קג, א

ממש בבעל הרצון בהיותו נבדל ומושלל גם מהיות מקור לרצון אפי' לרצון פשוט ועצמי שהרי יכול להחליפנו ג"כ כנ"ל וא"כ מה שבעל הרצון בא לכלל מקור לרצון ורצון גלוי זהו צמצום והעלם כל אמיתית מהותו ורק אפס קצהו בדילוג הערך מאד הוא שבא לכלל רצון לרצון אם רצון עצמי או רצון סתם כו' וד"ל ונמצא שבא בעל הרצון בצמצ' ושיעור ברצון והרצון בא בשיעור ומדה מצומצמת מאד בשכל וטעם לרצון כו' וכך יובן גם בירידו' אור השכל וטעם במדו' דהיינו מה שיחייב השכל יוליד התפעלות המדו' חו"ג וכה"ג ה"ז ג"כ בא ע"י צמצום והעלם עיקר מהות השכל והטעם בעצם ורק בחי' האחרונה שבו מאיר במדו' כמו שהרצון צמצם כל כח עצמו ומהותו ורק חצוניו' שבו בא ונתלבש בשכל כנ"ל וכך יובן ג"כ בירידת אור המדו' שבלב באותיו' המח' שנק' הרהורי לבו דודאי כל עיקר עצם ומהות התפעלות המדות נשאר בהעל' בלב ורק אפס קצהו נמשך בהרהור ומח' וכך ממש הוא ביריד' האור דמח' בדבור דודאי א"א כלל שיוכל עצם ומהות המח' כמו שהיא לבוא בגלוי בדבור אלא רק בשיעור ומדה מצומצמת לבד וכל עיקר עצם המח' נשאר סתום ונעלם במח' כו' וזהו שנק' הדבו' מאמ' פתוח והמחש' נק' מאמ' סתום1 ואם הי' כל עצם המח' בא לגלוי בדיבו' למה נק' המח' מאמר סתום א"ו2 שנשאר עצם המח' סתו' לבלתי נגלה בדבו' כלל וכן במדו' שבלב נשאר שלא בא במח' כו' וכך בשכל ורצון ולמע' מן הרצון מאחר שכל עליון צמצם כח עצמו ורק אפס קצהו נמשך בתחתון שזהו הנק' השתלשלות דעו"ע כו' כידוע וד"ל (ונמצא מובן עוד בזה דמאחר שחיצוניו' שבעליון נעשה פנימית בתחתון הרי פנימית שבתחתון נשאר בהעלם בעליון הימנו כמו עיקר תמצית ופנימי' הדבור נשאר במח' בהעלם שהרי אנו רואים בבחי' פנימית הדבור הוא דלא קאים אדעתי' דרביה3 כו' כי א"א להבין פנימית ותמצית הדבור להיותו נשאר בהעלם המח' בבחי' מאמר סתום וכך גם פנימית המחשבה א"א שיתגלה באותיות המחשב' ונשאר סתום במדות שבלב כמו הרהורי לבו הנ"ל שא"א שיגול' במחשב' כמו שהוא בלב ע"כ ממילא מובן שגם במחשבה והרהור הלב ודאי נשאר הפנימית דמחשב' בלב וכן במדות שבלב הפנימית ותמצית המדה שלא יכיל הלב נשאר סתום במוח הבינה והחכמ' וכך הוא גם במוחין דחו"ב לגבי הרצון דהפנימית שבטעם ושכל נשאר בהעלם עצם הרצון שלמעלה מן הטעם לגמרי וכך הוא גם ברצון עצמו דמה שיש בו מן הפנימית ועצמות נשאר בכח ומקור הרצון שהוא בעל הרצון עצמו וזהו בחי' מח' עילאה דרצון שנשאר סתום בעצמות בעל הרצון שממנו נמשך בחי' רעוא דכ"ר עילאין גם רצונות העצמיים כנ"ל וד"ל) אך הנה כאשר צריך להיות בחי' גלוי ההעלם דמח' שנק' מאמר סתום בדבור בודאי כך בא גלוי העלם המדות שבלב במח' ועד"ז מן השכל במדו' בא גלוי העל' השכל במדו' וכן מן הרצון נמשך גלוי העל' הרצון בשכל עד בעל הרצון עצמו הוא שנמשך העל' פנימי' כח הרצון עצמו שנשא' סתו' בעצמו בא לגלוי ברצון כו' זהו למעל' מסדר השתל' דרצון ושכל ומדו' ומו"ד הנ"ל וד"ל. וזהו עיק' ענין קי"ס שנבקע בחי' ההעלם דים לגלוי דהיינו מה שנשאר סתום בתחלה במח' בבחי' עלמא דאתכסיא כנ"ל הוא עצמו שבא להיות בבחי' גלוי דיבשה כו' וכמ"ש


1) הדבו' מאמ' פתוח. . סתום: ראה גם לעיל לב, סע"ב. הנסמן לקמן קלט, א.

2) א"ו: אלא ודאי.

3) דלא קאים אדעתי' דרביה: ראה ע"ז ה, ב.