קו, א

שלא בהדרגה כלל וכלל וד"ל והענין של הריקוד הוא רק שעלי' בריקוד הוא העלי' שלמע' מן הדעת וההשגה לגמרי עד"מ הריקוד הגשמי שמרקד ברגל כאשר יגבה רגליו נזקף ראשו הגבה למעלה משיעור קומתו שזה מורה היות הביטול בכח שלמעלה מן הדעת שבראשו כמו בדוד שהיה מפזז ומכרכר1 כו' וכה"ג והוא בבחי' ביטול כל עצמותו לגמרי שלמעלה גם מבטול הפנימי דכח מ"ה (שהו' כמו הריקוד בשמחת בית השואבה2 כו') ולמעלה גם מבטול הרצון שבטול זה בא דרך פרט ברצון לבד אבל עצמיות הבטול היינו בבחי' יחידה שבנפשו (ודוגמא האמיתי' הוא כריקוד לפני הכלה3 כמ"ש במ"א) ואע"פ שאמר ההרים רקדו כאילים שזהו כמו רקוד האיל שהוא למטה מן הדעת דכל ריקוד הבהמה וכן התינוק שקופץ ומרקד זהו רק מחמת חסרון הדעת מפני שבלא דעת הוא ע"כ ירקד אך זהו עצמו ענין הריקוד שלמעלה מן הדעת דהיינו כאשר יגיע לכלל ביטול עצמי שלא יכילנו הדעת ה"ז עולה למעלה מדעתו ושכלו (כמו דוד היה מפזז כו' מפני שהיה בטל במציאות ממש) (וכמו הנביאים שהיו מתבטלים ממציאותם4 בהגיע הנבואה כו') ונמצא דבטול שלמטה מן הדעת הוא ענין א' עם הבטול שלמעלה מן הדעת והא בהא תליא דמחמת שמתבטל בכח כל עצמותו שלמעלה מכלי הדעת עד שעובר על דעתו ע"כ בא לכלל ריקוד כבהמה שלמטה מן הדעת וכריקוד בעת שמחת לבו בחתונתו וכה"ג שמעוצם התפעלות שמחת הנפש עצמה שלמעלה מהגבלת השכל והדעת ע"כ ירקד ברגל כתינוק קטן וכבהמה בלא דעת כלל בתנועות משונות ביותר ועד"ז הוא מ"ש כאן ההרים רקדו כאילים שלמטה מן הדעת מפני שהיה הבטול בכח העצמות שלמעלה מן הדעת כו' והיינו מפני שיצאו האורות מבחי' הגבלת הכלים דהיינו מכלי המוחין דחב"ד שבמדות עליונות הנ"ל שזהו הנק' בטול ועלי' כלפי מעלה שלא בהדרגה כלל כנ"ל וד"ל וזהו ענין עלי' דהרים עליונים בזמן יצ"מ כמ"ש בצאת ישראל ממצרים5 דוקא אז ההרים רקדו בבטול גדול שלמעלה מן הדעת בביטול עצמי שזהו ממש הביטול שלמטה מן הדעת כאילים המרקדים כו' וכמו וירקידם כמו עגל6 כו' (ודוגמא לדבר זה הוא מה שאמר דוד7 ואני בהמות8 הייתי עמך ב' בחי' בהמה א' בהמה שלמטה מן הדעת והב' בהמה רבה שלמעלה מן הדעת והיינו הך דהא בהא תליא כנ"ל וד"ל) וזהו בצאת ישראל ממצרים כו' ההרים רקדו בחי' טורי נהורא דבחי' התיקון שזהו שהמדות שמקבלים מן הדעת נעשו בבחי' ביטול שלמטה מן הדעת כאילים כו' וכמ"כ בבחי' הרים העליונים שנק' הרי קדם9 והן טורי חשוכא בחי' מדות שבפנימית הכתר ג"כ רקדו בבחי' ביטול עצמי שהוא ביטול שלמעלה מן הדעת כנ"ל וא"כ לכאורה היינו הך ממש מאחר שביטול שלמטה מן הדעת עם הביטול שלמעלה מן הדעת הכל א' ממש כנ"ל אך הענין הוא דיש הפרש גדול בזה והוא דביטול דמדות דתיקון היינו שיצאו מכלל הדעת שמתפשט במדות ונעשה בביטול שלמטה מן הדעת והוא ענין היציאה דאור מן הכלי כמו האהבה שבלב


1) בדוד שהיה מפזז ומכרכר: שמואל-ב ו, יד. טז.

2) הריקוד בשמחת בית השואבה: סוכה נא, א (במשנה).

3) כריקוד לפני הכלה: ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קכב. דרושי חתונה ח"א ע' רסב.

4) הנביאים שהיו מתבטלים ממציאותם: נסמן לעיל מה, א.

5) בצאת ישראל ממצרים: תהלים קיד, א.

6) וירקידם כמו עגל: תהלים כט, ו.

7) שאמר דוד: כ"ה בכ"מ ? ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' י. נ"ך ע' תלב ובהנסמן בהנ"ל. שע"ת ח"ב סח, ג. תו"ח בראשית יב, א ובהערה 2.

8) ואני בהמות: תהלים עג, כב [בדילוג]. ראה תניא פמ"ו. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ס"ע רמב ואילך. דברים ח"ג ע' תתצו. קונטרסים ע' תיג ובהנסמן בהנ"ל.

9) הרי קדם: נסמן לעיל קב, א.