ב, א

שכינה כנ"ל ודאי כמים הפנים א"פ למעל' ג"כ מאיר מבחי' אור פנימי' ועצמות אלקו' שנק' סובב כ"ע שלמעל' מהתלבשות אור האלקי בזמן ומקום כידוע שלא שייך שם בחי' שכחה כלל וכלל וכמו שאנו אומרים אין שכחה לפני כסא כבודך לפני דוקא וא"כ איך ה' שכחני והלא נאמר אני ה' לא שניתי כו' כך אתם ב"י לא כליתם וכן לא מאסתים לכלותם להפר בריתי מטעם הנ"ל וד"ל. אך הנה יש להבין דלפ"ז אין הדבר תלוי רק בכמים הפא"פ כו' ולמה בגלות מצרים שהיו משועבדים בתכלית הדוחק לא נגאלו עד שידע והרגיש בצרתם כמ"ש ותעל שועתם1 כו' וידע אלקים2 וכן אמר למשה וגם אני שמעתי3 את נאקת בנ"י כו' ואזכור את בריתי כו' דמשמע שכל ימי משך גלותם הקשה לא נזכר עליהם ואיך יש שכחה לפניו ית' מאחר ששוכן אתם כו' בבחי' פנימי' ועצמיות ממש שלמעלה מבחי' הדעת שאינו שייך לבא לבחי' שכחה כלל מטעם הנ"ל וגם בנ"י היו אז בהתקשרות עצמיות שלמעלה מבחי' הדעת אלקי כי לא ידעו את ה' ותורתו עד עמדם בהר סיני בשעת מ"ת כו' אמנם הנה ידוע שלא נגאלו ישראל ממצרים רק ע"י כח וזכות האמונה הפשוט' שלהם דוקא שהי' מושרש ונטוע בנפשם מצד הירושה מאבותיהם בלבד וז"ש כה אמר ה' זכרתי לך4 חסד נעוריך חסד נעוריך דוקא בגלות מצרים הוא שזכרתי לך בזכרון עולם שבחי' הזכרון הוא למעל' מן השכחה שלא ישכח לעולם כו'. והענין הוא כידוע שיש ב' מיני דעת ד"ע וד"ת וכמ"ש כי אל דעות ה'5 כו' וביאור הדברים ידוע שב' מיני שפע הן הא' התהוות מאין האלקי לבחי' יש שאור האלקי מוסתר שזהו ד"ת כמו שהוא לגבי המקבל וד"ע הוא בחי' אור שפע העליונה שנמשך ממהו"ע דקמי' כלא חשיבא ולע"ל יתגל' בחי' עצמות אלקות כמו שהוא וז"ש כולם ידעו אותי6 ממש כי נגל' כבוד הוי'7 עצמו וכן כתיב ומלא' הארץ דעה8 את הוי' ממש אך בגלות מצרים היה זה רק בבחי' אמונה פשוטה וחזקה בירושה מאבותיהם ולכך זכו שנגלה עליהם כו' מבחי' מהו"ע ממש (וכמשי"ת בדרוש דמצה וקי"ס10 באורך) וזהו וידע אלקים בידיעה דד"ע כמו שהוא בכבודו ובעצמו כמו לע"ל והוא שהרגיש וידע בצרתם כמו שיודע ומרגיש לבחי' מוה"ע9 ממש כמו בכל צרתם לו צר11 ממש ואמנם בחי' ד"ת הוא בחי' הידיע' וההשגח' האלקי' שיודע ומבין כל מעשה בנ"א שהוא כסדר ההשתלשלות מאין ליש שהוא בבחי' צמצום והסתר עד שיוכל להיות בבחי' חיצוני' ואחוריים שזה כמו בכל גלות שהוא בהסתר פנים כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני12 ואמר בזהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא13 כו' וכמ"ש אלך אשובה אל מקומי14 כו' כי הוא תפיס בכ"ע15 ולית מאן דת"ב וכמאמר הוא מקש"ע16 ואין העולם מקומו כידוע אך ע"י האמונ' הפשוטה דוקא להיות' בבחי' פנימי' ועצמיות ממש שלא יפול בה בחי' שכחה כלל כנ"ל מעוררים למעלה ג"כ מבחי' מוה"ע שאין שם שינוי גם ברו' הקטרוגים כו' וכמ"ש לא מאסתים כו' וכן אתם בנ"י לא כליתם כנ"ל


1) ותעל שועתם: שמות ב, כג.

2) וידע אלקים: שם שם, כה.

3) וגם אני שמעתי: וארא ו, ה.

4) כה. . זכרתי לך: ירמי' ב, ב.

5) כי אל דעות ה': שמו"א ב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רסב. וש"נ. תו"ח בראשית יח, ג ובהערה 11. לקמן נא, ב.

6) כולם ידעו אותי: ירמי' לא, לג.

7) נגל' כבוד הוי': ישעי' מ, ה.

8) ומלא' הארץ דעה: ישעי' יא, ט [ושם: כי מלאה ? ראה לקמן יב, ב. לא, ב. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רסט. שע"ת קמא, ג ובמ"מ לשם].

10) בדרוש דמצה וקי"ס: בפנים הספר (שער האמונה).

9) מוה"ע: מהות ועצמות ? כ"ה כמ"פ בדרושי כ"ק אדה"א (הוא"ו לפני הה"א). ובכ"מ תקנו המדפיסים מהו"ע. ואכ"מ.

11) בכל צרתם לו צר: נסמן בסמוך בהערה 17.

12) ואנכי הסתר אסתיר פני: וילך לא, יח.

13) דקוב"ה. . לעילא לעילא: ראה זהר ויגש רי, א. ויקרא כ, ב. הנסמן בתו"ח לך צה, א הערה 2.

14) אלך אשובה אל מקומי: הושע ה, טו. כ"ה בדפו"ר. ובהמדורת לעמבערג נדפס ואשובה (בהוספת וא"ו) והוא הוספת המדפיס.

15) הוא תפיס בכ"ע: נסמן לקמן קטו, ב.

16) הוא מקש"ע: ראה ב"ר פס"ח, ט. הנסמן בתו"ח בראשית מג, א הערה 2.