הקדמה

א, א

כתיב ותאמר ציון1 עזבני ה' וה' שכחני2 וזה פלא גדול לכאורה דאיך יתכן לומר בחי' שכחה למעלה באלקים חיים שהוא ית' למעלה מן הזמן כהוראת שם הויה היה הוה ויהיה כא'3 ואין השכחה שייך רק כאשר בא הדבר בגדר זמן וע"כ אנו אומרים אין שכחה לפני כסא כבודך4 וזוכר כל הנשכחות5 כו' אך הענין הוא דשכחה זו אינה בעצם אלא היינו רק כמו השכחה שבכנ"י שגם זה לכאורה כפלא יחשב האיך יפול ענין השכחה בכנ"י מצד בחי' אור האלקי השוכן בתוכם שנק' שכינה כידוע ששוכן אתם גם בהיות' בגלות בתוך טומאתם6 כו' והוא ענין רוח אלקי שנוססה בכאו"א מישראל לשוב אל ה' בכל לבבו ולידבק בתו"מ הגם שיגבר עליהם מאוד עול ד"א וטרדת העמוקות המבלבלים המוח והלב לגמרי מ"מ לא ינתק ויפול הנופל לגמרי ח"ו וכמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שגם מים רבים דטרדת הפרנסה7 לא יכבה אור אהבה רבה העצמי' שכמו טבע מושרשת בנפשותינו כמ"ש במ"א והוא להיותו בחי' אור אלקי (הנק' רוחא דשביק בגווה8 כו') ממש שנק' שכינה שאין בו שינוי וחילוף וז"ש אני ה' לא שניתי9 ואתם ב"י לא כליתם דכמו שאני ה' לא שניתי כך גם אור האלקי השוכן בתוך בנ"י לא כליתם כו' ולכך גם בהיותם בגלות לא מאסתים כו' לכלותם להפר בריתי אתם10 כו' וא"כ איך יפלו כנ"י בבחי' שכחה וכמו שנראה בעליל שגם עובדי ה' יוכלו לשכוח לגמרי על ה' בהיותם טרודים ביותר בעסקיהם עד שידמה בעיניו שהכל כחו ועוצם ידו כו' וכמ"ש השמר לך פן תשכח11 את ה' כו' ובפרט במצליחים במעשיהם כידוע אלא הענין הוא כידוע דיש ב' מדריגות בזה הא' שנופל בו השכחה מפני שעיקר ענין השכחה הוא ע"י היסח הדעת כשמסיח דעתו ולבו מענין האלקות לגמרי דבאמת אינו מובן לכאורה בב"פ דק"ש שבפ"א אמר ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך12 ובפ"ב אמר ואספת דגנך וכן בפ"ב אמר לאהבה13 ולעבדו בכל כו' ואם מצד טרדת הפרנסה כמ"ש ואספת דגנך כו' היה נופל בשכחה שהוא היסח הדעת לגמרי איך יקיים בכל נפשך ממש דלכאורה המה תרתי דסתרי כו' אלא צריך לומר דבחי' השכחה אינו שייך רק במה שבא לכלל דעת והכרה והוא ע"י ההשגה וההבנה היטב בכלי מוחו ולבו כמ"ש וידעת היום14 והשבות אל לבבך כי ה' כו' וכן אתה הראת לדעת15 כו' והדעת הוא בחי' טוב ענין ההכר' וההרגש' בכלי המוח והלב כמו ידע שור כו' שנמשך אחריו וישראל לא ידע16 כו' והנה יש בדעת זה שינוי וחילוף והוא ענין הנק' היסח הדעת שהסח' זו היינו ענין הזזה ממקומו כמו שע"י טרדת אדם בענין גדול מאד יסיח דעתו ולבו לגמרי מענין הקדום כמו מלימודו וכן בלימוד עצמו אמר כי קאי ר' בהאי מסכתא17 כו' וע"כ נצטווינו השמר לך פן תשכח כו' דמשמע שיוכל להיות שכחה והוא היסח הדעת והיינו מה שנצטווינו בבחי' הדעת שהוא היפך השכחה דהיינו שתמיד נדעה נרדפה18 כו' ולא להסיח מלבנו בחי' דעת זה האלקי אפי' רגע וכמ"ש דוד לשלמה דע את אלקי19 כו' ומ"ע דדעת עם הלאו דשכחה הכל אחד דהא בהא תליא דבקיומו


1) כתיב ותאמר ציון: מיוסד על ד"ה כה. . זכרתי לך חסד שנדפס במאמרי אדה"ז על נביאים ע' רב ואילך. וראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' צז ואילך. וש"נ. ומלקמן (ו, ב) ראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשמג ואילך. ע' תשלז ואילך. לקו"ת ואתחנן ה, סע"ד ואילך. אוה"ת ואתחנן ע' קעו ואילך.

2) ותאמר ציון. . שכחני: ישעי' מט, יד.

3) שם הויה. . כא': ראה שהיחוה"א פ"ז. הנסמן בתו"ח מקץ ריט, ד הערה 62.

4) אין שכחה. . כבודך: ברכת זכרונות (תפלת מוסף לר"ה). ראה הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' פז.

5) וזוכר כל הנשכחות: ברכת זכרונות [ושם: כי זוכר].

6) ששוכן אתם. . בתוך טומאתם: אחרי טז, טז.

7) מים רבים. . דטרדת הפרנסה: שה"ש ח, ז. ראה תו"א ר"פ נח. תו"ח שם נח, ד ובהערה 6. שע"ת ח"א טו, א.

8) רוחא דשביק בגווה: ראה זהר משפטים צט, ב. ע"ח (שער מ"ן ומ"ד) של"ט, דרוש ז. ח. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' כד.

9) אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו. ראה גם תו"ח נח נט, א ובהערה 12.

10) לא מאסתים. . אתם: בחוקותי כו, מד.

11) השמר לך פן תשכח: ואתחנן ו, יב. עקב ח, יא.

12) ואהבת. . ובכל נפשך: ואתחנן ו, ה [בדילוג].

13) ואספת דגנך. . לאהבה: עקב יא, יד. יג [בדילוג].

14) וידעת היום: ואתחנן ד, לט.

15) אתה הראת לדעת: ואתחנן שם, לה.

16) ידע שור. . וישראל לא ידע: ישעי' א, ג.

17) כי קאי ר' בהאי מסכתא: ראה שבת ג, ריש ע"ב.

18) נדעה נרדפה: הושע ו, ג.

19) דע את אלקי: דהי"א כח, ט.