים הגדיל הוי' לעשות עם אלה כו'. דהנה לאחר שישוב ה' לכנ"י בימות המשיח יכירו אז שהי' כל עבודתם בתו"מ באוי"ר כו' כל זמן הגלות שנמשל לבחי' עיבור דקטנות מאד שזהו הי' הכל כמו החלומ"ו' בשעת השינה שהגלות נק' שינה כעורה למה תישן23 ה' כו', והיינו בחי' מיעוט והעלם אור הגילוי דהוי' ביח"ע דמצוה הנעשית בגשמיות בהבדלה שבין טו"ר בפ"מ שזהו רק מחמת אוי"ר טבעיים כמו ע"י האמונה לבד שמרחוק ה' נראה כו' רק שמאמין באמונה פשוטה, ואמנם יש בזה אוי"ר בלתי יעשה רע מצד היראה ויעשה טוב מצד האהבה וכמו טבע היא ממש בנפשותינו בכאו"א מישראל כו', אך מה שהיינו בגלות שהוא הסתר אור הוי' כחולמ"י' לבד הוא שבא בגילוי אור הדעת בשם הוי' בימהמ"ש שנאמר ומלאה הארץ דיעה24 את הוי' ממש כו'. וז"ש הגדיל הוי' לעשות עם אלה שיהי' בחי' גידול דשם הוי' בכללות נש"י שנק' אל"ה (כשהי' בבחי' עיבור תלת גו תלת בזמן הגלות כו'), והוא מה שיתגדל ויתקדש שם הוי' בפי כל וגדול

תרפד

ומהולל מאד בכל השגה והשגה אלקית בכאו"א שלא בהסתר והעלם דלבוש גס דבחי' נוג"ה כלל וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כנ"ל (כנשמות דעכשיו בג"ע וכה"ג או כמו שהי' באדה"ר קודם החטא בעה"ד שגם גופו לא הסתיר לו כלל וכאבו' שהי' בחי' מרכבה תמיד כו'), וגידול שם הוי' בנש"י יהי' במהירות כערך גידול ב' שנים דיניקה כנ"ל, והיינו בחי' גילוי אור העונג האלקי כמו שהוא למעלה בבחי' בינה דמל' דאצי' אך שירד בהגשמה לפי אופן הלבוש דנשמות בהשגותיהם שזהו כמו יניקת החלב במקום בינה שבלב כנ"ל, והוא כמו בחי' אוי"ר שכליים עכשיו שבא העונג אלקי בהגשמת שכל והתבוננות דשם הוי' בשכל אנושי, ואמנם בחי' הדעת והשגה בשם הוי' אז יהי' בדעת הרוחני אור האלקי כמו שהוא למעלה וכמו שהי' הנשמה אלקית בלא גוף כלל כך יהי' אור הדעת בעודנה בלבוש הגופים ג"כ לפי שעה"ד טו"ר יבורר ויזדככו הגופים כמו שהי' קודם החטא דעה"ד טו"ר, וזהו אד"ם אד"ם דו"ד משי"ח25 כו', וזהו וגב"ה מא"ד שאע"פ שתחלת הגילוי דשם הוי' בכנ"י בביאת משיח יהי' בבחי' הקטנות כלידת הולד שנפקחו עיניו כו' כנ"ל וכמ"ש אני היום ילדתי"ך, אבל יגד"ל שם הו"י' וכולם ידעו אותו כו' כמשל הגדלה דימי היניקה שהוא גידול הצורה בחומר כו' וד"ל. אך כל זה רק בחי' הכנה דצורה האלקית בנש"י שנק' גם זה בשם קטנות לגבי הגידול דמוחין אח"כ כנ"ל, וזהו ישכי"ל עבד"י תחלה ואח"כ26* עד וגב"ה מא"ד שזהו גידול המוחין דאד"ם האלק"י בבחי' גדלות המוחין דאדם כשיגדל מאד (וזה הגידול יתעכב יותר להיותו גידול רוחני יותר כנ"ל, והיינו בתח"ה שלפני עוה"ב שהוא באלף הז' שנשמות בגופים לא יהיו מאב ואם כלל אלא ונח"י' לפני"ו ממש כו', וכל עבודה בתו"מ האלקי' שבימהמ"ש לא יהי' רק ביניקת הולד שנעשה מוכן לקבל צורה דאד"ם בגדל"ו' כנ"ל, והיינו שיהיו בגופים כמו שעלו במחשבה תחלה שלפני יצירת אדה"ר בג"ע, וזהו מא"ד למעלה מאד"ם כו' וד"ל. וזהו כן היינו מפניך הוי' עד שנהי' מפני"ך הוי' ממש בעוה"ב שהיינו כבר במחשבה הקדומה הרינו חלנו כו' הי' תחלה בחי' עיבור ויניקה שזהו בחי' הגלות והגאולה שנמשל לעיבור ולידה כנ"ל וד"ל (וידוע דחבלי לידה נפסקים בגמר הלידה והוא קוצר רוח שע"י עבודה קשה המונעים ומעכבים כנ"ל שלא יהי' בזמן הגאולה שנק' לידה כנ"ל, אך יש כאב שמרגשת אחר הלידה ברוחות הבטן כידוע וזה יהי' גם לאחר הגאולה מיד, אבל יהי' מיד גידול שם ה' כו' עד שגם בגוים יאמרו הגדי"ל ה' לעשות עם אל"ה דוקא, והוא מ"ש עד דוד הגדי"ל27 שזהו בתח"ה ועוה"ב שאינו בא רק מחמת בחי' הגידול דעיבו"ר ויני"ק' דוקא שהוא הכנת חומר וצורה לפנימי' הצורה האלקי' דהיינו שכר המצות בחיי העוה"ב, וכמ"ש יחיינ"ו

תרפה

מיומי"י' בימהמ"ש וביום הג' יקימנו בתח"ה ונחי' לפני"ו ממש, וכמ"ש חדש ימינ"ו כקד"ם28 כמו שהיינו מפניך ה' כשעלו במחשבה כנ"ל, וז"ש מראש צור"י' ארא"נו כו' דקאי על משיח כמ"ש בזוהר29 וד"ל).

[ט] וזהו ענין ארץ זבת חלב ודבש. דהנה הארץ הוא ג"כ בבחי' אד"ם בגידול דיניקה ומוחין כנ"ל, וזהו שכל ענין כניסתם לארץ הי' לעבודה בגילוי שם הוי' בתו"מ בפ"מ כמו כי תבאו אל הארץ כו' שרוב המצות תלויין בארץ30 דוקא (ומשיח יבא לא"י דוקא ויבנה בהמ"ק שם, וכמו שמבקשים ולירושלים עירך כו' את צמח דוד כו' וכן והביאנו לציון כו'), וכל יח"ע דקודב"ה ושכינתי' שבמצות מעשיות שהי' בארץ ישראל בזמן בהמ"ק ראשון ושני הגם שהי' יותר בגילוי מבזמן הגלות מ"מ לא הי' גילוי גמור דשם הוי' באלקים רק בהיכל ק"ק לבד ע"י צמצום שצמצם שכינתו בין בדי הארון31 כו' כידוע, אבל בשוב ה' שיבת ציון לע"ל אז הגדיל ה' לעשות כו' שיהי' בבחי' גדלות דשם הוי' שיתגדל ויתקדש לעין כל כנ"ל אז נק' ארץ זבת חלב ודבש, ובחי' חלב היינו בחי' גידול דמוחין דיניקה שהוא בחי' המשכת עונג העליון שבמצות שבא בגילוי בימהמ"ש אחר בירור דעה"ד טו"ר לגמרי כו' וד"ל (וכמ"ש במ"א בפי' מ"ש ושם נעשה32 לפניך כמצות רצוניך כו' דהיינו מצות מעשיות כעכשיו שמלובשים בגשמיות רק שלא יהי' בדרך בירור דטוב ורע כו' כי אין בין עוה"ז33 כו').

[י] ומעתה יש להבין בחי' הדבש שלמעלה מבחי' חלב וכמ"ש דבש וחלב34 כו' דקאי על פנימי' התורה שנק' חלב ודבש כו'. וענין הדבש יובן עפ"י הקדמה בתחלה במהות הדבש הגשמי35, להיות שיש בדבש ב' דברים במה שהמתיקות שבו כלול מבחי' החריפות ג"כ (ובל' המקובלים נק' בחי' גבורות שבחסד שבכחו להמתיק הגבורות כמשי"ת) וע"כ יש שני דברים בדבש, א' שבטבעו לכווץ ולקמוץ הדבר הנטמן בו לבל יקולקל לעולם. דהנה ידוע שיש בטבע הדבש להעמיד ולקיים הדבר הנטמן בו שיתקיים אותו הדבר ימים רבים

תרפו

בלתי יקולקל ויופסד עצם טעמו ולא תוארו ולא יפרדו חלקיו רק יהי' בתקפו ומעמדו כמו שהי' הדבר בתחלת חידוש הוייתו חזקו וקיים כו', והטעם הוא כי כל הפסד וכליון דבר מה מן הדומם והצומח וחי כי מרוב ימים ושנים יתפרדו חלקי הד' יסודות המורכבים בדבר ע"י שינוי אויר והרוח וילך כל א' למקור יסודו כו', וזהו סיבת הרקבון והעיפוש בתבואה וכל צומח וחי, וגם הדומם יכלה ויפסד בשינוי האוירי' ברוב ימים ושנים כידוע, אך כאשר יטמין הדבר בדבש יקויים בקיום חזק בלי יכלה ויפסד כלל גם ברוב ימים (כמו שמטמינים לקיום בדברים היותר חריפים שמחזקים ביותר כידוע). וא"כ ודאי מוכרח שיש תוקף כח הכיווץ והקימוץ בדבש להצמית ולכווץ הדבר שידובקו חלקי ד"י שמורכבים בדבר לבלתי יפרדו לעולם ולא יופסדו משינוי אוירי' כלל, וראי' מן ההיא תינוקת שהורדס טמנה בדובשנא36 כו', וכמו טבע החומץ וכל דבר חריף שמצמית ומכווץ ומעמיד ומקיים כל דבר הכבוש בו כמ"ש בפוסקים בכמה דוכתי, ונמצא שיש כח החריפות בדבש המתוק שאין זה בשאר דבר מתוק (כי הגם שהמתיקות מורה על בחי' החסדים והחריפות מורה על בחי' הגבורות כידוע, אבל יש חריפות בדבש גם שהוא מתוק שהרי משקה דבש שורף הלב ומשכר מאד כו'). והדבר הב' יש בדבש שטבעו לפעול היפוך הדבר הנטמן בו שיתהפך להיות כמוהו ממש, דהיינו ברוב הימים מאד יהופך הדבר הנטמן בו לדבש ממש כמ"ש בפוסקים ביו"ד בענין היתר רגלי הדבורים הנמצאים בדבש37 (וגם בענין חתיכת חלב שנפל בדבש כמ"ש באשרי במס' חולין38), מלבד מה שיש בכחו להפוך גם מרירו למיתקא דהיינו דבר מר ביותר שיוטמן בו יהפכנו למתיקות, שאין כח היפוך כזה בשאר דבר מתוק זולתו (כמו הצוקע"ר וכה"ג שמערבין בדבר מר וחריף הגם שנהפך למתיקות זהו רק מצד התפשטות הטעם מתיקות של הצוקע"ר וכה"ג עד שאין המרירות נרגש אבל ישנו במהות ולא שנהפך גוף דבר המר והחריף להיות מתוק בעצם כמוהו, אבל הדבש מהפך מהות דבר המרירות להיות גם הוא כמוהו מתוק בעצם כו'). וכל זה מוכיח שיש ב' ענינים בדבש, א' שמכווץ ומצמית חלקי דבר הנטמן בו עד שיהפכנו להיות כמוהו ברוב הימים, והב' הוא העיקר שיש בדבש בחי' הגבורות דוקא דהיינו בחי' כח ההתגברות לעמוד על דבר היפוכו שהוא מר להפוך אותו למתיקות כמוהו, והוא בחי' עוצם החריפות כח

תרפז

שבמתיקות שלו עד שיוכל להמתיק המרירות היפוכו להיות כמוהו בעצם המתיקות (שאין זה בשאר מתיקות כמתיקות הצוקע"ר שאין בו כח החריפות וההתגברות כ"כ להפוך דבר המרירות היפוכו להיות כמוהו רק שלא יורגש בלבד כנ"ל) (וזהו הנקרא בחי' גבורות שבחסד שהוא בחי' התגברות הכח הגדול שבמתיקות שנקרא חסד להמתיק גם לבחי' הגבורות שנקרא דין להיות כמוהו ממש משא"כ בחסד שבחסד עצמו כמו דבר המתוק בעצם כצוקע"ר וכה"ג אע"פ שמתוק יותר כו').

[יא] ובאמת עיקר ענין זה התוקף והכח החזק להפוך המרירות למתיקות כמוהו ממש אין זה רק מצד בחי' כח הכיווץ שיש בדבש שמכווץ ומצמית כל דבר כנ"ל ע"כ בדבר מר היפוכו ג"כ יכווץ אותו ויצמית חלקיו עד שברוב הימים יתגבר עליו עד שיהפכנו להרכבת עצמו. וזהו עיקר ענין ובחי' הגבורות שהוא רק כח של הצמצום והכווץ בעצמותו דוקא היפך ההתפשטות כו' וד"ל. ויובן זה במה שאנו רואים ההפרש בין קור לחום בקיץ וחורף או בדרום וצפון שטבע קרירות לכווץ הכל בגלדי קרח המים שנקשרו ונגלדו מפני הקור שמכווץ חלקי המים שלא יתפשטו כלל, וע"כ אמרו גבי ריאה בקרירי לא דמטרשי39 כו' שמחזקים ומכווצים הקרום וסותם הנקב כו', וטבע החום הוא בבחי' ההתפשטות דוקא היפך הכיווץ כחום היום בדרום שמפריש כל שלג וקרח גם אשר בראשי ההרים ומה שכל חום מוליד בא ג"כ מבחי' גבורה שבחסד, אך הוא מבחי' גבור' ההתפשטות שבא ע"י תוקף החום דוקא וכן בדם הוא הנפש, משא"כ גבורות הכיווץ כגבור הכובש רוחו וכל כח חזק הוא רק ענין תוקף כח הכיווץ כמו כח הגבהת משא כו'). וזהו טעם ההפרש בין כח הדבש שיכול להפוך מצד כח הכיווץ שיש בו לשאר דבר מתוק שאין בו כח הכיווץ אע"פ שמתוק יותר אין זה רק בבחי' התפשטות המתיקות ולא שיהפוך המר למתוק לפי שאין בכחו לכווץ אל עצמו חלקי הדבר היפוכו להיותו רק בבחי' ההתפשטות לחוץ ולא הכיווץ לעצמו, וע"כ אין בכחו לקיים כל דבר שלא יופסד כי הא בהא תליא והכל הולך אל טעם ושרש א' שהגבו' שבדבש הוא בבחי' גבורות דקרירות שמכווץ וע"כ מעמיד ומקיים כל דבר ומהפך כח היפוכו להיות כמוהו ממש, עד שנקרא בשם גבורות ממותקות דהיינו שגם הדין בעצם מהותו נהפך לחסד, כענין קטיגור עצמו שנעשה סניגור וכהיפוך הקללה עצמה לברכה וכה"ג א' ויורהו עץ40 וישלך כו' וימתקו

תרפח

המי"ם המרי"ם בעצ"ם וד"ל (והוא הנקרא בשם מיתוק הדין בשרש"ו41 בבחי' גבורות שזהו דוקא הנקרא גבורות ממותקו"ת ולא כאשר בלתי פועלים פעולתם מצד ריבוי שפע החסדים לבד שאין זה נקרא מיתוק בעצ"ם עדיין כו' וד"ל).

[יב] והנה הדוגמא מכל זה יובן למעלה בבחי' הדבש, ותחלה יש להבין בנשמת האדם בדרך פרט. דהנה אנו אומרים נשמה שנתת בי אתה בראתה כו' ואתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי, ויש להבין בשימור זה שמשמרה בקרבי מהו מאחר שהנשמה היא באה בגוף בבחי' בריאה מאי"ן ליש כמ"ש אתה בראת' כו' ויצרת ונפחת בי כו' למה צריכה שימור לשמור אותה בגוף כו'. אך הנה ידוע דשרש מחצב הנשמות בא מאי"ן ליש מבחי' שם הוי' דוקא כמ"ש נר הוי' נשמת אדם42 כו' כניצוץ קטן מן השלהבת כו', רק שירד אור הנשמה האלקית בבחי' צמצום גדול בקטנות מאד ובשינוי המהות כו' עד שבהיותה נתונה בחומר הגופני מוסתר אור שם הוי' בכל נשמה מאד, וכנ"ל בבחי' עיבור כמו בגלות שמרחוק ה' נראה כו' אע"פ שיאיר אור ה' ע"י עסק התו"מ היינו למעלה ולא למטה כו', אך בבחי' יניקה דחלב הנ"ל הוא שהגדיל האור דשם הוי' בכל ניצוץ בפרט, וכמ"כ בדרך כלל בכללות נש"י בבחי' מוחין שבמדות אוי"ר שכליים לחזות בנועם ה' כמו ששם הוי' הוא למעלה מאיר למטה מקצת אורו העצמי כו', והוא בחי' לידה דגאולה שכולם יידעו אותי כו' וראו כל בשר43 כו' כנ"ל באריכות. ולהיות כן הי' כל ניצוץ אור האלקי שמלובש בגוף יוצא בכליון הנפש ליכלל במקור חוצבו שהוא שם הוי' כי משם לוקח בשרשו בעצם קודם בואו לגוף בבחי' בריאה ויצירה מאי"ן ליש וכמו ואתה נפח"ת בי כענין ויפ"ח באפיו נשמת חיים שהוא נשמה הכללית דאדה"ר ולא יוכל הניצוץ האלקי להשאר כלל בחומר גופו מאחר שנגלה עליו כבוד שם הוי' למטה כמו שהוא למעלה גם בעיני כל בשר ג"כ וכמ"ש וראו כל בשר כו', ושם הוי' זה הרי הוא מקורו העצמי ממילא נמשך מיד אחריו כניצוץ הנמשך אחר השלהבת מאחר שמשם הוי' נלקח קודם שנמשך למטה בבחי' זריעה דאור הזרוע לצדיק עליון כו' וכמ"ש כי חלק הוי'44 ממש כו', וע"כ מיד שישיג ויראה כל ניצוץ אור גילוי דשם הוי' כמו לע"ל לא יוכל להשאר בחומר גופו כלל, ובפרט כשהגדיל ה' לעשות עם אלה בעת הגילוי הגדול דלעתיד כו'. ולזה הוא אומר ואתה משמרה בקרבי ענין שימור זה היינו לאחר שנפחת בי משמרה שתשאר בחומר הגוף ולא תפרד לצאת מן הגוף בהפשטת הגשמיות ליכלל

תרפט

במקורה כו', והיינו ואתה משמרה בקרבי שישמור אותה להיות מתקיימת בקרבי ולא תצא במס"נ, ואע"פ שאין עכשיו בחי' גילוי הגדול דשם הוי' דלע"ל מ"מ יש מקצתי' ודוגמתו בכל שבת ויו"ט ובכל יום בק"ש בכל אדם רק שמרחוק נראה ה' ולא בקירוב כ"כ כמו לע"ל כו' (וכנשמות בג"ע שעולין מדי חדש ושבת יש להן שימור מלמעלה שלא יתבטלו במציאות). אך מהיכן יבא בחי' שימור זה מלמעלה, הענין הוא שנמשך מבחי' גבורות שבחסד עליון כמו בחי' הגבורות שבדבש הנ"ל שמכווץ ומצמית ומקיים כל דבר שלא יפרדו חלקיו כו' עד שיתקיים בחומר הוייתו כמו שהוא בתחלת הוייתו ממש כנ"ל, כך עד"מ נמשך מבחי' תוקף כח הגבורות שבח"ע לכווץ ולהעמיד ולקיים כל ניצוץ האלקי שבתוך חומרו שיתקיים בחומר הוייתו ולא יתבטל ויכלה במקור חוצבו בשם הוי' שנגלה עליו כנ"ל (וכענין רצוא ושוב שמיד שתרוץ הנפש ליכלל למעלה ישוב לאחור כו'), ובחי' כח אלקי זה הוא שמשמר את הנשמה בחומר גופה לבלתי תפרד לצאת מנרתקה, וזהו כח חסד אלקי שבא בתגבורת גדולה לגבור על הניצוץ להעמידו בחומרו ונקרא גבורה שבחסד. וזהו בחי' הדבש למעלה שנז' בא"י שנקרא ארץ זבת חלב ודבש לפי שע"י בחי' יניקה דחלב בא בחי' אור הגילוי דשם הוי' ע"כ צריך מיד לשמירה לקיים ולהעמיד הנשמות שלא תוכלל במקורה כנ"ל שז"ש ואתה משמרה בקרבי אחר שאתה נפחת בי כו' וד"ל.

[יג] אך הנה עדיין יש להבין מהו המעלה דשימור זה שמשמרה בקרבי שלא תפרד הנשמה מן הגוף ליכלל במקורה בשם הוי', ודאי זהו תכלית העילוי לנשמה שתדבק במקור חיי החיים לאשתאבא בגופא דמלכא ממש משתפרד בבחי' יש בפרט בחומר גופני שתתרחק מאור פני מלך חיים כו', ולא עוד אלא שזה הכח ועוז האלקי להעמידה ולקיימה בחומר גופני הוא בא מכח הגבורה שבחסד עליון כנ"ל. אך הענין יובן בהקדים ענין והחיות רצוא ושוב וכמאמר אם רץ לבך45 שוב כו', וזה פלא גדול אם המרוצה היא מרוצת הנפש עד כלותה כמו כלתה נפשי צמאה לך נפשי46 וכה"ג מהיכן יבא לה היפוך זה ממש שהוא בחי' שוב לאחור שתבא אל עצמותה להתקיים בגוף חומרי כו', והיינו קושיא דלעיל. אמנם הנה ידוע בפי' על כרחך אתה חי47 כו' שאחר המס"נ דנשמה ע"כ אתה חי כדי לקיים תו"מ וזהו מעלה גדולה יותר מגוף ענין המס"נ, והיינו הנקרא בזוהר דעייל ונפיק (דג' שנסתלקו48 מחמת הפלאת דביקות נשמתם לא יכלו לחזור בבחי' שוב לא נק' דעייל ונפיק כמו זולתם שגם המה

תרצ

פרחה נשמתם מעוצם התענוג ועריבות מתיקות אבל עיילו ונפקו לחזור למטה בבחי' שוב כענין ע"כ אתה חי כו' וד"ל). ודבר זה אנו רואים בצדיקים הגדולים כי כאשר תכסוף הנפש בהתענגה על ה' בגודל עריבות מתיקות ידידות עוז ההתקשרות באלקים חיים עד כלות"ה ממש, הנה במה תחזור הנשמה להתקיים בגוף, אין זה אלא שתבחור יותר בקיום רצון העליון בתו"מ בפ"מ יותר משתתענג על ה' בעונג נפלא האלקי בעריבות מתיקות כו', כי אותו עונג אלקי שבקיום רצון ה' בתו"מ תערב לנפש יותר משתהנה מזיו אור האלקי שמאיר בנשמתו, וכמאמר דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכן א' תחת אשר לא עבדת49 כו' שהשמחה וטוב לבב בעבודה פשוטה במצות מעשיות בעוה"ז שנקרא שמחה של מצוה הוא הרבה יותר מעונג העליון שברו"ב כ"ל דעוה"ב כו' וד"ל. ולהיות כן הרי יש כח בנפש לעמוד ע"ע לבלתי תצא במס"נ עד כלותה ותחזור ותרד מן דביקותה הנפלאה להיות בבחי' שוב והוא בתענוג ושמחה של מצוה בפ"מ כו'.

[יד] אך היא גופה יש להבין למה יש כח גדול כזה בתענוג ושמחה של מצוה בפ"מ עד שמחמת זה תחזור הנשמה מדביקותה לבא בגוף החומרי היפך המס"נ ממש מן הקצה כו', הענין הוא לפי שהתורה נמשלה לדבש שיש בו בחי' הכיווץ והצמצום לעצור הדבר בכל חלקיו שלא יכלה כו' והיינו מבחי' הגבורות שבחסד כנ"ל, כך התו"מ שרשם מבחי' גבורה שבחסד עליון כמ"ש מימינו אש דת50 כו', והיינו בחי' תגבורת כח החזק שבחסד לכווץ ולעצור רוח האדם בקרבו שלא תכלה הנפש האלקית במקור יסודה במס"נ אלא תתקיים במעמדה בחומר וצורה בגוף בתענוג ושמחה של מצוה כענין ואתה משמרה בקרבי כנ"ל להיות ע"כ חי בגופו ימים רבים ויחי' בקיום התו"מ בבחי' שוב כנ"ל, וזהו כח גדול יותר מגופו של אור חסד עליון שיורד להאיר בנשמה בימין מקרבת באה"ר עד שתכסוף הנפש במס"נ כנ"ל דיפה שעה א' כו' וד"ל. ועוד יובן בנמשל זה שהוא כמו הדבש שמהפך הדבר להיות כמוהו גם המר למתוק בעצם כנ"ל, כך בחי' התו"מ בעוה"ז ששרשם בגבורות עליונות שבח"ע יש בכחם להפוך מהות וטבע הנשמה שמתקשרת בתוכם להיות כמוהו, והוא בבחי' שוב שהוא ירידת העונג העליון למטה שבתו"מ מלובש בגשמיות בבחי' ירידה דאו"י היפך בחי' ההעלאה דאו"ח כו', וזהו ג"כ הכח ועוז לאהפכא מרירו למיתקא כו' שזהו בחי' בירור דעה"ד טו"ר לעשות מחושך דק"נ אור ע"י תשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא וד"ל (והיינו להמתיק גם הגבורות קשות כו' לחסדים שאין מיתוק הדין אלא בשרשו כנ"ל, וזהו למעלה עונג עליון הרבה יותר מעונג האלקי' שבנשמות בג"ע או בדביקות הנפלא' דצדיקים הנ"ל וד"ל).

תרצא

[טו] וזהו למען אחיי וריעיי כו', שאותן נשמות דעיילו ונפקו בבחי' שוב ע"י כח ועוז דתו"מ לעמוד על נפשם בגבורה לחפוץ יותר בקיום תו"מ כו' נקראים גבורי כח51 עושי דברו בגבורה ועוז תורה כו' נקראים אחים וריעים להקדב"ה או אחותי כו' לפי שהן בדומה לו בבחי' אד"ם וכמו זאת תורת האד"ם52, ופי' אד"ם אדמ"ה לעליון53 שנעשה בצלמ"ו כו' שהוא באמיתי' דשם הוי' כמו שהוא בעצם שאין זה בענין מס"נ היותר נפלא (שהרי גם האבות שהיו בחי' מרכבה א' ושמי הוי' לא נודעתי54 להם ששם הוי' בעצם אינו אלא בקיום התו"מ בגשמיות דוקא כמ"ש אלה המצות55 כו'), וע"כ נק' אחי"ם ממש וכן א' כנ"י מי יתנך כאח לי כו', אבל בבחי' מס"נ דנשמות כמיכאל מקריב נשמות56 ע"ג המזבח כו' זהו רק כניצוץ העולה לשלהבת כו' אז נק' כנ"י ברתא דמלכא שתכסוף וגם כלת"ה נפשה ליכלל כו' ואינו נק' אחים או אחותי רק בבחי' שוב דע"י תו"מ. וזהו עיקר ענין דאתה משמר"ה בקרבי שבא מכח אלקי עליון הרבה יותר ממדרגה דאתה נפחת בי מטעם כל הנ"ל (והוא בחי' המקיפים העליונים שלמעלה מנר"נ דבי"ע כו') וד"ל.

[טז] ואחר כל זה יובן שרש ענין שמחת חתן וכלה. דהנה יש בתיבת כלה ב' פי', א' כמו כלת"ה נפש"י במס"נ בעריבו' מתיקו' ידידו' עד כלותה כנ"ל, והפי' הב' ל' כל"א שהוא העיכוב והמניעה והעדר ההתפשטות לצאת חוץ כו' והיינו כענין ואתה משמרה בקרבי הנ"ל שבבחי' שוב דתו"מ שהוא בחי' גבורות שבדבש לכווץ כו', והיינו כח המעכב שיש בדבש דתו"מ שיותר ישמח ויתענג במצוה בפ"מ מעונג שבדביקות הנפש ובזאת תתנחם הנפש יותר ותהי' עצור וכלו"א בגוף כדי לקיים המצות כנ"ל. וזהו עיקר ענין שמחת כלה מל' כל"א ומניעה כו' היפך דכלת"ה נפשי בדביקות כו', והוא מה שתשמח בשמחה של מצוה בטוב לבב הרבה יותר מרוב כל דעוה"ב כנ"ל. ומבואר למעלה דכח זה שתשאר הנפש בגוף שהוא בא מכח שימור העליון שמשמרה כו' הרי הוא הרבה יותר נעלה ממדרגה זו דעונג אלקי שבנפש בדביקות. ויובן זה במה שמצינו ההפרש בין נבואת משה לשאר הנביאים שבשעה שרוח ה' דיבר בם נתבטל חושי חומר גופם ולא יכלו לעמוד ונפלו על פניהם וכידוע, אבל משה הי' שכינה מדברת מתוך גרונו57 והי' עומד בגופו בלי שינוי כו', כי מה שצריך

תרצב

הפשטת הגשמיות היינו כשגופו מסתיר לו צריך להפשיטו ולצאת מחומר גופו המחשיך כו' ואמנם לא קם נביא כמשה שידעו ה' פא"פ58 כו' שלא הי' גופו מסתיר לו כלל כו'. וכדוגמא זו יובן ההפרש בין שמחה של מצוה שהוא בחי' עונג העליון שירד למטה כמו שהוא למעלה ונק' עונג היורד ונשפל אל עצמותו היינו שמשתעשע בעצמו בעונג העליון שבמעשה המצוה בפ"מ למטה, וזהו שמחת כלה שלמעלה ממס"נ בכליון הנפש שאינו רק מצד שצריך להפשיט עצמו מגופו המחשיך כו' ע"כ נק' דביקות הנפש בעונג נפלא עד כלות"ה היינו עד שתופשט מחומר גופה המחשיך כו' וד"ל. וזהו הטעם שנקרא בשם שמחת כלה לפי שהשמחה היא בחי' עונג היורד ונשפל מלמעלה למטה שמתעדן ומתענג בעונג זה דמצוה אל עצמותו דוקא, וע"כ נק' שמחה של מצוה שהשמחה בכל מקום היא בחי' ירידה והשפלה מגבוה לנמוך שהרי כל גילוי ההעלם הוא ע"י השמחה והמלך המרומם ישפיל עצמו לכל בהיותו בשמחה, ובחי' ירידת העונג הזה אל עצמותו שבשמחת כלה היינו היפך העונג העולה בהתכללות למעלה שבכלות הנפש אע"פ שזהו מחמת רוב התענוג (בל"א פו"ן זיך ארויש) והעונג היורד בשמחה (בל"א צו זיך אריין בהשבת נפש כו') למעלה מזה אשר ע"כ גזרו אומר דיפה שעה אחת כו' כנ"ל וד"ל.

[יז] והנה ע"ד הנ"ל בשמחת כלה כך הוא ממש ענין שמחת חתן העליון מלמעלה למטה, לפי שמבואר בזוהר דעלמא תתאה דנוקבא לגבי עלמא עילאה דדכורא כהאי אבן טבא כו' וכמ"ש אבן ספי"ר59 כו', ונק' המל' מרא"ה דמו'60 כו', וכמו עד"מ המראה שמראין בה דמות כפי מה שמראין בה כך יתראה בה, וכך הוא בבחי' המל' שנק' מרא' שכפי שמראין בה שמחת כלה הנ"ל עד"ז ממש בא לראות מלמעלה ג"כ בשמחה כזאת דוקא דהיינו בבחי' עונג הנשפל ויורד אל עצמותו כנ"ל, והוא הנק' בחי' שמחת חתן העליון חו"ת דרג"א וכמ"ש והוא כחתן יוצא מחופתו61, ועד"מ המלך המרומם שעושה משתה וסעודה מזמין להשרים הקרובים אליו בהיכלו דוקא וכאשר תגדל השמחה בלב המלך אזי יצא מהיכלו הפנימי אל העם השמחים בחצר המלך וישב עמהם בפתח השער ויתגלה לעין כל דוקא גם לפחותי הערך ויראוהו הכל וישמחו עמו נמצא שכפי אופן שמחת העם כך יבא המלך לשמוח בשמחה כזו דוקא, כך יובן שכאשר כנ"י שמחים בשמחה של מצוה דוקא אזי גם שמחה עליונה דחתן באה בבחי' ירידה והשפלה למטה בבחי' גילוי גדול לעין כל כו' שזהו

תרצג

ג"כ שישמח במעשה המצות במה שאמר ונעשה רצונו למטה דוקא, והוא בחי' עונג היורד ונשפל למטה שלמעלה מעונג העליון שבהיכלו עם הקרובים אליו כו' וד"ל. וזהו והוא כחתן יוצא מחופתו בגילוי גדול לעין כל לשמוח בשמחת כלה שהיא שמחה של מצוה דוקא שזהו בחי' דבש הנ"ל וד"ל (ולפי פי' הב' דכל"ה כלתה נפשי בעונג העולה ליכלל למעלה כו' בודאי באופן כזה דוקא יבא שמח"ת חת"ן, והוא בחי' יניקה דחל"ב הנ"ל שהגדיל ה' לעשות עם אלה כו' לפי שכלת"ה נפש"ם ברשפי אש התשוקה ליכלל בגילוי אור דהוי' הבא בגילוי שהוא עצם שרשם, ובבחי' לידה שהוא הגאולה יבא כבוד ה' בגילוי כנ"ל (משא"כ בגלות שאין שמחה בחתן וכלה לפי שאין היחוד עליון רק בצמצום והסתר כו' כנ"ל).

וזהו ההפרש בין משמח חתן וכלה שזהו בבחי' עונג העולה בכליון הנפש כו' דאשה בעלה משמחה62 שתשוב רוחה ותשמח בבעלה ע"כ משמח חתן תחלה ומשמחת החתן בא שמחת הכלה בחתן כו', אבל משמח חתן עם הכלה שהכלה עיקר היינו שמחה של מצוה שבבחי' עונג היורד בבחי' שוב בדבש דתו"מ שאתה משמר"ה בקרבי כנ"ל הרי החתן יורד מלמעלה לקבל שמחה משמחת הכלה ג"כ בדוגמא זאת דוקא כנ"ל, וזהו משמח חתן עם הכלה בשביל הכלה דסוף מעשה עלה במחשבה תחילה כו', וזהו קול חתן וקול כלה שניהם בגילוי השמחה של מצוה ולא בהיכלו בסתר כו', וכענין קול גדול כו' וכמ"ש במ"א63 וד"ל.

[חי] ולהבין כל הנ"ל בתוס' ביאור ענין הנ"ל בבחי' חלב ודבש, הנה יש להקדים תחלה במ"ש כל שאור וכל דבש64 לא תקטירו כו' הרי הזכיר דבש עם שאור שהמה כשני הפכים בטעמם השאור הוא חמוץ בטעמו והדבש הוא מתוק ושניהם כא' בלאו א' דלא תקטירו, מזה מובן דגם הדבש משום איסור השאור נאסר בהקטרה ע"ג המזבח אע"פ שהוא מתוק מפני שיש בדבש מבחי' הגבורות שבשאור, והוא הנקרא בחי' דין דגדלות בל' המקובלים וכמ"ש בס' הקבלה בפי' שופ"ר ש"ו פ"ר65 דדב"ש גי' ש"ו שהן שרש הגבורות דחכמה כו'. וגם יש להבין מה שנחלקו המקובלים דלפעמים אמרו דהחכמה בבחי' החסד כמו קו הימין חח"נ כו' ולפעמים אמרו דהחכמה בבחי' דין66, וכידוע

תרצד

דבחי' גבורות דע"י מלובש בחסדים דא"א ובחי' חסד דע"י מלובש בגלגלתא דא"א שנקרא כת"ר דכת"ר כו'. והנה להבין כל זה יש להקדים טעם איסור כל מיני מתיקות בריבוי דכל דבש בהקטרה כנ"ל, דמשמע מזה שדבר המתוק הוא מבחי' הגבורות כמו השאור כנ"ל, והלא ידוע שהמתיקות מורה על בחי' החסדים דוקא והגבורות הוא בחי' הדין והצמצום היפך החסדים ואיך יקרא דבר המתוק בשם דין דבחי' הגבורות כו'.

אך הענין הוא שיש כמה מיני גבורות, הא' בחי' גבורות קשות שטבעם לכלות שנק' מדת הדין בעצם עד שאין מרחמין בדין כלל, ופעולת מדה זאת לשיצא' ולכלות עד שלא יצדק כל חי כו', וה"ז כמו האש שטבעו לכלות כל דבר כמו שטבעו בהסתלקות ועלי' למעלה באש היסודי ע"כ פעולתו ג"כ הכליון לכלות כל דבר כו', וזהו בחי' דינא קשיא שאין בו מיתוק כלל. והמדרגה הב' יש בבחי' הגבורות היפך זה ממש ונק' גבורות ממותקות או דינא רפיא כידוע שמבחי' גבורות הללו שרש כל המשכת אור ושפע וחיות שבא דרך ירידה והמשכה למטה להשפיע ולהחיות למקבלים היפך הכליון וההסתלקות דגבורות קשות הנ"ל, ושרשם בבחי' גבורות שבחסד, וכמבואר למעלה בבחי' הדבש כו' שגם יש בכח הגבורות אלה להעמיד ולקיים המציאות שלא יכלה ויופסד כדבש המכווץ ומקיים כנ"ל. והנה מה שימצא אור המשכה ושפע בכל העולמות עד עוה"ז השפל עפ"י הרוב הוא מבחי' הגבורות דוקא יותר מבחי' החסדים, וכמו שאנו מוצאים בכמה דברים, הא' בענין שפע המזונות שאמר שולחן בצפון67 דוקא הרי מקור חיות כל חי בטרף מזונו בא מן הצפון ששם השולחן אשר לפני ה' כמ"ש בזוהר, והיינו שא' דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא68 שהוא בהיכל הזכות דבחי' החסד אלא במזלא תליא שהוא מבחי' הגבורות דמזל העליון ונוצ"ר כו' כידוע. וביאור הדברים הנה אנו רואים בבני וחיי שבאים מבחי' הגבורות, להיות שחום הטבעי שרשו ודאי ביסוד האש שבוער כאש ממש בתאוה החומרית וא"כ זהו מבחי' הגבורות דאש, ואנו רואים שכל בחי' הולדה שהוא ענין שפע וירידת המשכה להוליד ולד בא ע"י חום התאוה ואם אינו יורה כחץ מפני מיעוט החום אינו מוליד כלל, וכמו שמצינו כשנתבטל החום הטבעי בכל הבריות שהוא היצה"ר לא מצאו ביצה69 של תרנגולת ג' ימים וכה"ג לפי שכל חום מוליד דוקא, הרי מבחי' הגבורות נמצא עיקר החסדים שהוא שפע בתולדה שנקרא ברכת פרי הבטן כו'. וכמ"כ אנו מוצאים בחיי האדם שבא מדם הוא הנפש דוקא וכל סיבת אורך ימים תלוי

תרצה

בגבורת כח שבדם הוא הנפש אם עומד בתקפו כו' והדם הוא בבחי' הגבורות וע"כ הוא אדום במראהו. ונמצא מובן מכל זה וכיוצא בו (כמעיין הזרע שלא נפסק לעולם מפני היותו מבחי' הגבורות ע"כ יוצא טיפין טיפין, וכגבורות גשמים שיורדים בהתחלקות כו', וכך חיי הנפש בדפיקו דלבא, שכל זה בחי' הגבורות), דאע"פ שנקראים בשם גבורות שהוא בבחי' הצמצום והוא באמת עיקר המחי' ומשפיע הרבה יותר מבחי' החסדים, וזהו בחי' גבורות ממותקות שנקראים גבורות שבחסד כנ"ל וד"ל.

והנה עד"ז יובן שרש ענין הדבש וגם כל מיני מתיקה שנאמר וכל דבש לא תקטירו כו', דאע"פ שהמתיקות הוא מבחי' החסדים שרשו מבחי' הגבורות דוקא, אלא שהוא בבחי' גבורות ממותקות הנ"ל שנקרא גבורה שבחסד ע"כ נמשך טעם המתיקות שמחי' לנפש הטועמו כנ"ל שמבחי' הגבו' יבא עיקר השפע והחיות, ובפרט בבחי' העריבות שבמתיקות (שכלול ממתיקות וחמיצות יחד שנקרא בל"א וויינערליך) כמרקחת הדבש והצוקער בדברים חמוצים שעריבים לנפש הטועמן ביותר (שנקרא בל"א קוויקעט) מן המתיקות, זהו ודאי מבחי' גבורות ממותקות, אך גם כל הטעמים שטועם בחיך עד שיחי' נפשו ותשוב רוחו ממש נקרא בחי' גבורה שבחסד והיינו כל הטעמים שבמאכלים הנרגשים בעונג לנפש הטועמם גם הטעם הרוחני כחיך יטעום אוכל דחכמ' וכמשי"ת הוא מבחי' הגבו' וע"כ מחי' ומשיב נפש כנ"ל שהגבו' עיקר המחי' ומשפיע כו' וד"ל.

[יט] ומעתה יש להבין בשרש ענין הדבש למה נקרא בחי' דין דגדלות כו', ותחלה יש להבין ענין ב' מדרגות שבתענוג העליון שנקראים חו"ג דע"י וחסד דע"י מלובש כו' כנ"ל. ויש להקדים תחלה שיש ב' מדרגות בבחי' התענוג הא' בחי' התענוג הפשוט העצמי ותענוג המורכב70, או שנקרא עונג הנעלם ועונג המורגש והכל א' כידוע. וביאור הדברים הנה עונג המורגש שהוא עונג המורכב היינו כאשר האדם מתענג בדבר מה שזהו בחי' צמצום הרגשת העונג כאשר יתצמצם מבחי' עצמות התענוג להרגיש עונג בדבר מה ואז נעשה בבחי' כלי קבלה לקבל בעצמו את העונג ההוא, ונמצא יש כאן ב' דברים, הא' צמצום בשפע התענוג הפשוט במה שמרגיש העונג המצומצם הזה שהוא רק כמו חלק קטן מאד שהובדל והופרש מכח עצמות התענוג הפשוט שבבחי' יחידה כו' שאינו בבחי' ההרגשה כלל ונקרא עונג הנעלם או עונג הפשוט ועצמי (בבחי' כח היולי ופשוט כו'), כי ההרגשה באה בבחי' צמצום גדול ובשינוי המהות מעונג הפשוט הרוחני, כי מאחר שמרגיש את העונג הרי בא לכלל הגשמה ומצומצם ביותר, וגם ממילא יבא לכלל שינוי ותמורה וחילוף

תרצו

משעה לשעה לפי העת והזמן באופן הכנת הנפש לזה התענוג גשמי היינו לפי אופן גילוי אורה והשראתה בחיי חומר הגופני שבא בדילוג המהות מרוחניות לגשמיות, כידוע שתענוג גשמי שבמעדנים וטיול וציור נחמד וכה"ג אין זה ערך לתענוג הרוחני שבנפש כלל, רק שמ"מ מתענוג הרוחני שבנפש בא בדילוג מרוחניות לגשמיות להתפעל בעונג גשמי כו' אבל זה בא בשינויים רבים לפעמים כך ולפעמים כך, שלפעמים במיעוט ובאופן זה ולפעמים בהתרחבות והתפשטות ובאופן אחר, וזהו לפי העת והזמן בהכנות הנפש להתלבש בגוף כו', וע"כ יש לפעמים תמורה וחילוף שמתבטל התענוג ואינו חפץ בו אלא בהיפוכו דוקא כו', אבל בחי' התענוג הפשוט העצמי שבעצמות הנפש בלתי מקבלת שינוי ותמורה כלל מאחר שבלתי מתלבשת בשינוי תוארי גשם תענוגי הגוף כלל כי מעצמות הנפש תחשב וע"כ אינה בכלל הרגשה כלל ונק' עונג הנעלם בעצמות וד"ל.

[כ] והצמצום הב' הוא לבד בחי' הרגשת העונג בגשמיות, והוא במה שבא העונג במורכב דהיינו באופן פרטי ובדבר פרטי, עד"מ אם מתענג אדם באיזה דבר נאה ונחמד למראה כבנין נאה או כסף וזהב ואבנים טובות יקרים מכל הון כו' שנפשו של אדם מחמדתן או מעשה רוקם בציור נאה באופן פרטי הנאות לו שיקבל מכל זה תענוג ושעשועים גדולים מאד, הנה התענוג המורגש הזה מורכב בדבר פרטי כמו הבנין או האבן טוב או הציור המרוקם ביופי והידור, ולא ראי זה כראי זה כו' שיש לכל א' תענוג מיוחד לפי אופן אותו הדבר שמורכב בו התענוג ויש טבעיות מחולקות בבנ"א שזה טבעו להתענג מדבר זה וזולתו לא יתענג כלל מדבר זה כו', כמו במיני מטעמים זה אוהב ומתענג מטעם מתיקות וזה מטעם עריבות ודבר קיוהא, וכך בתענוגי הבנין והלבושי יקר וחפצי יקר יש מתענג מאופן זה דוקא וזה מאופן זה דוקא, וכך גם בתענוג הרוחני שבשכל ומדות יש שתענוג שלו באהבה יותר ובחסד יותר ויש שטבעו להתענג בבחי' הדין והיראה יותר, וכן בשכל שבמוח יש שתענוג שלו בחסד שבחכמה להטות כלפי זכות ויש שטבעו להתענג בדין שבחכמה להטות כלפי חוב כו' לפי שרש הנפשות מבחי' חו"ג וענפיהן רבים מאד כו', וכן בעבודה שבלב באוי"ר ודעת יש ס"ר דיעות בכלל וענפיהן כו' בכפלי כפלים ובכל א' התענוג שלו מורכב באופן פרטי ובדבר פרטי כך וכך דוקא ולא באופן אחר זולתו. וא"כ מובן עכ"פ שהעונג המורגש הזה יצא לחלק פרטי דהיינו באופן ובדבר פרטי דוקא וגם זה הדבר שהוא מתענג בו הוא נעשה בחי' כלי ומכון שישרה בו התענוג הזה וכל כלי הוא המגביל כו'. ולפ"ז יש ב' מיני גבול א' גבול הכלי שבו התענוג מורכב והב' הגבול בנפש במה שבא לכלל בחי' הרגשת העונג ובדבר פרטי ובאופן פרטי דוקא כנ"ל וד"ל.

[כא] והנה מדרגה הב' בבחי' התענוג היינו בחי' כח התענוג הפשוט הנ"ל שאינו בכלל הרגשה עדיין ונקרא עונג הנעלם כנ"ל שאינו בא

תרצז

בגילוי מורכב בדבר פרטי כלל שיגבילנו ויפול בו שינוי כו' כי אינו בא בבחי' כלי קבלה שיקבל ויכילנו כו', ויש להבין א"כ למה נקרא בשם מציאת תענוג עכ"פ אחר שאינו במציאת מהות תענוג כלל בשום דבר ולא בכלי קיבול כו', ועוד שהרי יש מציאות לכח התענוג הפשוט ג"כ בכלי קיבול במורגש ובמורכב כמו שעשועים העצמיים דאב לבנו יחידו שאהבת נפשו אהבו או כאהבת יונתן ודוד וכה"ג שבא בגילוי גמור ובבית קיבול שמקבל עצם התענוג הזה מבנו או אוהבו כנפשו וגם בא במורגש ביותר עד שתכלה נפשו אליו מרוב עוז התקשרות נפשו בו וכמו בנימין שא' ונפשו קשורה71 כו' וכה"ג וכן באה"ר בתענוגים העצמיים בכנ"י ומכנ"י למעלה כמ"ש מה יפית72 כו' אהבה בתענוגים וזהו בכל א' בחי' התפעלות כל הנפש בתענוג הפשוט שבעצמות הנפש כידוע ומבואר במ"א73.

אך הנה ודאי זה אמת, אמנם גם בזה התענוג הפשוט יש ב' אופנים א' בבחי' הירידה וההמשכה חוץ מן העצמות שבבחי' או"י (שהוא ענין עונג היורד ונשפל כנ"ל בבחי' השבת נפש אל עצמו כו') והב' בבחי' עלי' והסתלקות מן העצמות בכוסף הנפש כמו נכספ"ה וגם כלת"ה נפש"י74 והוא תענוג בבחי' או"ח למעלה. ויובן ב' הפכים אלה דאו"י ואו"ח הכל בעצמות התענוג, עד"מ הידוע כאשר אדם עושה משתה לחתונת בנו יחידו שמצד אהבת נפשו לבנו ישמח ויגיל בעצם הנפש ממש והיינו בבחי' כח התענוג שבעצמות ממש ואז הוא מוגבה ומרומם מאד בפנימיות ועצמות הנפש מרוב התענוג העצמי עד שנהפך לאיש אחר בטבעו כמו להפריז על המדה מן הקימוץ שבטבעו אל הפיזור לכל אשר לו ממש שלמעלה מגדרי טבעו במדותיו ג"כ וגם יוכל לקבל ולשמוח עם השונא כאוהב בשוה וכה"ג, וכל זה מצד עוצם רוממות העונג אשר בעצמות ממש שבלתי מורכב בדבר מה כלל רק כמו שהוא בפנימיות עצמותו לבד כו'. והנה לכאורה אין זה תענוג במורגש ולא במורכב כלל, ואמנם ממנו מקור גילוי כל תענוג שבמורגש ומורכב עד שיהפוך מדותיו מן הקצה לקצה שזהו רק מחמת ירידת העונג למטה בפרטי מדותיו שאם לא הי' זה התענוג המרומם לא הי' מפזר אפי' פ"א או כשהוא חכם גדול בסודות עמוקות יגלה כל מצפוני חכמתו וכמו רב יהודה דהו' בדיחא דעתי'75 אמר שישיב לשואלו כל חללי דעלמא וכה"ג. ולפ"ז יש כאן תכלית העלי' והרוממות של העונג בעצמותו ותכלית ירידת העונג למטה חוץ מעצמותו (וכמו דוד הי' מפזז ומכרכר בכל

תרחצ

עוז וזהו ירידת והשפלת התענוג הנגלה בתנועת הפיזוז בכל כחו כו' וזה הי' רק מצד רוממות התענוג העצמי בה' וזהו שא' ושחקתי לפני ה' וזה עצמו גורם הירידה והשפלות העצום וכמ"ש ונקלותי עוד מזאת76 והייתי שפל בעיני כו' בהגלות נגלה כאחד הריקים, משום דהא בהא תליא ממש דעוצם הרוממות בתענוג העצמות גורם עוצם הירידה בעונג הנשפל, וכרב ברונא דלא פסיק חוכא77 מפומי' בשחוק גשמי שהוא עונג הנשפל ביותר וזה בא לו רק משום דסמיך גאולה לתפלה שנתענג על יח"ע זה בפנימיות ועצמות התענוג דהא בהא תליא כנ"ל וד"ל).

[כב] ומעתה יתורץ ענין הנ"ל דשניהם אמת והא בהא תליא, דודאי עצם התענוג שבנפש בלתי בא במורגש ומורכב כלל רק הוא תענוג מרומם בפנימיות ועצמות הנפש לבד כמשלים הנ"ל במי שמתענג בתענוג המרומם בעצמותו כו', אך יש בו ב' אופנים. א' כשיורד ונשפל למטה כמו בשחוק לגלות עצמו בשפלות כדוד שהי' מפזז כו' ורב ברונא דלא פסיק חוכא מפומי' וכה"ג, והשחוק אינו נקרא מורכב בדבר מה כי מפולש הוא מכל צד כמו עצם התענוג המרומם שמפול"ש הוא בבחי' העצמות ע"כ עיקר הכלי לו הוא השחוק וקלות עצמו. וגם בבואו בבחי' מורכב כמו במדותיו כנ"ל יהי' גם הוא בלתי גדר כלל והוא שיהפוך מקימוץ לפזרונות ומכל גדרי טבעים יהופך לאיש אחר, הרי אינו תענוג מוגבל בכלי הטבע אלא אדרבה זהו התענוג בהיפוך הכלי המוטבע שיהי' פרוץ ומפולש בלי גדר כו'. וכל זה בבחי' או"י שיורד ונשפל מעצמות התענוג למטה מטה עד אין שיעור לעוצם השפלתו בלי מעצור כלל, וכמ"כ יש בו בחי' העלי' והסתלקות וכליון שזהו כליון כל עצמו' הנפש בתענוג ושעשועים כתענוג האב בבנו עד שתכלה נפשו אליו (פון זיך ארויש כו') יבא ג"כ בלי גבול כלל רק הוא בבחי' או"ח למעלה, ואע"פ שבא בגילוי ובמורגש בבית קיבול אבל הוא בלתי מוגבל, כאה"ר בתענוגים שנכספה וגם כלתה נפשו כו' בהתפעלות כל הנפש בפנימיות עצמותה ממש, והא בהא תליא דהיא הנותנת ירידת העונג העצמי הזה בשפלות עצמו בשחוק וקלות עצמו עם בנו יחידו ואוהבו כנפשו בוש לא יבוש גם בשוקים ורחובות לעין כל כנ"ל בעונג דאו"י וד"ל.

[כג] ונמצא מובן מכל זה שיש ג' מדרגות בכלל בתענוג, א' תענוג המורגש ובא במורכב בגבול וצמצום כנ"ל שהן ב' צמצומים כו', והב' בחי' עצמות התענוג הפשוט כמו שהוא בבחי' הרוממות בתענוג עצום כעושה משתה לבנו יחידו (או כבשורה טובה ונפלאה שמגעת בכל עצמותו, כבשורה

תרצט

דיוסף ליעקב דכתיב ותחי רוח יעקב78 כו' שבלתי מוגבלת כלל), ובזה יש ב' אופנים א' בבחי' או"ח בכליון וכוסף כל העצמות כנ"ל והב' בבחי' או"י בירידה והשפלה בשחוק וריחוק או במדות וגם בדיבור ומעשה יהי' בלתי מוגבל כלל כנ"ל וד"ל.

והדוגמא מכל זה יובן למעלה בבחי' תענוג העליון בעצמות המאציל שנק' שעשועי המלך בעצמו שהוא בבחי' א"ס ממש והוא בחי' עונג הפשוט הנעלם בעצמות שלא בא במורגש בגילוי ולא במורכב דבר מה כלל כנ"ל. והנה כאשר עלה ברצונו להאציל כו' בחי' הרצון העליון הזה נקרא בחי' הכת"ר בכללות ונקרא בחי' ע"י וא"א, היינו בחי' התענוג שברצון זה נק' ע"י והוא נחשב מסוף עולם הא"ס ובחי' הרצון נק' א"א והוא שרש וראש לנאצלים כידוע. והנה בחי' התענוג הזה שנמשך מתענוג העצמות ברצון זה מצד מקורו שנמשך משם נחשב מבחי' עצמות התענוג דבעצמות המאציל ומצד בחי' התלבשותו ברצון וחכמה כו' נקרא עונג מורכב ברצון באופן ודבר פרטי כנ"ל דכלא חשיב לגבי אור תענוג העצמות כנ"ל שיש בזה ב' צמצומים א' מצד ההרגשה כו' והב' מצד הכלי המגביל כו', ואמנם מבחי' עצמות התענוג שיש בעונג זה שירד ברצון הוא בחי' ג"ר דע"י ומובדל ומרומם בערך מהיות מקור וראש לנאצלים מטעם הנ"ל וד"ל. והנה התענוג המלובש ברצון בבחי' פנימיות נקרא חפץ כמו ארץ חפץ חפצי בה79 שלמעלה גם מטעם כמוס לרצון נקרא כתר דא"א וטעם הכמוס לרצון נקרא חכמה סתימאה דא"א כמ"ש במ"א80, ובחי' כת"ר דא"א גם הוא מובדל בערך מהיות מקור לנאצלים רק מבחי' ח"ס בחיצוניות שבו הוא שנחלק משם לג' קוין חח"נ בג"ה כו' כמ"ש בפרדס81, וזהו ענין בחי' חו"ג דע"י שמלובשים בכתר וחכמה דא"א בחי' החסד שבתענוג העליון הנ"ל שירד מן עצמות התענוג הפשוט מלובש בגלגלתא כת"ר דא"א וגבו' שבע"י מלובש בח"ס דא"א כנ"ל.

[כד] וביאור הענין יובן עפ"י הנ"ל בבחי' עונג הנעלם ועונג המורגש שגם בתענוג המרומם בעצמות יש ב' מדרגות דאו"י ואו"ח שהן בחי' חו"ג דע"י כו'. והענין הוא דבחי' התענוג המרומם בפנימיות עצמותו הנ"ל זהו בבחי' ג' ראשונות דע"י כנ"ל שנחשב ודאי מבחי' העצמות כנ"ל, אך בחי' המדות שבו שמסתעפים הימנו שנק' חו"ג הוא שיורדים ומתלבשים ברצון כנ"ל, ועד"מ הנ"ל בהיותו מרומם בעצמות בתענוג מסתעף מזה מקור כל עונג

תש

המורגש, כמו שאנו רואים שמתעורר ברצון טוב להטיב בלי גבול כי חפ"ץ חס"ד הוא מצד רוממות תענוג העצמות ע"כ עלה ברצונו להאציל כו', ונקרא בחי' עתיקא רעוא דכ"ר שהוא בלתי מורגש ומורכב עדיין להיות נקרא מקור לנאצלים רק עלה ברצונו כו', וזהו נקרא כת"ר דא"א שמלובש בו בחי' חפץ חסד העצמי' דתענוג העצמות המרומם כו', וכאשר יבא עוד במורגש בטעם כמוס לרצון העליון הזה שנקרא ח"ס דא"א זהו כבחי' טוב טעם ותענוג הנרגש בטעם זה הכמוס הנה זהו בא מבחי' הגבורות דע"י כו', וכנ"ל בבחי' עונג המורגש שבא מצד ירידת עצמות התענוג המרומם כשיורד שהוא בלתי מוגבל בגדר כלי בבחי' עוצם הירידה בשפלות השחוק וריקוד ובמדו', אדרבה יהפוך טבע השכל והמדות כו' כנ"ל (משא"כ עונג המורגש הבא בבחי' הגבול והצמצום מורכב בדבר פרטי הנ"ל שזהו בבחי' חיצוניות דח"ס שבא לגילוי בדבר מה בשכל ומדות שנחלק לקוין ימין ושמאל כמשי"ת), וכאשר הוא בבחי' עלי' והסתלקות כהתפעלות אה"ר בתענוג מורגש לאו"נ ולבסוף בכוסף כל הנפש ג"כ בלתי מוגבל כלל כנ"ל. ונמצא בבחי' גבו' דתענוג בהתלבשותו בטוב טעם כמוס לרצון יש בו ב' מדרגות שהן א' והיינו בחי' הירידה והמשכה למטה בגדר בלתי מוגבל באין מעצור כלל ובחי' העלי' והסתלקות בכליון כו' למעלה בבחי' או"ח בלי שיעור כלל וד"ל.

[כה] וזהו שלפעמים בחי' הטעמים בכת"ר ולפעמים בחכמה כידוע בענין טנת"א82 דשניהם אמת לפי שהטעמים היינו בבחי' כת"ר שבחכמ"ה והוא טוב טעם ותענוג העליון הנעלם שברצון הפשוט שנקרא ח"ס דא"א (שהטע"ם לפי פשוטו היינו בחי' תענוג כמו טוב טעם גשמי במתיקות וטעם הנרגש שבמאכל כמו חי"ך יטע"ם אוכל שהוא עונג הנרגש, אך טוב טעם ודעת למדני הוא ענין הב' בטעמים שהוא טעם אור השכל והחכמה כמו מ"ט דר' כו' ונקרא טעם כמוס לרצון הפשוט וכמו טעמו וראו83 כו', ושניהם ענין א' רק שזה מורגש בחיך הטועם כו' וזה נעלם בטעם ושכל כמוס כו', וכלולים שניהם בנגינות וטעמים דאורייתא שהרי השיר וניגון בטעמים דזרקא כו' נק' עונג מורגש רק שהוא בלתי מוגבל בכלי שהרי נעלם מן השכל וחכמה עד שאין דרש נדרש בתשבע"פ מן הטעמים כמ"ש בגמ' ע"פ ויבינו במקרא84 כו' שלזה הן

תשא

ע"ג האותיות ומתחתיהם כו' בבחי' מקיף דחכמה והוא בחי' כת"ר שבחכמה ונקרא טעם כמוס כו', ועכ"ז השיר ורננה בטעמים בא בגילוי ובמורגש וכמו ויהי שיר"ו85 כו' אע"פ שהוא בבחי' ההעלם ומקיף דחכמה, וזהו טוב טעם ודעת שבהעלם החכמה למדנ"י בגילוי כו' וד"ל). וזהו שהטעמים בכת"ר בבחי' העלם ומקיף דחכמה כנ"ל ולפעמים בחכמה בבחי' גילוי טעם ועונג מורגש כשיר הנגינות כו' עד שנטעם בטעם ודעת בגילוי כמ"ש טוב טעם ודעת למדני כו', והיינו ב' בחי' מדרגות דגבו' דתענוג העליון שבח"ס א' בבחי' ירידה והמשכה למטה במורגש ובבחי' העלי' והסתלקות בבחי' העלם דמקיף כו', ושניהם א' וממקור א' באו והיינו בחי' התענוג הפשוט המרומם בעצמו שבא למטה בעונג מורגש בלי גבול בב' אופנים בירידה ועלי' שהן במשקל א' ממש כנ"ל באריכות וד"ל (אבל בחי' חסד שבתענוג הפשוט שנקרא חפ"ץ חסד מצד הרוממות שבתענוג עצמותו כו' הוא מלובש בכת"ר דא"א שנקרא רעוא דכ"ר כו' עת רצון שלמעלה מהיות בא במורגש בטעם כמוס או בשיר דטעמי הנגינות וכה"ג רק שמחמת בחי' חפץ חס"ד זה דוקא מסתעף מקור מוצא כל עונג ורצון לרצון דהיינו מה שמתעורר בכל רצון לטוב שזהו סיבת מה שעלה ברצונו להאציל כנ"ל והיינו מה שמתלבש בכת"ר דא"א ולא בח"ס כו' וד"ל).

[כו] ובכל* הנ"ל יובן86 עכ"פ כללות ההפרש בין חסד שבתענוג הפשוט שהוא נחשב מבחי' העצמיות דשעשועים העליונים שאינו בכלל ההרגשה כלל וכלל והוא מוגבה ומרומם בעצמותו רק מה שחפץ חסד הוא בעצמות התענוג הוא ששורה בכת"ר דא"א (שנחשב עדיין מבחי' עצמות המאציל כמ"ש בפרד"ס) אבל בחי' גבורה שבתענוג הפשוט הוא הבא בבחי' הרגש השעשועים (בחכמה שבכת"ר שממנו שרש כל הנאצלים כידוע) רק שבלתי מוגבל בכלי וכלול מעלי' וירידה כנ"ל וד"ל, ובזה יובן טעם ענין המחלוקת של המקובלים אם החכמה בבחי' דין88 או בבחי' חסד [כמ"ש בפרדס87] והכריעו דשניהם אמת שלפעמים החכמה בבחי' דין וצמצום והיינו בבחי' עונג המורגש שבחכמה שבכת"ר הנ"ל שמלובש בו בחי' הגבורות שבתענוג הפשוט ואז דוקא נק' החכמה בשם עדן העליון כידוע והוא למעלה מבחי' התחלקות

תשב

הקוין דחח"נ מימין כו' שמתחלק מחיצוניות דח"ס כנ"ל ולפעמים נק' החכמה בבחי' החסד כשיורד ונמשך בקו הימין חח"נ בבחי' ירידה למטה דוקא וד"ל.

ולהבין ביאור הדברים הנה מבואר למעלה בענין הטעמים שלפעמים בכת"ר ולפעמים בחכמה דשניהם אמת וכמו טעמים ונגינות שכלול מהעלם וגילוי עלי' וירידה כו', וכך יובן בענין חסד ודין שבחכמה בדרך כלל שהוא בחי' ירידה ועלי' והיינו כמ"ש במ"א ע"פ פי' פתחה בחכמה89 ותורת חסד על לשונה שיש תורה של חסד ותורה של דין כמו שאנו רואים שיש בטבע החכמה להשכיל לחסד בכל מיני סברות עמוקות רק להטות כלפי חסד עד שיטהר גם הטמא כמו שטיהר בק"נ טעמים כו', וזהו בחי' הירידה וההשפלה עד למטה גם בצמצום כח הדין שיותר למטה לעמוד לנגדו ולהפכו לזכות וחסד, וכמו"כ יש בחכמה היפוכו להשכיל הכל בכל עמקות השכל רק למדת הדין עד שיחייב גם הזכאי ויטמא גם לטהור וכל אשר יטה השכל לחסד וזכות הכל יסתור וימצא חוב גם בדקות שבדקות ביותר עד שלא יצדק כלל כו', וזהו מבחי' הגבורות שבחכמה שהוא בבחי' העלי' דכח החכמה בעלי' והסתלקות היפך הירידה ושני הכוחות הללו נקראים תורה של חסד ותורה של דין, וז"ש ותורת חסד דוקא דהיינו בבחי' הירידה למטה ביותר היא מפני שפי' פתחה בחכמה בפתיחה וגילוי דפתח בחכמה וקמץ בכתר כידוע90 ופי' פתחה בחכמה תתאה בדיבור זהו בבחי' ירידת אור החכמה עילאה שבא מבחי' החסדים שבחכמה שזהו הנקרא תורת חסד דוקא וד"ל, ולהיפך בחי' הדין שבחכמה הוא ענין העלי' והסתלקות שהוא בסתימת* דמקיף דכת"ר91 דחכמה בהעלם דמקיף דחכמה שלא בא בדיבור בפה ונקרא ח"ס כידוע וכמשה שהי' כבד פה כו' והיינו ממש כמו ענין הנגינות שהן בהעלם דמקיף בסת"ר המדריגה ובאים בגילוי הניגון כלול מעלי' וירידה במקום א', שנמצא מובן מזה שגם חו"ג דחכמה שנקראים תורה של דין ותורה של חסד הם גם במקום א' והיינו בח"ס רק שזהו בעלי' וסתימות וזה בירידה וגילוי והא בהא תלי' ואינם ב' הפכים כלל אע"פ שנראים כמו חו"ג הפכיים בהטי' כלפי זכות או חוב כנ"ל אבל בשרשם מכח אחד באו דלפי ערך העלי' כך ערך הירידה ממש במשקל א', ואמנם זה מבחי' פנימיות דח"ס שבלתי יורד אלא עולה וזה מחיצוניות דח"ס שיורד ואינו עולה וכו' והא בהא תלי' והי' לאחדים ממש והיינו שמכריע במחלוקת הנ"ל דשניהם אמת שהחכמה בבחי' דין בעלי' והעלם למעלה מבחי' התחלקות הקוין כו', וגם החכמה בבחי' החסד בירידה וגילוי למטה בהתחלקות

תשג

קוין כו' ואינם ב' הפכיים כלל בעצם שרשם אע"פ שנראים למטה מחולקים בחו"ג כנ"ל וד"ל.

[כז] ולהבין זה בתוס' ביאור הנה יש להקדים ענין א' והוא במה שחכמה נקראת עדן92 דוקא בהיותה למעלה מן ההתחלקות בקוין כו' שהוא בחי' הדין93* שבחכמה סתימאה, דהנה לכאורה ענין זה סותר למ"ש למעלה דבחי' גבורות שבתענוג בא בהרגש כו' וגבורה זו הוא שמתלבש בח"ס94* ואיך הוא בבחי' הדין שבחכמה שהוא בהעלם ועלי' כנ"ל ואם הוא בבחי' ההעלם ודין וצמצום איך נקרא עדן במורגש העונג כו', אך י"ל תחלה בשרש ענין ח"ס הנ"ל דהנה ידוע ומבואר במ"א בביאור ענין ח"ס שהוא מקור מוצא כל גילוי השכל והתחכמות בדבר מה שנקרא בשם משכיל לכל שכל כו', וזהו ודאי מבחי' החסד שיורד להשכיל שכל בגילוי הטעם כו' וא"כ איך יקרא בלשון סתימות ח"ס כו', אך הנה אנו רואים שינויים בכח המשכיל הזה שלפעמים ישכיל שכליי' ולפעמים לא יוכל להשכיל מהעלם לגילוי כו' וזה תלוי בבחי' אור התענוג שמתלבש במשכיל זה שאז ישכיל ויוליד שכל חדש אבל מצד עצמו הי' נשאר בבחי' העלם והסתימות95*, וזהו מבחי' גבורות שבתענוג העצמי הנ"ל דוקא שכל בחי' גבורות הוא משפיע ומוליד כו' כמו שטבע החמימות יוליד ולא מהקרירות דמים שלא יוליד וישפיע כו' לכך מבחי' החסד שבמשכיל לא הי' מוליד שכל חדש אע"פ שהחסד יורד כו' אבל להוליד מושכל חדש צריך להיות מבחי' הגבורות דוקא (כמו שמבחי' הגבורות שבתענוג שבא בחמימות בטפה שבמוח דוקא יוליד ולא מחלק החסדים שבו96 שבא בקרירות לא יוליד וכמ"ש במ"א97), וזהו ענין העונג הנרגש במושכל החדש שהמציא מכח המשכיל שמרגיש בו עונג נפלא מאד שאינו לפי ערך המצאות השכל בעצם כלל ועוד שהעונג מהות נבדל הוא ממהות השכל ומה שייך חיבור העונג בשכל עד שירגיש עונג גדול כשהמציא מושכל חדש אלא עונג זה הנרגש במציאות98 השכל הגבה למעלה הוא בעצם ממהות השכל רק שירד והושפל בהתלבשות בשכל כאילו מתענג רק מצד עצם טוב ההשכלה כו' ובאמת שרש עונג הזה הוא למעלה גם מבחי' המשכיל מקור שכל זה כי הוא נמשך מעצמות התענוג וירד והושפל בכח המשכיל שיוציא מושכל זה ויולד אותו מהעלם לגילוי מציאות*, וע"כ אנו רואים במי שהמציא מושכל חדש שיאירו פניו מאד כענין חכמת אדם תאיר פניו99 פי' חכמת אדם בחי' ח"ס שנק'

תשד

משכיל והיינו מה שהוציא חכמה חדשה מכח המשכיל שלו נק' חכמת אדם והוא שתאיר פניו בשעה זו מאד כמו ר' אבהו שמצא תוספתא חדשה וצהבו פניו100 כו', ואור פנים זה היינו רק מבחי' גילוי אור התענוג העצמי דוקא שהאיר בכח המשכיל להוליד החכמה וע"כ יאירו פניו ולא מצד עונג זה הנרגש בשכל זה הפרטי שהרי יאיר פניו גם אחרי שלמד והשכיל כמ"ש במ"א בענין תיקון ואמת101 שזהו בחי' תרין תפוחין כו' שהוא הארת הפנים דחכמה היינו בחי' גילוי העצמיות והפנימיות כמו שהוא בלא לבוש וצמצום רק שמלובש האור התענוג העצמי והפנימי באור הפנים, וז"ש באור פניך נתת לנו כו' דבשעת מ"ת הי' בחי' גילוי אור התענוג ושעשועי המלך כמו שהוא בעצמותו בפנים העליונים מטעם חכמת אדם בהשכלתו המושכל מחכמה חדשה תאיר פניו כו' וד"ל.

[כח] וזהו שחייב להקביל פני רבו ברגל102 דוקא שמקבל אור פני המשפיע שבו מלובש עצמות התענוג להיות כח ועוז למשכיל להוליד שפע שכל חדש למקבלים והוא הטעם לעולי רגל לראות את פני ה' בהשתחוואה כו' דבקבלת אור פני מלך במועדי הוי' כו' יומשך ממילא כל אור ושפע דתורה ומצות בנש"י כל השנה מטעם הנ"ל, וכך הי' במ"ת שראו אור פני מלך כו' כמ"ש פב"פ דיבר ה' עמכם באור פניו נסתכלו וקיבלו מעצמות השעשועים שבאור פניך כו' ואע"פ שנאמר וירא וינועו שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן103 כו' מ"מ זה הי' הגורם שיקבלו אור דתו"מ בגילוי בכלים מכלים שונים בדיבור ובכתב לפי שמשם מקור מוצא כל אור חכמה הבא בתולדה מהעלם לגילוי והיינו ע"י בחי' כח גבורה שבתענוג הפשוט שמאיר בחכמה סתימאה, וזהו בחי' התלבשות כח דגבורה שבתענוג בחכמה סתימאה שנק' משכיל הוא שנקרא בשם עדן דוקא שהוא עונג הנרגש כו' אע"פ שהגבורות הוא104 בחי' התענוג הפשוט הרי הוא בחי' דין דחכמה כנ"ל, דהנה מבואר למעלה דגבורות שבתענוג הוא הבא בבחי' הרגש השעשועים כך מעצמיות התענוג יורד ונשפל קצת מזה בבחי' ההרגש עונג והוא הנקרא עדן עילאה שהוא בבחי' פנימיות ח"ס שבבחי' דין אע"פ שלגבי עצמיות התענוג הוא בחי' צמצום ההרגש ונקרא בחי' דין וצמצום והעלם מקור שכל לגבי החכמה שלמטה אין זה בבחי' עלי' והסתלקות לגמרי אלא אדרבה ממנו מקור כל שפע ותולדה של השכל מן המשכיל (כמו כל בחי' גבורות שמפני שהן בבחי' רשפי אש וחום ע"כ הן עיקר

תשה

הירידה להשפיע ולהחיות לזולתו כו') שהרי העונג הנרגש הזה מוליד שכל חדש מן המשכיל כנ"ל וכל הולדה הוא שפע וירידת אור למטה (וכן במה שחכמת אדם תאיר פניו כנ"ל שזהו עונג העצמות הנרגש בפנים אע"פ שאינו רק צמצום הרגש עונג העצמי ואפס קצהו מ"מ ממנו מקור כל מוצא שפע אור וחיות למקבלים וכמו באור פניך נתת לנו אך שבפנים הוא בלי לבוש מסתיר אבל דרך ירידה בא כמו שיורד להאיר בבחי' משכיל להוליד שכליים כנ"ל. ונמצא דהרגש העונג הבא דרך ירידה וצמצום מן העצמות הוא בבחי' דין והוא הנקרא עדן מקור לכל המקבלים העונג אלקי כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן שדעת שניהם אמת שהחכמה נק' דין ונק' חסד והא בהא תליא כנ"ל בענין תורה של דין ותורה של חסד כו', דלגבי עצמות המשפיע בעצמות העונג הרי זה העונג בא בבחי' הרגש וצמצום אבל מזה עצמו בא בחי' ירידת אור ושפע החסד שהוא כמו הולדת החכמה בגילוי מאין דחכמה הנק' משכיל ומשם נמשך לקו הימין חח"נ מעילה לעילה עד שנמצא החכמה גם במדות ודיבור ומעשה כמ"ש כולם בחכמה עשית105 כו' כמים שיורדים מגבוה לנמוך כו' וד"ל, והיינו דרך כלל מבחי' גבורה דע"י שבחכמה נמשך בחי' חסדים דאבא וכמו שמבחי' גבורות דאבא נמשך בחי' חסדים דאימא כו' מאחר שהמקבל אין לו ערך כלל עם העליון המשפיע א"כ מה שנק' גבורה וצמצום בעליון הוא דוקא נעשה בחי' חסדים למקבל התחתון כי המקבל לא יוכל לקבל רק מבחי' הצמצום וההרגש שבעליון וגם להיותו עיקר בחי' המשפיע והמחי' לזולתו כנ"ל ע"כ מבחי' גבורות שבעונג העליון הנרגש בפנימיות ח"ס כנ"ל הוא שנעשה מקור כל קו הימין שהוא רב חסד דבי' אחיד אבא ומחכמה לחסד שבמדות עד חסד שבמעשה שזן ומפרנס כו' וד"ל.

[כט] ועתה י"ל שרש ענין הדבש הנ"ל שהוא בחי' דין דגדלות כו', פי' דין דגדלות היינו בחי' הצמצום והדין שאצל המשפיע שנק' גדלות נק' דין דגדלות והוא באמת עיקר מקור השפע וחיות לתחתון המקבל וכנ"ל באריכות כמשל הולדת מושכל חדש מכח המשכיל שבא מחמת בחי' הדין והצמצום דגבורות דתענוג שבח"ס כו' וד"ל.

ולהבין זה בתוס' ביאור יש להקדים תחלה במה שבחי' גבורות דע"י שמלובש בח"ס כנ"ל הוא הנק' בשם מאמר קו המדה והוא הנק' בזוהר בשם משחתא והיינו בחי' בוצינא דקרדוניתא106 שהוא ה"ג דע"י שבפנימיות ח"ס כנ"ל, ויש להבין מהו ענין קו המדה הזה ולמה הוא דוקא

תשו

בבחי' גבורות שבתענוג שבח"ס כו', והנה יש בקו המדה זה ב' ענינים הפכיים א' הצמצום במה שהוא במדה ושיעור לא יותר והב' גוף השפע שנמשך עכ"פ רק שנמשך במדה והיינו התכללות דחו"ג במדה לא יוסף ולא יפחות כו', וכמו"כ נאמר מי מדד בשעלו מים שהוא החכמה מי אסף רוח שהן המדות כו', דהחכמה שמאין תמצא בא ע"י מדידה שנמשך במדה ושיעור לא יוסיף ולא יפחות כו' וכמו החכמה שבתורה שנמדדה במדה ושיעור לא יוסיף ולא יגרע כמו טעם וחכמה ושכל שבמצות תפילין שיהיו נעשים כך וכך ולא באופן אחר הרי נמשך חכמה זאת עפ"י קו המדה ע"כ בא בדקדוק כך ולא כך, וכך כל המצות נמדדו במדה עפ"י החכמה שנק' חכמה ברורה בדקדוק ושיעור כמ"ש כל אמרת ה' צרופה108 כו' וע"כ לא תוסיף על דבריו ולא תגרע, וזהו שהזהירו בכמה מקומות שלא יסור ימין ושמאל שלא להוסיף בבחי' ימין דחסד ולא לגרוע בשמאל דדין ודרך כלל רמ"ח מ"ע הן ה"ח במדה ושיעור בל יוסיף ושס"ה ל"ת בחי' ה"ג במדה שכל ריחוק דסור מרע בא ג"כ במדה כמו קירוב דוע"ט בא במדה באופן כך וכך דוקא, וכ"ז רק מצד בחי' המדידה דח"ע שבתורה כו' וכן המדות דתורה כשר פסול חייב זכאי כו' הכל במדה ושיעור כו', וז"ש מי מדד בשעלו מים דח"ע ומי אסף רוח דמדות כו' ומי הקים107 כו' דהיינו שפע קיום העולמות בכללות כל ההשתלשלות דאבי"ע הכל בא במדה ושיעור מעילה לעלול הימנו שנמדד במדה כמה ישפיע וכמה יעכב ולא יוסיף ולא יפחות כו', וכן בכל העלאה והמשכה שנק' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד נק' יחוד וזיווג היינו כמו עילה ועלול שהעלול התחתון מעלה מ"נ ואז יורד אליו ההמשכה כפי ערך ההעלאה לבד הרי יש בזה ג"כ מדידה כמה יהי' ההעלאה וההמשכה כידוע, ושרש כל המדידות הללו בא מבחי' גבורות דע"י שבח"ס הנ"ל שנק' קו המדה עד"מ אמת הבנין שמודד באמה זו כמה אמות יהי' האורך וכמה אמות יהי' הרוחב כו' כמו אורך היריעה האחת כו' וכן בקרשים שזהו המדידה באורות מקיפים ופנימיים כו' וכמ"ש109 בזוהר ומבואר במ"א, וכן מודד לכל אור וכלי או היכלות ולבושים וכמו אמת הבנין שמודד כמה יהי' אורך ורוחב הבנין או החדר כו' והרי סיבת הקצבה וגבול בכל חדר ובכל היכל ולבוש ואו"כ פנימים ומקיפים הכל מאמת הבנין דקו המדה שמודד את הכל והוא עצמו אינו מן המדה כ"א שהוא מודד כל מדה ושיעור הצריך בכל ההשתלשלות מעילה לעלול ובאו"כ והיכלות כו', וגם בח"ע דתו"מ ומדות דחו"ג עד המעשה בפ"מ כנ"ל וד"ל.

תשז

[ל] והנה הטעם לכל זה היינו לפי שבאמת י"ל בגוף ענין ההשתלשלות דעו"ע איך יושפל אור השפע מכל עילה לעלול מאחר שאין ערוך ביניהם ועוד שטבע כל עילה לידבק בעליון הימנו שנק' עלול לגבי', וכך עד"ז כל עילה שנק' עלול וכל עלול בטל ונדבק למעלה הימנו ואיך יקרא משפיע לתחתון הימנו הרי טרוד למבלע לא פליט כלל כו', ועוד שהרי כל אורות הנאצלים מן המאציל המה במהות אור עכ"פ והאור טבעו להסתלק וליכלל למעלה כאש שעולה ונכלל במקורו באש היסודי וא"כ הי' כל אור הנאצל חוזר למקורו במאציל מאחר שנשפעים בבחי' גבורות כטבע האש כו', וא"כ איך יהי' בטבע כל עילה להשפיע לעלול שזהו דרך ירידה והשפלה היפך העלי' וההסתלקות כו' וזה פלא גדול דמי הוא המעכב לאור הנאצל מלהסתלק למקורו ומה גם עוד זאת שיוכל להיות בהיפך מזה שהוא בהיפך טבעו להיות יותר יורד ונמשך בשפע מלמעלה למטה לעלול כו'. אך הנה הענין הוא שבאמת גם זה בא בכל אור הנאצל כמו טבע שיהי' בו העונג כטבע הטוב לירד למטה הימנו ולהשפיע ולהחיות כמו שיש בטבעו לעלות למעלה (כאור הנר שיורד ומתמשך למטה בפתילה ועץ להחזיקו ולכל דבר יתאחז ומכ"ש בשמן כו') ובחי' טבע הטוב הזה שהוטבע בכל עילה להשפיע שרשו בבחי' גבורות דוקא ואע"פ שבטבע הגבורה לעלות כאש אמנם אין זה עלי' והסתלקות לגמרי אלא אדרבה שמחמת זה בא יבא בירידה והמשכה מלמעלה למטה להשפיע ולהחיות לשלמטה הימנו (כענין יותר משהעגל כו' הפרה רוצה להניק כו' וכמ"ש במ"א110) הוא בא במדה ושיעור דוקא ולא יוסיף ולא יפחות כנ"ל, וזהו מבחי' גבורה שבתענוג העליון הפשוט שנק' גבורות דע"י שנק' קו המדה היינו שמודד כל מדה ושיעור של כל עילה כמה יהי' בו חשק בחי' הירידה וההשפלה מן העצמות להשפיע אור וחיות לעלול התחתון כו' והוא המדה ושיעור בכל בחי' גבורות שבכל עילה כמה יומשך כו', ויש בזה ב' הפכיים ירידת השפע שהוא בחי' החסד עכ"פ ומדתו של השפע להגבילו שלא יהי' יותר שכל זה בא ממקור כל הגבורות שהוא בחי' ה"ג דע"י שנק' קו המדה שמודד את הכל כנ"ל שהוא מקור המדידות וכללות ההשתלשלות דע"ס מכת"ר לחכמה ומחכמה למדות כו' (ועד"מ כמה יומשך מן הרצון שלמעלה מן הטעם להשפיע בחכמה שהוא הטעם לרצון לא יוסיף כו' וכמה יומשך מן השכל והטעם שלמעלה ממדת האהבה להשפיע במדת האהבה וחסד וכמה יהא הירידה מן המדות מזה לזה דהיינו עד נו"ה ומנו"ה ליסוד כו', וכמה יהי' נמשך מיסוד למלכות שהוא המחשבה ודיבור עד בחי' המעשה שכ"ז דרך עו"ע כידוע), והטעם שהוא בגבורה דע"י בפנימיות ח"ס דוקא היינו לפי שהוא בחי' גבורה שבחסד111* כו' שהוא עונג הנרגש שממנו מקור כל גילוי אור דחכמה מאין

תשח

דכת"ר כנ"ל אע"פ שהוא בבחי' צמצום לגבי העצמות דתענוג, אמנם זה עצמו הגורם בחי' ירידתו לגבי התחתון וכנ"ל דכל בחי' גבורות דוקא המשפיע ומחי'112* היפך ההסתלקות כו' וד"ל, אך עדיין י"ל בזה דאם מבחי' הגבורות דוקא יבא אור ושפע להחיות לזולתו היינו מצד בחי' הלב* התגברות כחו בחסד113 אבל איך אפשר שסיבת ירידתו להשפיע יבא דוקא מבחי' הצמצום והדין שבו כנ"ל דאיך יולד דבר מהיפוכו כו'.

[לא] אך הנה יובן ע"ד דוגמא מן המשפיע ומקבל דתינוק ואשה שגזרו אומר דצריך להיות שמאל דוחה וימין מקרבת כו' וי"ל למה הקדים שמאל דוחה לימין מקרבת הרי הקירוב הוא עיקר השפע הל"ל ימין מקרבת ושמאל דוחה דימין קודם לשמאל בכל מקום, אך צריך לומר דשמאל דוחה קודם כדי שיוכל להיות ימין מקרבת אח"כ דוקא, והענין הוא דעיקר קיום השפע למקבל שיעמוד בה ולא יסוג אחור בימין שמקרבת אותו הוא ע"י שמאל דוחה לרחק תחלה דהדחי' הוא בחי' הדין והצמצום שמצמצם ומעכב מהראות לו חיבה יתירה, הנה בזה יתקיים המקבל בשפע שיקבל ע"י ימין מקרבת אח"כ דאם לא הי' שמאל דוחה כלל יבעט המקבל בסיבת הקירוב דימין ביתר ממדתו ברוב עוז שלא יוכל לעמוד ברוב טובה זו שאינה לפי המדה וע"כ לטובת המקבל דוקא כדי שיקבל ויעמוד ויתקיים בו הטוב והחסד ירחקנו תחלה בשמאל דוחה ואמנם הדחי' בא במדה ובשמאל114* ולא בימין, ונמצא שאין השמאל דוחה רק בשביל ימין מקרבת ולזה הקדים שמאל דוחה לימין מקרבת לפי שערך קיום השפע דימין רק לפי אופן הדחי' דשמאל קודם והא בהא תלי' והרי עיקר החסד שבא בימין מקרבת הוא הדחי' דשמאל כו' ונק' גבורות שבחסד שהוא עיקר החסד כידוע וד"ל, וא"כ יובן דמבחי' גבורות דמשפיע שהוא כמו הדחי' בשמאל יבא קיום אור החסד למקבל, וזהו אינו מדבר והיפוכו כלל רק אדרבה ענין א' הוא ממש וזה גורם לזה כו', וכך יובן בענין הנ"ל דמבחי' גבורות שבתענוג והוא הצמצום וההעמדה שנק' קו המדה הוא שבא סיבת ירידת החסד באופן הקיום בל ימוט כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן ענין המדידה שכלול מדבר והפוכו צמצום והתפשטות שהצמצום קיום ההתפשטות ושניהם כאחד נמשך מבחי' קו המדה הנ"ל, וזהו שיש בכל עלול בחי' ההעמדה וקיום בעצמו ולא יוכלל במקורו ואדרבה משפיע למטה כו' דזהו בא מבחי' שמאל דוחה דמשפיע דוקא לפי שענין הדחי' הוא שהמשפיע דוחה למקבל מעצמותו בריחוק שמרחק למקבל וע"י הריחוק זה יתקיים השפע במקבל שמקבל בימין כו' ולא יחזור למקורו היות שנתרחק

תשט

תחלה ע"י שמאל דוחה, אבל אם הי' הכל בימין מקרבת הי' כל עלול נמשך ונדבק תמיד אל העילה ליכלל בו כבן לאב כו', וכך יובן שיש בחי' גבורות עליונות למעלה שנק' שמאל דוחה לעלול כדי שע"י דחי' זו שמעצמות המשפיע יהי' קיום האור למקבל, וזהו בחי' דין דגדלות שקודם לחסד דמשפיע דוקא והוא עיקר המעמיד ומקיים השפע במקבל שלא יכלה בעליון הימנו כו' וד"ל. וזהו ענין הדבש שמכווץ הדבר ע"י בחי' הגבורו' שבו לבלי יכלה במקורו וכנ"ל בענין ואתה משמרה בקרבי באריכות שזהו רק בחי' הכיווץ דמשפיע בדחי' שדוחה ומכווץ מלמעלה למטה למקבל שעי"ז מונע אותו מליכלל ולהסתלק במקורו כו' והוא ענין השימור שמכווץ הנשמה בגוף שהוא מבחי' שמאל דוחה דמשפיע כדי שיתקיים בגוף ושרשו מבחי' גבורות שבחסד שבא במדה במאמר קו המדה כנ"ל, וזהו שרש ענין הדבש בחי' דין דגדלות במשפיע הכללי שהוא גבורות דע"י בח"ס115 שלמעלה מהתחלקות הקוין ומשם נמשך גם לבחי' המדות דז"א עם המוחין שבו וכמ"ש מי אסף רוח כו' ששם ג"כ יש יחוד משפיע ומקבל דת"ת ומל' בשמאל דוחה וימין כו' במדה ושיעור דוקא ושרש שמאל דוחה שבז"א כמ"ש שמאלו תחת לראשי116 כו' בא מבחי' ה' גבורות דבוצינא דקרדוניתא בחי' קו המדה שבחכמה סתימאה הנ"ל וד"ל.

[לב] וגם בכ"ז יובן מה שיש בטבע הדבש להפוך מרירא למיתקא שזה מה שיש בכח הגבורות שבחסד דוקא להפוך המנגד ואין זה הכח בחסד עצמו כו' לפי שבחי' גבורה שבחסד כולל דבר והיפוכו חו"ג צמצום והתפשטות כנ"ל בענין שמאל דוחה שזהו עיקר קיום ימין מקרבת וע"כ גם בחי' גבורות הקשות שנאחזים בקו השמאל נמתקו לחסדים ע"י בחי' גבורה שבחסד הנ"ל דוקא לפי שאין מיתוק הדין אלא בשרשו117 דוקא במקור כל הגבורות עליונות והוא בבחי' הגבורה דשמאל דוחה שעיקרה בחי' חסד, וכמו יסורים של אהבה שהוא שמאל דוחה מלמעלה כדי שיתקיים בחסד עליון דימין מקרבת ובזה נמתק כל דין וקטרוג שלא יפעול דין קשה באמת מאחר שאין הכוונה בשרש שרשו למעלה רק בשביל החסד וכמ"ש אשר יאהב יוכיח כו' אשרי הגבר118 אשר כו' וכה"ג וד"ל. וזהו שבכח הדבש דוקא להפוך המנגד שהוא דבר המר להיות מתוק (וכחידות שמשון מעז דוקא יצא מתוק ומהאוכל [הכלי] שהוא בחי' דין יצא כל מאכל כו' מטעם הנ"ל, וזהו שהשיבו לו מה עז מהארי119 והוא להיותו

תשי

בקו הימין דפני ארי' להימין ה"ז בחי' גבורה שבחסד120 ולזה א' ע"ז ומה מתוק מדבש שיכול להפוך מר למתוק כו' וד"ל).

ובכ"ז יובן הטעם בכל המשכות י"ג מדה"ר די"ג תיקונין דדיקנא שהן מבחי' גבורות תקיפין דשערות והן ממתיקין כל הדינין הקשין דאדרבה הוא הנותנת משום דשרשם בגבורות דע"י שבח"ס כו' והיינו בחי' הארת פנים דא"א שכולל י"ג תקונין דדיקנא כו' שהוא ג"כ מבחי' עונג העצמי שבא בהרגשה כו' וע"כ ממתיק כל דין קשה דקטרוגים שנק' גבורות קשות עד שהקללה נהפך לברכה כו', וגם בזה יובן הטעם מה שכל שורש הברורים דרפ"ח כו' בעה"ד טו"ר לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שהרע עצמו דתייסרך רעתך נהפך לטוב וחסד כו' והיינו דוקא מגבורות דח"ס הנ"ל דבחכמה אתברירו121 להיות בדין דגדלות ע"כ מהפך המנגד דוקא להאיר גם את החושך ולהמתיק המרירות כו' וד"ל (וגם בחי' הכלים דאח"פ דא"ק עד"ז מבחי' הגבורות שבחסד העצמות אך הוא למטה מבחי' הבירורים דרפ"ח כו').

[לג] ומעתה יש להבין שרש ענין חלב דיניקה הנ"ל. והנה יש להקדים תחלה ביאור ענין מוחין דיניקה למה נק' בשם מוחין הלא בימי היניקה אין בולד מבחי' המוחין שבמדות כלל ואפי' מוחין דקטנות אין בו, וגם אחר ימי היניקה אין בו מוחין רק בחי' קטנות המדות לבד כמו שחפצו ואהבתו בדברים קטנים מאד כו' כידוע. והנה בפרדס מבואר בענין ג' מדרגות שיש במדות עצמן היינו הנק' מושכל מורגש מוטבע122 והיינו בחי' חב"ד חג"ת נה"י שהוא הכל במדות עצמן, ובחי' מוטבע היינו טבע המדות כמו שהן בתולדה מבטן (בל"א נאטור) רחמני או אכזרי קמצן או פזרן רך הלבב או קשה וכה"ג שפלות או התנשאות חדוה או עוצב וכללותו היינו אם טוב או רע, וגם בכל המדות פרטיות כמו באהבה וניצוח והתפארות הכל נולד בטבע באופן פרטי בכל א' וא' ואין א' דומה לחבירו כלל כידוע, אך שמהות המדות כמו שמוטבעי' בתולדה מבטן עדיין לא ניכר ונגלה כלל כי לא יוכר הנער בימי היניקה איך הוא בטבע לבו רך או קשה או קמצן או פזרן כו', רק אחר גידולו בשנים יבא הכל לגילוי בכל פרטי מדותיו הגם שמלובש עדיין בבחי' הקטנות דמעשה נערות בדברים קטנים מאד אבל יוכלו להכירו מהות טבעו בכל פרטיו איך ומה יהי' לכשיגדל בשנים וכמאמר בוצין בקטפוהי123 כו', ונק' מדות

תשיא

המוטבעים בתולדה בבחי' ההעלם עדיין, ואח"כ יוצאים לגילוי בפעולתם במעשיו מעט מעט והיינו בחלוקי מדרגות דקטנות וגדלות מזמן היותו בן ג' וד' שנים עד שיגדל כל צרכו שמדותיו מתגדלים בדברים גדולים בהנהגה שלימה בדרכי אדם שלם בדעתו נק' גדלות המדות שנגדלו כל צרכן, וכמו פרי העץ שצומח ונגדל כל צרכו וקודם גידולו שהוא בקטנות יש בו תוארו וצורתו העצמי רק שהוא קטן, כך מדות דקטנות דנער נק' אד"ם קט"ן בשכל ומדות ואין כל חדש כלל בעצם תוארו היינו בהטבעת המדות שלא ישונה בטבעו מהיפוך להיפוך כמו מרחמנות לאכזריות וכה"ג רק שנגדל יותר בשכל ע"כ יגדלו המדות כמ"ש לפי שכל"ו יהול"ל איש במדותי"ו124 כו', והיינו כי האד"ם עץ השדה125 שהכונה שהאדם במדותיו גדל כעץ ממש כו', ועיקר הגידול הוא במדות שזהו עיקר האדם שנבדל מן הבהמה. וענין הגידול הן ג' מדרגות הנ"ל דמוטבע מורגש מושכל בדרך כלל והיינו חלוקי המדרגות דקטנות וגדלות בדרך כלל בג' זמנים אלה שנק' עיבור יניקה ומוחין, שבעיבור גם הטבעת המדות בולד לא נודע כלל כי הוא בתכלית ההעלם, וכשנולד נגלה מן ההעלם שבעיבור ועדיין הוא בהעלם מכל רואה רק שבאמצעות החלב שיונק משדי אמו הוכנו טבעי מדותיו קצת לבא לגילוי אח"כ (כמשי"ת), והתחלת הגילוי לעין הרואה מתחיל אחר היניקה שיודע לקרות אבא כו' וידוע בפעולותיו הקטנים איך ומה מהות טבעו רק שהוא בקטנות מאד והולך וגדל כנ"ל וד"ל.

[לד] ולפ"ז יש להבין מה שאנו רואים שינויים רבים בטבע המדות שבאדם מהיפוך להיפוך ממש כמו גם בנער בן ה' או ו' יהופך מטוב לרע או מרע לטוב בדרך כלל כמו מדת הכעס ואכזריות יהופך לרחמנות ומהתנשאות וגובה לבו יהופך לשפלות והכנעה, הרי מוכרח לומר שיש כח במדות לגבור א' על היפוכו, ולפי הנ"ל אין שינוי בטבעי המדות מכמו שנולד מבטן עד שיזקין כמשל גידול העץ שלא ישונה תוארו מקטנות לגדלות כו'. אלא הענין הוא דגם שעצם הטבע שבמדות לא יהופך גם לזקנתו אבל באופן ההנהגה שלהם ודאי יש שינויים רבים מעת לעת וגם בשעה א' מהיפוך להיפוך, והיינו מצד בחי' המוח שהוא השליט על הלב, כמו אם מטה טבעו לכעוס ולעשות אכזריות יגבר על טבעו זה ויעשה חסד ורחמים היפוכו ממש, והוא מפני המוח ששליט על הלב להטותו מהיפוך להיפוך ממש, והיינו כאשר יתבונן באיזה טעם ושכל שאינו ראוי לעשות כך אדרבה יחייב דעתו שיעשה חסד ישונה ויתפעל להיפך. וזהו מדרגה הב' שנקרא מורגש שהוא התפעלות הלב במורגש ישונה מדין לחסד ומהתנשאות לשפלות כפי הצריך לו עפ"י

תשיב

דעתו שבמוחו שמורגש המדות יתנהג עפ"י בחי' המושכל שהוא בחי' הדעת שבמוח דוקא, רק שבזה המושכל של המדות יש חילוק בין קטנות לגדלות וזה נקרא קטנות המוחין או גדלות המוחין, שכמו ערך גידול המוחין לפי השנים כך יש שליטה יותר במוח הדעת על המדות לשנותם מכפי המוטבע יותר בהנהגות צרכיו וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש כנ"ל וד"ל.

והנה ענין גידול המוחין להפוך המוטבע ומורגש שבמדות אין זה רק כבן ה' או ו' דנק' פעוטות שמקחן מקח כו' שאז הדעת ששייך למדות בא בגילוי קצת בהן ולאו שלו שלא יחזור בו ע"כ מקחן מקח וכה"ג, אבל קודם לכן הן ולאו שלו מתהפכים מחמת קטנות הדעת דלאו בני דיעה הם כלל והן ולאו שלהם אינו כלום כידוע וזהו הנק' בחי' מוחין דקטנות, וכ"ש בימי היניקה שאז אין בחי' מוחין כלל דהיינו שאין במדות מבחי' המושכל כלל, וגם בחי' המורגש בהתפעלות המדות כמו כעס ואכזריות או להיפך לא ניכר כלל (רק חדוה או בכי' וגם זה בקטנות מאד כמדות הבהמה בלא מחשבה כלל גם לאהוב דבר מה או לשנוא בכח המדמה שבו הוא בקטנות מאד כמו לציור ומראה נאה וכגוון האש ולא יותר כו'), וא"כ יש להבין מהו שנק' ימי היניקה בשם מוחין דיניקה או מוחין דקטנות כו'. אך הענין הוא שיש ב' מיני גידול א' גידול המדות והב' גידול המוחין שבמדות ובב' אופנים הא' בהעלם וקטנות והב' בגילוי וגדלות, ושניהם נק' גידול עכ"פ רק שזה הגידול בחומר שיהי' מוכן לקבל הצורה (כמ"ש למעלה) וזה הגידול בצורה שיבא לגילוי בחומר יותר. והנה גידול המדות בב' אופנים כנ"ל היינו בב' זמנים אלה א' בימי היניקה ב' שנים ע"י יניקת החלב ששטח גופו נגדל ואז נגדלים המדות ג"כ, אך שאינו ניכר כלל כי גידול זה הוא רק בהעלם מן מוחין דאמא שמלובש בהעלם גדול בחלבה שנשפע במקום בינה שבלב כו' אע"פ שהוא חלב גשמי יש בכחו להגדיל מהות טבעי המדות שנולד מבטן כמו שהן כמו שנגדל גופו הגשמי ממש, וזהו גידול הכנת חומר המדות כגידול העץ (והוא הגורם מה שיבא גידולם זה בגילוי כשיושלם ימי היניקה שמדותיו הטבעיים ניכר ונגלה קצת כנ"ל). וזהו ב' אופנים דגידול המדות בהעלם ביניקה וגידולם בגילוי מעט מעט אח"כ, וכמ"כ יש ב' אופנים אלה בגידול המוחין שבמדות אע"פ שאין מוחין כלל בזמן היניקה מ"מ נק' מוחין דיניקה עכ"פ, והוא בחי' מוח ממש שהוא מצומצם בקטנות והעלם גדול בחלב אמו שנגדל מעט מעט עד כ"ד חדש נשלם גידול דקטנות חומר המוחין בהעלם, והוא הכנה לגילוי מוחין דקטנות שאח"כ שניכר קצת בפעולתו הקטנות, ובדרך גידול המדות הטבעיים בב' אופני העלם וגילוי בב' זמנים אלה כך ממש גידול המוחין במדות בב' זמנים אלה דיניקה ואח"כ, והכל רק בחומר המדות והמוחין שבהם בצמצום גדול שיהי' מן המוכן לקבל מוחין דגדלות שנק' צורה באמת להחיות המדה ולהפוך אותה כנ"ל, אך ההפרש בין ימי היניקה לאח"כ הוא שזה בקטנות והעלם בין במדות בין במוחין רק להגדיל גשם חומר טבעם להיות בהתפשטות יותר ואחר היניקה מתחיל

תשיג

גידול המדות בגילוי ובגדלות יותר היינו בבחי' צורתם הרוחני יותר והוא קצת מבחי' המושכל שבמוח רק שהוא בקטנות מאד עדיין כמו שיחפוץ התינוק בן ג' וד' בדבר הטוב וימאס ברע מצד הכרתו והבחנתו היטב ולא יטעו אותו כלל וד"ל (אבל בחי' גדלות המוחין שבמדות מתחיל מזמן ה' שנים עד י"ג שנה דהיינו מה שחומר מדותיו הוכנו בכי טוב לקבל צורת המוח שלא יסור ימין ושמאל מהוראת המוח גם להפוך הרגש הלב כנ"ל, וזהו שנמשך זמן רב יותר שבזמן זה נכנס מעט מעט מצורת השכל במדות עד שנשלם גידול זה דמוחין שנקרא מוחין דגדלות, פי' מוחין דגדלות המדות לאחר שנגדלו חומרם וגם צורתם בקטנות עכ"פ יבא גידול השכל בעצם עד שיתחיל לאהוב דכשגדול יותר מפני שדעתו גדול יותר ונקרא גידול שני הכל בבחי' הצורה דמדות ומוחין הרוחניים, וגם זה בא בב' אופנים הנ"ל גידול בהעלם וקטנות, והוא שבהעלם וקטנות נעשה ענין גידול שני זה דצורה שבמוחין מדות עד י"ג שנה שנעשה בר עונשין שאז מתחיל גילוי הגידול ולא בהעלם ובגדלות היינו בגדלות השכל עצמו שיגדל בעצם עד היותו בן ך' כידוע, וזהו עיקר גידול הצורה בחומר בשלימותו להיות המוח שליט על הלב כנ"ל וד"ל).

(ונמצא מובן עכ"פ דרך כלל בהפרש בין ג' זמנים אלה דעיבור יניקה ומוחין, דבעיבור הי' גם חומר טבע המדות בהעלם וקטנות תלת גו תלת כו', וביניקה נגדל גם המוחין בהעלם דחלב עכ"פ, ובגדלות נק' גידול המוחין והמדות בגילוי רק שיש בזה חלוקי מדרגות בהעלם וגילוי קטנות וגדלות מזמן היניקה עד שיגדל שלימות גידולו במוחין ומדות כנ"ל וד"ל).

[לה] ומעתה יש להבין הטעם שבחלב אמו איך גנוז בה מהעלם מוחין שלה עד שיגדלו גם המוחין שבמדות בהעלם עכ"פ כנ"ל לפי שדם נעכר ונעשה חלב126 כו'. הענין הוא כמ"ש בע"ח דבשעת לידה נצטננו הירכים127 כו' ועולים בחי' נה"י בחב"ד כו' ומזה בא התגברות שפע ריבוי גשם המוחין מחמת עכירת הדמים שנעשה חלב והוא מיץ דק שבגידי המוח שנעשה דוקא מן ההעלאה דבר שלמטה בעליון הימנו כו' וכמ"ש במ"א, וזהו המועיל לגידול החומר בקטנות והעלם לבד כנ"ל, אבל לגידול הצורה דמוחין דגדלות המדות הנ"ל אין החלב אמו מועיל כלל רק המזון דטעם דגן דוקא וכמו שא' אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן דוקא לפי שהלחם שרשו בחכמה כידוע וד"ל (אבל מזון של הולד במעי אמו היינו ממה שאמו אוכלת

תשיד

כו' שזהו מדמי' שבגופה שנהפך מן המאכלים שאוכלת כו' ואוכל דרך טיבורו כו' וכמ"ש במ"א128).

והנה הדוגמא מכל זה יובן בנשמה הפרטית שנק' אד"ם בצלם אלקים וממנו יובן בבחי' אד"ם העליון דאצי' בג' מדרגות הנ"ל דבחי' עיבור יניקה ומוחין כו'. דהנה ע"ד הנ"ל בג' מדרגות דמושכל מורגש מוטבע דרך כלל ודרך פרט בג' זמנים הללו דעיבור כו', כך הוא בנשמה האלקית בטבע המדות דאוי"ר שנולד מבטן בכל נשמה שנק' אור זרוע לצדיק בהכרח שיש בכל א' כמו טבע ממש לירא וליפחד מדבר הרע שמזיק לנפשו ולאהוב הטוב שהוא מחי' לנפשו, כך יראת אלקים ואהבתו לענין מעשה דסור מרע ועשה טוב כמו טבע בנפש אלקית רק שיש לכל א' אופן מיוחד כטבע המדות בגשמיות לב רך או קשה רחמני ואכזרי התנשאות ושפלות חדוה ועוצב כו' כל אלה תוכן לבות ה'129 אין לב דומה לחבירו באור אלקי במדות דנשמתו כמו שנולד ממקור חוצבו בלי ישונה גם כשיזקין ויוסיף דעת וחכמה באלקות הכל יהי' ע"ד טבעי המדות שבנשמתו כמו שנולד אם מחסדים או גבורות וכל פרטי אופניהם, וזהו בחי' מוטבע שעדיין לא ניכר ונגלה כלל רק הכל בהעלם גדול בכל ניצוץ עד שיגדל והוא בפעולותיו ועבודותיו בתו"מ ותפלה הגם שעדיין הכל בבחי' הקטנות דמוחין ומדות בצמצום ההשגה אלקית שלפי קטנות מוחו ודעתו וכן אהבה ויראה שלו כמו בענינים קטנים דנער בן ג' וד' כו' וכמ"ש כי נע"ר ישרא"ל130 ואוהבהו כו' מ"מ בוצין כו' שיוכלו להכירו מה שיהי' בגדולתו כנ"ל, וזהו בחי' מורגש דמדות שהמוחין בקטנות וזהו מה שיגדל מי"ג שנה בתו"מ עד היותו בן ע' שגדל כל צרכו בגדלות המוחין והמדות באלקות כאדם שלם בדעתו ומדותיו בגשמיות, כך הוא ממש ברוחניות דנשמה האלקית שנק' אד"ם בקטנות ובגדלות אנפי זוטרי ואנפי רברבי וכמ"ש כי האד"ם עץ השדה כנ"ל וכמו כל הנ"ל בתינוק שיודע לקרות אבא אחר היניקה דקטנות כו' כך הנשמה יודע ומכיר בוראו לקרותו אבא כמו אבינ"ו כו', אך עדיין בקטנות ההשגה עד שיגדל יותר, וג' זמנים הנ"ל הכל מי"ג שנה ואילך שמתחיל גידול המוחין ומדות דנשמה דרך פרט (כי עד י"ג שנה היא בבחי' עיבור בהעלם).

[לו] והנה כמו שמבואר למעלה בענין מוח שליט על הלב בהפרש שבין ימי הקטנות לימי הגדלות כמ"ש לפי שכל"ו יהולל איש, כך הוא בנשמה וכמ"ש תוכן רוחות ה' בבחי' המושכל שבמדות יש שכל אלקי שמתפעל מזה דוקא שאין זולתו מתפעל כלל והוא כפי אופן בחי' המוחין של

תשטו

כל נשמה, וכך ישונה אופן הגידול מזה לזה שבזה המוח שליט להפוך דבר המנגד לאלקות שזהו עיקר בחי' שלימות גידול הדעת להטות הלב מדבר להיפוכו כנ"ל, אבל מי שמושכל האלקי שמתפעל בלב אין ביכולתו להפוך בחי' טבעיות שלא יהי' מנגד כלל אין דעתו האלקי שלם בגידולו עדיין וכנ"ל שכל ערך גידול הדעת במדות הוא לפי ערך השני', כך יש שליטה יותר למוח על הלב כו' וכך כל שיגדל איש בשנים וימים בעבודת ה' בתו"מ ותפלה יותר יגדל הדעת אלקי לשלוט על הלב כו' וד"ל, וכנ"ל דבן ה' ו' נק' פעוטות שמקחן מקח131 שהן ולאו שלו קיימים זהו לענין מילי דעלמא, אבל במילי דשמיא אין זה רק בי"ג שנה שנק' בר עונשין שאז התחלת גילוי דעת האלקי במדות טבעיים דנשמה כו' אבל קודם לכן לאו והן שלו במילי דשמיא אינו כלום ואוי"ר שרש מ"ע ול"ת ע"כ אינו בר עונשין כלל, והוא שא' דקטן אין לו מחשבה132 אע"פ שיש בו אוי"ר טבעיים אבל הוא בבחי' עיבור או יניקה שהוא תכלית הקטנות כנ"ל, וכמו הנ"ל בענין ב' מיני גידול דחומר וצורה דמדות ומוחין ובב' אופנים בהעלם וקטנות ובגילוי ובגדלות בשני זמנים דיניקה ומוחין דגדלות עד י"ג שנה ועד בן כ' כו' הכל יובן בנשמה האלקית גם בהיותה בגידול השנים כו' וד"ל.

אך יש להקדים ענין ושרש ההפרש בין גידול חומר ובקטנות לגידול הצור' ובגדלות שזהו הנקרא גידול ראשון דאימא וגידול שני דאבא דרך כלל (הגם שדרך פרט יש מוחין דגדלות גם בגידול דאימא). והענין הוא כידוע ההפרש בין חכמה לבינה, דמה שמשיג בהשגה ותפיסה במוחו להטעים הדבר ולהסבירו לכל אדם נקרא בינה בחי' יש ודבר מה המושג וזהו ל' השגה בהשגת יד שנתפס הדבר, וע"כ גידול שלה במדות המוטבעים להנהיגם עפ"י שכל המושג במוחו כנ"ל בא בדרך הגשמה כפי אופן המדות כמו שהן בקטנות כמו לאהוב דבר קטן, היינו מפני שגם השכל שממנו יבא ההתפעלות בלב ג"כ בא בקטנות והגשמת ענין קטן שלא יתפעל שכל הגדול מזה כלל להיות בחי' בינה בעצם היא בחי' יש בהשגת דבר מה גם בגדול כו', וע"כ אע"פ שיש בטבע המוח להיות שליט על הלב כנ"ל אין זה בגידול ראשון דבינה עדיין להיות באה בהגשמה לפי קטנות המדות, וז"ש לפי שכל"ו דוקא יהולל איש במדותיו שכפי גדלות או קטנות שכלו במוח החכמה כן ערך קטנות או גדלות המדות וגידול שכלו עם גידול מדותיו כא' ממש (וכמו גידול הולד ע"י היניקה שמתגשם חלב אמו בגופו להגדיל שטחו וכן לגדל הטבעות חומר מדותיו בלבד כנ"ל כך הוא באופן זה גידול צורת המדות עפ"י שכלו הכל בא בהגבלת הגשמת המדות במוטבע ומורגש כו', ולזה נקרא גידול זה דאימא הכל בבחי' הקטנות כקטנות דימי היניקה מחלב אמו הגשמית וד"ל) (וכך הוא בבינה דמל'

תשטז

דאצי' שמגדל המוחין ומדות אוי"ר דנשמה שבא בהתלבשות דקטנות המדות ומוחין בלבד, וז"ש לפי שכל"ו שנגד"ל בהשגות אלקות כך יהולל אי"ש באוי"ר דגידולם כא' כנ"ל). אבל בחי' החכמה שנק' כח מ"ה הוא עצם כח השכל שלמעלה מהתפשטות דהשגה בהסבר כו' והוא מקור ההשגה כידוע, ומפני זה כאשר יבא ממנו הגידול כמדות דמוטבע ומורגש כו' הוא בלתי הגשמה בחומר דבר המושג שהוא באופן ההטבעה שלהם להתפעל מזה כנ"ל אלא בבחי' כח מ"ה דבחי' נקוד' מקור ההשגה שבלתי מושג בטעם כלל, ואז יהי' בכח המוח להיות שלי"ט על הל"ב להפוך מטבע התפעלותו מהיפוך להיפוך כנ"ל שיוכל להתהפך מדין לחסד מאכזריות לרחמנות ומשנאה לאהבה לגמרי, שאין זה בגידול ראשון דבינה שלא יתפעל בלבו רק לפי הטבע שלו שגדל מבחי' מוח הבינה שנתגשם בהשגה כו' (וכמו שינק חלב משדי אמו שהוא גידול חומר מדותיו הטבעיי' כנ"ל), וא"כ במה יהופך מדבר להיפוכו, אך ע"י גידול שני דחכמה כח מ"ה שלא בא בהשגה ותפיסה במוח יוכל להפוך התפעלות טבעו מן הקצה לקצה כו', והוא ההפרש בכלל בין גידול דמוחין דקטנות דיניקה דאימא לגידול מוחין דגדלות אבא וד"ל (וכמ"כ יובן בנשמת אדם בגידול ראשון דבינה בהשגות אלקות שנתפס במוחו כך יתפעל בלבו ע"כ גם טבעי מדותיו במילי דעלמא לא ישלוט המוח על הלב כלל מטעם הנ"ל, אבל בבחי' גידול שני דאור החכמ"ה כח מ"ה שהוא בחי' נקודת הביטול לאין האלקי למעלה מן ההשגה כידוע ישלוט המוח על הלב גם בהתפעלות אלקות שבלב כמו מהתנשאות לשפלות וכה"ג מטעם הנ"ל וד"ל). ובזה יובן כל פרטי הענין הנ"ל בגידול דחומר וצורה במדות ומוחין שעיקר כללות ההפרש בין גידול דקטנות לגידול דגדלות הוא ענין גידול ראשון דאימא וגידול שני דאבא דרך כלל וד"ל.

[לז] ועם כל זה יובן למעלה באד"ם העליון דאצי' שכלול מג' מדרגות דעיבור יניקה ומוחין כמ"ש לפי שכל"ו יהולל אי"ש העליון כו', והיינו בחי' ו"ק העליונים דז"א ששה מדות חג"ת ונה"י יש בהן ג' מדרגות מוטבע מורגש מושכל ע"ד כל הנ"ל בנפש הטבעית ונפש האלקית, ובכל ענין הגידול דמוחין ומדות עליונים דקטנות וגדלות וגידול ראשון ושני דאו"א דאצי' הכל יובן ע"ד הנ"ל בכל פרט ופרט וד"ל (ודרך כלל היינו מה שמבקשים יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך כו' שזה בא מחמת המוח שליט על הלב לשנות הטבע, והוא בחי' המוחין דגדלות דז"א בגידול שני דאבא דאצי' דוקא שלמעלה מגידול המוחין דאימא דאצי' וד"ל).

ומעתה יש להבין בענין עיבור דקטנות דנמשל הגלות לזה כמ"ש כמו הרה תקריב כו', דהנה ענין חבלי לידה מעכבים ומונעים הלידה כנ"ל והן הבאים מן הדוחק ושעבוד וצרות שאינן באין רק מחמתה הקטרוגים דמלאכים רעים כו', והן בחי' גבורות קשות דק"נ שנאחזין בבחי' בבחי' יסוד דנוק' בשעת

תשיז

לידה ע"י חטא אדה"ר דכתיב בעצב תלדי בנים כו', והוא מ"ש לפתח חטאת רובץ133 לפתח יסוד דנוק' כו', והן ע' קלין דיולדת שצועקת בצירי' וחבלי לידה כידוע במ"ש יענך ה' ביום צר"ה כו' וכתיב קול ה' יחולל134 אילות שנמתקו כל הדינין קשין הללו ונפתח הרחם להוליד דוקא ע"י העיכוב דחבלי' תחלה כנ"ל, וכמ"ש במ"א ע"פ ויהי כי הקשה135 פרעה לשלחנו שזהו כמו מקשה לילד שהי' מעכב הלידה כצירי' וחבלי' דפרעה עורף דקליפה המונע הגאולה שנק' לידה מאחר שהגלות נק' עיבור וצעקתם בגלות נק' חבלי לידה כנ"ל וד"ל.

[לח] והנה להבין עיקר סיבת פתיחת היסוד דנוק' להוליד יש להקדים תחלה בטעם שלפני הלידה בג' חדשים האחרונים יתכווצו גידי הרחם שטבעו להתכווץ ולקמוץ ויעמדו בפני הולד שלא יצא כלל כו', אך בעת הלידה דוקא יפתח הרחם פתאום כי נתפשטו הגידים ויעשו בחי' התפשטות פתיחת חלל כו' והיינו לפי שנבקע הרחם ע"י כובד ודוחק הולד עליו שיצא פתאום כמ"ש בס' הרפואה כו'. ולהבין ביאור הענין למה נבקע היסוד שהוא הרחם בעת הלידה דוקא ומתחלה הי' בהיפך לכווץ ולקשר הולד שלא יצא כו', הנה ידוע שבחי' יסוד דנוק' הוא בחי' ההתקשרות שיש בכלי המקבל דנוק', וכמו בחי' יסוד אימא היינו בחי' התקשרות המושכל בכלי המקבל שקולט שפע השכל המושג שנק' בינה, עד"מ כשלומד דבר שכל וסברא ומשיגה בכלי מוח הבינה שהוא כח המשיג כל שכל כידוע, אך בעת שלומד136


1) לה"ע שמחת חו"כ: מיוסד על ד"ה זה בתו"א שמות (בהוספות) קו, א ואילך [שם הנחת אדהאמ"צ ממאמר אדה"ז, עם הגהות מאדמו"ר הצ"צ]. ונוסח נוסף בסה"מ תקס"ג ח"א ע' קב [הנחת הר"מ בן אדה"ז]. ובשינויים והגהות באוה"ת שמות (כרך ז') ע' ב'תקטז. ותוכן קצר מהמאמר [וכמה הגהות] באוה"ת על סידור [דרושי חתונה] ע' רלה.

2) כמו הרה תקריב ללדת: ישעי' כו, יז: כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' כן היינו מפניך ה'.

3) ואעבור עליך. . אני היום ילדתיך. . הרינו חלנו: יחזקאל טז, ו. תהלים ב, ז. ישעי' שם יח: הרינו חלנו כמו ילדנו גו'. וראה גם תו"א וארא נז, ד. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רעא. ועוד.

4) כי שמש ומגן. . ונגלה כבוד ה'. . לע"ל מוציא חמה מנרתקה: תהלים פד, יב. ישעי' מ, ה. נדרים ח, ב.

5) כי אתה נרי ה'. . נר ה' נשמת אדם: שמואל-ב כב, כט. משלי כ, כז.

6) לך אמר לבי. . הללי נפשי. . בה' תתהלל. . דרשו ה'. . אברכה את ה': תהלים כז, ח. קמו, א. לד, ג. קה, ד. לד, ב.

7) כי כולם ידעו: ירמי' לא, לג.

8) אתה א-ל מסתתר. . ובאו במערות צורים: ישעי' מה, טו. ב, יט.

9) בע"ח. . להוסיף אור באצי': ע"ח שער מ"ן ומ"ד (של"ט) דרוש י"א כלל טז. וראה לעיל ח"א ע' קנו. וש"נ. ולעיל סוד"ה שמח תשמח (השלישי).

10) ונחה עליו רוח ה': ישעי' יא, ב.

11) במשנה אע"פ שאתה מתמלא. . ביאור זה במ"א: ברכות כט, ב. ראה תו"ח שמות צו, ב. קס, ב.

12) עד יעבור. . אותיות עיבור כמ"ש במ"א: בשלח טו, טז. ראה תו"ח שם. שער האמונה פס"ו. סידור רצג, ב.

13) ויצעקו. . ותעל שועתם. . כי באו בנים: בשלח יד, יו"ד. ועוד. שמות ב, כג. מלכים-ב יט, ג: כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה.

14) הבשר וגידים שנק' אודם שממנו בשר: ע"פ נדה לא, א. ושם בשינוי: אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים כו' אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר דם ושערות. אמנם כהלשון כאן מובא בכ"מ, ראה לעיל ח"א ע' קעז וע' רפה [ונסמן ע"ז באורך בהמ"מ בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'רעח]. וראה ע"ח שער פנימיות וחיצוניות [ש"מ] דרוש י"ב: הגידין שזכרו רז"ל אינן אותן הלבנים כו' רק הגידין כו' שבהם מתפשט הדם או חיות הלב הדופקים. ועוד ע"ד כמה סוגי גידים בביאוה"ז שופטים קכב, א. [ובהנסמן עוד במאמרי אדהאמ"צ שם].

15) כלתה נפשי: תהלים פד, ג.

16) כבשורה טובה תדשן עצם. . שמנת עבית: ע"פ משלי טו, ל. וגיטין נו, ב. האזינו לב, טו. וראה לעיל ח"א ע' מג.

17) הפעוטות מקחן מקח: גיטין נט, א. ועוד. וראה גם סה"מ תקס"ח ע' שצב [ע"פ ע"ח שער הכללים פ"ח. שער דרושי הצלם דרוש ג]. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תקא. נ"ך ע' תקיט. אמרי בינה ח"ג קי, ג ואילך. ולהלן קרוב לסוף המאמר.

18) במ"א ע"פ מראש צורי': ראה גם להלן סוף אות ח'. אמ"ב ח"ג קי, רע"ד.

19) בינה לבא ובה הלב מבין: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

20) שראשו מקופל. . תלת גו תלת: נדה ל, ב. ראה גם תו"ח שמות צו, ב ואילך. קס, א ואילך. ביאוה"ז קג, ב ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תצג ואילך. ובכ"מ.

21) ולא שמעו: וארא ו, ט.

22) שמלמדין אותו כל התורה. . בדמיך חיי: נדה שם. יחזקאל טז, ו. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תקיד וע' תקיח.

23) בשוב ה'. . אז יאמרו. . עורה למה תישן: תהלים קכו, א-ב. מד, כד.

24) ומלאה הארץ דיעה: ע"פ ישעי' יא, ט [ושם: כי מלאה. אבל בכ"מ מובא ומלאה — ראה לעיל ח"א ע' קנו, ובהמ"מ שם].

25) אד"ם אדם דוד משיח: ראה לעיל ד"ה שמח תשמח (הראשון) אות כ"ב. וש"נ.

26) ואח"כ: תיבה אח"כ נקרעה בגליון הכי"ק. ואוצ"ל: ואח"כ ירום.

27) עד דוד הגדיל: שמואל-א כ, מא.

28) יחיינו מיומיי'. . חדש ימינו כקדם: הושע ו, ב. איכה ה, כא.

29) מראש צורי' אראנו. . משיח כמ"ש בזוהר: בלק כג, יט. זח"ג רג, ב. ראה ביאוה"ז קה, א ואילך.

30) שרוב המצות תלויין בארץ: ראה גם ספרי מאמרי אדהאמ"צ: ויקרא ח"א ע' תטו. במדבר ח"ב ע' תשסט. ח"ג ע' תתקצא [ובארוכה בהמ"מ שם ע' א'רעט]. ח"ה ע' א'תתמב. דברים ח"א ע' ה. תו"ח בראשית ה, א. תולדות כא, ב.

31) שצמצם שכינתו בין בדי הארון: ראה תנחומא ויקהל ז: בתוך הארון כו' צמצם שכינתו. ועד"ז בכ"מ.

32) במ"א בפי' מ"ש ושם נעשה: ראה תו"ח ויחי צה, א.

33) אין בין עוה"ז: ברכות לד, ב.

34) דבש וחלב: שה"ש ד, יא. וראה חגיגה יג, א: במעשה מרכבה כתיב בהו דבש וחלב תחת לשונך.

35) יובן ע"פ הקדמה תחלה במהות הדבש הגשמי: בהבא להלן ראה גם: ס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תנד ד"ה דבש הוא גבורות וד"ה לה"ע אכילת הדבש. סה"מ תקס"ז ע' רלב ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תפד. תפח. ח"ג ע' א'יט [ובהמ"מ שם].

36) ההיא תינוקת שהורדס טמנה בדובשנא: ב"ב ג, סע"ב: הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה נתן עיניו באותם תינוקת כו' וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא טמנה שבע שנין בדובשא.

37) בפוסקי' ביו"ד בענין היתר רגלי הדבורי' הנמצאי' בדבש: טור יו"ד סוס"י פ"א. וראה טור או"ח סי' רט"ז. ובתוס' ע"ז סט, א ד"ה ההוא: יש לתמוה היאך אנו אוכלים דבש דבורים והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש כו'. וראה להלן הע' הבאה.

38) חתיכת חלב שנפל בדבש כמ"ש באשרי במס' חולין: במאמר המקביל לכאן בתו"א קו, ד. מציין: וכמ"ש בי"ד בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש כו' ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח סי' רי"ו ובטויו"ד סי' פ"א דיעות בזה.

39) גבי ריאה בקרירי לא דמיטרשי. . וסותם הנקב: בגמ' חולין מו, ב: מייתינן מתיכולתא דמיא פשורי ומותבינן לה בגווה בחמימי לא דכווצי בקרירי לא דמטרשי [וכ"ה שם מז, ב]. ובר"ן שם: דמטרשי — שמקשין אותה וסותמין הנקב. ובפירש"י שם מפרש ג"כ מטרשי לשון טרשים שמקשין אותה, אך לא משום סתימת הנקב כ"א פירוש אחר ע"ש. ובש"ך יו"ד סל"ו סק"ח ועד"ז בפסקי דינים שם מכ"ק אדהאמ"צ מביא דעיקר כפי' הר"ן. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' כט.

40) ויורהו עץ: בשלח טו, כה. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תצז.

41) מיתוק הדין בשרשו: ראה פע"ח שער השופר פ"א. לקו"ת להאריז"ל וישב לט א. תניא פל"א. ובכ"מ. וראה בכ"ז בארוכה בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תצז ואילך.

42) נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

43) ויפח באפיו. . וראו כל בשר: בראשית ב, ז. ישעי' מ, ה.

44) כי חלק ה': האזינו לב, ט.

45) והחיות רצוא ושוב. . אם רץ לבך: יחזקאל א, יד. ס' יצירה פ"א מ"ח. וראה לעיל ח"א ע' שנג.

46) כלתה נפשי צמאה לך נפשי: תהלים פד, ג. סג, ב.

47) ידוע בפי' על כרחך אתה חי: אבות ספ"ד. ראה תניא פ"נ.

48) בזוהר דעייל ונפיק. . דג' שנסתלקו: זח"ג קמד, א—ב: נפקא נשמתייהו [הג' סבות] בנשיקה כו' משום דעלאן ולא נפקו זמנא אחרא כו' וכולהו אחריני עאלו ונפקו.

49) דיפה שעה א'. . תחת אשר לא עבדת: אבות פ"ד מי"ז. תבוא כח, מז.

50) מימינו אש דת: ברכה לג, ב.

51) גבורי כח: תהלים קג, יט.

52) זאת תורת האדם: שמואל-ב ז, יט. ראה לעיל ח"א ע' קע. וש"נ.

53) אד"ם אדמ"ה לעליון: ע"פ ישעי' יד, יד. ראה לעיל ד"ה שמח תשמח (השני) אות י"ב.

54) ושמי ה' לא נודעתי: וארא ו, ג.

55) אלה המצות: בס"פ בחוקותי: אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בנ"י בה"ס. וראה לעיל ד"ה קול מצהלות, סוף אות י"ד. וש"נ.

56) כמיכאל מקריב נשמות: ראה זח"א פ, א. מנחות קי, א בתוד"ה ומיכאל.

57) שכינה מדברת מתוך גרונו: ראה זח"ג רלב, א. מכילתא שמות יח, יט. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשמט. וש"נ.

58) שידעו ה' פא"פ: ברכה לד, יו"ד.

59) בזוהר דעלמא תתאה. . כהאי אבן טבא. . אבן ספיר: ראה זח"ב קפד, ב: עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר והוא אקרי אבן טבא ועלמא עלאה לא יהיב לי' אלא כגוונא דאיהו קיימא כו'. ראה גם תו"א קז, ב. סה"מ תקס"ב ח"ב ע' שעו.

60) מראה דמו': יחזקאל א, כח.

61) והוא כחתן יוצא מחופתו: תהלים יט, ו.

62) דאשה בעלה משמחה: ר"ה ו, ב.

63) וכענין קול גדול כו' וכמ"ש במ"א: ראה לעיל ד"ה קול מצהלות סוף אות י"ח ואות כ', ע"פ קול גדול ולא יסף.

64) [חי] ולהבין כל הנ"ל. . כל שאור וכל דבש: ויקרא ב, יא. מכאן מיוסד על ביאור ד"ה לה"ע שמחת חו"כ בתו"א קז, ב ואילך. ובשינויים בסה"מ תקס"ג ע' קמו ואילך. וראה בהנסמן עוד לעיל בתחילת המאמר.

65) בס' הקבלה בפי' שופר ש"ו פ"ר: פע"ח שער השופר פ"א.

66) מה שנחלקו המקובלים. . דהחכ' בבחי' החסד. . דין: ראה להלן ריש אות כ"ו. וש"נ.

67) שולחן בצפון. . כמ"ש בזוהר: זח"ב קנד, ב. סידור סא, ד. ס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שצח. ס' מאמרי אדהאמ"צ: במדבר ח"ב ע' תפו. דברים ח"ג ע' תשעה [וש"נ]. נ"ך ע' קכב. קכח.

68) דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא: מו"ק כח, א. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תצח. תתה. דברים ח"ב ע' תקא.

69) שמצינו כשנתבטל. . היצה"ר לא מצאו ביצה: יומא סט, ב.

70) שיש ב' מדרגות. . תענוג הפשוט העצמי ותענוג המורכב: ראה גם ביאוה"ז ג, סע"ב ואילך. עטרת ראש ס"ע לב ואילך. תו"ח שמות מו, א. רכ, ב. ובכ"מ. וראה להלן בסמוך פיסקא ”בתענוג הפשוט".

71) ונפשו קשורה: ויגש מד, ל.

72) מה יפית: שה"ש ז, ז.

73) בתענוג הפשוט שבעצמות הנפש כידוע ומבואר במ"א: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רלו. שמות ע' רפב ואילך. נ"ך ע' תסז ואילך. לעיל ח"א ע' ט ואילך.

74) נכספה וגם כלתה נפשי: תהלים פד, ג.

75) ר' יהודה דהו' בדיחא דעתי': ע"פ שבת עז, ב. וראה לעיל ד"ה שמח תשמח (הראשון) אות י"ז.

76) ונקלותי עוד מזאת: שמואל-ב ו, כב. וראה לעיל שם סוף אות ט"ז.

77) וכרב ברונא דלא פסיק חוכא: ברכות ט, ב.

78) ותחי רוח יעקב: ויגש מה, כז.

79) ארץ חפץ חפצי בה: מלאכי ג, יב. ישעי' סב, ד [וראה לעיל ח"א ע' רל].

80) וטעם הכמוס. . ח"ס דא"א כמ"ש במ"א: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' לו. תג. ויקרא ח"ב ע' תקג. תתטז. דברים ח"א ע' רכז. וש"נ.

81) חח"נ בג"ה כו' כמ"ש בפרדס: ראה ש"ו פ"א [ע"פ זח"ג קנג, ב. וראה ע"ח ש"א ענף ב'].

82) שלפעמי' בחי' הטעמי' בכתר ולפעמי' בחכמה כידוע בענין טנת"א: ראה לעיל ד"ה אשר ברא (השני). וש"נ.

83) חיך יטעם אוכל. . טוב טעם ודעת למדני. . טעמו וראו: איוב יב, יא. תהלים קיט, סו. לד, ט.

84) בגמ' ע"פ ויבינו במקרא: נחמי' ח, ח: ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ובנדרים לז, ב: בספר תורת אלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הפסוקים, ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים. ועד"ז במגילה ג, א. ובס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תקפב: ולא מצינו שהי' דורש שום דרש על הטעמים ומ"ש ויבינו במקרא ודרז"ל אלו פסקי טעמים היינו שהבינו במקרא איך לפסוק הטעמים בקרא אבל לא טעם פיסוק הטעמים ואין בתושבע"פ שום דרש ע"ז כו' לפי שהטעמים הם בבחי' תענוג ושעשועי המלך בעצמותו כו'. ע"כ. וראה גם לקו"ת אמור לז, ב: ואין בתושבע"פ שום ביאור על טעמים לבאר ולפרש לנו שירה זו מאי היא כו' [וע"ש בציונים]. ובס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' לב וע' ע [וע"ש בהמ"מ]. במדבר ח"ב ע' תרלח הלשון ג"כ כמו כאן.

85) ויהי שירו: מלכים-א ה, יב.

86) [כו] ובכל הנ"ל יובן: מכאן עד סוף אות ל"ב, חסר בגוכי"ק שלפנינו. ונשלם כאן ע"פ כתבי-יד מעתיקים.

88) המחלוקת של המקובלים אם החכ' בבחי' דין. . חסד (כמ"ש בפרדס) והכריעו דשניהם אמת: פרדס ש"ח פ"ה. ע"ח שער א"א (שי"ג) ריש פ"ו. ובתו"א ה, ד: והחייט המציא שיש בה ג"כ דין ושבחו האריז"ל שכך מבואר בזוהר כו'. וראה בארוכה ביאוה"ז להצ"צ ע' תשיח ואילך. אוה"ת שמות ע' ב'תקכד ואילך. ובכ"מ.

87) שנחשב עדיין מבחי' עצמות המאציל כמ"ש בפרדס: ראה ש"ג פ"א ואילך.

89) במ"א ע"פ פי' פתחה בחכמה: משלי לא, כו. ס' פירוש המלות לכ"ק אדהאמ"צ קכח, א. וראה אמרי בינה ח"ג קכח, סע"א [ובהמ"מ שם].

90) דפתח בחכמה וקמץ בכתר כידוע: תקוני זהר ת"ע (קכט, ב). ע"ח ש"ח פ"א. סה"מ תקס"ב ח"ב ע' שמא. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תקפה.

91) בסתימת דמקיף דכתר: בכת"י ב: דסתימו דקמץ בכתר.

92) שחכמה נק' עדן: פרדס שער ערה"כ מע' עדן.

93) הדין: בכת"י ב: הימין.

94) בח"ס: בכת"י ב: בחכ'.

95) והסתימות: בכת"י ב: והתחלקות.

96) שבו שבא: בכת"י ב: שהוא בא.

97) בקרירות לא יוליד וכמ"ש במ"א: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ע' תא. וש"נ.

98) מציאות: בכת"י ב: עצמות.

99) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א. וראה גם לעיל ח"א ע' צב ואילך.

100) ר' אבהו. . וצהבו פניו: ראה לעיל סוד"ה משמח חו"כ, וד"ה להבין מה שבברכה ראשונה (אות כ"ז). וש"נ.

101) כמ"ש במ"א בענין תיקון ואמת: ראה לעיל ח"א ע' צג. וש"נ.

102) וזהו שחייב להקביל פני רבו ברגל: ר"ה טז, ב. וראה לעיל שם. וס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תמ. תנג. ויקרא ח"א ע' קעח. במדבר ח"ה ע' א'תתפב. דברים ח"ב ע' תקג.

103) פב"פ דיבר ה' עמכם. . וירא וינועו. . פרחה נשמתן: ואתחנן ה, ד. יתרו כ, טו. שבת פח, ב.

104) הוא בחי': בכת"י ב: בבחי'.

105) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

106) מאמר קו המדה. . בזוהר בשם משחתא. . בוצינא דקרדוניתא: ראה זח"א טו, א. זח"ב רלג, א [וביאוה"ז לשם — נז, ד ואילך]. תקוני זהר תיקון ה' (בתחילתו).

108) כל אמרת ה' צרופה: ע"פ משלי ל, ה.

107) מי מדד בשעלו מים. . מי אסף רוח. . ומי הקים: ישעי' מ, יב. משלי ל, ד: מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ.

109) אורך היריעה האחת. . וכמ"ש בזוהר ומבואר במ"א: תרומה כו, ח. ראה זח"ב רלג, א. ביאוה"ז נח, ד. ס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שכט.

110) יותר משהעגל. . וכמ"ש במ"א: פסחים קיב, א. ראה לעיל ע' שצד ואילך. וד"ה קול מצהלות (קרוב לסופו). ובס' מאמרי אדהאמ"צ: ויקרא ח"ב ע' תרל. במדבר ח"א ע' צז. דברים ח"א ע' רפז [ובהמ"מ שם].

111) שבחסד: בכת"י ב: שבח"ס.

112) ומחי': בכת"י ב: ובחי'.

113) הלב התגברות כחו בחסד: בכת"י ב: רוב ההתגברות בחסד.

114) ובשמאל: בכת"י ב: ושיעור.

115) בח"ס: בכת"י ב ליתא.

116) שמאלו תחת לראשי: שה"ש ב, ו.

117) שאין מיתוק הדין אלא בשרשו: ראה לעיל סוף אות י"ב. וש"נ.

118) יסורים של אהבה. . אשר יאהב יוכיח. . אשרי הגבר: ברכות ה, א. משלי ג, יב. תהלים צד, יב: אשרי הגבר אשר תייסרנו י"ה.

119) וכחידות שמשון מעז. . מה עז מהארי: שופטים יד, יד. יח. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תפד וע' תקג.

120) דפני ארי' להימין. . גבורה שבחסד: יחזקאל א, יו"ד. ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' שב [ובהמ"מ שם].

121) דבחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. תניא באגה"ק סכ"ח (קמח, א), ובהמובא עוד בס' לקוטי הגהות לשם.

122) בפרדס. . מושכל מורגש מוטבע: ש"ח פכ"ה. שי"ב נתיב כ"ו. [ובהנסמן עוד לעיל ח"א ע' קיז].

123) בוצין בקטפוהי: ברכות מח, א.

124) לפי שכלו יהולל איש במדותיו: משלי יב, ח. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תצג. תקיד. ובכ"מ.

125) כי האדם עץ השדה: שופטים כ, יט.

126) שדם נעכר ונעשה חלב: ראה נדה ט, א. בכורות ו, ב. וראה תו"ח וארא צו, ב ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תפב ואילך.

127) בע"ח דבשעת לידה נצטננו הירכים: שער המוחין (ש"כ) פ"ג. מבוא שערים ש"ה ח"ב פ"ב. [ע"פ סוטה יא, ב]. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' ערב. וש"נ.

128) ואוכל דרך טיבורו כו' וכמ"ש במ"א: נדה ל, ב. ראה תו"ח וארא שם. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תקיג ואילך.

129) תוכן לבות ה': משלי כא, ב.

130) כי נער ישראל: הושע יא, א.

131) דבן ה' ו' נק' פעוטות שמקחן מקח: ראה גיטין נט, א. ולעיל אות ו'. וש"נ.

132) דקטן אין לו מחשבה: חולין יב, א.

133) בעצב תלדי בנים. . לפתח חטאת רובץ: בראשית ג, טז. ד, ז. ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רעג.

134) ע' קלין דיולדת. . יענך. . קול ה' יחולל: תהלים כ, ב. כט, ט [וראה ב"ב טז, רע"ב: אילה זו רחמה צר כו']. ראה זח"ב קיט, ב. זח"ג סח, ב. רמט, ב. פע"ח שער קריאת ס"ת (שי"ג) פ"ד (מזמור יענך). וגם בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רעא ואילך. שער האמונה קב, א.

135) במ"א ע"פ ויהי כי הקשה: בא יג, טו. וראה בד"ה לה"ע שמחת חו"כ [המקביל לכאן] בתו"א קח, ג ואילך. וסה"מ תקס"ג הנסמן לעיל בתחילת המאמר.

136) שלומד: ע"כ נרשם בגוכי"ק [והמשך העמוד פנוי]. ולשלימות הענין נעתיק כאן סיום המאמר מתו"א קח, ד [שם ד"ה לה"ע שמחת חו"כ, הנחת כ"ק אדהאמ"צ משנת תקס"ג שעליו מיוסד המאמר כאן]:

וביאור טעם הדבר מה שנבקע יסוד אימא בעת הלידה ומתחלה הוא בהיפוך כנ"ל כמ"ש בע"ח, יובן עד"מ ממה שאנו רואים בשכל והשגה הנק' בינה ג"כ כידוע, והנה בחי' יסוד אימא הוא כלי המקבל שמקבל וקולט בו שפע השכל והסברא ונקרא התקשרות המושכל פי' כשלומד דבר שכל ומשיגה במוחו הרי יש כח ההשגה במוחו מתחלה שהוא משיג כל השכליים והוא מוח בינה כידוע, ובעת שלומד שכל זה הפרטי ומשיגה בכח השגתו הנה יש כח פרטי בכח המשיג שיקשר את המושכל שלומד בו ויקלטנו בתוכו בעומק כו' עד שע"י ענין התקשרות זו וקליטה זו נתקצר ונתקמץ אורך ורוחב של השכל שלומד כו' כי טבע היסוד לקלוט ולכווץ ולקשר בו כו' וד"ל. ואמנם אנו רואים שלפעמים יפתח היסוד הזה פתאום, עד"מ הרב המשפיע שכל לתלמידו הנה אם דעת הרב וחכמתו אינו נובע במוחו כ"א בצמצום אז יוכל הרב לעצור ולקמץ שפע השכל ביסוד דבינה שבו כו' כטבעו כו' אך אם שפע החכמה נובע בו בריבוי ותגבורת גדול יותר מדאי אזי לא יוכל היסוד הזה להתקמץ וממילא ועל כרחו יפתח וישפיע שפע רב יותר מכדי קבלת התלמיד כו' משא"כ אם אין שפע החכמה ברב כ"כ יוכל למנוע במוחו מלגלות שום דיבור יותר מכדי הצורך כו' לפי שטבע היסוד לקשר המושכל ולכווצו כנ"ל וד"ל, ונמצא סיבת פתיחת היסוד הוא רק מחמת תגבורת הריבוי שבמוח עד שאין ביכולתו לכווץ ופתאום יפתח על כרחו כו', כמ"כ ממש יובן הטעם בפתיחת יסוד דנוק' בעת הלידה דוקא מחמת תגבורת כובד הולד כו'. וכמ"כ למעלה יובן ענין בקיעת יסוד אימא דאצי' וכענין מה שכתוב במ"א ע"פ הזהר פ' אמור יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך (בסידור גבי סוכות). ע"כ בתו"א. [בגוכי"ק אדהאמ"צ (1195) שנרשם שם מאמר התו"א — שורה האחרונה היא בשינוי: וכענין ובוקע חלוני רקיע וכמ"ש במ"א שהוא מפני ריבוי הא[ור]ו' דוקא יפתח בדרך בקיעה וד"ל].

ובסה"מ תקס"ג ח"א ע' קנב, [בהנחת הר"מ בן אדה"ז מדרוש זה] נמצא ענין זה בשם הה"מ ובשינוי, וז"ל: והתהוות הלידה הוא (כמו ששמע ממורו ע"ה) ע"פ ויעבור ה' כו', פי' שיסוד אימא הוא המקשר ומעצר את ההשגה כו' ויעבור ה' פי' שנתמלא מאד ריבוי אורו בבינה שלא הי' יכול יסוד אימא לקשר ולעצור כו' שנבקע יסוד אימא ונתגלה כו'. ע"ש בארוכה. ועד"ז הוא באוה"ת שמות ע' ב'תקלא].