קב, ב

כדי לקרוע את הים שהוא בחי' הלידה כנ"ל שיצאו נש"י בגלוי ביבשה שנק' עלמא דאתגליא מאין ליש ממש שהן נשמות דבריאה כנ"ל וד"ל וזהו שאמר בזהר עמ"ש מה תצעק אלי18 בעתיקא תליא19 פירש בפנימית ע"י שהוא פנימית ועצמות המאציל שנק' קדמונו ש"ע בחי' כתר הכללי דאבי"ע שמקיף ד' עולמות בכללות ששם אצי' ועשי' שוין ממש כידוע וזהו בחי' רוח קדים עזה שמשם נמשך להיות למעלה מסדר השתלשלות דהעלם וגלוי היינו שיהפך הים ליבשה שמההעלם עצמו יבא לגלוי שנק' בקיעת וקריעת הפרסא והמסך כנ"ל שזהו עיקר בחי' הלידה הרוחניות למעלה שיומשך מאין האלקי להיות בבחי' יש שלא ע"י מסך המבדיל כלל שזהו אור האצי' כמו שהוא יומשך במהות בריא' בע"ג ואע"פ שגם לפי סדר ההשתל' נמשך מאצי' לבריא' ומבריא' ליצי' אך זהו ע"י הבדלת המסך דוק' שנק' הארה דהאר' משא"כ בקי"ס שהי' הכנה למ"ת ומצות בפו"מ שזהו בחי' גלוי אצי' כמו שהוא בבי"ע בכל דור ודור עד ימוה"מ וד"ל והנה באמת יש להבין זה הענין מדוע לא יוכל להיות התהוות הנשמו' בע"ג שלא ע"י קריעה ובקיעה בי"ס אדרבה על ידי מסך ופרסא דוקא כמ"ש באורך נראה אור20 וכברייתו של עולם21 ברישא חשוכא דוקא ואם בשביל גלוי אלקו' דאצי' ממש בנש"י ע"י תו"מ ומס"נ בק"ש וכה"ג למה הוצרך לקי"ס דוק' וע"י רוח קדים כו' והנה יש להקדים לזה ענין א' והוא עד"מ מבשרי אחזה כו' בהיות שכל סדר מע"ב בי' מא' ולמעלה היינו בחי' ע"ס22 דאצי' מתחלת הרצון עד הדבור שהוא בחי' המל' כידוע זהו מובן ע"ד דוגמ' באדם התחתון שבצלם אלקים עשהו כו' שהרצון בנפש האדם אנו רואי' שהוא בגדר המשכה והתפשטו' עכ"פ מעצם הנפש שנק' יחידה ואע"פ שהוא בגדר התפשטות והמשכ' מ"מ התפשטותו בלתי מוגבלת כמו עצם הנפש ממש שהרי יכול אדם למסור כל נפשו שיהי' כרצונו כמלך שמפקיר כל עצמו כדי שישאר על נצחון שלו כמו שרצה ולפ"ע עצם כח הנפש כך יהי' גבור' כח הרצון בהתפשטות שלו גם בלא נצחון ואמנם גם זה ידוע שהרצון יתחלף והוא תלוי בעצם הנפש שימאס ברצון כו' וה"ז מכריח שיש מקור לרצון בעצם וגם במקור לרצון יהי' שינוי מעצם הנפש לפעמי' יומשך מקור לרצון חסד ולפעמי' להיפוכו וא"כ מוכרח לומר שבעל הרצון מושלל גם מהיות בחי' מקור לרצון ועוד זאת גם ברצון עצמי ממש שאין שינוי במקורו כלל כרצון עצמי דאב לבן גם הוא ישונה כי עצם הנפש יחליף גם רצון פשוט מהיפוך להיפוך כאברהם שכבש רצונו העצמי לבנו יחידו ונהפך לאכזר מפני רצון קונו כו' ומכ"ש בהארת הרצון בחכ' שזהו הנק' טעם לרצון שבודאי עצם הרצון למעל' מן השכל וטעם כי אין טעם לרצון כלל23 ומה שיש טעם לרצון אינו מהו' ועצם הרצון רק הלבש' וצמצו' עצם הרצון היינו שמסתלק ומתעל' כל מהו' ועצם הרצון כמו שהו' ומתכווץ ומתצמצ' בעצמו בדב' הטעם ההוא שיוכל לומ' מזה הטעם אני רוצ' לחס' כמו השוחד יעור24 כו' כר"י שהביאו לו שוחד25 התחיל הרצון העצמי להתצמצ' בשכל וטעם לומ' אי בעי טעין הכי כו' וא"כ כל עיקר הרצון שלמעלה מן הטעם נשאר בהעלם בלתי גלוי כלל רק הרצון שמלובש בשכל וטעם לבד שהו' דילוג הערך מאד מעצם מהותו כו' וכך הוא


18) מה תצעק אלי: בשלח יד, טו.

19) בעתיקא תליא: זהר בשלח מח, א. נב, ב. ראה גם לעיל לז, א.

20) באורך נראה אור: תהלים לו, י.

21) וכברייתו של עולם: שבת עז, ב [כגי' רש"י].

22) בי' מא'. . ע"ס: נסמן לעיל סא, א.

23) אין טעם לרצון כלל: נסמן לקמן קכב, א.

24) השוחד יעור: פ' שופטים טז, כ. ראה גם שע"ת ח"א ט, ג ובהנסמן במ"מ לשם.

25) כר"י שהביא לו שוחד: כתובות קה, ב. ראה גם לקמן קכז, ב.