ד, ב

מארז"ל ע"פ זה שמי שמי12 עם י"ה הן שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה הן רמ"ח מ"ע11 כו' והקושיא ידוע איך הל"ת הן בי"ה שלמעלה מו"ה דזה פלא גדול. והנה ידוע בזהר שרמ"ח מ"ע נק' רמ"ח איברין דמלכא13 והן בחי' ה"ח כלליים שנמשכי' בבחי' או"כ דוקא ושרש הל"ת הן בי"ה דהויה שהוא בחי' אור מקיף לשמור האורו' עליונים שברמ"ח מ"ע כו' ולהבין זה הנה ידוע המשל בזה כמו אב חכם המצו' לבנו יחידו לטוב' נפשו כל הימי' שיהי' הולך בדרכי' ומעשי' שהן מועילי' לטובת חיי נפשו ממש שיחיה בהן חיי עולם ואינו מגלה לו הטעמי' וסודו' הכמוסי' שיש לו במעשי' הטובי' האלה כי אם יגלה לו ימצא הבן באופן הטעם לשנות מעט מאופן הצווי וגם לא יהיה חזק כ"כ לשמור הצווי אבל כשאין הבן יודע הטעם ישמו' לעשות ככל אשר ציוהו בלי שינוי כלל רק מצד האמונ' הפשוט' שמאמין בכל לבו באביו לעשות כרצונו למעלה מן הטעם לגמרי ויאמין שבודאי המצות האלה הם חיי נפשו אעפ"י שאינו יודע הטעם ולא יצא לנטות ימין ושמאל אפי' כקש"י ממש וכ"ז רק ע"י תוקף האמונה לבד וכמ"כ להיפך באותן דברים שצוה לו האב לשמור נפשו מהם מאד כי שנאוי ותעוב הוא בעיני אביו ואומר לו רק באזהרה פשוט' שישמו' מהם ולא יעשה דבר פלוני כי יזיק לנפשו לשחתה ממש אעפ"י שאין הבן יודע הטעם למה יזהר ויתרחק כ"כ מהם ואיך שהן דברים רעים המזיקים לנפש עד המות ממש מ"מ יזהר וישמור נפשו מאד רק מפני תוקף האמונה הפשוטה שמאמין באביו שבודאי הן המה דברים רעים מאד שמזיק לנפשו ויתרחק מהם וגם יהיה שנאוי ותעוב בעיניו גם שאין טעם בדבר כלל כי מה שבעיני אביו נמאס הרע גם בעיניו נמאס מצד אמונתו ועוד והוא העיקר שגזרת אביו עליו שלא יוכל לעבור על רצונו לעשות דבר שהוא נגד רצונו ממש שבזה ודאי יגבר יות' כח האמונה מפני שבזה יש יותר פנימי' ההתקשרות שלא לעבור על רצון אביו גם שאינו מואס בדבר זה עפ"י טבעו שה"ז רק מצד גזרת האב בלבד הרי יש בזה תוקף כח האמונה יותר משיחזק במעשה הטוב שצוהו אביו שאינו אלא לעשות רצונו עפ"י האמונ' לפי שבמעשה הטוב בהיות שבו יש גלוי רצון האב עכ"פ יתחזק בזה באמונתו הבא' בצרוף קיום רצונו אבל לשמור מדב' שנגד רצונו מצד גזרת האב הוא למעלה מעלה מבחי' גילוי אור שהוא הנק' בחי' מקיף שבהעלם יותר מהעלם וסוד שבמעשה הטוב לנפשו ע"כ ישמור ויזהר א"ע בתוקף יותר שכל שיהיה הדבר בהעל' יות' יותר יגבר כח האמונה כמו בצווי המעשה שיותר ישמור לעשו' בלא טעם כנ"ל וד"ל וכמו ע"ד דוגמ' כאשר יצוה האב הרופא לבנו דבר זה תאכל לחיזוק חיי בריאותך ודבר זה לא תאכל ותשמור נפשך ממנו כי יזיק אותך למות ממש ודאי יאמין ליזהר ממנו שלא ימות ויברח ממנו באמונה תקיפה יות' משיתאמץ לאכול דבר המחיה נפשו כו' וד"ל ומלבד זה הנה יש תוקף כח אמונה בגזרת כיבוד אב שלא לחלל כבודו ולעבור על גזרתו יותר מכיבוד אב לקיים רצונו שאם לא קיים מצותו במעשה עכ"פ לא פגם וחילל בכבודו משא"כ כשעוב' על גזירתו פגם וחילל מאד בכבוד אביו וע"ז ישמור נפשו הרבה יותר וד"ל ונמצא מובן מכל פרטי המשל הזה בהפרש שבין מ"ע ול"ת דרך כלל כידוע שמ"ע


12) שמי: ניתוסף ע"פ דפוס ראשון.

11) זה שמי. . רמ"ח מ"ע: שמות ג, טו. בלקו"ת פקודי ג, ב: בת"ז בהקדמה ד' ד' סע"ב וד' ה' ע"א. ראה גם הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תיב וע' תריח? נ"ך ע' צג.

13) שרמ"ח מ"ע. . דמלכא: ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ק. דברים ח"ד ע' א'קצא. שע"ת ח"א מא, סע"ד ואילך.