קג, ב

הפך ים ליבשה כנ"ל ובודאי עד"ז נמשך מבחי' העלם המדות עליונות דאצי' במח' וכמ"כ מחו"ב דאצי' במדו' וכמ"כ מהרצון ותענוג העליון בחו"ב נגלה כמו שהוא ולא נשאר בהעלם וצמצום מן השכל כלל וכך גם הרצון ותענוג הבא בגלוי אחר צמצום והעלם מקו' הרצון והתענוג שנק' רצון קדום עד גם רצון הפשוט שבעצמו' ממש גם הוא בא בגלוי מבעל הרצון שבו העלם כל עצמות מקור הרצון כו' ולא נשאר הרצון פשוט בהעלם העצמות כלל וכלל וד"ל ולפ"ז הרי יובן מזה איך שנס דקי"ס גדול מכל הנסים ונפלאות שביצ"מ שהי' הכל רק בשינוי אופן ההשתלשלות דע"ס דאבי"ע אבל לא למעל' מכל עיקר ומקור תחל' ההשתלשלות מבעל הרצון עצמו כו' משא"כ בקי"ס הי' האור מעצמות המאציל כמו שהוא ממש טרם שיבא לכלל מקור לרצון פשוט ועצמי שבו בהעלם (וכמו שהי' קודם שנאצל4 כו' שהי' הוא ושמו בלבד5 היינו טרם ששיער בעצמו בכח להיות בא בפועל שזהו מהעלם וגלוי דגליף גליפו6 בטה"ע כידוע וזהו ברוח קדים מקדמונו ש"ע ממש וד"ל) ולא כמו שהי' במע"ב דכתיב יקוו המים7 מתחת השמים כו' ותראה היבשה שזהו כמשל הסתלקות עצם המחשב' ונשאר בהעל' ואז ותראה היבשה עלמא דאתגליא שהוא עולם הדבור דבשביל גלוי הדבור הוצרך להיות צמצום והעלם המח' אבל קי"ס הי' גלוי העלם עצם המחשב' בדבור כנ"ל שבהכרח הי' גלוי העלם העצמות עד רום המעלות והיינו גם בפנימית ועצמות התענוג והרצון הפשוט שבעצמות ממש במהו"ע אא"ס נתגלה כמו שהוא ולא ע"י צמצום והעלם אור כלל וכלל ע"כ ממילא בא בגלוי כל עצמות הרצון הקדום לפנימית התענוג ורצון דבחי' א"א וע"י וכמ"כ מבחי' ע"י וא"א לאו"א ומאו"א למדות דז"א וממדו' למח' ומן המח' בדבור דהיינו מה שיצא כל העלם עצם המחשב' לגלוי בדבור ונעש' ממא' סתום עצמו מא' פתוח וד"ל וזהו ענין רוח קדים עזה שנמשך בתגבורת גדולה שיהי' מהעלם גלוי עד רום המעלות וזהו עיקר ענין קי"ס שיבקע בחי' ההעלם שבעילה לעלול שלא כפי ההדרגה בהשתלשלו' דעו"ע מאין ליש עד העצמו' ממש וד"ל:

(סז) וזהו בצאת ישראל ממצרים מצר מ"י כו' ההרים רקדו כאלים כו' דהנה מבואר למעל' בפי' מיצר מי דגרון כו' שישראל עלה במח' הקדומה שלמעלה מן החכמ' שבראש כו' והי' בזה ג' בקיעות מלמעל' למט' דרך ג' מיני פרסא הא' בין כתר לחכמ' בכלל שנק' קרומא דאוירא כו' שהוא היציא' מן המיצר והעלם דאין דכתר שיבא לידי גלוי חכמ' כמ"ש והחכמ' מאין כו' וזה היה דורו של משה כו' כנ"ל והב' ממיצר הגרון דבינ' למדות שבלב שיומשכו המוחין דחו"ב במדות כו' שזהו עיקר יצ"מ לקבל התור' במדות כו' והג' לצאת מן המיצר דחזה הלב אל גלוי הדבור באורך ורוחב גדול שזהו כניסתם לארץ טובה ורחב' כנ"ל אך כ"ז הנה בא בשינוי המהות קודם הבקיעה דפרסא שהיה ע"י צמצום והעלם המסך ופרסא שבין כתר לחכמ' ובין מוחין למדות ובין מדות לדבור אבל אחר הבקיע' דג' מיני פרסא אלה הרי יצא כל בחי' העלם שבעליון לתחתון כמו שהוא ממש עד רום המעלו' בלי העלם וצמצום כלל וכלל וא"כ גם במקורא דכולא8 שהוא בעל הרצון שהוא מקור הראשון גם לאור הכתר


4) קודם שנאצל: ראה עבודת הקדש לר"מ בן גבאי חלק היחוד פ"ב.

5) שהי' הוא ושמו בלבד: נסמן לעיל יב, א.

6) ששיער בעצמו בכח. . דגליף גליפו: ראה הנסמן לקמן קטז, ב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רל.

7) יקוו המים: בראשית א, ט.

8) במקורא דכולא: לשון הזהר בראשית לג, א.